הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה הפ"ב 40296-03-16

בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

מבקשים

1.אורל שמואל
2.שרה שמואל
ע"י ב"כ עוה"ד אלדד בן הרוש ואח'
מרח' המגינים 32, חיפה

נגד

משיבים

1.נתנאל שיטרית
2.אפרים אהרון
3.חנה אהרון
ע"י ב"כ עוה"ד גרי אביבי, בועז סובול ואח'
מרח' שלום עליכם 13, קריית אתא

פסק דין

1. לפניי בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 2.2.2016 (להלן: "פסק הבוררות" או "הפסק") על ידי כבוד הבורר עוה"ד גיא אטיאס (להלן: "הבורר").

הצדדים חולקים, במשותף, את חלקה 27 בגוש 11034 (להלן: "החלקה"), המחולקת לשני מגרשים - "קדמי" ו"אחורי". ה מגרש הקדמי גובל ברחוב משה שרת בקרית אתא והמגרש האחורי אינו גובל ברחוב כלשהו והגישה אליו ברכב, אפשרית רק מדרך מעבר, העוברת לאורך הצד דרומי של המגרש הקדמי ומחברת בין רח' משה שרת לבין המגרש האחורי (להלן: " דרך המעבר" או "הדרך").

המבקשים (הנתבעים בבוררות) הם בעלי הזכויות במגרש הקדמי ואילו המשיבים (התובעים בבוררות), הם בעלי הזכויות במגרש האחורי.

2. המבקשים רכשו את זכויותיהם מגפני שרית ונץ מוטי (להלן: "גפני ונץ"), על פי הסכם מיום 30.3.12, שאז גם נערך הסכם שיתוף בין המשיבים ל בין הבעלים, דאז, של המגרש האחורי - צינסון וחונדיאשוילי (להלן: "ההסכם הראשון"). על פי ההסכם הראשון, חולקה החלקה לשני מגרשים, כאשר המגרש הקדמי יוחד לשימושם הבלעדי של המבקשים ואילו המגרש האחורי יוחד לשימושם הבלעדי של צינסון וחונדיאשוילי.

בהמשך, על פי הסכם מכר מיום 12.11.2013, רכש המשיב 1 (להלן: "שיטרית") את זכויותיהם של צינסון וחונדיאשוילי במגרש האחורי ובאותו יום נחתם ביניהם גם הסכם שיתוף (להלן: "ההסכם השני"), שהוא זהה לחלוטין להסכם השיתוף שנחתם בין צינסון וחונדיאשוילי לבין המבקשים.

המשיבים 2 1- 3, אהרון אפרים וחנה (להלן: "אהרון"), רכשו את זכויותיו של שיטרית במגרש האחורי, אולם העסקה טרם הושלמה.

3. למען השלמת התמונה יובהר, כי מכר זכויותיהם של גפני ונץ למבקשים, נעשה בתיווכו של מר אלי שיטרית, אביו של שיטרית (להלן: "אלי"), אשר קישר בין המבקשים לבין קבלן ויזם בנייה בשם יששכר בובליל (להלן: "בובליל"), וכי המבקשים נקשרו בהסכם עם בובליל, לתכנון ולבניית ביתם שייבנה על המגרש הקדמי. בין המבקשים לבין בובליל מתנהלים הליכים משפטיים בקשר לבניית בית המבקשים.

4. המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה, האם זכות המעבר, בדרך , מוגבלת להולכי רגל, או שמא ניתן לעבור בה גם בכלי רכב, כך שניתן יהיה להגיע ברכב, מרח' משה שרת אל המגרש האחורי.

לאחר הליך בוררות קודם בין הצדדים, אשר הסתיים בנסיבות שאין צורך לפרטן ולאחר הליך בפני רשם המקרקעין, פנו המשיבים אל בית משפט השלום בחיפה ( בת"א 4764-11-15), בבקשה למתן צו עשה, המורה למבקשים לאפשר מעבר של הולכי רגל ו/או כלי רכב בדרך המעבר.

נוכח סעיף בוררות הקיים בהסכמי המכר, מונה עו"ד גיא אטיאס כבורר בין הצדדים ונקבע כי "הבורר יהיה פטור מהוראות הדין המהותי, דיני הראיות וסדרי הדין, אך יהיה חייב לנמק החלטתו". ראו החלטת בית משפט השלום מיום 24.11.2015.

5. קיימת אי התאמה מסוימת בין העובדה שבהסכם בין הצדדים קיים סעיף בוררות, בין החלטת בית משפט השלום אשר קבעה כי הוא בי ת המשפט של הבוררות ובין העובדה שהמבקשים הגישו את הבקשה לביטול פסק הבורר לבימ"ש זה. אי התאמה זו מעוררת שאלה איזהו בית המשפט המוסמך לדון בבקשה לביטול פסק הבוררות.

מאחר שב"כ המשיבים הצהיר, בדיון שהתקיים בפניי, כי הוא אינו טוען נגד סמכותו העניינית של בימ"ש זה ואילו ב"כ המבקשים הצהיר, כי לדעתו הסמכות מסורה לבימ"ש זה וכן נוכח כך שקיים סעיף בוררות בהסכם שבין הצדדים, נמנעתי מלהעביר את הדיון אל בימ"ש השלום.

6. לכאורה, על פי הסכם השיתוף, זכות המעבר היא רק להולכי רגל, אולם המשיבים טוענים, כי נפלה טעות בהסכם השיתוף וכי לא הוסכם על הגבלה כלשהי של זכות המעבר.

להלן נוסח סעיף המחלוקת, הוא סעיף 2.3 להסכם השיתוף (להלן: " סעיף המחלוקת" או "הסעיף"):

"דרך מעבר המסומן באות ג' בשטח של 72 מ"ר המתוחם בתשריט, יהיה משותף לשני הצדדים ותהא בו זכות מעבר ברגל לצדדים, אורחיהם, מוזמניהם וכל מי מטעמם, ללא זכות מעבר ברכב או חניה או חסימת דרך המעבר בכל צורה שהיא, וכולל העברת חומרים וגישת קבלנים ועובדים לצורך בניה ביחידות".

גרעין טענות הצדדים:

7. המבקשים טענו, כי יש לתת תוקף מלא לסעיף שבמחלוקת, ככתבו וכלשונו. לטענתם, לא נפלה בו כל טעות, אלא מדובר בסעיף אשר הצדדים דיברו עליו ואשר המבקשים דרשו, במפורש, לשנותו, באופן שלא יורשה מעבר כלי רכב בדרך, וכך נעשה.

המשיבים טענו, כי לא כך הדבר, אלא מדובר בסעיף שהשתרבב , בטעות, להסכם השיתוף הראשון ונגרר להסכם השני , הזהה לחלוטין להסכם הראשון. עוד נטען, כי הסעיף מנוגד לתב"ע, המחייבת הקצאת חניות בתחומי המגרשים, שהרי ללא דרך המעבר לא ניתן לעשות שימוש בחניות שבמגרש האחורי. נטען, כי מאחר שהתב"ע מהווה חוק, הוראותיה גוברות והסעיף ממילא בטל.

פסק הבורר:

8. לאחר שמיעת ראיות, קיבל הבורר את טענת המשיבים, לפיה סעיף המחלוקת שורבב להסכם בטעות ו קבע, כי זכות המעבר בדרך איננה מוגבלת והיא כוללת גם זכות למעבר כלי רכב.

הבורר סמך קביעתו זו על הראיות שהובאו בפניו ובכללן - עדותה של עו"ד טולידנו, אשר ערכה את ההסכם הראשון ואשר העידה, כי לשם עריכת הסכם השיתוף, היא השתמשה בנוסח של הסכם קודם , שהיה אצלה במחשב, דבר שגרם לכך שהסעיף שבמחלוקת השתרבב להסכם השיתוף הראשון. לדבריה, איש מהמעורבים לא שם לב לטעות, עד שפרץ סכסוך בין המבקשים לבין בובליל. כן סמך הבורר את קביעתו על עדויותיהם של שטרית, אלי בובליל וחוניאשוילי, בהן הוא נתן אמון.

9. הבורר דחה, כבלתי מהימנה בעיניו, את טענת המבקשים, לפיה הסכם השיתוף קבע, מלכתחילה, כי יהיה מעבר לכלי רכב ורק נוכח התעקשות המבקשים שוּנה הסעיף ונקבע בו כי המעבר יהיה להולכי רגל בלבד, גרסה אשר נשללה על ידי העדים, לרבות חונדיאשוילי.

הבורר מצא חיזוקים לקביעתו זו. כך, למשל ציין , כי גרסת המבקשים אינה מתיישבת עם העברת דרך המעבר מהצד הצפוני של החלקה (שם היה מוצב עמוד חשמל שהפריע למעבר כלי רכב, אך לא הפריע למעבר הולכי רגל) אל הצד הדרומי של החלקה; הבורר קבע, כי על פי העדויות שהובאו בפניו והתקבלו על ידו, במשרדה של עו"ד טולידנו כלל לא נוהל מו"מ ואיש מהצדדים לא קרא שם את ההסכמים, בטרם חתם עליהם. עדויות א לה נתמכות, לדעת הבורר, בכך שבהסכמים נפלו טעויות נוספות, שאיש לא שם לב אליהן.

10. מעבר לצריך ( כדבריו), התייחס הבורר (החל מסעיף 36 לפסק הבוררות) לטענות נוספות ובכללן, לעובדה שהתב"ע מחייבת הקצאת מקומות חניה בתוך המגרשים (כולל בתוך המגרש האחורי). הבורר ציין את חוסר ההיגיון בכך, שכלל לא ניתן לגשת ברכב אל מקומות חניה אלה ואת העובדה שהדבר נוגד את הוראות התב"ע. הבורר קבע, כי מאחר שדין תב"ע כדין חוק, ממילא דין הסעיף שבמחלוקת, הנוגד אותה, לסגת מפני הוראותיה.

כן קבע הבורר, כי דוקטרינת תום הלב והשוואת הנזקים בין הצדדים, מצדיקה, גם היא קבלת גרסת המשיבים, הטוענים לזכות קניינית . כן קבע כי, בכל מקרה, התנגדות המבקשים למעבר כלי רכב והסיבה להתנגדותם - הסכסוך בינם לבין בובליל, מהווה שימוש שלא בתום לב בתניה ששורבבה להסכם השיתוף בטעות.

דיון:

11. תכלית מוסד הבוררות היא בירור יעיל ומהיר של הסוגיות השנויות במחלוקת בין צדדים. מגמת חוק הבוררות ובעקבותיו גם מגמת בתי המשפט, היא לקיים פסקי בוררות, ככל הניתן, תוך צמצום מידת התערבות בית המשפט בהכרעות הניתנות במסגרת בוררות.
גדר התערבות ביהמ"ש בפסק בוררות צר מאד ומוגבל לרשימת העילות אשר בסעיף 24 לחוק הבוררות, שהיא רשימה סגורה. כן נפסק, כי יש לפרש את עילות הביטול בדווקנות ובצמצום, הכול - מתוך מטרה לשמור על יעילותו של מוסד הבוררות כמנגנון לפתרון סכסוכים ועל מנת לאפשר פתרונם בדרכים שאינן אפשריות, תמיד, בביהמ"ש. לא בכדי נקבעה, בתוספת לחוק, ברירת המחדל של ניהול בוררות בלא כבילות לדין המהותי, לסדרי הדין ולכללי הראיות. ראו, לעניין זה: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי (22.9.2003); רע"א 5991/02 עופרה גוירצמן ואח' נ' רות פריד ואח' (20.12.2004).
בקשה לביטול פסק בורר איננה תחליף לערעור ולא ניתן "להלביש" טענות ערעוריות בלבוש של עילות ביטול. ראו, בעניין זה, את ספרה של סמדר אוטולנגי "בוררות דין ונוהל" מהדורה רביעית מיוחדת (תשס"ה-2005), עמ' 985, וכן דברים שנאמרו על ידי כבוד השופטת דורנר, לעניין אופייה של בקשה לביטול פסק בורר, ברע"א 7205/01 כפר דניאל, מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מיטרני, (4.2.2002), שם אמרה:
"בקשה לביטולו של פסק בוררות איננה, אפוא, תחליף לערעור על שאלות הנוגעות לתוכנו של הפסק. אף כאשר ברי הוא כי מסקנה ממסקנותיו של הבורר מוטעית, בין במישור המשפטי, ובין במישור העובדתי, אין בכך כדי להוות עילה לביטולו. פסק בורר עשוי אפוא להתבטל, רק מקום בו הליך הבוררות פגום מיסודו, או בנסיבות בהן לא נתמלאו עקרונות הבוררות המוסכמים על ידי הצדדים. ביטול הפסק בשל תוכנו, אפשרי רק כאשר מנוגד הוא באופן מובהק לתקנת הציבור".

12. פסק דינו של הבורר מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות, שלא רק שאינם יכולים להוות עילה לביטול פסק בורר, אלא שגם ב ערעור אין ביהמ"ש נוהג להתערב בהם. לאחר שבחנתי את פסק הבורר, את טענות הצדדים ואת החומר שבפניי, לא מצאתי כל עילה להתערב בפסק הבורר.

אביא, להלן, את טענות המבקשים, אחת לאחת ואפרט את המסקנה אליה הגעתי, לגבי כל טענה וטענה.

13. המבקשים טוענים, כי לא היה בין הצדדים הסכם בוררות בר-תוקף. בעילת ביטול זו הם נסמכים על סעיף 24(1) לחוק הבוררות .

לטענתם, מאחר שפניית הצדדים לבוררות נעשתה מתוקף הצעתו של כבוד השופט פרידמן, הרי שלא נערך הסכם בוררות ומשכך - ההליך בטל מעיקרו. כן טוענים הם, כי לא הוסכם על אופן ניהול הליך הבוררות ו/או על אופן פסיקתו של הבורר.

טענות אלה, טוב היה לו לא היו נטענות, שהרי המבקשים ניהלו את הליך הבוררות, ללא שכפרו בסמכותו של הבורר.

לא רק זאת, אלא שטענות אלה סותרות את טענת המבקשי ם בסעיף 10 לבקשת הביטול, שם טענו כי: "הבוררות בפני כבוד הבורר איטיאס התקיימה בתוקף הסכמת הצדדים ולפי הצעתו של כב' השו' פרידמן " (ההדגשה אינה במקור) ואת פרוטוקול הדיון בתיק בימ"ש השלום והחלטת כבוד השופט פרידמן, אשר קבעה את אופן ניהול הבוררות, כמפורט בסעיף 4 לעיל.

14. הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות, טענה הנסמכת על סעיף 24(3) לחוק הבוררות.

המבקשים טוענים, כי בדונו בטענות הנוספות (החל מסעיף 35 לפסק דינו) ובהכריעו בטענת תום הלב, חרג הבורר מסמכותו.

כן טוענים הם, במסגרת הטענה לחריגה מסמכות, לטעויות שנפלו בפסק הבורר, בין המגרש הקדמי (שיוחס, בטעות, למשיבים) לבין המגרש האחורי (שיוחס, בטעות, למבקשים) ולהערות נוספות של הבורר, בהתייחס לתוצאות של קבלת טענת המבקשים (סעיפים 28 ו- 33 לפסק).

לטענת המבקשי ם, קביעות עובדתיות אלה נעשו ללא שהובאו ראיות לגביהן וללא שניתנה להם זכות טיעון לגבי קביעות אלה.

15. לא מצאתי בטענות אלה כל ממש. קביעות הבורר מבוססות על הראיות שנשמעו לפניו, על החומר שהיה בפניו והן נקבעו לאחר שהצדדים טענו בפניו וסיכמו טיעוניהם. על פי כל אלה הגיע הבורר למסקנות אליהן הגיע ונימק אותן, נמק היטב.

הטעויות בפסק הבורר, עליהן מצביעים המבקשים, הן טעויות טכניות שאינן יורדות לשורשו של עניין. נימוקי הבורר עולים מהחומר שהובא בפניו ומתיישבים עמו. אינני מוצאת כל פסול בנימוקים ובוודאי שלא חריגה מסמכות.

יתירה מזו - בסעיף 35 לפסק הבוררות, הבהיר הבורר, כי די בנימוקים שהובאו על ידו עד סעיף 34 לפסק, כדי שתתקבלנה טענות המשיבים, כך שממילא מדובר בנימוקים שהובאו מעבר לצריך (ו גם בהם, כאמור, לא מצאתי כל פסול וכל חריגה מסמכות).

16. בדיון שהתקיים בפניי, ביום 13.6.16, הוסיף וטען ב"כ המבקשים, כי הבורר התעלם מכך שעו"ד טולידנו לא הייתה נוכחת בהסכם השני ( בין המשיבים לבין צינסון וחוניאשווילי) אלא עו"ד מושיאשווילי היה זה שהחתים את הצדדים ורשם את הסכם השיתוף בטאבו.

נטען, כי הבורר טעה טעות יסודית בכך שהוא סמך על עדותה של עו"ד טולידנו, בדבר הטעות בהסכם השיתוף הראשון וייחס אותה גם לשיטרית, על אף שהוא לא מסר עדות במסגרת הבוררות.

נטען, כי יש כאן סטייה מהותית מהדין וכי לא ניתנה לבורר סמכות לסטות מהדין מהמהותי.

17. לא ניתן לקבל טענות אלה.

ראשית, כפי שכבר נאמר לעיל, הצדדים הסכימו שהבורר לא יהיה כפוף לדין המהותי.

שנית, עילת הביטול אשר בסעיף 24(3) לחוק, תקום רק בנסיבות חריגות וקיצוניות ביותר, כאשר הבורר התעלם לחלוטין מחומר ראיות מהותי שהיה בפניו, כאשר קיימת פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, או כאשר נגרם עיוות דין של ממש.
לא זה המצב בענייננו, בו יכול היה כל צד להביא בפני הבורר את כל הראיות שרצה להביא, הבורר שמע ראיות (6 עדים), דן במחלוקות שבין הצדדים, התייחס לראיות שהובאו בפניו והכריע בטענות הטעונות הכרעה.

יש לציין, כי על אף ששיטרית לא העיד בפני הבורר, היו בפניו עדויות אחרות, לרבות עדותו של חונדיאשווילי, אשר היה צד להסכם השני ועל פי הראיות שהובאו בפניו היה הבורר רשאי לקבוע, בניגוד לטענת המבקשים, כי לא היה דיון בסעיף שבמחלוקת וכי מדובר בטעות "שהלכה אחרי" הטעות שבהסכם הראשון.

לוּ רצו המבקשים , יכולים היו להביא את עו"ד מושיאשווילי, אשר ייצג את שני הצדדים, למתן עדות בפני הבורר. אם לא עשו כן, יש להניח שלא היה בעדותו כדי להועיל להם.

18. לא ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם, עילה הנסמכת על סעיף 24(4) לחוק הבוררות.

בסעיף זה חוזרים המבקשים על הטענה, הנוגעת לסעיף 28 לפסק, שם ציין הבורר, כי אם כוונת הצדדים הייתה להגביל את המעבר בדרך, לכלי רכב, הרי גם המבקשים עצמם לא היו רשאים לעבור בדרך בכלי רכב.
לעניין זה יש לציין, כי אחת מהחניות של המבקשים מצויה, במגרשם, בקצה של דרך המעבר.

כך טוענים הם גם לגבי קביעת הבורר, לפיה המשיבים לא היו מסכימים לגרוע ממגרשם את מלוא רוחב הדרך, שאינו נחוץ למעבר הולכי רגל בלבד.

המבקשים טוענים, שקביעות אלה, כמו גם הקביעה בדבר חוסר תום לבם, הועלו רק בפסק הבורר וכי לא ניתנה להם הזדמנות לטעון טענות לגביהן. לטענתם, דווקא המשיבים הם שנהגו בחוסר תום לב, שהיותם "אנשי קש", שהסתתרו מאחורי בובליל ואלי ותודרכו על ידם.

19. יש לדחות טענות אלה. ראשית - מדובר בנימוקים נוספים, שוליים, שאינם עיקר הפסק. שנית, הבורר רשאי להסיק מסקנות כאלה ואחרות מהחומר שהובא בפניו ומהתרשמותו ממנו. די בכך שלכל צד ניתנה הזדמנות מלאה להביא ראיותיו ולטעון טענותיו, כפי שנעשה בפועל.

20. במסגרת טענה זו, המתבססת על סעיף 24(4) לחוק הבוררות ולרוחב הדרך, מוסיפים המבקשים וטוענים, כי יש לתמוה על כך, שלסעיף שבמחלוקת, אשר נטען כי השתרבב בטעות, שורבב נתון ספציפי, שהוא נכון לחלקה הנדונה - הוא הנתון בדבר שטחה של דרך המעבר (72 מ"ר), המתוחמת בתשריט , התואמת את נתוני העסקה שבין הצדדים.

לשיטתם, העובדה שנתון זה שימש את הבורר בהתרשמותו לפיה עניינה של התניה בטעות, מציבה קושי ראייתי משמעותי, שצריך היה לבררו, אך לא ניתנה להם הזדמנות להתייחס לכך.

21. אין כל ממש בטענת המבקשים לפיה לא ניתנה להם אפשרות להתייחס לכך ולטעון, כי שטח דרך המעבר, הכתוב בסעיף שבמחלוקת, תואם את השטח בפועל, היינו - את נתוני העסקה הספציפית. עובדת רישום השטח בסעיף שבמחלוקת הייתה ידועה למבקשים מלכתחילה ואילו רצו - יכלו להתייחס אליה, הן בחקירות והן בסיכום טענותיהם. אם לא עשו כן - אין הם יכולים לעשות זאת כעת, בבקשת הביטול.

המשמעות של הזדמנות להביא ראיות ולטעון טענות, היא מתן אפשרות לכל צד להביא בפני הבורר ראיה מהותית, או לטעון טענה מהותית. כאשר צד הביא את כל הראיות שחפץ להביא והצדדים סיכמו טיעוניהם, אין בהתייחסות כזו או אחרת של הבורר לחומר הראיות שהיה בפניו ואין בהתרשמותו מהראיות ובקביעות שנעשו על ידו בהסתמך עליהן, כדי להקים, בדיעבד, עילת ביטול הנסמכת על טענה לפיה לא התאפשר למבקשים להביא ראיות או לטעון טענות. עילה כזו תקום רק אם הבורר חרג, באופן מהותי, מראיות הצדדים, מהעניינים שהובאו להכרעתו או מהטענות המהותיות שנטענו בפניו. לא זה המקרה אשר בפניי.

לפיכך, אני דוחה גם טענות אלה.

22. הבורר לא נימק את הפסק, כפי שחייב היה לעשות על פי הסכם הבוררות, עילה הנסמכת על סעיף 24(6) לחוק הבוררות.

נטען, כי על אף שעיון ראשוני בפסק מלמד, לכאורה, שהבורר נימק את קביעותיו, עיון מדוקדק בו מעלה, כי לא כך הדבר.

המבקשים מפנים, בעניין זה, אל סעיפים 27-31, 33 ו- 40 לפסק הבוררות וטוענים בנוסף, כי מרבית הנמקותיו של הבורר נעשו ללא הפנייה למראה מקום בפרוטוקול, או לכתבי הטענות.

עיון בפסק הבורר מעלה, שהוא מנומק כראוי. חובת ההנמקה איננה דורשת הפנייה אל מראי מקום בפרוטוקול או בטיעוני הצדדים וגם אין חובה להתייחס לכל טענה וטענה שהעלה צד זה או אחר.

פסק הבורר מנומק היטב, ממצאיו, שיקוליו ומסקנותיו ברורות ומנומקות. הבורר התייחס לראיות והסביר את התוצאה אליה הגיע, כיצד הגיע אליה ועל סמך מה ודי בכך כדי למלא אחר חובת ההנמקה.

23. תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור, עילה הנסמכת על סעיף 24(9) לחוק הבוררות.

המבקשים טוענים, שהבורר אישר, למעשה, את תחבולתם של אלי ושל בובליל, אשר ביצעו את עסקת המכר באמצעות שטרית, על מנת להונות את רשויות המס ובכך "נתן הבורר יד להעלמת מס באופן בוטה".

המבקשים מפנים "לשורה ארוכה של מחדלים ומעשים בלתי חוקיים, בהם מודים המשיבים, במפורש או במשתמע בגרסתם" ומפרטים 4 עניינים המצביעים על כך, לשיטתם.

24. עיינתי באשר פירטו המבקשים בעניין זה (ראו סעיף 19.4.5 לבקשת הביטול). לא מצאתי כי יש בטענות אלה בסיס לטענה בדבר אי חוקיות ההסכמים ולא מצאתי שהפסק מנוגד לתקנת הציבור.

לא היה כל מקום לברר בבוררות, שעניינה זכות מעבר בדרך עליה הסכימו הצדדים, את כל חשדותיהם וטענותיהם של המבקשים בנוגע לכשרות עסקת המכר במסגרתה רכש שטרית את זכויותיו במגרש האחורי וטוב עשה הבורר, משסירב להידרש לכך.

כמובן שאין בכך כדי לאשר או לאשרר פעולות בלתי חוקיות, אם וככל שנעשו, אך אין זו המסגרת בה יש לדון בכך.

25. עוד נטען, כי העובדה שהבורר קיבל את הטענה לפיה ההסכמים נחתמו ללא שהחותמים עליהם קראו אותם, "מעמידה בסיכון את החתימה המשפטית ומלמדת משמעות מדאיגה ביחס לקלות שבה יכולים צדדים לחוזה להתנער ממנה" כי פסק הבוררות מתעלם מהחזקה המשפטית לפיה אדם החותם על מסמך יודע את תוכנו ומבין אותו.

גם טענה זו, דינה דחייה.

החזקה לפיה, מי שחתם על מסמך קרא אותו, כשמה כן היא - חזקה. חזקה זו ניתנת לסתירה ואין פסול בכך שהבורר סבר שהיא נסתרה במקרה זה. יש לזכור, שהבורר לא נתן אמון בגרסת המבקשים לפיה היה דין ודברים בנוגע לסעיף שבמחלוקת ושהסעיף שונה במהלך דין ודברים זה. עוד יש לזכור, שהצדדים הסכימו שהבורר יהיה פטור מהדין המהותי.

לפיכך, רשאי היה הבורר לקבל את טענת המשיבים לפיה הצדדים לא קראו את הסכמי השיתוף, בטרם חתמו עליהם, כהסבר לכך שהם לא שמו לב לכך שהסעיף שבמחלוקת השתרבב להסכם השיתוף.

26. סופו של דבר - אני דוחה את כל טענות המבקשים ומאשרת את פסק הבוררות , שניתן על ידי כבוד הבורר עוה"ד גיא אטיאס ביום 2.2.16.

המבקשים ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד בגין הליך זה, בסך של 15,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ו, 10 יולי 2016, בהעדר הצדדים.