הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 15

בפני
כב' הנשיא רון שפירא

מבקשים

  1. וליד חנוני
  2. סמירה חנוני

נגד

משיבה

עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים) מיום 23.08.20 שניתנה בתיק 25743-01-16 ובמסגרתה דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקש לביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה על הסף.

הרקע לבקשה, החלטת בימ"ש קמא וטענות המבקש בתמצית:
מדובר בתביעה לפינוי ותביעה כספית שהגישה המשיבה נגד המבקש, דייר מוגן של המשיבה ושל בעלים נוסף וכן נגד רעייתו של המבקש ושתי בנותיו. במסגרת התביעה נטען כי המשיבה הייתה צריכה לבצע עבודות בדירה ולשם ביצוע העבודות נאלצה לפנות את הנתבעים ושילמה את מלוא דמי השכירות. המשיבה טענה כי הינה זכאית להחזר מחצית מסכום דמי השכירות וכי דמי השכירות מהווים חלק מעלות העבודות אשר מתחלקת בין בעל הבית לדייר המוגן. כן נטען כי המבקש חדל מלשלם דמי שכירות בגין הדירה, כאשר דמי השכירות הינם כ-80 ₪ בחודש וזה שנים דמי השכירות אינם משולמים. נטען כי אי תשלום דמי השכירות מהווה הפרה של ההסכם ומקים עילת פינוי. על כן התבקש בימ"ש קמא להורות למבקש לפנות את הדירה ולהשיב את החזקה בה למשיבה כשהיא פנויה וריקה מכל אדם וחפץ וכן לחייבו לשלם למשיבה בגין דמי השכירות והעבודות.

במהלך דיון שהתקיים לפני בימ"ש קמא ביום 14.01.2019 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הרכיב של עלות התיקונים והרכיב של עלות דמי השכירות לתקופת ביצוע התיקונים יועברו לבית הדין לשכירות ושם תתנהל התביעה כתביעה כספית בלבד, כאשר ב"כ המשיבה התחייב לא לתקן את כתב התביעה בשני מרכיבים אלה ולא להוסיף עליה. כן הגיעו להסכמה לפי התביעה הכספית תתקבל במלואה וכן יתווסף חוב לשכירות בגינו לא הוגשה תביעה החל ממועד הגשת התביעה ועד אותו מועד, והסכום ישולם בתשלומים של 400 ₪ הכוללים גם את דמי השכירות המוגנים השוטפים, שישולמו כל 30 לחודש. כן סוכם כי היה ולא ישולמו התשלומים במלואם ובמועד, ייכנס לתוקפו פסק דין לפינוי הנכס ואיחור של עד 120 ימים לא יהווה הפרה של הסכם זה. בימ"ש קמא נתן תוקף של פסק דין להסכמות הנ"ל והורה להעביר את התיק לבימ"ש לשכירות בחיפה, על מנת שזה ידון בסוגיות שנותרו תלויות ועומדות בין הצדדים על פי ההסכמות שגיבשו ביניהם. יצוין כי המבקש ומשפחתו היו מיוצגים בדיון זה על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

הדיון בסוגיות שנותרו תלויות ועומדת בין הצדדים עבר לבימ"ש לשכירות בחיפה, אך במועד זה טען המבקש כי הוא מבקש לבטל את ההסכם שניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בימ"ש קמא. בימ"ש לשכירות קבע כי בקשה לביטול ההסכם צריכה להיות נדונה בפני הערכאה אליה הועבר התיק ונתנה תוקף להסכם. התיק חזר לבימ"ש קמא אשר קיים דיון וקבע ביום 10.05.2020 כי על אף מחדליו של המבקש אין מקום לחסום אותו מהגשת בקשה מתוקנת לביטול פסק הדין החלקי ולהעלות טיעוניו מבלי לקבוע מסמרות ונקבע כי הבקשה תוגש תוך 21 ימים ותינתן זכות תגובה. לאחר שהוגשה בקשת המבקש לביטול פסק הדין והוגשה תגובת המשיבה קבע בימ"ש קמא בהחלטתו מיום 23.08.2020 כי "כאשר בפגם ברצון עסקינן, דרך המלך לביטולו של הסכם פשרה היא באמצעות הגשת תביעה עצמאית. בנסיבות אלו, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, מצאתי כי דין הבקשה לביטול פסק הדין מיום 14.01.2019 להידחות".

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור במסגרתה הוא טוען כי יש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה מכיוון שלטענתו נפלו פגמים בכריתת ההסכם. נטען כי הוא סובל מנכות שמיעה חמורה עד כדי חרשות בתנאים מסוימים וכי לא הבין את שנאמר לו כאשר הצדדים יצאו להפסקה כדי לבוא בדברים לעניין ההסכם. המבקש טוען כי האמת על ההסכם התגלתה לו רק למחרת כאשר עיין בפרוטוקול וכי שני עורכי הדין של הצדדים ידעו שהוא אינו שומע והם הערימו עליו והטעו אותו לשלם חוב שאיננו חייב לשלם על פי דין.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת החלטת בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובת המשיבה.

בכל הנוגע לטענות המבקש – אין חולק כי בסמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט בנסיבות בהן שיקולים של צדק עדיפים על פני השיקולים העומדים ביסוד כלל מעשה בית-דין ועיקרם סופיות הדיון והצורך למנוע הטרדה מבעל הדין שכנגד בשל התדיינות נוספת בעניין שהוכרע [רע"א 2066/10 מוחמד טאהה עבד אלקאדר ג'אבר נ' יוסף מימון (11.08.2010)].

עם זאת, כפי שטענה המשיבה בבימ"ש קמא וכפי שקבע בימ"ש קמא בהחלטתו, מכיוון שהמבקש טוען שיש לבטל את פסק הדין בשל פגמים בכריתת הסכם הפשרה שאושר במסגרת פסק הדין, היה על המבקש לעשות כן בדרך של הגשת תובענה עצמאית ולא בדרך של בקשה לביטול פסק הדין.

כך נכתב לעניין זה במסגרת ע"א 6763/13 חוות בי. אפ. סי. בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (10.08.2014):
"כידוע, פסק דין שניתן בהסכמה ממזג בתוכו שתי תכונות מצטברות, זו של הסכם וזו של פסק דין. כפילות זו משליכה בין היתר על אופן תקיפתו של פסק הדין: אם התקיפה מתייחסת להליך השיפוטי של אישור פסק הדין, כגון מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט לרבות בסדרי הדין, יש לנקוט בדרך של ערעור; אם התקיפה מתייחסת לפן ההסכמי, כגון טענות לביטול ההסכם מחמת פגמים שנפלו בו, מחמת הפרתו או בשל שינוי מהותי בנסיבות, יש להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט שנתן את פסק הדין, ולא ניתן להסתפק במתן הודעת ביטול בלבד (ע"א 116/82 לבנת נ' טולידאנו, פ"ד לט(2) 729, 732-733 (1985); רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 344-345 (1999); ע"א 9318/03 שובל נ' גרי אלכסנדר בע"מ, פ"ד נט(1) 828, 838 (2004) (להלן: פרשת שובל); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 645-647 (מהדורה אחת עשרה, 2013); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 549 (מהדורה שביעית, 1995))".
כן ראו: רע"א 2066/10 הנ"ל.

על כן, מכיוון שבענייננו טענות המבקש מתייחסות לפגם בפן ההסכמי, עליו להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט שנתן את פסק הדין. כן מוצע למבקש להתייעץ עם עו"ד, בין אם מטעם הלשכה לסיוע משפטי ובין אם בדרך אחרת, על מנת לפעול בדרך הנכונה למיצוי זכויותיו, זאת מבלי להביע עמדה לגופו של עניין.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי כל טעם להתערב או ליתן רשות ערעור על החלטתו של בימ"ש קמא. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות וגם אין צורך להיזקק להליך של הפקדת ערבון.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.

רון שפירא, נשיא