הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה עמ"ת 31212-11-20

בפני
כבוד ה שופט ניצן סילמן

עוררים

מדינת ישראל

נגד

משיבים
טסמה אבבה (עציר)

החלטה

1. ערר על החלטת כב' השופט ד"ר שלמה מיכאל ארדמן מבית משפט השלום בקריות, בתיק מ"ת 13965-11-20 מיום 11/11/20.

2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג) ואיומים. כתב האישום מגולל מעשה קשה, חמור, לפיו ביום 26/10/20 תקף המשיב את המתלוננת, אשתו, משך אותה לחדר השינה, בעוד ילדי הצדדים בבית ובנם הקטין (סובל מאוטיזם) שוכב באותה מיטה.

3. המשיב סטר בפניה של המתלוננת הכה אותה באגרופו, וחנק אותה בידיו; בת הצדדים הבחינה במתרחש והזעיקה משטרה; שוטרים הגיעו תוך דקות ספורות ונאלצו להשתמש בכוח ממשי על מנת להרחיק המשיב.

4. יצוין כי מהלך אקט החניקה היו מכנסי המשיב מופשלים, ונשקל אף אישום חמור יותר.

5. אין חולק בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית; מרבית האירוע מצולם; עילת המעצר סטטוטורית.

6. השופט קמא ליווה בתיק מהלך המ"י ועל כן הכירו לפני ולפנים; ביום 11/11/20 שמע בית המשפט קמא מערך פיקוח מוצע; השמיעה היתה לפני ולפנים, כנדרש; לאחר התלבטות של ממש, העדיף בית המשפט קמא חלופה על פני מעצר ממשי, במקום מרוחק, בפיקוח בת המשיב; על החלטה זו נסב הערר.

7. המאשימה מציינת כי מדובר באירוע בעל חומרה יתרה, ובנאשם, אשר נשקפת ממנו סכנה מהותית; לכל החפות, אליבא המאשימה, יש להפנות עניין הנאשם לבחינת שירות המבחן.

8. מהלך הדיון בפני הצעתי לעבות באיזוק אלקטרוני; ב"כ המשיב נתן הסכמתו אך העוררת סירבה; נטלתי תיק החקירה לעיון.

9. מדובר במקרה מורכב ומסובך, המעורר התחבטות; לא בכדי תחושה דומה מעורר המקרה הן בבית המשפט קמא והן כאן.

10. מחד- רף האישום מהותי, ורק בנס לא נגמר האירוע בתוצאות קשות משמעותית; מעבר לאלימות הקשה, בנוכחות ילדים, יש לזכור כי קטין הסובל מאוטיזם שהה במיטה בה בוצעו הדברים; המשיב התעלם מכל הסובב, לרבות מהעובדה כי בתו מחייגת במקביל למשטרה ומצלמת התנהגותו!!!!

11. מנגד- המשיב דנן בן 72, ללא עבר פלילי. המשיב חולה אפילפסיה, ועל פי המסמכים הרפואיים עובר תהליך של דמנציה; החלופה שהוצעה מרוחקת, תספק התרעה טובה, ותאפשר מוגנות סבירה למתלוננת; מערך הפיקוח עשה רושם טוב (ובכך אין כוונה להתערב).

12. הליך זה אינו רק במישור הפלילי, ויש לו משמעות גם במישור הטיפולי; גם בכך אלמנטים מעוררי התלבטות.

13. לאחר ששקלתי הדברים, לא בלי התלבטות, החלטתי לקבל הערר, להורות על המשך מעצר המשיב ולהפנות עניינו לשירות המבחן. הטעמים כאן במספר מישורים.

14. ראשית, במישור העקרוני, במקרי אלימות במשפחה, בוודאי עם גורמי סיכון כמו כאן, ראוי להיעזר בגורמי טיפול; מישור עקרוני זה בא לכדי ביטוי בבש"פ 4424/19 מסאלחה נ' מ"י.

15. שנית- דוח הרווחה- לתיק צורף דוח האגף לשירותים חברתיים, מיום 3/11/20; הדוח מתאר את ההתדרדרות הנמשכת בהתנהגות המשיב- החל משנת 2018, עת הושמעו איומים, עובר לשנת 2019 עת החלה אלימות כלפי הילדים, התנהגות שאינה מאפשרת מחייה בבית, והמשך בשנת 2020 ("מכה הילדים עם מקל....נכנס מתחת לספות ומחפש אנשים"). הדוח מלמד כי עקב ההפרעות, ספק אם מסוכנות המשיב נקודתית כלפי המתלוננת; למעשה הבעיות הנוירולוגיות גורמות לכאורה למחשבות שווא, המופנות כלפי כל הסובבים. העתקת מיקום החזקת המשיב עלולה להפנות מחשבות אלו לסובבים החדשים, לרבות מפקחיו.

16. שלישית- תיאור האירוע במצלמות הגוף- קשה להתעלם מהעובדה כי שום דבר לא מצליח לעצור את המשיב; בתו של המשיב מנסה לעצור בעדו, יחד עם המתלוננת, ואינה מצליחה. גם גורמי סביבה (המצאות הילדים) לא עוצרים המשיב; חמור מכך- השוטרים המגיעים לזירה מתקשים בעצמם להתמודד עם התנהגות המשיב וה"מאסה" שלו, וספק אם בתו תצליח.

17. רביעית- בבסיס- גם המתלוננת סבורה כי המקום הנכון אינו חלופה ביתית, אלא חלופה טיפולית; לדעה זו אני שותף; ספק אם חלופה ביתית לא רק יכולה להקהות הסיכון, אלא גם יכולה לספק מענה טיפולי הולם למשיב.

18. ושוב, לא ניתן להתעלם מחומרת האירוע והגוון המיני המלמדים על מסוכנות, גם אם מקורה בבעיה. גם אם המשיב אינו "אשם" בעצמת הסיכון, לא ניתן להתעלם מעצמה זו.

19. המקרה אכן מעורר קושיה, אך מקום בו קיים ספק אם הסיכון בר הקהייה, מקום בו לגורמי מקצוע לא רק מומחיות, אלא גם יכולת פתרון (מוסדית), אין מנוס אלא להמתין.

20. שירות המבחן יעשה מאמץ להגיש תסקיר מוקדם ככל האפשר, ובמידת האפשר תוך 30 ימים; מחלקת הרווחה וב"כ הצדדים יעבירו החומר המצוי בידיהם על מנת לקצר ככל האפשר זמן עריכת התסקיר; התסקיר יוגש לבית המשפט קמא וזה יעשה לקבוע מוקדם ככל האפשר לאחר מכן. השב"ס יוודא כי המשיב מטופל ומושגח.

21. עד החלטה אחרת, יישאר המשיב במעצר.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.