הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ה"פ 22969-03-16

בפני
כבוד ה שופט אמיר טובי

המבקשת
מדינת ישראל

נגד

המשיבה
חלוה אחמד עבד אלטיף ת.ז. XXXXXX152

החלטה

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 6.4.2020, לפיו חויבה המבקשת לשלם למשיבה פיצוי בסך 277,684 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 4.7.2018 וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הפיצוי נפסק למשיבה בהתאם לסעיף 13(1) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, בגין הפקעת המקרקעין מושא הדיון.

2. בבקשה שהגישה המבקשת נאמר כי בכוונתה להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, וכי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ביותר נוכח ההלכה שנקבעה בע"א 8717/17 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח אסמעיל ז"ל (23.7.2019) (להלן: "הלכת אסמעיל") וכן לאור ההחלטה שדחתה בקשה לקיים דיון נוסף על הלכה זו בדנ"א 5261/19 עזבון המנוח אסמעיל נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל (25.2.2020). לטענת המבקשת, יישומה של אותה הלכה, הדומה בנסיבותיה לענייננו, יוביל לביטול החיוב שהושת עליה בפסק הדין. עוד צוין כי במידה ופסק הדין לא יעוכב קיים חשש שייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך, משזו נדרשת לשלם למשיבה, בהתאם לפסק הדין, סכום גבוה מתוך כספי הקופה הציבורית. כן צוין כי גובהו של הסכום שנפסק מהווה שיקול בבקשה לעיכוב ביצוע, שכן קיים חשש שאם ישולם סכום זה לאדם פרטי מן היישוב, אזי במקרה של הפיכת פסק הדין יהיה קושי רב בהשבת הכספים. עוד נטען, כי למשיבה לא ייגרם נזק מעיכוב פסק הדין, נוכח כך שהסכום שנפסק לטובתה אינו דרוש לסיפוק צרכיה השוטפים ובשים לב לכך שתביעתה הוגשה שנים רבות לאחר הפקעת המקרקעין. לפיכך, התבקש בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

3. המשיבה מצדה טענה כי יש לדחות את הבקשה, אגב חיוב המבקשת בהוצאות בגינה. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי המבקשת לא הניחה כל תשתית עובדתית לטענה כי לא תוכל להפרע מהמשיבה אם תזכה בערעור, ואף לא תמכה את הבקשה בתצהיר. בהתאם לפסיקה, משמדובר בפסק דין הקובע חיוב כספי, הנטייה תהיה שלא לעכבו. לעניין סיכויי הערעור נטען, כי הפרשנות שנותנת המבקשת להלכת אסמעיל היא שגויה, ומכאן שאין מקום להתערב בפסק הדין. לחלופין נאמר, כי ככל שלא תידחה הבקשה באופן מלא, יש להורות כי עיכוב פסק הדין לא יחול על תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

4. לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה שהוגשה לגביה, הגעת לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

5. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 מורה כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". יחד עם זאת, רשאי בית המשפט שנתן את ההחלטה להורות על עיכוב ביצועה, בהתאם לתקנה 467(א) לתקנות הנ"ל. בפסיקה נקבע כי ככלל בית המשפט יורה על עיכוב ביצועו של פסק דין מקום בו הוכח קיומם של שני תנאים מצטברים - האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה. נקבע עוד כי בין שני התנאים שורר יחס של "מקבילית כוחות" במובן זה שככל שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים יותר, כך יפחת הצורך בהוכחה מוצקה לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, וכן להפך (ראו: ע"א 2256/19 מקורות חברת מים בע"מ נ' פלוני (5.5.2019)). כמו כן נקבע כי ככלל, סעד כספי הוא בר השבה וככזה הנטל הנדרש לעיכוב ביצועו גבוה יותר (ראו: ע"א 388/16 ישראל (נתן) ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) (20.01.2016)).

6. בהתייחס לסיכויי הערעור בענייננו, איני רואה לקבוע עמדה נחרצת בסוגיה זו. אסתפק בכך שאציין כי לא מדובר בסיכויים קלושים וכי שאלת משמעותה והשלכותיה של הלכת אסמעיל, אף לאחר שנדחתה הבקשה לקיום דיון נוסף, היא שאלה שראוי כי תתברר בגדר הליך הערעור. בנסיבות דומות לענייננו קבע בית המשפט העליון ב ע"א 1961/20 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח טרביה (2.6.2020) מפי כב' השופט נ' סולברג, כך:

"...דומני כי להלכת איסמעיל יש פוטנציאל להשפיע על תוצאת הערעור. אשר לדחיית הבקשה לדיון נוסף, פנים לה לכאן ולכאן. מחד גיסא, דחיית הבקשה מותירה את קביעותיה של הלכת איסמעיל על כנן, ובכך יש כדי לסייע לעמדת המדינה, התומכת את יתדותיה בעקרונות שהותוו בהלכה זו. מאידך גיסא, בהחלטה שלא לקיים דיון נוסף נקבע, כי "פסק הדין בעניין איסמעיל אין בו כדי לשנות מההלכה הנוהגת עימנו ביחס לאומדן שיעור דמי החכירה המגיעים לנפקע, כמפורט בפסקה 9 לעיל. לכל היותר, מדובר בשלב נוסף בפיתוח ההלכה הקיימת מבחינה רעיונית, שנפקותה המעשית מצומצמת" (פסקה 11), ובדברים אלו יש כדי לתמוך לכאורה בעמדת המשיבים. כך או אחרת, לענייננו, לא ניתן לקבוע, כטענת המשיבים, כי סיכויי הערעור להתקבל 'זניחים ושוליים'".

7. באשר למאזן הנוחות, נכון שהכלל הוא שאין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי אלא בנסיבות חריגות, כגון מצבו הכספי העגום של הזוכה, שימנע בעדו מלהשיב את סכום פסק הדין, היה והערעור יתקבל. עוד נכון, שהמבקשת לא הציגה ולו בדל ראיה לגבי מצבה הכספי של המשיבה או הקושי שעלול להיווצר אם יוחזר הגלגל אחורה ופסק הדין יבוטל. יחד עם זאת, בבקשות לעיכוב ביצוע פסקי דין שניתנו במקרים דומים, אשר הוגשו לבית המשפט העליון, נעתר בית המשפט לעיכוב הביצוע, גם אם באופן חלקי. זאת, בין היתר נוכח חלוף הזמן מיום ההפקעה ועד להגשת התביעה לפיצויים וכן בשים לב לסיכויי הערעור להתקבל (ראו: ע"א 6059/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוחה ח'לאילה ז"ל (27.10.2019); ע"א 6829/19 מדינת ישראל נ' חסארמה (14.11.2019); ע"א 6191/19 מדינת ישראל נ' בדראן (23.10.2019); ע"א 6192/19 מדינת ישראל נ' בדראן (23.10.2019); ע"א 4965/19 מדינת ישראל נ' עיזבון זערורה ז"ל (5.9.2019); ע"א 2765/20 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' יורשי המנוח עלי ח'ליל ז"ל (28.5.2020); ע"א 1638/20 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' אסדי (28.4.2020)).

8. במקרה זה, באיזון הראוי בין מכלול השיקולים, וכפי שנקבע לא אחת על ידי בית המשפט העליון, סבורני כי נכון יהא לעכב את ביצועו של פסק הדין באופן חלקי. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם המבקשת, הפיצוי המגיע למשיבה מסתכם בסך של כ- 64,000 ₪. ב אם נוסיף לכך הפרשי הצמדה, ריבית , הוצאות ושכ"ט עו"ד (בחישוב גס ובלתי מדויק) מסתכם הסכום הנ"ל לסך של 85,000 ₪, אף לשיטת המבקשת. דומה כי האיזון הראוי מחייב העברת הסכום שאינו שנוי במחלוקת למשיבה, ללא דיחוי ועיכוב היתרה.

9. לפיכך, אני מורה כי ביצוע פסק הדין יעוכב באופן חלקי, כך שהמבקשת תעביר למשיבה, באמצעות בא כוחה, סך 85,000 ₪ ואילו תשלום יתרת הפיצוי שנקבע בפסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור.

ניתנה היום, י"ז תמוז תש"פ, 09 יולי 2020, בהעדר הצדדים.