הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ה"פ 6205-05-18

בפני
כבוד ה שופט שמואל מנדלבום

מבקשים

  1. ניב רווח רווה
  2. מירה נווה

ע"י ב"כ עוה"ד אבישי קון

נגד

משיבים
ש. דורפברגר בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד פוליאקוב ואח'

החלטה

1. בתיק זה הוגשה המרצת פתיחה על ידי המבקשים בחודש מאי 2018 ובה התבקש בית המשפט להצהיר כי המשיבה ש. דורפברגר בע"מ (להלן – " המשיבה") אינה רשאית לבצע מסירה של דירת מגורים ברח' נעמי 29 בחיפה (להלן – "הדירה") אותה רכשו המבקשים מהמשיבה על פי הסכם מכר מיום 7.3.2016 (להלן – " הסכם המכר").

2. כמו כן, התבקש בית המשפט להורות על אכיפת הסכם המכר וליתן ארבע הצהרות כדלקמן:
א. כי מסירת הדירה תתבצע רק כשהדירה תהיה מוכנה ומושלמת ולאחר טופס אכלוס.
ב. לקבוע כי ליקוי ו/או חוסר הידועים כבר, יש להשלימם ולתקנם לפני מועד המסירה.
ג. לאפשר למבקשים לבקר בדירה.
ד. להורות למשיבה לשלם למבקשים פיצוי בגין העיכוב במסירת הדירה בהתאם להוראות הסכם המכר.

3. כנגד המרצת הפתיחה הוגש כתב תשובה מפורט של המשיבה, אשר טענה בתמצית כי אף היא מסכימה לאכיפת הסכם המכר אלא שהמבקשים הם שמפרים את ההסכם ומסרבים ללא הצדקה לקבל חזקה בדירה.

4. בתיק התקיימו שלושה דיונים, ובדיון השני ביום 12.8.18 הוסכם בהמלצתי בין הצדדים על הסדר לפיו המבקשים יעבירו למשיבה באופן מיידי סך של 550,000 ₪ על חשבון תמורת הדירה, והדירה תמסר בו ביום למבקשים.

5. כמו כן סוכם כי המשיבה תפעל לקבלת "טופס 4", ומיד לאחר קבלת "טופס 4" יעבירו המבקשים לבא כחם את מלוא יתרת התמורה המגיעה בגין הדירה על פי הסכם המכר, ויתרה זו תוחזק בנאמנות עד להכרעת בית המשפט בטענות הצדדים.

6. בהמשך הוגשו הודעות שונות מטעם הצדדים במסגרתם הוגשה ביום 31.10.18 הודעת המשיבה לפיה התקבל "טופס 4" בגין הדירה.

7. בהמשך נדחה מועד הדיון מספר פעמים, ולבסוף נקבע הדיון ליום 15.1.19, כאשר ביום 14.1.19 הגישו המבקשים סיכום טענות הכולל 75 עמודי טיעון ומסמכים, וכנגדו הוגש על ידי המשיבה "מסמך ריכוז טענות כספיות של המשיבה כלפי המבקשים", ביום הדיון שהוגש גם מסמך תגובה של המבקשים לטיעוני המשיבה.

8. בדיון אשר התקיים ביום 15.1.19 ביקשו המבקשים למצות את ההליך בפני בית המשפט, וטענו כי מאחר וכבר הייתה הסכמה של הצדדים להגשת ריכוז הטענות הכספיות של כל אחד מהצדדים, והצדדים כבר הגישו את טענותיהם, ניתן לסכם בקצרה בפני בית המשפט, ותנתן הכרעה על סמך המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, ולחילופין נטען כי בכל מקרה לבית המשפט המחוזי הסמכות לדון בשאלה מהו מועד המסירה על פי הסכם המכר, ועל בסיס ההכרעה בסוגיה זו יגזרו הסעדים הכספיים, ובמקביל ינהלו התובעים את ההליך המתאים בשאלת ליקויי הבנייה.

9. בנוסף טען ב"כ המבקשים כי אין מקום לאפשר למשיבה שלא הגישה המרצת פתיחה או תביעה שכנגד להעלות טענות שעניינן לשון הרע.

10. המשיבה מתנגדת "להליך המקוצר" המוצע על ידי המבקשים ובאי כחה הצביעו על כך שחלק מהסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה אינם רלוונטיים יותר לאחר מסירת הדירה, וכל הסעדים הכספים המבוקשים על ידי התובעים אינם צריכים להיות נדונים בבית המשפט המחוזי, וגם אם יסבור בית המשפט כי הדיון מצוי בסמכותו, התביעה צריכה להיות מועברת לפ סי דיון "רגילים", מאחר וההכרעה בשאלת מועד המסירה טעונה בירור עובדתי מורכב ואין מקומו בהליך.

כמו כן נטען כי עיון בסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה מעלה כי הסעד המבוקש כיום של הצהרה בעניין מועד המסירה על פי הסכם המכר, אינו מופיע כסעד בהמרצת פתיחה.

11. בנוסף נטען כי בכל מקרה, אין מקום להמשך החזקת סך של 270,000 ₪ שהינם יתרת כספי התמורה בגין הדירה על פי הסכם המכר בנאמנות בידי ב"כ המבקשים ויש להעבירם למשיבה.

12. בתגובה טען ב"כ המבקשים כי הדיון בשאלת מועד המסירה הינו בוודאי בסמכות בית המשפט המחוזי , ואין צורך בהעברת הדיון לפסים "רגילים" וכי כל העובדות הרלוונטיות מונחות בפני בית המשפט.

13. באשר להמשך החזקת הכספים בנאמנות נטען כי הייתה הסכמה של הצדדים להחזקת הכספים בנאמנות עד לאחר הכרעה בטענות הצדדים בחודש אוגוסט 2018, וכיום המשיבה מבקשת לחזור בה מההסכמה.

14. לאור חילוקי הדעות בין הצדדים עלי ליתן החלטה ואבקש להתנצל על העיכוב במתן החלטתי שנבע עקב העובדה שלא ניתנה תשומת ליבי לצורך במתן החלטה בתיק.

דיון והכרעה
15. בטרם אדרש לטענות הצדדים אקדים ואדגיש כי כפי שטענו ב"כ הצדדים אכן נעשה על ידי מאמץ להוביל את הצדדים להסדר פשרה כולל במסגרתו גם יתבררו הטענות הכספיות ההדדיות שבין הצדדים, ומאמץ זה נשא פרי חלקי בכך שהמבקשים קיבלו בהסכמה לידיהם את הדירה, והעבירו למשיבה את חלקה המכריע ש ל התמורה בגינה.

16. עם זאת, מאחר ואין בין הצדדים הסכמה באשר לדרך סיום בירור המחלוקות ביניהם, לא ניתן לכפות על מי מהצדדים לוותר על טענותיו הדיוניות לרבות הטענות בדבר העדר סמכותו של בית המשפט לדון בחלק מהטענות שהעלו הצדדים, ויש לקבוע את המסלול הדיוני בהתאם להוראות הדין.

17. עניינה של התביעה בהסכם מכר מקרקעין, ואין חולק על כך שהסמכות לדון במחלוקות שעניינן תוקפו, אכיפתו, או ביטולו של הסכם מכר מקרקעין, הינה לבית המשפט המחוזי (ראו לדוגמא רע"א 8105/11 אברהים ג'וליאני נ' אסמאעיל מוחמד סלימאן( 11.12.2011, פסקה 11).

18. אלא שעיון בסיכומי הטענות שהגישו הצדדים מעלה כי כיום המחלוקות הקיימות בין הצדדים הינן מחלוקות כספיות הנוגעות לסכום הפיצוי המגיע אם בכלל למבקשים בגין הפרת הסכם המכר בכך שהדירה נמסרה באיחור ניכר על פי טענות המבקשים, וכן בגין עילות נוספות.

19. בנוסף, למבקשים טענות שונות בגין ליקויי בניה, בגינן הוגשה על ידם בקשה לפיצול סעדים, וכנגדם מעלה המשיבה טענות שונות ובכלל זה טענות לקיזוז, טענות בדבר תשלומים המגיעים למשיבה עבור עבודות נוספות ו/או בגין סירוב המבקשים לקבל את החזקה בדירה וכן טענות לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע.

20. בכל מקרה,סכום הפיצוי הכספי שבו מבקשים המבקשים כי תינתן הכרעת בית המשפט עומד על סך של 321,640 ₪, וסכום זה אינו מצוי בסמכות בית המשפט המחוזי, והעובדה כי לצורך הכרעה בשאלות הכספיות יידרש דיון בפרשנותו של הסכם המכר, אין בה לכשעצמה כדי להקנות את הסמכות העניינית לבית המשפט המחוזי.

21. בעניין זה קבע כב' בית המשפט העליון (השופט י. עמית) כי "למרות אי הנוחות שהובעה בפסיקה בגין הצורך לפצל תביעות בין בתי המשפט, על אף שהסעדים הנתבעים נובעים מאותה מערכת עובדות ומאותה עילת תביעה, עדיין נותרה על כנה הילכת ע"א 29/58 לוי נ' עקריש פ"ד י"ב, 1457, 1458 (1958) (להלן – " עניין עקריש") שם נקבע כי "אין לתובע ברירה אלא לפצל את תביעתו ולהגיש מקצתה בבית המשפט אחד ומקצתה בבית משפט אחר"... הנה כי כן, למרבה הצער הילכת פיצול הסעדים נותרה עדיין על כנה, על קשייה ובעיותיה. כשלעצמי דומני כי הגיעה העת להרהור נוסף בהלכת פיצול הסעדים, שהורתה בהילכת עקריש עתיקת היומין. המצב לפיו פלוני מגיש תביעה לבית המשפט המחוזי לאכיפת ההסכם, ותביעה לבית המשפט השלום לפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם איננה מצב ראוי לכל הדעות, בשלב זה, א ותיר את הדברים בצריך עיון להזדמנות אחרת..."
ע"א 5639/13 יעל סגל נ' מיכל ורמז ואח' (14.8.14, פסקה 9).

להשלמת התמונה יצויין כי בית המשפט העליון קבע כי ישנם מקרים בהם לבית המשפט המחוזי הדן בעניינו של הסכם מכר מקרקעין, סמכות לדון גם בסעדים כספיים הנובעים הימנו ואולם, סמכות זו צומצמה לשאלת ההשבה החוזית במקרה של ביטול הסכם מכר, ולא מעבר לכך (רע"א 5781/15 יעקב אדיר נ' אליהו דאבוש ואח' (6.12.15, פסקה 3).

22. במקרה שלפנינו לא קיימת שאלה של ביטול הסכם המכר , והתביעות הכספיות אינן נובעות מחובת ההשבה החוזית במקרה של ביטול ההסכם, ולפיכך כל התביעות הכספיות של המבקשים והטענות הנגדיות של המשיבים,מקומן להתברר בבית משפט השלום ,וגם אם קיים צורך במסגרת הדיון בתביעות הכספיות להכריע בשאלת פרשנותו של הסכם המכר, לרבות בשאלת מועד המסירה על פי הסכם המכר, לבית משפט השלום הדן בתביעות הכספיות, הסמכות לדון ולהכריע בגררא גם בשאלות אלו בהתאם להוראות סעיף 76 לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. (ראו לדוגמא ע"א 476/88 שושנה אשתר נ' עליזה נפתלי פ"ד מה(2) 749).

23. יותר מכך , במקרה שבפנינו לא נותרה למעשה תביעה שנדרש לבררה בבית המשפט המחוזי מאחר ואין כל מחלוקת בין הצדדים בשאלת תוקפו של הסכם המכר ושני הצדדים מסכימים כי יש לאכפו.

זאת ועוד, עי ון בסעדים שפורטו לעיל ,מעלה כי שלושה מ הסעדים שצויינו בהמרצת הפתיחה אינם רלוונטיים יותר לאחר שהדירה נמסרה, והסעד הכספי הנטען אינו בסמכותו של בית משפט זה.

24. בנוסף , אני סבור כי לא ניתן לקבל את טענת המבקשים לפיה יש מקום לדיון בבית המשפט המחוזי , בשאלת מועד המסירה על פי הסכם המכר,ומבחינת שיקולי יעילות דיונית, אין מקום לפיצול מלאכותי במסגרתו תידון בבית השפט המחוזי תביעה לסעד הצהרתי בשאלת מועד המסירה על פי הסכם המכר, כאשר אין לקביעה זו כל משמעות וחשיבות מצד עצמה, אלא אך ורק לצורך הדיון בתביעה הכספית אשר תידון ממילא בבית משפט השלום, והדברים נכונים במיוחד כאשר בכל מקרה בכוונת המבקשים להגיש תביעה כספית גם בגין ליקויי בנייה, שההכרעה בה אינה קשורה לשאלת מועד המסירה על פי הסכם המכר.

26. בענין זה אפנה לדברי בית המשפט העליון ברע"א 1910/04 אילונית פרוייקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פ"ד נח (6) 193,סעיף 7 לפסק הדין,שם קיבל בית המשפט העליון ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר חייב את התובעת שם להגיש תביעה כספית אופרטיבית במקום סעד הצהרתי, אך במסגרת פסק הדין ציין בית המשפט כי:

".... אין עסקינן במצב שבו מוגשת תובענה לסעד הצהרתי, אשר מטרתה המרכזית היא לשמש כשלב ראשון של מערכה, כאשר בהמשך צפוי שתוגש תובענה נוספת, הפעם לסעד אופרטיבי, אילו זה היה המצב, בהחלט יתכן שהייתה הצדקה לומר לחברה כי היא אינה יכולה לתבוע סעד הצהרתי אלא עליה לעתור לסעד כספי. גישה זו היא חלק מגישה רחבה יותר שלפיה אין בית המשפט נזקק בהכרח לכל תביעה לסעד הצהרתי המובאת לפניו... על מבקש הסעד ההצהרתי להצביע על אינטרס לגיטימי שלו בקבלת הסעד, ועל כך שלא ייפגע למעלה מן המידה אינטרס של הצד שכנגד וכן של ציבור המתדיינים (למשל לאור התחזית שידרש הליך הליך נוסף, הפעם לסעד אופרטיבי כדי להשלים את המלאכה..."

27. יישום האמור לעיל על המקרה שבפנינו, מצביע על כך כי כמפורט לעיל, המבקשים עצמם אישרו כי תביעתם לסעד הצהרתי בשאלת מועד המסירה מהווה בסה"כ "מבוא" לתביעתם הכספית אשר תידון כאמור בבית משפט השלום, ובנסיבות אלו אין כל הצדקה לפיצול מלאכותי זה, ויש לחייב את המבקשים להגיש תביעה לסעד האופרטיבי הנדרש על ידם, לערכאה המוסמכת.

28. סיכומו של דבר, תביעתם הנוכחית של המבקשים מ יצתה את עצמה, הן בשל העובדה שחלקם המכריע של הסעדים המבוקשים בה אינם רלוונטיים, והסעדים הכספיים המבוקשים בה אינם בסמכות בית המשפט ובנוסף אין הצדקה במקרה זה לאשר למבקשים להמשיך בניהול תביעה לסעד הצהרתי אשר כאמור תשמש "קדימון" לתביעה אופרטיבית כספית .

29. לפיכך, ולמען הזהירות בלבד, אני נות ן למבקשים אפשרות להגיש תביעה מתוקנת כספית או אופרטיבית למתן צווי עשה, וזאת ככל שמדובר בתביעה שהינה בסמכות בית המשפט המחוזי, ותביעה כאמור תוגש לא יאוחר מיום 10.7.19 .

עד למועד האמור, יהיו המבקשים רשאים במקום להגיש תביעה מתוקנת, להודיע כי הם מבקשים למחוק את המרצת הפתיחה, ובמקרה כזה אדון ואכריע בשאלת הוצאות ההליך, עם כי יוקדם ויודגש כי לעמדתי הראשונית לאור ההתקדמות במסירת הדירה תוך כדי ההליך, תוך תשלום חלקה המכריע של התמורה על ידי המבקשים, אינני סבור כי יש מקום בהליך זה בחיוב בהוצאות, במיוחד כאשר הצדדים עתידים לנהל ביניהם תובענה כספית נ וספת, אך אינני קובע מסמרות בדבר ואאפשר למשיבים לטעון טענותיהם בענין.

30. באשר לשאלת המשך החזקת הכספים בנאמנות, לאור מיצוי התביעה שבפני, מוצה גם ההסדר הדיוני שנקבע בין הצדדים בחודש אוגוסט 2018 (להלן-" ההסדר") שקיבל תוקף של החלטה, וב"כ המבקשים אינו רשאי להמשיך ולהחזיק ב נאמנות ביתרת כספי התמורה מכח ההסדר.

31. עם זאת, מאחר ובהסדר נקבע כי י תרת התמורה תוחזק בידיו הנאמנות של ב"כ המבקשים "עד להכרעת בית המשפט בטענות הצדדים", אני קובע כי ב"כ המבקשים יהיה רשאי להמשיך ולהחזיק ביתרת כספי התמורה בנאמנות מכוח ההסדר אך ורק עד ליום 10.7.19, ולאחר מועד זה לא יוכלו המבקשים לטעון כי הכספים מוחזקים בידי בא כוחם מכח הסדר או החלטה כלשהי של בית המשפט, אלא אם כן תינתן החלטה אחרת של ערכאה שיפוטית כלשהי.

32. לסיום אציין כי כפי שסברתי בתחילה, מוטב לצדדים לפנות במקרה זה להליך גישור בו ימוצו כל זכויות הצדדים, ולפיכך ניתנת לצדדים גם האפשרות להודיע עד ליום 10.7.19 על הסכמתם המשותפת להליך גישור בפני מגשר המוסכם על ידם, וככל שתהיה הסכמה להליך הגישור אך לא לזהות המגשר, ימונה מגשר/ת על ידי.

33. בנסיבות אין צו להוצאות בגין החלטתי זו , והתיק יובא לעיוני לצורך מתן הוראות ביום 11.7.19, ויודגש כי בהעדר הודעה כלשהי אורה על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ט, 10 יוני 2019, בהעדר הצדדים.