הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ע"א 32546-11-19

לפני כב' השופטים:
רון סוקול, סגן נשיא
מנחם רניאל
ישראלה קראי גירון

המערערת

טופ ניהול תחנות דלק בע"מ
ע"י עו"ד י' אבני

נגד

המשיבה

עיריית טירת הכרמל
ע"י עו"ד ר' לוין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום- כב ' השופט א' צ'יזיק - מיום 30.4.2019 ועל החלטתו מיום 2.5.2019 בת.א 48023-07-15

פסק דין

השופט רון סוקול
1. המערערת, חברת טופ ניהול תחנות דלק בע"מ, היא השוכרת והמחזיקה של מתחם מקרקעין המצוי ביישוב טירת הכרמל ומשמש לתחנת דל ק, חנות נוחות ומכון לשטיפת רכבים. בין המערערת לעיריית טירת הכרמל התגלעו מחלוקות בעניין חיובי הארנונה בהם חיי בת המערערת בשל החזקתה במתחם.

במהלך הדיונים בבית משפט קמא הושג בין הצדדים הסדר דיוני שעיקרו עריכת מד ידה של השטחים המוחזקים על ידי המערערת ועריכת חישוב מחודש של חיובי הארנונה לשנים 2008- 2015. כן הוסכם על קיזוז החובות שייקבעו לאחר עריכת החישוב המחודש, מיתרות הזכות שעמדו לטובת המערערת בעירייה בעקבות תשלומי יתר של היטלי פיתוח.

2. ביום 30.4.2019 ניתן פסק הדין בגדרו אישר בית המשפט, בלא שהוגשה לו עמדת המערערת, את חישובי העירייה שנערכו על ידה בעקבות ההסדר הדיוני. בקשה לביטול פסק הדין נדח תה. על פסק הדין וההחלטה שלא לבטלו הוגש הערעור המונח להכרעתנו.

ההכרעה בערעור מתמקדת איפה בשאלה האם נפל פגם במתן פסק הדין בטרם קבלת עמדת המערערת והאם היה על בית משפט קמא לבטלו.

רקע
3. המערערת, טופ תחנות דלק בע"מ, היא בעלת זכויות שכירות והמחזיקה במקרקעין המצויים באזור התעשייה בטירת הכרמל ומוכרים כגוש 10725, חלק מחלקות 47, 49 ו -53 ורש ומים גם כמגרשים 12 ו- 44 (המקרקעין הנ"ל להלן גם : הנכס). בנכס מצוי מתחם מסחרי ובו תחנת תדלוק, חנות נוחות ומכון לשטיפת רכבים. כדי להבין את העובדות נתאר בקצרה את שרשרת העברת ה זכויות בנכס עד שהגיע לידי המערערת.

4. בשנת 1991 התקשרה חברת כרמל בידוד בע"מ בהסכמי פיתוח, לפני חתימת הסכמי חכירה, עם רשות מקרקעין ישראל, שהיא בעלת המקרקעין, על מנת לבנות ולהקים במקרקעין מבנה מסחרי. כרמל בידוד בע"מ אף פנתה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה מורדות כרמל והגישה בקשה לקבלת היתר לבניית המבנים . עם קבלת ההיתר שילמה כרמל בידוד בע"מ היטלי פיתוח שונים לעיריית טירת הכרמל. בשנת 2001, ובטרם בוצעו עבודות הבנייה, מכרה כרמל בידוד בע"מ את זכויותיה בנכס לחברת שירלי ושי בע"מ (הסכם המכירה צורף כנספח לבקשת הרשות להתגונן המתוקנת שהוגשה בבית משפט קמא - מוצג 4 לתיק המוצגים מטעם המערערת ). במסגרת ההסכם המחתה כרמל בידוד בע"מ לרוכשת את מלוא זכויותיה בנכס , לרבות הזכויות בתכני ות הבנייה ובהיטלי הפיתוח ששולמו (סעיף 4).

בשנת 2007 ביקשה חברת שירלי ושי בע"מ להקים בנכס מרכז מסחרי בשטח של 3,000 מ"ר ועל כן הגישה בקשה לקבלת היתר לבניית המרכז. בקשתה של שירלי ושי בע"מ אושרה, והיא שילמה היטלי פיתוח נוספים שנדרשו על ידי העירייה. בסופו של יום ויתרה שירלי ושי בע"מ על הקמת המרכז המסחרי וחזרה בה מבקשת ההיתר.

4. חברת שירלי ושי בע"מ השכירה את הנכס למערערת והיא מחזיקה בו כבר שנים רבות. לעניינו די אם נציין כי אין חולק שהמערערת שוכרת את הנכס משנת 2008 ואילך. עוד נספר כי המערערת וחברת שירלי ושי בע"מ הן חברות קשורות בשליטת בני משפחת אילייב (ראו בקשת הרשות להתגונן- מוצג 4 בתיק המוצגים).

5. ביום 23.7.2015 הגישה המשיבה, עיריית טירת הכרמל (להלן גם: העירייה) תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערערת בגדרה עתרה לחייב את המערערת לשלם חוב ארנונה בשל החזקתה בנכס בסך של 1,668,292 ₪.

בכתב התביעה הבחינה העירייה בין חלקיו השונים של הנכס וקבעה את תעריף הארנונה לכל חלק בהתאם לסיווגו ועל פי השימושים שנעשו בו. במכתב הדרישה שצורף לכתב התביעה פורטו יתרות החוב לכל חלק בנכס. מהמכתב ניתן ללמוד כי העירייה קבעה את סיווגי הנכס כדלקמן: תחנת תדלוק, קרקע תפוסה וחנות נוחות. במכתב הדרישה ובכתב התביעה לא צוינו התקופות לחיוב, לא צוין השטח לחיוב לפי כל סיווג ואף לא צוין מהו התעריף לחיובו של כל חלק.

6. המערערת הגישה ביום 10.2.2016 בקשה לרשות להתגונן ולאחר קבלת רשות הגישה ביום 6.10.2016 בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן (מוצג 4 לתיק המוצגים). בבקשת הרשות להתגונן העלתה המערערת מספר טענות ובהן הטענה כי יש לקזז את יתרות הזכות העומדות לרשותה מכוח תשלום היטלי הפיתוח בגין היתר הבנייה שלא מומשו. נטען כי הוסכם עם העירייה כי יתרות הזכות יהוו מעין קרן לתשלום הארנונה וכך נעשה. עוד נטען כי בשל הסכמה זו מעולם לא נשלחו למערערת דרישות לתשלום ארנונה עבור הנכס. כן טענה המערערת, כי התביעה נעדרת פירוט של החיובים ושל השטחים, כי חלק מהנכס הושכר לצדדים שלישיים ועוד. ביום 6.2.2017 החליטה הרשמת הבכירה הדס שכטר-ישראלי (כת וארה אז) לתת למערערת רשות להתגונן בכל טענותיה. הדיון בתיק העיקרי הועבר לכב' השופט א' צ'יזיק.

ההליכים בבית משפט קמא
7. לאחר שבית משפט קמא הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית של הצדדים, נערך ביום 28.6.2017 קדם משפט. במהלך הדיון הוצע לצדדים להסכים על מינוי מומחה חשבונאי שיבחן את טענות הצדדים. בסופו של יום ולאחר קבלת הסכמת הצדדים, ה ורה בית המשפט ביום 31.8.2017 על מינויו של רו"ח מ' אשרת כמומחה מטע מו ( מוצג 7 לתיק המוצגים) . בהחלטתו קבע בית המשפט כי המומחה יחווה דעתו רק בעניין היטלי הפיתוח ששולמו לעירייה על ידי המערערת, שירלי ושי בע"מ וכרמל בידוד בע"מ, וש מכוח הסכמי ההמחאה עומדים לזכותה של המערערת. וכך נוסחה ההוראה למומחה:

המומחה יחווה דעתו בשאלת היקף התשלומים אשר בוצעו בזיקה עם ההיטלים הרלוונטיים להליך בנוגע למקרקעין נשוא המחלוקת, בין אם שולמו על ידי הנתבעת ובין אם על ידי צד ג' אשר המחה זכויותיו (לרבות הזכויות להחזר היטלים) לנתבעת, בערכם הנומינלי ובערכם העדכני. כמו כן יעמוד המומחה על זקיפת התשלומים הראויה בהקשר זה.

8. ביום 18.5.2018 הומצאה חוות דעתו של המומחה החשבונאי שמונה (מוצג 8 לתיק המוצגים). בחוות הדעת מפרט המומחה את הסכומים ששולמו ומחשב את יתרת הסכומים העומדים לזכות המערערת, נכון ליום הגשת התביעה. המומחה מצא כי חישוב הסכומים ששולמו בצירוף הפרשי הצמדה בלבד עומד על סך של 727,872 ₪. חישוב יתרות הזכות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 מעמיד את יתר הזכות על סך של 1,953,425 ₪. חישוב ביניים לפי ריבית צמודה של 4% מעמיד את היתרה על סך של 1, 155,875 ₪. המומחה לא הביע דעתו בשאלה האם יש להכיר בזכותה של המערערת להחזר התשלומים וגם לא בשאלה מהי דרך החישוב הנכונה.

9. בעקבות כל אלו ובהעדר הסכמות, נקבע התיק לשמיעת ראיות ליום 17.3.2019. בתחילת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שהיא העומדת במוקד המחלוקות כעת. ההסכמה התייחסה לשני עניינים; חישוב יתרת ה זכות וזקיפתה לחיובי הארנונה שחייבת המערערת; קביעת מנגנון לחישוב יתרת חוב הארנונה (הפרוטוקול סומן מוצג 10 לתיק המוצגים).

לעניין זקיפת התשלומים על חשבון יתרות הזכות הסכימו הצדדים כי יתרת הזכות העומדת לטובת המערערת תעמוד על סך של 492,000 ₪ נכון ליום 28.5.2004. הו סכם כי סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961. עד מועד זקיפתו של כל חיוב. עוד הוסכם, כי ככל שלאחר קיזוז כל היתרה תיוותר המערערת חייבת תשלומים כלשהם לעירייה הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (הפרשי הצמדה וריבית על תשלומי חובה), רק ממועד סיום ביצוע הקיזוזים וזקיפת החיובים על חשבון היתרה.

לעניין חישוב חובותיה של המערערת לעירייה סוכם כי החוב יחושב רק משנת 2008. כן הוסכם כי "התובעת (העירייה - ר'.ס') תגיש תחשיב מפורט לצורך מתן פסיקתא מפורטת. מוסכם כי התובעת תמציא מפת מדידה עדכנית על בסיסה נקבע צו הארנונה לנכס, בתוך 14 ימים מהיום " (להלן תכונה הסכמה זו: ההסכמה הדיונית).

10. כבר כאן נפנה את תשומת הלב כי בהסכמה הדיונית לא נקבעו הוראות בכל הנוגע לאפשרות של המערערת לחלוק על התחשיב או על מפת המדידה, לא נקבעו העקרונות לעריכת התחשיב, הסיוגים המוסכמים ואף לא נקבעו העקרונות לפיהם ת יערך המדידה.

11. בהתאם להסכמה הדיונית הגישה העירייה לבית המשפט תחשיב של יתרת החוב (מוצג 12 לתיק המוצגים). על פי התחשיב יתר ת חובה של המערערת לעירייה הייתה 860,53 8 ₪. בחישוב זה הובא בחשבון קיזוז יתרת הזכות שעמד ה לטובת המערערת על פי המוסכם. העירייה ביקשה מבית המשפט שיתן פסק דין המחייב את המערערת בתשלום החוב כמופיע בתחשיב ואף צירפה פסיקתה לחתימה. בית המשפט החליט, ביום 18.4.2019 להמתין עם חתימת הפסיקתא וק בע "מטעמים של זהירות, פסיקתא תיחתם ביום 30.4.2019 ככל שלא תוגש הסתייגות בנוגע לתחשיב". בית המשפט לא הורה על העברת התחשיב למערערת ולא קבע הוראות לעניין הגשת התגובה.

12. המערערת לא הגישה כל התייחסות לבקשה לאישור התחשיב וחתימה על הפסיקתא וביום 30.4.2019 נחתמה הפסיקתה ולמעשה ניתן פסק הדין המחייב את המערערת בתשלום החוב בהתאם לתחשיב שהגישה העירייה.

13. משנודע למערערת על החלטת בית המשפט וחתימתו על הפסיקתה, הגישה המערערת בקשה לביטולה (מוצג 14 לתיק המוצגים, להלן: בקשת הביטול). בבקשת הביטול העלתה המערערת טענות שונות לגבי המצאת הנתונים שנדרשו לצורך עריכת התחשיב. לגופם של דברים טענה המערערת כי נפלו פגמים מהותיים בחישוב.

המערערת טענה כי בניגוד להסכמה הדיונית לא צורפה מפת מדידה ולא צוינו הסיווגים של כל חלק. נטען כי התשריט שנשלח אל המערערת אינו בבחינת מפת מדידה כנדרש על פי ההסכמה הדיונית. עוד נטען כי בתחשיב לא צוינו התעריפים לכל סיווג לפיהם חושב חוב הארנונה אלא פורט רק סכום סופי לכל שנה. נטען גם כי העירייה טעתה בחישוב יתרת הזכות העומדת לטובת המערערת על פי ההסכמה הדיונית וכי במקום הסכום של 597, 933 ₪ שצוין כיתרת זכות לפתיחה צריך היה לקבוע יתרת פתיחה בסך של 623,067 ₪.

14. בקשת הביטול נקבעה לדיון בפני בית משפט קמא. בדיון שנערך ביום 4.7.2019 התברר למערערת כי יתרות החובה כוללות גם חיובי מים וביוב. בעקבות הדיון, והוראת בית המשפט , המציאה העירייה תחשיב מפורט ( מוצג 19 לתיק המוצגים). המערערת מצידה הגישה תגובה לתחשיב (מוצג 20 לתיק המוצגים). המערערת פירטה בתגובתה את השגותיה לגבי תחשיב העירייה. המערערת חזרה על הטענה בדבר הטעות בח ישוב יתרת הזכות לפתיחה. כן טענה כי העירייה טעתה בחישוב השטחים ובסיווגים של השטחים לצורך החיוב בארנונה. המערערת אף הגישה תחשיב נגדי. המערערת סמכה את התחשיב על תצלום אוויר וחישבה את חיובי הארנונה על פי השטחים שנמדדו מתצלום האוויר ועל פי הסיווגים שסברה כי יש לסווג בהם כל חלק במתחם. על פי תחשיבה של המערערת עמדה לטובתה, ביום הגשת התביעה, יתרת זכות בסך של 50,031 ₪.

15. בהחלטתו מיום 2.10.2019 דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול. בית משפט קמא קבע כי התחשיב שהגישה המערערת "[...] נוגע לא לשאלת התחשיבים, אלא שלאלות שמרביתן אינן בסמכות בית המשפט". עוד קבע כי אין לייחס כל משמעות לתחשיב המערערת וכי "[...] לא ראיתי בו יותר מארש תחשיב סרק, שאינו מלמד דבר". בית המשפט מצא כי יש לאמץ את התחשיב שהגישה העירייה. בתום החלטתו הוסיף כי "ההליך אשר התקיים לאחר אישור הפסיקתא, היה מיותר וחסר פשר, מה גם שהנתבעת במחדלה הדיוני לא העלתה כל טרוניה עד אישור הפסיקתא [...]". בית המשפט סבר כי המערערת איחרה את המועד להעלות טענות לגבי תחשיב העירייה ועל כן דחה את הבקשה וחייב את המערערת בתשלום הוצאות.

הערעור
16. על פסק דינו של בית משפט קמא שמאשר את תחשיב העירייה ועל ההחלטה לדחות את בקשת הביטול הוגש הערעור המונח להכרעתנו. הטענה המרכזית שנטענה על ידי המערערת בהודעת הערעור הייתה כי התחשיב שערכה העירייה ואשר אושר על ידי בית המשפט בפסק הדין, אינו תואם את ההסכמה הדיונית. המערערת מדגישה במיוחד כי התחשיב נערך ללא מפת מדידה עדכנית, ובלי שהושגו הסכמות לגבי השטחים לחיוב והסיווגים השונים. עוד נטען כי טעה בית המשפט כאשר סבר כי המחלוקות בעניין השטחים והסיווגים אינם בסמכותו.

על כן עתרה המערערת להורות על ביטול פסק הדין והשבת הדיון לבית משפט קמא, למותב אחר, אשר יכריע במחלוקות לגופן על פי המתווה הדיוני שנקבע בהסכמה הדיונית.

העירייה מצדה סבורה כי דין הערעור להידחות, כי לא נפל כל פגם בתחשיב שערכה ועל כן על המערערת לשלם את החוב כפי שנקבע.

17. אציין כי לאחר שנשמעו טענות הצדדים בדיון שנערך בפנינו, הצענו לצדדים מתווה של פשרה שבגדרו ינסו הצדדים להגיע להסכמה על השטחים ועל הסיווגים לחישוב הארנונה בגין כל חלקי המתחם לשנים 2008- 2015. לחלופין הוצע להם להסכים על מינוי מודד מוסכם שיקבע את השטחים ואת השימוש בכל חלק במתחם כאשר לאחר קבי עת השטחים והסיווגים ייערך התחשיב על פי תעריף הארנונה תוך קיזוז יתרת הזכות כאמור בהסכמה הדיונית. לצערנו מתווה זה לא אושר.

דיון והכרעה
18. כמפורט להלן הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור, ועל כן אמליץ לחברי לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולהורות על החזרת הדיון לצורך הכרעה במחלוקות. איני מוצא מקום להתערב בקביעת המותב שידון בתיק. שוכנעתי כי התחשיב שהוגש ואושר על ידי בית משפט קמא אינו תואם את ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים.

כדי להבין את ההכרעה אפתח את הדיון בהגדרת השאלות שעמדו להכרעה וכיצד היה צריך להכריע בהן בהתאם להסכמה הדיונית, ולאחר מכן אבחן האם התחשיב והבקשה לאישור פסיקתה שהוגשה על ידי העירייה תאמו את ההסכמה האמורה.

19. העירייה הגישה לבית משפט קמא תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב הארנונה כפי שפורט על ידה. המערערת הגישה בקשה ל מתן רשות להתגונן שהתקבלה במלואה. כתבי טענות אלו תחמו את גדר המחלוקות שבין הצדדים.

בתמצית ניתן לראות כי המחלוקות השתרעו על שתי שאלות מרכזיות; האחת, חישוב חובה של המערערת לעירייה , דהיינו הג דרת השטחים לחיוב בכל תקופה, קביעת השימוש בכל חלק מהנכס וסיווגו לצרכי ארנונה; השנייה, זכות הקיזו ז, כלומר זכותה של המערערת לקזז מהחוב את יתרות הזכות שעמדו לה ולחברת שירלי ושי בע"מ ואופן ביצוע הקיזוז ובמיוחד חישוב הריבית על יתרות הזכות אל מול הריבית על יתרות החובה. ההכרעה בכל השאלות האלו מצויה בסמכותו של בית המשפט קמא.

20. במהלך הדיונים, ועל פי המלצת בית המשפט, הוסכם כי למבקשת עומדת זכות קיזוז ומונה מומחה לחישוב היתרה שעמדה לטובת המערערת. אמנם, הגדרת השאלות למומחה לא הייתה ברורה, אולם בסופו של יום, ולאחר שהמומחה נפגש עם הצדדים, הוא המציא חוות דעת מ פורטת שבה פירט את התשלומים ששולמו לעירייה ואת הסכום העומד לזכות המערערת. המומחה הציג חלופות חישוב שונות, לפי שעורי ריבית שונים, ולא הכריע באופן החישוב.

21. במצב זה, התייצבו הצדדים לדיון מיום 17.3.2019 שבגדרו הושגה ההסכמה הדיונית. ההסכמה הדיונית כ ללה מספר רכיבים:

א. הוכרה זכות הקיזוז של יתרות הזכות. נקבע כי למערערת עמדה יתרת זכות בסך של 492,000 ₪ נכון ליום 28.5.2004.
ב. נקבע מנגנון לחישוב הפרשי ההצמדה והריבית על יתרות הזכות. הוסכם כי יתרת הזכות תישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה עד מועד הזקיפה, כלומר עד מועד כל חיוב בארנונה. בכל מועד יופחת סכום החיוב והיתרה תמשיך ותישא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד הזקיפה הבא.
ג. בתוך 14 יום תגיש העירייה מפת מדידה עדכנית "על בסיסה נקבע צו הארנונה".
ד. העירייה תגיש תחשיב מפורט לצורך מתן פסיקתא מפורטת.

בית המשפט אישר את המתווה המוסכם והוסיף בהחלטתו כי מפת המדידה שתוגש תכלול את הסיווגים על בסיסם נערכו חיובי הארנונה.

22. כפי שניתן לראות, לגבי יתרות הזכות שעמדו לטובת המערערת, ואופן ביצוע הקיזוז , הושגו הסכמות מפורטות וברורות. לעומת זאת, לגבי הצד האחר של המשוואה, חישוב חיובי הארנונה, הסתפקו הצדדים בהסכמות כלליו ת ובלתי ברורות.

כך למשל לא הוסכם האם המפה שתוגש תתייחס גם לזהות המחזיקים בכל חלק בנכס בתקופות השונות, שכן אין חולק כי ב חלק מהתקופות הושכרו חלקים מהנכס לצדדים שלישיים; לא הוסכם האם מפת המדידה תהא מחייבת או שמא למערערת תהא אפשרות להשיג עליה; לא נקבע האם התחשיב יכלול רק את חוב הארנונה או שמא גם חובות נוספים, כפי שנעשה בסופו של יום; לא נקבעו הסיווגים על פיהם ייערך החישוב והאם למערערת תהא אפשרות להשיג עליהם. הצדדים ובית המשפט לא קבעו גם מה יקרה אם התחשיב או מפת המדידה לא יהיו מוסכמים על שני הצדדים; האם למערערת תישמר זכות להגיש תחשיב נגדי, האם תוכל לטעון בפני בית המשפט על טעויות או ליקויים בתחשיב, ואם תהא רשאית לעשות כן, באיזו מסגרת ובאילו מועדים.

23. לצערנו הצדדים הותירו את כל השאלות ללא כל מענה בהסכם. גם בית המשפט לא עמד על הקשיים הצפויים ולא קבע בעצמו מנגנון מתאים להכרעה במחלוקות שעלולות להתעורר ושבסופו של יום אכן התעוררו .

24. כאשר צדדים מגיעים להסכמה דיונית ומבקשים כי בית המשפט יאשרה צריך כי הסכמה זו תהייה מפורטת, מפורשת, ברורה, תכלול מנגנון ברור להכרעה במחלוקות ולא תותיר שאלות לגבי תכנה של ההסכמה עצמה. הסכמה דיונית הנתונה לפרשנות, לא רק שאינה מקדמת את בירור המחלוקות בתיק אלא לעיתים מוסיפה מחלוקות ומאריכה את הדיון שלא לצורך במקום לקצרו.

כאשר צדדים מגיעים להסכמה ביניהם, בין הסכמה לסיום כל המחלוקות ובין הסכמה דיונית שקובעת מסגרת להמשך ההליכים, על בית המשפט לבחון את ההסכם ולהפעיל את שיקול דעתו בטרם יאשרו. בין היתר מצווה בית המשפט לבחון האם הסכם הפשרה הוא ברור וניתן ליישום או שמא יידרשו הכרעות נוספות בנוגע ליישום ההסכם, כך למשל נאמר בע"א 4384/90 שמעון ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ "ד נא(2) 171 (1997) " אם מתברר שניהול ההליך על-פי ההסדר הדיוני לא יאפשר לבית-המשפט להכריע במחלוקת האמיתית שבין הצדדים, רשאי בית-המשפט להתיר סטייה מן ההסדר" (ראו עוד לעניין אישור הסדר שאינו ברור ע"א 556/75 צביק נ' צביק, פ"ד לא(1) 7, 10 (1976); ע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עיזבון המנוח מיכאל שנקר (19.6.1996); ע"א 3224/03 כמאל נ' כמאל  (ניתן 20.11.03) ; ע"א 595/78 בלדרמן נ' אורנשטיין, פ"ד לה(1) 467, בעמ' 469;ע"א 488/88 השחף נתניה מפעלי גילול וחיתוך נייר (1982) בע"מ נ' סולניר בע"מ, פ"ד מה(4) 204, בעמ' 214 ; ע"א (ת"א) 2777/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אמנונים חברה לעבודות עפר בע"מ (1.12.2004)).

25. במקרה הנוכחי נותרו שאלות רבות לגבי יישום ההסכמה הדיוניות ללא מענה. בית המשפט חש שלא ניתן לאשר את התחשיב מבלי לשמוע את עמדת המערערת אולם לא נתן הוראה מפורשת לקבלת עמדתה אלא רק החליט, בהחלטתו מיום 18.4.2019, להשהות את חתימת הפסיקתה למש ך 12 ימים. אם סבר בית המשפט כי נדרשת עמדת המערערת , היה עליו להורות על העברת הבקשה לתגובתה ולקבוע מ סגרת דיונית להגשת התגובה. משחלף המועד אישר בית המשפט את הפסיקתה, מבלי שעמדה בפניו עמדת המערערת ומבלי שעמדה בפניו ראיה כי המערערת ידעה שעליה למסור תגובה במועד מוגדר כלשהו.

26. ראינו גם כי לאחר הגשת בקשת הביטול מצא בית המשפט כי התחשיב שהוגש אינו מספק ולכן דרש מהעירייה להכין תחשיב מפורט, הכולל פירוט הסיווגים, חלוקה בין השנים וכדומה (ראו החלטתו מיום 4.7.2019). בית המשפט גם קבע מסגרת זמן למתן תגובה של המערערת לתחשיב המפורט.

במצב זה צפוי היה כי בית המשפט יבחן את התחשיבים שהוגשו לעיונו ויקבע את העובדות הרלבנטיות לשם הכרעה בטענות בעניין חיובי הארנונה. למרבה הפלא, בהחל טתו לדחות את בקשת הביטול, נמנע בית המשפט מלבחון את הטענות לגופן והסתפק באמירה כי הטענות אינן בסמכותו. לא ברורה אמירתו כי "אין בית המשפט עוסק בתקינות החיובים" ולא ברור מדוע סבר כי השאלות שהובאו להכרעה אינן בסמכותו. בפני בית המשפט עמדה להכרעה תביעה לחיוב בתשלומי ארנונה. המחלוקות בין הצדדים נקבעו בהחלטה למתן רשות להתגונן ובהסכמה הדיונית. בית המשפט נדרש להכריע האם לקבל את חישוב השטחים שנקבעו במפת המדידה, האם לאשר את הסיווגים והאם לאשר את חישוב יתרת החוב. בית המשפט לא התבקש לבדוק את חוקיות צווי הארנונה ואת חוקיות התעריפים.

27. כאן ראוי להזכיר כי כאשר נישום אינו משלם לעירייה את חוב הארנונה שנדרש ממנו פתוחים בפני העירייה מסלולים שונים; מסלול גבייה מינהלית על פי פקודת העיריות [נוסח חדש] או מסלול של גבייה במסגרת תביעה אזרחית המוגשת לבית המשפט בהתאם לסכום הנתבע (סעיף 317 לפקודת העיריות). כאשר העירייה בוחרת במסלול של תביעה אזרחית היא רשאית להגיש תביעה בסדר דין מקוצר כאמור בתקנה 202(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1 984 (ראו לעניין מסלולי הגבייה רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית, פ''ד סד(1) 215 (2010); עע"מ 8832/12 ‏עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ פסקה 45 לפסק דינו של השופט גרוניס (15.4.2015)).

משבחרה העירייה להגיש תביעתה בבית המשפט רשאי הנישום לטעון טענות הגנה שונות, ובהן כי נפלו פגמים או טעויות בדרישת התשלום כגון שנפלה טעות בחישוב השטחים, או כי נפל פגם בסיווגם (השוו: עע"מ 8832/12 הנ"ל, פסקה 46, וכן בערכאות הדיוניות: עת"מ (חי') 37332-11-11 הרשקוביץ נ' עיריית נהריה (5.6.2012); תא"ק (ת"א) 15533-04 עיריית הרצליה נ' שרוני (21.12.2010); תא"ק (אריאל) 109-07 מועצה מקומית אריאל נ' אשל השומרון מועדון הנופש ישראלי בע"מ (10.5.2012); תא"ק (י-ם) 36714-03-10 ארלנגר נ' עיריית ירושלים (2.6.2010) ). במקרה הנוכחי הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע במחלוקות לעניין חיובי הארנונה ועל כן היה על בית המשפט לבחון את הטענות לעניין השטחים והסיווגים וכן לברר את הטענות לגבי חישובי

28. כפי שראינו, ההסכמה הדיונית שהושגה לא הייתה ברורה ולא ניתן היה ליישמה ללא הכרעות דיוניות נוספות. לפני אישורה של ההסכמה היה על הצדדים ועל בית המשפט להבהיר את החסר ולקבוע מנגנון ברור להכרעה. מאחר שהדבר לא נעשה היה על בית משפט קמא לדון בטענות בעניין המדידה והתחשיב ולהכריע בהן. לשם כך יכול היה לקבוע מסגרות דיוניות שונות שיבטיחו את שמירת זכויות הצדדים. מאחר שהדבר לא נעשה אין מנוס מלהורות על קבלת הערעור והחזרת הדיון לבית משפט קמא.

סוף דבר
29. אי הבהירות של ההסכמה הדיונית הובילה את הצדדים להליך ארוך ומיותר ולכן הצענו לצדדים מתווה להשלמת החסר. לצערנו הדבר לא צלח. על כן אציע לחברי לקבל את הערעור ולהורות על החזרת הדיון לבית משפט קמא על מנת שידון בטענות הצדדים לגבי חיובי הארנונה אותם חייבת המערערת לשנים 2008 -2015. הואיל וההסכמה הדיונית לעניין קיזוז יתרות הזכות הייתה ברורה , ואין לגביה מחלוקת, יישארו הקביעות לעניין יתרת הזכות, זקיפת התשלומים וחישובי הריבית על יתר ת הזכות , כפי שנקבע בהסכמה הדיונית.

בית משפט קמא יזמן את הצדדים בהקדם וייקבע את המסגרת הדיונית להכרעה במחלוקת שנותרו. כמו כן אציע לחברי לחייב את העירייה לשלם למערערת הוצאות הערעור בסך של 20,000 ₪.

ר' סוקול, שופט
השופט מנחם רניאל
אני מסכים.

מ' רניאל, שופט

השופטת ישראל קראי-גירון
אני מסכימה.

י' קראי-גירון, שופטת

אשר על כן הוחלט לקבל את הערעור ולחייב בהוצאות כמפורט בפסקה 29 לפסק דינו של השופט סוקול. העירבון שהופקד על ידי המערערת יוחזר לה באמצעות באי כוחה.

ניתן היום, ה' ניסן תש"פ, 30 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.

ר' סוקול, שופט

מ' רניאל, שופט

י' קראי-גירון, שופטת