הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפמ"ק 58944-07-18

בפני
כבוד ה שופט נאסר ג'השאן

המערערת

הוועדה מקומים לתכנון ובניה

נגד

המשיבה

מ.מ.ש מלונות בוטיק בע"מ

פסק דין

1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה ( כב' השופטת ג' בסול) בתיק ת"פ 765/13 מיום 21.06.2018 ( להלן: "גזר הדין").

רקע ועובדות כתב האישום:

2. המשיבה הורשעה, על יסוד הודאתה, בעבירות של הקמת בנין, ביצוע עבודה בבניין ללא היתר, אחריות לעבודה הטעונה היתר ושימוש ללא היתר בבניה שנבנתה ללא היתר לפי סעיפים 204(א) ו-208(א)(2) + (7), 253 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

3. על-פי עובדות כתב האישום, שהוגש נגד המשיבה וכנגד מנהלה – שטרית שלום, בתקופה שבין 02.12.2018 לבין 01.08.2012 או בסמוך לכך, היתה המשיבה אחראית לביצוע עבודות בניה ברחוב היינריך היינה 1, גוש 10910, חלקה 135 באזור בניין ערים חיפה, אשר נבנו שלא כדין.
עבודות הבניה תוארו כדלקמן: "בחזית הצפון מערבית במפלס הקרקע ובצמוד למבנה הקיים בנו מבנה מקונסטרוקציית מתכת ועץ עם חלונות זכוכית בשטח של כ- 40 מ"ר, המבנה משמש כחדר אוכל/מסעדה של המלון הפועל במקום".
באישום השני אשר יוחס למשיבה נטען כי מחודש 12/2009 לא הפסיקה המשיבה את השימוש בבנייה גם לאחר שנשלחו לה התראות בתאריכים 08.08.2012 ו-11.10.2012.
באישום השלישי נטען כי מחודש 02/2016 אחראית המשיבה לשימוש ללא היתר בתוספת שנבנתה ללא היתר " במפלס הקרקע בחזית המערבית בצמוד לבניין קיים ולתוספת האמורה באישום הראשון משתמשים במבנה שנבנה ללא היתר מקונסטרוקציית מתכת ועץ עם חלונות בשטח של כ -40 מ"ר".

4. ביום 24.04.2018 הורשעה המשיבה על יסוד הודאתה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

5. בגזר דינו מיום 25.06.2018 קבע בית משפט קמא, כי בהתחשב בהודאת המשיבה, טענות הצדדים, נסיבות ביצוע העבירה כפי שנטען על-ידי הצדדים וכעולה מהמסמכים שהוצגו לעיונו, יש להשית על המשיבה את העונשים כדלקמן:

א. קנס כספי בסך 6,000 ₪ אשר ישולם ב-2 תשלומים חודשיים שווים ורצופים.

ב. התחייבות כספית על-סך 15,000 ₪, בתוקף לשנתיים, החל ממועד חתימתה להימנע מביצוע עבירה על הוראות חוק התכנון והבניה, בהן הורשעה או תורשע בהן בתקופת ההתחייבות או לאחריה.

ג. ניתן צו להריסת הבנייה שנבנתה שלא כדין וזאת עד ליום 31.12.2018 אלא אם תקבל המשיבה היתר בניה כדין.

ד. יש לרשום הערה בלשכת רישום המקרקעין בדבר קיומו של הצו.

נימוקי הודעת הערעור:

6. המערערת מלינה על גובה הקנס שהושת על המשיבה וטוענת, כי הקנס שהושת על המשיבה סוטה לקולה מהפסיקה המחייבת והמנחה, ואינו סביר בהתחשב במהות העבירה, היקפה, מכלול הנסיבות ומטרת ביצוע העבירה (שימוש מסחרי לשם הפקת רווחים) והוא סותר באופן ברור את לשון החוק, מטרתו והאינטרס הציבורי העומד מאחוריו ומהווה משום " פרס" לעבריין. על כן עותרת היא להורות על השתת קנס כספי משמעותי שיאיין את התועלת הכלכלית שצמחה למשיבה מהעבירה.

7. לפי המערערת שגה בית משפט קמא בהשתת גובה הקנס שהושת על המשיבה, שכן המערערת הבהירה בטיעוניה לעונש בפני בית משפט קמא כי מדובר בעבירה כלכלית, וכי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון יש לגזור על המשיבה קנס הולם אשר יש בו כדי לאיין את התועלת הכלכלית הצומחת לעבריין מפר העבירה.

8. נטען בהודעת הערעור כי עסקינן בבית מלון " בוטיק" בשם " וילה כרמל", והבניה נעשתה עוד בשנת 2012 בהיקף 40 מ"ר אשר שימשה את המשיבה ועודנה משמשת אותה לחדר אוכל בבית המלון. עסקינן בעבירה בעלת אופי מסחרי, כאשר המשיבה נהנתה מביצוע העבירה והשימוש הכלכלי משך תקופה ארוכה של כ-6 שנים. נטען כי המשיבה הגישה מספר בקשות ללגליזציה אולם עד להגשת הערעור טרם התקבל היתר בניה כדין באשר לבניה נשוא כתב האישום.

9. עוד טענה המערערת, כי לא היה בפני בית משפט קמא כל בסיס עובדתי מספק לנימוק ששימש להקלה בעונשה של המשיבה, ואף אם ראה בית משפט קמא כי יש להקל בעונש, לא היה מקום להשית על המשיבה עונש החורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות עסקינן, ואשר מחטיא את מטרות הענישה. נטען כי עסקינן במקרה חמור של בניית תוספת בהיקף בלתי מבוטל לצרכים מסחריים שנעשה בה שימוש שנים ארוכות תוך משיכת זמן וסרבול הליכים פליליים שננקטו. נטען, כי קנס שהושת נמוך מאד מהרווח הכלכלי שהפיקה המשיבה, ויש בו משום עידוד עברייני בנייה לעבור על החוק.

תמצית טיעוני הצדדים בדיון:

10. במעמד הדיון חזרה ב"כ המערערת על האמור בהודעת הערעור. נטען כי על-פי תקנות העבירות המנהליות, בית משפט קמא חרג מרמת הענישה הראויה, שכן בהתאם לנסיבות העבירה מתחם עונש הקנס נע בין 300,000 ₪ עד 350,000 ₪. נטען כי מעיון בדו"ח מאזן חשבונאי של בית המלון נראה כי סך ההכנסות של המלון מידי שנה, מגיעות למעל 3 מיליון ₪.

11. מנגד, טענה ב"כ המשיבה כי אין בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בגזר דינו של בית משפט קמא, שכן מדובר בגזר דין סביר לחלוטין בנסיבות העניין. ב"כ המשיבה עוד טענה כי יש להתעלם מטיעוני ב"כ המערערת בעניין הדוחות הכספים שהוגשו, שכן המערערת החליטה בבית משפט קמא לא לחקור על המאזנים. ב"כ המשיבה הפנתה לדוחות רווח והפסד אשר מעידים כי המלון מפסיד כספים. ב"כ המשיבה הפנתה להליך המנהלי בעניין הבקשה להיתר שהוגשה לגבי התוספת נשוא הדיון והיא הגישה לעיוני עתירה מנהלית שהגישה ה מערערת כאן כנגד החלטות ועדות הערר , בקשר להליך הכשרת הבנייה במלון שמנהלת המשיבה.

דיון והכרעה:

12. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, שמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בגזר דינו של בית משפט קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל באשר לגובה הקנס.

13. המשיבה הורשעה כאמור, על יסוד הודאתה, בעבירות שעניינן בניה ושימוש בבנייה שנבנתה שלא כדין, ללא היתר, בכך שעשתה שימוש בתוספת שנבנתה לבית מלון בוטיק בשם " וילה כרמל" בהיקף של 80 מ"ר, כאשר 40 מ"ר מהיקף הבניה שימשה את המשיבה לחדר אוכל של בית המלון וזאת למשך תקופה ארוכה של כ-6 שנים.

14. נפסק זה מכבר כי המטרה של הטלת קנס בעבירות תכנון ובניה הנה הרתעת העבריין באמצעות גרימת חיסרון כיס וכן על מנת להפוך את העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית, כפי שנקבע בע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (17.05.2006):

"על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו".

אין להקל ראש בהתנהלות חמורה של בנייה בלתי חוקית מכל סוג, אשר פוגעת לא רק במערך התכנוני במדינת ישראל, כי אם גם בשלטון החוק ובית המשפט מצווה לנהוג בגישה מחמירה במקרים כגון דא (ראו: רע"פ 5587/17 עיסא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים (30.11.2017); רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (22.05.2005)).

15. בגזר דינו של בית משפט קמא, נשקלו נסיבות ביצוע העבירה לרבות התנהלות המשיבה לאורך כל הדרך בקשר עם הבנייה הבלתי החוקית ואף הירתמות המ ערערת לסייע ל משיבה ע"י הגשת עתירה מנהלית כנגד החלטות ועדות הערר אשר קיבלו עררים שהגישו מתנגדים בעלי נכסים גובלים. עיינתי בעתירה המתארת את החלטות הועדה המקומית שהכ שירו את השימוש הנעשה ואת החלטות ועדות הערר שסברו בשונה מהחלטת ה מערערת, ולא מצאתי כי יש באמור בה כדי להקהות מחומרת העבירה. אמנם המערערת, כרשות רישוי, סברה, כי ניתן להכשיר בנייה זו, אולם ועדת הערר סברה אחרת, ומשכך, ראוי כי מי שביצע העבירה לא יופטר מעונש, רק משום שהמערערת סברה כי ניתן להכשיר הבנייה ואף ניס תה לסייע בהכשרת הבנייה הבלתי חוקית שהקימה המשיבה. יש לזכור, כי המשיבה היא היא שהחליטה לבנות את המבנה הבלתי חוקי אשר משמש בחלקו לחדר אוכל - מסעדה .

16. סבורני כי העונש שהושת על המשיבה סוטה לקולה מרמת הענישה המקובלת, בשים לב למהות עבודות הבניה, היקפן והשימוש המסחרי במשך תקופה ניכרת באופן לא חוקי לשם הפקת רווח כלכלי. על כן, בנסיבות העניין יש מקום להתערבות ערכאת הערעור.

17. אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיבה לפיה בית המלון נמצא בהפסדים, שכן אין בנטען כדי לאיין את הרווח הכלכלי שהפיק המלון מהשימוש שנעשה בבנייה הלא חוקית לטובת מסעדה של המלון הפועל במקום.

18. סבורני כי בנסיבות תיק דנן, בהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה בעבירות נשוא הדיון, כאשר מדובר בעבירה בנייה ושימוש ללא היתר, בהיקף בניה לא רחב במיוחד (כ-80 מ"ר), כאשר חלק מהם משמש כחדר אוכל/מסעדה של בית המלון הפועל במקום והפקת רווח כלכלי, בהתחשב בערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה, וכן בשים לב למצבה הכלכלי של המשיבה ( כמצוות לשון סעיף 40 ח לחוק העונשין), סבורני כי מתחם הענישה ההולם נע בין קנס בסך 18,000 ₪ עד ל-60,000 ₪. לעניין זה ראו רע"פ 4233/12 אבו מערוף נ' מדינת ישראל (07.06.2012) בגדרו הורשעה המבקשת בהקמת מבנה בלוקים בשטח של כ-90 מ"ר וכן סככה כאשר במבנה נעשה שימוש מסחרי כחנות לחומרי בניין ונידונה לקנס בסך 33,000 ₪; רע"פ 8532/15 ארביב נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה עיריית נתניה (15.12.2015) המבקש הורשע בביצוע עבודות בניה ללא היתר במקרקעין שבבעלותו בשטח העולה על 100 מ"ר וכן הקמת גדר בארוך כולל של כ-65 מטרים, כאשר הוא עושה שימוש במקרקעין שייעודם לתעשייה קלה, למלאכה ולאחסנה, לשימוש של מגורים ו/או אירוח לאירועים ולנופש. המבקש נידון, בין היתר, לקנס בסך 45,000 ₪; עפ"א 1602-03-15 אבו מוך נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה עירון (21.04.2015), בגדרו נדחה ערעורו של המערער על גזר דינו של בית משפט השלום אשר השית עליו, בין היתר, קנס בסך 18,000 ₪ בגין ביצוע עבודות בניה ושימוש הטעונים היתר ללא היתר בהתייחס להכשרת שטח בהיקף של 460 מ"ר באספלט מקורצף לשימוש מסחרי (סחר במכוניות).

19. ב"כ המערערת הפנתה לתקנות העבירות המינהליות ( קנס מינהלי – תכנון ובנייה), תשע"ח-2018 (להלן: "התקנות") וטענה כי אף אם התקנות אינן חלות על נסיבות העניין, יש להקיש מהאמור בתקנות לעניין גובה הקנס ועל כן, ובשים לב לנסיבות ענייננו, מתחם הקנס נע בין 300,000 ₪ עד 350,000 ₪. הנני דוחה טענה זו של המערערת, וזאת מאחר והתקנות אינן חלות בנסיבות העניין בשים לב למועד תחולתן (שנת 2018) וכן מאחר וב"כ המערערת לא טענה לתחולת התקנות בפני בית משפט קמא ולמעשה לא ניתנה למשיבה זכות לטעון כנגד תחולתן. יתרה מזאת, מתחם הקנס שטוענת לו המערערת גבוה בהרבה מהקנס ההולם את נסיבות העבירה במקרה דנן, בשים לב למדיניות הענישה כפי הובהר לעיל. בהקשר זה יוער כי הפסיקה שאליה הפנתה ב"כ המערערת אינה מתאימה למקרה דנן וזאת מאחר והמקרים שנדונו שם חמורים יותר מענייננו, הן מבחינת היקף הבניה והן מבחינת העבירות המיוחסות לנאשמים שם.

20. על כן, ולאור האמור לעיל, בהתחשב בהודאת המשיבה, מאמציה להביא להכשרת הבנייה הלא חוקית כפי שטענו בפניי ב"כ הצדדים ובפני בית משפט קמא, ובהתחשב ביתר נסיבות המשיבה, ומנגד בחומרת העבירה וברווח הכלכלי שהפיקה המשיבה מביצוע העבירות, מצאתי כי יש מקום להחמיר בגובה הקנס שהושת על המשיבה בגזר הדין, זאת לאור חומרת העבירות ומכלול הטעמים לחומרה שצוינו לעיל.

21. על כן במכלול השיקולים, ובהינתן העובדה שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם נאשמים, הנני משית על המשיבה קנס בסך 25,000 ₪ .

יתר רכיבי גזר הדין יעמדו על כנם.

22. הקנס, בניכוי הסכומים ששולמו על-פי גזר דינו של בית משפט קמא, ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 01.0 3.2019.

23. סוף דבר, הערעור מתקבל אפוא כמפורט בסעיף 21 לעיל.

ניתן היום, א' אדר א' תשע"ט, 06 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.