הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ה"פ 45613-08-17

לפני כבוד השופט נאסר ג'השאן

המבקש:

סאמר מוחמד בשר ת"ז XXXXXX854

נגד

המשיבים:
.1 עומר חסן בשר ת"ז XXXXXX395

.2 יורשי המנוחה עבלה חסן בשר ז"ל ת"ז XXXXXX379
2.1. מרוות מוחמד עזיזה ת"ז XXXXXX457
.2.2 ודאד מוחמד מנאע ת"ז XXXXXX083
2.3. רייא מוחמד אבו זיד ת"ז XXXXXX622
2.4. סאמיה מוחמד זיד 056876261
2.5. רחאב אבו זהרה ת"ז XXXXXX350
2.6. עדן מוחמד עלי ת"ז XXXXXX667
2.7. סמיר מוחמד בשר 056245954
2.8. וסים מוחמד בשר ת"ז XXXXXX200

3. יורשי המנוחה נהלה חסן בשר ז"ל ת"ז XXXXX387
3.1. מנהאל כזאם טאהא ת"ז XXXXXX448
3.2. משהור כזאם בשר ת"ז XXXXXX764
3.3. מוניר כזאם בשר ת"ז XXXXXX417
3.4. מוחמד כזאם בשר ת"ז XXXXXX804
3.5. מוחסן כאזם בשר ת"ז XXXXXX810
3.6. מאזן כאזם בשר ת"ז XXXXXX996
3.7. מוזיין כאזם בשר ת"ז XXXXXX976

4. יורשי המנוחה חניפה חסן סעיד ז"ל ת"זXXXXX682
4.1. מוחמד חוסין כנעאן ת"ז XXXXXX838
4.2. חוסיין פריד כנעאן ת"ז XXXXXX088
4.3. נביל חוסין כנעאן ת"ז XXXXXX672
4.4. סמיר חוסין כנעאן ת"ז XXXXX552

5. יורשי המנוחה מוזה נסראוי ז"ל ת"ז XXXXXX507
5.1. למיעה חוסיין נסראוי ת"ז XXXXXX531
5.2. סובחי חוסיין נסראוי ת"ז XXXXXX355
5.3. אחמד חוסיין נסראוי ת"ז XXXXXX545
5.4. סובחיה חוסיין תיתי ת"ז XXXXXX059

פסק דין

1. בקשה על דרך המרצת פתיחה, בגדרה עותר המבקש להצהיר, כי הוא הבעלים וזכאי להירשם כזה בלשכת רישום המקרקעין בזכויות המהוות 2/24 ו-7/15 בחלקה הידועה כחלקה מס' 4 בגוש 19032 (להלן: "חלקה 4") ובנוסף בחלק המהווה 7/15 בחלקה 24 בגוש 19302 (להלן: "חלקה 27") מאדמות הכפר מג'ד אלכרום.

2. על מנת לעשות מלאכת הקורא קלה, נביא תחילה זהות הצדדים המעורבים והקרבה המשפחתית ביניהם. המבקש הוא בנו של מוחמד בשר . מוחמד (אביו של המבקש) הוא אחיהם של המשיבים עומר חסן בשר (המשיב מס' 1 (להלן : "עומר" או "המשיב מס' 1 ")), נהלה חסן בשר ז"ל (להלן: " המנוחה נהלה"), עבלה חסן בשר ז"ל (להלן : המנוחה עבלה"), חניפה חסן סעיד ז"ל (להלן : "המנוחה חניפה") ומוזה נסראוי ז"ל (להלן : "המנוחה מוזה"). עיזבונות האחיות הנ"ל, שהלכו לעולמן, נתבעים באמצעים היורשים על-פ י צווי ירושה וצווי קיום צוואה המצורפים לבקשת המבקש (מלבד עזבון המנוח ה נהלה שנתבע באמצעות היורשים על-פי דין). המנוח ראג'ח בשר ז"ל (להלן: "ראג'ח") הוא אח נוסף של המשיבים. ראג'ח הוא דודו – אחי אביו של המבקש. המנוח ראג'ח הלך לעולמו ביום 26.11.1996 והותיר צוואה, לפיה הוריש את כלל נכסיו ל אחיינו – המבקש וצוואה זו קויימה בצו קיום צוואה שניתן על-ידי הרשם לענייני ירושה ביום 03.05.2009 ( ראו הצוואה והצו לקיומה- נפסח ז' לבקשת המבקש).

3. המבקש טוען כי מתוקף היותו יורשו של ראג'ח, הוא זכאי להירשם בלשכת רישום המקרקעין בזכויות מושא הבקשה שפורטו לעיל, זאת מאחר וזכויות אלה הוקנו לארג'ח במתנה מאחיו (המ שיבים כולם) על-פי הסכמי המתנה עליהם נעמוד להלן.

4. על-פי הנטען ביום7.9.1986 נערך ונחתם הסכם מתנה (להלן : "הסכם המתנה הראשון"), לפיו הקנו עומר, עבלה ז"ל ונהלה ז"ל למנוח ראג'ח את הזכויות הבאות: 7/15 חלקים הרשומים על שמם בחלקה 4 (ע"ש עומר רשומים 3/15 חלקים מן החלקה, ע"ש עבלה רשומים 2/15 חלקים מן החלקה ועל שם נהלה ז"ל רשומים 2/15 חלקים מן החלקה). ובנוסף, ה קנו עומר עבלה ז"ל ונהלה ז"ל על-פ י הסכם המתנה הראשון 7/15 חלקים מן הזכויות בחלקה 27.
לעניין הזכויות בחלקה 27 נציין, כי 16/24 חלקים מן הזכויות בחלקה זו רשומים ע"ש חסן מוחמד בשר בשר ז"ל (להלן: "המנוח חסן") – אביהם של עומר, האחיות, ו ראג'ח (דהיינו סבו של המבקש). על-פי צו קיום צוואה של המנוח שניתן על-ידי בית הדין השרעי ביום 11.08.1983 (נספח י"א לבקשת המבקש) ירש המשיב מס' 1 (עומר) 3/10 מן הזכויות בע יזבון ואילו המנוחה עבלה ז"ל ירשה 2/10 חלקים בעזבון והמנוחה נהלה ירשה אף היא 2/10. על כן חלקם של היורשים הנ"ל הוא 7/10 חלקים מן העיזבון. זכויותיהם בחלקה 27 אפוא הוא 7/15. מכאן תביעת המבקש לרשום על שמו בלשכת רישום המקרקעין החלק הנ"ל בחלקה 27.

5. המבקש מוסיף וטוען, כי על-פי הסכם המתנה מיום 09.09.1986 (להלן: "הסכם המתנה השני") הקנו חניפה ז"ל ומוזה ז"ל (המשיבות 3 ו- 4) את זכויותיהן בחלקה 4 למנוח ראג'ח . זכויות אלה מהוות 2/24 חלקים מחלקה 4 (ראו הסכם המתנה השני – נספח י"ב לבקשת המבקש).

6. המבקש עוד טען, כי הסכמי המתנה דווחו לרשויות מיסוי מקרקעין ואף הוצאו אישורי מיסוי מקרקעין לרישום החלקים המועברים על שם המנוח ראג'ח (כמפורט במספחים י' ו- י"ג לבקשת המבקש).

7. המבקש טען בבקשתו עוד, כי מדובר בהתחייבות לעשות עסקה במקרקעין מאחר וה מתנה לא הסתיימה ברישום, אולם מאחר וזכות החזרה הנה אישית, הרי אין היא עוברת ליורשי מי שהתחייב לתת המתנה. נטען, כי אין למי מן המשיבים זכות חזרה מן המתנה וזכאי המבקש להירשם כבעל הזכויות בחלקים הנ"ל שהוקנו לראג'ח.

8. המשיב מס' 1 וקבוצת המשיבים 3 (יורשי המנוחה נהלה) הגישו כתב תשובה לבקשה, ועל-פ י טענתם יש לדחות את תובענת המבקש; ואלה טענות המשיבים 1 ו-3 לפי הסדר המופיע בתשובה:

א. התיישנות – עילת התובענה התיישנה (במסגרת הסיכומים חזרו בהם המשיבים מטענת ההתיישנות -ראו עמ' 30 לפרוטוקול).

ב. שיהוי – בתובענה דבק שיהוי המצדיק דחייתה.

ג. החתימות המופיעות על הסכמי ההעברה הנן חתימות מזוייפות ואינן חתימות המשיב מס' 1 או אחותו המנוחה נהלה ז"ל. נטען, כי אין זה הגיוני כי המנוח ראג'ח יסתלק מעזבון אביו המנוח (כפי שעולה מצו ירושת המנוח חסן ז"ל) וכעבור 3 חודשים, הוא יקבל במתנה מאחיו זכויות בחלקות הנ"ל (סעיפים 7-14 לתשובה).

ד. המשיב מס' 1 – עומר טען, כי מאז ומעולם הוא עיבד מחצית מן הזכויות הנתבעות בתובענה, שכן הוא עיבד את חלקו ואת חלקה של נהלה והחזקה בזכויות אלה היתה בידיו (סעיף 17 לכתב התשובה).

ה. לחילופין, טען המשיב מס' 1 כי הוא חוזר בו מן המתנה לפי הוראות סעיף 5(ב) לחוק המתנה התשכ"ח-1968 (להלן : "חוק המתנה"). באשר לטענה זו נטען , כי הצדדים נהגו בשטח בשונה ממה שמנסה המבקש להציג, שכן בשנת 2002-2003, פנה המשיב מס' 1 לאמו של המבקש וביקש לעשות חלוקה מוסכמת בחלקות, ואמו ביקשה כי החלוקה תבוצע בפני אדם שעיבד את ה קרקע במקום אמו של המבקש, ששמו פאיז שחאדה. על-פי המשיבים 1 ו-3 הגיע למקום מודד מוסמך וביצע חלוקה בנוכחות המשיב מס' 1 ואותו פאיז שחאדה ואף סימן את הגבולות, וכך נהגו הצדדים למן אז.

9. יורשי המנוחה המנוחה חניפה ז"ל ( קבוצת המשיבים מס' 4) הגיש תגובות בכתב יד ביום 18.09.2017 וביום 08.04.2018 . בתגובתו מיום 08.04.2018 נ טען כי " לאחר בירורים עם המקורבים לאימנו נוכחנו לדעת שאמי אכן ויתרה על מספר מטרים בחלקות מסוימות לטובת המנוח בשר ראגח אבל לא על חלקה באדמה אשר כבוד ביהמ"ש דן בה ". נטען, כי עבלה ז"ל לא ידעה קרוא וכתוב. בסוף התגובה נרשם כי יורשי חניפה ז"ל "משאי רים את העניין בידי" בית המשפט. לפני ישיבת ההוכחות הוגש תצהירי עדות ראשית מטעם יורשי המנוחה עבלה ז"ל ( קבוצת המשיבים מס' 2). בשני התצהירים שהוגשו ע"י סמיר וואסים מוחמד בישר נטען כי "קיים זיוף במסמכים" המתיימרים להיות הסכמי מתנה וכי אימם לא היתה חותמת מבלי להתייעץ עימם ואיש מהאחים לא ידע על מסמכים אלה.

הראיות:

10. לישיבות ההוכחות שהתקיימו התייצבו המבקש ובא כוחו, ב"כ המשיבים 1-3 ואילו קבוצות המשיבים 4 ו-5 לא התייצבו.

11. מטעם המבקש העיד הוא עצמו ועו"ד נסר סנעאללה, אשר העיד בתצהיר עדות ראשית מטעמו , כי הוא ערך את שני הסכמי המתנה ואת ההצהרות על הסכם המתנה לרשויות מיסוי מקרקעין (משח"ים") , וכי הצדדים לשני ההסכמים חתמו בפניו לאחר שאימת את זהותם. באמצעות עו"ד סנעאללה הוגשו המוצגים הבאים: שני הסכמי המתנה ושני טפסי המש"חים (ראו ת/2-ת/4).

12. מטעם המשיבים העידו העדים הבאים שמטעמם הוגשו תצהירי עדות ראשית (חלק מן התצהירים צורפו לתגובה למתן צו זמני ובהסכמת הצדדים הוגשו כתצהירי עדות ראשית): מר משהור בישר- אחד מבניה ויורשיה של המנוחה נהלה (משיב מס' 3.2 בבקשה) אשר העיד מטעם קבוצת המשיבים מס' 3 ; המשיב מס' 1 - עומר; נביה כנעאן , מטעמו הוגש תצהיר שבו טען כי הוא מסק את הזיתים לבקשת המבקש ובני משפחתו; הגב' סבינה ס לאמה, קרובת משפחה של המשיב מס' 1 שסייעה לו למסוק מטע זיתים בחלקות מושא המחלוקת; מטעם קבוצת המשיבים מס' 2 העידו סמיר מוחמד בישר ו-ואסים מוחמד בישר, בניה ויורשיה של המנוחה עבלה ז"ל.

הכרעה:

13. בטרם אדרש לשאלות שבמחלוקת, אסלק מדרכי טענה שהעלו המשיבים 1-3, אומנם בחצי פה, לגבי כשירות הצוואה של המנוח ראג'ח. דין טענה זו להידחות. צוואת המנוח ראג'ח קויימה בצו קיום צוואה שניתן על-ידי הרשם לענייני ירושה והוא צורף לבקשה , ועל כן, אין להתיר למשיבים, שלא התנגדו לצו לקיום הצוואה, לעורר כל טענה לגבי כשירות הצוואה או לגבי צו קיומה (לעניין כוחם של צו ירושה וצו קיום צוואה ראו סעיף 71 לחוק הירושה , התשכ"ה- 1965: "צו ירושה וצו קיום כוחם יפה כלפי כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו".

14. המשיבים חזרו בהם מטענת ההתיישנות, וטוב שעשו כן לאור האמור ב ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן (29.6.2003) בגדרו נקבע כי מניין תקופת ההתיישנות לעניין זכויות המבקש להירשם כבעלים בזכויות במקרקעין על-פי התחייבות לעשות עסקה במקרקעין, מתחיל מהיום שבו כפר הנתבע בקיום הזכות הנטענת.

15. אכריע אפוא בטענות הצדדים .

שיהוי:

16. המשיבים 1 ו- 3 העלו טענת שיהוי כטענה המצדיקה דחיית התביעה. על-פ י הנטען, מאחר והסכמי המתנה נחתמו בשנת 1986 והתביעה הוגשה בשנת 2017, דהיינו בחלוף מעל 30 שנים מיום החתימה על הסכמי המתנה הנטענ ים, ומעל 20 שנה לאחר מות המקבל , יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי. נטען עוד, כי נגרם נזק ראייתי המתבטא בפטירת האחיות וכן בעובדה כי הקרקע היתה, בחלקה, בחזקת עומר- המשיב מס' 3.

17. שיהוי בתביעה לאכיפת התחייבות להעברת קניין היא טענה המוגדרת כ " טענה קשה". בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003), קבע בית המשפט העליון מבחנים נוקשים לקבלת טענת השיהוי, וכך קבע בית המשפט העליון:

" לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע... הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מו טל על הטוען לכך, קרי הנתבע... איחור בהגשת תביעה הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתורו או מחילתו של התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין, והיא עשויה לעתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות, לפיכך קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע על אודות ויתור או מחילה מצדו על זכות התביעה הנתונה לו. דרישה זו מתיישבת עם הצורך להימנע מהטלת מגבלות דרקוניות על תובע הפונה לעזרת בית-המשפט בתוך תקופת ההתיישנות...
התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע. אין הרי שינוי מצב לרעה של נתבע בשל שינוי בנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בתובע, כהרי שינוי הנובע מהתנהגות התובע. מכאן, כי סילוק תביעה בטענת שיהוי ייתכן, דרך כלל, מקום שחוסר תום-לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה מצדו על זכותו הם אשר הניעו את הנתבע למעשה או למחדל אשר הביאו שינוי במצבו לרעה. מכאן, ששינוי מצב לרעה בהקשר של טענת שיהוי אחוז ושלוב ביחסים הפנימיים בין התובע לנתבע ובמערכת יחסי הגומלין ביניהם".

18. המשיבים 1 ו- 3 העלו טענות כלליות בדבר נזק ראייתי שנגרם להם מעצם פיטרת נהלה. ככלל, נזק ראייתי אינו מצדיק קבלת טענת השיהוי ובית המשפט רשאי להתייחס לכך בעת הערכת חומר הראיות. ועוד, מלבד טענה כללית שהמשיב מס' 1 השתמש בחלק מן הקרקע (שלא ברור היקפה) לא הוכח בפניי, כי המבקש זנח את תביעתו, לא הוכח בפניי כי המבקש או ראג'ח הציג ו כלפי המשיבים מצג כלשהו, ממנו יכלו המשיבים ללמוד כי הם, המבקש ולפניו ראג'ח, זנח ו את תביעותם עפ"י הסכמי המתונה או ויתר עליהן . לא הוכח בפניי, כי ה מבקש התנהל במערכת היחסים בינו לבין המשיבים בחוסר תום לב. עוד לא הוכח בפניי "שחוסר תום-לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה מצדו על זכותו הם אשר הניעו את הנתבע למעשה או למחדל אשר הביאו שינוי במצבו לרעה" (שם). הוכח, כי עד כה התנהלו הצדדים כבני משפחה ואף היתה הסכמה כלשהיא (שהצדדים לא הבהירוה עד תום) לגבי זכות שהיתה למשיב מס' 1 למסוק חלק מעצי הזית. והסכסוך בי ן המבקש לבין המשיבים פרץ בעת שהמבקש עמד על רישום הזכויות בחלקות הנ"ל על שמו. לא הוכח , שעד השלב שבו ביקש המבקש לרשום הזכויות על ש מו בלשכת רישום המקרקעין , התכחש מי מן המשיבים להסכמי המתנה , והא ראיה לכך שחזרת המשיבים מן ההתחייבות לתת מתנה עלתה לראשונה בתגובותיהם לבקשת המבקש בהליך שלפניי.

19. משכך, אני דוחה טענת המשיבים 1 ו- 3 , כי יש לדחות את התביעה בשל שיהוי שדבק בהגשתה.

טענת המשיבים 1-3 לזיוף חתימות נותני המתנה על ההסכמים:

20. דין טענתם זו של המשיבים 1-3 להידחות ולהלן הנמקתי.

21. מכלל העדים שהעידו בפניי, שניים התייחסו באופן ישיר לסוגיית החתימה. מטעם המבקש העיד עו"ד סנעאללה ומט עם המשיבים העיד המשיב מס' 1 שעל-פי הנטען חתימתו מופיעה על הסכם המתנה הראשון ועל ההצהרה למכירת /רכישת המקרקעין (המש"ח) ת/4.

22. אני קובע כי הוכח בפניי, ברמה הד רושה במשפט אזרחי, כי המשיב מס' 1 , המנוח ראג'ח והמנוחות (האחיות) חתמו, כולם , על שני הסכמי המתנה וכי נותני המתנה גמרו בדעתם להקנות לראג'ח את החלקים מושא התביעה ; ולהלן נימוקיי למסקנה זו.

23. ראשית: אני נותן אימון מלא בעדותו של עו"ד נסר סנעאללה. עו"ד סנעאללה, עד חסר העדפות, העיד בפניי ועדותו עשתה עליי רושם מהימן. עו"ד סנעאללה העיד, כי הוא "זוכר את הצדדים, זוכר את העסקאות" וכי כשראה את כתב היד שלו והחתימות הוא נזכר בכל פרטי העסקה (עדותו בעמוד 8 , שורות 11 ו-12 לפרוטוקול). עו"ד סנעאללה העיד, כי הוא הכיר באופן אישי את ראג'ח ואחיו עומר וכי הוא זיהה בפנים את אחיותיהם (שם, שורות 16 ו-17 לפרוטוקול). עו"ד סנעאללה אישר כי הצדדים חתמו בבית אחת האחיות (שם, שורה 25 לפרוטוקול). עו"ד סנעאללה עוד אישר, כי הוא החתים את הצדדים להסכמים על ההסכמים: "אני החתמתי אותם על ההסכם. אם תסתכל בהסכם אפילו על טביעות האצבע רשמתי איפה טביעת אצבע של כל אחד, זה מוכיח כי אני אפילו זיהיתי את החתימות שלהן, לא רשמתי במפורש חתמו בפניי" (בעמ' 9 שורות 13-15 לפרוטוקול). בנוסף, עו"ד סנעאללה אישר, כי החותמים הבינו את תוכן ההסכם (בעמ' 10 שורות 10 ו-11 לפרוטוקול). עדותו זו של עו"ד נסראללה מתיישבת עם לשון ההסכמים ועם לשון ההצהרות על מכירת/ רכישת מקרקעין שנחתמו בשעת אמת, ובהם אישר עו"ד סנעאללה חתימות החותמים על ההסכמים (ראו ת/2-ת/4) והיא מקבלת חיזוק ממסמכים שנערכו בשעת אמת ואשר הוצגו בפני בית המשפט. א ציין עוד, כי חתימתו של המשיב מס' 1 - עומר על המש"ח דומה להפליא לחתימת ו על התצהירים שהוגשו לבית המשפט (ראו לדוגמא התצהיר שצורף לתגובה למתן צו זמני) .

24. שנית; עומר, אשר טען בתגובתו כי חתימתו זוייפה, נשאל על דוכן העדים לגבי הצהרתו זו והוא העיד בפניי גרסה מעט שונה כאשר העיד כי " אני לא זוכר אם חתמתי או לא". הנה כי כן, המשיב אינו טוען יותר כי חתימתו זויפה והוא טען כי אינו זוכר אם חתם או לא.

25. שלישית; בפני העיד מר משהור בשר, בנה של המנוחה נהלה (מטעם קבוצת המשיבים מס' 3) אשר הצהיר, כי חלקה של אמו היה בשימושו של המשיב מס' 1, וזאת לאור בקשת אימו. משהור הצהיר כי ידוע לו כי אימו לא ויתרה על חלקה לטובת ראג'ח. אני דוחה טענתו זו של משהור ממספר טעמים: עדות זו היא עדות כללית; לא ברור מקור ידיעתו של העד בדבר ויתור אימו לטובת עומר, מקום שויתור זה אינו מגובה במסמך בכתב (כאשר מנגד קיים מסמך בכתב המוכיח הקניית חלקה של נהלה לאחיה ראג'ח). יתרה מזאת אציין כי גרסה זו של משהור סותרת את גרסת אחיו מוניר, בתצהיר אשר צורף לתגובה לבקשה למתן צו זמני, ממנו עולה כי אימו המנוחה מעולם לא ויתרה לאיש על חלקה , וכי הוא ואחיו אלה שהסכימו שהמשיב מס' 1 ימסוק את הזיתים.

26. רביעית: עדותו של סמיר מוחמד בשר, נציג המשיבים מס' 2 : עד זה הגיש תצהיר וטען, כי אימו מעולם לא ויתרה על החלקה, טען בפניי כי אימו נפטרה בשנת 1995 . מאידך בעדותו בפניי טען כי הוא ואחיו מעולם לא מ סקו זיתים לעצמם בחלקה , אלא עזרו לדודים שלהם למסוק (ראו עדותו בעמוד 27 שורה 13 לפרוטוקול). על כן, אף כאן איני יכול לסמוך על עדותו של עד זה. לא ברור כיצד אימו לא ויתרה על מטע זיתים והיא, או ילידה , מעולם לא מסקו מטע זיתים זה.

27. חמישית, הוצגה בפניי צוואתה של המנוחה חניפה ז"ל שנערכה בשנת 2008. באותה צוואה הוזכרו מספר חלקות שבבעלות חניפה ז"ל ואשר הורישה היא לחלק מי לדיה והחלקות מושא התביעה לא הוזכרו כלל. הדבר מלמד, כי חניפה לא ראתה בחלקות אלה כחלק מעיזבונה על רקע הסכם המתנה עליו חתמה. בנוסף, לא הוכח בפניי, חרף קיומם של צווי ירושה וצווי קיום צוואה של שלוש מהא חיות המנוחות (שצורפו לבקשת המבקש), כי מי מילדיהם רשם את הזכויות בחלקות מושא התביעה מכח אותם צווי ירושה או צווי קיום צוואה.

28. המסקנה היא, כי המבקש הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את עסקת ההתחייבות לתת המתנה על-פי שני הסכמי המתנה. כאמור, אני סומך על עדותו של עו"ד נסר סנעאללה המגובה במסמכים (ת/2-ת/4) ומבכרה על פני גרסאות המשיבים שהעידו בפניי וקובע, כי המשיב מס' 1 ואחיותיו המנוחות, כול ן, חתמו על שני הסכמים בהם התחייבו לתת מתנה לשם העברת חלקיהם בשתי החלקות הנ"ל (4 ו-27) למנוח ראג'ח , וכי ה מנוח ראג'ח הוריש למבקש זכויות אלה, על-פ י צוואה שקיומה בצו קיום צוואה.

טענת חזרת נותני המתנה מן ההתחייבות לתת מתנה:

29. על-פי כתבי הטענות שלפניי, היחיד שטוען לחזרתו מן ההתחייבות למתנה הוא המשיב מס' 1. יתר המשיבים לא טענו לכך .קבוצת המשיבים מס' 3 יורשי המנוחה נהלה לא טענו לכך בתגובתם או בתצהירו של משהור, בנה של נהלה המנוחה ואף קבוצת המשיבים מס' 2 לא טענו לכך בתצהירי עדות ראשי ת שהוגשו מטעם וסים מוחמד ב ישר וסמיר מוחמד בישר.

30. בטרם אכריע בטענת הצדדים במחלוקת זו (חזרה מן ההתחייבות לתת מתנה) אציין, כי אגש להכרעה בהתאם ליריעת המחלוקת שהציבוה הצדדים ולא אחרוג ממנה ; יריעת המחלוקת המוסכמת היא כי מאחר ורישום הזכויות לא הושלם על שם ראג'ח או עזבונו (העסקה לא נגמרה ברישום), הרי מדובר בהתחייבות ליתן מתנה בהתאם לסעיף 5 לחוק המתנה. לא אדון בטענות שלא העלו הצדדים, לרבות הטענה שמא אופי הזכויות בחלקה 27 שאינן רשומות על שם המקנים (כי אם על שם אביהם המנוח ומקני הזכויות זכאים להירשם כבעלים בזכויות אלה ) מוציא את הזכויות בחלקה זו מגדר תחולת סעיף 5 לחוק המתנה. כבר נפסק, כי הגדרת הזכות המוקנית אינה חזות הכל , ויש לבחון כוונת הצדדים, דהיינו, האם התכוונו להקנות מתנה מוגמרת או שמא התחייבו להקנות מתנה (ראו ע"א 6439/99 טפחות משכנתאות לישראל בע"מ נ' פרח, פ"ד נח(2) 106 (2003) ). מאחר והצדדים מסכימים כי הסכמי המתנה אינם אלא התחייבות לתת מתנה, אדון בטענות המשיב לחזרתו מן ההתחייבות בהתאם ליריעת המחלוקת אשר עולה מכתבי הטענות שלפניי .

31. שלוש הן דרכי הקניית מתנה: מסירת דבר המתנה לידיו של המקבל, או מסירת מסמך המזכה את המקבל לקבל דבר המתנה, ואם דבר המתנה בידי המקבל, בהודעת הנותן למקבל על הקנ ייתו (ראו סעיף 6 לחוק המתנה). סעיף 6 לחוק המתנה מוסיף וקובע, כי דרכי ההקנייה כפופות לכך " שאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון". ההוראה האמורה בסעיף 7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: " חוק המקרקעין") קובעת כי עסקה במקרקעין נגמרת ברישום ו-"עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה" (סעיף 7(ב) לחוק המקרקעין ). משכך, כל עוד עסקת המתנה לא נגמרה ברישום הופכת היא להתחייבות להקנות מתנה (ע"א 1284/92 רתם נ' רתם, פ"ד מט (5) 257 (1996) ; ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא (2) 477 (1987) ; ע"א 307/85 מנהל מס שבח מקרקעין ת"א נ' זמר, פ"ד מא (4) 826 (1985) ).

32. כאמור, הצדדים מסכימים כי שני ההסכמים הם התחייבות לתת מתנה עליהם חלות הוראות סעיף 5 לחוק המתנה. כמו-כן , אין מחלוקת כי הסכמי המתנה לא כללו הוראה המגבילה את נותן המתנה לחזור בו מן ההתחייבות. המשיבים אף לא טוענים להתקיימות הנסיבות האמורות בסעיף 5 (ג) לחוק המתנה (חזרה בשל התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן). על בסיס נתונים אלה אבחן טענת המשיב מס' 1 לחזרה מן המתנה בהתאם להוראות סעיף 5(ב) לחוק המתנה.

33. כאמור, מלבד המשיב מס' 1 לא טענו יורשי המנוחות לחזרה מן המתנה. להסרת ספקות, אפילו היו טוענים היורשים כי הם חוזרים בהם מן המתנה הייתי דוחה טענה זו. היורשים לא יכלו לחזור בהם מן המתנה מאחר והמקנים עצמם, לא עשו זאת בחייהם. הדעה המקובלת בפסיקה היא שזכות החזרה מן המתנה היא זכות אישית שאינה עוברת ליורשים. בע"א 11/75 ועד הישיבות בא"י נ' מיכאלי, פ"ד ל(1) 633, 643 (1975), נקבעו הדברים שלהלן:

"החזרה לפי סעיף 5(ב) היא זכות אישית הבאה להבטיח "מקום חרטה" למי שהתחייב לתת מתנה... כל זה נוגע לתחום הפרטי של הנותן, השמור לו עצמו בלבד, וממילא אינה עוברת זכות אישית זו למנהלי עזבונו או ליורשיו"

על אותה עמדה חזר בית המשפט העליון במספר פסקי דין:
ע"א 588/81 ציזיק נ' הורוביץ, פ"ד מ(1) 321 (1986).
ע"א 157/85 פלדמן נ' שדה, פ"ד מ ג(1) 170 (1989).
ראו גם מרדכי א לפרדו ראבילו חוק המתנה, תשכ"ח-1968 361 (פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדקסי, מהדורה שנייה, 1996) (להלן: "ראבילו").
34. נשוב לשאלה, האם יוכל המשיב מס' 1 לחזור בו מהמתנה לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה. המבקש טוען, כי המשיב מס' 1 מושתק מלהעלות טענה זו מאחר והיא סותרת את טענתו לפיה חתימתו זויפה והוא לא הקנה מתנה. אני דו חה טענתו זו של המבקש משני טעמים: ראשית, בחקירתו הנגדית, לשאלת ב"כ המבקש, הבהיר המשיב מס' 1 את טענתו וטען כי "אני לא זוכר אם חתמתי או לא. אבל במידה וחתמתי אני חוזר בי מהמתנה. אני רוצה את המתנה שלי בחזרה". יש לזכור כי מדובר בחתימה מלפני כ-30 שנה וייתכן כי המשיב אכן לא ז כר שחתם ועל כן טען כי החתימה מזוייפת, והוא מוסיף וטוען כי למקרה ובית המשפט יקבע, כי הוא חתם על הסכם המתנה, מודיע הוא בזאת כי הוא חוזר בו מן המתנה (ראו לעניין זה טענת המשיב מס' 1 בסעיף 19 לתגובה להמרצת הפתיחה מיום 22.01.2018); שנית, ספק אם מדובר בטענות חלופיות. המשיב מס' 1 לא טען כי הוא חזר בו מן ההתחייבות לתת המתנה בעבר, כי אם הודיע על חזרתו מן ההתחייבות בכתב התשובה למקרה ויוכח כי הוא חתם על הסכם המתנה.

35. המבקש טוען, כי מאחר וראג'ח נפטר, הרי אין המשיב מס' 1 יכול לחזור בו מן ההתחייבות לתת מתנה, מאחר וניתן להשתמש בזכות זו כלפי ראג'ח בלבד. עוד מוסיף המבקש, כי הוא שינה את מצבו לאחר קבלת המתנה, ועל כן נשללת מן המשיב מס' 1 זכות החזרה מן ההתחייבות להעניק מתנה.

36. הכלל הוא שזכות החזרה מן ההתחייבות להקנות מתנה, היא זכות שאינה דורשת הסבר או הנמקה והיא כפופה לחובת תום הלב בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973. סעיף 5 (ב) קובע, כי זכות החזרה תוגבל רק בשני מקרים, הראשון הוא ש-"מקבל המתנה לא שינה את מצבו" והשני, שלא נוגע לענייננו, הוא שהנותן ויתר על רשות החזרה בכתב.

37. באשר לטענה, כי רשות החזרה אינה קיימת עוד כלפי יורשי ראג'ח, אני דוחה טענה זו. מתנה " היא עסקה דו צדדית. היא אינה פעולה משפטית חד צדדית כמו צוואה או הרשאה" (ע"א 495/80 ברקוביץ נ' קלימר, פ"ד ל(4) 057 (1982) ; כן ראו ראבילו בספרו , עמ' 30-31). בידי ראג'ח היתה ביום מותו התחייבות של אחיו להעניק לו מתנה. מדובר בזכות אשר עוברת בירושה , ועל כן הופך המבקש ליורשו של ראג'ח ו לידיו עברה זכות ו של ראג'ח על-פי ההתחייבות לתת מתנה (כפי שהוא טוען). טענות נותן ההתחייבות, שעומדות כלפי מקבל ההתחייבות לתת מתנה, תעמודנה גם כלפי יורשיו של המקבל, לרבות הרשות לחזור מהתחייבות למתנה. איני סבור כי מות המקבל משנה דבר לגבי זכות החזרה מן המתנה. למעשה, יורשי מקבל ההתחייבות לתת מתנה נכנסים בנעלי המקבל, לעניין הרשות לחזור מן ההתחייבות להעניק מתנה.

38. טענתו הנוספת של המבקש, כי המשיב מס' 1 אינו יוכל לחזור בו מן ההתחייבות לתת מתנה מאחר והמבקש שינה את מצבו. אדון בטענה זו ותחילה נקבע מהו "שינוי מצב" הנדרש לשם חסימת דרכו של המקנה -המתחייב לחזור בו מהתחייבותו ועל מי נטל ההוכחה להוכיח קיומו של "שינוי מצב".

39. נפתח בשאלת נטל ההוכחה. הנטל להוכיח טענת "שינוי המצב" מוטל על מקבל ההתחייבות. בע"א 760/83 פילובסקי נ' זיטלני, פ"ד לט(4) 277 (1985), קבע בית המשפט העליון כי הנטל הוא "על מי שבידיו מלוא האפשרות, מעיקרא , העלות את מערכת פעילותיו או את הימנעויותיו מפעולה, שבאו בעקבות ההתחייבות ו שנבעו ממנה" (ראו גם: ע"א 879/14 נחשון נ' נחשון ( 05.05.2016).

40. ומהו "שינוי המצב" הנדרש על-פי סעיף 5 (ב) לחוק המתנה. אין דרישה להוכחת "שינוי מצבו לרעה" (ראו ראבילו בספרו, עמ' 363; כן ראו ע"א 476/89 גוטהילף נ' נוימן, פ"ד מו(1) 648 (1992) (להלן: " עניין גוטהילף")). בעניין גוטהילף הוסיף בית המשפט העליון כללים לגבי "אותו שינוי מצב" הנדרש, לשם חסימת דרכו של המתחייב מלחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה וקבע כי :

"דין 'שינוי המצב' בא להגן על מקבל ההבטחה התמים, אשר הסתמך עליה בתום-לב ואשר ביצע בעקבותיה ובהסתמך עליה פעולות בלתי הדירות. אך לא בכל מקרה של שינוי מצב כלשהו ובכל נסיבות לא יוכל נותן המתנה לחזור בו ממנה. המחברים ד' פרידמן ו-נ ' כהן בספרם חוזים (אבירם, תשנ"א) מזכירי ם סייגים לתחולת דין 'שינוי המצב'. הם מזכירים בהקשר זה, שכדי שיחול דין זה צריך ששינוי המצב יהיה משמעותי, ולא שינוי של מה בכך; שינוי המצב צריך שיהיה קודם שנודע למקבל על כך שנותן ההתחייבות חזר בו; וכן צריך שהשינוי ייעשה בתום-לב ".

41. בע"א 350/96 וייסר נ' שביט, פ "ד נב(5) 797 (1999) קבע כב' השופט טירקל את הדברים הבאים אשר מבהירים את האיזון הראוי בין זכות החזרה מן המתנה אל מול אותו "שינוי מצב" הנדרש לצורך חסימת המתחייב מלחזור בו מהתחייבותו :

"לדעתי, המסקנה העולה מכל אלה היא שעוצמת התחייבותו של נותן מתנה לתת אותה, לרבות עוצמת התחייבותו לא לחזור בו מן הנתינה, חלשה לאין ערוך מעוצמת התחייבותו של מתקשר בחוזה. כך גם משקל ציפייתו של מי שאמור לקבל את המתנה, לרבות משקל ההסתמכות שלו על ההתחייבות לתתה, שהיא, בדרך-כלל, כ'משקל נוצה' לעומת משקל זכותו של הנותן לחזור בו ...
.....
אפילו מהתחייבות לתת מתנה בעתיד שניתנה במסמך בכתב רשאי הנותן לחזור בו, אלא אם כן שינה המקבל את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, או ויתר הנותן על הרשות (סעיף 5(ב)). כמו כן רשאי הוא לחזור בו, אפילו ויתר כאמור, אם חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי, או בשל 'התנהגות מחפירה' של המקבל (סעיף 5(ג)).
ראינו כי לכלל הרחב המתיר חזרה מן המתנה יש חריגים, כמו שינוי מצבו של המקבל או ויתור של הנותן על הרשות. לפי המקובל עלינו יש לפרש חריגים כאלה בצמצום, כך שהיציאה מן הכלל תהיה מצומצמת ככל האפשר"

ראו גם: ע"א 1516/99 לוי נ' חג'אזי פ"ד נה (4) 730 (2001) ; ע"א 11502/05 לאניאדו נ' הולנד ישראל בע"מ (24.2.2008) ; דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א 483-485 ( 1991) .

42. סבורני כי המבקש לא הוכיח כי הוא, או ראג'ח שינו מצבם וכי הם הסתמכו בשלב כלשהו על ההתחייבות לתת מתנה. לא הובאו בפניי ראיות כלשהן המוכיחות טענה זו. הוכח בפניי כי חלקו של המשיב מס' 1 מושא המתנה הוא קרקע חקלאית נטועה עצי זית. לא הוכח בפניי כי ראג'ח הסתמך על ההתחייבות של המשיב להעניק לו את חלקו בשתי החלקות הנ"ל במתנה וכי בהתאם לכך הוא שינה את מצבו. לא הוכח בפניי כי המבקש הסתמך על אותה התחייבות ושינה את מצבו (לטובה או לרעה). המבקש ניסה לט עון, לראשונה במהלך עדותו בפניי , כי הוא ובני משפחתו השביחו את הקרקע בכך שנטעוה עצי זית, אלא שטענה זו לא גובתה ולו בראיה אחת והמבקש עצמו לא זכר "באיזה חלקה" ניטעו עצי הזית, לא זכר מתי נעשתה הנטיעה והוא אף לא ידע כמה עצים ניטעו (ראו עדות המבקש בעמוד 17, שורות 16-23 לפרוטוקול). בפניי אפוא טענה כללית שלא הוכחה.

43. ער אני לעובדה כי המשיב מס' 1 הודיע על חזרתו מן המתנה בחלוף כשלושים שנה מיום מתן ההתחייבות. זכות החזרה מן ההתחייבות לתת מתנה כפופה לחובת תום הלב. חלוף הזמן עלול לשנות את מצבו של המקבל. יחד עם זאת, חלוף הזמן מבלי שהתווסף אליו נסיבות אחרות אינו מספיק כשלעצמו ולבדו כדי להוות "שינוי מצב". במקרה שלפניי, המבקש לא הביא כל ראיה כי חלוף הזמן גרם לו לשנות ממצבו. אדרבא, מדובר בקרקע חקלאית נטעה עצי זית ששני הצדדים מסקו את עצי הזית שבה במשך שנים רבות כ אשר אף המשיב עומר מסק חלק מן העצים (הראיות שהביאו הצדדים לא הבהירה מהו החלק שמסק עומר ומהו החלק שמסקו המבקש ובני משפחתו). על כן, מצאתי כי במקרה הספציפי שלפניי , ולאור העובדה כי המבקש לא השכיל להביא ראיות לשם הבהרת אותו "שינוי מצב", לא מהווה חלוף הזמן סיבה לחסום את דרכו של עומר- המשיב מס' 1 לחזור בו מן ההתחייבות לתת מתנה.

44. משלא הוכח כי מקבל ההתחייבות לתת מתנה שינה את מצבו, הרי קמה למתחייב לתת מתנה הזכות לבטל את ההתחייבות לתת המתנה. משהודיע המשיב מס' 1 כי הוא עושה כן, הרי יש לדחות את התביעה שהגיש המבקש לקבלת חלקו של המשיב מס' 1 בשתי החלקות.

המסקנה:

45. אני מקבל תובענת המבקש לגבי זכויותיהם של קבוצות המשיבים 2-5 שהוקנו לראג'ח בשני הסכמי המתנה לאחר שהוכח בפניי כי המנוחות עבלה, נהלה, חניפה ומוזה התחייבו להקנות זכויותיהן בשתי החלקות הנ"ל לאחיהם ראג'ח , וראג'ח הוריש זכויותיו על-פי צו קיום צוואה למבקש. במקרה זה קמה למבקש הזכות לאכוף התחייבות זו על המשיבים 2-5 .

46. אני דוחה את הבקשה על דרך המרצת פתיחה כנגד המשיב מס' 1 מאחר והיתה למשיב מס' 1 זכות לחזור בו מן ההתחייבות לתת מתנה.

47. התוצאה האופרטיבית היא שאני מקבל את התביעה באופן חלקי ונותן בזאת פסק דין הצהרתי, לפיו:

א) המבקש יירשם בשלכת רישום המקרקעין כבעלים בחלק המהווה 2/15 הרשום על שם המנוחה נהלה חסן בשר ת"ז 0 20014387 בחלקה 4 בגוש 19032 וכן יירשם המבקש בחלק המהווה 2/15 הרשום על שם המנוחה עבלה חסן בשר ת.ז XXXXXX379 בחלקה 4 הנ"ל , בהתאם להסכמי המתנה מיום 07.09.1986 בין המנוחות הנ"ל למנוח ראג'ח הנ"ל בכפוף לתשלום המסים וההיטלים.

ב. המבקש יירשם בשלכת רישום המקרקעין כבעלים בחלק המהווה 1/24 הרשום על שם המנוחה חניפה חסן סעיד (סלאמה) ת.ז XXXXX682 בחלקה 4 וכן יירשם המבקש בחלק המהווה 1/24 הרשום על שם המנוחה מוזה חסן סעיד נסראוי ת.ז XXXXXX507 בחלקה 4 הנ"ל, בהתאם להסכמי המתנה מיום 09.09.1986 בין המנוחות הנ"ל למנוח ראג'ח הנ"ל בכפוף לתשלום המסים וההיטלים .

ג. לאחר העברת הזכויות בחלקה 24 בגוש 19032 על-פ י צו קיום צוואתו של המנוח חסן בשר על שם היורשים, תירשם זכויותיהן של המנוחות עבלה ונהלה הנ"ל על שם המבקש וזאת בהתאם להסכם המתנה מיום 07.09.1986 בכפוף לתשלום המסים וההיטלים .

ד. התביעה כנגד המשיב מס' 1 נדחית, כאמור.

48. לאחר ששקלתי מכלול השיקולים, ולאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום לחייב מי מן הצדדים בהוצאות.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ח, 05 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.