הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ה"פ 40813-10-19

בפני
כבוד ה שופט שמואל מנדלבום

מבקש

מוחמד סלימאן
ע"י ב"כ עוה"ד מחמוד ח'לאילה

נגד

משיבים

  1. ראפת אבו זלאם
  2. דרויש אבו זלאם

ע"י ב"כ עו"ד יהודה בבא וע"ד עסאף תאבר

החלטה

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד המורה למשיבים 1 ו- 2 להימנע מלעשות בין בעצמם ובין ע"י מי מטעמם כל דיספוזיציה בזכויותיהם בשטח של 800 מ"ר מהמקרקעין הידועים כגוש 18530 חלקה 30 באדמות ג'דיידה –מכר (להלן-"המקרקעין"), הרשומים על שם המשיב מס' 2- דרויש אבו זלאם ת"ז XXXXXX957 (להלן-"המשיב 2") שהוא אביו של המשיב מס' 1 –ראפת אבו זלאם, עו"ד ת"ז XXXXXX065 (להלן-"המשיב 1") ולהימנע מלעשות בין בעצמם ובין ע"י מי מטעמם כל דיספוזיציה בבית המגורים הממוקם על אותם מקרקעין, מושא היתר בניה מס' 20140027- שטח בנייה 416 מ"ר, גדר באורך 100 מטר, מבנה קוטג' 2 קומות הכולל סלון, מטבח, חדרי שירות, חדרי שינה, ממ"ד, מדרגות, חניה ומרפסות (להלן-"בית המגורים") וזאת עד להכרעה בהמרצת הפתיחה למתן סעד הצהרתי שהוגשה על ידי המבקש כנגד המשיבים, בד בבד עם הבקשה שלפני ביום 24.10.19 (להלן- "המרצת הפתיחה") וזאת מכוח סעיף 34 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

יצויין כי המרצת הפתיחה נסמכת על פסק דין של בית המשפט השלום בנצרת מיום 4.9.19 בת.א. 50315-07-19, במסגרתו הגיש המבקש תביעה כספית כנגד המשיב 1 ע"ס 1,946,803 ₪. בפסק הדין, ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום 29.7.19 ואשר לפיו, בין היתר, אישר המשיב 1 את נכונות החוב הנתבע והתחייב להבטחת התשלומים שפורטו בהסכם הפשרה ו/או כערובה לסילוק המלא והמדויק של החוב כפי שפורט בהסכם הפשרה, למשכן לזכות המבקש במשכון קבוע (ספציפי) בדרגה ראשונה ללא הגבלה בסכום את זכויותיו בבית המגורים וכן התחייב להמציא לידי המבקש כתב הסכמה מטעם המשיב 2 על רישום המשכון מאחר ומבנה המגורים ממוקם כאמור על המקרקעין הרשומים ע"ש המשיב 2 (להלן-"פסק הדין").

המבקש טוען בבקשה כי במעמד החתימה על הסכם הפשרה חתם המשיב 1 על שטר משכון בדרגה ראשונה ללא הגבלה בסכום וכן חתם על כתב הסכמה אשר לפיו הסכים לרשום את המשכון בספרי רשם המשכונות ואולם, נטען כי לאחר שחלף המועד לביצוע התשלום הראשון שנקבע בהסכם הפשרה והמשיב 1 לא ביצע את התשלום במועדו והתנער מהתחייבויותיו על פי פסק הדין, נרשם המשכון ברשם המשכונות על בית המגורים, לטובת המבקש, והמבקש פתח כנגד המשיב, ביום 3.10.19, תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת לביצוע פסק הדין.

לטענת המבקש, עניינה ומטרתה של הבקשה שבכותרת הוא בשימור המצב הקיים במקרקעין ובבית המגורים שכן לטענתו כל שינוי ינגוס קשות בזכויותיו של המבקש לממש את המשכון ולגבות את כספיו מהמשיב 1 וכן כדי שלא תיפגענה זכויותיהם של צדדי ג' כלשהם במידה וזכויותיו של המשיב 2 במקרקעין יועברו אליהם. עוד נטען כי המשיב 1 הנו המחזיק הבלעדי הן במקרקעין והן בבית המגורים והוא משתמש בהם מזה שנים רבות אף שהמשיב 2 רשום כבעלים בפועל של המקרקעין.

עוד יצוין כי בהמרצת הפתיחה מבוקש סעד הצהרתי שלפיו המשיב 1 הינו הבעלים של 8000/255710 חלקים המהווים שטח של 800 מ"ר מהמקרקעין הרשומים כאמור כיום ע"ש המשיב 2 וכן הצהרה לפיה המשיב 1 הינו הבעלים של בית המגורים הקיים כאמור במקרקעין.

לאחר שהוגשה תשובת המשיבים התקיים דיון ובו נשמעו גם חקירות קצרות של המצהירים מטעם הצדדים ובהמשך הוגשו סיכומי הצדדים, ולאור כל הטיעונים שבפני, עלי ליתן הכרעתי.

דיון והכרעה

הבקשה שלפניי, הינה בקשה לסעד זמני בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן – "התקנות") ובאשר לשיקולים אותם נדרש בית המשפט לשקול בבואו ליתן החלטה בבקשה למתן סעד זמני, נקבע כבר ע"י בית המשפט העליון כי:"המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני קבועה בתקנה 362 לתקנות. כידוע, בית המשפט רשאי ליתן את הסעד המבוקש אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה. כמו כן, על בית המשפט להביא בחשבון את מאזן הנוכחות, קרי: הנזק שייגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאדם אחר אם ינתן הסעד הזמני. כמו כן, על בית המשפט לבחון במסגרת הבקשה למתן סעדים זמניים את ניקיון הכפיים של הצדדים, וכן את סוג הסעד, היקפו ותנאיו...."(רע"א 9213/12, רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שירותי הערוץ החדש בע"מ ואח', 20.1.13, פסקה 29).

לאור העקרונות לעיל , נדרש לבחון את "סיכויי התביעה" ואת "מאזן הנוחות" , בהתאם לכללים אשר נקבעו בפסיקה ולפיהם:"כידוע על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הינו קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד. במילים אחרות, על המבקש להוכיח כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי טובים. התנאי השני הוא הוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש... בין התנאים מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות" – ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך... עם זאת, על המבקש לעמוד ברף מינימלי בנוגע לכל אחד מן התנאים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני...."(רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' ירון עיון (נבו, החלטה מיום 1.9.09)) (דגש שלי ש.מ.).

באשר לסיכויי התביעה של מבקש צו המניעה הזמני, יש לזכור כי הרף הנדרש מהמבקש בשלב זה איננו גבוה, דהיינו המבקש אינו צריך להצביע על כך שקיים סיכוי גבוה כי תביעתו תתקבל, אלא די בכך "שעלה בידי מבקש הסעד הזמני להציג עילה לכאורה ולהראות כי תביעתו אינה משוללת יסוד...." (רע"א 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC Aeroavit airlines ( 28.10.10, סעיף 8 להחלטה).

זאת ועוד, יש לזכור כי בכל הנוגע לרמת ניתוח הראיות הנדרשת מבית המשפט בשלב הדיון בסעד הזמני נקבע כי:"בדונו בסעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את עניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין אינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע".)ע"א 342/83 גילו גלוזמן נ' אספירה גלוזמן פ"ד לח (4) 105, (סעיף 9 לפסק הדין)).וכן נקבע כי:"בקשה לסעד זמני נחתכת לפי טענות וראיות לכאורה, ולעולם חייב השופט המקיים דיון בה להימנע במחשבה ובניסוח מקביעות מוחלטות, המתיימרות להכריע את גורל המשפט".(רע"א 160/89 קוטו שירותי מזון בע"מ נ' משכנות ים הרצליה בע"מ פ"ד מג(1) 579, 582).

לאור העקרונות לעיל יש לבחון את הבקשה שלפנינו ואתייחס תחילה לסיכויי התובענה שבה כאמור לעיל מבוקש לקבל סעד המצהיר על בעלותו של המשיב 1 במקרקעין ו/או בבית המגורים.

כפי שעלה מטיעוני המבקש, תביעתו לבעלות המשיב 1 בבית המגורים ובמקרקעין מבוססת על כך שהיתר הבנייה שהוצא לבית המגורים הנו על שמו של המשיב 1 וכן נטען כי המשיב 1 הצהיר בפני המבקש ובא כוחו על בעלותו במקרקעין ובבית המגורים, וכן ה וצהר על ידו כי הוא המחזיק בפועל בשטח של 800 מ"ר במקרקעין הרשומים על שם אביו- המשיב 2.

בנוסף נטען כי הגרסה שהועלתה על ידי המשיב 2 בתגובתו שלפיה היתר הבניה הוצא על שמו של המשיב 1 אך ורק מאחר והוא סייע למשיב 2 בהוצאת היתר הבנייה מול הרשויות, וכי אין ללמוד מהיתר הבנייה על הקניית זכות כלשהי במקרקעין או בבית המגורים מהמשיב 2 למשיב 1, וכי המשיב 2 הוא שנשא ב פועל בכל עלויות הבנייה הופרכה בחקירתו הנגדית של המשיב 2.

בעניין זה הפנה ב"כ המבקש לחוסר ההיגיון שבגרסת המשיב 2, אשר אילו אכן רק נזקק לעזרתו של המשיב 1 בהוצאות היתר הבניה, היה יכול להסמיך אותו לפעול בשמו באמצעות י יפוי כוח, ואין כל היגיון בכך שהיתר הבניה הינו על שמו של המשיב 1.

כמו כן הופניתי להודאתו של המשיב 1 שניתנה בחקירתו הנגדית שלפיה בשנים 2013-2014 לא נכח ביישוב בו מצויים המקרקעין ובהתאם גם לא יכל לסייע בהוצאת היתר הבנייה ובטיפול מול הרשויות.

כן נטען כי לא עלה בידי המשיב 2 להציג קבלות המבססות את טענתו שלפיה מימון הבנייה של בית המגורים נעשה על ידו והוצגו על ידו קבלות בסכומים מזערים בלבד, ולעומת זאת, הגרסה שלפיה בית המגורים נבנה על ידי המשיב 1 בכספים שהועברו לו מאת המבקש, נתמכת בסמיכות התאריכים שבין מועד הוצאת היתר הבנייה, לתקופה בה הועברו כספים מאת המבקש למשיב 1 בסך של כמיליון וחצי שקלים.

לטענת המבקש היתר הבניה בצירוף מכלול הראיות לעיל, מעיד על בעלותו בפועל של המשיב 1 במקרקעין וחזקתו בה. (סעיף 24 לסיכומים).

כנגד האמור נטען ע"י המשיבים בין היתר כי המבקש לא הציג ולו ראשית ראיה לבעלותו של המשיב 1 במקרקעין או בבית המגורים. המשיבים מצביעים על כן שלא הוצג מסמך כלשהו בדבר הקניית זכויות קנייניות למשיב 1 במקרקעין או בבית המגורים על ידי אביו- המשיב 2, ובהת אם לא התקיימה "דרישת כתב" האמורה בסעיף 8 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969, ולפיכך המבקש אינו יכול לבסס את טענתו לזכות בעלות.

בנוסף, נטען תוך הפנייה לפסיקה כי קיומו של היתר בנייה על שם צד להליך אינו מצביע על זכותו לבעלות במקרקעין, אלא לכל היותר על "רישיון" שניתן לו לשימוש במקרקעין, זכות שאיננה מהווה זכות במקרקעין.

בנוסף, נטען כי זכות הבניה הינה חלק מזכות הבעלות ובהתאם היא איננה ניתנת להעברה בנפרד מזכות הבעלות ולפיכך במקרה שלפנינו המשיב 1 לא היה רשאי להקנות למבקש את זכויות הבנייה במקרקעין ו בבית המגורים, בנסיבות בהם אין לו זכות קניינית כלשהי בהם.

כאמור לעיל, אינני נדרש להכריע בשלב מקדמי זה במחלוקת שבין הצדדים, ובהתאם אין זה השלב לקבוע מסקנות ביחס למהימנות גרסת המשיב 2 בשאלת מימון בניית בית המגורים או באשר לטעם בגינו הוצא היתר הבנייה על שם המשיב 1.

אני נכון, אך ורק לצורך הדיון, ומבלי לקבוע מסמרות , להניח כי המבקש צודק בכל טענותיו לפיהם המשיב 1 עשה שימוש בכספים שהועברו לו ע"י המבקש לצורך בניית בית המגורים, וכי יש לדחות את גרסת המשיב 2 ביחס להיתר הבנייה ובהתאם יש לקבוע כי היתר הבנייה הוצא על שם המשיב 1, בהסכמת המשיב 2 ומתוך רצון שבית המגורים ישמש למגוריו של המשיב 1, וכי בכך ניתנה למשיב 1 זכות חזקה ושימוש במקרקעין ובבית המגורים.

אלא שגם אם אניח את כל ההנחות לעיל, המיטיבות עם המבקש, ואשר כאמור לא הוכחו על ידו, עדיין אין בכך כדי לשנות לעמדתי את המסקנה שלפיה סיכויי המבקש להצליח בתביעתו הינם נמוכים ביותר.

כאמור לעיל, אין בידי המבקש מסמך כלשהו שלפיו המשיב 2 הקנה או הסכים להקנות למשיב 1 זכות בעלות במקרקעין או בבית המגורים, והראיות הנסיבתיות עליהן מצביע המבקש יכולות לכל היותר לבסס טענה שלפיה הוקנתה למשיב 1 ע"י המשיב 2 זכות שימוש במקרקעין אך לא מעבר לכך.

בהקשר זה יודגש כי אין בטיעוני המבקש התמודדות ראויה עם העדרו של מסמך בכתב כנדרש על פי חוק המקרקעין ולכאורה די בטעם זה כדי להביא לדחיית תביעת המבקש להכרזה על בעלות המשיב במקרקעין ובבית המגורים , על הסף.

זאת ועוד,טענות המבקש לפיהן המשיב 1 הצהיר בפני המבקש ובא כוחו על זכות בעלות במקרקעין ובבית המגורים נסתרות מיני וביה מהסכם המשכון שהוכן על ידי ב"כ המבקש ושעלי ו חתם המשיב 1 (נספח ג' לבקשה), שבו מצוין מפורשות בסעיף 3 כי המשיב 1 שהוגדר בהסכם "כממשכן" "...ממשכן בזה הממשכן לזכות הנושה במשכון קבוע (ספציפי) בדרגה ראשונה ללא הגבלה בסכום זכויות בנייה בבית הממוקם על חלקה מס' 30..." (דגש שלי ש.מ),ומכאן שאף בהתאם למסמכים שהוכנו על ידי המבקש , המשיב 1 לא משכן לזכותו זכות בעלות במקרקעין או בבית המגורים, אלא אך ורק זכויות בנייה.

זאת ועוד, גם בהסכם הפשרה שערך ב"כ המבקש ושעליו חתם המשיב 1, אין כל הצהרה לפיה המשיב 1 הינו הבעלים של בית המגורים או של המקרקעין או הצהרה שלפיה הוא זכאי להרשם כבעלים במקרקעין או כי נערך הסכם כלשהו בינו לבין המשיב 2 להעברת הזכויות במקרקעין או בבית המגורים על שמו של המשיב 1 ואף לא צוין בשום מקום בהסכם הפשרה או הסכם המשכון שהמשיב 1 הוא המחזיק בפועל בבית המגורים או במקרקעין, .

בהעדר הסכם בכתב כלשהו המקנה למשיב 1 זכות בעלות במקרקעין ו/או בבית המגורים ומשהמשיב 2 לא נתן הסכמתו למשכון זכויות הבנייה במקרקעין לטובת המבקש למרות שהסכם המשכון ציין במפורש את הצורך בקבלת הסכמתו, ומשהמשיב 2 מכחיש כיום בתוקף הקניית זכות קניינית כלשהי למשיב 1 במקרקעין ובבית המגורים, ומשהמסמכים המהותיים שנחתמו בין המבקש והמשיב 1 אינם תומכים כלל בגרסת המבקש, אלא אדרבא, יש בהם כדי להפריכה , נראה לכאורה כי סיכויי המבקש להצליח בתביעתו ולקבל סעד המצהיר על בעלות המשיב 1 במקרקעין או בבית המגורים נמוכ ים ביותר שלא לומר קלושים.

להשלמת התמונה יצויין כי לא מצאתי מענה בטיעוני המבקש לטענת המשיבים הנתמכת בפסיקה שלפיה קיומו של היתר בנייה על שמו של אדם אינו מקנה לו זכות בעלות במקרקעין שבהם נבנה הבניין נשוא ההיתר.

כפי שצויין בסיכומי המשיבים , בפסיקה נקבע לא אחת כי "היתר בנייה אינו מקנה זכות קניין אלא הוא פועל יוצא מזכות קניין אם קיימת כזו. בהתנגשות בין זכות קניין לזכות על פי חוק התכנון- הדעת נותנת שזכות הקניין גוברת..."(ע"א 10908/03 סבח נ' יקר (24.6.04) וראו גם ע"א (חי') 7269-07-12 עמירם ברבקוב נ' יהושע לוגסי (27.5.13 , פסקה 19).

כמו כן לא הועמד טיעון נגדי ראוי כנגד טענות המשיבים לפיהן זכות הבנייה במקרקעין מהווה חלק מזכות הבעלות באותם מקרקעין ולא ניתן לעשות עסקה נפרדת בזכות הבנייה , וכך לכאורה המשיב 1 לא היה רשאי מלכתחילה למשכן את זכות הבנייה במקרקעין ללא הסכמת המשיב 2 , בהעדר זכות בעלות שלו במקרקעין.

לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי סיכויי התובענה של המבקש אינם עומדים ברף המינימלי הנדרש לצורך מילוי התנאי הראשון למתן צו מניעה, ודי בכך כדי לדחות את בקשתו של המבקש למתן צו מניעה זמני , אף ללא צורך בבחינת שאלת "מאזן הנוחות", זאת כפי שנקבע בפסיקה לעיל.

ויודגש כי אין באמור לעיל כדי לחוות דעה או לקבוע קביעה כלשהי ביחס לעילות התביעה הקיימות למבקש ככל שקיימות והמבוססות על טענתו לפיה בית המגורים נבנה בכספיו, או על טענתו לפיה למשיב 1 זכויות בנייה בבית המגורים שמושכנ ו כדין לטובת המבקש, או טענות כאלו או אחרות ביחס לידיעתו של המשיב 2 על התחייבותו של המשיב 1 כלפי המבקש, ואין בקביעתי זו כדי לקבוע דבר באשר למהות הזכות שהעניק המשיב 2 למשיב 1 , בכך שנתן הסכמתו להוצאת היתר בנייה במקרקעין על שם המשיב 1 , אלא כל קביעתי הינה ביחס לתביעת המבקש להצהיר על המשיב 1 כבעלים של המקרקעין ו/או בית המגורים.

לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני, ובהתאם אני מורה על ביטול הצו הזמני שניתן בהחלטתי מיום 27.10.19 ובשים לב למכלול הנסיבות בתיק, שבו אין מחלוקת על חובו של המשיב 1 למבקש, ועל היות המשיב 1 בעל היתר הבנייה לבית המגורים, אינני עושה צו להוצאות.

ב"כ המבקש יודיע עד ליום 30.6.20 האם הוא מבקש להמשיך בתביעתו במתכונתה הנוכחית, וככל שיבקש למחקה, אורה על מחיקתה ללא צו להוצאות.

ככל שהמבקש יודיע כי הוא מעוניין להמשיך בתביעתו, אני קובע קדם משפט ליום 16.9.19 בשעה 09:00.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.