הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 25

בפני
כב' הנשיא רון שפירא

מבקשת

הוסטל כרמיאל בע"מ

נגד

משיבים

  1. מדינת ישראל
  2. ו- 32 אח'

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט יואב פרידמן) שניתנה בתיק אזרחי 1106-01-20 בתאריך 13.01.2020 ואשר דחתה את בקשת המבקשת ליתן צו מניעה זמני לפיו ימנע המשיב 1 (להלן: "המשיב") מלסיים את ההתקשרות עם המבקשת ולסגור את ההוסטל שמפעילה המבקשת החל מיום 15.04.2020, זאת עד להכרעה בתביעה שהסעד הנתבע בה הינו מתן פסק דין הצהרתי לפיו אותה החלטה אינה כדין ויש להורות על בטלותה.

הרקע לבקשה והחלטת בימ"ש קמא:
המבקשת הינה חברה פרטית המפעילה הוסטל הנותן שירותי שיקום לפגועי נפש מזה שנים במסגרת הסכם התקשרות עם משרד הבריאות, המשיב. ביום 15.12.19 נמסרה למבקשת הודעה על החלטת משרד הבריאות לסיים את ההתקשרות עמה החל מיום 15.04.2020 ובכך להביא לסגירת ההוסטל, זאת לאחר ביקורות פתע שנערכו בהוסטל מטעם המשיב. כפי שציין גם בימ"ש קמא בהחלטתו, למבקשת טענות קשות לגבי הגב' זיצר והאופן בו ערכה את הביקורות מטעם המשיב. היא מייחסת לה גם פעולה מתוך שיקולים זרים בכוונת מכוון להכשיל את המבקשת ולא לאפשר לה זכות תגובה ביחס לאותן ביקורות, הכל כדי לקדם אינטרסים של בעל הוסטל אחר שבפעולתו גם בא מעקף של חובת מכרז ועוד כהנא טענות שטוענת המבקשת.

כפי שפירט בימ"ש קמא בהחלטתו, דו"ח הביקורת בעניינה של המבקשת מרכז שורה של ממצאים שעניינם בתחום התשתיות, התחזוקה והבטיחות, הכנה ואספקת מזון ותזונה, שמירה על כללי הדת, זכויות הדיירים, מצבת כוח האדם והתאמתו לדרישות הנוהג, הנהלים, הדרכת והעשרת הצוות, ניהול כספי ותשלומי דיירים. בימ"ש קמא ציין כי בפרק הסיכום של הדו"ח צוין כי הממצאים מלמדים על אי עמידת המסגרת בכל התחומים המפורטים בנוהל, על הפרה של חוזה ההתקשרות מול משרד הבריאות, על דיווחים וגרסאות סותרים שנמסרו בכתב ובעל פה על ידי מנהל ההוסטל וסתירות בין דיווחי הצוות לדיווחי המנהל. צוין גם שלא הוצגו לצוות הבקרה חלק משמעותי מן המסמכים שהתבקשו. המבקשת טענה לגבי דו"ח הבקרה התברואתית כי מדובר בביקורת שאינה מתאימה להוסטל לפגועי נפש, אלא למוסדות אחרים כגון בתי חולים.

כפי שמפרט בימ"ש קמא בהחלטתו, המבקשת ניסתה להתמודד עם דו"ח הביקורת בתגובה מטעמה ובתיקון ליקויים מסוימים כמפורט בהחלטת בימ"ש קמא. משרד הבריאות ביצע גם ביקורת עומק על ידי רו"ח חיצוני, אליו הגיבה המבקשת ובעקבות התגובה הוציא רו"ח ברדסקי דו"ח מתקן, אשר דחה למעשה את תגובת המבקשת וציין כי אין בתגובה כדי לשנות את ממצאי הביקורת.

בימ"ש קמא ציין בהחלטתו גם כי ביולי 2019 הוגשה כנגד המבקשת תביעה לפינוי מושכר ביחס לאחד הבניינים, המבקשת לא התגוננה וניתן פסק דין באין הגנה שחייב אותה לפנות את הבניין ברחוב ורד.

כאמור, ביום 15.12.19 נמסרה למבקשת החלטת המשיב, שהינה ההחלטה נשוא הבקשה לסעד זמני, המודיעה למבקשת כי הוחלט לבטל את ההתקשרות בינה לבין המשיב בכל הנוגע להפעלת שירותי השיקום. המכתב נתן הודעה מראש בת 4 חודשים על סיום ההתקשרות. המבקשת ביקשה לעכב החלטה זו כדי לא ליצור מצב בלתי הפיך מבחינת מאזן הנוחות וליצור נזק שאינו בר פיצוי כספי.

בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי ניסה להביא הצדדים לידי הסכמה שתאפשר מתן אישורו של המשיב למעבר דיירי בניין הורד לבניין החדש, אך לא עלה בידיו להביא המשיבים להסכמה. בסופו של דבר קבע בימ"ש קמא בהחלטתו כי לא ניתן להיעתר לבקשה ולכוף על משרד הבריאות סעד זמני שמשמעותו הינה שאנוס הוא לאשר ולו בשתיקה אכלוס הבניין החדש על ידי שוהי הבניין ברח' ורד. נקבע כי המבקשת לא מיצתה את ההליך המנהלי הסדור על פי נהלי המשרד על מנת לקבל אישור אכלוס בבניין החדש לשוהי ההוסטל ואין להחליף את שיקול דעתם המקצועי של גורמי הבדיקה במשרד הבריאות ביחס לתקינות הבינוי ולהמירו בשיקול דעתו של ביהמ"ש. בימ"ש קמא לא התרשם כי משרד הבריאות פועל בזדון או מעכב את הבדיקה וקבע כי מדובר בשיקול דעת מקצועי שצריך להיות מופעל לגופו בעניינים בהם אין מומחיות לביהמ"ש.

בימ"ש קמא קבע כי חרף ההבנה והאהדה לחששות הדיירים, המעדיפים להמשיך ולשהות בהוסטל המוכר להם, יש הגיון בעמדת המדינה כי לא ניתן להסכים ולו לסעד המצומצם שיאפשר האכלוס במבנה החדש לתקופת ההתקשרות עם המבקשת, כל עוד לא הוגשה בקשה עם האישורים, שכן על גורמי המקצוע במשרד הבריאות ליתן אישור אם עונה המבנה על הנדרש. נקבע כי היעתרות לבקשה תעקוף למעשה דרישת הרגולציה התקינה שיש לה טעם לגופה. כן נקבע כי יש טעם במיצוי ההליך המנהלי ועל המבקשת לפנות בבקשה סדורה למשרד הבריאות יחד עם האישורים בדבר תקינות המבנה והתאמתו, ככל שסבורה היא שדי בהם.

באשר לצו המניעה הזמני לעיכוב החלטת משרד הבריאות להפסיק ההתקשרות עם המבקשת החל מיום 15.04.20 ציין בימ"ש קמא כי המשיב חושש כי סעד זמני שכזה למעשה אינו סעד זמני במהותו אלא ינציח מצב, שכן ינציח ההתקשרות עם המבקשת תוך אכיפת הסכם למתן שירות למשך חיי ההליך, שלא צפוי להיות קצר או זריז לאור טיב הטענות. בימ"ש קמא קיבל טיעון זה וציין כי עומד למבקשת סעד חלופי בדמות הזכות לתבוע בתביעה כספית על הנזק שנגרם לה אם תוכיח צדקת טענותיה באותה תביעה. נקבע כי בשלב זה לא נסתרה חזקת תקינות המנהל וענייניות שיקולי המשיב. כן נקבע כי לא נסתרה לגופה עמדת המדינה ואין לקבוע כי החלטתה הייתה שגויה לגופה או בלתי סבירה או מידתית באופן המחייב התערבות. נקבע כי לאחר עיון ולו "במבט מלמעלה" במסמכים וטענות הצדדים לא ניתן לומר כי התביעה נהנית מסיכויי הצלחה מצוינים ואף אם סיכויי התביעה מאוזנים יד המשיבים על העליונה בכל הנוגע למאזן הנוחות, זאת בפרט כאשר עומדת למבקשת האפשרות לתבוע בתביעה כספית, לרבות בגין נזק לא ממוני. לאור זאת נדחתה הבקשה לסעד זמני.

טענות המבקשת:
המבקשת טוענת כי אי מתן הסעד הזמני מוביל בוודאות לריקון ההליך העיקרי מתוכן והופך אותו להליך עקר חסר כל משמעות ומדובר במתן היתר למשרד הבריאות לשנות את המצב הקיים עובר להגשת הבקשה, תוך כדי ניהול ההליך המשפטי עוד בטרם הוכרעה התובענה ולמרות שבימ"ש קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה, אך בשלב זה לא ניתן לקבוע שמאזן ההסתברויות נוטה לטובת המבקשת, ולמרות שמשרד הבריאות לא הגיש כלל כתב תשובה לבקשה למתן סעדים זמניים, לא הגיש תצהיר כלשהו של מי מטעמו ואף לא טען כלל שייגרמו לו נזקים כלשהם ככל שיינתן הצו. נטען כי המבקשת צירפה תצהיר מטעם הבעלים של החברה והדירקטור היחיד וטענה בבירור שאי מתן צו המניעה הזמני יוביל לתוצאה אחת שהיא סגירת ההוסטל שמפעילה המבקשת וחיסול כל עסקיה היות שהפעילות היחידה של המבקשת הינה הפעלת ההוסטל. על כן, נטען כי יש ליתן צו מניעה זמני שימנע סגירת ההוסטל עד להכרעה בתובענה העיקרית.

לטענת המבקשת, מתקיימים כל התנאים החלופיים שנקבעו בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 ואם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מידי יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות המבקשת ועלול להיגרם למבקשת נזק של ממש או עלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה.

נטען כי אמנם כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים, אך בענייננו מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם נדרשת התערבות. נטען כי טעויות בימ"ש קמא ברורות על פני ההחלטה ודי בכך שאי מתן הסעד הזמני מאפשר למשרד הבריאות לשנות את המצב הקיים ולהפוך את הדיון בתיק העיקרי להליך חסר משמעות. נטען כי הערכאה הדיונית לא שמעה עדים בתיק ואין לה יתרון כלשהו על ערכאת הערעור.

לטענת המבקשת, עד לביקורת שבוצעה ביום 22.10.18 פעילות ההוסטל הייתה משביעת רצון וכפי שקורה בכל הוסטל שפועל בתחום עלולים להימצא ליקויים שיש לתקנם ומתפקידה של הביקורת לזהות ליקויים ולאפשר את תיקונם תוך שמירה על ההליך התקין כפי שנקבע בנהלים הרלוונטיים. נטען כי גם המבקשת עצמה מקפידה לבדוק את פעילות ההוסטל בעבודה משותפת מול המנהל המקצועי של ההוסטל וכי המנהל המקצועי וההוסטל מקבלים מחמאות רבות והערכה מהגורמים המקצועיים בתחום וממשפחות השוהים בהוסטל. המבקשת טוענת כי הביקורות שנערכו לא התקיימו בהתאם לנהלים, כי הליקויים שהתגלו תוקנו ואינם קיימים עוד וכי לא התקיים הליך הוגן של בקרה. כן נטען כי מאחורי התנהלותה התמוהה של עורכת הביקורת היו מניעים סמויים שאינם רלוונטיים ואינם נקיי כפיים וכי היא פעלה במשותף עם גורם שהיה מעוניין להשתלט על פעילות המבקשת ואשר בסופו של דבר פתח הוסטל חדש בסמיכות להוסטל של המבקשת, שלא בהתאם לנהלים וללא מכרז.

נטען כי שגה בימ"ש קמא משקבע שהמבקשת לא הטתה מאזן הסתברויות לטובתה וזה נותר מאוזן. כן נטען כי שגה בימ"ש קמא עת לא התייחס לטענה שאי מתן הצו יסכל את ההליך העיקרי וישנה את המצב הקיים. עוד נטען כי שגה בימ"ש קמא עת קבע שבבוא העת יהיה ניתן לפצות את המבקשת בכסף ומשכך אין מקום למתן סעד זמני. נטען כי הדין מקנה למבקשת סעד של אכיפת חוזה ההתקשרות ולכן במקרה זה אין לדחות את הבקשה לסעד זמני על בסיס טענה שלמבקשת אפשרות לזכות בפיצוי כספי ולהפוך לאות מתה את הזכות לאכיפה שעומדת לזכות מי שנפגע מהפרת חוזה או מפגיעה בזכות הקניין שלו. כן נטען כי הנזק שייגרם למבקשת כתוצאה מסיום ההתקשרות הינו נזק למוניטין של המבקשת ולעצם קיומה של המבקשת ואין מדובר רק בנזק כלכלי שניתן לאמוד אותו בכסף. נטען כי שגה בימ"ש קמא עת קבע שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, שכן למבקשת יגרם נזק כלכלי קשה וחסר תקנה ככל שבקשתה למתן סעד זמני לא תתקבל וההוסטל ייסגר. כן נטען כי יגרם נזק קשה וחסר תקנה למצבם הנפשי של הדיירים ולתהליך שיקום דיירי ההוסטל וכן למשפחות הדיירים אשר יישאו בנטל אם ייסגר ההוסטל. נטען כי ספק אם המשיב יכול לטעון שהותרת המצב על כנו עד להכרעה תגרום לפגיעה כלשהי והמשיב אף מושתק מלטעון כך. עוד נטען כי שגה בימ"ש קמא עת קבע שלא ניתן ליתן צו המונע מהמשיב להורות על הפסקת ההתקשרות וסגירת ההוסטל עד ההכרעה בתובענה היות וההכרעה בתובענה דורשת זמן רב ולא ניתן להמשיך בהתקשרות זמן רב. נטען כי ממילא מועד סגירת ההוסטל שנקבע על ידי המשיב הינו 15.04.20 וניתן היה ליתן עדיפות לתיק זה ולסיים את הדיון לפני מועד זה או לדחות את מועד הסגירה בשלושה חודשים נוספים באופן שלא יגרום לנזק למי מהצדדים.

עוד נטען כי יש לשלול טענת זהות הסעדים משום שכאשר יש הבדל מבחינת זמן תוקפו של הצו בין הסעד הזמני לבין הסעד הקבוע הנתבע, יש בכך כדי לשלול את הזהות בין הסעדים.

טענות המשיבים 1 - 3 :
המשיבים טוענים כי לא נפל כל פגם בהחלטת בימ"ש קמא המצדיק מתן רשות ערעור. נטען כי החלטת בימ"ש קמא דחתה את הבקשה למתן סעד זמני מנימוקים משפטיים נכונים, ענייניים, ולאחר שבחן את המסמכים הרבים שהונחו בפניו על ידי המבקשת, ולא נפל בה פגם המצדיק התערבות. נטען כי דין הבקשה להידחות גם מחמת מעשה עשוי, בנוגע לבניין "ורד" שהמשתקמים ששהו בו כבר עברו להוסטל אחר, כאשר הבניין פונה בהינתן צו פינוי נגדו ולא מחמת הודעת המשיב על הפסקת ההתקשרות. נטען כי גם הבניין הנוסף "סיתוונית" שגם בו מפעילה המבקשת שירותי הוסטל, צפוי להיות מפונה לאחר שניתן צו פינוי גם נגדו, וכי הצהרת המבקשת בבימ"ש קמא כי יש לה ארכה להמשך אכלוס אינה מבוססת, אינה נכונה, ונועדה להציג מצג שווא על מנת להשפיע על החלטת ביהמ"ש בבואו לשקול את סיכויי ההליך ומאזן הנוחות.

לטענת המשיבים, המשיב הודיע בפועל על הפסקת התקשרות חוזית, כאשר במקביל, פינוי הבניינים בהם מופעלים שירותי ההוסטל אינו קשור כלל וכלל להודעה על הפסקת ההתקשרות, אלא הם תולדה של הליכים משפטיים שננקטו על ידי בעלי הזכויות בנכסים כנגד המבקשת לאור הפרת הסכמי השכירות עמם. נטען כי פינוי הבניינים מעיד על התנהלות קלוקלת של המבקשת המתבטאת בין היתר באי תשלום שכר דירה, שבפועל הוא נגבה מהשוהים בהוסטל, ושהביא למתן צווי פינוי נגדה ללא קשר להודעה על הפסקת ההתקשרות ובטרם הודעה למבקשת על כך. נטען כי המבקשת אף לא טרחה להודיע על פינוי הבניינים מבעוד מועד ובזמן אמת ואין לה אלא להלין על עצמה בעניין זה. כן נטען כי ההליכים בהם נוקטת המבקשת נועדו אך ורק בשביל לנסות לכפות על המשיב אכלוס בניין חדש שלא אושר על ידי המשיב ולא הוגשה כל בקשה לאישורו ונכון עשה בימ"ש קמא שלא נתן יד להתנהלות זו.

המשיבים טוענים כי המבקשת התנהלה בחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב ודי בהתנהלות זו לבדה על מנת לדחות את הבקשה. נטען כי הביקורות שערך המשיב אצל המבקשת לא נבעו מתוך נקמנות או מכל סיבה לא עניינית. המשיב משקיע בשנים האחרונות בשיפור הבקרה על מסגרות השיקום ועומד על קיום הנהלים ותיקון ליקויים על מנת להבטיח את זכותם של המשתקמים לקבלת שירות ראוי. באשר לטענת המבקשת לעניין רצף טיפולי והעדפת רצון המשתקמים טוענים המשיבים כי השארת משתקמים במקום שאינו עומד בדרישות מהווה פגיעה בזכותם של משתקמים אלו לקבל טיפול טוב, הולם ומתאים יותר ולכן לא נכון ולא ראוי להשאירם במקום שאינו עומד בדרישות. נטען כי הפסקת ההתקשרות מסוג זה לא נעשית כדבר שבשגרה או בקלות ראש ורק אם קיימות לכך הצדקות כבדות משקל ולאחר שלא נמצא שיש מקום לאפשרות נוספת לתיקון. נטען כי ההתנהלות במסגרת הייתה מאוד בעייתית ובכל זאת ההחלטה על הפסקת ההתקשרות התקבלה רק לאחר הליך מורכב ומשמעותי. עוד נטען כי גם בעבר היו בקרות וליקויים אך הם לא הובילו להפסקת ההתקשרות. האירועים שהובילו להפסקה החלו בשנת 2018 וזאת בהמשך לאירוע חריג מה- 06/02/2018 בדבר משיכת כספים מחשבון פרטי של דיירת ללא ידיעתה על ידי מדריכה אשר דווח במערכת ב-8 באפריל 2018 והאירוע טופל על ידי רכז שיקום. בנוסף נטען כי התקבלו תלונות מרובות המחשידות להתנהלות לא תקינה של ההוסטל ממשפחות, משתקמים, מסגרות שיקום נוספות ועובדים לשעבר של ההוסטל והדיור המוגן. לכן בוצעו במחצית השנייה של שנת 2018 מספר רב של פעולות בקרה.

לטענת המשיבים, הביקורות שנערכו בהוסטל הביאו לממצאים בדבר ליקויים בתשתיות, ניקיון, תחזוקה, ציוד, בתחום המקצועי, בטיפול ומעקב רפואי סיעודי, בהכנת ואספקת מזון ותזונה, שמירה על כללי דת, זכויות הדיירים, כח אדם, הדרכה והעשרת הצוות, ניהול כספי וכיוצ"ב. נטען כי הממצאים שעלו בבקרה מעידים על אי עמידת המסגרת בכל התחומים המפורטים בנוהל וכן מעידים על הפרה של חוזה ההתקשרות בין ספק השירות לבין משרד הבריאות. נטען כי לא הוצגו לצוות הבקרה חלק משמעותי מהמסמכים שהמסגרת התבקשה לספק וכי במהלך ימי הבקרה עלו דיווחים וגרסאות סותרות אשר נמסרו על ידי מנהל ההוסטל וסתירות בין דיווחי הצוות לבין דיווחי המנהל. כן נטען כי לאור ריבוי הממצאים וחומרתם הובהר למבקשת שהכוונה להפסיק התקשרות אך ניתנה לה אפשרות להגיב לדברים. במקביל בוצעה בקרה חשבונאית וגם לבקרה זו התאפשר למבקשת להתייחס. מעבר למתן אפשרות לתגובה בכתב הוזמנה המבקשת לשימוע וזה התקיים ביום 14.08.19. בין לבין הסתבר שיש תביעת פינוי כלפי המבקשת ביחס למבנה ברח' הורד וזאת לאור אי תשלום דמי שכירות על ידי המבקשת לבעל הנכס. לאחר השימוע ההמלצה הייתה להפסקת ההתקשרות אך מימוש ההחלטה לא קודם עד לבחינת השאלה האם ולהיכן ניתן להעביר המשתקמים, כדי לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בהם. נטען כי רק לאחר שנמצא מענה לדבר הוחלט להתקדם בנושא הפסקת ההתקשרות.

המשיבים טוענים כי החלטת בימ"ש קמא מפורטת, מנומקת ומדברת בעד עצמה. כפי שקבע בימ"ש קמא, פינוי הבניין ברח' הורד אינו קשור להודעה על הפסקת ההתקשרות. על כן, נטען כי פינוי הבניין ברח' הורד הינו מעשה עשוי ולא היה ניתן למנוע אותו גם בהינתן צו מניעה. באשר לבניין ברח' הסיתוונית נטען כי המבקשת לא הציגה בפני בימ"ש קמא או במסגרת בקשתה למתן רשות ערעור כל דבר בעניין צו הפינוי נגד בניין סיתוונית.

המשיבים טוענים כי בשאלת סיכויי ההליך ומאזן הנוחות קבע בימ"ש קמא לאחר עיון בטיעונים ובמסמכים שצורפו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב ולא נקבע כי סיכויי התביעה גבוהים. נטען כי אי מתן הצו לא יסכל את מטרת ההליך העיקרי וכי התנהלות המבקשת ואי עמידתה בתנאי החוזה והעובדה שהיא "איבדה" את הבניינים בהם היא מפעילה את ההוסטל די בה כדי לסכל את ההליך העיקרי. נטען כי מתן הסעד הזמני של עיכוב ביטול החוזה לא היה משנה במקרה דנן לאור נסיבותיו שכן הדיירים יפונו מהבניינים שמפעילה המבקשת בשל הליכים שננקטו על ידי בעלי הזכויות בנכסים אלה ובאשר לסעד הזמני המצומצם לא ראוי שביהמ"ש ישים עצמו במקום הגורם המקצועי ויקבע את התאמת המבנה החלופי וייתן למבנה זה את האישור הנדרש חלף קבלת אישור הגורמים המוסמכים וביחס לנכס שטרם מוצה ההליך המנהלי בעניינו. עוד נטען כי הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות בדבר מתן סעדים זמניים והתערבות ערכאת הערעור שמורה למקרים חריגים בלבד בהם עשויה להיות להכרעה בסוגיית הסעד הזמני השפעה ניכרת על זכויות הצדדים.

תגובת המבקשת לטענות המשיבים:
המבקשת בתגובתה לתשובת המשיבים טוענת כי טענת המשיבים שבניין סיתוונית עומד להיות מפונה בשל צו פיצוי הינה שקרית וכי המסמכים המפריכים זאת הוצגו למשיבים בטרם הגישו תגובתם. נטען כי לאורך כל תשובתם מנסים המשיבים להטעות את ביהמ"ש ולהציג מצג שווא שקרי לפיו התביעה הינה לשם הכשרת מבנה חדש שבנתה המבקשת ואכלוסו והעברת הדיירים אליו. נטען כי המבקשת אינה מבקשת להכשיר את המבנה החדש שבנתה והיא פועלת בבניין סיתוונית ותמשיך לפעול בבניין זה. נטען כי המבקשת פועלת היום כדין במבנה שאושר על ידי המשיב, הבניין בסיתוונית, ויש לה הסכם שכירות בבניין זה והיא מבקשת להמשיך ולפעול בבניין זה עם הדיירים המתגוררים כיום בבניין זה. כן נטען כי אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש לא יהיה ניתן לבצע את פסק הדין שיינתן, ככל שיינתן, ובכדי לשמור על המצב הקיים עובר להגשת התביעה, וכדי למנוע נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לתיקון, ביקשה המבקשת שעד להכרעה בתביעה העיקרית לא תיכנס ההחלטה על סגירת ההוסטל לתוקף.

עוד טוענת המבקשת כי בפני הערכאה הדיונית לא הוגשה תגובה כלשהי מטעם המשיבים ולא הוגשו תצהירים כלשהם מטעם מי מעובדי המשיב. כן נטען כי במסגרת תגובתם מסתמכים המשיבים על טיעונים עובדתיים חדשים שלא היו בפני הערכאה הדיונית ומבקשים בכך להצדיק החלטת הערכאה הדיונית שהתקבלה, תוך שימוש בטיעונים עובדתיים שקריים. נטען כי עניין הבניין החדש כלל אינו רלוונטי לתובענה וכי המבקשת מבקשת להמשיך לפעול בבניין בסתוונית. נטען כי בימ"ש קמא קבע כי סיכויי התביעה מאוזנים בניגוד לטענת המשיבים. עוד נטען כי המשיבים לא הצביעו כלל על טיעון אחד שלפיו ייגרם נזק כלשהו למשיב כתוצאה ממתן צו המניעה, אך המבקשת טענה כי הפסקת ההתקשרות וסגירת ההוסטל תביא לחיסול עסקיה כליל ולכן מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה, כמו גם את תשובת המשיבים ותגובת המבקשת לה וכן את החלטת בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות הערעור.

ראשית יצוין כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה דלמטה בכל הנוגע למתן סעד זמני או ביטולו, למעט מקרים חריגים בהם עשויה להיות להכרעה בסוגיית הסעד הזמני השפעה ניכרת על זכויות הצדדים [ראו: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נ"ה(2) 307 (2000); בר"ם 1146/17 דרור עמירם נ' עיריית ראשון לציון (22.2.2017); רע"א 2407/19 ישראל זיו נ' בנק לאומי לישראל (14.05.2019)]. לא מצאתי כי הבקשה דנן נמנית עם המקרים המצדיקים חריגה מכלל זה, ודי בכך כדי לדחותה. שנית, לא מצאתי כי נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת בימ"ש קמא לגופו של עניין, על אחת כמה וכמה שלא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על החלטה זו.

כידוע, על המבקש סעד זמני להוכיח כי סיכויי תביעתו להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984; רע"א 2407/19 הנ"ל). עוד נקבע בפסיקה כי בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" וכן כי ככלל יש ליתן מעמד בכורה לשיקולי מאזן הנוחות (רע"א 2407/19 הנ"ל). בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות, כפי שקבע בימ"ש קמא נראה כי סיכויי התביעה להתקבל הינם מאוזנים וכן נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים בנסיבות העניין.

במקרה זה סבורני, כפי שקבע בימ"ש קמא , כי ביחס למאזן הנוחות הוא נוטה לטובת המשיבים וכי לרשות המבקשת עומדת האפשרות לתבוע בתביעה כספית, לרבות בגין נזק לא ממוני ולא ניתן במקרה זה לכפות על המדינה להוסיף ולהתקשר עם המבקשת בניגוד לעמדת גורמי המקצוע במשרד הבריאות לפרק זמן לא מבוטל ולמרות הליקויים הרבים שהתגלו בתפקודה של המבקשת לכאורה. מבלי להתייחס לטענות המשיבים לפיהן המבקשת כלל אינה אוחזת עוד בבניינים בהם שהו המשתקמים (מכיוון שבעניין זה נוספו נתונים שלא עמדו בפני בימ"ש קמא ולא הוכרעו שם), יש לקבל טענות המשיבים כי התנהלותה של המבקשת והליקויים הרבים אשר על פני הדברים התגלו בהוסטל ובניהולו אינם ראויים ואינם מבטיחים את קבלת השירות המתאים והראוי לשוהים בהוסטל. כפי שפירט בימ"ש קמא בהחלטתו, ממצאי הביקורות שנערכו על ידי המשיבים מצביעים ככל הנראה על ליקויים רבים שייתכן שיש בהם משום אי עמידת המבקשת בכל התחומים המפורטים בנוהל ובחוזה ההתקשרות מול המשיב. אחד הבניינים של ההוסטל ברחוב הוורד פונה והבניין השני ברחוב הסיתוונית היה בסכנת פינוי זמן מה, אך החלטת המשיב בדבר סיום ההתקשרות אינה תלויה בפינוי הבניינים אלא קשורה לליקויים הרבים שהתגלו בממצאי הביקורות שנערכו למבקשת.

באשר לצו המניעה הזמני לעיכוב החלטת משרד הבריאות להפסיק ההתקשרות עם המבקשת החל מיום 15.04.20 ציין בימ"ש קמא כי המשיב חושש כי סעד זמני שכזה למעשה אינו סעד זמני במהותו אלא ינציח מצב, שכן ינציח ההתקשרות עם המבקשת תוך אכיפת הסכם למתן שירות למשך חיי ההליך, שלא צפוי להיות קצר או זריז לאור טיב הטענות. בימ"ש קמא קיבל טיעון זה וציין כי עומד למבקשת סעד חלופי בדמות הזכות לתבוע בתביעה כספית על הנזק שנגרם לה אם תוכיח צדקת טענותיה באותה תביעה. נקבע כי בשלב זה לא נסתרה חזקת תקינות המנהל וענייניות שיקולי המשיב. כן נקבע כי לא נסתרה לגופה עמדת המדינה ואין לקבוע כי החלטתה הייתה שגויה לגופה או בלתי סבירה או מידתית באופן המחייב התערבות. נקבע כי לאחר עיון ולו "במבט מלמעלה" במסמכים וטענות הצדדים לא ניתן לומר כי התביעה נהנית מסיכויי הצלחה מצוינים ואף אם סיכויי התביעה מאוזנים יד המשיבים על העליונה בכל הנוגע למאזן הנוחות, זאת בפרט כאשר עומדת למבקשת האפשרות לתבוע בתביעה כספית, לרבות בגין נזק לא ממוני. לאור זאת נדחתה הבקשה לסעד זמני. בנסיבות העניין, נראה כי בצדק קבע בימ"ש קמא כי הפיצוי הכספי הוא הסעד שככל הנראה יהיה רלוונטי במקרה שהמבקשת תזכה בתביעתה ויוחלט שההחלטה על הפסקת ההתקשרות אינה כדין.

בסיכומו של דבר, מהחלטת בימ"ש קמא עולה כי שקל את כל השיקולים הרלוונטיים ולא מצאתי כי נפלו בהחלטה טעויות מהותיות המצדיקות התערבות, כפי שטוענת המבקשת. בימ"ש קמא שקל את טענות המבקשת והחלטתו הינה סבירה וראויה בנסיבות העניין.
לא מצאתי כי על פניו נפל פגם בהחלטה, לא כל שכן פגם המצדיק מתן רשות לערער בהתאם להלכות המצמצמות את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה.

על כן, ומכל הטעמים שפורטו, לא מצאתי עילה למתן רשות ערעור על החלטתו של בימ"ש קמא ולהתערבות הבחלטתו . הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסכום כולל של 7,500 ₪ שישולם מהפיקדון שהופקד בתיק בית המשפט.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, ל' שבט תש"פ, 25 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.

רון שפירא, נשיא