הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה עמ"ת 15061-11-20

בפני
כבוד ה שופט ניצן סילמן

עוררים

יוסף מחאמיד (עציר)

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת כב' בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט אלכס אחטר) מיום 4/11/20 בתיק מ"ת 3105-09-20.

בקליפת האגוז- כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק ותחמושת; על פי המתואר בכתב האישום, בארון הבגדים בחדר השינה בבית המשיב, נמצא אקדח סמית אנד ווסון טעון במחסנית המכילה 13 כדורים (תחמושת 9 מ"מ).

בנוסף, בארון נמצאה מחסנית לנשק ארוך, המכילה כדורים של 5.56 מ"מ, עטופה בניילון שקוף; בארון נמצאה גם מחסנית לאקדח; סמוך לו בארון נמצא גרב לבן, ובו קופסת 42 כדורי תחמושת 9 מ"מ, וסמוך להם מחסנית אקדח נוספת, המכילה 14 כדורי תחמושת 9 מ"מ; בארון נעליים סמוך לדלת הכניסה נמצאה שקית ובה תפזורת של 96 כדורים מסוג 5.56 מ"מ. העורר קשר עצמו לנשק וניתנה הסכמה לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית.

עילת המעצר סטטוטורית.

בדיון הראשון טען ב"כ העורר כי מצבו הרפואי של העורר מחייב שקילת חלופה לאלתר; בית המשפט קמא בחן המסמכים הרפואיים, והורה על הפנית העורר לתסקיר שירות המבחן. משנתבקשה ארכה האריך בית המשפט קמא המועד; ערר שהוגש בנושא זה, הובא בפני (כך שעובדות ההליך מוכרות לי), ונדחה ביום 15/9/20.

ביום 1/10/20 הוגש תסקיר שירות המבחן (התאריך נכתב 30/10) ; שירות המבחן התרשם מפער מהותי בין התנהלות העורר טרם המעצר ובין חומרת האישום; שירות המבח ן התקשה אפוא בהערכת סיכון מוגדרת. עוד ציין שירות המבחן כי מדובר בחלופה הקרובה לבית העורר והדבר מעורר קושי.

ביום 14/10/20 להתקיים דיון; המשיבה לעיל הבהירה כי העדר עברו של העורר אינו נסיבה המצדיקה העדפת חלופה, אף לא מעצר באיזוק, על פני מעצר ממשי. הקשיים הרפואיים אינם כאלו המושפעים ממגיפת קורונה, ובהעדר המלצה, יש להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים; לאחר שקלא וטריא, הפנה בית המשפט קמא את העורר לתסקיר משלים.

ביום 28/10/20 התקבל תסקיר משלים; התסקיר בחן מערך פיקוח חדש שהוצע במועוויה; שירות המבחן מצא את הורי העורר כלא מתאימים לפיקוח, בשל הבעת עמדות כעס כלפי גורמי החוק ומכאן אי הבנת משמעות המסוכנות הנשקפת ממעשי העורר.

ביום 1/11/20 התקבל עדכון משירות המבחן שציין כי גם חלופה בעין סהלה לא תענה על הדרישות, הן לאור קרבתה, והן לאור ששירות המבחן לא התרשם לחיוב ממערך הפיקוח המוצע שהובא בפניו.

ביום 4/11/20 נערך דיון בו נחקר מערך הפיקוח המוצע. לאחר שהצדדים השמיעו טענותיהם, ולאחר שבית המשפט קמא התרשם בעצמו ממערך הפיקוח, הורה בית המשפט קמא על מעצר העורר; החלטה זו היא ביסוד הערר.

שמעתי היום טענות הצדדים; לאחר ששקלתי הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

טעמי הדחייה הנם הן במישור העקרוני, והן במישור הקונקרטי.

במישור העקרוני- המדובר בעבירות נשק; עבירות אלו מוגדרות כעבירות בטחון, בשל הסיכון אותו הנשק מייצר לכלל הציבור; עבירות אלו מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21 (א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי- (סמכויות אכיפה -מעצרים) התשנ"ו 1996; על כן נקבע בפסיקה כלל, לפיו המחזיק נשק יעצר עד תום ההליכים, ונדרשות נסיבות חריגות וטעמים כבדי משקל על מנת להצדיק סטייה מכלל המעצר; השווה בש"פ 4500/19 דיאב נ' מדינת ישראל, פסקה 9 והאסמכתאות שם.

העדר עבר פלילי אינו טעם מיוחד המצדיק סטייה מכלל המעצר; ראה בש"פ 5679/18 מ"י נ' עג'אג'.

זאת ועוד- בל נשכח, כי תסקירי שירות המבחן לא באו בהמלצה חיובית להעדיף מעצר באיזוק או חלופה על פני מעצר ממשי; לא רק שטעם מיוחד נדרש כדי להצדיק שחרור בעבירת נשק, אלא טעם כפול נדרש כאן, מקום בו המלצות התסקירים היו שליליות (השווה- בש"פ 3322/18 איסמעיל נ' מ"י).

רק לאחרונה הטעים כב' בית המשפט העליון, כי במקרים בהם קיימת מסוכנות סטטוטורית, "תידרש, ברגיל, המלצה חיובית, חד משמעית ובלתי מסויגת של שירות המבחן". ראה בש"פ 6835/20 קריספי נ' מ"י.

אם הדברים אמורים במקרי מסוכנות סטטוטורית ברגיל, בוודאי חלים הם במקרי נשק (ואין לי אלא להפנות לאמירת בית המשפט קמא בהחלטתו , עמ' 15 רישא לפרוטוקול, הציטוט מיוחס לצ'כוב).

יוצא שברמה המושגית, לא הצליח העורר דנן להפריך את חזקת המסוכנות הסטטוטורית, ולא הקים טעם מיוחד המצדיק סטייה מכלל המעצר בעבירות נשק, לא כל שכן המצדיק סטייה מהמלצה שלילית.

אלא שגם ברמה הקונקרטית, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא; קיימים כמה וכמה אלמנטים מגבירי מסוכנות.

ראשית- העובדה כי מדובר היה באקדח טעון, מוכן לירי.

שנית- סוגי הכדורים- בצד הנשק שנתפס בבית העורר, נתפסה כמות בלתי מבוטלת של תחמושת שאינה מתאימה לנשק זה; מחסנית לרובה 5.56 מ"מ, ותחמושת נוספת; להחזקת הנשקים ולהחזקת התחמושת לא ניתנו הסבר ; ריבוי הסוגים מעלה חשש כי חרף העדר עבר העורר, יכול ומעורבות העורר בעולם הנשק משמעותית יותר ועל העורר להפריך חשש זה.

שלישית- היקף התחמושת- בבית העורר נמצאה תחמושת בהיקף של עשרות כדורים; לעתים כמות עושה איכות גם בהתרשמות ביחס למעורבות כאמור בעולם הנשק.

רביעית- קיים קושי בטענה כי קרבת הבית למפעל, כמקימה סכסוכים באזור, ובין העולה מהתסקירים, לפיו טענו כלל המעורבים על העדר סכסוכים.

חמישית- הפסאדה הנורמטיבית- לא אחת דווקא בעבירות נשק, טענות של היעדר סכסוך, ופער בלתי מוסבר, הם המקשים למצוא את מקור הסיכון ולהקהותו; על כן לא אחת נקבע בעבירות נשק, כי מקום בו יש התרשמות שרב הנסתר על הגלוי, או הפער אינו מוסבר, יש בכך נסיבה מחמירה. השווה למשל בש"פ 6036/17 אבו עאבד נ' מ"י (ושם התסקיר היה חיובי!).

אשר לנטילת האחריות בתיק העיקרי מהיום- שקלתי משמעה; סופו של יום אין בה להטות הכף (בש"פ 5324/20 מ"י נ' עאמר לעניין משמעות הרשעה לשאלת הסיכון)

על כך יש להוסיף המובן מאליו- גם אם היה מצליח העורר להפריך או להפחית קמעא המסוכנות הקבועה בחזקה הסטטוטורית, עדיין היה עליו להראות, כי קיים מערך פיקוח תקין; בית המשפט קמא עשה כל הנדרש ממנו, על מנת לאתר מערך פיקוח, בחן פעם אחר פעם (בשירות המבחן), ולבסוף התרשם בעצמו ממרבית המפקחים המוצעים; בית המשפט קמא מצא כי מערך הפיקוח המוצע אינו יכול להקהות מסוכנות העורר, ואינו מתאים למשימה.

אציין כי מעבר למערך הפיקוח שנבחן, אמירות אבי העורר גם הן מקשות להכיר בו כמפקח (וקיים כלל בנוגע לקרובי משפחה כמפקחים בעבירות נשק).

בהתרשמות זו, ממפקחים ככלל, תמשוך ידה ערכאת הערר מלהתערב. (בש"פ 5642/18 חג'אני נ' מ"י).

הערר נדחה אפוא.

ניתנה היום, כ"ד חשוון תשפ"א, 11 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.