הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ע"ח 35778-04-20

בפני
כבוד ה שופט אבי לוי

העוררים

  1. עופר זלצמן ת.ז. XXXXXX415
  2. גורגיאנה מורחן ת.ז. XXXXXX600
  3. סינגל פוט בע"מ

נגד

המשיבה
היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית

החלטה

מונח לפניי ערר, אשר הוגש על ידי העוררים, מר עופר זלצמן (להלן: "העורר 1"), הגב' גורגיאנה מורחן (להלן: "העוררת 2") וחברת סינגל פוט בע"מ (להלן: "העוררת 3"); הערר הופנה כלפי החלטתו של כב' השופט אהוד קפלן מבית המשפט השלום בחדרה מיום 22.4.20 (ה"ת 23353-07-19). המשיבה לערר זה היא, משטרת ישראל, באמצעות היחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית (להלן :"המשיבה").

במסגרת ההחלטה הנתונה כאן לערעור, הורה השופט המלומד קמא על הארכת תוקף החזקת תפוסים, מוצגים וצווי הקפאה (להלן: "התפוסים"), בעניינם של העוררים כמפורט להלן:

נכסי נדל"ן:
נכס בגוש 13582 חלקה 61;
נכס בגוש 10402 חלקה 164 תת חלקה 2;
שלושה נכסי נדל"ן ברומניה (הרשומים האחד על שמו של העורר 1, ושניים נוספים על שמה של העוררת 2).
כלי רכב:
רכב קיה ל.ז. 06996938;
רכב שטח קוואסקי ל.ז. 7912334;
כסף מזומן:
סכום כסף בסך 3,488 ₪ (הופקד בחשבון יחידת החילוט באפוטרופוס);
חשבון ע"ש העורר 1 (בחברת פאיוניר);
חשבון ע"ש העורר 2 (בחברת פאיונר);
חברת סינגל פוט בע"מ ח.פ.515534899
רכב נגרר ל.ז. 2512386;
רכב נגרר ל.ז. 8752387;
רכב שברולט ל.ז. 9027653;
בנוסף, נתפסו מידי העוררים מאות מוצגים ומוצגי מחשב (אשר חלקם הוחזרו לבעליהם - ראו פירוט במסגרת בקשת המשיבה מיום 26.2.20 להארכת תוקף החזקת התפוסים הנ"ל בהתאם לסעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט – 1969 (להלן: " פקודת סדר הדין הפלילי") וכן סעיפים 21 ו - 26 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") אשר הוגשה לכב' השופט קפלן כבסיס להחלטתו מיום 22.4.20, כמפורט לעיל.

רקע וההליכים שהתקיימו הצריכים לעניין
ביום 15.1.19 נפתחה חקירה גלויה בעניינם של העוררים וחשודים נוספים. בקצירת האומר אציין, כי עניינה של החקירה בחשד לביצוען של עבירות שעניינן הפרת זכויות יוצרים, קבלת דבר במרמה, קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות מס ועבירות בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. ביום 15.1.19 נעצרו העוררים 1 ו - 2 וכן הוצאו צווי תפיסה בעניינם. אלו כללו , בין היתר, חשבונות בנק , כלי רכב נכסי נדל"ן וחוות סוסים להרבעה, שבבעלותה של העוררת 3.
זה המקום לציין, כי הבקשה המקורית להארכת התפוסים (הנדונה במסגרת ערר זה) הוגשה לפני בית המשפט השלום בראשון לציון; בעקבות בקשתם של העוררים, הורה בית המשפט העליון על העברת הדיון אל שופט מבית משפט השלום בחדרה (בש"פ 4795/19 מורחן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 2.9.19) לפיכך, נשמעה הבקשה לפני כב' השופט קפלן.

יוער, כי במהלך התקופה האחרונה, הגישו העוררים בקשות שונות להחזרת תפוסים; הללו נדונו ונדונות (נכון למועד כתיבת שורות אלו) לפני הערכאות השונות, כפי שיפורט להלן:
ביום 9.9.19 נעתר בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט קפלן) לבקשת המשיבה להארכת תקופת החזקת התפוסים, שפורטו בבקשה דאז והאריך את תוקף הצווים הקיימים להחזקת תפוסים ב - 180 ימים נוספים. על החלטתו זו של כב' השופט קפלן מיום 9.9.19 הגישו העוררים ערר שנדון בפני חברתי הנכבדה, שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, תמר שרון נתנאל (ע"ח 23090-09-19 מורחן ואח' נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 18.9.19). במסגרת החלטתה קבעה חברתי המלומדת, כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, שכן עיון בחומר החקירה מעלה את החשד למעורבותם של העוררים במיוחס להם. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות לערור אל בית המשפט העליון; בקשה זו נדחתה (במסגרת בש"פ 6772/19 מורחן ואח' נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 28.10.19).

במאמר מוסגר אציין, כי עובר להחלטתו הנתונה לערר כאן (במסגרת הדיון שהתקיים ביום 4.3.20) התבקש כב' השופט קפלן, על ידי העוררים, לפסול את עצמו מלדון בתיק זה. הדיון הופסק על מנת להעניק לעוררים אפשרות להגיש בקשה לפסול את המותב היושב בדין. בית המשפט העליון (ע"פ 1871/20) דחה את בקשתם הנ"ל. משכך, התחדש הדיון בפני כב' השופט קפלן ביום 6.4.20.

ואכן, במסגרת החלטתו, הנתונה לערר כאן, קבע כב' השופט קפלן, כי "מעיון בדוח הסודי מב/1 השתכנעתי שהחקירה מורכבת ונתקלת בקשיים, ושיש צורך לבצע מאות פעולות חקירה שביצוען מצריך זמן רב וסבלנות. אשר על כן - נעתר לבקשה ומאריך את תוקף צווי החזקת התפוסים ואיסורי הדיספוזיציה ב 6 חודשים מהיום" (ההדגשות במקור). השופט קפלן דחה את טענותיהם "המגוונות" של העוררים, תוך הפנייה להחלטתו מיום 9.9.19 שניתנה בעניינם. הוזכר, כי "תפיסה בשווי אינה יכולה להיות במלוא שווי הסכום הנטען שהמשיבים הרוויחו מאותה פעילות עבריינית, שבמקרה שבפני הוא כ- 23,000,000 ₪, אבל שווי התפוסים בפועל במקרה שבפני נופל מ- 20% משווי שלל הפעילות העבריינית הנטענת, כך שאין מניעה להתיר למשטרה להמשיך ולהחזיק בתפוסים (לרבות הצווים המונעים דיספוזיציות ברכוש שנתפס - נכס המקרקעין), וממילא, ככל שמדובר בצווים המונעים דיספוזיציות, הם לא מונעים את המשך השימוש במקרקעין עצמם.".

טענה נוספת, שנידונה בהחלטת הערכאה הראשונה עסקה במכשירו הסלולרי של העורר 1. נטען, כי עסקינן "בטלפון מוסדי". בעניין זה נקבע, כי המכשיר הנ"ל אינו (מחשב) מוסדי אלא פרטי. דא עקא, צוין, כי העורר 1 מסרב למסור את הסיסמה למכשירו. משכך, לא ניתן להפריד את תוכן המחשב על ידי פריקתו והחזרתו של המכשיר לידי העורר.

הודעת הערר
הערה כללית
בפתח הדברים אציין, כי העוררים דכאן אינם מיוצגים על ידי עורכי דין. כפועל יוצא מכך, הודעת הערר שהוגשה על ידם אינה ממוקדת דיה בטענות הצריכות לעניין ואיננה מבהירה עד תום את הבסיס במשפטי המסתתר מאחורי כל טענה וטענה המועלית בה. כנגזרת מכך, אציין כי הערר הציב לפתחו של החתום מטה קושי של ממש לתחם את הטיעונים הצריכים לעניין. חרף זאת, עשיתי מאמץ ניכר "להלביש" את הטענות בלבוש המשפטי הרלבנטי הן במהלך הדיון בע"פ הן במהלך כתיבה זו על מנת לתת בידי העוררים את "יומם" לפני בית המשפט וכן בכדי שיהיה ברור שצדק לא רק נעשה אלא גם נראה וגם זכה לביאור ולפישוט. כך, לטעמי, עשויה מערכת המשפט לשמר את אמון הציבור ואת אמון המתדיינים הבאים לפניה גם אם אינם מיוצגים.

עיקרי טענות העוררים
"זיקוק" טענותיהם של העוררים מלמד, כי בקשת העוררים עוסקת, בעיקרו של דבר, בעתירתם, שתיבחן "מידתיות" התפיסה והארכת החזקתם של התפוסים שנתפסו מהם, כפי שנקבעו על ידי השופט המלומד קמא תוך בחינת עוצמת הראיות שנאספו במהלך החקירה מידת הפגיעה בעוררים פועל יוצא של תפיסת התפוסים, שווים היחסי (אל מול השווי הכספי של פרי העבירות הנטענות) של התפוסים והחשש שמא ייגרם נזק בלתי הפיך לתפוסים, מה שיפגע בהכרח בשווים אם וכאשר יישקל חילוט כספי העוררים.

לאחר עיון בהודעת הערר ובנימוקיה וכן בהחלטתה המנומקת של הערכאה הראשונה, ביקשתי את תגובתה בכתב של המשיבה להודעת הערר.

בתגובתם בכתב מיום 11.5.20, ציינו ב"כ המשיבה, כי החל מיום שחרורם של העוררים ועד למועד כתיבת שורות אלו הוגשו על ידם מעל ל - 60 בקשות שונות לבתי המשפט השונים (ראשל"צ, חדרה, מחוזי מרכז, מחוזי חיפה ובית המשפט העליון). הוסף, כי במסגרתן של עשרות הבקשות הללו, בחרו העוררים להציג "עובדות מסולפות". נטען, כי העוררים מעסיקים את הערכאות השונות בבקשות סרק, עד כדי כך שבחלקן, כלל לא ברור מה תכליתן ומה הסעד המבוקש במסגרתן. צוין, כי כל מטרתן של הבקשות הינה "השתלחות חסרת רסן כנגד המשיבה ובית המשפט".

לגופו של עניין, ציינה המשיבה, כי סוגיות שונות מתוך אלו אשר הועלו בבקשת העוררים לפני הערכאה הראשונה נדונים במקביל בערכאות אחרות. כך צוין, כי הטענה בדבר אי מכירת רכבה של העוררת 2 הועלתה על ידי העוררים במסגרת "בקשה לביזיון בית המשפט"; תגובה לבקשה זו הוגשה לבית משפט השלום בראשון לציון ( 23546-02-19 בקשה מס' 37). הודגש, כי טרם התקבלה החלטה בעניין זה.

עוד צוין, כי סוגיית נכס המקרקעין (גוש 10402 חלקה 164 תת חלקה 2) נדונה אף היא בפני בית משפט השלום בראשון לציון (24165-07-19) בקשה מס' 38). צוין, כי עניינה של הבקשה בקבלת מסמכים נוגעים לתפיסת הנכס. גם כאן טרם התקבלה החלטה בנדון.

המשיבה טענה, במסגרת טיעוניה הכתובים, כי לדעתה, אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא, שכן השופט המלומד קמא נחשף לראיות בתיק ולקצב התקדמות החקירה. הוסף, כי סך כלל התפוסים ביחס לשווי העבירה המיוחס הוא מידתי, מאוזן ונתון לביקורת שיפוטית מתמדת.

טיעוני הצדדים במסגרת הדיון לפניי (מיום 13.5.20)
במסגרת הדיון הנ"ל התייצבו העוררים וטענו בשם עצמם. התרתי להם להקליט את הדיון לנוחיותם. טענות העוררים התמקדו בכך שהחקירה הגלויה נמשכת מזה כשנה ומחצה; לכן, לדידם, אין סיבה שנוכח מורכבותה של החקירה והקשיים הניצבים לפתחה של היחידה החוקרת בניהולה (מה שמלמד לדידם על מבוי סתום אליה נקלעה) , ימשיכו התפוסים להיות מוחזקים בידי המשיבה.
נציגי המשיבה, ציינו מנגד, כי אמנם, החקירה הנערכת היא מורכבת מאוד, נוכח היקפה, לאור אופי מעשי העבירה הנחקרים בה ובהתחשב בצורך בביצוע פעולות חקירה מורכבות, המחייבות מעורבות של גורמים שונים ורבים. הודגש בעניין זה, שהיחידה הארצית לפשיעה כלכלית מטפלת בתיקים בעלי היקף גדול ומשכך, לעיתים מזומנות, נפרסות החקירות על פני פרקי זמן ממושכים. לשאלתי בעניין הצפי להשלמת החקירה השיבהה ב"כ המשיבה: "קטונתי ואיני יודעת מתי תיגמר החקירה...".

נציגי המאשימה הפנו אל הדו"ח הסודי (שנותר בחזקתי אף לאחר הדיון לצורך מתן ההחלטה) בדגש על סעיף 27 שבמסגרתו. צוין, כי פעולת חקירה זו היא קריטית ונחוצה.

במהלך הדיון לפניי נבחנה טענת העוררים, הנוגעת לתפיסת חוות סוסים מידי העוררים (אשר מתוכה כרגע תפוסים עדיין שני קרונות ורכב מסוג "שברולט סילברדו" - שהם, כמפורט ברישת החלטה זו, רכושה של העוררת 3). לאחר שמיעת טיעונים בעניין זה ולאחר שהערתי הערותיי, נתהוותה הסכמה בין הצדדים, כך, שהעורר יורשה למכור את הנכסים הללו לאחר קבלת אישור של היחידה החוקרת וכספי המכירה יועברו לקופת החילוט וכך תימנע שחיקה נוספת בערכם של התפוסים הללו. ציינתי, כי הסכמה זו נראית לי ראויה והוריתי לצדדים לפעול בהתאם לה.
לפיכך, כמובן, אין עוד צורך לדון בסוגיית התפוסים הללו במסגרת ההחלטה הסופית שתינתן בערר זה.

עוד ראוי לציין, כי ביום 14.5.20 הגישה המשיבה לתיק בית המשפט (נט המשפט) "הבהרה בנוגע לערר". צוין, כי "חרף סירובו של העורר למסור את קוד הטלפון ובכך להקשות על היחידה החוקרת לבצע עבודתה ולהגיע לחקר האמת, הרי שהמשיבה הצליחה לחדור לטלפון ולהעתיקו". הוסף, כי למשיבה אין התנגדות להשיב לעורר את הטלפון הנייד, בכפוף להסכמתו לוותר במשפטו, לכשייערך, לכלל הראיה הטובה ביותר בכל הנוגע למידע, אשר היה אגור במכשיר זה.

ביום 17.5.20 הגישו העוררים לתיק בית המשפט מסמך שכותרתו "תגובת העוררים להבהרה מיום 14.5.20". בקצירת האמור, טענו העוררים במסגרת תגובתם, כי לדידם ברור לחלוטין שמכשיר הטלפון שבנדון נפרץ לפני זמן רב ומשכך, כל טענות המשיבה בעניין זה הן "שקר אחד גדול". העורר הוסיף וציין, שלשיטתו, הדו"ח הסודי שנותר בחזקתו של בית המשפט, לצרוך מתן ההחלטה דכאן, הינו שקרי. הוסף, כי בית המשפט לא היה צריך להשאיר את הדו"ח הסודי בחזקתו לצורך מתן ההחלטה שבנדון, וכי למשיבה "דלת פתוחה" ללשכתו של המותב שדרכה הועבר (או נותר) הדו"ח הסודי בלשכתי.

דיון והכרעה
אומר מיד, כפי שאפרט להלן דין הערר להידחות -
ראשית, ועל מנת לסלק עניין זה מעל לפרק מצאתי לנכון להתייחס מיד אל טענותיו של העורר בנוגע ל"דו"ח הסודי" שהוצג לעיוני; חשוב להבהיר, שבניגוד לאמור במכתבו של העורר, לאחר סיומו של הדיון באולמי, לא הוחזר הדו"ח כלל ועיקר לנציגי המשיבה, למרות פנייתם אל סגל בית המשפט בעניין זה. כמו כן, ראוי להבהיר, כי כף רגלם של נציגי המשיבה או מי מהם מעולם לא דרכה בלשכתי. הובהר לנציגי המשטרה בסיומו של הדיון לפניי, על ידי סגל בית המשפט בית המשפט, שהדו"ח (שהוגש במהלך הדיון) יוותר בחזקתו של בית המשפט עד לאחר מתן החלטתי בבקשה דכאן. כך אכן נעשה. הובהר עוד, כי לאחר מתן ההחלטה, יוכלו נציגי המשיבה לקבלו באמצעות המזכירות הפלילית (הדו"ח הסודי שמור בכספת בית המשפט). ראוי היה לו, אפוא, לעורר להימנע מלהאשים את אנשי המשיבה ואת בית המשפט האשמות חסרות שחר בעניין זה וטוב יעשה אם יביע התנצלות בכתב על האשמה חסרת שחר זו.

על הפרקטיקה הנוהגת והמושרשת בהלכותיו של בית המשפט העליון, שלפיה רשאי ואף חייב (לעתים) בית המשפט לעיין בדו"ח סודי במעמד צד אחד בהליכים דוגמת אלו הנדונים כאן, עמד כב' השופט ע' פוגלמן במסגרתה של בקשת רשות הערעור שהגישו העוררים דכאן (בש"פ 6722/19 מורחן ואח' נ' מדינת ישראל, פסקה 5, ניתן ביום 28.10.19). לא מצאתי להוסיף על הדברים הנכוחים הללו.

מכאן אציין, כי עיון במסמכי התיק לימדני, כי שני הליכים, הקשורים בטבורם לערר הנדון כאן, נדונים במסגרתם של הליכים מקבילים בפני הערכאות השונות. האחד, עניינו בתפוס- גוש 10402 חלקה 164 תת חלקה 2.

בעניין זה המשיבה בעצמה, פנתה אל כב' השופט אבנון ביום 10.5.20 (בית משפט השלום בראשון לציון, ה"ת 23546-02-19 בקשה מס' 38) וציינה, כי במסגרת הבקשה (שהוגשה אל בית המשפט השלום בחדרה) לא אמורה הייתה להיכלל עתירה בנוגע לנכס התפוס. מאחר וקיימת מחלוקת הנוגעת לנכס זה, האריך כב' השופט אבנון את תפיסת הנכס עד להחלטה אחרת (ראו החלטתו מיום 10.5.20 - החלטה בבקשה מס' 5 בתיק 24165-07-19). כאן המקום לציין, כי העוררים התייחסו לנכס הנ"ל בבית המשפט קמא (כב' השופט קפלן) וחקרו בעניין זה את נציגי המשיבה (ראו דיון מיום 6.4.20) ואולי מכאן נבע "הבלבול", שמא עקב כך שהמשיבה הכלילה את הנכס האמור במסגרת בקשתה להארכת החזקת התפוסים (מיום 26.2.20), על אף שלשיטתה לא הייתה מעוניינת שבית המשפט השלום בחדרה ייתן החלטה בעניין זה?

על כל פנים, על מנת למנוע כפל התדיינות והחלטות בעניין זה הרי שבכל הנוגע לנכס זה, ראוי לאפשר לבית המשפט השלום בראשון לציון להשלים את מלאכתו בדבר. משאלו הם פני הדברים, בעניין הנכס האמור יימשכו ההליכים כסדרם בפני כב' השופט אבנון. משמע, הנכס ייוותר תפוס עד להחלטה אחרת בלבד כפי שקבע כב' השופט אבנון מבית משפט השלום בראשון לציון. אין להחלטת כב' השופט קפלן כל תחולה בעניין נכס זה.

בעניין רכבה התפוס של העוררת 2 (רכב מתוצר חברת "קיה", הנושא ל.ז. 06996938) מתנהל דיון במסגרת "בקשה לביזיון בית המשפט" (ה"ת 23546-02-19, בקשה מס' 37) משכך, גם בעניין זה יש להימנע מלהתערב בפעולתו השיפוטית של בית המשפט השלום בראשון לציון ולאפשר לו להשלים את ההליך עד סופו כנדרש.

כפי שציינתי, במהלך הדיון בפניי נוצרה הסכמה בין הצדדים שלפיה העורר יורשה למכור את נכסי העוררת 3 (המפורטים ברישא להחלטה זו) לאחר קבלת אישור של היחידה החוקרת. הוסכם, כי כספי המכירה יועברו לקופת החילוט וכך תימנע נסיגה נוספת בערכם של התפוסים הללו. משאלו הם פני הדברים, גם בהתייחס לנכסים אלו (רכב מתוצר "שברולט" ושני רכבים נגררים) יפעלו הצדדים בהתאם להחלטתי זו.

למעשה, כפי שפורט לעיל, אף הדיון בעניין מכשירו הנייד של העורר התייתר. כזכור, ציינה המשיבה, כי אין לה התנגדות להחזיר את מכשירו הנייד של העורר בכפוף לקבלת הסכמתו של העורר הנוגע "לכלל הראיה הטובה ביותר". ה"כדור" בעניין זה מצוי אפוא ב"מגרשו" של העורר, הרשאי לקבל את המכשיר ככל שלא יעמוד על דרישה לעמידה בכלל הראיה הטובה ביותר ביחס לתוצרי פריקת המכשיר בהליכים משפטיים עתידיים כלשהם.

הגיעה השעה להתייחס אל יתרת התפוסים, הכלולים בבקשה להארכת התפיסה ואשר אליהם התייחס השופט המלומד קמא בהחלטתו.

כלל הוא, כי תפיסת חפצים בידי המדינה והחזקתם נבחנת לאור תכליתן של הוראות הדין והאינטרסים השונים של הצדדים לעניין (בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22.5.00). על בית המשפט (ורשויות אכיפת החוק) לשקול כדבעי, מהו האיזון הראוי בין האינטרסים הציבוריים שבהחזקת התפוס לבין זכותו הקניינית של הפרט בו. לצורך הכרעה באיזון הדרוש, יש לאתר את תכליות התפיסה, לעמוד על עוצמתן והתקיימותן בנסיבות העניין במועד ההכרעה השיפוטית.

המשיבה ביססה את בקשתה (מיום 26.2.20) להארכת תקופת החזקת התפוסים בידיה, על עילות התפיסה הבאות: הבטחת האפשרות למימוש החילוט של הרכוש, לפי חוק איסור הלבנת הון ולפי פקודת סדר הדין הפלילי; וכן על מנת לשמר ראיות לצורך הליכים פליליים ולמנוע את שיבוש חקירה.

אשוב ואדגיש, שאלת הצדקתה הראשונית של התפיסה איננה עומדת לבחינה כאן. זו נבחנה זה מכבר בשלוש ערכאות, אשר מצאו תכלית ראויה בתפיסה. השאלה היחידה העומדת להכרעה לפניי, כפי שכבר צוין לעיל, היא האם מוצדק הוא בנסיבות העניין להאריך את תקופת התפיסה כפי שהורה השופט מלומד קמא בהתחשב בשיקולים הרלבנטיים בכגון דא: עוצמת הראיות שנאספו, קצב התקדמות החקירה, הפגיעה בזכויות הקניין של בעלי הנכסים התפוסים ואיזונם מול האינטרס הציבורי שבחילוט פירות של עבירות (אם בוצעו).
עיינתי בהחלטות השונות אשר ניתנו בשלבים הקודמים של ההליכים בפרשה זו בהחלטת השופט המלומד קמא כמו גם בדו"ח הסודי אשר הוצג לי.

נחה דעתי, כי החלטתו של בית המשפט קמא מידתית וסבירה בנסיבות העניין. מכלול המסמכים אליו נחשפתי הביאני לדעה שלפיה, מתקיים יסוד סביר לחשד למעורבותם של העוררים לפניי בביצוע המעשים שבביצועם נחשדו.

מצאתי לנכון להעלות על הכתב את שאמרתי במפורש במלך הדיון, שנערך לפניי: אני סבור שחקירה זו אינה יכולה להימשך "לנצח", וכי יש לעשות כל שניתן על מנת להאיץ את פעולות החקירה הדרושות בתיק זה.

עם זאת, שוכנעתי, כי לצורך מיצוי החקירה בתיק זה (שבמסגרתה מתוכנן ביצוע פעולות רבות היקף ורחבות תחולה בדגש על מהותה של פעולה מס' 27) אכן נדרש זמן נוסף בטרם נחצה הקו המבחין בין חקירה המתנהלת באורח סביר לבין כזו המתנהלת בעצלתיים. בהקשר זה אציין, כי הוברר לי במסגרת הדו"ח הסודי, שהיחידה החוקרת ממתינה לאישורים (נדרשים) שלא היו יכולים להינתן, דה פקטו, נוכח משבר הקורונה שפקד את ארצנו. לשיטתי, עיכוב זה הוא בהחלט מובן ומתקבל על הדעת. אין ניתן לפקוד עוון עיכוב זה על כתפי המשיבה. חזקה על המשיבה, כי ברגע שיינתנו האישורים המתאימים להוצאתן לפועל של הפעולות הנדרשות, אזי עליה לפעול בהתאם לכך בשקידה ראויה ומתוך מטרה להאיץ את הליכי החקירה.

המסקנה המתבקשת ממכלול האמור לעיל הינה, כי לא נפל פגם כלשהו בהחלטת בית המשפט קמא, אשר במסגרתה הורה להתיר למשטרה להמשיך ולהחזיק בתפוסים. משנמצאתי למד, כי היקף העבירות הנטען עומד על 23,000,000 ₪ בקירוב, הרי שבכל הנוגע לבקשה דכאן עולה בבירור ששווים הכולל של התפוסים נמוך משמעותית משוויה של הפעילות העבריינית הנטענת ושל פירותיה [ראו בהרחבה: הן על האפשרות לתפיסה "בשווי" בשלב החקירה באמצעות פקודת סדר הדין הפלילי (הנובע מסעיפי חוק איסור הלבנת הון) הן על דיון מחודש בסוגיות מסלולי התפיסה - ע"פ 3390/19 אביטן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 21.11.19) יתרה מכך, וכפי שצוין על ידי השופט המלומד קמא, ככל שמדובר בצווים המונעים "דיספוזיציות", הרי שאלו לא מונעים מלהמשיך ולהשתמש במקרקעין גופם.

לא נעלם מעיניי, כי השופט המלומד קמא היה ער למורכבותה של החקירה (ואף לקשייה) ומשכך ציין שיש לאפשר ליחידה החוקרת לבצע פעולות חקירה שביצוען מצריך זמן רב, לצד החלטתו בדבר הארכת ההיתר להחזקת התפוסים.

בהקשר זה אעיר, כי נוכח מורכבותן של פעולות החקירה הדרושות אף אני סבור שבאיזון הראוי - הנכון לנקודות הזמן הנוכחית (שנה ומחצה לערך מפרוץ החקירה הגלויה) - בין האינטרסים הציבוריים שבהחזקת התפוסים לבין זכותם הקניינית של העוררים בהם - האינטרס הציבורי גובר. התפיסה נכון למועד כתיבת שורות אלו נדרשת הן לצורכי חילוט עתידיים הן לצורכי הצגת חלק מן התפוסים כראיות (היה ויוחלט בסופו של יום להגיש כתב אישום כנגד העוררים).

לסיכום, היקף העבירות הנטען ביחס לשווים של התפוסים הנותרים בידי המשיבה מסיר לשיטתי את החשש, כי עסקינן בשעה זו בהארכת תפיסת רכוש שאינה מידתית ושאינה סבירה. ברי, כי בקשות לארכה נוספת בעתיד ייתקלו מטבע הדברים בביקורת שיפוטית מוגברת (כלל שיחלוף זמן נוסף מאז רגע התפיסה).

משאלו הם פני הדברים - דין הערר להידחות.

המזכירות תביא את החלטתי זו לתשומת ליבו של שופט בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט אבנון), בכל הנוגע לתפוסים המפורטים לעיל, אשר עניינם מצוי לפניו ולא הוכרע על ידיי.
הצדדים יפעלו בנוגע לתפוסי העוררת 3 כפי שפורט לעיל.

החומר הסודי שהוגש לבית המשפט, המוחזק בכספת בית המשפט יימסר לנציג היחידה החוקרת על ידי מנהלת המזכירות הפלילית.

ניתנה היום, כ"ה אייר תש"פ, 19 מאי 2020, בהעדר הצדדים.