הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ע"ח 31804-07-20

בפני
כבוד ה שופטת תמר נאות פרי

העוררת

מדינת ישראל - היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית

נגד

המשיבים

  1. עופר זלצמן
  2. גורגיאנה מורחן
  3. סינגל-פוט בע"מ

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט השלום בחדרה (כב' השופט קפלן) מיום 13.7.2020 במסגרת תיק ה"ת 23353-07-19 (להלן: " ההחלטה קמא").
הרקע להליכים קמא:
לאחר חקירה סמויה ארוכה שניהלה העוררת , ביום 15.1.2019 נפתחה חקירה גלויה נגד המשיבים ואחרים בחשד לביצוע עבירות שונות הכרוכות בהקמת אתר אינטרנטי "פיראטי" ומכירת שידורים של בעלי זכויות (חברות כגון "הוט" ו-"יס") למנויים בחו"ל. העבירות המיוחסות למשיבים הינן, בין היתר, קבלת דבר במרמה, קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות על חוק זכויות יוצרים, עבירות מס מכוח פקודת מס הכנסה ועבירות על חוק איסור הלבנת הון.
המשיבים 1 ו-2 נעצרו, ובסוף חודש ינואר 2019 הם שוחררו. בעת מעצרם נתפס רכוש השייך למשיבים 1-2 ואף נתפס רכוש השייך למשיבה 3 (שהינה חברה בבעלות המשיבה 2) . בין השאר, נתפסו חשבונות בנק, כלי רכב, ועסק של חוות סוסים בעין החורש שהיה בבעלות המשיבה 3 (להלן: " החווה"). ניתנו אף צווים לגבי נכסי נדל"ן האוסרים על דיספוזיציות לגביהם – וכך הנכסים "נתפסו ברישום" (להלן: " צווי ההקפאה").
בהמשך שוחררו חלקית חשבונות הבנק של החווה ומלאי הסוסים של החווה.
ביום 10.7.2019 הוגשה על ידי העוררת בקשה להארכת תוקף החזקת התפוסים וכן להארכת תוקפם של צווי ההקפאה למשך 180 יום נוספים (להלן: " הבקשה הראשונה להארכת תוקף הצווים").
הבקשה הוגשה בהתחלה לבית משפט השלום בראשון לציון, שנתן את הצווים המקוריים, ולאחר שהתקבלה החלטת בית המשפט העליון בבקשה להעברת מקום הדיון (בש"פ 4795/19, החלטה מיום 2.9.2019) – הבקשה הראשונה הועברה לטיפולו של בית המשפט קמא בעכו.
עניינה של הבקשה הראשונה להארכת תוקף הצווים היה לגבי תפוסים שונים (להלן: " התפוסים"), כגון: נכס נדל"ן בחדרה, שני כלי רכב, סכום של 3,488 ₪ שנתפס באחד מחשבונות הבנק, סכומים של כסף (עשרות דולרים ויורו) שנתפסו בחשבון של המשיבה 2, סכום של כ-1,200 דולר שנתפסו בחשבון של המשיב 1, ורכוש השייך למשיבה 3 – אשר היה תפוס ברישום בלבד, הכולל שני נגררים לרכב אשר באמצעותם ניתן לגרור סוסים (להלן: " הנגררים") ורכב שברולט (להלן: " השברולט"). הנגררים והשברולט יחדיו יכונו להלן: "נכסי המשיבה 3". עוד התבקשה הארכת התוקף של צווי ההקפאה, בהתייחס לנכסי נדל"ן נוספים.
בדיון שהתקיים בבקשה הראשונה להארכת תוקף הצווים בבית המשפט קמא ביום 9.9.2019 התברר שהחקירה נמצאת בעיצומה, שעדיין קיים צורך לבצע פעולות חקירה רבות, שהייתה התקדמות משמעותית בחקירה מאז החלה ושקיים "הרבה יותר מחשד סביר" (כלשון בית המשפט קמא) לכך שהמשיבים עברו עבירות על חוק זכויות יוצרים, עבירות מס, עבירת קשירת קשר לביצוע פשע, ולגבי חלקם – יש חשד סביר גם לגבי עבירות של הלבנת הון.
המשיבים טענו באותו הדיון שהם מעוניינים לסגור את החווה ו"לחסל" את פעילותה, אך הצווים לגבי נכסי המשיבה 3 מונעים זאת מהם ומשאירים אותם במצב בלתי אפשרי , ש בו הם נאלצים להמשיך ולהחזיק בעסק מפסיד בגלל התנהלותה של העוררת. לגבי נושא זה , התברר במהלך אותו הדיון, כי בנוגע לחווה והרכוש שנמצא בה – התנהלו כבר הליכים בבית משפט השלום בראשון לציון, אף ניתנה החלטה באשר למחלוקות שבין הצדדים, הוגש לגביה ערר לבית המשפט המחוזי בלוד (אשר נדחה) – ומשכך, בית המשפט קמא קבע כי הוא אינו אמור לדון בנושא .
באשר לשאר התפוסים – נקבע שהמדובר ברכוש שחלקו הניכר, אם לא כולו, הושג לכאורה (על פי חומר החקירה שבתיק) כתוצאה מביצוע העבירות ה מיוחסות למשיבים, ואף אם הוא לא הושג כתוצאה מפעילות עבריינית – אזי שע ל פי הפסיקה אין מניעה לתפוס את הרכוש מכוח העיקרון של "תפיסה בשווי" כדי להבטיח את האפשרות לחילוט בתום ההליך.
עוד נקבע ש"תפיסה בשווי" אינה יכולה להיות במלוא שווי הסכום שנטען שהמשיבים הרוויחו מהפעילות העבריינית ( שבמקרה הנוכחי הינו כ-23,000,000 ₪), אבל שווי התפוסים בפועל במקרה הנוכחי נופל מ-20% משווי שלל הפעילות העבריינית הנטענת, כך שאין מניעה להתיר לעוררת להמשיך ולהחזיק בתפוסים (באמצעות צווי ההקפאה).
בסיומה של ההחלטה מיום 9.9.2019 נקבע כי בשים לב לכך שמדובר בחקירה מורכבת ומסועפת, המתקיימת בקצב סביר ובשים לב לעוצמת החשד נגד המשיבים – יש להאריך את תוקף הצווים הקיימים ב-180 יום , כלומר – שהבקשה הראשונה להארכת תוקף הצווים התקבלה (להלן: "ההחלטה הראשונה").
על ההחלטה הראשונה הוגש ערר (ע"ח 23090-09-19) שנדון בפני חברתי, כב' השופטת תמר שרון-נתנאל. בהחלטה שניתנה בערר, ביום 18.9.2019, נקבע כי חומר הראיות אכן מעלה חשד למעורבות כל המשיבים בעבירות המיוחסות להם ו אף אם בסופו של יום לא ניתן יהיה להאשים את חלקם בעבירות המס – די בחשדות לגבי העבירות האחרות כדי להצדיק את תפיסת הנכסים. נדחו עוד כמה טענות של המשיבים שהועלו במסגרת הערר – והערר נדחה. המשיבים פנו בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (בש"פ 6772/19) לגבי ההחלטה בערר האמור – אך בקשתם נדחתה (בהחלטה מיום 28.10.2019).
ביום 27.2.2020 הוגשה על ידי העוררת בקשה נוספת להארכת תוקף החזקת התפוסים והארכת תוקף צווי ההקפאה למשך 180 יום נוספים (להלן: "הבקשה השנייה להארכת תוקף הצווים"). המשיבים התנגדו לבקשה, העלו טענות פרטניות לגבי החשדות לכאורה, לגבי כל תפוס ותפוס, טענו כי לא ניתן לבקש הארכת תוקף של 180 ימים נוספים לאחר ההארכה הראשונה, והעלו עוד טענות. הבקשה השנייה התקבלה, כאשר בית המשפט קמא קבע כי החקירה מורכבת, כי היא נתקלת בקשיים מטעמים אובייקטיביים, כי ניתן בדין לבקש הארכה של תוקף הצווים למשך תקופה של 180 יום נוספים – וכי התקיימו התנאים להארכת תוקף הצווים (החלטה מיום 22.4.2020, להלן: " ההחלטה השנייה"). בין היתר נקבע בהחלטה השנייה כי אין מקום להורות על החזרת הטלפון של המשיב 1 ( שטרם נפרץ), ולגבי הנגררים נקבע כי ניתן היה לשקול להסיר את צו התפיסה לגביהם – אלא שלא ה וכח השווי של הנגררים.
המשיבים הגישו ערר גם לגבי החלטה זו (ע"ח 35778-04-20) שנדון בפני חברי כב' השופט אבי לוי . בהחלטה שניתנה בערר, ביום 19.5.2020 נקבע כי יש לדחות את הערר, כי המשך התפיסה סביר ומידתי, ו יחד עם זאת, במהלך הדיון בערר הגיעו הצדדים להסכמה לגבי כך שהנגררים והשברולט ימכרו על ידי המשיב 1 וכספי המכירה יעברו לקופת החילוט (עמ' 7, שורות 19-22).
יוער עוד בשלב זה כי בין לבין – הגיעו הצדדים להסכמה לגבי רכב נוסף שנתפס מסוג קאיה קרניבל (להלן: " הקאיה"), ולפיה הרכב ימכר ו-85% מהתמורה תעבור לקרן החילוט. לאחר שהרכב לא נמכר החליט בית המשפט השלום בראשון לציון שהרכב יימכר על ידי העוררת, אלא שרכב הקאיה לא נמכר מסיבות אלו ואחרות.
ביום 2.7.2020 הוגשה מטעם המשיבים בקשה לעיון חוזר (להלן: "הבקשה לעיון חוזר") לגבי ההחלטה השנייה . המבקשים טענו כי יש מקום לשקול שנית את הצורך בהמשך תפיסת התפוסים בשל חלוף הזמן ואף ביקשו להציג נתונים חדשים לגבי התפתחויות שהתרחשו לאחר מתן ההחלטה השנייה ואשר לא היו לנגד עיני בית המשפט קמא במהלך הדיון בבקשה השנייה.
ההחלטה שניתנה ביום 13.7.2020 בבקשה לעיון חוזר , היא הבקשה נשוא הערר הנוכחי.
ההחלטה קמא –
בית המשפט קמא מצא כי ההתפתחויות מאז מתן ההחלטה השנייה מטות את הכף לשינוי ההחלטה השנייה באופן חלקי , שכן לגבי חלק מהתפוסים ממילא התקבלו החלטות המשנות את הסטטוס שלהם, ולגבי החלק הנותר – יש מקום לשיקול דעת מחודש . וביתר פירוט, כך נקבע בהחלטה קמא, ל גבי התפוסים השונים:
הטלפון הנייד – נקבע כי המכשיר נפרץ בינתיים והמידע האצור בו מצוי בידי העוררת, כך שהוא הוחזר לידי המשיבים והדיון לגביו הסתיים.
רכב הקאיה – אף הוא הושב בינתיים למשיבים, ואין כבר צורך לדון בו .
הסכומים שנתפסו במזומן או בחשבונות הבנק – נקבע כי אין לגביהם שינוי למרות חלוף הזמן, הם מוחזקים כדין ולתכלית ראויה וערכם לא פוחת. עם זאת, גם לגביהם נקבע שיתכן ובחלוף זמן נוסף יהיה מקום לבחון שנית את נקודת האיזון.
הדירה בחדרה ( גוש 10402, חלקה 164/2 ברח' האפרסמון בחדרה, להלן: "הדירה") –הובהר כי המדובר בדירה אשר המשיבים טענו שאינה שייכת להם, אלא לגב' אילנה מורחן (האמא של המשיבה 2, להלן: "מורחן"). בית המשפט קמא ציין כי באחד ההליכים בבית המשפט השלום בראשון לציון, התברר כי הדירה אכן שייכת למורחן (ואף העוררת הסכימה לכך), ולכן, ניתן שם צו המופנה כלפי מורחן, המורה על הארכת תפיסתה ברישום. בית המשפט קמא הפנה ביקורת בהחלטתו כלפי העוררת בשל שהיא לא הביאה לידיעתו, עובר למתן ההחלטה השנייה, את ההתפתחויות לגבי הדירה ואת הקביעות של בית משפט השלום בראשון לציון לגביה; ובכל מקרה, קבע כי היות והעוררת מסכימה שהדירה שייכת למורחן, והיות והדירה " תפוסה ממילא" על ידי הצו של בית המשפט השלום בראשון לציון – יש מקום לבטל את הצו שניתן על ידי בית המשפט קמא (על שם המשיבים 1 ו-2 בלבד) המאריך את התפיסה של הדירה. לכן, בית המשפט קמא הורה על ביטול צו העיקול שניתן מטעמו לגבי הדירה, אך הבהיר והדגיש כי אין בכך כדי לפגוע בתוקף הצו שניתן בבית משפט השלום בראשון לציון כנגד גב' מורחן – בקשר לאותה דירה עצמה.
נכסי המשיבה 3 ( השברולט ושני הנגררים) – באשר לרכב השברולט, צוין כי העוררת טענה שהוא טרם נמכר "באשמת" המשיבים, והם - מנגד - טענו כי הקושי במכירה נובע מכך שמדובר ברכב ישן ומכירתו לא תניב כסף רב. באשר לנגררים – צוין כי עמדת המשיבים היא כי מטרת מכירתם אמורה להיות סגירת החווה ולא ניתן יהיה "לחסל" את עסקיה של המשיבה 3 כל עוד הסכום שיתקבל מהמכירה יישאר בידי העוררת, ועוד נקבע כי המדובר בסכום זניח. בית המשפט קמא אף קיבל את עמדת המשיבים לפיה עדיף יהא למכור את הנגררים ולהשתמש בתקבולי המכירה לצורך תשלום חוב המשיבה 3 למס הכנסה, מאשר להותירם כתפוסים שעה שערכם הולך ופוחת. לכן, לגבי נכסי המשיבה 3 (השברולט והנגררים יחדיו) - בית המשפט קמא קבע כי המשך העיקול בידי העוררת יביא לכך ש"ביום פקודה", התמורה בגין המכירה של פריטים אלו לא תכסה את עלויות המכירה וכי (כדבריו): "התעקשות המשטרה על השארת כספי המכירה בקופת החילוט היא התעקשות קטנונית ונקמנית – כי מדובר בסכום פעוט – ואפילו מגוחך – שראוי שישמש לכיסוי חובות החברה לרשויות ולא להגדיל את קופת החילוט בכמה אלפי שקלים בודדים, שההתדיינויות החוזרות ונשנות סביבן עולות למדינה יותר משווים."
כך, שבסיכומה של ההחלטה בערר, בית המשפט קמא קובע כי דין הבקשה לעיון חוזר להתקבל בחלקה , והוא אף מוסיף ברקע הדברים כי במהלך אחד מההליכים האחרונים בבית משפט השלום בראשון לציון, כב' הש ופט אבנון (המטפל שם בכל הבקשות בעניינם של המשיבים) הגיע למסקנה שהחקירה אינה מתנהלת בקצב ראוי.
לכן, התוצאה האופרטיבית של ההחלטה קמא בבקשה לעיון חוזר הייתה שניתן צו המבטל את הצו שניתן לגבי הדירה ומבטל את הצו לגבי הארכת תוקף תפיסת נכסי המשיבה 3 (ברישום).
הערר הנוכחי -
העוררת מבקשת להתערב בהחלטה קמא רק לגבי נכסי המשיבה 3 – השברולט והנגררים, ומבקשת להורות על המשך תפיסתם כפי שנקבע בהחלטה השנייה (אשר הורתה על המשך התפיסה למשך 180 יום מאפריל 2020, כלומר, עד תחילת אוקטובר 2020). מקדמית, לשיטתה, לא היה מקום לשקול עיון חוזר בהחלטה השנייה, אשר ניתנה רק באפריל 2020, וכאשר הערר לגביה נדחה במחצית מאי 2020, וזאת היות ולא חלף זמן ניכר מאז ההחלטה, באופן המאפשר להגיש בקשה לעיון חוזר, נוכח הוראות סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: " החוק"). אף לגופם של דברים, נטען כי בית המשפט קמא טעה שעה שקבע שערכם של נכסי המשיבה 3 זניח, רק על יסוד הטענה של המשיבים, היות והמדובר במכונית משנת 2013 ונגררים משנת 2017 – אשר ערכם המצטבר הינו כמה עשרות אלפי שקלים. עוד נטען כי ביום 19.5.2020 העוררת הסכימה שהמשיבים ימכרו את נכסי המשיבה 3 וכי התמורה תועבר לקופת החילוט, על מנת למנוע את המשך ירידת הערך, אך המשיבים לא ביצעו את המכירה מאז – כך שלא היה מקום "לשחרר" את נכסי המשיבה 3 לידי המשיבים רק בשל שהמשיבים עצמם לא הצליחו למכור אותם כפי שהוסכם. בנוסף, טוענת העוררת כי עמדתה בכל הנוגע להמשך התפיסה ברישום עד המכירה , והעברת הכסף לקופת החילוט הינה עמדה סבירה ומאוזנת – כך שלא היה מקום להתייחס אל עמדתה כאל "התעקשות קטנונית ונקמנית". לגבי התקדמות החקירה, נטען כי היא ממשיכה בקצב ראוי – אף בשים לב ל"משבר הקורונה" , ולסיכום – התבקש בית המשפט להשאיר על כנן את ההחלטות הקודמות לגבי נכסי המשיבה 3.
המשיבים מנגד, סבורים כי אין מקום להתערב בהחלטה.
שני הצדדים פירטו את טיעוניהם בכתב ובעל פה, ועל מנת שלא להאריך יתר על המידה לא אחזור על טענות הצדדים ואפנה לטיעונים בכתב ולפרוטוקול הדיון.
דיון והכרעה -
לאחר ששקלת את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערר להתקבל בחלקו .
אין צורך להרחיב אודות מעורבותה הנטענת של המשיבה 3 בעבירות הנחקרות ואודות התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת לחובתה נכון לעכשיו. על כך כתבו רבות לפני, ואין בהחלטה נשוא הערר כל התייחסות לכך שהתשתית הראייתית השתנתה או שחל לגביה כרסום זה או אחר. אין אף צורך להרחיב לגבי הסמכות לתפוס נכסים של המשיבה 3 – ואף בהקשר זה אין קביעה בהחלטה קמא אשר לגבי ה הועלו טענות.
המחלוקת היחידה היא האם היה מקום "לשחרר לחופשי" את נכסי המשיבה 3 בעת הנוכחית, ועמדתי היא שעוד מוקדם מנקיטת צעד שכזה.
באשר לקצב התקדמות החקירה – שותפה אני לדעה כי מן הראוי להחיש את קצב החקירה. אמנם המדובר בחק ירה מורכבת, אך עם כל הכבוד – היא מתנהל ת יותר משנתיים חצי באופן גלוי ועוד פרק זמן דומה בשלב הסמוי. יש להגיע לכדי סיום , ולבטח – שיש מקום להעביר את התיק לפרקליטות בימים הקרובים – שכן סביר להניח שלאחר שלב זה תתבקשנה השלמות (וראו כי בעמ' 7 לדו"ח הסודי מיום 15.7.2020 נכתב כי זוהי כוונת העוררת) . עם זאת, לא ניתן לומר שלא מתבצעות פעולות חקירה לאחרונה (וראו כי מהדו"ח עולה שבחודשים מאי – יולי 2020 בוצעו 18 חקירות (אף אם בחלקן של נחקרים שכבר נחקרו בעבר). עוד עולה מהדו"ח כי יש כמה פעולות חקירה מהותיות שמתעכבות עקב סיבות אובייקטיביות שאינן בשליטת העוררת בשל מה שמכונה "משבר הקורונה" , אך היות וסיומו של המשבר אינו נראה לעין – יש לסיים את החקירה גם ללא תלות באותן פעולות, שכן לא יתכן שהחקירה לא תסתיים עד ש"משבר הקורונה" יחלוף מן העולם (שכן, לא ניתן לדעת מתי זה יקרה, לצערנו הרב). לכן, הגם שיש צורך ברור להגיע לסיומה של החקירה – לא ניתן לומר שחלוף הזמן עד עתה מחייב להורות על שחרור כל התפוסים מחמת אי-מעש מצד העוררת.
באשר לשאלה אם יש טעם פרקטי בהותרת נכסי המשיבה 3 כתפוסים, או במילים אחרות, האם המדובר בנכסים בעלי ערך, אשר יש טעם של ממש בתפיסתם ומכירתם לצורך העברת הכספים לקופת החילוט, אזי שהתשובה מתחלקת לשניים. לגבי השברולט – בתיק קיים תדפיס של מחירון השמאי "לוי יצחק" מחודש מאי 2020, ממנו עולה כי גם היום, מחירו של הרכב כמה עשרות אלפי שקלים. כ ך שלגביו לא ניתן לומר שערכו זני ח. ברי כי המחירון אינו אינדיקציה מדויקת לתמורה הפוטנציאלית, נוכח נסיבות המכירה הצפויה, אך אני בדעה כי לא היה מקום להעביר את השברולט לידי המשיבים בשלב זה – כך שהם יכולים למכור אותו ולקחת לידיהם את כספי התמורה – חלף ההסדר הקודם שהיה בין הצדדים לגבי כך שהמשיבים ימכרו את השברולט אך חייבים להעביר את כספי התמורה לקופת הכינוס. לגבי הנגררים – לא מצאתי מסמכים לגבי השווי שלהם, ולא אוכל לדעת אם הם בעלי ערך המצדיק את המשך התפיסה אם לאו, אך בוודאי שלא ניתן להסתפק רק בטענת המשיבים לגבי כך ש"אין להם ערך". ככל שהמשיבים היו מעוניינים לטעון כי אין לנגררים ערך – היה עליהם להציג מסמכים מתאימים (החל מחוות דעת וכלה במחירון זה או אחר).
מכאן, שלא היה מקום לקבוע שהשתנו הנתונים מאז ההחלטות שניתנו באפריל ומאי 2020 באופן שכבר אין תכלית ראויה להותרת התפוסים בחזקת העוררת. עדיין יש טעם בתפיסתם על מנת שניתן יהא למכור אותם ולהעביר את תמורתם לקופת החילוט. ההסדרים שבין הצדדים, לגבי כך שהמשיבים הם אלו שימכרו את התפוסים האמורים, אינם יוצאים אל הפועל – ודומה כי הצדדים אינם מסוגלים להגיע להבנות וליישם אותן , וכל הבנה לכאורית רק יוצרת עוד מחלוקות ועוד בקשות מוגשות לערכאות. החשוב הוא , כי מוסכם על שני הצדדים שיש לפעול במהירות למכירת השברולט והנגררים – על מנת לקבל את התמורה הגבוהה ביותר האפשרית, וכאשר כל חודש שחולף בעל משמעות. ההסכמה שהייתה בעבר לגבי כך שהמשיבים ימכרו את התפוסים הייתה ראויה ויכול להיות שהיה בה כדי להביא את התשואה המירבית – אלא שעה שהדבר לא יצא אל הפועל, לא ניתן להכריח את המשיבים לבצע את המכר. ייתכן ויש לעוררת קשיים לבצע את המכירה בימים אלו, ואינני יודעת אם מתבצעים מכרזים מטעם המדינה כיום, אך אין בכך כדי לגרוע מהמסקנה כי יש לבצע את המכר מהר ככל האפשר.
טרם סיום אתייחס לטענת המשיבים כי מן הראוי למכור את נכסי המשיבה 3 אך צריך להשתמש בכספי המכירה לצורך תשלום חובות למס הכנסה על מנת שניתן יהא "לחסל את עסקי המשיבה 3", וזאת במקום להעביר אותם לקופת החילוט. אינני בטוחה שיש מקום לבחון בעת הזו, במסגרת ההליך קמא, את שאלת "התעדוף" בין חובות למס הכנסה לבין קופת החילוט, ולא הועלו טענות סדורות לגבי השאלה "מה גובר" – האינטרס להעביר כספים לקופת החילוט לביון האינטרס להעביר כספים למס הכנסה. אומר רק שהטענה של המשיבים כשלעצמה, אינה יכולה לבסס את הבקשה לעיון חוזר, ויש לזכור כי טענה זו של המשיבים כבר הייתה ידועה גם עובר למתן ההחלטה השנייה וגם כאשר נדחה הערר לגביה על ידי כב' השופט לוי, ומאז ועד עתה לא חל שינוי בהקשר זה, ובוודאי שלא הוצגו נתונים מטעם המשיבים לגבי ההתפתחויות למול מס הכנסה.
טענה אחרונה אשר בפי המשיבים הינה כי התנהלות העוררת מונעת רק מהחשש פן תוגש כנגדה בעתיד ת ביעה נזיקית מטעם מי מהמשיבים, לרבות לגבי ירידה הערך של התפוסים בהם עסקינן. כלומר, שלשיטת המשיבים – העוררת עקרונית הייתה מוכנה להשיב להם את נכסי המשיבה 3, אך היא לא עושה כן רק בשל חששה מתביעה עתידית. לא הצלחתי להבין את הטענה עד תום, שכן אם העוררת חוששת מתביעה שכזו, יכול להיות שהיא דווקא צריכה למהר ו"לשחרר" את הנכסים המדוברים לידי המשיבים, אך בכל אופן - לטענה זו אין משקל כעת. ככל שהמשיבים ימצאו לנכון בעתיד לפעול בדרך זו או אחרת הם יעשו כן. כרגע, על העוררת לפעול מיידית "לעצירת" ירידה הערך, כך שהסכום שיעבור לקופת החילוט יהא המקסימלי האפשרי.
לכן, אני מקבלת את הערר חלקית באופן הבא:
ההחלטה קמא לגבי ביטול הצו המורה על תפיסתם של נכסי המשיבה 3 מבוטלת.
נכסי המשיבה 3 - השברולט ושני הנגררים – י ישארו תפוסים, עד יום 1.9.2020.
העוררת תפעל מיידית למכירתם וכספי התמורה יופקדו בקופת החילוט. ככל שהעוררת תבקש להאריך את משך התפיסה של נכסי המשיבה 3 למשך תקופה נוספת, עליה יהא להגיש מבעוד מועד, בקשה חוזרת להארכה נוספת של התפיסה, אשר אליה יצורפו מסמכים לגבי השווי של השברולט ושל שני הנגררים (נכון למועד הגשת אותה בקשה) , מסמכים לגבי המאמצים והמהלכים שננקטו לגבי המכירה וניסיונות המכירה - מהיום ועד מועד הגשת הבקשה, ומסמכים אשר מה ם ניתן יהא ללמוד כמה כספים יועברו לקופת הכינוס מתוך התקבולים שיתקבלו ככל שיבוצע המכר (כלומר, בניכוי העלויות הכרוכות במכירה), וזאת – כמובן - מעבר למסמכים התומכים בצורך להמשיך את התפיסה באופן כללי, בזיקה להתפתחויות בחקירה ובטיפול בתיק.
המזכירות מתבקשת להודיע לשני הצדדים כי המסמכים שהם הגישו במהלך הדיון נמצאים במזכירות בשתי מעטפות נפרדות – האחת לידי העוררת והשנייה לידי המשיבים - וניתן לבוא למזכירות לקבלם.

ניתנה היום, ה' אב תש"פ, 26 יולי 2020, בהעדר הצדדים.