הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה ה"פ 21297-10-18

בפני
כבוד ה שופט שמואל מנדלבום

המבקשים
1.נעמי פוליטי
2.דוד פלג
3.נורית פלג
ע"י ב"כ עוה"ד שמעון צח

נגד

המשיבה
רשות מקרקעי ישראל חיפה
ע"י ב"כ פרקליטות מחוז חיפה אזרחי

פסק דין

1. בתיק זה הוגשה המרצת פתיחה ובה ביקשו המבקשים ליתן צווי עשה קבועים נגד המשיבה אשר יאפשרו למבקשים להשלים ביצוע העברת זכויות במשק עזר מספר 1028 ביישוב גן שומרון (להלן: "משק העזר") מהמבקשת 1 למבקשים 2 ו-3.

2. בין היתר התבקש צו אשר יורה למשיבה להמציא באופן מיידי חשבון לתשלום דמי היוון עבור משק העזר וכן ליתן צו אשר יצהיר על כך שהמבקשים המציאו לידי המשיבה את כל המסמכים הדרושים לצורך ביצוע העברת הזכויות במשק העזר, למעט תשלום דמי היוון.

3. בדיון שהתקיים בפניי ביום 12.02.2019, לאחר הגשת כתב התשובה מטעם המשיבה, התברר כי בפועל אין צורך במתן הצווים המבוקשים הואיל והמשיבה שלחה למבקשים שובר לתשלום דמי היוון עבור משק העזר, וכמו כן הצהירה המשיבה (סעיף 35 לכתב התשובה) כי: "ככל הנוגע לבקשה להעברת הזכויות במשק העזר, הרי שניתן יהיה להשלים את ביצוע העברת הזכויות על שם המבקשים 2-3 לאחר תשלום דמי ההיוון והמצאת אישור על תשלום מיסים מוניציפליים", ואף ב"כ המבקשים אישר כי: "אנו סבורים שהסעד שהתבקש למעשה בוצע על ידי המשיבה...".

4. לאור האמור לעיל, נותר לי להכריע בשלוש סוגיות שעלו מכתבי הטענות. האחת, בקשת המבקשים לגילוי ועיון במסמך ספציפי, השנייה, מתן היתר למבקשים לפיצול סעדים, והשלישית, שאלת הוצאות ההליך.

עיון במסמך ספציפי

5. במסגרת כתב התשובה שהוגש על ידי המשיבה, נטען כי ביום 16.04.2018 נשלח מכתב של המשיבה לב"כ המבקשים (נספח כ"ד להמרצת הפתיחה) ושבו הודיעה נציגת המשיבה לב"כ המבקשים כי : "הרינו להודיעכם בזאת כי נתקבלה שומה למשרדנו. משרדנו יפעל לצורך חישוב דמי חכירה מהוונים, לאחר מכן יעבור לאישור של מחלקת הגזברות. לכשתתקבל תשובה נודיעכם".

6. בהמשך נטען כי "במהלך הבדיקות ומתן האישורים הנדרשים אצל הגורמים השונים ברשות לביצוע בקשת ההיוון, התברר כי נפלה טעות בשומה. לכן הוזמנה שומה מתוקנת אשר התקבלה ברשות ביום 25.10.2018" (סעיף 25 לתצהיר המשיבה).

7. ביום 09.01.2019 הוגשה מטעם המבקשים בקשה לגילוי ועיון במסמך ספציפי ובה נתבקש צו שיורה למשיבה להמציא בידי המבקשים את העתק (צילום מלא) של השומה הראשונה אשר לטענת המשיבה נפלה בה טעות (להלן: "השומה הראשונה"), וכן כל מסמך או פרוטוקול המתייחס לטעות הנטענת בשומה הראשונה לרבות המסמכים שבהם מפורט מי החליט כי נפלה טעות בשומה?, מתי הוחלט על כך? , ומתי נערכה שומה חדשה?.

8. המשיבה מתנגדת לבקשה ולטענתה השומה הראשונה לא היתה שומה סופית אלא טיוטת שומה פנימית בלבד, אשר לא אושרה על ידי כלל הגורמים המוסמכים ברשות, ולטענת המשיבה שומה פנימית זו חוסה בחיסיון מסמכים פנימיים שתכליתו להגן על יכולתה של הרשות המינהלית לבצע תפקידה בחופש פעולה.

9. בנוסף נטען כי אין כל רלוונטיות לשומה הראשונה אשר לא הושלמה, ושלא נעשה בה שימוש על ידי הרשות והשומה היחידה המחייבת היא השומה הסופית אשר נערכה ביום 25.10.2018(להלן-"השומה הסופית").

10. המשיבה הפנתה לפסיקה אשר עסקה בחיסיון "מסמכים פנימיים", וטענה כי בנסיבות העניין קיים חשש כי חיוב המשיבה לחשוף את טיוטת חוו"ד השמאית יוביל בעתיד לחשש לבחון נושאים שנויים בחלוקת מתוך חשש כי הבדיקה ו/או ההמלצה ו/או העמדה הראשונית ישמשו לאחר מכן כראיה כנגד המשיבה .

11. בתשובה שהוגשה על ידי המבקשים נטען כי לתגובת המשיבה לא צורף תצהיר ובהתאם יש לדחות את כל הטענות העובדתיות שהועלו על ידי המשיבה באשר לנסיבות עריכת השומה הסופית, וכן ביחס לחשש מפני "אפקט מצנן" אשר יגרם כתוצאה מגילוי השומה.

12. כמו כן טענו המבקשים כי במקרה זה תחול תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 המורה כי : "בעל דין יצרף לכתב טענותיו העתק של כל מסמך הנזכר בו, זולת אם לא מצוי ברשותו או בשליטתו", ובמקרה שבפנינו השומה הראשונה הוזכרה כאמור בכתב התשובה של המשיבה ולפיכך עליה לגלותה למבקשים.

13. בנוסף נטען כי אין מדובר במסמך פנימי חסוי, אין כל בסיס לטענה לפיה השומה הראשונה היתה טיוטה שהרי המשיבה בעצמה טענה כי נפלה טעות בשומה, ונתבקשה עריכתה של שומה חדשה, ובנוסף נטען כי מאחר והשומה הראשונה והשומה הסופית נערכו על ידי אותו משרד שמאים חיצוני, הרי שלא ניתן לומר כי מדובר במסמך פנימי.

14. בנוסף נטען כי טענות המשיבה מנוגדות לפסיקה החלה בעניין וכי המשיבה לא הצביעה על אינטרס עדיף במתן חיסיון לראיה על הצורך לגלותה במסגרת ההליך המשפטי ובנוסף נטען כי אף אם היה קיים חיסיון, המשיבה וויתרה עליו וזאת בעצם ציון קיומה של השומה הראשונה והטעות שנפלה בה בכתבי הטענות שהוגשו על ידה.

דיון והכרעה בשאלת גילוי המסמכים

15. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, אני מקבל חלקית את בקשת המבקשים ומורה למשיבה להמציא לידי המבקשים העתק מלא של השמאות הראשונה, ואולם אינני נעתר לבקשה להורות למשיבה להמציא למבקשים את העתקי התכתובות הפנימיות אצל המשיבה או העתקי התכתובות שנערכו בין השמאית אשר ערכה את השומה הראשונה ובין המשיבה.

16. כמפורט לעיל, המשיבה מבססת את טענותיה ביחס לשומה הראשונה על טענת רלוונטיות וכן על טענת חיסיון של "תרשומות פנימיות" שלגביה כבר נאמר על ידי בית המשפט העליון כי:
"הפסיקה הכירה באינטרס הרשות המנהלית שלא לחשוף תרשומות פנימיות, הן משיקולי יעילות והן על מנת לאפשר לרשות לגבש עמדתה בחופשיות ולהבטיח תקינות פעולתה..."

רע"א 2097/16 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' עובד רופל (1.1.2017 פסקה 13) (להלן " עניין רופל").

17. החיסיון האמור הוכר כחיסיון יחסי, כך שגם תרשומת פנימית עשויה להתחייב בגילוי, ובעניין זה נקבע כי:
"ודוק – הכתרת מסמך כ"תרשומת פנימית" על ידי הרשות איננה "מילת קסם" ואין היא חוסמת מניה וביה את הגילוי והעיון בו... לא זו אף זו, "החיסיון אינו מיועד להקנות יתרון טקטי לרשות ... במחלוקתה עם האזרח"... המדובר כאמור בחיסיון יחסי שאינו חקוק אלא בעיקרו יציר הפסיקה, ואת החלתו יש לבחון בכל מקרה לגופו, וזאת בהתאם למהותו ולא לפי כותרתו בלבד".
רע"א 7461/16 מדינת ישראל – אגף המכס ומע"מ נ' פן דור תעשיות בע"מ (להלן " עניין פן דור") (פסקה טו).

18. באשר לשיקולים שאותם נדרש בית המשפט לשקול נקבע כי אין להקל ראש בצורך להגן על יכולתם של עובדי הרשויות להתבטא באופן חופשי ולקבל החלטות בלא שיהיו נתונים ללחצים חיצוניים, למען הבטחת תקינותה של פעילות המנהל הציבורי (עניין "פן דור" פסקה יד'), וכן נקבע כי:

"על בית המשפט להדרש לאחר עיונו, לשאלה אם יש מן החומר שלפניו כזה שגילויו עלול "לצנן" אנשי רשות ממתן ביטוי לדעתם בדיונים פנימיים. לכך חשיבות חיונית ביותר" (עניין "פן דור" פסקה טז, דגש שלי ש.מ.).

19. עם זאת נקבע גם כי בית המשפט צריך לבחון האם אכן קיים בסיס של ממש לחשש מ"אפקט מצנן", וכן נדרש בית המשפט ליתן משקל האם המסמכים שגילוים נדרש נוגעים ישירות ובאופן בלעדי למי שמבקש את גילוי המסמכים (עניין "פן דור" שם), וכן נקבע כי יש לקחת בחשבון גם את השאלה אם לתרשומות הפנימיות יש תחליף בראיות אחרות (עניין "רופל", פסקה 13).

20. יישום העקרונות לעיל על המקרה שבפנינו מלמד לעמדתי שאין הצדקה במקרה זה לפטור את המשיבה מהצורך בהמצאת השומה הראשונה למבקשים.

21. כפי שטענו המבקשים, המשיבה עצמה ציינה את עובדת קיומה של השומה הראשונה בכתבי טענותיה, ובכך הודאה ברורה של המשיבה ברלוונטיות של השומה הראשונה, ובמאמר מוסגר אציין כי לעמדתי השומה הראשונה צוינה בכתב התשובה של המשיבה לא בכדי, כיוון שאחרת קיים קושי של המשיבה להסביר כיצד ייתכן שביום 17.01.2018 ניתנה הודעה של המשיבה לב"כ המבקשים כי הוזמנה שומת דמי היוון למשק העזר (נספח כ"ב להמרצת הפתיחה), ובפועל רק ביום 25.10.2018 (לאחר עשרה חודשים!!!)נערכה השומה , ורק ביום 3.12.2018 הונפק המפרט הכספי למבקשים.

22. בנסיבות אלה, כאשר מדובר במסמך רלוונטי המתייחס באופן ספציפי וישיר לעניינם של המבקשים,ואשר צויין על ידי המשיבה עצמה בכתבי טענותיה, קיים לכאורה אינטרס ברור המצביע על הצורך בגילוי המסמך ובהמצאתו למבקשים.

23. כנגד אינטרס זה טוענת כאמור המשיבה כי מדובר במסמך שהינו בגדר "תרשומת פנימית" וכי קיים חשש "מאפקט מצנן" באם יידרש גילוי מסמך זה, אך אינני מקבל טענה זו.

24. בעניין זה אפנה לנספח כד' להמרצת הפתיחה שהינו מכתב של המשיבה מיום 16.04.2018, ובו מודיעה המשיבה לב"כ המבקשים כי: "הריני להודיעכם בזאת כי נתקבלה שומה למשרדנו". מניסוח זה עולה בבירור כי השומה שהתקבלה בידי המשיבה מגורם חיצוני, היתה מבחינתה של המשיבה מוצר מוגמר ולא טיוטה בלבד כפי שמנסה כיום לטעון ב"כ המשיבה, והעובדה שהשומה נבדקה על ידי גורמי המשיבה, אינה הופכת את השומה ל"טיוטה פנימית" אשר הוכנה "כמסמך ביניים" וכחלק מההליך הפנימי אצל המשיבה, שלגביו מתעורר החשש שמא בעתיד ימנעו גורמי המשיבה מלהביע את עמדתם החופשית נוכח החשש כי יידרשו לגלות עמדה זו כלפי צדדי ג' במסגרת הליך משפטי.

25. לעמדתי, השומה הראשונה, היוותה את אחד הנתונים העובדתיים אשר הונחו בפני המשיבה לצורך תחשיב דמי החכירה המהוונים, ומכוח הזכות הקיימת למבקשים להגיש השגה על חישוב דמי החכירה המהוונים, קיימת להם גם הזכות לדעת מהם הנתונים העובדתיים שעליהם הסתמכה המשיבה בעריכת התחשיב, ובהתאם הם זכאים לדעת ולקבל לידיהם את העתק שתי השמאויות שעמדו בפני המשיבה, הראשונה שהינה לטענת המשיבה שגויה, והשנייה שהינה השמאות שנשלחה בסופו של דבר, למבקשים.

26. בהקשר זה יצוין כי נסיבות העניין שבפנינו שונות מהנסיבות שנידונו על ידי בת"א (חיפה) 13722-03-16 רואש נ' אלונית בנייה ופיתוח בע"מ (29.01.2018), שם קיבלתי טענת חיסיון של המשיבה אשר התייחסה למסמכים פנימיים שהוכנו על ידי שמאי המחוז ונציג מחלקת התכנון עבור מנהלת המחוז אצל המשיבה, אלא ששם דובר במסמכים פנימיים שבהם נדרש כל אחד מאותם גורמים להביע את עמדתו המקצועית ביחס לסוגיה שבה נדרשה הכרעה ובמקרה זה סברתי כי יש להימנע "מאפקט מצנן" ויש לאפשר לכל אחד מגורמי המשיבה להביע את עמדתו המקצועית באופן חופשי במסגרת דיונים פנימיים אצל המשיבה.

27. במקרה שבפנינו מדובר כאמור במסמך חיצוני שהוכן על ידי גורם חיצוני ואשר עיקרו סקירה מקצועית, שמאית ותכנונית של המקרקעין נשוא התביעה, ובהתאם השומה שהוצעה על ידו היתה שומה מלאה שאינה משקפת עמדת ביניים, אלא עמדה מקצועית סופית שנערכה על ידי השמאית הראשונה מתוך כוונה ששמאות זו תומצא למבקשים , ולא רק לצרכים פנימיים של המשיבה, ובהתאם אין כל רלוונטיות לטיעון בדבר "אפקט מצנן" וגם אם ניתנה לאחר מכן שומה אחרת, וגם אם אקבל את הטענה כי בשומה הראשונה נפלה טעות, הרי שאין כל הצדקה להסתיר את נתוני השומה הראשונה מהמבקשים.

28. בעניין זה אפנה לת"א (מרכז) 14684-11-16 לאה האריס ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל (15.01.2019, פסקה 18) שם דן בית המשפט בשאלת המצאת שומה שנערכה עבור המשיבה וקבע כי : "אין מדובר במסמך פנימי, אלא בשומה שהוכנה לבקשת רמ"י. לא ברור לי מדוע גוף ציבורי המזמין שומה לצורך עסקה, יבקש להטיל חיסיון על שומה זו. האם מתן זכות עיון בשומה ימנע הכנת שומות בעתיד? ההגינות המינהלית מחייבת כי לא תועלה התנגדות על ידי רמ"י לגילוי המסמך. אין זה המקרה, ואין אלה הנסיבות בהן יש להטיל חיסיון על מסמך המצויים בתיקי רמ"י", ולדברים אלה אבקש להצטרף בכל הכבוד.

29. לפיכך, אני מורה למשיבה להמציא לידי המבקשים את העתק השמאות הראשונה על כל נספחיה, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

30. עם זאת ולאור כל הנימוקים לעיל, אינני מחייב את המשיבה להמציא למבקשים תרשומות פנימיות או העתקי דיונים פנימיים שהתקיימו אצל המשיבה בשאלת הטעות שנפלה בשומה הראשונה, וכל ההנמקות שפורטו לעיל בדבר החשש "מאפקט מצנן" מתקיימות ביחס לדיונים פנימיים אלו, וקיים אינטרס ציבורי לאפשר למשיבה ככל גוף ציבורי אחר לקיים הליך בקרה פנימי על שומות מקרקעין חיצוניות המוזמנות לבקשתה, שבמסגרתו לא יחששו גורמי המשיבה להביע את עמדתם המקצועית החופשית מבלי חשש שעמדה זו המובעת במסגרת דיונים פנימיים תגיע לידיהם של צדדי ג' אשר ינהלו הליכים כנגד המשיבה.

פיצול סעדים

31. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אני מתיר למבקשים פיצול סעדים כמבוקש על ידם , וזאת הן בשל הספק הקיים בשאלת הצורך בקבלת היתר שכזה נוכח העובדה שהסמכות העניינית לדון בתובענה הכספית שאותה מבקשים המבקשים להגיש בעתיד תהיה באופן כמעט וודאי של בית משפט השלום, ו"כבר נפסק, שתובע אינו נזקק להיתר להגשת תביעה לקבלת סעד נוסף, מקום שהענקת סעד זה חורגת מסמכות בית המשפט שאליו פנה בתביעתו הראשונה"(ע"א 4646/90 אריה בר-חן ואח' נ' שמעון פ"ד מו(5) 798,805) וכן מהטעם שכל עוד לא הושלמה העברת הזכויות במשק העזר , נזקי המבקשים הנטענים על ידם לא יתגבשו במלואם , ואין הצדקה לחייבם להגיש כבר כיום תביעה כספית חלקי ת אשר תדרוש את תיקונה בעתיד.

שאלת ההוצאות

32. כאמור לעיל, אינני נדרש כיום ליתן צווים המופנים למשיבה ולמעשה המבקשים קיבלו את מלוא בקשתם מאת המשיבה זמן קצר לאחר הגשת התביעה , ולפיכך הדיון בשאלת ההוצאות יתמקד בשאלה האם התנהלות המשיבה אילצה את המבקשים להגיש את המרצת הפתיחה, ואם כן, מהו סכום ההוצאות שיש להטיל עליה עקב כך.

33. הן המבקשים והן המשיבה צירפו לכתבי טענותיהם את כל התכתובות הרבות שהתקיימו בין הצדדים, והמבקשים מצד אחד טוענים כי נציגי המשיבה זלזלו בפניותיהם, איבדו מסמכים שנמסרו להם, ונקטו בהליכי סחבת ממושכים, אשר אילצו את המבקשים להגיש את תביעתם, והתנהלות המשיבה מצדיקה חיובה בהוצאות לדוגמא.

34. המשיבה מאידך טוענת כי מסרה למבקשים את מלוא המידע הנדרש והשיבה לכל פניותיהם ודווקא המבקשים הם שלא פעלו כנדרש, וכך בין היתר לא הגישו בקשה מסודרת להעברת הזכויות במשק העזר משנת 2010, למעשה עד לשנת 2017, וכמו כן הפנתה המשיבה למכתב של ב"כ המבקשים הקודם מיום 15.10.2012 (נספח ד' לכתב התשובה) שבו הודיע ב"כ המבקשים כי: "אנו לא מעוניינים ואיננו מבקשים להעביר את הזכויות על שם רוכשי הנכס" ובנסיבות אלה טוענת המשיבה כי העיכוב בהעברת הזכויות נובע אך ורק בשל מעשי המבקשים ולא בשל מחדלי המשיבה.

35. לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים ובמסמכים המרובים שצורפו לכתבי טענותיהם, אני סבור כי מבלי להידרש לדון ולהכריע ב כל אחד מהמכתבים שנשלחו, עדיין עלה בידי המבקשים להצביע בפניי על התנהלות לא תקינה של המשיבה אשר הובילה להתמשכות בלתי סבירה של ההליכים בעניינם של המבקשים עובדה אשר אילצה אותם להגיש את התביעה במקרה שבפנינו.

36. בעניין זה די לי בהתנהלות המשיבה החל מחודש פברואר 2017, וכעולה מהנספחים אשר צורפו להמרצת הפתיחה, ביום 20.02.2017 המציא ב"כ המבקשים לנציגת המשיבה קובץ מדידה של מגרש המגורים במשק העזר, ונציגת המשיבה חיה זיו, אף פנתה ביום 28.02.2017 והתייחסה לקובץ זה, ואולם בישיבה שהתקיימה אצל אותה גב' זיו ביום 29.05.2017 התברר כי קובץ המדידה אבד, והמבקשים נדרשו להמציא מחדש את המסמכים וזאת עשו ביום 04.06.2017.

37. לאחר מכן ביום 21.06.2017 נמסרו לאותה גב' זיו מלוא המסמכים הנדרשים להעברת הזכויות במשק העזר, ובכל זאת רק ביום 30.08.2017 (כמעט שלושה חודשים לאחר מכן), כל שעלה בידם הוא לקבל מכתב של נציגה אחרת של המשיבה המודיעה להם כי פנייתם הועברה להנהלת האגף החקלאי וכי כשתתקבל תשובה היא תימסר להם.

38. לאחר מכן וכפי שפורט לעיל, לאחר מספר תזכורות ניתנה ביום 17.01.2018 הודעה של נציגת המשיבה שלפיה הוזמנה שומה לצורך חישוב דמי ההיוון, ואין חולק על כך שעד למועד הגשת התביעה בתחילת חודש אוקטובר 2018 , לא הומצאה לידי המבקשים השומה שהוזמנה.

39. יותר מכך, להמרצת הפתיחה צורף מכתב של נציגת המשיבה, חיה זיו מיום 26.06.2018(נספח כז' להמרצת הפתיחה) שבו נטען על ידי גב' זיו כי המבקשים לא המציאו בקשה מסודרת להעברת זכויות במשק העזר, אלא שכפי שעלה מנספח יד' להמרצת הפתיחה, ביום 21.06.2017, הומצאה בקשה מפורטת להעברת זכויות חתומה בידי המבקשים בצירוף כל מסמכי העסקה אל המשיבה, ויותר מכך במכתב המשיבה מיום 02.07.2017 (נספח טו' להמרצת הפתיחה) אישרה המשיבה כי: "כל המסמכים והנתונים הדרושים לטיפול בפנייה שלמים ותקינים".

40. כמו כן, צוין במכתב נספח כז' כי המבקשים טרם המציאו אישור הגדרת מגרש סטטוטורי, אלא שהמבקשים צירפו להמרצת הפתיחה מכתב משנת 2011 של בא כוחם הקודם שנמסר למשיבה ואשר כלל אישור של מהנדסת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בדבר היותו של מגרש המגורים במשק העזר, מגרש סטטוטורי.

41. לאור הדוגמאות לעיל, וכן תכתובות נוספות הגעתי למסקנה כי התנהלות המשיבה במקרה זה היתה כזו אשר הובילה את המבקשים בחוסר ברירה להגשת התובענה, ובנסיבות אלו,ומשהוגשה התובענה ובעקבותיה קיבלו המבקשים את הסעדים שנתבקשו על ידם, הם זכאים לקבלת החזר הוצאותיהם בשיעור ראוי.

42. לאור האמור לעיל, ובשים לב גם לכך שקיבלתי את בקשות המבקשים לגילוי ועיון במסמך ספציפי , ואת בקשתם לפיצול סעדים על אף התנגדות המשיבה ,ומאידך בשים לב לכך שהסכמת המשיבה למתן הסעדים המבוקשים ניתנה כבר במסגרת כתב התשובה, אני מחייב את המשיבה לשאת בהוצאות המבקשים בסכום כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ט, 13 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.