הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ה"פ 58787-05-20

בפני
כבוד ה שופט חננאל שרעבי

מבקשים

1. סאלח שרחה ת"ז XXXXXX613
ע"י ב"כ עו"ד איגור פופרוגין

2. אמיר ברבור ת"ז XXXXXX576
ע"י ב"כ עו"ד וליד אבו אל ניל

נגד

משיבות
1. עז' המנוחה דרורה פישמן ת"ז XXXXXX976 באמצעות:
גב' נורית אילוז ת"ז XXXXXX234
2. עז' המנוחה הרצליה אורנשטיין ז"ל באמצעות:
גב' דפנה קימלמן אורנשטיין ת"ז XXXXXX395
גב' טלי שריר אורנשטיין ת"ז XXXXXX088
כולן ע"י ב"כ עו"ד ניר יאיר

פסק דין

  1. עסקינן בתובענה למתן פסק דין הצהרתי, כי הדירה ברחוב השומר 29א בחיפה, הידועה כגוש 10850, חלקה 163 תת חלקה 6 (להלן: "הדירה"), נמכרה על ידי המשיבות, המנוחות דרורה פישמן ז"ל והרצליה אורנשטיין ז"ל (להלן: "המנוחות"), למבקשת 1 גב' שרחה סאלח (להלן: "המבקשת") ובעלה המנוח חסן פריד סלאח ת.ז. XXXXXX841 ז"ל, ביום 26.3.1986.
  2. לאחר שלושה דיונים שהתקיימו וממצאים שנתגלו, הודיעו הצדדים ביום 12.8.21, כי הגיעו לנוסח פסיקתא מוסכם, שלשונה כדלקמן :

"1. בהתאם לפסק הדין החלוט שניתן ביום 5.12.2001 ע"י כב' השופט א. רזי ז"ל בתיק מס' 1553/95, דירת המנוחות, הידועה כגוש 10850 בחלקה 163 תת חלקה 6, נמכרה על ידי המנוחות ביום 4.3.1986 למר מחאמיד אחמד ת"ז XXXXXX963.
2. הצדדים יסכמו לעניין ההוצאות ובהתייחס אליהן תינתן החלטה בנפרד".
3. בהתאם לחומר שהונח בפניי שוכנעתי, כפי שאפרט להלן, לאשר הפסיקתא האמורה.
4. יצוין כי בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי כאן בהליך 1553/95 מיום 5.12.2001 (כב' השופט א. רזי ז"ל , להלן: "פסק הדין הקודם") וכן בהתאם לתעודת עובד הציבור של רשות מיסוי מקרקעין מיום 18.7.21 (הוגשה לתיק דנן ביום 26.7.1) , מר מחאמיד אחמד נרשם כמוכר הדירה בעסקה דנן למבקשת ובעלה המנוח ביום 26.3.1986. זאת לאחר שרכש הדירה מהמנוחות ביום 4.3.1986.
5. כעת נפנה לעניין הוצאות ההליך. כאמור בפסיקתא בסעיף 2 לעיל, הצדדים הגישו סיכומים לעניין הוצאותיהם.
6. המבקשת טענה בסיכומיה, כי המשיבות גילו חוסר תום לב בעצם ניהול ההליך המשפטי . המשיבות היו יכולים להסכים מתחילת ההליך כי הדירה כבר איננה שייכת לאימותיהן (המנוחות), לשתף פעולה עם המבקשת ולחתום על המסמכים המתאימים; המשיבות בחרו שלא לגלות את מלוא העובדות הידועות להן, להכחיש בעקשנות את העסקה בטענות שונות ולחקור את העד מטעם הבנק למשכנתאות בדיון ממושך שלא לצורך .
7. מן העבר השני, המשיבות טענו בסיכומיהן כי המבקשת הצהירה בכתב התביעה כי רכשה את הדירה מהורי המשיבות, דבר שהתברר כלא נכון עובדתית (אין מחלוקת כי מי שרכש את הדירה מהורי המשיבות הוא מר אחמד מחאמיד); המבקשת לא הביאה הסבר מניח הדעת מדוע ישבה בחיבוק ידיים יותר מ- 34 שנים ולא פעלה לרישום הזכויות בדירה על שמה – אף לאחר שמכרה את הדירה למבקש 2; לא היה מקום להגשת התובענה כפי שהוגשה, ללא בירור עובדתי מקיף ובאופן לקוי.
8. לאחר ששקלתי את הדברים, שוכנעתי לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו. לטעמי, היו יכולות המשיבות להסכים , למן תחילת ההליך , כי הדירה כבר אינה בבעלותן שכן מכרו אותה בשנת 1986 למחאמיד אחמד. הדיון בתובענה דנן התארך – שלא לצורך – נוכח טענות המשיבות בתצהירי התשובה מטעמן, שהטילו ספק במהימנות עסקת המכר הנטענת על אודות הדירה בכללותה .
9. מנגד, אף המבקשת גרמה לעיכוב מה בבירור טענותיה, נוכח האיחור בביצוע הפעולות לרישום בעלותה בנכס (יוזכר כי העסקה נעשתה בשנת 1986), זאת אף לאחר שמכרה הנכס למבקש 2; כמו כן המבקשת יכולה הייתה להקל על בירור התובענה, ככל שהייתה מאתרת בשלב מוקדם את מר מחאמיד אחמד , ואז העובדות לאשורן היו מתבררות כבר מלכתחילה, ואולי אפילו מייתרות הגשת התובענה.
10. לסיכום אני קובע כדלקמן:
א. הפסיקתא בסעיף 2 לעיל מאושרת בזאת.
ב. כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ח אלול תשפ"א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.