הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה מ"ת 61664-02-20

בפני
כבוד ה שופט ניצן סילמן

מבקשים

מדינת ישראל

משיבים
נסאר נסאר (עציר)

החלטה

ביום 4/5/20 סברתי כי בנסיבות בהן קיימת היתכנות להתקנת אזיק, ראוי להעדיף מעצר באיזוק על פני מעצר ממשי; אציין כי התרשמתי לטובה מהמפקחים המוצעים מיום 4/5/20.

הנימוקים פורטו בהחלטה מיום 4/5/20; עיקרם הנו רף המעשים מול רף האישום, קושי ראייתי בשאלת חטיפה (ולעניין זה במקרה דומה- אפנה למדרג ענישה בע"פ 7644/17 יעקב גראד נ' מ"י), מסוכנות ספציפית, והנסיבות האישיות שתוארו.

אכן, מדובר במי שלחובתו עבר פלילי , אם כי לא מהתקופה הקרובה (בהיבט האישום) ; הרושם הוא כי נישואי המשיב שינו התנהגותו . זאת, בצד נכונות להירתם להליך טיפולי, יכולים להקהות המסוכנות. דא עקא שמיקום המעצר באיזוק המוצע כיום הנו בעכו. בעבר הבהרתי כי מיקום זה מעורר קושי לאור קרבה למגורי המתלונן ומיקום עבודת המתלונן.

בדיון האחרון הוצגה עדות נוספת של המתלונן עקב השלמת חקירה; המתלונן טען כי אינו חושש מהנאשם (ובדיון נטענו טענות כאלו ואחרות ביחס למקור אמירה זו) .

המקרה רחוק מלהיות פשוט; מחד, מעשה מכוער, לכאורה, בשל מה בכך; מנגד- פער עצום בין "חטיפה לשם סחיטה או רצח" ובין נסיבות כאן.
מה שמאפשר לשקול הדברים מחדש הנם שני פרמטרים- האחד, פרק הזמן בו המשיב עצור, פרק זמן שיש להניח כי יצר הרתעה (במיוחד נוכח נסיבות הקשיים שחווה התא המשפחתי), וזאת בצד השיקול כי ההליך קבוע לשמיעה רק בחודש ספטמבר, היינו מדובר במי שימצא כשמונה חודשים במעצר טרם תחילת השמיעה.
השיקול השני- כי גם אם מקור אמירות המתלונן כזה או אחר, יש להניח כי יסודות עבירות החטיפה הנטענת, שממילא היו ברמה לא גבוהה של עצמה, לא יתחזקו מעצמם, ומדובר בעד תביעה עיקרי.

אבהיר- מלכתחילה סברתי כי העבירה ה"עיקרית" בכתב האישום בעלת מסד ראיתי לכאורי בעצמה בעייתית ועל כן ראוי לשקול חלופה או מעצר באיזוק; סברתי, כי ראוי שהחלופה או המעצר באיזוק יהיו מחוץ לעכו; בינתיים חלפו חודשים לא מעטים, שיש לקוות כי נתנו אותותיהם , הדיון קבוע לעוד פרק זמן מהותי, ומציאות המתלונן מדברת בעד עצמה, ללא קשר למניעי האמרה.

ב"כ הנאשם ימציא פרטי כתובת לבחינת חוות דעת היתכנות, וכן איש קשר (טלפון נייד).

ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"פ, 21 יולי 2020, בהעדר הצדדים.