הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ע"ח 10871-07-17

בפני
כבוד ה שופטת אספרנצה אלון

העוררת

מדינת ישראל
באמצעות משטרת ישראל שלוחת תביעות חדרה

נגד

המשיב
רמי בן יוסף לוי ת.ז. XXXXXXXX710
ע"י ב"כ עוה"ד עמיקם שוחט (סנגוריה ציבורית)

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט קמא ( כבוד השופט אהוד קפלן) מתאריך 28.5.17 ולפיה הורה בית המשפט קמא לעוררת – היא המאשימה, להעביר למשיב – הוא הנאשם בבית המשפט קמא, חומרים שיפורטו להלן וזאת לאחר שקבע כי אלה הינם חומרי חקירה לפי ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 ( להלן: החסד"פ). העוררת אינה מסכימה להחלטת בית המשפט קמא ולכן הוגש הערר.

כנגד המשיב, שעבד במועד שלהלן במכולת בחדרה בה נמכרו בין היתר גם משקאות אלכוהוליים, הוגש בתאריך 14.12.16 כתב אישום לבית המשפט קמא. כתב האישום מתייחס לשני אירועים שהתרחשו על פי הנטען בתאריך 18.5.16 ( בטעות נרשם בכתב האישום 18.5.15). באישום הראשון בסדר הכרונולוגי ( אישום 2) נטען כי במועד לעיל בסביבות השעה 16:10, מכר המשיב לקטין בשם ש.א. שהינו יליד 10.9.98 ושימש אותה עת סוכן משטרתי ( להלן: הקטין), שני בקבוקי בירה. באישום השני בסדר הכרונולוגי ( אישום 1) נטען כי בסביבות השעה 17:30 מכר המשיב לקטין 3 בקבוקי בירה. כל אחד מהאירועים הנטענים לעיל הקים לשיטת העוררת עבירה של איסור מכירת משקה משכר לקטין, לפי ס' 193א ( ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ( להלן: חוק העונשין).

עיון בתיק החקירה כנגד המשיב, מעלה כי הקטין לווה במהלך רכישת האלכוהול באדם נוסף שתיעד במצלמת וידיאו את הרכישות. בנוסף, קיים בתיק החקירה צילום " סטילס" של פני הקטין במועד הרלוונטי. הן צילום הווידיאו והן תצלום פניו של הקטין נועדו, בין היתר, להתמודד עם טענות השגורות במקרים כאלה בנוגע לחזות הרוכש. ואכן, גם המשיב טען שלא סבר שהרוכש הינו קטין.

בתיק הוצאה תעודת חיסיון על פרטי הקטין אך זאת למעט חזותו ותאריך לידתו. העוררת מסרה כי העיון בתיעוד לעיל ייעשה רק במשרדיה. סוגיות אלה אינן עומדות לדיון ובאו להבהיר שהקטין תועד במועד הרלוונטי ובבא העת יוכל גם בית המשפט להתרשם מנתוניו במידת הצורך.

המשיב לא הסתפק בנתונים לעיל והגיש לבית המשפט קמא עתירה לגילוי ראיה לפי ס' 45 לפקודת הראיות. כפי שציין בית המשפט קמא, הפרטים והנתונים שהתבקשו לא חסו תחת תעודת החיסיון ולכן התקיים הדיון בגדרי ס' 74 לחסד"פ.

החומר אותו ביקש המשיב נחלק לשניים – הראשון, שהעוררת הסכימה למסרו; והשני, לגביו טענה העוררת כי אינו מהווה חומר חקירה.

בחלק הראשון נכללו הנתונים הבאים: צילום חזותי של הקטין – כאמור, נתונים אלה מצויים בתיעוד שצוין לעיל והעיון בהם יתאפשר במשרדי העוררת; גובה ומשקל הקטין במועד הרלוונטי - העוררת מסרה בהקשר זה כי אין בידיה את הנתונים המספריים אך הפנתה לתיעוד החזותי לעיל וציינה כי יהיה ניתן לשאול בנדון את הקטין, אם וכאשר יעיד; ומשך ההפעלה - העוררת ציינה כי הקטין הופעל יום אחד בלבד ( ר' פרוטוקול הדיון מתאריך 28.5.17, עמ' 4, שורה 21).

החלק השני כולל את הנתונים המבוקשים שלהלן: מספר הרכישות שביצע הקטין במהלך הפעלתו; מספר הפעמים במהלך ההפעלה בהן התבקש הקטין להציג תעודת זהות; מספר המוכרים שטענו שלא חשדו ברוכש שהוא קטין; ומספר כתבי האישום שהוגשו בנדון ותוצאות ההליכים ( בהקשר האחרון סירבה העוררת למסור פרטים אך ציינה, בעמ' 5 שורה 2 לפרוטוקול הדיון מתאריך 28.5.17, שלא היו זיכויים).

בית המשפט קמא קבע כי החומר המבוקש יועיל להגנת המשיב, ציין כי מדובר בבקשה מצומצמת וסבירה, ולכן הורה לעוררת למסור את הנתונים שהתבקשו. הדבר היה לאחר שהמשיב טען כי החומר המבוקש יסייע לו בביסוס טענת ההגנה לה הוא טוען, והיא - כי הקטין כלל לא נראה כזה במועד הרלוונטי ולכן עומדת לו ההגנה של טעות במצב דברים. עוד נטען, כי החומר המבוקש יסייע למשיב בביסוס טענה של אכיפה בררנית ויאפשר לו לתקוף את ההחלטה להעמידו לדין , במסגרת ביקורת מנהלית על רשות התביעה.

מנגד, טענה העוררת כי החומר המבוקש אינו "חומר חקירה" שכן הוא אינו "נוגע לאישום" כנגד המשיב. נטען, כי ההכרעה בעניינו של המשיב תתקבל על פי התרשמות בית המשפט מהראיות ובכלל זאת מראהו של הקטין. לכן, אין זה מעלה או מוריד כיצד פעלו חשודים במקרים אחרים, מה סברו, מה טענו והאם דרשו מהקטין תעודת זהות. במילים אחרות, נטען כי לא "חכמת ההמונים" תכריע בנדון אלא קביעת בית המשפט על פי הנתונים המצויים בתיק החקירה כנגד המשיב.

בדיון בבית המשפט קמא עלתה גם התייחסות לסווגו של ס' 193א' לחוק העונשין (האם מחשבה פלילית או אחריות קפידה) ומהם הנטלים המוטלים על הצדדים. אי ן אני סבורה כי סוגיה זו נדרשת באופן ישיר לענייננו (ור' בנדון ע"פ (מחוזי נצרת) 14781-08-16 ברמי נ' מ"י, 21.3.17).

במסגרת הערר שלפניי חזרו הצדדים על תמצית הטיעונים לעיל. עוד נטען על ידי העוררת כי באם המשיב סבור שהנתונים נדרשים לצורך הגנתו, אזי עליו לבקשם לפי ס' 108 לחסד"פ. מנגד, טען המשיב כי מדובר בנתונים המצויים בידי העוררת ולכן ההליך הנכון הינו לפי ס' 74 לחסד"פ.

לצורך הדיון בערר קיבלתי לעיוני את תיקי החקירה כנגד המשיב וכן את יתר החומר שהתבקש.

דין הערר להתקבל.

סעיף 74 לחסד"פ קובע כי משהוגש כתב אישום: ". . רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו". רבות נכתב אודות הגדרת " חומר החקירה" אותו מחויבת התביעה להעביר. המבחן הבסיסי הינו מבחן הרלוונטיות, ולא " סתם" רלוונטיות אלא רלוונטיות לאישום. נקבע שמבחן זה אינו אמור להיות צר ויש לעתים להכליל במסגרת זו גם חומר שהרלוונטיות שלו לאישום הינה גבולית. יחד עם זאת נקבע כי הדבר צריך לעמוד במבחני שכל ישר ואין לכלול חומר שהרלוונטיות שלו הינה רחוקה ושולית ( ור' בהקשר זה האמור בבש"פ 8252/13 מ"י נ' שיינר, 23.1.14; התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי, פ"ד נז (4) 625).

לגופו של עניין, סבורני כי שאלת אשמתו של המשיב, אם לאו, צריכה להיות מוכרעת על בסיס חומר הראיות הנוגע אליו. די בחומר המצוי בתיק החקירה הנוגע למשיב כדי לבסס, ולו לשיטתו, את טענתו כי הקטין נראה בוגר מכפי גילו. כאמור, תיק החקירה בעניינו של המשיב כולל את סרטוני הוידיאו של הרכישות וכן תצלום של הקטין. הטענות שהועלו על ידי חשודים במקרים אחרים אינן מעלות ואינן מורידות בהקשר זה. יתר טענות המשיב נטענו בעלמא. זאת ועוד, צודקת העוררת בציינה שאין מקום לקביעה גורפת לפיה כל פעם שמופעל סוכן משטרתי, אזי כלל התיקים שנפתחו במהלך הפעלתו מהווים " חומר חקירה" (ור' בנדון בש"פ 2917/17 פאריד נ' מ"י, 19.4.17). בחנתי את טענות המשיב לאכיפה בררנית וכן את יתר טענותיו וכן בחנתי כאמור את התיקים והנתונים אותם הוא ביקש, אך לא מצאתי כי אלה רלוונטיים לענייננו. אפנה בהקשר זה לאמור בבש"פ 2886/16 גורבאן נ' מ"י, 11.5.16 שם צוין כי " להרחבה לא מבוקרת של חובת הגילוי יש מחיר וכי אל מול האינטרס המובן של נאשם לקיומה של חובת גילוי רחבה עשויים לעמוד אינטרסים אחרים נוגדים, כגון שיבוש חקירות, פגיעה במקורות מודיעיניים, הגנת על כבוד האדם והפרטיות של עדים והגנה על זכויותיהם של מתלוננים וצדדים שלישיים". להלן " פאריד".

יחד עם זאת ולו לפנים משורת הדין, ( ובהתאם לאופן שבו פעלה המאשימה בעניין פאריד ולמה שנעשה לעתים בתיקי סוכן אחרים) אינני רואה מניעה כי במקרה קונקרטי זה ומבלי שהדבר יהווה " תקדים" לתיקי סוכן אחרים - למסור למשיב את כתב או כתבי האישום שהוגשו בעקבות הפעלת הקטין.

בכפוף להערתי לעיל, אני מורה על קבלת הערר ועל ביטול החלטת בית המשפט קמא.

המזכירות תשלח עותק מההחלטה לצדדים.

העוררת תדאג לאסוף מהמזכירות את החומר שהועמד לעיוני.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ח, 16 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.