הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 20

בפני
כב' השופט ד"ר רון שפירא, סגן נשיא

מבקשת

קרן לירז בע"מ ח.פ. 51-192879-8
ע"י י. פלדמן או מ. קדם

נגד

משיב

בנק אגוד לישראל בעמ
ע"י ב"כ עו"ד כהנא, דידי ושות'

החלטה

הרקע לבקשת רשות הערעור והחלטת בימ"ש קמא:
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת מעין צור) מיום 17.5.17 שניתנה בת"א 25742-01-12 בהעדר הצדדים, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לקבל רשות לתקן את כתב התביעה שהוגש על ידה נגד המשיב והיא חויבה בהוצאות בסך של 2,000 ₪.

המבקשת, חברה פרטית שעסקה ביזמות, פיתוח פרויקטים, השקעות ונכסים ועוד, הפעילה מספר מגרשי חניה בתחומי העיר חיפה ובמקביל רכשה נדל"ן בחיפה. המבקשת קיבלה מהמשיב מימון לרכישת נכסים בחיפה. בין לבין, הועברה פעילותה העסקית של החברה מסניף המשיב במפרץ חיפה לסניף המשיב הנמצא במרכז הכרמל. בשלב מסוים החלה המבקשת להתקשות בהחזר התשלומים והמשיב פתח נגדה תיק מימוש משכון ומינה את עו"ד אופיר דידי לכונס הנכסים של חניון שעליו רבצה משכנתא לטובת המשיב. לטענת המבקשת הוסכם עם המשיב כי מכירת החניון תבוצע על ידי המבקשת עצמה, אך המשיב פעל בניגוד למוסכם. החניון נמכר על ידי כונס הנכסים ולאחר תשלום החוב לבנק נלקחה היתרה לכיסוי הוצאות נלוות. כן טוענת המבקשת כי נאלצה למכור דירות נוספות על מנת לכסות את יתרות החובה בחשבונה השוטף ונגרמו לה נזקים נוספים בשל כך. המבקשת מלינה במסגרת התביעה על חיובי יתר בהם חייב אותה המשיב, כגון גובה הריבית בה חויבה, גובה ריבית שלטענתה המשיב מעניק ללקוחות שהאשראי שלהם אינו אמין ויש חשש לגבי יכולת הפירעון שלהם, זאת למרות שהיו בידי המשיב עודף בטחונות, לרבות שלושה ערבים מעולים ונכסים בשווי העולה על סכומי המשכנתא וההלוואה שנטלה המבקשת. עוד נטען, כאמור, כי המשיב הפר התחייבות מפורשת כלפי המבקשת כאשר פעל למינוי כונס נכסים על החניון בניגוד לסיכום ביניהם ובכך הסב לה נזקים.

תוכנה של בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה היה הגדלת סכום התביעה המקורי אשר עמד על סך של 857,147 ₪ בסכום נוסף של 1,114,017 ₪. בימ"ש קמא הסתמך בהחלטתו על רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ (22.3.07), שם נקבע כי על אף שתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי ניתן להתיר תיקון כתב התביעה "בכל עת", לא בכל שלב ולא בכל מקרה ראוי יהיה לאפשר תיקון כתב התביעה ויש להביא בחשבון בהקשר זה שיקולים של תום לב ושיהוי מצד מבקש התיקון, את הפגיעה הפוטנציאלית בהגנתו של הצד שכנגד ואת השיקול המערכתי-ציבורי, שנוגע לניצול יעיל של הזמן השיפוטי. כן נקבע שם כי ביהמ"ש יטה שלא להתיר תיקון כתב טענות אם מטרת התיקון היא הוספת עילה חדשה, אשר הראיות להוכחתה שונות מן הראיות הדרושות להוכחת העילה המקורית ונטייה זו מתחזקת ככל שהתביעה נמצאת בשלבים מתקדמים יותר של ההליך וככל שהתרת התיקון תאריך ותסרבל את הדיון.

בימ"ש קמא קבע בהחלטתו מיום 17.5.17 כי במקרה זה מדובר בתביעה שהוגשה לפני כחמש וחצי שנים והתמשכות ההליך נגרמה בראש ובראשונה מהתנהלות התובעת (המבקשת כאן). ביום 23.11.16 נקבע התיק להוכחות ליום 26.9.17. הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה ביום 26.4.17. התובעת טענה כי הצורך בתיקון התגלה לה בעקבות הגשת תצהירי הנתבעת. בימ"ש קמא קבע כי לא מצא בבקשה כל הסבר לשיהוי בן כחצי שנה מאז הוגשו תצהירי הנתבעת ועד להגשת הבקשה. כן נקבע כי בפועל מדובר בשיהוי ממושך יותר, שכן פרט לעניין אחד שהוסף בתצהיר העדות הראשית של עו"ד טויטו, זהה תצהיר זה לתצהיר תשובות לשאלון שמסרה והועבר לתובעת חודשים רבים קודם לכן. נקבע כי התיקון המבוקש בכתב התביעה כולל הוספת עילות חדשות בנוגע להלוואות שאינן מוזכרות בכתב התביעה. כן נקבע כי תיקון כזה משמעו, למעשה, חזרה לנקודת ההתחלה, שכן לנתבע זכות לתקן את כתב ההגנה, התיקון עשוי להצריך קיומם של הליכים מקדמיים נוספים והגשת ראיות חדשות. כתוצאה מכך, כך נקבע, לא ניתן יהיה לקיים את ישיבת ההוכחות שנקבעה וזמן שיפוטי יקר ירד לטמיון, דבר הפוגע באינטרס הציבור. עוד נקבע כי הבקשה אינה עומדת בתנאי תקנה 92 לתקנות ואיננה כוללת תצהיר המאמת את העובדות שמבוקש להוסיף. על כן, הבקשה נדחתה והמבקשת חויבה בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪.

טענות הצדדים:
המבקשת טוענת כי בימ"ש קמא לא התייחס לטענת המשיב בדבר חוסר תום לב בהגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה. נטען כי הגשת בקשת תיקון לאחר זמן רב יכולה להיחשב כחוסר תום לב, אך יש לבחון אם התקיים יסוד זה בענייננו. נטען כי אמנם התביעה המקורית הוגשה לפני כחמש וחצי שנים, אך הסיבה אינה נעוצה בהתנהלותה של המבקשת אלא בהתנהלותה של באת כוחה דאז, אשר שקטה על שמריה, לא מילאה אחר החלטות ביניים של ביהמ"ש, לא דאגה לברר ביוזמתה מה קורה עם התיק ומדובר במחדלים שהובילו תחילה למחיקתה של התביעה ולאחר מכן לדחיית בקשה לביטול המחיקה. על כך הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי (ע"א 45513-02-14) אשר התקבל והחלטת מחיקת התביעה בוטלה והתיק הוחזר לדיון בפני בימ"ש קמא. נטען כי לא ניתן להטיל על המבקשת את תוצאות התנהלות באת כוחה דאז, עליה שילמה בכסף ובזמן וכי ברור שהמבקשת שהיא התובעת הייתה מעוניינת לקדם את הליך התביעה. כן נטען כי עיכוב נוסף נגרם בשל נקיטת הליכי ביניים שונים על ידי המשיב כמו הגשת בקשה למחיקת התביעה על הסף או סירובו להשיב על השאלון שהוצג לו על ידי המבקשת במלואו.

המבקשת טוענת עוד כי הבקשה לתיקון כתב התביעה נולדה לאור טענות המשיב ולאחר הצגת ראיותיו בתצהירי עדות ראשית שניתנו מטעמו. נטען כי לא בנקל החליטה המבקשת להגיש את בקשתה לתיקון כתב התביעה וכי הייתה דרושה לשם כך קבלת חוות דעת מומחה (רו"ח) אשר אף התבקש לבצע בדיקה חוזרת של מסקנותיו ומדובר בהליך שאורך זמן. נטען כי התצהיר שהוגש מטעם המשיב, פרט לעניין אחד שהוסף בו, זהה לתצהיר התשובה על השאלה עליה חויב המשיב להשיב לאחר שלא השיב עליה ואשר הועבר למבקשת מספר חודשים קודם לכן. כן נטען כי הבקשה לא הוגשה ימים לפני המועד שנקבע להוכחות אלא מעל 4 חודשים לפני המועד שנקבע לשמיעת הוכחות, תקופה שמאפשרת למשיב להיערך בעקבות התיקון הן להגשת כתב הגנה מתוקן והן להשלמת תצהיר עדות ראשית. לכן נטען כי אין לראות במועד הגשת הבקשה התנהגות חסר תום לב.

אשר לשיהוי נטען כי המבקשת לא ויתרה על זכויותיה, כי לא נפגע אינטרס של בעל הדין שכנגד אשר הוא זה שפרש את גרסתו המלאה בתצהיר העדות הראשית, וכי אין פגיעה באינטרס הכללי של טובת הכלל. נטען כי קבלת הבקשה לא תגרום לבזבוז זמן שיפוטי שכן אין צורך לדחות את מועד ההוכחות. נטען כי הותרת החלטת בימ"ש קמא על כנה כמוה כדחיית התביעה על הסף והיא תחסום למבקשת את זכות הגישה שלה לבית המשפט. נטען כי הרחבת החזית נעשתה על ידי המשיב באמצעות תצהיר התשובה שלו ובמסגרת תצהיר עדות ראשית. כן נטען כי המבקשת הגדילה את סכום התביעה אבל לא הוסיפה עילת תביעה חדשה וגם בכתב התביעה המתוקן היא טוענת לחיובה בתשלומי יתר.

באשר לקביעת בימ"ש קמא כי לבקשה לא צורף תצהיר המאמת את העובדות שמבוקש להוסיף טוענת המבקשת כי לבקשה צורף תצהיר הכולל עובדות הידועות למצהיר ובענייננו העובדות המהוות את התשתית לא היו ידועות למצהיר והמשיב הוא שהצהיר עליהן ורק לאחר קבלת תצהיר עדות מטעמו הן נחשפו והמבקשת למדה עליהן.

המשיב טוען כי מדובר בתביעה חסרת סיכוי, נגועה בהתיישנות, חסרת אזכור של פרטים מהותיים ורלוונטיים וכי המבקשת גם מושתקת ומנועה מלטעון את הטענות בתביעה מחמת מעשה בי-דין והשתק פלוגתא. נטען כי בכל הנוגע לנזקים בגין מכירת החניון על ידי כונס קיימים מכתבים של המבקשת בהם היא עצמה מפצירה במשיב לנקוט בהליך של כינוס נכסים ומודה שאין ביכולתה לפרוע את חובה כלפיו. כן נטען כי הוצגו מסמכים המעידים על הסכמת המבקשת להליך הכינוס ולכך שבזאת תמו כל המחלוקות בין הצדדים בנוגע לתיק ההוצל"פ בעניין זה. באשר לנזקים הנטענים בגין חיובי יתר נטען כי ממילא חיובי יתר בגין השנים 2002 – 2004 אינם יכולים להיכלל בתביעה שהוגשה בשנת 2012 מחמת התיישנות. כן נטען כי עיון בדו"ח הבדיקה שהגישה המבקשת לבית המשפט ביחד עם תצהיריה מלמד כי מתוך הנזק הנטען של 479,590 ₪ הסכום המיוחס לשנת 2005 (שלכאורה לא חלה עליו התיישנות) הוא 8,756 ₪ בלבד וגם הוא מנותק מהמציאות והמשיב כופר בו. נטען כי יתר הסכומים מתייחסים לשנים קודמות. נטען כי מדובר בתביעת סרק שכל מטרתה לנסות ולהוציא כספים מהמשיב שלא כדין תוך ניהול מתמשך ומכביד של התביעה, מניעת בירור ענייני שלה וגרימת עינוי דין.

לטענת המשיב, המבקשת שאלה בשאלון שאלה לגבי הלוואה שלא ניתנה ומוכחשת על ידי המשיב ולכן לא ניתן היה להשיב לשאלה. לאחר שנקבע כי עליו להשיב, פירטה המצהירה מטעם המשיב את כל ההלוואות שהועמדו לטובת המבקשת באותה תקופה וציינה לגבי כל הלוואה מה היו התשלומים שהתקבלו בגינה בחלוקה לקרן וריבית. נטען כי חצי שנה לאחר מכן הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב התביעה לאחר שהסתיימה הגשת תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע לישיבת הוכחות. המשיב טוען כי תצהירי העדות הראשית של המשיב, שהעיון בהם הוליד כביכול את עילת התיקון, הוגשו חצי שנה לפני הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה ואין למבקשת הסבר מהי הסיבה לכך שהעיון בתצהיר התמשך על פני חצי שנה. כן נטען כי אין בפי המבקשת הסבר מדוע הייתה זקוקה לתצהיר עדות ראשית של המשיב כדי לגלות את עילת התביעה שלה ומדוע לא יכלה לדעת מהן עילות התביעה שלה באמצעים אחרים בשלבים מוקדמים יותר עוד לפני הגשת התביעה. עוד נטען כי התיקון שמבקשת המבקשת לבצע בכתב התביעה מהווה סילוף של העובדות ונגוע בניסיון להטעיה של ביהמ"ש. נטען כי בטיוטת כתב התביעה המתוקן נכתב כי עו"ד טויטו פירטה בתצהיר עדותה הראשית את כל ההלוואות שניתנו על ידי המשיב למבקשת וזו הסיבה לתיקון המבוקש, אך התצהיר איננו מפרט את כל ההלוואות שניתנו למבקשת ולכן מדובר בסילוף שמטרתו להטעות את ביהמ"ש. לכן נטען כי כבר על פני הדברים, היות והתיקון המבוקש מבוסס אך ורק על תצהירו של הצד שכנגד והיות וניתן לראות בבירור שמה שכתוב בתצהיר הצד שכנגד שונה בעליל ממה שמייחסים לכתוב בו דין הבקשה להידחות.

המשיב טוען עוד כי התיקון המבוקש בכתב התביעה עומד בסתירה לטענות עובדתיות אחרות שפורטו בכתב התביעה המקורי וגורם לטיוטת כתב התביעה לטעון טענות עובדתיות חלופיות בניגוד לדין. לכן נטען כי התיקון המבוקש אינו יכול להיחשב ככזה שבא להבהיר את השאלות שבאמת שנויות במחלוקת, אלא הוא מסרבל את המסכת העובדתית ומטעה. כן נטען כי ההליכים בתיק נמצאים בשלב מתקדם ואם תותר הגשת כתב תביעה מתוקן יתחיל למעשה המשפט שמתנהל כבר למעלה מחמש שנים – מחדש. נטען כי ביהמ"ש יאלץ להקדיש לתביעה זו זמן שיפוטי מוגזם על חשבונם של מתדיינים בתיקים אחרים ובכך ייפגע האינטרס של טובת כלל ציבור המתדיינים. המשיב טוען כי המטרה האמתית של הבקשה לתיקון כתב תביעה הייתה ליצור מסלול עוקף להחלטות הביניים שניתנו שאינן לשביעות רצונה של המבקשת ולחזור שוב אל השאלונים, גילויי מסמכים, הליכים מקדמיים ותצהירים חדשים בתיק שכל מה שנותר בו הוא לחקור את העדים ולסכם את הטענות. נטען כי יש בכך משום חוסר תום לב של ממש. עוד נטען כי התצהיר שצורף לבקשה לתיקון כתב תביעה איננו רלוונטי לבקשה ואינו מאמת את העובדות שמבוקש להוסיף. כן נטען כי תחום סדר הדין ובכלל זה סוגיית תיקון כתב טענות נתון לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית שבפניה מתנהל המשפט וביהמ"ש לערעורים יתערב בשיקול דעת זה רק לעתים נדירות מקום שנמצאה חריגה קיצונית מתחום שיקול הדעת הסביר.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי הסבירה בבקשתה מדוע היא הוגשה במועד בו הוגשה, שכן לא הייתה יכולה לגלות את כל העובדות מאחר שהמשיב טען במסגרת תצהיר גילוי המסמכים שאין לו את כל המסמכים שהתבקש לגלותם. נטען כי המבקשת למדה על העובדות עליהן נסמכת בקשתה מתצהירה של עו"ד טויטו. נטען כי המבקשת לא הייתה יכולה ללמוד מהתנועות בדפי הבנק של חשבונה את כל המידע הרלוונטי החסר וכי המידע שנלמד מתצהירה של עו"ד טויטו הוא יתרת החוב הנכונה, יתרה הרחוקה מהסכום שנגבה בפועל שעלה עליה משמעותית. כן נטען כי היענות לתיקון המבוקש לא תפגע בשלב בו נמצאים ההליכים בתיק וכי הגשת כתב הגנה מתוקן והגשת תצהירי עדות מתוקנים יכולים להיעשות במהלך 60 ימים. כן נטען בנוגע לנסיגתם של סדרי דין מול מהותה של התביעה.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את החלטתו של בימ"ש קמא ואת המסמכים שהובאו לעיוני הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות שכן אין מקום, בנסיבות העניין , להתערב בהחלטת בימ"ש קמא אשר דחה את בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה או ליתן רשות ערעור על החלטה זו.

תקנה 92 לתקנות, לפיה ביהמ"ש רשאי בכל עת להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים ולפי הצורך כדי שביהמ"ש יוכל להכריע בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין, מעניקה לבית המשפט שיקול דעת רחב להפעיל סמכותו בכל עת, בלבד ששוכנע שהדבר מוצדק על מנת להכריע בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין. בהתאם לפסיקה, גישת בתי המשפט לתיקון כתבי הטענות היא ליברלית, בייחוד מקום שבו מדובר בשלב מוקדם של ההליך, בטרם החל בירור התובענה לגופה, זאת לשם הגנה על זכות הגישה לערכאות. "ברם, גם זכות זו אינה נותרת ללא גבול. מולה שומה עלינו לבחון את הנזק הדיוני הנגרם לבעל הדין שכנגד כתוצאה מהתיקון המבוקש, ובהתחשב בנסיבות ההליך. כפי שנקבע בפסיקה, מקרים אשר עלולים להצדיק סירוב לבקשה לתיקון הם למשל מקרים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב, או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אילו הוגשה הבקשה מחדש, כגון טענה להתיישנות (עניין דנגור, 431). מקרה אחר בו יקמוץ בית המשפט את ידו במתן היתר לתיקון כתב התביעה, הוא מקום בו מבקש התיקון מעונין להוסיף עילת תביעה חדשה, שהראיות לגביה שונות מאלו הדרושות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי" [ רע"א 1808/16 אהרון אמסלם נ' לאה אלון (28.3.2016) ].

יצוין כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות בעלות אופי דיוני כגון דא [רע"א 2104/13 לאה ברוכין נ' יעקב בכר (2.5.2013)]. "כלל נקוט הוא מלפנינו כי הכרעות שיפוטיות שעניין סדרי הדין וניהול ההליך – לרבות תיקון כתבי טענות – מעניקות מטבען שיקול דעת רחב יותר לערכאה הדיונית. הגיונו של הכלל בעובדה שלערכאה המבררת כרטיס "בשורה הראשונה" של הדיון, ומבחינה היא במהלכי הדמויות באופן הקרוב ביותר. לא כך היא ערכאת הערעור המרוחקת יותר מהמגרש הדיוני. לפיכך, לא בנקל תיטה ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בנושאים אלו, פרט למקרים החריגים בהם סוטה ההחלטה באופן קיצוני ממתחם הסבירות" [רע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אתי שימר (25.10.2012). ראו לעניין זה גם: רע"א 5215/12 רונדופלסט בע"מ נ' אלכס בירמן (5.10.2012) ;
רע"א 1808/16 אהרון אמסלם נ' לאה אלון (28.3.2016); רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ (22.3.2017)].

מקרה זה איננו נכלל בגדר אותם חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית סוטה באופן קיצוני ממתחם הסבירות. כאמור, כפי שנקבע ברע"א 867/17 הנ"ל וכפי שציין בימ"ש קמא בהחלטתו, "על אף שתקנה 92 לתקנות קובעת כי ניתן להתיר תיקון "בכל עת", הרי שלא בכל שלב ולא בכל מקרה ראוי יהיה לאפשר תיקון כתב התביעה, וכי יש להביא בחשבון בהקשר זה שיקולים של תום לב ושיהוי מצד מבקש התיקון, את הפגיעה הפוטנציאלית בהגנתו של הצד שכנגד ואת השיקול המערכתי-ציבורי, שנוגע לניצול יעיל של הזמן השיפוטי [ראו למשל: אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי 323-321 (מהדורה שתים עשרה, 2015); עניין צוקר, פסקאות 15-13]".

במקרה זה, כפי שקבע בימ"ש קמא, מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2012 והתמשכות ההליך נגרמה גם (ולא רק) מהתנהלות המבקשת. יצוין כי בניגוד לטענות המבקשת התמשכות ההליך נגרמה גם לאחר שב"כ הקודמת הפסיקה לייצגה. בתיק התקיימו ישיבות קדם משפט, הוגשו בקשות רבות ובסופו של דבר, לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, נקבע התיק להוכחות ליום 26.9.17. הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה רק ביום 26.4.17. למרות שנטען כי הבקשה נולדה בעקבות תצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם המשיב, לא ניתן הסבר מספק לשיהוי מאז הוגשו תצהירי המשיב ועד הגשת הבקשה, כאשר תצהיר העדות הראשית של עו"ד טויטו זהה כמעט לתצהיר תשובות לשאלון שהועבר חודשים קודם לכן. כמו כן, התיקון המבוקש בכתב התביעה יגרום להחזרת התיק לנקודת ההתחלה כאשר למשיב תהיה זכות לתקן את כתב ההגנה והתיקון עשוי להצריך קיומם של הליכים מקדמיים נוספים והגשת ראיות חדשות. כתוצאה מכך לא ניתן יהיה לקיים את ישיבת ההוכחות שנקבעה.

בנסיבות העניין פעל בימ"ש קמא בהתאם לסמכות הרחבה המוקנית לו מכוח תקנה 92 לתקנות ויישם את הלכות ביהמ"ש העליון בדבר השיקולים שיש להביא בחשבון בעת בחינת בקשת התיקון. הנטייה שלא להתיר תיקון כתב טענות שיחייב קיומם של הליכים מקדמיים נוספים והגשת ראיות חדשות מתחזקת ככל שהתביעה נמצאת בשלבים מתקדמים יותר של ההליך וככל שהתרת התיקון תאריך ותסרבל את הדיון [ראו: רע"א 867/17 הנ"ל]. במקרה זה, כאמור, התרת תיקון כתב התביעה תאריך ותסרבל את הדיון, כמפורט לעיל, ותבטל את האפשרות לקיים את דיון ההוכחות שנקבע לספטמבר הקרוב.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, אינני מוצא כל עילה להתערבות בהחלטתו של בימ"ש קמא או למתן רשות ערעור עליה. בהתאם אני מורה על דחית הבקשה.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בהליך זה שבפני ובשכר טרחת עורך דינו בסכום כולל של 5,000 ₪ שישולמו עד ליום 15.8.17 שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.