הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 01

בפני
כב' הנשיא רון שפירא

מבקש

שלום עוזני

נגד

משיבים

  1. דוד ברדה
  2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בעכו (כב' השופט ראמי נ. נאסר) שניתן במסגרת ת"ק 15552-04-21 ביום 28.07.21, ובמסגרתו נקבע כי יש לקבל את התביעה חלקית ונקבע כי יש לייחס למבקש רשלנות תורמת לתאונה בשיעור של 66%.

יצוין כי בקשת רשות ערעור זו הוגשה לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"). בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות הנני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד פסק דין זה בלא צורך בתגובת המשיבים . בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 148(ב) לתקנות אני סבור כי אין צורך אף לנמק החלטה זו בדבר דחיית בקשת רשות הערעור וזאת מאחר שלא נפלה בפסק דינו של בימ"ש קמא טעות בממצאים העובדתיים, במסקנה המשפטית או בחוק. עם זאת, אנמק בקצרה.

פסק דינו של בימ"ש קמא וטענות המבקש בתמצית:
המבקש הגיש תביעה קטנה לבימ"ש קמא על סך 13,322 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו ולרכבו בעקבות תאונת דרכים מיום 20.12.2020 עם רכב המשיבים. המבקש טען כי בעת שנהג בטרקטור מכפר מגד אלכרום לכיוון צומת ציקלון ובהיותו בנתיב הימני, פגע בו בחלק האחורי, בצד הגלגל השמאלי, רכב המשיבים. בעקבות כך נגרם לטרקטור נזק בסך כולל מע"מ של 10,922 ₪ לפי דו"ח שמאי. נוסף על כך שילם המבקש לשמאי שכ"ט בסך 1,400 ₪ ותבע הוצאות נוספות בסך 1,000 ₪.

לגרסת המשיבים אין להטיל אחריות כלשהי על נהג המשיבים אשר לטענתם נסע ישר בנתיב הימני בכביש בין עירוני אחרי רכב אלמוני. סמוך לצומת ציקלון התפרץ טרקטור המבקש במפתיע מהנתיב לפניה ימינה לנסיעה ישר וזאת מבלי לתת זכות קדימה לרכבים הנוסעים בנתיב הימני לנסיעה ישר. הרכב האלמוני הספיק לברוח שמאלה, אך רכב המשיב אשר הופתע מהטרקטור החוסם את נתיב נסיעתו במרחק הקצר ממרחק הנדרש לבלימה ועצירה או לבלימה וסטייה שמאלה, התנגש בטרקטור. המשיבים טענו כי המבקש לא נסע בנתיב הימני אלא התפרץ מהנתיב לפניה ימינה לנתיב הימני לנסיעה ישר, מבלי לוודא שהדרך פנויה או תוך התעלמות מהתנועה בדרך ומבלי לתת זכות קדימה, ובכך חסם במפתיע נתיב נסיעת רכב המשיבים וגרם לתאונה.

בימ"ש קמא קיים דיון הוכחות, במהלכו העידו הנהגים. הצדדים לא ביקשו לזמן עדים כלשהם, אך הוגש במהלך הדיון תיק החקירה של המשטרה הכולל תמונות ודו"ח בוחן תנועה משטרתי. כן הוצג סרטון המתעד את התאונה ותמונות מדו"ח צפייה. בימ"ש קמא ניסה להביא את הצדדים להסכמות דיוניות ביחס למחיקת התביעה והגשת תביעות חדשות מטעם הצדדים (הוצגה דרישת שיבוב של המשיבה 2 המופנית למבקש), תוך צירוף חברות הביטוח וקבלת ייצוג משפטי, אולם המבקש עמד על ניהול תביעתו.

בימ"ש קמא, אשר התרשם מגרסאות הנהגים באופן ישיר, ולאור הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים, הגיע למסקנה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי. בימ"ש קמא ציין כי תביעת המבקש מבוססת במהותה על עוולת הרשלנות ולשם הוכחת עוולה זו על התובע להוכיח קיומה של חובת זהירות כלפיו, התרשלות המהווה הפרה של חובת הזהירות, קשר סיבתי ונזק. נקבע כי במקרה זה המבקש נהג בטרקטור לאורך הכביש בצדו הימני של הנתיב הימני (בכיוון ישר). המבקש הכחיש את הטענה כי נהג בתוך שני נתיבים או שסטה מנתיב לנתיב, אלא שציין כי היה צמוד לצד הימני של הנתיב הימני לאורך כל הנסיעה.

בימ"ש קמא קבע כי כעולה מהסרטון שתיעד את התאונה בזמן אמת מרכב המשיבים וכן מהתמונות שהוצגו מדו"ח הצפייה, ניתן להבחין כי הטרקטור נסע בתוך שני נתיבים. זאת ועוד בחומר המשטרתי נרשם בסעיף 14 לדו"ח הבוחן כי הטרקטור נסע "בין נתיב פניה ימינה לכיוון צפון לנתיב הימני לכיוון מערב". נקבע כי בנסיעתו כאמור גרם הטרקטור להפרעה של ממש לרכבים שנסעו בנתיב האמצעי (הימני שנוסע ישר), בכך שהקטין משמעותית את שטח נתיב הנסיעה שבו יוכלו הרכבים לנסוע והגביר משמעותית את הסיכון לפגיעתם כפי שאירע במקרה זה. נקבע כי חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא "בבריחת" רכב שנסע במקום וסטייתו שמאלה מנתיב הטרקטור. לכן נקבע כי המבקש התרשל בכך שיצר מצב מסוכן והתאונה אירעה עקב התממשות סכנה זו שהמבקש, כנהג סביר, היה צריך לצפותה במיוחד בעת נסיעתו בתוך שני נתיבים. כן נקבע כי הדבר מקבל משנה תוקף נוכח מסקנת בוחן התנועה של המשטרה אשר קבע כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת.

מנגד, קבע בימ"ש קמא, כי שדה הראיה של נהג המשיבים היה פתוח ולא מוגבל. כך גם נכתב בדו"ח הבוחן. על כן, ולאור מימדי הטרקטור, נקבע כי היה על נהג המשיבים להבחין בטרקטור מבעוד מועד. צוין כי המשיבים לא הגישו לתיק טופס הדיווח לחברת הביטוח אשר ממנו ניתן ללמוד על גרסתו הראשונית של נהג המשיבים. בנוסף, נהג המשיבים העיד במשטרה כי ראה את הטרקטור נוסע באיטיות על השוליים והדבר הבא שראה הוא החלק השמאלי של הטרקטור במרחק מאוד קרוב והתנגשות בין הרכבים. בימ"ש קמא ציין כי בסרטון לא ראה כי הטרקטור נסע בשוליים אלא בתוך שני נתיבים וכי שומעים בסרטון שהמשיב 1 דיבר בטלפון שניות ספורות לפני ההתנגשות. בימ"ש קמא התרשם כי נהג המשיבים התרשל גם הוא בעת נסיעתו ותרם לתאונה משלא נקט באמצעי זהירות סבירים נוכח הסיכון המוגבר שהוא עצמו ראה ורק סמך על כך שנתיב נסיעתו יהיה פנוי כל הזמן.

על כן, בסיכומו של דבר קבע בימ"ש קמא כי המבקש הפר חובותיו על פי תקנות התעבורה האוסרות עליו לסטות מקו נסיעתו אם אין הוא יכול לעשות זאת בבטחה ומבלי להפריע לתנועה ובלי לסכן אדם או רכוש וכן אוסרות עליו לנסוע בתוך שני נתיבים, אלא בגבולות הנתיב שלו. נקבע כי נסיעה על שני נתיבים בעת ובעונה אחת הינה נסיעה המפרה את תקנות התעבורה, מסוכנת ורשלנית, במיוחד כאשר מדובר בטרקטור גדול ממדים. כן צוין כי אפשר לייחס למבקש גם הפרה של החובה הכללית שבתקנה 21 לתקנות התעבורה, במיוחד שעה שהעיד כי לא הסתכל לעבר רכבים אחרים או אחורנית, דבר היכול ללמד על כך שהוא לא ממש השגיח על התנועה בכביש. מנגד נקבע כי נהג המשיבים התרשל גם הוא בנסיעתו ובהקשר זה יש לזקוף לחובתו אי צירוף טופס הדיווח לחברת הביטוח מבלי שניתן לכך הסבר סביר. לכן נקבע כי יש להטיל אשמה על המבקש וכן להטיל אשם תורם על נהג המשיבים. צוין כי אמנם דו"ח בוחן התנועה קבע כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת, אך מסקנה זו אינה מחייבת את ביהמ"ש כראיה חלוטה בהליך האזרחי. לכן נקבע כי יש לחלק את האחריות לתאונה בשיעורים של 66% לחובת המבקש ו-34% לחובת נהג המשיבים. כן נקבע כי המבקש הוכיח נזק בשיעור 12,326 ₪ ולכן חויבו המשיבים לשלם למבקש יחד ולחוד 34% מהנזק המוכח, קרי, 4,191 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 500 ₪.

המבקש טוען כי נשללה ממנו הזכות לחקור את בוחן התנועה על חוות דעתו. כן נטען כי נהג המשיבים נסע ברכב בעת שהוא אוחז בטלפון בידו בניגוד להוראות הדין, לא שמר על סטנדרט של התנהגות וזהירות שנהג זהיר חייב לשמור עליו ולא המציא עותק מטופס דיווח לחברת הביטוח. נטען כי בימ"ש קמא הסתמך על חוות דעת הבוחן מבלי שניתנה למבקש ההזדמנות לחקור אותו חקירה נגדית. כן נטען כי בימ"ש קמא קיפח את זכותו של המבקש שהינו אדם מבוגר שאינו בקיא ברזי המשפט, לעיין בחומר של המשיבים שעליו התבסס ביהמ"ש. נטען כי טעה בימ"ש קמא משלא הסביר למבקש כי קיימת לפניו הזכות לחקור את המומחה בחקירה נגדית על חוות דעתו וכן לחקור את המשיב.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לא מצאתי כי בפסק הדין של בימ"ש קמא נפל פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור בנסיבות העניין.

ראשית יצוין כי הכלל בדבר מתן רשות לערער על פסיקת בית משפט לתביעות קטנות הוא של צמצום. זאת מעצם קביעת החריג לפיו ערעור אינו בזכות אלא מותנה בקבלת רשות מבית המשפט [ראו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט")] והכל במטרה להגשים את תכלית החקיקה ואת כוונת המחוקק לקיום הליך מהיר וחסכוני. ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור [ראו: רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.3.2015); רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח (20.05.2015); רע"א 2376/16 זאב אלימלך קביאטקובסקי נ' רות לפ (10.5.2016); רת"ק (ב"ש) 430-02-16 שושנה כהן נ' סרגיי אבין (24.5.2016); רע"א 7064/17 הנ"ל; רע"א 1032/20 עופר שיינברג נ' סלון אפי בע"מ (06.05.2020)].

שנית, לא מצאתי במקרה זה כי נפל בפסק דינו של בימ"ש קמא פגם מהותי הדורש התערבות ערכאת הערעור או מתן רשות ערעור.

בימ"ש קמא קבע, על בסיס העדויות והראיות שהובאו לפניו, ואשר מהן התרשם באופן ישיר, כי יש לייחס למבקש רשלנות תורמת בשיעור של 66%. הראיות שהוצגו בבימ"ש קמא הצביעו על כך שהמבקש נסע בטרקטור בשני נתיבים, בין נתיב הפניה ימינה לנתיב הימני ישר. לכן בצדק קבע בימ"ש קמא כי בנסיעתו גרם המבקש להפרעה של ממש לרכבים שנסעו בנתיב הימני ישר והגביר משמעותית את הסיכון לפגיעה כפי שאירע. נקבע כי חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא "בבריחת" רכב שנסע במקום וסטייתו שמאלה מנתיב הטרקטור. לכן נקבע כי המבקש התרשל בכך שיצר מצב מסוכן והתאונה אירעה עקב התממשות סכנה זו שהמבקש, כנהג סביר, היה צריך לצפותה במיוחד בעת נסיעתו בתוך שני נתיבים. כן נקבע כי הדבר מקבל משנה תוקף נוכח מסקנת בוחן התנועה של המשטרה אשר קבע כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת.

מנגד, קבע בימ"ש קמא, כי שדה הראיה של נהג המשיבים היה פתוח ולא מוגבל, ולכן, ולאור ממדי הטרקטור, נקבע בצדק כי היה על נהג המשיבים להבחין בטרקטור מבעוד מועד. בימ"ש קמא אף הביא בחשבון את העובדה שהמשיבים לא הגישו לתיק טופס הדיווח לחברת הביטוח אשר ממנו ניתן ללמוד על גרסתו הראשונית של נהג המשיבים ואת העובדה שנהג המשיבים התרשל גם הוא בנסיעתו ותרם לתאונה בשל כך שדיבר בטלפון ולא נקט באמצעי זהירות סבירים.

קביעותיו של בימ"ש קמא הן קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות המתבססות על הראיות והעדויות שהוצגו בפניו ומהן התרשם באופן ישיר ואין מקום להתערב בהן.

בכל הנוגע לטענות המבקש כי לא ניתנה לו ההזדמנות לחקור את בוחן התנועה על חוות דעתו וכי בימ"ש קמא קיפח את זכותו של המבקש שהינו אדם מבוגר שאינו בקיא ברזי המשפט, לעיין בחומר של המשיבים שעליו התבסס ביהמ"ש, וכן לא הסביר למבקש את זכויותיו, הרי שבימ"ש קמא ציין כי הציע לצדדים בפתח הישיבה להגיע להסכמות דיוניות ביחס למחיקת התביעה והגשת תביעות חדשות תוך צירוף חברות הביטוח וקבלת ייצוג משפטי, אולם המבקש עמד על ניהול תביעתו כפי שהוגשה. על כן, וכפי שעולה גם מפרוטוקול הדיון, בימ"ש קמא הסביר למבקש את זכויותיו, אך המבקש עמד על ניהול התביעה באופן זה ולכן אין לו להלין אלא על עצמו לעניין זה.

בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום להתערב או ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, זאת בפרט לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש התערבות או מתן רשות ערעור.

על כן, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. זאת הגם שבשים לב להוראות תקנה 5 לתקנות וחובת בית המשפט לשקול גם את האינטרס הציבורי של חיסכון במשאבי זמן ועלויות המערכת המשפטית יש מקום, במקרים המתאימים, לחייב בהוצאות לאוצר המדינה וזאת גם במקרים בהם לא נדרשה תגובה.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשפ"ב, 01 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

רון שפירא, נשיא