הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ה"פ 44149-03-15

לפני כבוד השופטת בטינה טאובר
המבקשות:

  1. רחל גוטמן
  2. רות ארבל

נגד

המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל

פסק דין משלים

מבוא

1. גב' רחל גוטמן וגב' רות ארבל ( להלן: "המבקשות") הגישו המרצת פתיחה, במסגרתה עתרו למתן סעד הצהרתי, הקובע, כי לאור הוראות חוזה חכירה, שנחתם עם רשות מקרקעי ישראל ( להלן: "המשיבה") בחודש יולי 2001 ( להלן: "חוזה החכירה"), ומסמך התנאים המיוחדים של תב"ע 75 א', מטרת החכירה בחוזה החכירה, הינה כהגדרת ייעוד המגרש בתב"ע 75 א'-"מגורים א'" במקום " משק עזר". עוד ביקשו המבקשות, כי תקופת החכירה על פי חוזה החכירה תכלול תקופת חכירה נוספת של 49 שנים, עד ליום 31/08/2050.

2. המרצת הפתיחה נדחתה בפסק דין מיום 30/08/15. בעקבות האמור, הגישו המבקשות ערעור לבית המשפט העליון שנדון במסגרת ע"א 6656/15 ( להלן: "הליך הערעור"). במסגרת הליך הערעור, הגישו המבקשות שתי בקשות להתיר להן להגיש ראיות חדשות, שמוכיחות לעמדתן טענותיהן לאפליה והסתמכות, באופן שיש בו כדי להשליך על תוצאות פסק הדין מיום 30/08/15.

3. לאחר שבית המשפט העליון בחן את הבקשות, החליט לאשר את הגשת הראיות החדשות. יחד עם זאת, המליץ בית המשפט העליון לצדדים, בהחלטה מיום 16/01/17, לנסות ולהגיע להסדר פשרה שייתר את הצורך להכריע בערעור, ונקצב המועד להגשת הודעת עדכון, באם עלה בידי הצדדים להגיע להסדר פשרה, שאם לא כן, כך נקבע, יוחזר התיק "לערכאה הדיונית על מנת שזו תשוב ותבחן את העניין בהתחשב בראיות החדשות שהגשתן אושרה, ובראיות משלימות שביכולת המשיבה להגיש לפי באת-כוחה, וזאת נוכח הטענה שבחלק לא מבוטל של העסקאות בשכונת אלה שבקריית טבעון נהגו כטענת המערערים".

4. ביום 26/06/17 הגישו הצדדים הודעת עדכון, בה הודיעו כי לא עלה בידם להגיע להסדר פשרה. משכך, הורה בית המשפט העליון בהחלטה מיום 03/07/17 על החזרת התיק לבית משפט זה, על מנת שיישוב וייבחן את העניין בהתחשב בראיות החדשות שהגשתן אושרה ובראיות משלימות שביכולת המשיבה להגיש לפי באת-כוחה, כאמור בהחלטה מיום 16/01/17.

התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת

5. התשתית העובדתית הרלוונטית הובאה בפירוט במסגרת פסק הדין מיום 30/08/15. בתמצית יצוין, כי המבקשות הן החוכרות של מגרש, הידוע כגוש 10600, חלקות 65 ( בחלק), 71 (בחלק) ו-76 (בחלק), בשטח כולל של 3,127 מ"ר, המצוי ביישוב קריית טבעון. גבולות המגרש מוגדרים במסגרת תכנית מפורטת מס' ג/295, והמגרש נכלל במסגרת תב"ע 75 א', שקיבלה תוקף ביום 29/09/1992, שם מסומן המגרש תחת מספר 104 ( להלן: "המגרש").

6. חוזה החכירה נשוא המרצת הפתיחה הינו אחד מ-15 חוזי חכירה זהים, המגדירים זכויות חכירה בהמשך להסכם חכירה, שנחתם בין מנהל מקרקעי ישראל לבין " אלה" אגודה שיתופית להתיישבות בע"מ ( להלן: "האגודה השיתופית") ביום 21/04/1974, ואז הוחל רטרואקטיבית מיום 01/09/1952.

7. תקופת החכירה הראשונית המפורטת בחוזה החכירה היא ל-49 שנים, החל מיום 01/09/1952, וכן תקופת חכירה נוספת של 49 שנים, החל מתום תקופת החכירה.

8. זכויות החכירה היו רשומות על שם האגודה השיתופית, שחתמה על הסכם החכירה מטעם ועבור 15 חבריה, ולאחר מכן, עם פירוק האגודה השיתופית, נרשמו ישירות על שם 15 חברי האגודה שהתפרקה, כאשר כל אחד מהחברים בה חתם על חוזה חכירה נפרד עם מנהל מקרקעי ישראל ( כיום רשות מקרקעי ישראל) בשנת 2001.

9. במעמד חתימת הסכם החכירה עם האגודה השיתופית ביום 21/04/1974, חלה על המגרש תב"ע ג/417, שקיבלה תוקף ביום 19/07/1962. על פי תב"ע ג/417, מטרת החכירה הייתה " משק עזר" וזכויות הבנייה כללו: בנייני מגורים בשטח של 15% משטח המגרש ( דהיינו, כ-469 מ"ר מבונים); מבני עזר למטרות מגוונות של עיבוד, אחסנה ושיווק תוצרת חקלאית, לרבות מבנים, מוסכים, מבני אחסנה ושימושים חקלאיים שונים, וזאת בשטח מותר לבנייה של 100% משטח המגרש ( דהיינו, 3,127 מ"ר מבונים). סך כל זכויות הבנייה במגרש על פי תב"ע ג/417: 115% משטח המגרש של 3,127 מ"ר ( דהיינו, כ-3,600 מ"ר מבונים).

10. אין מחלוקת, כי במועד חתימת הסכם החכירה בין המבקשות ומנהל מקרקעי ישראל בחודש יולי 2001, חלה על המגרש תב"ע 75 א', אשר קיבלה, כאמור, תוקף ביום 29/09/1992, ואשר תכליתה, כמפורט בסעיף 6, כדלקמן:

"מטרות התכנית
לשנות יעוד אזור משקי עזר למגורים א', כולל חלוקת המגרשים הגדולים למגרשי בניה נוספים, להקצות שטחים לצרכי ציבור, לדרכים ולמגורים, ולשמר את הנוף הייחודי במקום, לשנות מאתר לבנין ציבורי לשצ"פ ומחניה לאתר לבנין ציבורי".

11. זכויות הבנייה המפורטים בתב"ע 75 א' היו כדלקמן: התכלית המותרת היא, בין היתר, לבניית בתי מגורים חד משפחתיים ( סעיף 11.1); שטח הבנייה בשתי קומות מותרות יהיה 44% משטח המגרש ( סעיף 12.2 א'); כל אחד מהמגרשים הקיימים לא יחולק ליותר מ-3 מגרשים חדשים, ובכל מקרה, לא ייבנו יותר מ-3 יחידות מגורים על כל אחד מהמגרשים המקוריים ( סעיף 12.2 ד').

12. על רקע התשתית העובדתית שפורטה, הגישו המבקשות כאמור את המרצת הפתיחה, במסגרתה עתרו למתן סעד הצהרתי, הקובע, כי לאור הוראות חוזה החכירה, ומסמך התנאים המיוחדים של תב"ע 75 א', מטרת החכירה בחוזה החכירה הינה כהגדרת ייעוד המגרש בתב"ע 75 א'-"מגורים א'" במקום " משק עזר".

13. המשיבה טענה מנגד כי דין המרצת הפתיחה להידחות. לעמדתה, חוזה החכירה של המבקשות מייעד את הקרקע ל"משק עזר", זה מהותו וזה תוכנו מיום תחילת תקופת החכירה ועד סיומה, ואין בציון תב"ע חדשה בחוזה שנחתם רטרואקטיבית כדי לשנות מאופייה של החכירה, באופן שיעניק למבקשות אפשרות לעסקה בתנאי המגזר העירוני, ואגב כך יעניק להן הטבות כלכליות מופלגות, הנוגדות את ההיגיון הכלכלי והנהלים, ואשר אינן מגיעות למבקשות. משכך, טענה המשיבה כי ככל שהמבקשות מעוניינות לבצע עסקה במשק עזר, עליהן לפעול בהתאם להחלטת מועצה מספר 1301 מיום 06/11/13.

פסק הדין מיום 30/05/18 והליך הערעור

14. במסגרת פסק הדין מיום 30/08/15 נדחתה כאמור המרצת הפתיחה. נקבע, כי זכויותיהן של המבקשות מכוח ירושת הוריהן במגרש נשאבות מכוח חברותם של הוריהן באגודה השיתופית. על כן, ומשעה שמטרת החכירה הוגדרה בחוזה המקורי כמשק עזר, הרי שזו היא מהותה של החכירה, גם לאחר חתימת חוזה החכירה מיום 19/02/2001, שנועד להסבת זכויות האגודה לחבריה, כפי שגם צוין מפורשות הן בכותרת חוזה החכירה מיום 19/02/2001 והן בציון מטרת החכירה באותו חוזה.

15. עוד נקבע בפסק הדין, כי אמנם מנהל מקרקעי ישראל בעת עריכת וחתימת הסכם החכירה מיום 19/02/2001, היה מודע לתב"ע 75 א', אשר נערכה ביוזמתו, ופורסמה ביום 22/04/1993. עם זאת, אזכור התב"ע העדכנית התקפה ביחס למקרקעין, לצורך הגדרת המגרש, אין משמעותה החלת כלל תנאי התב"ע על חוזה החכירה, ולראיה, דמי החכירה ששילמו המבקשות בגין התקופה החל ממועד שינוי התב"ע, לרבות גם ממועד החתימה על חוזה החכירה מיום 19/02/2001 היו ונותרו דמי חכירה למשק עזר, וזאת גם בתקופה, בה לכאורה היה ייעוד המקרקעין למגורים.

16. בנוסף נקבע כי סעיף 15 לחוזה החכירה מיום 20/04/1974, וסעיף 9 לחוזה החכירה מיום 19/02/2001 קבעו את מסגרת האפשרויות של חוכר משק עזר לבקש את מימוש שינוי הייעוד, ואלה מלמדים, כי בנסיבות בהן נעשה שינוי תב"ע ושונה ייעוד המקרקעין, מימוש שינוי הייעוד על ידי החוכר ייעשה בכפוף להסכמת מנהל מקרקעי ישראל ובכפוף לתשלום, ככל שיחול, במועד הרלוונטי לפי החלטת מועצת הרשות. נקבע כי כיום תקפה החלטת המועצה מס' 1301 מיום 06/11/2013, שביטלה את החלטה מס' 1269, אשר תיקנה את החלטה מס' 1213. על כן, ככל שמעוניינות המבקשות לקבל הסכם חכירה מהוון תוך שינוי מטרת החכירה למגורים א', עליהן לפעול על פי הוראות החלטת הרשות התקפה, היא כאמור החלטה מס' 1301.

17. לגבי שני המקרים בהם בוצע היוון עירוני טרם כניסתה לתוקף של החלטת המועצה מיום 03/11/2013 ( החלטה 1301), התקבלה עמדת המשיבה לפיה היוון שני המגרשים עליהם הצביעו המבקשות נעשה בטעות, ולכן אין לחייב את הרשות להוסיף ללכת בדרך שגויה, או לחזור ולקבל החלטה מוטעית, הנוגדת את מדיניותה, כפי שזו קיבלה ביטוי בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, כאשר אין בהיוון שנעשה בשני המגרשים כדי לבסס טענת אפליה.

18. לסיום, ולעניין הסעד השני שהתבקש על ידי המבקשות, לפיו תקופת החכירה על פי חוזה החכירה תכלול תקופת חכירה נוספת של 49 שנים, עד ליום 31/08/2050, נקבע כי משהחכירה המשיבה את המקרקעין בחוזה חכירה חקלאי רטרואקטיבי, שנחתם ביום 19/02/2001, הרי שחידוש חוזה החכירה והחכרת המקרקעין בהתעלם ממטרות ההתקשרות המקוריות, כמפורט בהסכמי החכירה ( משק עזר), תוך שינוי הייעוד לייעודים רווחיים יותר, שנוצרו בהתאם לתב"ע 75 א' כיום, מבלי שהמבקשות תחויבנה לשלם על זכויות אלה לבעלי הקרקע, כל אלה יביאו להתעשרות החוכרים על חשבון הציבור ללא כל הצדק לכך, וזאת מבלי שהוענקו למבקשות ו/או למי מהן זכויות חכירה החורגות ממשק עזר. משכך, נקבע כי לא ניתן להיעתר אף לא לסעד זה. עם זאת, ובכפוף לעמידתן של המבקשות בהחלטת המשיבה – החלטה מס' 1301, יהיו המשיבות זכאיות להארכת תקופת החכירה עד לשנת 2050 ולשינוי הייעוד למגורים א' בהתאם לתב"ע 75 א' החלה על המגרש.

19. על פסק הדין מיום 30/08/18 הגישו המבקשות ערעור לבית המשפט העליון ( ע"א 6656/15). במסגרת הליך הערעור העלו כאמור המבקשות טענות לאפליה והסתמכות. על מנת לתמוך בטענות אלה ביקשו המבקשות להתיר להן להגיש ראיות חדשות. לאחר שבית המשפט העליון נעתר לבקשתן, הורה על החזרת התיק לבית משפט זה על מנת שיישוב וייבחן את פסק הדין בשים לב לראיות החדשות שצורפו.

20. בעקבות החזרת התיק לבית משפט זה, ניתנה לצדדים אפשרות להגיש השלמת טיעונים בכתב מטעמם, ולאחר שאלה הוגשו, התקיים ביום 22/07/18 דיון, בו השלימו הצדדים את טיעוניהם.

דיון ומסקנות

21. בהמשך להחלטות בית המשפט העליון מיום 16/01/17 ומיום 03/07/17, נדרש בית משפט זה להשלים את פסק הדין מיום 30/08/15, תוך התייחסות לראיות החדשות שהגשתן אושרה. השאלה שעומדת כעת לדיון היא האם יש בראיות החדשות שהגשתן אושרה, כדי לבסס את טענת האפליה וההסתמכות שהעלו המבקשות, באופן שמשליך על תוצאת פסק הדין מיום 30/08/15.

22. טענתן העיקרית של המבקשות היא כי המשיבה ביצעה לפחות 11 עסקאות מתוך 15 חוזי חכירה, בשכונת אלה בקריית טבעון, בהם התייחסה למטרת החכירה שלהם כ"מגורים", למרות שבמסמכי החכירה נזכרה מטרת החכירה " משק עזר". לעומת זאת, לגבי מגרשן של המבקשות ( מגרש 104) מתעקשת המשיבה כי מטרת החכירה היא משק עזר. המבקשות טענו, כי התייחסות זו של המשיבה למגרשן מהווה התייחסות מפלה שפוגעת באינטרס ההסתמכות. בטענה זו נסמכות המבקשות על מספר ראיות חדשות שצורפו כאמור במסגרת הליך הערעור בבית המשפט העליון, לרבות: החלטות הנהלה מס' 1433 ו- 1506 (נספחים ב1 ו-ב2 להשלמת טיעון מטעם המבקשות); חוזה חכירה מיום 02/03/15 שנערך בין המשיבה לבין לויצקי ולביא ( נספח 10 להשלמת טיעון מטעם המבקשות); ומכתב שנשלח על ידי עו"ד אביתר גושן לחברי האגודה השיתופית " אלה" מיום 07/08/96 ( נספח 11 להשלמת טיעון מטעם המבקשות).

23. המשיבה טוענת מנגד כי אין בסיס לטענות המבקשות לאפליה ופגיעה באינטרס ההסתמכות, וכי מבין 15 משקי העזר המקוריים, רק 6 משקי עזר הוונו היוון עירוני והונפק חוזה למגורים היוון זה נעשה לטענת המשיבה על פי הוראות אגף חקלאי מס' 32 מיום 01/02/1993, והוראת אגף מס' 32א' מיום 21/03/1999, שהיו בתוקף באותו מועד, והיום אינן עוד בתוקף. בהינתן האמור, סבורות המשיבות כי אין בראיות החדשות שהוגשו על ידי המבקשות כדי לשנות מתוצאות פסק הדין מיום 30/08/15.

24. במסגרת תעודת עובד ציבור שהגישה המשיבה עובר למועד הדיון שהתקיים ביום 22/07/18, פירטה המשיבה את הנתונים הרלוונטיים, שמתייחסים ל-15 חוזה החכירה שנחתמו במקור בין האגודה השיתופית " אלה" (בשם 15 חברי האגודה שהתפרקה) לבין מנהל מקרקעי ישראל, ואשר במסגרתם הוגדרו זכויות החכירה באותם מגרשים, שסומנו כמגרשים 101 עד 115 . עיון ברשימה שצורפה לתעודת עובד הציבור מלמד כי בניגוד לטענת המבקשות, מבין 15 משקי העזר המקוריים שנחתמו עם האגודה השיתופית, רק ב-6 חוזים מתוכם, בוצע היוון ושונתה מטרת החכירה ממשק עזר למגורים, כמפורט בטבלה זו:

מס' המגרש
האם " משק העזר" הוון
מאיזה שנה
האם בוצעו פיצולים?
פיצול מגרש מגורים מתוך משק העזר
מטרת הפיצול
תאריך הפיצול
שיעור התשלומים בגין הפיצול
101
לא

כן
2
101/1
101/2

  1. 101/1 – משק עזר
  2. 102/2 – מגורים
  3. 101/3 - מגורים

102/2 -2005
101/3 - 2002
31%
102
לא

כן
2
102/1
102/2

  1. 102/2
  2. 102/1 – משק עזר
  3. 102/2 מגורים – בניה עצמית
  4. 102/3 – שטח חכירה משותפת זכויות מעבר ( לא נפתח תיק נפרד)
  1. חוזה חכירה ראשון בשנת 1999
  2. שנת 2001
  3. שנת 1999
  4. לא מצוין
  5. 51%
  6. 51%

103
כן
2000
כן
2
103/2
103/3

  1. 103/1 – משק עזר
  2. 103/2 – מגורים
  3. 103/3 – מגורים

1997
51%
104
המגרש נשוא המרצת הפתיחה

בהליכים משפטיים

105
לא

כן
2
105/2
105/3
105/1 – משק עזר
105/2 –
מגורים
105/3 – מגורים
1998
51%
106
לא

לא

107
לא

לא, הליך משפטי

108
כן
2000
לא

109
כן
2010
כן
2
109/2
109/3
109/1 –משק עזר
109/2 – מגורים
109/3 – מגורים
2014
31%
110
כן
2016
לא

111
כן
2001
לא

112
כן
2000
כן
1
משק עזר
מגורים
לא מצוין
31%
113
לא

לא

114
לא

כן
2
114- משק עזר
114א-מגורים
114ב- מגורים

  1. 1988
  2. 2001

51%
115
לא

לא

קיימת יחידת מגורים נוספת על משק העזר

25. מן המפורט בטבלה עולה כי מגרשים 115-101 עברו משך השנים שינוים כאלה ואחרים. בחלק מהמגרשים (7 מגרשים) נערך פיצול, בחלק אחר של המגרשים (6 מגרשים) בוצע היוון ובחלק הנותר מהמגרשים (2 מגרשים – מגרש 104 ומגרש 107) טרם בוצע הליך היוון ו/או פיצול.

26. ממקרא טיעוני המבקשות, על רקע הנתונים שפורטו בטבלה, ניתן להסיק כי המבקשות נפלו לכלל טעות עת סברו כי המגרשים שבוצעו בהם פעולות פיצול, על דרך יצירת מגרשי מגורים חדשים, נכללים בגדר מגרשים בהם בוצעו פעולות היוון עירוני או טופלו כמגרשי מגורים עירוניים. בפועל, מתברר כי 9 משקי עזר מקוריים לא הוונו כלל, כאשר חוזי החכירה שנחתמו עם חברי האגודה ו/או חליפיהם מהווים הסבה בלבד של זכויות האגודה שהוגדרו בחוזים המקוריים כמשקי עזר. חזקה כי בקשת מי מבעלי הזכויות באותם מגרשים שטרם הוונו, להארכת תקופת החכירה עד לשנת 2050 ושינוי הייעוד למגורים א' בהתאם לתב"ע 75 א', תטופל ותבוצע בבוא העת בהתאם להחלטת המועצה התקפה. ראה דברי נציגת המשיבה, עמ' 9-8 לפרוטוקול הדיון מיום 22/07/18.

27. המגרשים בהם בוצע כאמור היוון עירוני כטענת המבקשות, וכפי שעולה מהטבלה לעיל, הם: מגרש 103 ( ההיוון בוצע בשנת 2000), מגרש 108 ( ההיוון בוצע בשנת 2000), מגרש 109 ( ההיוון בוצע בשנת 2010), מגרש 110 ( ההיוון בוצע בשנת 2016), מגרש 111 ( ההיוון בוצע בשנת 2001), ומגרש 112 ( ההיוון בוצע בשנת 2000).

28. עיון בנספח ג' לרשימת הנספחים שצורפו לטיעוני המשיבה מלמד כי עד לחודש דצמבר 2005 היוון משקי עזר נעשה על פי הוראות אגף חקלאי מס' 32 מיום 01/02/1993, והוראות אגף מס' 32א' מיום 21/03/1999. לאור האמור, הרי שפעולות ההיוון שבוצעו במגרשים 103, 108, 111 ו-112, ואשר בוצעו עד לשנת 2005, נעשו בהתאם להחלטות שהיו תקפות באותו מועד, ולכן לא נראה כי נפל פגם בביצוע ההיוון, באותם מגרשים, באופן ובתנאים בו נעשו. בהינתן האמור, לא מצאתי גם כי קיים יסוד לטענת המבקשות לאפליה או פגיעה באינטרס ההסתמכות ביחס לתנאי ההיוון של אותם מגרשים. מדובר בהחלטה עניינית שניתנה במסגרת סמכות הנהלת המשיבה באותה עת. גם אם מדינות זו היטיבה עם בעלי אותם מגרשים לעומת המדיניות התקפה כיום ואשר חלה על מגרשן של המבקשות, הרי שאין בכך כדי לבסס טענת אפליה או הסתמכות, שכן כידוע אין לאזרח זכות מוקנית בהמשך קיומה של מדיניות כלכלית המיטיבה עמו. ראה: בג"צ 198/82 בן ציון מוניץ נ' בנק ישראל, פ"ד לו(3) 466 (1982).

29. זאת ועוד, אין במכתבו של עו"ד אביתר גושן מיום 07/08/1996 ( נספח 11 להשלמת טיעוני המבקשות) כדי לסייע בידי המבקשות. מדובר במסמך שרשם עו"ד גושן כבא כוח האגודה השיתופית לחברי האגודה השיתופית, במסגרתו פירט לכאורה עו"ד גושן את ההבנות שסוכמו בינו לבין מי מנציגי מנהל מקרקעי ישראל. המסמך אינו חתום על ידי נציג מוסמך מטעם הרשות, ואין בתוכנו כדי ללמד על כוונותיה של הרשות. נהפוך הוא, בסעיף 14 למסמך הדגיש עו"ד גושן כי הפרטים שנמסרו במכתב "הנם תוצאות של ברורים של פגישות ושיחות בעל פה, ועל כן אין לראות בהם סיכום מחייב בכתב עם הרשויות המוסמכות".

30. כך גם לא מצאתי כי יש בהחלטות הנהלה מס' 1433 ומס' 1506 משנת 2005 ( נספחים ב1 ו-ב2 להשלמת טיעוני המבקשות) כדי לשנות מתוצאות פסק הדין. עיון בהחלטות אלה, מלמד כי מדובר בהחלטות שדנו בבקשת בעלי הזכויות במגרש 112 לפיצול משק העזר או לחילופין שינוי מטרת חוזה החכירה ממשק עזר למגורים. עוד עולה מההחלטה כי מדובר במשק עזר שהוון בשנת 2000 למגורים. המשיבה הסבירה בהשלמת טיעוניה כי בשנת 2007 נחתם לגבי אותו מגרש חוזה חכירה למטרת משק עזר, למרות שהמגרש הוון למגורים, ולכן, בשנת 2008, נערך תיקון של מטרת החכירה למגורים. בהינתן כי מדובר במגרש שהוון למגורים עוד בשנת 2000, מועד בו היו תקפות הוראות שאינן עוד תקפות כיום, מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה מצבן של המבקשות, שמגרשן לא הוון ולא פוצל עד היום, הינו שונה ממצבם של בעלי מגרש 112, ומכאן שאין מקום לגזור גזירה שווה מהזכויות של בעל מגרש 112 לזכויות הנטענות של המבקשות.

31. אשר לשתי עסקאות ההיוון שבוצעו בשני מגרשים לאחר שנת 2005 ( מגרש 109 – היוון בוצע בשנת 2010; ומגרש 110 – היוון בוצע בשנת 2016), הסבירה המשיבה כי ביצוע ההיוון בתנאי המגזר העירוני נעשה בטעות, וזה אינו תואם את מדיניותה. בסוגיה זו, אני מקבלת את עמדת המשיבה, לפיה אף אם במקרים בודדים ניתנה בטעות אפשרות להצטרף להסדרי ההיוון העירוניים הרי שהדבר נובע מטעות " נקודתית". בעניין זה, אזכיר את ההלכה לפיה אף אם נעשתה טעות במקרה אחד או שניים – אין להנציח את הטעות ולהחילה באופן גורף, אלא יש להפסיקה מן העת שנתגלתה. ראה: בג"צ 5023/91 ח"כ אברהם פורז נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מו(2) 793.

32. לסיום, עיון בנספח א' לטיעוני המשיבה מעלה כי ביום 07/12/2005 ביטלה החלטת הנהלה מס' 1506 את אפשרות ההיוון למשקי עזר, כאשר רק בשנת 2009, בעקבות החלטת מועצה מס' 1213, התאפשר שוב להוון חכירה של משקי עזר, מכוח הוראת אגף חקלאי 109, אשר קבעה את כללי הטיפול בבקשות בעלי זכויות במשק עזר ואפשרה בין היתר היוון של משקי עזר המצויים בתחום שיפוט עירוני. יש לציין כי במועד מתן פסק הדין מיום 30/05/15 הייתה בתוקף החלטת מועצה מס' 1301, אולם החלטה זו בוטלה על ידי החלטת מועצה מס' 1521, שכיום היא ההחלטה התקפה.

33. המבקשות טוענות במסגרת המרצת הפתיחה לזכויות המנותקות מן המטרה הברורה שמכוחה קיבלו את המגרש, תחילה בחוזה משנת 1974 ולאחר מכן בחוזה משנת 2001. בהינתן האמור, וככל שעומדות המבקשות על בקשתן להחכיר את המגרש בהתעלם ממטרת ההתקשרות המקורית בינן לבין המשיבה, תוך שהן מבקשות להתעשר ולהשיא את רווחיהן, הרי שלצורך כך, יהיה עליהן לעמוד בדרישות הרשות מכוח ההחלטות התקפות במועד הדיון בבקשתן.

סוף דבר

34. סיכומו של דבר, ולאור כל האמור לעיל, סבורני כי אין בראיות החדשות שצורפו על ידי המבקשות, כדי לשנות מתוצאות פסק הדין מיום 30/08/15, ודין המרצת הפתיחה להידחות גם מן הנימוקים שפורטו בפסק דין משלים זה.

35. בנסיבות העניין, משמדובר בפסק דין משלים שניתן בעקבות הוראת בית המשפט העליון, לא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו.

36. המזכירות תמציא העתק פסק הדין המשלים לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ט, 16 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.