הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עב"י 22194-12-17

בפני כב' השופטת שושנה שטמר, שופטת עמיתה

מערער

ואצ'יסלב ליבשבסקי
ע"י עו"ד גיא מדמוני לנדאו

נגד

משיבה

מדינת ישראל
ע"י עו"ד מאי הרטמן מפמ"ח חיפה

פסק דין

1. ערעור על פסק דין (הכרעת דין מ יום 17/9/17 וגזר דין מיום 12/11/17) שניתן על ידי בית הדין למשמעת של עובדי שירות המדינה בחיפה (בראשות אב"ד עו"ד אורי כהן, וחברי בית הדין, עו"ד דיאנה ירקוני ועו"ד אלון סבן - להלן " בית הדין"). על פיו הורשע המערער בעבירות לפי סעי פים 17(1) ו- 17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963 (להלן " חוק שירות המדינה"), ודינו נגזר לנזיפה חמורה, הורדה בדרגה אחת למשך שנה ו הפקעת 60% ממשכורתו הקובעת.

רקע עובדתי

2. המערער הועסק כעובד תחזוקה במרכז התחזוקה בבית החולים "מעלה הכרמל" ( ובשמו הקודם "מרכז רפואי לבריאות הנפש טירת הכרמל") מאז שנת 2002. הוא משמש בתפקיד טכנאי מיזוג אויר וגזים רפואיים. מאז 2008 המערער חבר בועד העובדים ומשנת 2012 – הוא מכהן כיו"ר שלו. הממונה הישיר עליו היה מר אייל רבינוביץ (להלן "הממונה").

3. עיקר העובדות שיוחסו למערער בכתב האישום שהגישה המדינה נגדו: האישום הראשון דן ב שש הודעות טקסט או ווטסאפ (להלן "ההודעות") שהמערער שלח לממונה, ושעל פי ה כרעת הדין חמש מהן היו בבחינת הפרות משמעת , התחצפות כנגד הממונה וזלזול בו, וזאת במהלך שנת 2015. באישום השני הואשם הנאשם באי קיום נוהל פנימי שהורה על התייצבות העובדים מדי בוקר בחדרו של הממונה על מנת לבנות תכנית עבודה יומית. בגין שני פרטי האישום הורשע המערער, כאמור בעבירות לפי סעיפים 17(1) ו17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת). לנוחות הדיון, אעמיד כבר כאן את נוסח סעיפי החוק בהם הורשע המערער:

"17. עובד מדינה שעשה בישראל או בחוץ לארץ אחת מאלה אשם בעבירת משמעת
(1) עשה מעשה, או התנהג באופן שפגע בשירות המדינה.
...
(3) התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה או התנהג התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה".

סעיף 2 קובע כי:

"לא קיים את המוטל עליו כעובד מדינה על פי נוהג, חוק או תקנה, או הוראה כללית או מיוחדת שניתנו לו כדין, או התרשל בקיום המוטל עליו כאמור".

4. בשל ריבוי הפרטים בכתב האישום ובהכרעת הדין, אפרט להלן את סעיפי האישום, כאשר במצורף לכל פרט אישום אביא את הכרעת הדין, את טיעוניו של המערער בערעור ואת החלטתי לגביהן, אולם אפתח בהערות כלליות, כמובא להלן.

הערות כלליות
5. אקבע כבר כאן, כי מצאתי את הכרעת הדין של בית הדין מפורטת, דנה בכל הטענות שהועלו בפניו, הן אלו העובדתיות והן אלו שהתייחסו ליישום הדין, והתוצאה אליה הגיעה בית הדין מקובלת עלי (למעט באישום הראשון, פריט 5, ששם החלטתי לזכות את המערער) . עוד אעיר כי חלק לא קטן מטיעוני של המערער בערעור היו טענות נגד קביעות עובדתיות שהסתמכו גם על האמון שבית הדין נתן בעדויות של המנהלת האדמינסטרטיבית של בית החולים, הגב' דלית סולברג (להלן "דלית") ושל הממונה, ובחוסר האמון שנתן בהגנה של המערער (בעיקר בהסברו של המערער, שהתנהלותו נבעה מתפקידו כיו"ר ועד העובדים ובמטרה להגן על זכויות העובדים, הסבר שנדחה בהחל טיות על ידי בית הדין). לעניין של התערבות ערכאת הערעור בכגון דא, אחזור על ההלכה הידועה והמושרשת, שחזרה ונזכרה בע"פ 6809/09 ויאצלב מליניקוב נ' מדינת ישראל, ניתן ב-31/3/11 , כדלקמן:
"הלכה ידועה היא כי ערכאת ערעור לא תיטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא אם נפלה בהכרעת הערכאה הדיונית טעות מהותית היורדת לשורש העניין או כאשר המסכת העובדתית אשר נקבעה על ידה אינה מתקבלת על הדעת [ראו למשל: ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 235-232 (1983); ע"פ 4912/91 תלמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 581, 600 (1993); ע"פ 9902/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 ([פורסם בנבו], 16.7.2007); ע"פ 2977/06 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 17.3.2008); ע"פ 10479/08 פלוני נ' מדינת ישראל ( [פורסם בנבו], 11.6.2009); ע"פ 2353/08 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 11 ( [פורסם בנבו], 7.12.2009)]...
.... כלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית חל ביתר שאת מקום בו ממצאים אלו מושתתים על מידת המהימנות שמייחס בית המשפט לעדים שנשמעו לפניו. הגיונו של כלל זה נעוץ בכך שהערכאה הדיונית, המופקדת על מלאכת ההתרשמות מן העדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם נהנית מיתרון ברור על פני ערכאת הערעור [ראו: ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 644-643 (2000); ע"פ 1275/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 30 ([פורסם בנבו], 1.9.2009); ע"פ 10102/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 68 (1983); ע"פ 4912/91 תלמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 581, 600 (1993); ע"פ 9902/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 ([פורסם בנבו], 16.7.2007); ע"פ 2977/06 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 17.3.2008); ע"פ 10479/08 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 11.6.2009); ע"פ 2353/08 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 11 ([פורסם בנבו], 7.12.2009)] ".

החלק השני של טענותיו של המערער בערעור התייחסו להחלטותיו של בית הדין לראות בדברים ש הוכחו ועל אף שהוכחו, משום עבירה.
החלק השלישי של טענותיו של המערער התייחסו להכרעה של בית הדין, לפיה נדחו טענותיו בעניין זוטי זוטות, אכיפה בררנית ופגמים בניהול המשפט.

האישום הראשון.

6. הנאשם נהג לפנות לממונה בהודעות טקסט או הודעות ווטסאפ, בהן כתב את פניותיו נשוא כתב האישום.

האישום הראשון פריט אישום 1
7. המערער שאל בהודעה לממונה מדוע כבר חודשיים אינו רושם את עצמו ככונן. הממונה השיב בשאלה מה זה עניינו, ואז כתב המערער "אני לא חייל שלך ואתה לא מפקד שלי, כנראה שכחת אני אתקן את הטעות שלך בדרך שלי". המערער טען כי הפניות לממונה היו מתוקף תפקידו כיו"ר ועד העובדים, כיון שעובדים אחרים פנו אליו והתריעו שהממונה איננו רושם עצמו מזה חודשיים בלוח הכוננויות.

8. בית הדין דחה את טענותיו של המערער "מכל וכל" (עמ' 3 להכרעת הדין") וכתב "אין אלא להצר שלא השכיל להפנים את הפסול במסרון ששלח" ןכי אף בעדותו לפניו השתמש בלשון מעליבה כלפי הממונה. בית הדין הוסיף כי " סגנון זה אסור שתיהיה לו אחיזה במקום עבודה, הוא משבש את יחסי העבודה ומערער על מרות הממונה, אשר לכן חובה לעוקרו מן השורש" (עמ' 3 להכרעת הדין). נקבע, כי המערער כרך התנהגותו זו בכעסו ובטרוניות שהיו לו כלפי ומנהל המרכז הרפואי דר' יעקב פוליאקביץ או כלפי דלית.

9. המערער טען לפני בית הדין כי הממונה פנה אליו כשהוא משפיל אותו , ותלונותיו על כך לדלית לא נענו. לטענתו הממונה הגיע מרקע צבאי והתייחס לעובדיו בהתאם. עוד טען המערער, ועל טענתו זו חזר בערעור והיא מתייחסת לכל העבירות שיוחסו לו, כי הסיבה להתנכלות כנגדו, הכוללת את הגשת כתב האישום, נובעת מפעילותו העניפה כיו"ר ועד העובדים, לשמור על זכויות העובדים.

10. בית הדין קבע כי הדברים היו פסולים, ואף לפניהם חזר על דברים מעליבים כלפי הממונה. הוסף שאפילו הייתה הפניה כיו"ר הועד, והם לא קיבלו בעניין זה את טענתו של המערער, הרי דבריו היו בלתי הולמים , ואסור שתיהיה להם אחיזה במקום העבודה שכן הם משבשים את יחסי העבודה ומ ערערים על מרות הממונה. אף האמירה " אני אתקן את הטעות בדרך שלי" אינם ראויה מאחר שהיא כוללת איום מרומז.
עוד נקבע לעניין זה, כי על פי עדותה של דלית, רישום הכוננויות בלוח הכונניות אינו משמש קו מדידה לתשלום הכונניות ולפיכך, לא נזקק המערער באמת ובתמים לצרכי הוועד למידע מהממונה על רישומיו בלוח הכוננויות, והסגנון בו נקט לא היה אלא על מנת להקניטו.

הכרעה בערעור לגבי פריט 1 באישום הראשון
11. לעמדתו של המערער, באמירות שיוחסו לו בפריט אישום זה, אין משום פגיעה במשמעת או התנהגות הפוגעת בשירות הממשלתי. לטענתו הוא הסביר היטב לבית הדין את ההודעות ומטרתן, ולא הייתה בהם כל חוצפה ובוודאי לא איום.

12. אינני מקבלת את טיעוניו אלו של המערער; דעתי היא, כדעת בית הדין, שהיה בהן משום מילוי התנאים של סעיפי העבירות בהן הורשע. וביתר פירוט: טען המערער כי בית הדין טעה כאשר לא קיבל את טענתו באשר לאופן רישום הכוננויות והעדיף את עדותם של דלית ושל הממונה וכי דווקא פנייתו של הממונה מראה על חוצפה. טענותיו של המערער בעניין זה הן נגד קביעות של בית הדין המבוססות על אמון שנתן בעדויות. עצם האמירה היא מתחצפת ופוגעת בשירות המדינה ואף יש בה איום מרומז. אם עובד איננו מסכים להחלטה של ממונה, הוא רשאי להציג עמדתו בנימוס או לפנות לדרג גבוה יותר, אולם המילים "אינני חייל שלך ואתה לא מפקד שלי" פירושם שאינני מקבל את מרותך, והמרדנות והפגיעה במשמעת ברורה. טענתו של המערער כי הושפל על ידי הממונה וכי לכן התבטא כפי שהתבטא בהודעה ז ו וביתר ההודעות לא יכולה להתקבל, שכן היא לא התקבלה על ידי בית הדין מבחינה עובדתית אשר קבע כי היחס כלפיו הן מצד דלית והן מצד הממונה היו הוגנים. אולם אפילו נפל פגם בהתנהלות השניים, ואני לא מצאתי זאת במסמכים ובעדויות, הרי עמדו לפני המערער הדרכים עליהן הצבעתי לעיל, והדרך שנקט בה הייתה פסולה.

אישום ראשון - פריט 2
13. ביום 16/3/15, לאחר שהמערער עזב את המרכז הרפואי מבלי שתיקן תקלה בחשמל במחלקה , ולאחר שנעשו נסיונות להשיגו בטלפון, והוא לא ענה, פנה הממונה אל יו למחרת ובקש לדבר אתו על רקע כך שעזב את המחלקה בשעה 6 בערב מבלי לפתור את בעיית החשמל במחלקה ומבלי לעדכנו . המערער השיב "המשמרת שלי הסתיימה בשעה 18:00 למקרים דחופים ניתן לפנות לכונן. אגב אני לא חשמלאי של בית החולים". הממונה העיד כי משהתפתחו חילופי דברים ביניהם ענה המערער שהממונה מטריד אותו. התבטאויות של המערער תועדו (ת/4) לעניין זה: "להבא תעדכן את האמת ואחר כך תרשו ם את מה שאתה רושם. על זה ועל ההתנהלות שלך אני אדאג על כך שאתה תגיע לבירור" ועוד נאמר בעניין זה "אתה יודע שאני מקליט ומתעד.. גם אני מקליט ומתעד את השקרים והערמומיות שלך, איתך אגיע עד הסוף ... עד שמשרד הבריאות יבין שאתה גורם נזקים... בינתיים אתה מטריד אותי שוב" . כתב האישום התייחס בקטע מצוטט זה למילים " אתה מטריד אותי שוב".

14. הממונה העיד לעניין זה ש חש בחלק מהדברים מאוים וכי המערער לא נהג כשורה שלא דאג לעדכן על התקלה והשאיר את המחלקה בלא שה יא טופלה. המערער טען כי הרים את המתג ואז החשמל חזר, ואחרי זמן מה, התקלה חזרה. הוא התקשר לחשמלאי הראשי, אשר אמר לו שאין לו מה לעשות וכי רק למחרת יבוא אדם לתקן. כמו כן טען כי איש לא התקשר אליו. עוד טען המערער כי לא הייתה הוראה להתקשר לממונה על מנת לעדכנו. להיפך, הייתה הוראה של דלית שלא להתקשר לממונה לאחר שעות העבודה וכי לא היה נוהל כזה.

15. בית הדין ראה את האירוע כחמור בכותבו כי " אכן לקרוא ולא להאמין": המערער לא רק שלא הודיע על התקלה ועזב את המחלקה, אלא שאף לא ענה לטלפונים במשך כל הערב ואחר כך איים על הממונה, כפי שתואר לעיל באומרו כי "אני אעמד אתך שהתגיע לבירור ואני מגיע אתך עד הסוף". הוא אף הקליט את הממונה על אף שהקלטה של עובדים זה את זה, איננה מותרת על פי ההלכה (בר"ש 4450/15 חיה עופרה שמואלי נ' מדינת ישראל ניתן ביום 6/7/15). בית הדין אף ציין כי התנהלותו הראויה של הממונה, שדאגה לצרכי ציבור החולים, באה לידי ביטוי במכתב מיום 22/3/15, בו כתב כי " התנהלו חילופי הודעות SMS שאינם ברמה נאותה.. עלינו לשפר התנהלותנו אל מול הלקוח ולא להשאיר מחלקות עם תקלות פתוחות למשך הלילה ".

הכרעה בערעור לעניין האישום הראשון פריט 2
16. באשר לטענתו של המערער שהממונה מטריד אותו בפניותיו אליו כיוון שהן נעשו מחוץ לשעות העבודה, הרי אינני מקבלת את טענתו של המערער כי למעביד אסור לפנות לעובד מחוץ לשעות העבודה. הממונה פנה בעניין של תקלה שהיה בה כדי לפגוע בהתנהלות במחלקה של החולים. גם נסיון להשיג את המערער בטלפון איננה הטרדה. תשובתו של המערער נאמרה בגסות ובכוונה לפגוע בסמכותיות של הממונה.
אישום ראשון – פריט 3 :
17. ביום 18/8/15 כתב המערער לממונה "ברצוני לדעת במה התעסקת אתמול כול היום חוץ מלטייל עם ילדיך" והוס יף "אל תשכח לשים את הsms ולשים ליד המחשב שלך ולקרוא אותו כל רגע". המערער טען כי מסרון זה נשלח בעקבות שמועה שהגיעה אליו על התנהלות זו. הוא טען כי לא פנה לדלית כיוון שפנה אליה בעבר והיא לא פעלה כנגד הממונה. עוד טען המערער כי הדברים נאמרו במסגרת תפקידו כיו"ר ועד העובדים כיוון שהממונה אמור לשמש דוגמא ליתר העובדים.

18. בית הדין קבע כי הדברים נאמרו, כפ י שהנאשם הודה בת/7, כיוו ן שהממונה העיר לו כי הוא לא עושה כלום בעבודה ועוסק כל היום בענייני וועד העובדים. בית הדין קבע כי הדברים נאמרו ונכתבו באופן מחוצף ,כדרכו של המערער, ואף ללא כל התגרות או התנהלות לא תקינה של הממונה.

הכרעה לעניין אישום ראשון פריט 3
19. המערער טען כי התלונה הגיעה אליו כיו"ר ועד העובדים, כי נכון שפנייתו לא הייתה מנומסת אולם הממונה עצמו אישר כי לא חש עצמו מאויים אלא אמר ש"כך קשה לנהל מחלקה".

20. אינני מקבלת את טיעוניו של המערער. כאמור, בית הדין לא האמין לו כי הוא פנה לממונה בפניותיו נשוא כתב האישום כיוון שראה עצמו פועל במסגרת היותו יו"ר ועד העובדים. אוסיף שיתכן שתפקידו של המערער כיו"ר ועד העובדים נתן לו, באופן סוביקטיבי מוטעה, רוח גבית שמותר לו להתחצף כלפי הממונה ולפגוע במעמדו וביכולתו לנהל את המחלקה. לעניין טענתו של המערער כי הממונה הודה שלא אוים על ידי ההודעה, הרי המערער לא הואשם בעבירה של איום, ודי במה שהממונה אמר כי הרגשתו הייתה ש"כך קשה לנהל מחלקה". מן הבחינה האובייקטיבית סבורה אני כי הפניה הייתה מתריסה ומחושבת ומטרתה לפגוע ביכולתו של הממונה לנהל את המחלקה ולגרום לו לפחד ממנו. המערער ביטל את ההיררכיה ההכרחית בניהול צוות עובדים ובית חולים. פניותיו המתריסות העמידו אותו בשורה אחת עם הממונה בענייני משמעת. מובן כי המערער יכול היה לפנות בתלונה אל בעלי התפקיד שהיו ממונים על הממונה.

אישום ראשון – פריט 4:
21. ביום 19/8/15 פנה הממונה אל הנאשם וביקשו שיבוא אליו לפני ארוחת הבוקר כפי שהיה הנוהל ביחידה על מנת על כך ענה לו המערער כי " לא יכול. שיחות הבוקר איתך מפריעות לי למערכת העיקול שלי" (הכוונה לעיכול, ש.ש). בתגובה הסכים הממונה שהנאשם יגיע אליו לאחר ארוחת הבוקר, אולם המערער לא התייצב. למחרת פגש אותו הממונה ואמר לו " ראיתי שלא הלכת לאכול. אתה יכול להגיע אלי עכשיו?". לכך השיב המערער "אני שותה קפה כרגע. לפי הוראת דליה צריך להגיע אליך עד שעה 8 כולל". למחרת היום כתב המערער לממונה "אני מאד מרוצה מזה שלאחר שהוועד השיג תשלום עבור קריאות פתע במרכז המצ'וקמק שלנו אח כללי יתחיל להתקשר אליך רק אליך כדי להזמין את הכונן אחזקה כך צריך להיות. עכשיו תשלום כמובן וועד ברשותי (צ.ל בראשותי, מנסח כתב האישום) השיג". עוד כתב המערער כי "למכתבך אתה מקבל תשובה של עו"ד שלי והעתקים לדלית ודוקטור פולי אקביץ. תתכונן טוב לבית משפט בקרוב". בהמשך כתב המערער "ערב טוב הפניה אליך כיו"ר ועד מנמ"ש. ידוע לי שעובדי מחלקת אחזקה לא סובלים אותך ומה שהם חושבים עליך. לכן אני ממליץ לך בחם להתפטר מעבודה וללכת להתעסק עם משפחתך. נכשלת. מה לעשות? אבל יש עדיין אפשרות לברוח".

22. על התבטאויות אלו כתב בית הדין קמא כי המטרה של פגישות הבוקר היו לקבוע עם העובדים תיעדוף של סדרי העבודה. המערער היה צריך להישמע להוראות הממונה ובמקום זה "החציף פנים" מה שהכביד על ניהול המחלקה ועל האפשרות להגיע להישגים מקצועיים כמו לטפל במערכות מיזוג האוויר שהרבו להתקלקל. בית הדין לא נתן אמון בדבריו של המערער שסירובו להתייצב נבע מבעיות בריאותיות במערכת העיכול שלו. נקבע כי לשונו בעניין זה הייתה "לשון משתלחת" (עמ'' 9 להכרעת הדין) וכי לא הוצגה כל ראיה רפואית על הפרעות אלו או אחרות שהיה בהן למנוע התייצבות כדרישת הממונה. עוד התרשם הרכב בית הדין כי לשונו של הממונה הייתה מנומסת לעומת לשונו הגסה של המערער. גם אם רצה המערער לאכול בשעות בהן הגישו ארוחה (והוקצב ו לעובדים לצ ורף זה 15 דקןת, בין 7:15 ל-7:45) מה מנע ממנו לפנות בלשון מנומסת לממונה ולבקש כי הפגישה תתקיים מיד אחר כך. נקבע כי המערע ר סרב לקבל מרותו של הממונה. גם לגבי טענתו של המערער כי החליט לשתות קפה במקום ארוחת בוקר בחדר וביקש להיות לבד, סבר בית הדין שנאמרה בכוונה לפגוע בממונה. בית הדין כתב לאחר שאף בדק את התשובות המתלהמות של המערער גם בחקירה הנגדית לפניו, כי המערער "לא ציית להוראות, זילזל בממונה והכל תוך התייחסות מעליבה שמקומה לא יכירנה במקומות עבודה...אף אם לנאשם היו טענות מלוא חופניים כלפי מכלול של גורמים בבית החולים ומחוצה לו, אסור היה שייתן דרור לחרצובות לשונו" (עמ' 10 לפסק הדין). והמשיך בית הדין וכתב כי "דומה שהנאשם, עובד החזקה במחלקה, שם עצמו כאחד מגורמי ההנהלה שבסמכותם להעביר לממונה הוראות לביצוע מיידי" והכוונה להתבטאות שמעתה ישתנו סדרי העבודה ואח כללי יתקשר לממונה כדי להזמין כונן החזקה.

23. עוד קבע בית הדין, כי מסרון מיום 20/8/15 שבו כתב המערער לממונה, כי "למכתבך אתה תקבל תשובה של עו"ד שלי, והעתקים לדלית ודוקטור פליאקביץ תתכונן לבית משפט" הם בבחינת השמעת איומים. הממונה העיד כי הנאשם חזר פעמים רבות על האיום של בית משפט ובשל החזרה ראה בכך איום. בית הדין לא קיבל את טענתו של המערער, שאמירה זו הייתה בעניין הפרמיה, שהממונה סרב להעניק לו. נקבע כי האיום היה כללי במטרה שהממונה יתנהל תחת חרדה מתמדת מהצפוי לו, על פי איומו של המערער.

24. ביום 20/8/15 שלח המערער מסרון לממונה ובו כתב" ערב טוב. הפנייה שלי אליך כיו"ר ועד מנמ"ש. ידוע לי שעובדי מחלקת האחזקה לא סובלים אותך ומה שהם חושבים עליך. לכן אני ממליץ לך בחום להתפטר מעבודה וללכת להתעסק עם משפחתך. נכשלת, מה לעשות? אבל יש לך אפשרות לברוח, גם כסף לא חסר לך – יש לך פנסיה מהצבא". לגבי דברים אלו כתב בית הדין כי"מה ניתן לומר נוכח דברים בוטים ומכפישים אלה, שהרי חומרתם היא בבחינת 'אבן מקיר תזעק'. לעמדת בית הדין, אין קשר בין תפקידו כיו"ר הועד של המערער לבין הדברים שנכתבו בהודעות אלו, ואפילו היה, הרי זו השתלחות בוטה ומחפירה. אפילו פגע הממונה בו וביכולותיו המקצועית (ולא נקבע כקביעה עובדתית שכך היה ) הרי יש באמירות אלו כדי ניצול תפקידו כיו"ר הוועד

הכרעה - אישום 1 פריט 4
25. המערער טען בערעורו כי אכן הוא סבל מהפרעות בעיכול, כי יש לו זכות לאכול ארוחת בוקר או לשתות קפה, המערער הודה שיש גוון של התרסה בדבריו אולם לטענתו אין המדובר באיום או בהתחצפות או זלזול בממונה.

26. אין לי אלא לאמץ את דברי בית הדין במלואם. בחינה אוביקטיבית של הנאמר מראה על התבטאויות גסות, בלתי ראויות בין ממונה בשירות לבין הכפוף לו. מסכימה אני אף עם עמדת המשיבה כי ריבוי ההודעות הלקויות כאמור, מראה על כוונה לפגוע בסמכות של הממונה.

אישום מס' 1 פריט 5
27. בהמשך כתב המערער במסרון כי " בקרוב מכתבים שלך אלי כיו"ר ועד מנש"מ אני אפרסם לכל עובדי המרכז, כך כולם ידעו במה אתה מתעסק כל היום". בהמשך היום כתב המערער מסרון נוסף "החלטתי ביום ראשון להתחיל לפרסם כיו"ר ועד מנמ"ש את המכתבים שלך אלי כעובד האחזקה, לכלל עובדי המרכז".

28. בית הדין קבע כי מסרונים אלו קשורים לגישתו השלילית של המערער לממונה, ונעשו במטרה להפחידו ולהצר את צעדיו. בית הדין לא השתכנע כי מסרונים אלו נעשו במסגרת תפקידו כיו"ר הוועד אלא מטעמים לפגוע בממונה שלא קשורים בכלל העובדים.

הכרעה אישום 1 פריט מס' 5.
29. המערער טען בערעורו כי זכותו לפרסם את המכתבים שכתב לו אייל וכי בית הדין טעה כאשר סבר שהכוונה ב"מכתבים" להודעות.
המשיבה טענה כי אין לקרוא את ההודעות אלא כרצף אחד של התבטאויות נטולות רסן שחומרתן פוגעת במשמעת הנדרשת בשירות המדינה.

30. לא בלא היסוס ומחוסר מידע מה כללו מכתבים אלו ובהעדר ראיה לסתור כי הכוונה הייתה למכתבים ולא להודעות, ובהתחשב שעל המדינה להוכיח מעל לכל ספק סביר עבירה, החלטתי לזכות את המערער מהרשעתו בפריט זה. אינני סבורה כי אמירה של עובד שיפרסם מכתבים שנשלחו אליו או שיש ברשותו הן בבחינת עבירה.

פריט האישום השישי:
31. ביום 2/1015 פנה המערער אל הממונה בקשר לתקלה מסויימת. לכך השיב המערער כי "אני גם צריך הרבה דברים ממך. למשל למה עד עכשיו לא סדרת לי כוננות שישי שבת" ובהמשך הוסיף " עובד גרוע ולא מקצועי כמוני מבחינתך ואתה צריך אותו. משהו לא מסתדר כאן".
בעניין זה החליט בית הדין לזכות את המערער. אמירה זו לדעת בית הדין, מבטאת מצוקה ותסכול אישיים של המערער ואינם פוגעים בכבודו של הממונה.

האישום השני: התעלמות המערער מהוראת נוהל פנימי שחייב אותו להגיע לישיבות בוקר יומיות עם הממונה:

32. על פי עדותה של דלית, שהייתה מהימנה על בית הדין, נפסק שהמערער נמנה באופן דבקני ומתמיד מלהתייצב בחדרו של הממונה כנדרש על פי הנוהל הפנימי לפיו על העובדים להתייצב בבוקר לפני תחילת המשמרת בחדרו של הממונה על מנת להכין תוכנית עבודה. דלית אף כתבה ל מערער ביום 27/8/15 ועמדה על כך שעליו לקיים את הנוהל. הממונה העיד כי המערער היה היחיד מבין עובדי המחלקה שלא התייצב כנדרש.

33. בית הדין קבע כי שוכנע שהמכתבים שנכתבו לו מצביעים על התנהלות מתמידה שהמערער בחר בה ובכך נעברה עבירת המשמעת על ידו.
הכרעה בערעור לגבי האישום השני.
34. המערער טען שלא הוכח נוהל זה, כי בית הדין טעה כאשר האמין בעניין זה לעדויותיהם של דלית ושל הממונה, שלא הוכח מעל לכל ספק סביר מתי לא קויים הנוהל , שהייתה לפניו עדות (של העד דניאל גסר) שלעתים אף הממונה לא התייצב בבוקר, עוד טען המערער כי לא הוכח באילו מועדים חסר.
35. אף לעניין אישום זה אני דוחה את טיעוניו של המערער. הקביעות של בית הדין היו קביעות עובדתיות שנסמכו כאמור על האמון שנתן בעדויות דלית והממונה. אין מקום להתערב בהן. בית הדין שוכנע כי המערער לא התייצב באופן שיטתי לישיבות אלו, ולפיכך אין פגם באי פירוט המועדים בהם לא התייצב המערער.
טענות נוספות של המערער בבית הדין ובערעור.

זוטי דברים
36. הנאשם טען כי ההודעות, אפילו היו בבחינת עבירות, הרי מדובר בזוטי דברים מאחר ואין בדבריו לשון גסה ו משום שלא נטען כי נעדר לעתים קרובות מהישיבות. בית הדין דחה טענה זו.

37. הטענה של זוטי דברים, נדחתה על ידי בית הדין. נקבע כי יש להתייחס אליה בזהירות במטרה שלא לייתר עבירות קלות (בית המשפט הפנה לע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' עזיזיאן פ"ד נג 747, 761 ולספרו של השופט י' קדמי " על הדין הפלילי (כרך א' עדכון והשלמה תשנ"ו, עמ' 113). נקבע כי המערער פגע בערכים בסיסיים עליהם מושתת שירות המדינה וביניהם שמירה על כבוד הזולת (לרבות כבוד הממונה) וציות להוראות.

37. אעמיד להלן את נוסח סעיף 34יז לחוק העונשין:

"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".

אני קובעת כי צדק בית הדין כי ההודעות, כל אחת בנפרד וכולן יחד, מטרתן הייתה לפגוע במשמעת בשירות ובכבודו של הממונה. מתן לגיטימציה לפניות חוזרות, מתריסות וגסות מעין אלו היא בבחינת פריצת חורים לא קטנים בגדר – המשמעת של שירות המדינה. ההלכה היא כי האינטרס הציבורי יש לו משקל רב במסגרת השיקולים אם יש להחיל את הסייג של זוטי דברים (סעיף 34יז לחוק העונשין). כתב על כך השופט א' הלוי בע"פ 7829/08 מ"י נ' אריאל הנדסת חשמך רמזורים ובקרה בע"מ ואח' (ניתן ביום 14/7/2995) כדלקמן .

"25. בגוף סעיף 34יז ל חוק העונשין מפורטים ארבעה תנאים מצטברים ליישומו ואלה הם: "...טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי...". בחינתו של מעשה לאור התנאים הללו אמורה להוביל למסקנה אם במעשה קל ערך עסקינן. ניסוחו הכללי של הסעיף מעלה את השאלה בדבר המשקל הסגולי של כל אחד מהתנאים, וכיצד לערוך את השקלול הסופי ביניהם. נראה שלא ניתן לקבוע מראש את המשקל המדויק שיש לייחס לכל תנאי, שכן לכל מקרה הנסיבות המיוחדות לו. עם זאת הגישה הרווחת היא כי משקלו של התנאי האחרון , בדבר האינטרס הציבורי, רב מ זה של השאר (י' קדמי על הדין בפלילים – חוק העונשין (כרך א) [29], בעמ' 556 )".

38. דעתי היא כי האינטרס הציבורי דורש שתיהיה בשירות הציבורי משמעת ומסירות לעבודה, שאחרת לא ניתן יהיה למלא את מטרותיו . אין הכוונה ש"עם ישראל" יהפוך עורו ויהיה על דרך המשל בעל משמעת ונימוס כלפי הסולם ההיררכי כמו אצל היפנים, שהרי נוטים אנו, וטוב שכך, להביע דעתנו בכל עניין ועניין ולפני כל, אולם בוודאי שאין לקבל הודעות כפי ששלח המערער אל הממונה עליו, ועל הפגמים בהם כבר עמדתי.

טענות להגנה מן הצדק מחמת אכיפה בררנית ובשל פגמים בהליך ה משמעתי וכן כי נרדף בשל היותו יו"ר הועד
39. המערער טען כי המאשימה נהגה דין שונה כלפי התבטאויות קלות ערך מפיו לעומת התבטאויות חמומות מצד מנהליו.

40. נקבע כי לא הייתה אכיפה בררנית. אמנם דלית אמרה שלא בנוכחותו כי הוא אידיוט, אמירה חד פעמית וכאמור שלא בפניו, והממונה התבטא פעמיים בהתבטאויות שהיו לא ראויות – פעם כשאמר שיזרוק נעל על המערער, מילים עליהן התנצל, ופעם שניה כאשר אמר "אין מבהילים זונה בזין", דברים שנאמרו בתגובה לאיומים של המערער, אולם, כך כתב בית הדין, אין דומה התנהלותם של הממ ונה ושל דלית לתגובתו של המערער במסרונים בוטים על פניות הממונה אליו תוך השמעת איומים מפורשים ומרומזים.
41. משקבע בית הדין כי בהתבטאויות של הממונה ושל דלית לא נעברו עבירות משמעת, המשיך ודחה גם את טענת המערער כי נפלו פגמים במחדלי חוקר המשמעת שנמנע מלחקור את הממונה ואת דלית בעניין האמירות שיוחסו להן. בית הדין אף התייחס להלכה לפיה נפקותם המשפטית של מחדלי חקירה נקבעת על פי מידת פגיעתם ביכולת הנאשם להתגונן (ע"פ 37/07 משה פרג נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 10/3/09) וקבע כי שוכנע שאין בהת נהלות החוקר משם מחדלים שיורדים לשורשו של עניין, שכן הגנתו של המערער לא קופחה כלל ועיקר.

42. דבריו של בית הדין מקובלים עלי . האמירה של דלית כי המערער הוא אידיוט לא נועדה לאוזניו, היא הייתה חד פעמית ובאה בתגובה על כך שהמערער התערב במו"מ על תביעה של עובד וגרם לו להירע את מצבו ולהפסיד כספים. האמירה של הממונה כי יזרוק נעל, לא היתה ראויה, ואילו הביטוי השני איננו בלתי נפוץ, כאשר מטרתו לומר בחיוך , אל תאיים אינני מפחד. אין בכך לומר שניתן להשתמש בביטוי זה לפני כל נוכח שהוא ובמסגרת העבודה. אולם, זאת ועוד וחשבו מזאת: כידוע "אכיפה בררנית" היא זו המפלה בין בני אדם דומים או כאשר היא מפלה כך מטעמים זרים ושרירות נכתב על כך ב בג"ץ 6396/96 סימונה זקין נ' ראש עיריית באר שבע, ניתן ביום 8/5/1999:
"(2). להבדיל מאכיפה חלקית גרידא, אכיפה בררנית של החוק היא כזו הפוגעת בשוויון משום שהיא מפלה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך-כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני. די בכך שהשיקול הפסול באכיפה, גם אם אינו שיקול יחיד, הוא השיקול המכריע (דומיננטי) בקבלת החלטה לאכוף את החוק (305ג – ד)."
43. לא זה המקרה לפנינו. טענותיו של המערער כי נרדף על ידי הממונים עליו, עקב היותו יו"ר ועד העובדים, נדחתה על ידי בית הדין, מחוסר אמון בדברי המערער. נקבע כי הטענות נגד ההנהלה מוקדו לדלית ולא נגד הממונה. החיכוכים עם ההנהלה היו בעניין פרמיות שהממונה לא היה צד בהם. על כל פנים, לא הו כח כי הממונה התעמר בעובדים על רקע מימוש זכויותיהם אלו. עוד נקבע כי המערער לא התלונן על הממונה. אמירותיו הפוגעניות של המערער היו על רקע אי הסכמתו של הממונה, ש המערער ייצא לחופשה במועדים מסויימים או כי הממונה התבטא נגד רמתו המקצועית מה שפגע ברמת הפרמ יה שקיבל. נקבע כי אין בסיס לטענה כי הועסק באופן פגעני או מתעמר

העדר פגיעה בשמו הטוב של הממונה
44. טען המערער כי לא היתה פגיעה בשמו הטוב של המערער כיוון שההודעות נכתבו לממונה ולא הופצו – ואף טענה זו אין לקבל שהרי לא בחוק איסור הוצאת לשון הרע עסקינן אלא ב בחינה אוביקטיבית על תוכן ההודעות, שאין ספק כי הן פוגעות בשמו הטוב, באופן ניהולו של הממונה את עובדיו ובהתייחסותו אליהם.

גזר הדין

45. בית הדין עמד על חומרת העבירות, כאשר המערער העיז פניו לממונה, התחצף אליו וזלזל בהוראותיו באופן בוטה ושיטתי ולאורך זמן כאשר הוא משתמש תדיר בשפה בוטה ומעליבה. נקבע כי המערער הפר את חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו באופן התנהלותו, פעל בחוסר תום לב מוחלט ויצר בהתנהגותו אוירה מתסיסה. החומרה גוברת כאשר נלקח בחשבון כי נעשו לו בעבר שני שימועים ובעטיים ננקטו נגדו צעדים משמעתיים. היה זה בגין אי ביצוע הוראת הממונה לסלק מחסני כתר במסדרון צר כך שסיכנו את בטיחות העובדים, והשני בגין התנהלות לא תקינה כלפי הממונה הישיר, שכללה התחצפות ושימוש במילים ובביטויים לא הולמים.
46. בית משפט קמא סקר את נסיבותיו האישיות של המערער ובין היתר, שעל אף שני השימועים שנעשו לו, היו עליו ועל עבודתו חוות דעת טובות בשנים 2016 ו-2017. בזו משנת 2017 נכתב בין היתר כי ניכר שיפור ביחסו אל הממונה. עוד התחשב בית הדין בכך שהמערער נשוי ולו ילד הסובל מנכות.

47. בית הדין עמד על מטרות אמצעי המשמעת: מניעת פגיעה משמעותית בתפקודו של השירות הציבורי, בתדמיתו ובאמון בו, והרתעת עובדים אחרים, כאשר ניתנת עדיפות למטרות אלו על פני נסיבותיו האישיות של הפוגע בהן. בית הדין מצא את האיזון הראוי בענישה אותה גזר על הנאשם, תוך ציון שאין הם ממצים עמו את הדין בכך שהם מורידים אותו בדרגה רק לשנה אחת והפקעת שכר חלקית.

48. כאמור דינו נגזר ודינו נגזר לנזיפה חמורה, הורדה בדרגה אחת למשך שנה, הפקעת 60% ממשכורתו.

הכרעה בערעור על גזר הדין
49. בית משפט קמא סקר את החומרה שבהודעות ששלח המערער לאורך זמן. לדעתי העונשים שהטיל בית הדין על הנאשם הם מידתיים ואינם חורגים במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. לעניין זה אוסיף ההלכה קובעת שבדרך כלל לא תתערב ערכאת הערעור באמצעי המשמעת שנגזרו על נאשם על ידי בית הדין, כאשר "הטעם לכך הוא שחזקה על בית-הדין כי מבין הוא את משמעות אמצע המשמעת שהטיל על הנאשם וכי הנורמות הראויות בשירות המדינה הן בתחום מומחיותו. התערבות בשיקול –דעתו של בית-הדין תיעשה מקרים חריגים שבהם קיים חוסר סבירות וחוסר מידתיות ביחס שבין אמצעי המשמעת שננקט לבין העבירות" (וראו עש"מ 5282'98 מדינת ישראל נ' כתב בעמ' 93 , ניתן ב-22/11/98)

50. על אף שזיכיתי את המערער מהפריט החמישי שבאישום הראשון, אינני מוצאת שזיכוי זה מצדיק להפחית מאמצעי המשמעת שבית הדין הטיל על המערער.

לסיכום

51. לא מצאתי לנכון להתערב בהכרעת הדין של בית הדין, למעט שהחלטתי לזכות את המערער מהפריט החמישי באישום הראשון. כמו כן החלטתי לדחות את הערעור על גזר הדין.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ט, 22 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.