הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה הפ"ב 49240-06-17

לפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל

המבקשים
בה"פ 56560-05-17
המשיבים
בה"פ 49240-06-17
.1 עבד אלפתאח מסאלחה, ת"ז XXXXXX217
.2 הישאם מסאלחה, ת"ז XXXXXX589
.3 שאדי הישאם מסאלחה, 037404225
.4 אמיר הישאם מסאלחה, ת"ז XXXXXX037
.5 אחמד הישאם מסאלחה, ת"ז XXXXXX036
.6 עומר הישאם מסאלחה, ת"ז XXXXXX971
ע"י ב"כ עוה"ד שי כהן ו/או ירון נוח ואח'

נגד

המשיב
בה"פ 56560-05-17
המבקש
בה"פ 49240-06-17

לואי סעאבנה, ת"ז XXXXXXX140
ע"י ב"כ עוה"ד בעז בן צור ו/או אברהם אברהמוף

פסק דין

1. הליך זה נפתח בבקשה שהוגשה, בתיק ה"פ 56560-05-17, על ידי ששת בני מסאלחה שבכותרת (להלן: "מסאלחה"), לאישור שני מסמכים, כפסקי בוררות (להלן: " בקשת האישור") שניתנו, לטענתם, על ידי כבוד הבורר מר זחאלקה מוחסן (להלן: "הבורר"), נגד המשיב, מר לואי סעאבנה (להלן: "לואי"), בתאריכים 20.2.2016 ו- 26.3.16 . לואי אינו מתנגד לאישור המסמך מיום 26.3.16.

לגבי המסמך מיום 20.2.16, הגיש לואי התנגדות לבקשת האישור, על דרך של בקשה לביטולו (הפ"ב 49240-06-17, להלן: "בקשת הביטול") במסגרתה טען, כי המסמך מיום 20.2.16 איננו, כלל, פסק בוררות וכי פסק הבוררות היחיד הוא זה שניתן ביום 26.3.16 . עוד הוסיף, כי אם בכל זאת ייחשב המסמך מיום 20.2.16, כפ סק בוררות, יש להורות על ביטולו. אין חולק שהפיצויים שנפסקו במסמך מיום 26.3.16 שולמו על ידי לואי למסאלחה ונתקבלו על ידם .

2. לואי הוא בעלים רשום (ביחד עם אחרים) של חלקה 11 בגוש 12128, בכפר קרע. מסאלחה הם בעלי החלקה הסמוכה - חלקה 18 בגוש הנ"ל. בשנת 2009, החל לפעול על חלקתו של לואי, בית ספר תיכון וחטיבת ביניים בשם "אל נהדה" (להלן: "בית הספר"), בניגוד לשימוש המותר במקרקעין אלה, המיועדים מגורים. בשנת 2010 התירה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שימוש חורג למשך 5 שנים ובמהלך שנת 2015 הגיש לואי בקשה לשימוש חורג, לחמש שנים נוספות, החל משנת 2016 ועד לשנת 2021 (להלן: "חמש השנים הנוספות "). בעקבות תלונותיהם של מסאלחה, הגיעו הצדדים להסכמה, שמצאה ביטוי בהסכם כתוב, אולם המחלוקות ביניהם לא הסתיימו. בסופו של דבר הסכימו הצדדים לבטל את ההסכם ולמסור את מלוא המחלוקות שביניהם, בנוגע להפעלת בית הספר, להכרעתו של הבורר, שהוא שמאי מקרקעין , במקצועו.

3. הבורר מונה על ידי הצדדים, על פי הסכם בוררות שנחתם ביניהם ביום 1.11.2015 (להלן: "הסכם הבוררות" או "ההסכם").

מדובר בהסכם בוררות מפורט, בו הגדירו הצדדים את גדרי הבוררות וקבעו, בין היתר , הגדרות והוראות כדלקמן: גדר הבוררות הוא " הכרעה בסכסוך שביניהם", כאשר הסכסוך מוגדר כ: "סכסוך שמקורו סכסוך בין שכנים"; "פסק הבוררות" הוא "פסק הבוררות הניתן בסיום הליך הבוררות"; ההכרעה בסכסוך תהיה "על פי השמאות אשר תיערך על ידי השמאי הבורר מר מוחסן זחאלקה בכל הנוגע לסכסוך"; "הבורר יהא פטור מניהול הבוררות והכרעתה על פי הדין המהותי, דיני הראיות וסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט".

4. מהסכם הבוררות עולה, אפוא, כי הצדדים פנו אל הבורר על מנת שיביא, בדרך יעילה, קצרה וסופית, לפתרון מלא של המחלוקות ביניהם, ללא שיצטרכו להתדיין שוב, בעניין זה . הסכסוך בין הצדדים נבע מקיומו של בית הספר בשכנות לחלקתם ולבתיהם של משפחת מסאלחה, החל משנת 2009 ועד לתום תקופת השימוש החורג שהתבקשה אז, היינו - עד לשנת 2021, שכן בעת הדיון בבורות לואי כבר הגיש בקשה להיתר לשימוש חורג לתקופה של חמש השנים הנוספות. ואמנם, ביום 4.12.2016 ניתן לו היתר לשימוש חורג, לשנים אלה (2016 עד 2021) (נספח 4 לבקש ת הביטול).

5. לואי עצמו אמר בסעיפים 25-23 לתצהירו (מב/1) , כי הצדדים הסכימו למסור לבורר את "מלוא המחלוקות ביניהם, מכל מין וסוג... " וכי "מדובר בהסכמה רחבה, כוללת ומקיפה להביא סוף לכל הטענות שהועלו בין הצדדים ...".

מסירת מלוא המחלוקות, על מנת שיימצא פתרון לסכסוך כולו עולה, בבירור, גם ממכתב ששלחו באי כוחו של לואי אל ב"כ משפחת מסאלחה, ביום 20.10.16 (נספח 20 לנספחי בקשת הביטול, בו נכתב (בסעיף 10): "ודוק: הצדדים לא ביקשו להגביל או לגדור את טענותיהם בבוררות לנושאים מסוימים או לתקופות מסוימות, כך שיוותר למי מהצדדים צוהר, כזה או אחר, להביא להמשך התדיינות ביניהם ולשמיעת טענות נוספות, לרבות בדרך של נקיטת צעדים נוספים, לאחר מתן פסק הבוררות" (ההדגשה - במקור). וראו גם סעיפים 12-11 לאותו מכתב. גם מכך עולה, שהצדדים ציפו שהבורר ימצא פתרון מלא לכלל הסכסוך, היינו - לקיומו של בית הספר בשכנות לחלקת מסאלחה , הן לגבי העבר - החל משנת 2009 והן עד לתום תקופת השימוש החורג - שנת 2021.

גם בעדותו בפניי טען לואי, שהם הסמיכו את הבורר לפסוק " עבור כל הסכסוך מיום הפעלת בית הספר עד סיום ההיתר הזמני בגין השימוש החורג. כלומר משנת 2009 עד שנת 2021" (עדותו בעמ' 33 שו' 7-5 ). לכן, בקשתו של לואי מהבורר, לאחר שניתן המסמך הראשון, לקבל מהבורר פסק רק עבור חמש השנים הנוספות , משנת 2016 ועד לשנת 2021, ולא לשנים הקודמות, היינו - משנת 2009 ועד לשנת 2016 (להלן: "שנות העבר"), אינה עולה בקנה אחד עם הסכם הבוררות ועם הסמכויות שנמסרו לבורר.

6. כאמור - קיימים שני מסמכים, שהוצאו תחת ידו של הבורר, הנחזים להיות פסקי בוררות.

האחד – מסמך (שכותרתו היא "פסק בוררות") שניתן על ידי הבורר ביום 20.2.16 ("המסמך הראשון ") (צורף כנספח 22ג' לבקשת הביטול).
השני – מסמך (שכותרתו היא "פסק בוררות") שניתן על ידי הבורר ביום 26.3.2016 (להלן: " המסמך השני ") (צורף כנספח 22ב' לבקשת הביטול).

7. הצדדים חלוקים בשאלת תוקפם של שני המסמכים הנ"ל (להלן: " שני המסמכים").

מסאלחה טוענים, כי שני המסמכים הם פסקי הבוררות תקפים, המשלימים זה את זה; לטענתם, ה מסמך הראשון הוא פסק בוררות, שניתן עבור "העבר", היינו - עבור השנים 2009 עד 2016 ואילו המסמך השני הוא פסק בוררות, שניתן עבור חמש השנים הנוספות, היינו - משנת 2016 ועד לשנת 2021.

לואי טוען, כי המסמך הראשון הוא טיוטה בלבד וכי לא ניתן לראות בו פסק בוררות גם מאחר שהוא אינו חתום על ידי הבורר. לטענתו, המסמך השני הוא פסק הבוררות היחיד שניתן והוא מתייחס לחמש השנים הנוספות של תקופת השימוש החורג, היינו - משנת 2016 ועד לשנת 2021 אך כולל גם התייחסות לעבר .

8. המסמך הראשון קיים בשני נוסחים, שונים; נוסח אחד שאינו חתום (אותו לואי מכנה טיוטה) ונוסח אחד חתום. הבורר מאשר שהנוסח שהוצא על ידו הוא הנוסח הלא חתום. בד בבד, הוא מאשר את חתימתו על הנוסח החתום, אך טוען שהוא לא ביצע בו שינויים ושכאשר חתם עליו, הוא לא שם לב לשינויים.

בצעד חריג, נוכח קיומם, לכאורה, של שני מסמכים הנחזים להיות פסקי בוררות וקיומם של שני נוסחים שונים של המסמך הראשון , הוריתי על הזמנת הבורר למתן עדות [לעניין זימון בורר לעדות ראו: רע"א 7284/12 ישראל ארלנגר נ' עמותת היכל שלמה -המרכז למורשת היהדות בירושלים (30.10.2012); סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל ב' 1222-1213 (2005)].

9. לאחר ששמעתי את הבורר ואת העדויות מטעם הצדדים ועיינ תי בכל החומר שלפניי, הגעתי למסקנה, כי יש לאשר המסמך ה שני בלבד, אולם זאת, בכפוף לקביעתי, לפיה הוא מתייחס אך ורק לחמש שנות השימוש החורג - משנת 2016 ועד לשנת 2021.

עיקר העובדות הנוגעות לפסקי הבוררות

10. הבורר ניהל הליך בוררות, שבסיומו הוא הזמין את הצדדים למשרדו, לפגישה שהתקיימה ביום 20.2.16, בה השתתפו הבורר, לואי ועו"ד מסאלחה (להלן: "הפגישה אצל הבורר" או " הפגישה"). בניגוד לטענת לואי (בסעיף 18 לסיכומיו), פגישה זו לא הייתה "ישיבת בוררות אחרונה", אלא פגישה שמטרתה למסור לצדדים את פסק הבוררות, אשר כבר הוכן על ידי הבורר. במהלך הפגישה הציג הבורר בפני הצדדים את המסמך הראשון, כפסק הבוררות שניתן על ידו.

הצדדים חלוקים בנוגע לאשר אירע באותה פגישה;

11. לגרסת עו"ד מסאלחה בפגישה זו מסר הבורר לשני הצדדים, עותק בלתי חתום של ה מסמך הראשון (צורף כנספח 23 לבקש ת הביטול).

לדבריו, לואי ביקש מהבורר לערוך פסק בוררות גם לחמש השנים הנוספות ועו"ד מסאלחה הסכים לכך שיוכן עוד פסק בוררות , אך לא הסכים לביטול המסמך הראשון. להבנתו - כך טען עו"ד מסאלחה , הפסק הנוסף שיוכן אמור להשלים את הפסק הראשון, לגבי העתיד. (ראו: תצהירו וכן עדותו בעמ' 49 שו' 7-5).

לגרסת לואי, הבורר הזמין אותם לפגישת בוררות, באמרו להם, כי " מלאכת כתיבת פסק הבוררות מצויה בעיצומה" וכי הוא מבקש לדון עמם בשאלת התקופה שבה בכוונת לואי להמשיך ולהפעיל את בית הספר (סעיף 112 לתצהירו) . לדבריו, באותו מעמד הסמיכו הצדדים את הבורר לתת פסק בוררות לתקופת השימוש החורג שהתבקשה, אותה עת, היינו - ל- 5 שנים בלבד, אשר ישקף את ירידת הערך מתחילת השימוש החורג ועד לשנת 2021 (סעיף 114 לתצהירו).

עוד טען לואי, כי בפגישה זו הבורר לא מסר לידיהם כל מסמך שהוא (סעיף 95 לתצהירו) והפעם הראשונה שהוא ראה את המסמך הראשון הייתה כאשר הומצאה לו בקשת מסאלחה לאישור פסקי הבוררות .

12. גרסתו זו של לואי מנוגדת, לחלוטין, לגרסתו של הבורר ולמסמכים שהוצאו על ידו והיא איננה אמינה עליי ;

גרסתו של הבורר (בעדותו בפניי) לגבי הישיבה הנ"ל היא, כי מתוך רצון ליישב את הסכסוך סופית, הוא הכין פסק בוררות, לצמיתות, מתוך הנחה שבית הספר ימשיך להתקיים ויקבל היתרים גם בעתיד.

בבית המשפט כינה הבורר את המסמך הראשון בשם "טיוטה". לדבריו, בפגישה הנ"ל (מיום 20.2.16) "הצדדים ראו את הטיוטה הזו ולואי אמר שהוא לא רוצה שהפסק יהיה לצמיתות אלא לחמש שנים, כי הוא לא יודע אם אחרי חמש שנים יתנו לו להמשיך להשתמש במבנה כבית ספר מבחינת הו ועדה המקומית". לכן - כך טען, הוא הכין בהסכמת שני הצדדים, "פסק שהוא לשימוש חורג למשך חמש השנים של הבקשה להיתר השני" - הוא המסמך השני. לדבריו, בעדותו, המסמך השני התייחס לחמש שנים קדימה, אבל "התחשב" גם בתקופה שהייתה קודם (עמ' 12 לפרו').

הבורר אישר, שבפגישה הנ"ל, אצלו, הוא מסר לכל אחד מהצדדים, עותק מה מסמך הראשון , שהיה, לדבריו, פסק בוררות שניתן על ידו .

13. בהמשך, ביום 26.3.16, הוציא הבורר תחת ידו את המסמך השני ושלח אותו לצדדים. הסכום הכולל של הפיצויים, שנקבע במסמך הראשון מגיע לכדי 789,000 ₪ ואילו הסכום הכולל של הפיצויים שנקבע במסמך השני מגיע לכדי 331,000 ₪ בלבד.

תוקפו של המסמך הראשון
14. כאמור, הראיות שהובאו בפניי מצביעות על כך שהמסמך הראשון לא נערך על ידי הבורר כטיוטה, אלא הוא נכתב כפסק בוררות, לכל דבר ועניין, שניתן על ידי הבורר בסיומה של הבוררות, במטרה לסיים את כל המחלוקות בין הצדדים.
בכל התבטאויותיו בהתייחס למסמך הראשון (למעט בעדותו בפניי), התייחס הבורר אל מסמך זה כאל פסק בוררות. במכתב שהוא שלח לעו"ד מסאלחה, ביום 29.2.2016 בעניין שכר טרחתו ( נספח ג' לתצהירו של עו"ד מסאלחה - מש/1, להלן: "המכתב") כתב הבורר:
"1. נמסר לכבודכם פסק בורר.
2. מוגש בזה לכבודכם שכר הבורר ....
3. שכר הבורר הוא....
4. נא לאשר קבלת פסק הבורר".
הבורר טען , בעדותו בפניי, כי זו הייתה רק דרישה לתשלום שכר טרחה וכי, למרות הכתוב במכתב, המסמך הראשון לא נשלח על ידו בדוא"ל. לדבריו, במכתב (נספח ג') כתוב ש נשלח פסק בוררות, מאחר שזה נוסח שהיה לו במחשב. (עמ' 20 לפרו' שו' 15-4). דבריו אלה, אינם עולים בקנה אחד עם מכתבו מיום 1.2.17.

15. במכתב נוסף ששלח הבורר אל באי כוחם הנוכחיים של מסאלחה (בעקבות פנייתם אליו מיום 1.2.17) (להלן: "מכתב ההסבר") שוב אישר הבורר, בהתייחס למסמך הראשון, שהוא פסק בוררות שניתן על ידו וכך כתב:
"2. ... אכן נתתי פסק בורר בחודש פברואר שנת 2016.
3 . הזמנתי את עו"ד מסאלחה קמאל ואת מר לואי סעבאנה לקבל אודות פסק הבוררות מסרתי להם את פסק הבוררות הנ"ל ואחרי עיון מר לואי סעבאנה החזיר לידי את פסק הבוררות ובקש ממני לתת פסק דין בוררות אשר יתייחס רק ל- 5 שנים הבאות בגין קבלת שימוש חורג חדש ולטענתו כי לא ידע בסופו של הליך הגשת התכנית המפורטת על ידו, אם יזכה ו/או יקבל היתר בנייה לבית ספר חינוכי.
4. ואכן עפ"י בקשתו והסכמת עו"ד מסאלחה אכן נתתי עוד פסק בורר אשר מתייחס רק ל- 5 שנים הבאות אשר מסרתי לשני הצדדים ".

הנה כי כן, הבורר מאשר, שוב, כי המסמך הראשון הוא פסק הבוררות שניתן על ידו וכי הוא נמסר לצדדים, לאחר שביקש מהם להגיע למשרדו על מנת לקבל את הפסק .

16. בניגוד לגרסת הבורר, טוען לואי שהמסמך הראשון (שלטענתו, אינו פסק אלא טיוטה) לא נמסר לצדדים. לתמיכה בטענה זו הוא נעזר במכתבו, מיום 23.3.17 של עו"ד כהן, מטעם משפחת מסאלחה, אל הבורר בו הוא ביקש מהבורר "לצלם מתיק הבוררות את פסק הבוררות מיום 20.2.16 שנחתם על ידך ולשלחו אותו למשרדנו" (נספח י' לבקשה לאישור פסקי הבוררות). לטענתו, אם המסמך הראשון נמסר לצדדים במהלך הפגישה, מדוע היה צורך לבקש העתק ממנו?

לא ניתן לומר שזו המסקנה היחידה מהבקשה, או אף המסתברת יותר, שהרי בידי מסאלחה לא היה פסק חתום וסביר להניח ש באי כוחם סברו, כי בתשובה לפנייתם יישלח אליהם פסק חתום, כפי שאכן אירע. מכל מקום, אין לכך חשיבות רבה, שכן הבורר עצמו התייחס אל המסמך הראשון כאל פסק בוררות שנמסר לצדדים, וציין שרק לאחר שהפסק נמסר , לואי ביקש, כאמור, פסק לחמש שנים בלבד.

17. זה הזמן לציין, כי על אף שהמסמך הראשון ניתן ביום 20.2.16, במשך למעלה משנה לא פנו מסאלחה אל הבורר בבקשה לחתום על המסמך הראשון ופנייתם הראשונה בעניין זה נעשתה, כאמור, רק ביום 23.3.17.

במקום לפנות אל הבורר על מנת שיחתום להם על המסמך הראשון, בחרו מסאלחה להגיש עתירה מינהלית וכן תביעה אזרחית (להלן: " ההליכים האחרים"). התנהלות זו אכן תמוהה ומצביעה על כך שמסאלחה הבינו שקיים קושי כלשהו בעניין זה. להלן התביעות שהוגשו על ידם:

א. עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (עת"מ 54644-12-16) שהגישו משיבים 3-1, נגד חברת עתיד, רשת חינוך ובתי ספר - נכסים וציוד בע"מ, שהיא החברה המפעילה את בית הספר ונמצאת בבעלותו המלאה של לואי (להלן: "החברה") ונגד לואי, בהתייחס לשימוש חורג שעושה החברה בחלקה הנ"ל. המסמך הראשון לא הוזכר בעתירה. העתירה סולקה על הסף (בפסק דין מיום 18.4.17) לאור המסמך השני.

ב. תביעה אזרחית שהוגשה ביום 22.9.16, בתיק מס' 53816-09-16 בבית משפט השלום בחדרה, על ידי משיבים 3-1, נגד החברה, במסגרתה תבעו סך של 708,000 ₪ כפיצויים עבור המטרדים שגורם להם קיומו של בית הספר. בתביעה צוינה הבוררות והמסמך השני צוין כפסק בוררות שניתן במסגרתה. עם זאת הובהר בתביעה, כי פסק הבוררות מתייחס לחמש השנים הנוספות של השימוש החורג והפיצוי שנתבע נדרש, במפורש, לגבי השנים משנת 2009 ועד לשנת 2016, היינו - לא לגבי חמש השנים הנוספות . כן התבקש צו מניעה לגבי הפעלת בית הספר. המסמך הראשון לא נזכר בתביעה. תביעה זו נמחקה, לבקשת מסאלחה (תוך שמירת זכויותיהם) , בהחלטה מיום 16.3.17.

מנגד- לואי הגיש, בתגובה, תביעה בת"א 62165-12016 בבית משפט השלום בחדרה, להחזר הסכום ששילם לפי חיובו במסמך השני.

18. אומר כבר כעת, כי אינני סבורה שמהתנהלות משפחת מסאלחה עולה, שהם עצמם לא סברו שעל לואי לשלם להם את הסכום שנקבע במסמך הראשון, כטענת לואי. מהתנהלותם של מסאלחה עולה שהם סברו (ובצדק) כי מאחר שהמסמך הראשון אינו חתום, הם אינם יכולים להסתמך עליו, אך עדיין מגיע להם פיצוי עבור השנים 2016-2009, אותו הם העריכו (על פי חוו"ד מומחה) בשווי הפיצויים שנפסקו במסמך הראשון וזאת - בנוסף על הפיצוי עבור חמש השנים הנוספות (שנקבע במסמך השני).

19. במאמר מוסגר אציין, כי לא נעלמה מעיניי עדותו של עו"ד מסאלחה (בעמ' 53 לפרו' שו' 30-14) ממנה עולה שבפגישה אצל הבורר נמסר להם המסמך הראשון כשהוא חתום, אולם עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם השוני בין המסמך שאינו חתום למסמך החתום ועם העדויות וסבורה אני כי שגגה נפלה בעדותו זו של עו"ד מסאחלה.

התנהלות הצדדים ו הבורר לאחר שהוצא המסמך השני

20. על פי דברי מר אחמד סעבאנה, אחיו של לואי (להלן: "אחמד"), ביום 8.8.17, הוא פנה (על פי בקשתו של לואי) אל הבורר ושאל אותו האם ידוע לו שמסאלחה הגישו בקשה לבית המשפט לאישור שני המסמכים, כפסקי הבוררות. לדבריו, הבורר טען בפניו, כי המסמך הראשון הוא טיוטה בלבד וכי המסמך היחיד, המחייב, הוא ה מסמך השני. באותו מעמד, כך נטען - נטל הבורר לידיו עותק מ הנוסח החתום של המסמך הראשון והוסיף עליו בכתב ידו: " פסק בוררות מיום 20/2/2016 בטל ומבוטל בהסכמת הצדדים. יצא במקום פסק בורר מיום 26.3.16. מכתב הבהרה בנדון נשלח לב"כ משפחת מסאלחה " (להלן: " מסמך ביטול הפסק"). תצהירו של העד, אליו צורף המסמך, סומן מב/2. אעיר, כי גם כאן הבורר אינו מתייחס למסמך הראשון כאל טיוטה, אלא כאל פסק בוררות, שהוא החליט לבטלו. טיוטה אין צורך לבטל.

21. עותק חתום, של המסמך הראשון, ובו שינויים, חתום על ידי הבורר , בחותמתו ובחתימתו (להלן: " הנוסח החתום "), נשלח לבאי כוחם הנוכחיים של מסאלחה, בעקבות מכתבו של עו"ד שי כהן לבורר, מיום 23.3.2017 (נספח י' לתשובת מסאלחה לבקשת הביטול). עובדה זו מחזקת את טענת מסאלחה לפיה המסמך הראשון אכן נכתב כפסק בוררות, ולא כטיוטה, שהרי אם המסמך הראשון לא היה אלא טיוטה, מה ראה הבורר לחתום עליו, בחותמתו ובחתימתו, ולשלחו אל ב"כ משפחת מסאלחה , ועוד לאחר שהמסמך השני כבר יצא תחת ידו ?

אינני מקבלת את טענת באי כוחו של לואי, לפיה הבורר ציין שניתן על ידו פסק בוררות ושפסק הבוררות בוטל, בשל שיבוש כתיבה וניסוח של הבורר, שאינו בעל השכלה משפטית ו"אינו שולט היטב ברזי השפה ובניסוחים משפטיים". הבורר אמנם אמר בעדותו שמבחינתו טיוטה או פסק זה היינו הך ושהוא אינו יודע מה ההבדל, אולם אינני מקבלת תשובה זו. התרשמתי שהבורר דובר עברית היטב ועובדה היא שבעדותו הוא עשה שימוש במילה "טיוטה" רק בהתייחס למסמך הראשון ולא בהתייחס למסמך השני.

22. בהקשר לכך אעיר כי, לצערי, התרשמתי שהבורר ניסה לעזור ללואי. כך התרשמתי מהתנהלותו מעת הפגישה במשרדו וכך התרשמתי מעדותו בפניי. כך, למשל, טען הבורר תחילה (בניגוד להסכם הבוררות), שמסאלחה לא העלו טענות לגבי העבר - לגבי השנים עד לשנת 2015, אלא באו אליו לגבי תקופת השימוש החורג, החל משנת 2016 ואילך (עמ' 10 לפרו' , שו' 15-7). רק לאחר שהוזכר לו הסכם הפשרה שהיה בין הצדדים ובוטל טרם שהצדדים הגיעו לבוררות, אישר הבורר, שמסאלחה העלו טענות למטרדים מאז שבית הספר החל לפעול - מאז שנת 2009 ושבשעה שהצדדים פנו אליו הייתה תלויה ועומדת בקשתו של לואי להיתר שימוש חורג לחמש השנים הנוספות (עמ' 11 לפרו' שו' 25-20).

בנוסף, לשאלת בא כוחו של לואי, אישר הבורר שהוא נתן פסק בוררות אחד ויחיד. זאת - בניגוד להתייחסותו, המפורשת והעקבית (טרם תחילתו של הליך זה) למסמך הראשון, כאל פסק בוררות, בניגוד לכך שהוא מסר אותו לצדדים ובניגוד לכך שהוא חתם עליו ואף ביטל אותו.

כמו כן הסבריו של הבורר לגבי ההבדל בין הפיצוי שנפסק על ידו ב מסמך השני, לעומת זה שנפסק על ידו ב מסמך הראשון, אינם מסבירים, באופן המניח את הדעת, את הפער הגדול בין סכומי הפיצוי בשני המסמכים. בסופו של דבר נאלץ הבורר לאשר, כי סכומי הפיצוי שבמסמך השני אינם מבטאים את הפיצוי הנכון (גם לשיטתו). לדבריו, עבור המטרד האישי, שהוא מטרדי רעש, לכלוך, פגיעה בפרטיות וכו', יש להוסיף לסך של 331,000 ₪, שנקבע על ידו בפסק השני, בין 20 ל- 25 אחוז, לגבי שני הנכסים הראשונים והנכס האחרון שבטבלת הפיצויים. אבהיר כי אין מקום שאקבע אם שיעורים אלה נכונים, אם לאו וכי, ממילא אין הם מחייבים צד זה או אחר.

23. על אף שהמסמך הראשון הוא פסק הבוררות שהוכן על ידי הבורר עם תום הבוררות ונמסר לצדדים ועל אף שהבורר עצמו התייחס אליו כאל פסק בוררות, לא ניתן לאשר מסמך זה כפסק בוררות תקף - לא את הנוסח שאינו חתום (שאישורו לא התבקש) ואף לא את הנוסח החתום (שאישורו התבקש) וזאת, מהנימוקים דלקמן:

ראשית, קיימים הבדלים משמעותיים בין הנוסח שאינו חתום ובין ה נוסח החתום ; מעבר לשוני בעימוד, שאינו מהותי, שכן הוא יכול לנבוע מהעברה ממסמך למסמך, או מהפורמט ממנו הודפס המסמך, קיימים בין הנוסחים שני הבדלים מהותי ים, כדלקמן:

א. התקופה אליה מתייחס כל אחד מהמסמכים - כותרת הטבלה שבעמ' 11, לנוסח שאינו חתום היא: "אומדן ירידת הערך" ואילו בעותק החתום נוספו, בכותרת זו, המילים: " ל- 5 שנים" (להלן: " התוספת"), שאינן מצויות בעותק שאינו חתום.

יודגש, כי התוספת, אינה עולה בקנה אחד עם הסיפא של המסמך הראשון (בשני נוסחיו) . מהסיפא של המסמך הראשון ברור, לחלוטין, כי מסמך זה מסיים את כל המחלוקות בין הצדדים, לצמיתות, שהרי נכתב שם, במפורש, כי: "בתמורה לקבלת ערך המטרד/הפיצויים הנ"ל, משפחת מסאלחה לא יהיה לה כל טענה ותסיר את התנגדותה לשימוש במבנה למוסד חינוכי/בית ספר, הבנוי כיום ו/או ייבנה בעתיד ע"פ חוק... " (ההדגשות אינן במקור).

ב. בנוסף, בפרק הסיכום, שבעמ' 12 לנוסח החתום, הוסף סעיף 3.4 (שאינו מצוי בנוסח שאינו חתום) ובו נכתב: "חלופה שניה הינה התקנת אמצעים למזעור המטרדים הנמנים לעיל, התקנתם ע"י המחזיק במבנה בית הספר מר סעאבנה".

אציין, כי סעיף 3.4 הנ"ל, מופיע, משום מה, גם במסמך השני , בדיוק באותו נוסח (אם כי במסמך השני פורטו גם האמצעים שיותקנו, פירוט שאינו נמצא במסמך הראשון).

24. יש לתמוה, הכיצד מצויים שני נוסחים שונים של המסמך הראשון? ברי כי ה מסמך הראשון יכול היה להגיע לידי משפ' מסאלחה רק מידי הבורר וברי כי הנוסח שאינו חתום הוא ה נוסח שנמסר לצדדים, בפגישה אצל הבורר. מדוע וכיצד חתם הבורר על נוסח שונה של ה מסמך הראשון? באילו נסיבות שונה הנוסח?

25. לא ברור מתי בוצעו השינויים בנוסח החתום ומי ביצע אותם. לואי טוען, כי מסאלחה שינו את נוסח המסמך הראשון, אולם טענה זו לא הוכחה. באותה מידה יכולים היו לואי ו/או הבורר לשנות את הנוסח.

הבורר לא יכול היה להסביר את ההבדלים בין שני הנוסחים ואמר שהוא לא ביצע את השינויים ושהוא כלל לא הבחין בהם (עמ' 19 לפרו'). במקום אחר אמר שאת הנוסח החתום הוא מסר לצדדים בפגישה במשרד (עמ' 20 שו' 31-29), אולם מהראיות שבפניי ברור לחלוטין שהוא שגה בתשובתו זו.

הזהות בין סעיף 3.4 בנוסח החתום ובין סעיף זה במסמך השני, מטרידה ואף לא ברור מדוע הבורר לא הציג בפני בית המשפט עותק מהנוסח החתום, אשר צריך היה להישמר אצלו. לו היה עושה כן, ניתן היה לדעת, בבירור, מי ביצע את השינויים.

בנוסף, קיימת בנוסח השני סתירה פנימית - התוספת "ל- 5 שנים בלבד", שהוספה בו, סותרת את הפסקה האחרונה של הנוסח החתום, המבהירה כי החישוב בנוסח זה נעשה לצמיתות, היינו - בהנחה שלואי יגיש תכנית מפורטת אשר תאושר, כפי שהעיד גם הבורר.

26. מכל מקום - מצויים בפניי שני נוסחים של המסמך הראשון, שלא ניתן לאשרם. מסאלחה מבקשים לאשר את הנוסח החתום, אולם ללא שהוברר מי ערך בו את השינויים ובעיקר - נוכח הסתירה הפנימית בין הכותרת של הטבלה במסמך החתום, המגבילה את הפיצ וי לחמש שנים, ובין הסיפא של המסמך, ממנה עולה שנפסקו בו פיצויים לצמיתות , נוכח דברי הבורר לפיהם השינויים לא נעשו על ידו והוא לא היה ער להם, שעה שחתם על המסמך ונוכח שאר נסיבות העניין, לא ניתן לאשר מסמך זה כפסק בוררות.

בנוסף, בכל מקרה, לא ניתן היה לאשר את המסמך הראשון (בכל אחד מנוסחיו), מאחר שהוא קבע פיצוי לצמיתות. הסמכויות שנמסרו לבורר היו להכריע במחלוקות בין הצדדים, כפי שהיו אז . אין חולק שהמחלוקות ביניהם נגעו לשנים - משנת 2009 ועד לשנת 2021. למרות זאת ולמרות שבאותו זמן לא הייתה על הפרק תכנית מפורטת לשינוי יעוד (ו אף לא ניתן להאריך את תקופת השימוש החורג מעבר לשנת 2021) הבורר החליט לקבוע את הפיצוי, בהנחה שתוגש ותאושר תכנית כזו. קביעה כזו חורגת מהסמכויות שנמסרו לבורר ומהווה עילה לביטול פסק בורר לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, כולו או חלקו, לתיקונו או להחזרתו אל הבורר.

אמנם, סביר שתוגש תכנית מפורטת ובאין התנגדות מטעם מסאלחה, שהם בעלי החלקה הגובלת (ואחד התנאים במסמך הראשון הוא שהם מוותרים על כל טענה נגד קיומו של בית הספר במקום) ונוכח פעילותו של בית הספר, כבית ספר מרכזי ביישוב, אף סביר שתאושר תכנית כזו, ככל שתוגש, אולם עת זו טרם הגיעה.

27. הנוסח הראשון, שאינו חתום, שנמסר לצדדים בפגישה אצל הבורר מיום 20.2.16, הוא נוסח קוהרנטי, הנותן פתרון מלא לסכסוך בין הצדדים וכן לעתיד. אולם, כאמור, גם אותו לא ניתן לאשר (ואישורו אף לא התבקש).

בנוסף לחריגה מסמכות המצויה בו, הוא איננו חתום והעדר החתימה אינו מאפשר אישורו (גם אם היה מתבקש אישור). סעיף 20 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובע, כי " פסק הבוררות יהיה בכתב וייחתם על ידי הבורר...". שני תנאים אלה - כתב וחתימה, הכרחיים לעצם קיומו של פסק בוררות. החתימה היא "חתימת קיום". ראו: רע"א 3716/18 עמותת אהל לאה נ' זאב ברלין (29.5.2018) ומראי המקום הנזכרים שם. בענייננו - בהעדר חתימה, הנוסח הראשון אינו פסק בוררות.

ואמנם, מסאלחה פעלו (בפתיחת ההליכים הנוספים) כאילו אין בידם פסק בוררות ורק אחרי שהבורר שלח לבאי כוחם את הנוסח החתום, הוגשה, בתיק זה, בקשה לאישורו של הנוסח החתום.

28. אשר למסמך השני - מעדות הבורר עצמו, כמו גם מנוסח המסמך השני עולה שמסמך זה לא נתן מענה לכל הסכסוך, כפי הסמכות שהוקנתה לבורר בהסכם הבוררות;

מהות הסכסוך הוגדרה על ידי הבורר, באופן זהה, בשני המסמכים, כדלקמן: "הקמת מבנה בתחום חלק מחלקה 11 שבגוש 12128, חלקה ביעוד מגורים ובקשה למתן שימוש חורג למבנה ממגורים לשימוש מוסד חינוכי - בית ספר על יסודי, ומידת פגיעה כתוצאה מהשימוש החורג במקרקעי שהכנים הסמוכים ממזרח לחלקה הנ"ל, בתחום חלקה 18 גוש 12128". גם עמודים 10-1 בשני המסמכים זהים לחלוטין.

29. ההבדל העיקרי בין שני המסמכים (מעבר לסכומי הפיצוי) מצוי בפרק הסיכום, בתיאור התמורה שייתנו מסאלחה ללואי, כנגד תשלום הפיצויים;

במסמך הראשון נקבע: " בתמורה לקבלת ערך המטרד/הפיצויים הנ"ל משפחת מסאלחה לא יהיה לה כל טענה ותסיר את התנגדותה לשימוש במבנה למוסד חינוכי/בית ספר, הבנוי כיום ו/או ייבנה בעתיד ע"פ חוק...".

במסמך השני נקבע: " בתמורה לקבלת ערך המטרד/הפיצויים הנ"ל משפחת מסאלחה תסיר את התנגדותה למתן שימוש חורג ל- 5 השנים הבאות, לשימוש במבנה למוסד חינוכי/בית ספר, הבנוי כיום. כלומר הפיצוי הינו לתקופת השימוש החורג...".

בהמשך נכתב במסמך זה, בהדגשה: " במקרה של הגשת בקשה לאישור תוכנית מפורטת לשינוי יעוד ממגורים למבנה ביעוד מוסד חינוכי, יש לדון בעניין ירידת ערך מחדש".

30. הנה כי כן - מההבדלים בין האמור בשני המסמכים עולה בבירור (כאמור) כי ה מסמך הראשון ניתן לצמיתות, גם ל מקרה בו תאושר תכנית מפורטת לשינוי ייעוד, אשר תכשיר את קיומו של בית הספר במקום (כעמדתו של הבורר בעדותו בפניי).

לעומת זאת - המסמך השני ניתן לחמש שנים בלבד - חמש השנים הנוספות (היינו - משנת 2016 ועד שנת 2021). הוא אינו כולל פיצוי לשנים שעד 2016 ואף אינו כולל פיצוי מעבר לשנת 2021 ( ככל שתוגש בקשה לאישור תכנית מפורטת לשינוי ייעוד).

31. בפנייתם אל הבורר (אשר נענתה במכתב ההסבר) ביקשו באי הכוח הנוכחיים מהבורר לאשר, כי שני פסקי הבוררות שניתנו על ידו, משלימים זה את זה.

למעשה, נוכח קביעותיי דלעיל מתייתר הצורך לדון בטענה זו אך אציין, שממילא יש לדחותה מכל וכל. עיון בשני המסמכים מראה, בעליל, כי טענת מסאלחה לפיה מדובר בפסקים משלימים (טענה שהוכחשה נמרצות על ידי הבורר, בעמ' 18 שו' 12-11 לעדותו), אינה יכולה להיות נכונה. ניסיונם של מסאלחה להיתלות במילה "עוד" שנכתבה על ידי הבורר במכתב ההסבר מיום 4.2.17 (צורף כנספח 24 לבקשת הביטול), נדון לכישלון. מהמכתב עולה שהמסמך הראשון מתייחס ל צמיתות וה מסמך השני מתייחס רק לחמש השנים הנוספות . הסברו של הבורר למילה "עוד" מקובל עליי, שכן הוא מתיישב עם נוסח שני המסמכים. בנוסף, מעצם כך שהחישוב במסמך הראשון נעשה משנת 2009 ולצמיתות, עולה כי המסמך השני לא יכול היה להינתן בנוסף אליו.

כאמור, לאחר שה מסמך הראשון נמסר לצדדים - ללואי וכן לעו"ד מסאלחה, ביקש לואי שיינתן פסק רק לחמש השנים הנוספות (הכלולות במסמך הראשון) כך שלמעשה, המסמך השני נבלע ב מסמך הראשון.

32. שני הצדדים נהגו, באופן פסול, לאחר קבלת שני המסמכים;

לאחר שהוגשה בקשת הביטול שלח לואי את אחיו אל הבורר, ללא ידיעת מסאלחה וללא תיאום עמם (תצהיר מב/2) והאח קיבל ממנו עותק של העמודים הראשון והאחרון של הנוסח החתום, עליהם כתב הבורר בכתב ידו:

"פסק בוררות מיום 20/2/2016, בטל ומבוטל בהסכמת הצדדים. יצא במקום פסק בורר מיום 26/3/16. מכתב הבהרה בנדון נשלח לב"כ, משפחת מסאלחה" (להלן: "הצהרת ביטול הפסק"). מכתב ההבהרה אליו מתייחס הבורר הוא מכתב שנשלח על ידו לב"כ מסאלחה, ביום 4.2.17 (מסומן בזה מב/2 ) ובו הוא מציין (שוב), כי בפגישה אצלו הוא מסר ללואי ולעו"ד מסאלחה את פסק הבוררות (ה מסמך הראשון) וכי לאחר עיון לואי החזיר לו את ה מסמך וביקש ממנו לתת פסק ב וררות שיתייחס רק לחמש השנים הנוספות. כאמור, הבורר טען כי לפי בקשתו של לואי והסכמת עו"ד מסאלחה הוא נתן עוד פסק בורר, אשר מתייחס רק לחמש שנים הנוספות, אשר נמסר על ידו לשני הצדדים.

מנגד - באי כוחם של מסאלחה פנו אל הבורר במכתב, מיום 1.2.17, בו ביקשו אישורו של הבורר לכך שמדובר בשני פסקי בוררות, המשלימים זה את זה, ללא ששלחו ללואי עותק מהמכתב וללא שתיאמו עמו פנייה זו .

התנהלותם זו, של שני הצדדים וכן של הבורר היא התנהלות פסולה; צד, המצוי במחלוקת עם צד אחר לבוררות, אינו רשאי ליצור קשר עם הבורר, להיפגש עמו, שלא בהסכמת הצד שכנגד ולדון עמו בעניין הנוגע לבוררות, והבורר, מצדו, אינו רשאי להיענות לפניות כאלה. בעובדה שלואי שלח את אחיו, אין כדי לרפא את הפגם שבפגישה כזו (פגם שלואי היה מודע לו היטב, כפי שעולה מדבריו).

עם זאת, מאחר שמדובר בהתנהלות שאירעה לאחר שהוצא המסמך השני, אין בכך כדי לפסול מסמך זה.

תוקפו של המסמך השני

33. אינני יכולה לקבל את גרסת הבורר לפיה עו"ד מסאלחה הסכים שבמקום הפסק הראשון, הבורר ייתן פסק המתייחס רק לחמש השנים הנוספות - משנת 2016 ועד לשנת 2021. לגרסת עו"ד מסאלחה, הוא מעולם לא הסכים שהפסק הראשון יבוטל , אלא הסכים שהבורר ייתן פסק בוררות נוסף, שיתייחס גם ל חמש השנים הנוספות, על מנת שמסאלחה לא יתנגדו למתן היתר לשימוש חורג לשנים אלו.

34. גרסתו של עו"ד מסאלחה סבירה בעיניי. אין זה מתקבל על הדעת שמסאלחה היו מסכימים לוותר על פיצוי בגין התקופה משנת 2009 ועד שנת 2016, מה גם שפסק כזה נוגד את הסכמת הצדדים לפיה הבורר יכריע בכל הסכסוך ביניהם. מנגד - סביר שיסכימו שיינתן פסק שיכלול את שנות העבר וכן את חמש השנים הנוספות ולא מעבר לכך (היינו - לא לצמיתות).

גם אם אניח (ואינני קובעת כך ), שהבורר הבין שעו"ד מסאלחה מסכים למתן פסק רק לחמש השנים הנוספות, אשר יבוא במקום הפסק הראשון, הרי אין לי ספק, כי הבנה כזו הייתה שגויה וכי עו"ד מסאלחה לא הסכים לכך.

משלא ניתנה הסכמה של עו"ד מסאלחה או של משפחת מסאלחה לכך שהפסק השני יחליף את הפסק הראשון, אין לקבוע שמסמך השני בא במקום המסמך הראשון ובוודאי לא שהוא מסיים את הסכסוך . כאמור - גם בחינת המסמך השני לגופו מעלה, כי הוא ניתן לחמש שנים בלבד - חמש השנים של הבקשה לאישור, אשר הייתה אותה עת על הפרק - משנת 2016 ועד שנת 2021, היינו - לא לגבי כל שנות הסכסוך.

35. על אף שבמסמך השני הבורר לא הכריע בכל התקופה שנמסרה להכרעתו, אין בפניי בקשה לביטולו של המסמך השני , אלא שני הצדדים מבקשים לאשרו כפסק בוררות.

ודוקו: אין מדובר בהסכמה מלאה בין הצדדים, שהרי מסאלחה ביקשו לאשר את המסמך השני כפסק בוררות, הנוסף על המסמך הראשון, בעוד שלואי ביקש לאשר את המסמך השני כפסק בוררות שניתן במקום המסמך הראשון וכפסק בוררות לגבי כל התקופה (ולחילופין - בתוספת תוספת לפי האחוזים אותם ציין הבורר בעדותו).

36. אמנם, דרך כלל יאשר בית המשפט הסכמה שצדדים מביאים בפניו, אולם אין הוא מחויב לאשרה, אלא עליו לבחון אם ניתן ואם נכון לאשרה, על פי דין. כפי שהבהרתי, במקרה זה, מבחינה מהותית, אין בפניי הסכמה מלאה .

עם זאת, בשל כך ששני הצדדים מבקשים לאשר את המסמך השני ומאחר שסכום הפיצויים על פי מסמך זה כבר שולם למסאלחה, סבורה אני שיש לאשר את המסמך השני כפסק בוררות ולתת לו תוקף של פסק דין, בכפוף לקביעה ( המבוססת על כל אשר פורט לעיל), לפיה הפסק מתייחס אך ורק לתקופת חמש השנים של השימוש החורג, משנת 2016 ועד לשנת 2021.

37. שקלתי את בקשתם של מסאלחה למנות בורר אחר, אשר יקבע את הפיצוי שעל לואי לשלם למסאלחה עבור השנים, משנת 2009 ועד לשנת 2016, אולם סבורה אני, שאין מקום להיעתר לבקשה זו. לטעמי, בהתנהלותם, לרבות פניותיהם לבתי המשפט בהליכים האחרים, שנזכרו לעיל, אבדו מסאלחה את זכותם למינוי בורר ועליהם לבחור את הדרך בה ילכו לגבי השנים עליהן לא חל פסק הבוררות.

למען הסר ספק אבהיר, כי אין בדברי הנ"ל כדי למנוע מהצדדים להסכים על מינוי בורר אשר ידון בפיצוי המגיע למסאלחה עבור שנים אלה.

38. סבורה אני, כי די באמור לעיל, על מנת להבהיר את ממצאיי ומסקנותיי ואין צורך שאתייחס לטענות רבות נוספות שהעלו הצדדים, זה בכה וזה בכה. נתתי דעתי גם לטענות הנוספות אולם לא מצאתי לנכון לפרטן, שכן אין בהן כדי לשנות את ממצאי או את מסקנותיי.

סיכום

39. התוצאה היא, שאני דוחה את הבקשה לאישור המסמך הראשון (שניתן ביום 20.2.16).

אני מקבלת את הבקשה לאישור המסמך השני, שניתן ביום 26.3.16, מאשרת אותו כפסק בוררות ונותנת לו תוקף של פסק דין , תוך שאני קובעת, כי פסק זה חל אך ורק על התקופה של חמש שנות השימוש החורג, משנת 2016 ועד לשנת 2021.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ט, 10 יולי 2019, בהעדר הצדדים.