הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"ח 2679-10-21

בפני
כבוד ה שופט דניאל פיש

העוררים

  1. עופר זלצמן
  2. גורגיאנה מורחן
  3. סינגל פוט בע"מ

נגד

המשיבה
משטרת ישראל - היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית

בשם העוררים: מייצגים את עצמם
בשם המשיבה: פקד שי רוזנטל ורס"מ לירון גל

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן) מיום 26.9.2021 בה"ת 23353-07-19, בה הורה בית משפט קמא על הארכת ההחזקה בתפוסים שנותרו בשישה חודשים נוספים מיום 26.9.2021.

רקע וטענות הצדדים

בחודש ינואר 2019 , נעצרו העוררים ונפתחה נגדם ונגד חשודים נוספים חקירה גלויה בגין חשד לביצוע עבירות שונות, בניהן : עבירות מרמה, עבירות לפי חוק זכויות יוצרים, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ועבירות מס.

במסגרת החקירה, עם מעצרם של העוררים, נתפס רכוש רב השייך להם בצווי בית משפט. בין היתר נתפסו נכסי נדל"ן, כלי רכב, חוות סוסים, חשבונות בנק, מחשבים, פלאפונים ועוד (הכל כמפורט ברשימה אשר צורפה לבקשת המשיבה להארכת ההחזקה וצווי ההקפאה שהוגשה לבית משפט קמא). מעת לעת הוארכה ההחזקה בחלק מהתפוסים, חלקם נמכרו, לגבי חלקם ניתנו צווי מניעה והקפאה וחלקם הוחזרו לידי ה עוררים.

נכון למועד זה, ישנם מחשבים, טלפונים ניידים וכוננים התפוסים על ידי משטרת ישראל כראיות. כמו כן, תפוסים נכסי נדל"ן בכפר הנשיא וברומניה, רכבים, נגררים וכמה אלפי שקלים שנתפסו מחשבונות בנק.

חומרי החקירה בתיק הועברו לעיון הפרקליטות , ובכלל זה חומרים שנאספו לאחר ביצוע השלמות חקירה, אולם טרם התקבלה בתיק החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום.

בחודש ספטמבר 2021 הוגשה על ידי המשיבה בקשה נוספת להארכת ההחזקה בתפוסים שנותרו . לאחר שמיעת טענות הצדדים נתן בית משפט קמא את ההחלטה נשוא הערר בה הורה על הארכת ההחזקה בתפוסים שנותרו למשך שישה חודשים נוספים מיום מתן ההחלטה .

לטענת העוררים, בהתאם להוראות המחוקק, בשלב זה של ההליך למשיבה אין סמכות להופיע מול בית המשפט והפרקליטות היא ז ו שצריכה לייצג את המדינה. העוררים סומכים את טענתם על לשון סעיף 15(ב)(2) לפקודת מטא"ר 14.01.45 . נטען שבית משפט קמא לא התייחס לטענה זו ב מסגרת החלטתו, ופירש באופן שגוי את הפקודה בקבעו שהמשטרה אמורה לבקש את הארכת התפוסים כל עוד החקירה לא הסתיימה. נטען שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בה נקבע נוהל מעקב אחרי תיקים המצויים בהשלמות חקירה. נטען שכאשר מתבצעות השלמות חקירה לבקשת הפרקליטות אין מדובר בחקירה פעילה.

העוררים טענו כי משך החקירה חורג מפרק הזמן המקסימלי הקבוע בהתאם לסעיף 57א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ו הנחיית היועץ המשפטי לממשלה הרלוונטית ומשכך כלל לא ניתן להגיש בתיק כתב אישום ובית המשפט מחויב להשיב את התפוסים . העוררים הפנו גם לנוהל אח"מ 300.05.166 וטענו כי משך החקירה בתיק חורג מפרק הזמן הקבוע בנוהל. העוררים טענו שיש להתנות הארכת ההחזקה בתפוסים בכך שהפרקליטות תמציא "מסמך תמיכה" , כלשונם, מטעם היועץ המשפטי לממשלה.

העוררים טענו שבמסגרת הליך אחר שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה שמספרו 65176-07-21, התקיים דיון בתחילת חודש אוגוסט 2021, במהלכו הצהיר הפרקליט המלווה ש בתיק תגובש עמדה בתוך שבועות בודדים. נטען כי אף על פי שחלפו מאז חודשיים, בית משפט קמא מצא להאריך את ההחזקה בתפוסים בשישה חודשים נוספים.

העוררים הוסיפו וטענו כי עוררת 2 מנהלת הליך משפטי אזרחי הנוגע לחשבון בנק בבעלותה אשר נסגר משום שבוצעה בו פעילות המתאימה להלבנת הון. נטען שבמסגרת אחת ההחלטות שניתנו בתיק האזרחי נקבע שלא בוצעה פעילות של הלבנת הון בחשבון (יובהר שההחלטה לא צורפה) ולכן העוררת לא יכולה להימצא כמי שביצעה עבירת הלבנת הון בהליך פלילי וכלל לא ניתן להעמידה לדין בגין עבירה זו .

העוררים טענו שאין כל תכלית להמשך התפיסה.

העוררים טענו שבמסגרת החלטות שיפוטיות שונות שניתנו בנוגע להחזקת התפוסים הועברה ביקורת שיפוטית על התנהלות המשיבה, אולם לא הוטלו עליה סנקציות.

עוד טענו העוררים כי החלטת בית משפט קמא פוגעת באמון הציבור במערכת המשפט.

העוררים טענו שנציגי המשיבה לא דברו אמת בדיונים, והפנו להחלטות שונות שניתנו על ידי בית משפט קמא בשנת 2020 מהן עולה, לטענת העוררים, שהמשיבה שיקרה לבית משפט.

לטענת העוררים החלטתו של בית משפט קמא נכתבה מראש, ותוך התעלמות מקביעות של ערכאות קודמות שדנו בתיק.

נטען שאין סמכות להחזיק בתפוסים על פי חוק איסור הלבנת הון טרם הרשעת העוררת 2 בדין.

נטען ששגה בית משפט קמא כאשר נמנע מלקבוע האם העוררת 2 ביצעה עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון.

נטען כי הימשכות ההליכים פגעה באופן קשה בעוררים שכל רכושם נתפס וכי מצבם הכלכלי בשלוש השנים שחלפו מאז התפיסה היה קשה מאוד. נטען ששגה בית משפט קמא כ שקבע שאי הנוחות שנגרמה לעוררים פחתה במידה ניכרת משום שהיקף התפוסים צומצם במידה ניכרת.

המשיבה טענה שכיום התפוסים בעלי הערך הכספי הם בית בכפר הנשיא הרשום על שם העוררת 2, נגררים ורכב שברולט שנמכרו. בנוסף יש רכב נוסף שתפוס ברישום ונעשה בו שימוש, וכן מגרשים התפוסים ברומניה.

המשיבה טענה שחלק מהרכוש שנתפס שוחרר לידי העוררים מספר ימים לאחר התפיסה, ובכלל זה סוסים השייכים לעוררים ורכבים, וזאת על מנת לאפשר לעוררים להמשיך להתפרנס.

המשיבה טענה שאין בסיס לטענת המצוקה הכלכלית של העוררים וכי יש רכב שהם יכולים לעשות בו שימוש, בית להתגורר בו ושהם אף יכולים להגיש בקשה למכירתו. נטען שככל שהעוררים מעוניינים בכך הם יכולים להגיש בקשה לדמי מחייה סבירים.

המשיבה טענה שהיקף חומר החקירה בתיק גדול מאוד ומצוי כיום בפני הפרקליטות. נטען כי רכוש נוסף שנותר בידי המשטרה – נגררים, נמכרו בהסכמה. נטען כי העוררים עצמם ביקשו מכירת הציוד בהליכים קודמים, וביקשו למכור את הסוסים בעצמם. נטען כי היקף העבירות בהן נחשדים העוררים מוערך בכ- 23 מיליון ₪, בעוד ערך הסוסים והציוד הוא כ-5 מיליון ₪.

המשיבה הציגה במהלך הדיון מכתב מטעם הפרקליט המלווה מיום 13.9.21 לפיו הועברו לפרקליטות כל חומרי החקירה שהתבקשו במסגרת השלמות חקירה וכי בתקופה הקרובה צפויים לקבל החלטות בתיק. נטען שטענת העוררים שהפרקליט התחייב במעמד הדיון בבית המשפט המחוזי שתתקבל החלטה תוך מספר שבועות אינה נכונה ושהדבר לא עולה מהפרוטוקול.

המשיבה הוסיפה וטענה כי כל עוד לא הוגש כתב אישום בתיק המשטרה היא זו אשר מייצגת את המדינה בהליכי הארכת ההחזקה בתפוסים. עוד טענה המשיבה שברשותה המסמכים הפנימיים הנדרשים הנוגעים להארכות משך החקירה, וכי בכל הנוגע לפרקליטות חזקה שתפעל לקבלת האישורים הנדרשים לצורך הגשת כתב אישום.

דיון

לאחר שקילת טענות הצדדים, עיון בהחלטת בית משפט קמא ובחומרים הרלוונטיים מצאתי לקבל את הערר באופן חלקי, כך שהארכת ההחזקה בתפוסים תהא לפרק זמן של 3 חודשים בלבד ממועד מתן החלטה זו.

הרקע והשתלשלות ההליכים בתיק זה פורטו באריכות במסגרת החלטתו של בית משפט קמא. בכל הנוגע לטענת העוררים כי במסגרת הליך אזרחי מקביל נקבע שעוררת 2 לא ביצעה עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון, איני יכול להתייחס לטענה זו הואיל וההחלטה האמורה לא הועברה לעיוני. כן אציין , שלטענת העוררים ע צמם מדובר בהליך שאינו חלוט ושערעור תלוי ועומד. כל שכן, מדובר בהליך אזרחי בעוד ענייננו בהליך פלילי על כל המשתמע מכך.

יובהר שאין שחר לטענת העוררים כי למדינה אין סמכות להחזיק בתפוסים טרם הרשעתה של עוררת 2 בדין . הליכי התפיסה והארכת התפיסה טרם הגשת כתב אישום מוסדרים במספר דברי חקיקה, ובהחלט מקנים למדינה ס מכות כאמור בהתקיים התנאים שבדין, תנאים שמצאתי שמתקיימים בענייננו.

יצוין שבמסגרת החלטות שניתנו בתיק זה בעבר (הן על ידי בית משפט קמא והן על ידי בית המשפט המחוזי שדן בעררים שהוגשו) נמצא שקיימת תשתית ראייתית מספקת לכך שחלקו הניכר של הרכוש שנתפס בתיק הושג כתוצאה מביצוע העבירות בהן נחשדים העוררים ושניתן להחזיקו מכוח עקרון התפיסה בשווי. יובהר, שבשלב זה בית משפט קמא אינו נדרש לקבוע האם העוררת ביצעה עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון (כפי שטוענים העוררים), אלא מוטל עליו לקבוע האם קיימת תשתית ראייתית נאותה המבססת חשד זה, כפי שאכן נעשה בהחלטות קודמות .

באשר לטענת העוררים בדבר זהות הגוף המוסמך להופיע בפני בית המשפט, יובהר שבשלב החקירה ועד להגשת כתב אישום, הגוף המוס מך לייצג את המדינה במסגרת הדיונים בדבר המשך ההחזקה בתפוסים הוא משטרת ישראל ולא הפרקליטות. הדבר עולה בברור מפקודת מטא"ר 14.01.45 (להלן: " הפקודה"), עליה מנסים העוררים להסתמך בטיעוניהם, במסגרתה נקבע מפורשות שהמשטרה היא זו שתחזיק בתפוס ותבקש מבית המשפט להמשיך להחזיק בו כל עוד מתנהלת חקירה של העבירה, בהתאם לסעיף 15(א)(1) לפק ודה. הדבר אף עולה בקנה אחד עם לשון סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: " הפסד"פ") הקובע כי במידה והמשטרה מעוניינת להמשיך ולהחזיק בחפץ שנתפס על ידה, מעבר לשישה חודשים מיום התפיסה, ולא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש כראיה, עליה להגיש בקשה להארכת התקופה לבית משפט השלום.

עוד מצאתי להבהיר שהעובדה שתיק החקירה הועבר לעיון התביעה, אין משמעותו שהחקירה בתיק הסתיימה, ובמקרים רבים לאחר עיון בחומר החקירה מבקש הגוף התובע ביצוען של השלמות חקירה. זאת ועוד, העובדה שבהתאם להנחיות היועץ המשפט לממשלה או לנוהל המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) יש לקיים מעקב אחר תיקי חקירה המצויים בהשלמות חקירה, אין בה כדי להוביל למסקנה שהחקירה הסתיימה ושהסמכות לייצג את המדינה בהליכי הארכת החזקה בתפוסים עברה לפרקליטות. המועד בו החקירה בתיק הסתיימה הוא המועד בו מתקבלת החלטה סופית על ידי הגוף התובע הרלוונטי האם להגיש כתב אישום או לסגור את תיק החקירה.

בכל הנוגע לסעיף 15(ב)(2) לפקודה, עליו מנסים להסתמך העוררים בטיעונים, מדובר בהוראה שאינה רלוונטי ת לשאלת סמכות המשטרה לייצג את המדינה בהליכים המשפטיים שבנדון. הוראות סעיף זה מהוות חריג לכלל הקבוע בסעיף 15(א) לפיו יש להחזיק בתפוס או לבקש מבית המשפט להחזיק בתפוס בהתקיים אחת מהנסיבות המפורטות בו, ומתייחסות למצב בו יורו על סילוק תפוס, חרף העובדה שמתקיימות אחת מהנסיבות המנויות בסעיף 15(א)(1)-(4), בין היתר, במקרה בו החקירה בתיק הסתיימה וראש יחידת התביעות או מי מטעמו אישר שניתן להשתמש בתפוס כראיה בדרך אחרת.

עוד מצאתי שיש לדחות את הטענה הנוגעת לצורך בקבלת אישור מטעם היועץ המשפטי לממשלה לצורך הארכת ההחזקה בתפוסים. הן ה נחיית היועץ המשפט לממשלה מס' 4.1202 "משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום" (להלן: "ההנחיה") והן נוהל אח"מ מס' 300.05.166 "הגבלת משך החקירה נגד החשוד" (להלן: " הנוהל"), מתייחסות לפרקי זמן בהם יש להשלים את החקירה המשטרתית ולקבל החלטה בדבר הגשת כתב אישום. ההנחיה והנוהל כוללים התייחסות להיתרים ואישורים המאפשרים הארכת משך טיפול בידי הגופים הרלוונטיים, ואף התייחסות למקרים בהם מוצדקת חריגה מפרקי הזמן הקבועים, דוגמת חקירות כלכליות מורכבות. חזקה כי לא יוגש כתב אישום בתיק מבלי שיינתנו האישורים הרלוונטיים. יש מקום להדגיש שאין בכך כדי להשליך על ענייננו – סוגית המשך ההחזקה בתפוסים.

לצד האמור, מצאתי שיש ממש בטענת העוררים בדבר הימשכות הליכי החקירה והעמדה לדין בעניינם. מבלי להקל ראש בהיקף החקירה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהליכי החקירה נמשכים מזה זמן רב מאוד . אומנם, העוררים לא הציגו מסמכים המגבים את טענותיהם בדבר הנזק הכלכלי שנגרם להם בעקבות ההחזקה בתפוסים, אולם ברי שתפיסת רכו ש בהיקף גדול למשך תקופה ארוכה גרמה להם לפגיעה כלכלית.

בפסיקה עמדו לא אחת על התכלית החשובה שבשמירת רכוש במסגרת החקירה על מנת לאפשר הגשמת תכליות החילוט בסוף ההליך. לצד האמור, יש לאזן בין תכלית זו לבין הפגיעה בזכויותיהם של חשודים מהם נתפס הרכוש. ככל שמדובר בשלב של טרם הגשת כתב אישום יש לנהוג במשנה זהירות ביחס לפגיעה בקניין החשודים בשים לב שחזקת החפות עומדת להם והם טרם הואשמו בביצוע עבירה (בש"פ 1359/17 מדינת ישראל נ' יוסף ברוך (15.03.2017)‏‏ ).

במסגרת מערכת האיזונים שעל בית משפט להפעיל לצורך בחינת מידתיות התפיסה יש לבחון, בין היתר, האם תפיסת החפץ חיונית להגשמת מטרת תפיסתו והאם קיימת חלופה אחרת המאפשרת הגשמת תכלית זו שפגיעתה בחשוד פחותה. בחינה זו דומה לסוגיית מעצרו של נאשם עד תום ההליכים מבחינה זו שככל שההליכים במשפטו של נאשם מתארכים כך בית המשפט יקפיד בצורה יתרה על שאלת הצדקת המעצר. כך , בבחינת שאלת הארכת ההחזקה בתפוסים לחלוף הזמן והתארכות הליכי החקירה יש משמעות ויש לבחון בצורה קפדנית את נחיצות התפיסה ולאזן בינה לבין הפגיעה בזכויות החשוד ( ראו: ע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל (11.8.2019); בש"פ 7446/12 די. אנ. דיאמונדס בע"מ נ' מדינת ישראל (1.11.2012); בש"פ 342/06‏ לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.3.2006)).       

בתיק זה הרכוש נתפס בחודש ינואר 2019 ומאז חלפו קרוב לשלוש שנים. תיק החקירה כבר הועבר לעיון הפרקליטות ואף בוצעו בו השלמות חקירה לבקשתה, וכיום הטיפול בתיק מצוי בישורת האחרונה. כפי שציינתי לעיל לא ניתן להתעלם מהתקופה הארוכה שחלפה מאז התפיסה ויש לתת לכך ביטוי במשך התקופה בה תותר הארכת ההחזקה בתפוסים. משכך, באיזון בין האינטרסים השונים מצאתי להתיר המשך ההחזקה בתפוסים אולם לקצר את משך התקופה לשלושה חודשים ממועד מתן החלטה זו, כאשר מצופה שעד אז תתקבל החלטה סופית בתיק .

בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, יובהר שאין כל מקום ללשון הבוטה והמשתלחת בה נקטו העוררים כלפי בית המשפט והמשיבה בכתב הערר שהוגש מטעמם, וראוי שהעוררים ינקטו להבא בלשון מכבדת בבואם להשיג על החלטות בית המשפט.

ניתנה היום, ו' חשוון תשפ"ב, 12 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.