הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"א 69915-01-20

בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

המערערת
קאהרה ג'בארין
ע"י ב"כ עוה"ד קייס נאסר ואח'

נגד

המשיב
מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובניה
ע"י המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועמ"ש
בפרקליטות המדינה באמצעות תובע בהסמכת היועמ"ש
ב"כ עו"ד ענאן דאגר

החלטה

1. לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט אהוד קפלן) מיום 12.1.20, בתיק בצה"מ 18756-09-18 (להלן: "ההחלטה") לפיה דחה בית משפט קמא את בקשת המערערת לבטל צו הריסה מנהלי (להלן: "בקשת הביטול") שהוציא המשיב ביום 27.8.2018, בנוגע לשלד של בית מגורים בן 3 קומות, בשטח כולל של כ-730 מ"ר (להלן: "המבנה") שהוקם על חלקה 29 בגוש 20353 בעיר אום-אלפחם, שהיא קרקע חקלאית (להלן: "צו ההריסה" או "הצו").

בתיק מקביל – בצה"מ 18707/09/18 הוגשה בקשה דומה על ידי מר עדנאן ג'בארין (להלן: "עדנאן"), לגבי מבנה שלד בן 2 קומות בשטח כולל של כ-300 מ"ר שהוקם על אותה חלקה, בקשר לצו שהוצא גם הוא על ידי המשיב, באותו תאריך - 27.8.18.

2. המערערת ועדנאן טענו טענות שונות נגד הוצאת הצווים וכן טענו כי הם יזמו, ביחד עם אחרים, הגשת תכנית מפורטת לשינוי ייעוד החלקה מייעוד חקלאי למגורים (במסגרת תכנית מפורטת מס' 354-0659854, להלן: "התכנית המפורטת שהוגשה") שעותק ממנה נמסר לוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון ועותק נוסף לעיריית אום אל-פחם, ימים ספורים לאחר הוצאת צווי ההריסה.

כן טענו, כי בהתאם לחוות-דעת שנערכה על ידי המהנדס מר איאד אבו פרח, קיימים סיכויים טובים שהתכנית תאושר.

3. הדיון בשני התיקים אוחד, הבקשות נדחו (על ידי כבוד השופטת ה' אסיף) ובשני ערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי (עפ"א 56516-11-18 ו- עפ"א 56500-11-18), הגיעו הצדדים (בדיון שהתקיים ביום 15.1.2019) להסכמה שקיבלה תוקף של פסק-דין, לפיה תוקף המועד לביצוע צווי ההריסה יידחה ליום 20.3.2019 והחל מיום זה יעמדו לרשות המשיב 60 ימים לביצוע הצווים.
בהמשך נעתר בית משפט קמא לבקשות המערערת ועדנאן להאריך את המועד לביצוע צווי ההריסה על ידם, והמועד הוארך עד ליום 1.7.2019.

4. באותו יום – 1.7.2019 הגישו המערערת וע דנאן בקשה להאריך את המועד בשישה חודשים נוספים. המשיב התנגד ולאחר קיום דיון בנוכחות הצדדים דחה בית משפט קמא את הבקשה. על כך הוגש הערעור בתיק זה, על ידי המערערת בלבד.

5. המערערת טענה בבית משפט קמא, כי חלה התקדמות במובן זה שעיריית אום-אלפחם הגישה תכנית נקודתית להכשרת המבנה וכי הוועדה המחוזית לא דחתה את ה תכנית, אלא ביקשה תכנון כולל יותר. נטען כי קיים שיתוף פעולה עם הוועדה המקומית וכי העניין מתעכב אצל הוועדה המחוזית. כן נטען כי קויימו תנאי הסף וכי כעת ממתינים לדיון בוועדה המחוזית.

ב"כ המשיב התנגד לבקשה וטען, כי בית המשפט אינו מוסמך להאריך את המועד. זאת, מאחר שסעיף 254 ט'(ד)(2), אוסר על בית המשפט לעכב ביצוע של צו הריסה, אם העבודה האסורה איננה תואמת את התכניות החלות על המקרקעין ובמקרה זה אין ספק שהמבנה אינו תואם את התכנית החלה כיום על המקרקעין, בהיות ייעודם הוא חקלאי.

6. בית משפט קמא דחה את הבקשה בקבעו כי מממילא, סעיף 254(ט)(ז) לחוק, אינו מאפשר לבית המשפט להאריך את תוקף הצו מעבר לשנה מיום הוצאתו ומאחר שתקופה זו מסתיימת בעוד יומיים, אין אפשרות להאריך את המועד.

הוסיף בית משפט קמא ואמר, מעבר לנדרש כי, מלכתחילה – אלמלא הסכמת הצדדים – לא היה מקום, כלל, להארכה כלשהי של מועד ביצוע הצו נוכח כך שהמבנה אינו תואם את הוראות התכנית.

טיעוני המערערת בערעור

7. ב"כ המערערת מפרט, בפירוט רב, את ההתקדמות שחלה בעניין התכנית המפורטת שהוגשה ואת הסיבות לעיכובים באישורה, שלטענתו אינן נעוצות במגישי התכנית ואף מציין כי ביום 15.1.20 התקבלה הודעה מהוועדה המחוזית, לפיה התכנית המפורטת שהוגשה תשובץ לדיון בוועדת המשנה.

8. הטענה היחידה של ב"כ המערערת בערעור היא, כי תיקון 116, במסגרתו תוקן גם סעיף 254(ט)(ז) אשר עמד בבסיס החלטתו של בית משפט קמא, איננו חוקתי. כן מפנה הוא לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) , התשס"ט-2008 ולתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), תש"ע-2010 וטוען כי תקנות אלה לא בוטלו לאחר תיקון 116.

בסיום הודעת הערעור ציין ב"כ המערערת כי "למען הזהירות מתארגנת המערערת, במקביל, לפנות בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, לתקיפת הוראות החוק לעיל ולביטולן...".

9. ביום 27.2.20 התקיים דיון בערעור. בתחילת הדיון הודיע ב"כ המערערת שהוגשה על ידו עתירה לבג"ץ נגד תיקון 116 לחוק וציין שהוא אינו מבקש שבית משפט זה יפסוק בטענות נגד חוקיות החוק, אלא, שבית המשפט ידחה את ההכרעה בתיק זה למשך חצי שנה, על מנת לאפשר לבית המשפט הגבוה לצדק לדון בעתירה וכן יורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה, במשך תקופה זו.

ב"כ המשיב התנגד לבקשה וטען, כי אם בית המשפט ייעתר לה ייווצר "ריק משפטי". לגופו של ענין טען, כי בית משפט קמא פסק לפי הדין החל ולכן יש לדחות את הערעור, מה גם שבפני בית משפט קמא לא הועלתה טענה לאי חוקיות התיקון.

לדבריו, קבלת עמדת המערער תיצור תוהו ובוהו משפטי, שכן כלל לא ניתן יהיה לבצע צווים שהוצאו ויוצאו על פי התיקון.

ב"כ המערערת ביקש לאפשר לו להגיש תוך שבועיים בקשה לבית המשפט הגבוה לצדק, לעיכוב ביצוע צו ההריסה וככל שבג"צ ידחה את הבקשה מהנימוק שהוא אינו מוסמך לדו ן בה, הוא יפנה בבקשה לבית משפט זה.

10. בהחלטתי בסיום הדיון אפשרתי לב"כ המערערים לפנות לבית המשפט העליון, תוך 7 ימים, במסגרת העתירה שהגיש, בבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה והוריתי על עיכוב ביצוע הצו עד למתן פסק דין בתיק זה, או עד להחלטה אחרת.

ביום 5.3.20 הגיש ב"כ המערערת הודעה לתיק בית המשפט בה ציין כי הוגשה על ידו בקשה לעיכוב ביצוע, במסגרת העתירה שהוגשה בבג"ץ 1464/20.

11. ביום 8.3.20 הורה בית המשפט הגבוה לצדק (כבוד השופט ד' מינץ) על עיכוב ביצוע הצו עד להחלטה אחרת.

דיון והכרעה

12. משהוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, ברי כי אין כל מקום שאדון בטענות המערערים נגד חוקיותו של תיקון 116 ואף ב"כ המערער מסכים לכך.

גם שאלת עיכוב ביצוע צו ההריסה איננה רלבנטית עוד, בהליך זה, נוכח החלטת בית המשפט העליון בעניין זה.

13. מאחר שהמערערת איננה טוענת דבר וחצי דבר נגד החלטת בית משפט קמא, למעט נושא חוקיות התיקון, אין עוד מה לדון בערעור זה ומשום כך אני מורה על מחיקתו.

ככל שבית המשפט הגבוה לצדק יחליט שהתיקון (או אותו חלק ממנו המגביל את סמכותו של בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע למשך יותר משנה) אינו חוקתי וכי הוא בטל, יהיה צורך לדון (לא במסגרת דיון בערעור זה), בהשלכות החלטתו על עניינה של המערערת.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ט"ו אדר תש"פ, 11 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.