הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 48575-05-18

בפני
כבוד ה שופטת בטינה טאובר

המבקש
תאופיק דראגמה ד"ר, ת.ז. XXXXXX923

נגד

המשיב
נוריה בושארי, ת.ז. XXXXX075

החלטה

1. בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי ד"ר תאופיק דראג'מה ( להלן: "המבקש") על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ( כב' השופטת קרן מרגולין פלדמן) (להלן: "בית משפט קמא") מיום 01/05/18 בת"ק 54035-11-17, במסגרתו קיבל בית משפט קמא את תביעתו של מר נוריה בושארי ( להלן: "המשיב") וחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 12,420 ₪, לאחר שקבע כי המבקש לא השלים את טיפול השיניים שאמור היה לבצע למשיב על אף התחייבותו, ולאחר שהמשיב שילם לו את התמורה המלאה עבור הטיפול.

2. מעיון בתיק עולה כי המבקש הינו רופא שיניים ובעלים של מרפאת שיניים, אשר ממוקמת בחדרה. בשנת 2014 פנה המשיב למרפאת המבקש לצורך קבלת הצעת מחיר ותוכנית עבודה לטיפולי השיניים להם היה זקוק. ביום 11/05/14 הכין המבקש תוכנית טיפול מפורטת למשיב במסגרתה הועמדה עלות הטיפולים הכוללת על סך של 30,000 ₪.

3. אין חולק כי התובע שילם את מלוא הסכום שנדרש על פי תכנית הטיפולים.

4. במסגרת התביעה נטען על ידי המשיב כי בניגוד לתכנית הטיפולים לא ביצע המבקש טיפולים בשיניים 43-46 וכאשר פנה למרפאה והלין כי לא בוצעו בשיניים אלו טיפולים השיב לו המבקש כי אלה לא נכללו בטיפול, וזאת בניגוד למזכירתו של המבקש אשר מסרה לו כי עלות הטיפול בשיניים הללו אכן שולמה על ידו, ובמעמד זה מסרה לו העתק מתוכנית הטיפול המלאה, ממנה עולה כי הטיפולים עבור השיניים האמורות נכללו בתוכנית הטיפול ואף שולמו מראש.

המשיב הוסיף וציין כי פנה מספר פעמים אל המבקש בבקשה להשלים את טיפול השיניים, אך זה נהג בו בחוסר הגינות וטען בפניו שוב כי טיפול זה לא נכלל בהסכם ביניהם וכי " אינו מוכן לבצע טיפול זה ללא תשלום בגינו".

לנוכח האמור הגיש המשיב את תביעתו לבית משפט קמא ובמסגרתה עתר כי בית משפט קמא יורה למבקש להשיב לו את הסכום ששילם עבור טיפולי השיניים שלא בוצעו ובסך כולל של 12,420 ₪, בהתאם לפירוט שבתוכנית הטיפולים.

5. בכתב ההגנה שהגיש המבקש נטען כי המשיב דרש ביצוע טיפולים שלא סוכם עליהם ולא שולם בגינם דבר, וכי בפועל ביצע את כל תכנית הטיפולים אשר סוכמה עם המשיב, ואף בוצעו טיפולים נוספים אשר לא נכללו בתוכנית, ואשר ביצועם הותנה בהסדרת תשלום עבורם.

המבקש טען כי עלות הטיפול הכוללת למשיב היא 37,690 ₪, אך הסכים לבקשתו של המשיב למתן הנחה, ולכן הוזיל את העלות לסך של 30,000 ₪. לדבריו, המשיב לא העביר את מלוא התמורה בגין תוכנית הטיפולים, ועודו חייב למבקש סך של 6,070 ₪ בגין טיפול בלסת העליונה.

עוד ובנוסף נטען על ידי המבקש כי המשיב הותיר יתרת חוב בסך של למעלה מ- 20,000 ₪. לגרסת המבקש נקבע בהסכם בינו ובין המשיב כי במצב דברים בו מפסיק את הטיפול הוא אינו זכאי לקבלת זיכוי כספי, ועומדת לו הזכות להשלים את הטיפול במועד מאוחר יותר. לטענתו, העמיד לטובת המשיב את הזכות להשלים את הטיפול, אך זה לא השלימו.

לבסוף, טען המבקש כי במידה והמשיב יבחר להפסיק את תוכנית הטיפולים יהיה עליו להשיב סך של 7,690 ₪ עבור ההנחה שניתנה לו, וכי עליו לשאת ביתרת החוב בסך של 18,490 ₪.

6. בדיון שנערך לפני בית משפט קמא ביום 30/04/18 נשמעו עדויות הצדדים, ואלה חזרו על גרסתם. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי בעדותו אישר המבקש את גרסת המשיב כי הטיפולים בשיניים 43 עד 46 אכן נכללו בתוכנית הטיפולים המקורית ואף אישר כי טיפול זה לא בוצע הלכה למעשה. ואולם לגרסת המבקש ביקש המשיב טיפול בשיניים 17 עד 22 בלסת העליונה, אשר לא נכלל בתוכנית הטיפולים, ומכאן יתרת החוב הנטענת אותה הוא מבקש לקזז כנגד חובתו לטפל בשיניים 43 עד 46.

7. בית משפט קמא ציין כי המבקש אישר בעדותו כי הוא נוהג לנהל כרטסת טיפולים בהנהלת חשבונות בנוגע לטיפול בלקוחותיו, ובשוגג לא הביאה עמו להוכחת טענתו לפיה המשיב נותר ביתרת חוב בגין הטיפולים הנוספים בלסת העליונה. להוכחת גרסתו הציג המבקש צילום פנורמי שלשיטתו משקף את מצב השיניים בפי המשיב לאחר הטיפול, ועל גביו הערות בעט.

8. בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי אין חולק, כי המשיב קיבל מאת המבקש הצעת מחיר ביחס לטיפולי השיניים, הצעת מחיר הכוללת התייחסות לטיפול בשיניים 43-46, וכי על הצעת המחיר שילם המשיב את מלוא התמורה המוסכמת. עוד ובנוסף קבע בית משפט קמא כי אף לגרסת המבקש עולה כי הטיפול בשיניים 43-46 לא בוצע על ידי המבקש. לפיכך קבע בית משפט קמא כי אף מגרסת המבקש הוכחו כל רכיבי התביעה.

9. בהמשך לאמור ציין בית משפט כי שעה שהקביעות העובדתיות הללו מעוגנות בגרסת המבקש עצמו ואין למעשה מחלוקת לגביהן, אין מקום לזקוף לחובת המשיב את העדרה של עדות מומחה בנוגע לאי השלמת הטיפול.

10. בית משפט קמא דחה את טענת המבקש לפיה העניק למשיב טיפולים שאינם כלולים בתכנית הטיפולים וזאת בהתייחס לטיפול שנעשה בשיניים 17-22, וכי הוא זכאי לקזז מיתרת חובו כלפי המשיב את חיובי המשיב כלפיו. בהקשר זה הדגיש בית משפט קמא כי טענה זו היא טענה מסוג " הודאה והדחה", אשר הנטל להוכיחה רובץ לפתחו של המבקש.

11. בית משפט קמא ציין כי עיון בתכנית הטיפולים מלמד כי בהתאם להסכמות שבין הצדדים נדרש המבקש לטפל, בין היתר, בשיניים 21-22 בפי המשיב, ולבצע באלו שתל ומבנה יצוק לשתל. ביחס לטענת המבקש כי ביצע טיפול אחר בשיניים אלו, לבקשת המשיב, ציין בית משפט קמא כי המבקש לא הראה מהו הטיפול שבוצע, לא הוכיח כי זה שונה מן הטיפול שהוזמן ביחס לשיניים 21-22 כאמור, ולא הבהיר האם קיזז את עלות הטיפול שהוזמן מלכתחילה מהעלות אותה הוא דורש עבור הטיפול החלופי שלשיטתו ביצע.

12. עוד ובנוסף ציין בית משפט קמא כי במסגרת כתב הגנתו טען המבקש כי התנה את הטיפול הנוסף שביקש המשיב לבצע בפיו בתשלום עלותו. מכאן למד בית משפט קמא כי משביצע המבקש לשיטתו את הטיפול בפועל, הרי שהתשלום בגינו בוצע, שכן היווה תנאי לביצועו של הטיפול. בנוסף ציין בית משפט קמא כי גרסתו של המבקש לפיה נאלץ לבצע את הטיפול, ללא תשלום אינה סבירה בעיניו ואינה הגיונית.

13. לכל אלה הוסיף בית משפט קמא וציין כי המבקש אישר כי הוא מנהל כרטסת לכל לקוח, ובמסגרתה מצוינים הן הטיפולים המבוצעים ומועדי ביצועם, והן החיובים והזיכויים בהתאם לתשלומים המבוצעים, ואולם, כרטסת זו לא הוצגה לעיונו של בית משפט קמא, ולא ניתן על ידי המבקש הסבר מניח את הדעת לאי הצגתה.

14. עוד ובנוסף ציין בית משפט קמא כי המבקש גם לא הציג דרישות תשלום שנשלחו, אם נשלחו, אל המשיב, וזה אף לא הגיש תביעה נגדית מטעמו, לחיוב המשיב ביתרות החוב שלכאורה נותרו לטובתו.

15. לבסוף ציין בית משפט קמא, למעלה מן הצורך, כי מצא שבטענות המבקש בכתב הגנתו סתירות פנימיות אשר ניסיונו להבהירן במהלך הדיון לא צלח. כך, בין היתר כאשר טען מחד כי המשיב הוא שנותר חב למבקש סכום שאינו מבוטל, ומנגד ביקש להפנות להסכם שבין הצדדים, לפיו המשיב אינו זכאי לבקש החזר כספי אלא השלמת טיפול בלבד, וזכות זו הועמדה לו ועודה עומדת לו.

16. בסיכום הדברים קבע בית משפט כי המבקש לא השלים הטיפול שעבורו שילם המשיב תמורה מלאה על אף התחייבותו מחד, ולאחר שהמשיב לא הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי המשיב נותר חייב כלפיו בגין טיפול אחר, באופן המאפשר קיזוז, קיבל בית משפט קמא כאמור את התביעה וחייב את המבקש לשלם למשיב את סכום התביעה, בסך של 12,420 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 23/11/17, ועד יום התשלום בפועל, ובתוספת הוצאות משפט.

17. המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא, נטל ייצוג והגיש את בקשת רשות ערעור כנגד פסק דינו של בית משפט קמא, במסגרתה השיג על כל אחת מקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, טען כי בית משפט קמא שגה עת סבר שטענת המבקש לקיזוז הינה מעין טענת הודאה והדחה, חלק על קביעות בית משפט קמא בכל הנוגע להיגיון ולסבירות גרסתו של המבקש, טען כי פסק דינו של בית משפט קמא בהקשר זה חסר הנמקה, כי לא ניתן היה לקבל את תביעת המשיב בלא תמיכתה בחוות דעת רפואית ועוד.

בנוסף, ולצורך תמיכה בטענה כי אין יסוד לתהייה שהעלה בית משפט קמא בקשר לאי הצגת כרטיס הטיפולים מצד המבקש, ראה ב"כ המבקש חירות לצרף לבקשת רשות הערעור כרטיס טיפולים, אשר נטען כי הוא כרטיס הטיפולים של המשיב מזמן אמת, וזאת בלא נטילת רשות להצגת המסמך הנוסף, לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור.

18. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ובתיק בית משפט קמא, ובהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406( א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-198, אני מוצאת, כי דין הבקשה להידחות, אף בלא להידרש לתשובת המשיב.

19. אין צורך להכביר מילים, כי מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהפונים את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במערכת המשפט המקובלת. הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים להביא עניינם בפני ערכאה שיפוטית, הביא לפיתוח שיטת דיון יעילה ומהירה, לצמצום הדרישות הפורמאליות ולפישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות, וזאת על דרך הקמתו של בית משפט לתביעות קטנות והגמשת סדרי הדין הנהוגים בו. הגמישות בה נקט המחוקק בכל הנוגע לסדרי הדין הנהוגים בתביעות קטנות משקפת למעשה את המשקל המשמעותי שניתן להכרעת בית המשפט לתביעות קטנות, שבפניו נדון העניין, ואת הצורך במימוש התכלית הייחודית של הליך התביעה הקטנה, המיועד כאמור להיות הליך יעיל ומהיר, שבדרך כלל מתחיל ומסתיים בפרק זמן קצר - בהחלטת הערכאה המבררת.

20. לאור ייחודו של ההליך כמתואר לעיל, נקבע כי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לתביעות קטנות לא תתקבל כדבר שבשגרה, אלא אך במקרים בהם נפלה טעות בולטת בפסק הדין, מאחר ויהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות. ראה: רת"ק ( ב"ש) 14258-11-12 פרויס הסגיל והדי נ' יעקב תקשורת (17/01/13).

21. במקרה הנדון, בית משפט קמא שמע את טענות הצדדים, עיין בחומר שהונח בפניו וקבע בצדק, ובהסתמך על עדות המבקש עצמו כי המשיב קיבל מאת המבקש הצעת מחיר ביחס לטיפולי השיניים, הצעת מחיר הכוללת התייחסות לטיפול בשיניים 43-46, וכי על הצעת המחיר שילם המשיב את מלוא התמורה המוסכמת ואילו הטיפול בשיניים 43-46 לא בוצע על ידי המבקש, כפי שגם הוא מודה בעדותו.

22. לנוכח האמור צדק בית משפט קמא בקובעו כי אף מגרסת המבקש עולה כי הוכחו כל רכיבי התביעה של המשיב, ואכן, משהסוגיות הנוגעות לרכיבי תביעתו של המשיב לא עמדו במחלוקת, ממילא לא ניתן לזקוף לחובתו של המשיב את אי תמיכת טענותיו בחוות דעת רפואית.

23. בית משפט קמא אף צדק בקביעתו כי המבקש לא הוכיח את טענות הקיזוז שנטענו על ידו, ואשר לגביהן אכן וכפי שציין בית משפט קמא חל נטל ההוכחה עליו, זאת בפרט שעה שגרסת המבקש לפיה טיפל בשיניים אחרות של המשיב, בלא קבלת תמורה הייתה שנויה במחלוקת מראשית ההליך.

גם לאחר עיון מעמיק בטענות הקיזוז שהעלה המבקש בכתב הגנתו לא ניתן לרדת לסוף דעתו של המבקש וההסבר שניתן על ידי המבקש בכתב ההגנה לא מבהיר את יתרות סכומי החוב השונים הנטענים על ידי המבקש בכתב הגנתו. בנוסף, צדק בית משפט קמא עת לנוכח כל הסתירות שנתגלו בגרסת המבקש והתהיות עליהן עמד בית משפט קמא קבע כי לא ניתן לתת אימון בגרסת המבקש, ומכאן שצדק בית משפט קמא בקביעתו כי גרסתו של המבקש ביחס לזכות הקיזוז לא הוכחה.

24. למעלה מן הצורך יצוין, כי כיוון שבין הצדדים ניטשה מראשית ההליך מחלוקת ביחס לטיפול שנתן המבקש ואשר חרג מתכנית הטיפולים, הרי שעל מנת שהמבקש יוכל להצליח בתביעתו ולהוכיח את טענותיו לפיהן הוא טיפל בשיניים נוספות על פני אלה שנכללו בתכנית הטיפולים, ואכן ביצע את הטיפולים הנוספים להם הוא טוען, ראוי היה שהמבקש עצמו, אשר טען פעם אחר פעם כי תביעתו של המשיב לוקה בהיעדר חוות דעת רפואית, היה מבסס את טענותיו ביחס לטיפולי שיניים נוספים בחוות דעת רפואית.

25. בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש נסובה רובה ככולה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא וממצאי המהימנות. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, לא כל שכן, בהליך המתנהל בתביעות קטנות, ובוודאי שהמקרה דנא אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בממצאים שבעובדה, בפרט, שעה שהייתה בידי בית משפט קמא האפשרות הבלתי אמצעית להתרשם מגרסאות הצדדים והעדים שהעידו בפניו במישרין.

26. יצוין עוד, כי גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי נפל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא שמחייב התערבות. פסק דינו של בית משפט קמא מנומק ומבוסס היטב על חומר הראיות שהוצג בפניו. ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא מעוגנים בראיות שהונחו בפניו ואלה תומכים במסקנה, אליה הגיע בית משפט קמא, ולפיה אין מנוס מדחיית התביעה, ובהתאם את הערעור.

27. לבסוף, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי בא כוח המבקש בחר לצרף לבקשת רשות הערעור שהגיש בשם המבקש, ראיה אשר לא הובאה בפני בית משפט קמא, כרטיס הטיפולים אשר נטען כי נערך בעניינו של המשיב על ידי המבקש ואשר המבקש בחר שלא לצרף לכתב הגנתו ולא להציגו בפני בית משפט קמא, וזאת בלא נטילת רשות.

28. ויצוין כי לא יכולה להיות מחלוקת שכרטיס הטיפולים האמור, אמור היה להיות בידי המבקש מקדמת דנא, כך שלא הייתה מניעה מלצרפו עוד לכתב ההגנה, אליו צירף המבקש צרופות שונות לרבות צילומים פנורמיים, ואולם נמנע כאמור מלצרף את כרטיס הטיפולים, ובאופן שנמנעה גם מן המשיב האפשרות לחקור את המבקש על האוטנטיות של המסמך.

29. מכל מקום, דברים אלה אין בהם כדי לשנות את התוצאה, שכן בית משפט קמא השתית את מסקנתו בדבר דחיית טענת הקיזוז של המבקש על מכלול נימוקים המבוססים היטב, והמבקש בחר כאמור שלא לצרף חוות דעת רפואית להוכחת טענות בדבר מתן טיפולים נוספים החורגים מתוכנית הטיפולים, הגם שהיה מודע לאפשרות זו וזקף לחובתו של המשיב את אי תמיכת טענותיו בחוות דעת.

30. בסיכומו של דבר, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ודין בקשת רשות הערעור להידחות.

31. משלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד לבקשת רשות הערעור אין צו להוצאות.

32. הגזברות תחזיר את סכום העירבון שהופקד בקופת בית משפט, ככל שהופקד על ידי המבקש לבא כוח המבקש עבור המבקש.

33. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ח, 27 מאי 2018, בהעדר הצדדים.