הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ה"פ 8993-02-17

מספר בקשה:9
בפני
כבוד ה שופטת גלית ציגלר

מבקש

קיבוץ לוחמי הגיטאות

נגד

משיב
יצחק עברון

החלטה

בקשה לצירוף ראיות

בהמשך להמרצת הפתיחה שהוגשה ע"י המשיב לענין הכרה בזכויותיו כיורש הוריו המנוחים ושיוך מגרש בשטח הקיבוץ, ובהמשך החלטות אשר ניתנו בהקשר זה, שהאחרונה בהן מיום 22.8.19 - בה נדחתה בקשת המשיב לתיקון כתב התביעה, הגיש הקיבוץ בקשה לצירוף ראיות.
לבקשה צירף הקיבוץ שלושה מסמכים הקשורים בהליך, ובהם מכתב הקיבוץ לועדת הפרוגרמות במשרד החקלאות מיום 10.2.02 , רשימת חברים שהועברה ואושרה בהחלטת ועדת הפרוגרמות מיום 8.5.02 , ומכתב מאת ועדת הפרוגרמות לרישום יחידות דיור על שם החברים מיום 17.1.06 .

לטענת הקיבוץ התובענה קשורה באירועים שהתרחשו לפני שנים רבות, המסמכים לא היו תחת ידם אלא בארכיונים שונים, וכיון שמאז הוגשה התובענה התנהלו בין הצדדים הליכים שונים אשר המשכם יצר חוסר בהירות, הרי ש" לא היתה עד כה למבקש הזדמנות ממשית לבקש את צירוף הראיות" (סעיף 6 לבקשה).
לטענת הקיבוץ צירוף המסמכים מחזק את הטענות להתיישנות עילת תביעתו של המשיב או לשיהוי בלתי סביר מצידו, וכיון שטרם נשמעו ההוכחות בתיק לא ייגרם למשיב כל נזק מקבלת הבקשה.
לבקשה צורפו המסמכים ותצהירו המאמת של מר שלום מימרן.

המשיב התנגד לבקשה ממספר נימוקים:
התארכות ההליך שאינו מאפיין המרצות פתיחה אשר מטבען נועדו להיות הליך קצר ותמציתי;
הפרוצדורה המחייבת הגשת מלוא הראיות עם הגשת כתבי הטענות;
העובדה כי בדחיית בקשת המשיב לתיקון התביעה קבע בית המשפט כי הדיון ייערך ע"פ התצהירים שהוגשו במקור מבלי לאפשר לאף צד יתרון נוסף;
השיהוי הניכר בהגשת הבקשה עד סמוך למועד שנקבע להוכחות, הגם שההליך בין הצדדים מתנהל כבר זמן רב והיה לקיבוץ שפע של זמן למצוא את המסמכים הללו;
המבקש לא פירט בתצהיר אלו פעולות ננקטו וכיצד נמצאו לפתע הראיות החדשות, ומדוע צורפו באיחור ניכר ובשיהוי רב, כשנימוקי המבקש מלמדים שהוא לא פעל בשקידה סבירה על מנת לאתר את המסמכים הגם שהם היו בידיו במשך כל הזמן.
עוד טען המשיב, כי בניגוד לדין צירף המבקש לבקשתו את הראיות עצמן, ו אף לא טרח להעבירן תחילה לעיונו, ויש לראות בכך התנהלות חסרת תום לב מצידו.
ועוד הוסיף, כי לא הוגשה בקשה נפרדת לסילוק על הסף בשל התיישנות, באופן המלמד על חולשת הטענה, ובהצטבר כל אלו ובהתחשב בשלב בו מצוי ההליך יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות ממשיות .
לסיום טען המשיב, כי אם תתקבל הבקשה יבקש לתקן את תצהירו.

בתשובה טען המבקש כי הוא שומר על זכותו לטעון להתיישנות, ואין חובה לברר טענה זו כטענת סף בבקשה נפרדת .
המבקש הפנה לעובדה שההליך לגופו טרם החל וטרם נשמעו הראיות, ולמרות שהוא מודע לכלל לפיו יש להגיש את מלוא הראיות במקשה אחת, הרי שבמקרים בהם יסתבר כי המחדל לא נגרם בזדון או במתכוון, וכי יש בראיה הנוספת כדי להביא לבירור האמת ולתרום משמעותית להליך, נוטים בתי המשפט להיעתר לבקשות כאלו.
המבקש הוסיף וטען כי מדובר בראיות פשוטות ורלבנטיות להליך, אשר לא נמצאו עד כה רק בשל הזמן הרב שחלף מאז שוייכו המגרשים לחברי הקיבוץ.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת המסמכים המפורטים בסעיף 7 לבקשה (מבלי להידרש לתוכן המסמכים עצמם) הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על צירוף המסמכים, כפי שיובהר להלן;

ככלל, ועל אף שהתקנות מטילות על בעלי הדין את החובה להגיש את הראיות ב"חבילה אחת", הכירה הפסיקה גם במצבים בהם הצורך בחשיפת האמת גובר על פגיעה מסוימת בכללי הפרוצדורה, וההיתר לצרף ראיות באיחור ניתן לא אחת גם במקרים בהם הסתיים שלב הבאת הראיות, או בשלב הגשת הסיכומים, ואף במסגרת דיון בערעור על הליך שהסתיים, ובלבד שהראיות הן בעלות חשיבות ניכרת לצורך ההכרעה, ואפילו אם הסתבר שקיימים בהקשר זה מחדלים של בעל הדין אשר בעטיו לא הוגשו ראיות אלו קודם לכן.

השיקולים שעל בית המשפט לבחון קשורים, בין היתר, לטיב הראיה הנוספת - פשטותה או מורכבותה , חשיבותה של הראיה והאם היא דרושה לבירור האמת ולבירור זכויותיהם הבסיסיות של הצדדים, השלב אליו הגיע המשפט, וכן האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר, ומהו הנזק הדיוני שייגרם לצד השני.
(ראו למשל : רע"א 2715/13 חוסיין ורדה נ' מנהל מקרקעי ישראל; רע"א 6165/15 אירוטל בע"מ נ' סלקום בע"מ; ע"א 5790/90 רוזין נ' בן נון; ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה פד"י מ"ז(1) 661 ; רע"א 1279/01 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פד"י נ"ה(4) 577 ; רע"א 4321/08 עיריית לוד נ' פרבמן; ת"א (חי') 806-06-17 מילי חדרה בע"מ נ' וילאר בע"מ – כל פסקי הדין פורסמו בנבו ).

על פניו המסמכים שצירופם מתבקש עוסקים בלב המחלוקת שבין הצדדים, הקשורה בשיוך המגרשים לחברי הקיבוץ ובאישור החלטת הקיבוץ בענין זה, באופן שיש בו כדי לקדם את בירור המחלוקת ולסייע בהבנת התהליכים שהובילו לחלוקה ולאישור.
אין מדובר בעדות חדשה ומפתיעה או בטענות שלא היו ידועות או לא הועלו קודם לכן ע"י המבקש, אלא במסמכים נוספים אשר עשויים להרחיב את התשתית הראייתית, לשפוך אור על ההתנהלות וללבן את המחלוקות בצורה יעילה יותר.

ההליך עצמו אמנם הוגש ע"י המשיב זה מכבר, אולם ההתנהלות בין הצדדים היתה ברובה מחוץ לכתלי בית המשפט בניסיון גישור, ומשזה נכשל והצדדים שבו לבית המשפט לא אצה דרכו של המשיב לקדם את ההליך, כפי שפירטתי בהרחבה בהחלטתי מיום 22.8.19, והקביעה כי כל צד יסתמך על התצהירים שהוגשו במקור נועדה אך למקד את הצדדים לענין ההליך שעתיד להתנהל בינהם ולא יותר.

הראיות שצירופן מתבקש הן התכתבויות בין הקיבוץ לבין גורמים במשרד החקלאות, ואין מדובר בראיות מורכבות הדורשות התעמקות מרובה אלא בנתונים עובדתיים שיש לבררם, וכיון שטרם החלה שמיעת הראיות בתיק ומועד הדיון קבוע בעוד כחודש ימים, יהיה סיפק בידי המשיב להיערך כהלכה גם למסמכים נוספים אלו .

עוד אציין, כי תקנה 257 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי לבית המשפט סמכות להורות על הבאת ראיות נוספות ככל שיימצא בכך צורך, וע"פ הפסיקה שיקול הדעת של בית המשפט בהקשר זה הוא נרחב (ראו: ע"א 581/80 י.צ. בוכהלטר נ' אריה כנרת ואח', פד"י ל"ח(2) 89; ע"א 9876/06 צ'רלס ניבורג נ' ניבורג; ע"א 156/76 שטרן נ' פרידמן, פד"י ל"א (1) 572).

בנסיבות שפירטתי ובשלב בו מצוי ההליך נראה כי צירוף הראיות הנוספות מתבקש והן עשויות לסייע בהכרעת המחלוקות שבין הצדדים, ולפיכך אני נעתרת לבקשה ומתירה את הצירוף – ובלבד שלא יהיה בכך משום שינוי חזית או הרחבת היריעה של כתבי הטענות.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מפרק הזמן הארוך בו מצויים הצדדים בהליך, ואין ספק כי המבקש היה מודע לכך שיש חשיבות בהמצאת כל המסמכים שברשותו , והיה עליו לעשות את מלוא המאמצים על מנת שאלו יוצגו במועד, ומשהדבר לא נעשה וההסבר שניתן מניח את הדעת רק באופן חלקי, יהיה הצירוף כפוף לתשלום הוצאות בסך 4,500 ₪ , אשר ישולמו ע"י המבקש בתוך 21 יום מעת שתתקבל בידיו ההחלטה, ולאחר מכן יתווספו לסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, ט' חשוון תש"פ, 07 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.