הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 3691-05-17

בפני
כבוד ה שופט שמואל מנדלבום

מבקשים

חנן בן-גל

נגד

משיבים

יודפת גלס

פסק דין

פתח דבר
זוהי בקשת רשות ערעור, מיום 3.5.17, על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה בת.ק. 53143-03-16 (כב' הרשמת גילה ספרא-ברנע), שניתן ביום 2.4.17 ( להלן- "פסק הדין") ובו נתקבלה בחלקה תביעתה הכספית של המשיבה- הגב' יודפת גלס ( להלן-"המשיבה") בגין נזקי הרכוש שעל פי טענת המשיבה נגרמו לרכבה עקב פגיעת רכבו של המבקש-מר חנן בן-גל ( להלן-"המבקש").

התשתית העובדתית ופסק הדין:
כמפורט בפסק הדין,אין חולק על כך שרכב המבקש שהיה נהוג בידי הנתבעת 1 הגב' ניצן לימור ( להלן-"הנהגת"),פגע ברכב המשיבה ביציאה מהיישוב בן עמי והמחלוקת היחידה שהונחה בפני בית המשפט קמא היתה בשאלת גובה הנזק שנגרם לרכבה של המשיבה.

יוקדם ויודגש כי המשיבה הגישה גם תביעה בגין לשון הרע כנגד בנו של המבקש-מר נדב בן גל - הנתבע 3 ( להלן-"נדב") על כך שהלה הגיש נגדה תלונה במשטרה ובכך שהכפיש את שמה בישוב ובפני סוכן הביטוח בטענה כי ניסתה להוציא ממנו כספים שלא כדין וכן תבעה ראשי נזק נוספים- הפסדי שכר ועוגמת נפש ,אך תביעות אלו נדחו על ידי בית המשפט קמא בפסק הדין.

אשר לתביעה לנזק רכוש- בית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי המשיבה תמכה את תביעתה בהודעה על תאונה, אישור אי הגשת תביעה, חוות דעת שמאי מטעמה, סרטון מצלמת האבטחה ותמונות בתוכו, חשבונית תיקון וקבלה על תשלום לשמאי. בפסק הדין צויין כי התובעת לא חלקה על כך כי בהתחלה לא הבחינה בנזק שנגרם לרכבה מפגיעת רכב המבקש וכי רק לאחר מכן שמעה רעש ופנתה בעקבות כך למוסך. התובעת טענה עוד כי הנהגת לא ענתה לפנייתה ובמקום זאת פנה אליה נדב שסירב למסור לה את פרטי הביטוח ורק האשים אותה בהאשמות שונות.

כעולה מפסק הדין,כנגד טענות המשיבה , בכתב ההגנה נטען כי נדב הציע למשיבה לתקן את הנזק וכי בזמן התאונה לא נמסרו פרטי הביטוח מאחר ושתי הנהגות לא הבחינו בנזק משמעותי אך פרטי הביטוח נמסרו במשטרה וכן נטען כי המשיבה הציעה לו לסגור את העניין בתשלום סך של 500 ₪ וגם העובד במוסך הציע לנדב לשלם סכום גבוה ללא הפעלת הביטוח. נדב גם הפנה לצילומים של חלקו הקדמי של רכב המבקש המראים לדעתו כי לרכב המבקש נגרם נזק מזערי ובכך יש ראיה לכך שהנזק שנגרם לרכב המשיבה כפי שהוערך על ידי השמאי של חברת הביטוח מטעמה " נופח", כי הסכומים שנקב בהם השמאי בחוות דעתו היו מופרזים וכי למעשה מדובר בנזקים ישנים שנגרמו לרכב המשיבה לפני הפגיעה הנדונה וללא קשר אליה. כעולה מפסק הדין, הנתבעים לא הגישו מטעמם בשלב ההגנה חוות דעת שמאית נגדית כלשהי.

עוד פורט בפסק הדין כי המשיבה, בכתב התשובה מטעמה, עמדה על כך כי לא נמסרו לה פרטי הביטוח, הכחישה כי ניסתה לקבל תשלום לפני קבלת חוות דעת המוסך אודות הנזקים שנגרמו לרכבה והכחישה מעורבות רכבה בתאונה אחרת כנטען על ידי הנתבעים.

בית המשפט קמא,לאחר שהתקיים בפניו דיון ביום 23.11.16 ובמהלכו שמע את הנתבעים, המשיבה וסוכן הביטוח שלה וכן לאחר שעיין בראיות שהונחו בפניו, לרבות תמונות צבע לרכב המשיבה ותמונות רכב המבקש ( הנתבע 2), החליט בפסק הדין לקבל את התביעה בחלקה תוך שחייב את הנתבעת1–הנהגת והמבקש, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה את הסכומים המצטברים הבאים: עלות התיקון של הרכב בסך 3,423 ₪, עלות חוות השמאי בסך 645 ₪, 50 ₪ בגין אגרה יחסית ו-400 ₪ בגין הוצאות המשפט ( סה"כ: 4,518 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין). כאמור לעיל התביעה כנגד נדב בעילה של לשון הרע נדחתה והמשיבה חוייבה לשלם לו הוצאות משפט בסך של 400 ₪.

בפסק הדין קבע בית המשפט קמא כדלקמן:

"אני דוחה את הטענות בדבר נסיון של התובעת לקבל סכומים , שאינם נובעים מהתאונה. הפגיעה באחריות הנתבעת מס' 1 אינה מוכחשת. התובעת הציגה חוות שמאי וחשבונית מוסך, לרבות פרטי צ'ק נמסר. טענות הנתבעים הינן טענות בעלמא והשערות, המבוססות על נסיון החיים של הנתבע מס' 2, אך גם הוא העיד כי סוכן הביטוח הזמין אותו לבדוק את רכב התובעת על ידי שמאי מטעמו ביום האירוע, ולא נעשה כן. בקשת הנתבעים לאחר הדיון לקבל את חוות דעת השמאי מטעם התובעת לצורך עריכת חוות דעת נגדית נדחתה, והוכח כי לנתבעים היו תמונות צבע של שני כלי הרכב עוד טרם הגשת כתב ההגנה. הנסיבות דומות לאלה שנדונו בתא"מ 2438/07 הנ"ל".

בקשת רשות הערעור:
בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק הדין כוללת טענות רבות אשר בחלקן המכריע לא מצאתי כל בסיס ובכלל זה כל הטענות הבאות לייחס מעשי מרמה למשיבה או טענות שונות ביחס למעורבותה כביכול של חברתה של המשיבה שהינה עורכת דין במקצועה בפני בית המשפט קמא.

הטענה היחידה לעמדתי שדורשת דיון של ממש היא טענת המבקש לפיה נמנעה ממנו האפשרות להגיש חוות דעת נגדית לחוות הדעת השמאית אשר הוגשה על ידי המשיבה.

בבקשת רשות הערעור נטען כי:

"המבקש הגיש חוות דעת שמאית נגדית הסותרת באופן חד משמעי את החוות דעת שהוגשה לתיק ואת ממצאיה, אך למצער, בית המשפט קמא הורה לנתבעים להגיש כתב תביעה חדש הדבר הנוגד את סדרי הדין-מכיוון שאם המבקש היה עושה זאת בהתאם להחלטת בית המשפט קמא, התביעה היתה נדחית כמעשה בית דין. לפיכך המפלט היחיד שעומד בפני המבקש הינו בקשת רשות ערעור זו".(חלק מההדגשים שלי ש.מ.)

בנוסף נטען על ידי המבקש כי בית המשפט קמא השמיט מפסק דינו את בקשתם של הנתבעים להגיש חוות דעת נגדית, וכי היה על בית המשפט קמא להבהיר לנתבעים שיש להם זכות להגיש חוות דעת נגדית, לחלופין היה על בית המשפט קמא לעיין בחוות הדעת ו/או למנות שמאי מטעמו.

המבקש טען גם כי בית המשפט קמא טעה עת שקבע כי הפגיעה " משמעותית" וכי בית המשפט קמא לא עיין כלל בחוות דעת נגדית שסתרה באופן חד משמעי את חוות הדעת היחידה שהוגשה בתיק ובכך נגרם עיוות דין למבקש.

כמו כן טען המבקש כי בית המשפט קמא טעה משלא בדק את מהימנות החלקים שכביכול הוחלפו לחלקים המקוריים ברכב המשיבה.

המבקש חזר וטען כי המשיבה " הלבישה" נזק ישן על התאונה נשוא פסק הדין וכי מדובר למעשה בהונאת הביטוח המצריכה את התערבות ערכאת הערעור בפסק הדין של בית המשפט קמא. בהקשר זה טוען המבקש כי בסרטון שהוגש לבית המשפט קמא רואים בבירור כי חלק הפגוש היה כבר בחוץ לפני התרחשות התאונה הנדונה.

יש לציין כי המבקש צירף לבקשת רשות הערעור חוות דעת המהווה לטענתו הערכה שמאית מטעמו לנזק שנגרם לרכב המשיבה והסותרת את הממצאים שהציג השמאי מטעם המשיבה בפני בית המשפט קמא.

לאור האמור, המבקש טוען כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ולחייב את המשיבה בהוצאות הליך זה. לחילופין מבקש המבקש להורות על החזרת התיק לבית המשפט קמא על מנת שזה ימנה מומחה מטעמו שיבדוק את הרכב ויקבע ממצאים בהתייחס לטענות המבקש להלבשת נזק ישן על הפגיעה נשוא פסק הדין.

תגובת המשיבה:
המשיבה, בתגובתה לבקשת רשות הערעור, מיום 8.6.17, טוענת כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות על הסף בשל האיחור בהגשתה ובהעדר בקשה להארכת מועד להגשתה כדין. בהקשר זה טוענת המשיבה כי היה על המבקש להגיש את הבקשה בתוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין.

לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור על הסף גם מאחר והטענות מתייחסות לקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא וערכאת הערעור תטה שלא להתערב בהן.

המשיבה טוענת כי המבקש אינו מגיע לערכאת הערעור בידיים נקיות שכן לא מילא אחר הוראות פסק הדין כך שטרם שילם למשיבה את הסכומים שנפסקו נגדו, זאת מבלי שהוגש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט קמא.

לגופו של עניין, המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור קלושים עד אפסיים שכן בקשת רשות הערעור אינה מראה סיכויים כי הערעור יתקבל ופסק הדין מנומק היטב ומבוסס על ראיות מוצקות; לטענת המשיבה, בית המשפט קמא ביסס את פסק דינו על ראיות חזקות וטובות שלא נסתרו והתרשם מהמשיבה אשר ביססה כל טענה שלה על אסמכתא מהימנה, שהיא דוברת אמת ושכל רצונה הוא להשיב את המצב לקדמותו ולהשיב לעצמה את ההוצאות שגרמו לה המבקש ויתר הנתבעים.

המשיבה עוד טוענת כי כל ההתלהמות, הטחת האשמות אודות מרמה, תרמית, כזב וכו', אין בהן ולא כלום. בגין הגשת בקשת סרק זו, לטענתה, מבקשת המשיבה להטיל על המבקש גם הוצאות לדוגמא, לכל הפחות בסכום שהופקד כפקדון, וכן דחתה המשיבה את הטענות בעניין הסיוע שקיבלה מחברתה עורכת הדין.

אשר ל"חוות הדעת" שצורפה לבקשת רשות הערעור, המשיבה טוענת כי מדובר בראייה חדשה בערעור שהוגשה מבלי לקבל אישור מערכאת הערעור ומכל מקום אינה מהווה חוות דעת שמאית וכוללת מסקנה משפטית שאינה בתחום סמכותו של השמאי מטעם המבקש ויש לפסול אותה גם מבחינה מהותית. בהקשר זה מוסיפה המבקשת כי מדובר בחוות דעת שנערכה כעבור כ- 9 חודשים מאז הוגשה התביעה הקטנה לבית המשפט קמא ועל אף הצהרתו של המבקש עצמו לפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 23.11.16 כי התבקש להביא שמאי ו/או איש ביטוח מטעמו עוד ביום התאונה ואולם המבקש בחר שלא לעשות כן.

כמו כן טוענת המשיבה, כי לא ידוע לה דבר על הבקשה שאותה הגישו הנתבעים בבית המשפט לצירוף חוות דעת נגדית, והמשיבה לא קיבלה העתק מהבקשה או מהחלטת בית המשפט שאליה מתייחסת הבקשה.

במסגרת התגובה, המשיבה גם מבקשת להורות על העברת כספי הפיקדון שהפקיד המבקש לצורך בקשה זו ( סך 4,000 ₪) לידיה ושמהווים את החלק הארי של הפיצוי שנפסק נגדו בפסק הדין ( סך 4,518 ₪ ) נכון ליום 2.4.17.

תגובת המבקש לתשובת המשיבה :
המבקש חוזר בעיקר על הטענות שהעלה בבקשה לרשות ערעור ובין היתר טען כי " המבקש הגיש את חוות הדעת מטעמו לבית המשפט לפני פסק הדין ובית המשפט התיר למבקש להגיש תביעה חדשה דבר הנוגד את סדרי הדין" (סע' 5 לתשובת המבקש).
לעניין הטענה לאיחור בהגשת הבקשה לרשות ערעור, המבקש טוען כי מדובר בפסק דין שניתן בהעדר הצדדים והומצא לידיו אך ביום 23.4.17 כך שהבקשה לרשות ערעור הוגשה במועד.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסק דינו של בית המשפט קמא, בתגובת המשיבה ובתשובת המבקש, החלטתי לדחות את הבקשה לרשות הערעור וזאת ללא צורך בזימון הצדדים לדיון בפני;

תחילה אציין כי טענת המשיבה לאיחור בהגשת הבקשה המצדיק את דחייתה על הסף, להידחות. מדובר בפסק דין שניתן בהעדר הצדדים ובו אף צויין במפורש כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין. בהתאם לתקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984- החלה על ענייננו דרך תקנה 16 ( ג) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות ( סדרי דין), תשל"ז-1976- מניין הימים להגשת הבקשה לרשות ערעור מתחיל מהיום שבו נמסר פסק הדין לידיו של המבקש ולא נסתרה בפני טענת המבקש לפיה פסק הדין נמסר לידיו רק ביום 23.4.17 ולפיכך בקשת רשות הערעור הוגשה במועד ויש לדון בבקשת רשות הערעור לגופה.

הבקשה שבפני הינה כאמור בקשה להתערב בפסק דינו של בית השפט לתביעות קטנות ובנושא זה הלכה היא כי התערבות בפסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות שמורה למקרים חריגים. על כך עמד כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח ( פורסם בנבו, 20.5.15) שם אמר:
" ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור ( רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל [פורסם בנבו] (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת ( חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 551 (מהדורה ג, 2012)). לא כל שכן כאשר, בדומה למקרה דנן, לא מתעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, ונימוקי הבקשה תחומים למחלוקת שבין הצדדים. ודוק – המחוקק ראה לנכון שלא להעניק זכות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט בתביעות קטנות, כחריג לעקרון בדבר הזכות לפנות לערכאת ערעור. בכך הוא גילה את דעתו, שהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות אמורים, ככלל, להסתיים עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ללא הליך של השגה בפני ערכאה גבוהה יותר." [שם, בפסקה 4].

על האמור לעיל, יש להוסיף את ההלכות הרגילות לפיהן בית המשפט של ערעור לא יתערב בדרך כלל בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, למעט במקרים יוצאי דופן, כגון כאשר נפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהקביעות האמורות אינן מבוססות על פניהן [ ראו לדוג': ע"א 3699/11 אלישבע חסן ואח' נ' עו"ד טל שחם ואח', (פורסם בנבו, 1.6.16) בפסקה 25 והאסמכתאות שם].

על רקע האמור אני קובע כי המקרה שבפני אינו נמנה על מקרים אלה; שכן המבקש לא הצליח להצביע על פגם מהותי שנפל בפסק הדין הדורש את התערבותה של ערכאה זו ופסק דינו של בית המשפט קמא מנומק ומפורט היטב וקביעותיו מעוגנות בראיות שהונחו בפניו והמתוארות בפירוט בפסק הדין. טענותיו של המבקש, רובן ככולן, מופנות כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, הנסמכות, בין היתר, על הערכה שמאית שהוגשה מטעם המשיבה ועדותו של סוכן הביטוח מטעם המשיבה והמשיבה עצמה, ולעומת זאת המבקש עצמו, למעט העלאת טענות סתמיות וכלליות של " מרמה" ו"הונאה", אינו מצביע על טעות כלשהי של בית המשפט בניתוח הראיות שעמדו בפניו.

בהקשר זה מן הראוי לחזור ולציין כי כפי שפורט לעיל, אין ולא הייתה מחלוקת על אחריותה של הנתבעת מס' 1-הנהגת לפגיעה ברכבה של המשיבה, וכל הדיון התמקד בשאלת גובה הנזק ובנושא זה פסק דינו של בית המשפט מבוסס על חוות דעת שמאית בה נקבע סכום הנזק, ועל התרשמותו של בית המשפט על סמך הסרטון שהוצג בפניו, והעובדה שהמבקש סבור אחרת מבית המשפט, וזאת ללא כל בסיס ראייתי התומך בטענותיו, אין בה כדי לשמש בסיס לטענת פגם מהותי בפסק הדין המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

ומכאן לטענתו המרכזית של המבקש,בדבר מניעת אפשרותו להגשת חוות דעת נגדית, אשר גם בה לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא .

יוקדם ויודגש כי המבקש לא צירף לבקשת רשות הערעור את הבקשה שהוגשה על ידו בבית המשפט קמא ואת החלטת בית המשפט קמא, ומדרך הצגת הדברים על ידי המבקש כפי שפורט בסעיפים 10ו-25 לעיל, ניתן היה להבין כאילו המבקש הגיש בפועל חוות דעת נגדית לבית המשפט קמא, ובית המשפט קמא סירב לקבלה ולהתייחס אליה בפסק הדין.

אלא שעיון בתיק בית המשפט קמא, עלה כי מדובר בתיאור דברים שאינו מדויק בלשון המעטה, אשר יש בו כדי להוות הטעיה של ממש.

כעולה מתיק בית המשפט קמא, לאחר מועד שמיעת הראיות הוגשה ביום 7.12.16 בקשה דחופה על ידי הנתבעים להעברת התיק לבית משפט שלום, וכן בקשה להורות למשיבה לשלוח חוות דעת שמאית צבעונית למבקשים- לצורך הכנת חוות הדעת נגדית.

בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא שקבע כי " הדיון הסתיים וכל הראיות נשמעו. נותר לנתבעים להגיש הדפסת תמונה, שהוצגה בדיון בטלפון חכם. אין בסיס לבקשה והיא נדחית. נראה כי הנתבעים נהנו מיעוץ עו"ד כבר בשלב הגשת כתב ההגנה ( ראו סעיף 17 לכתב ההגנה) ואם ימצאו לנכון להגיש כתב תביעה מטעמם יוכלו לעשות זאת בתיק נפרד" ולאחר החלטה זו לא הוגש דבר בתיק בית המשפט קמא.

מהאמור לעיל עולה כי בניגוד גמור לנטען בבקשת רשות הערעור, במועד הגשת הבקשה לבית המשפט קמא,חוות הדעת הנגדית לא הייתה מוכנה כלל ויותר מכך חוות הדעת הנגדית מעולם לא הוגשה לבית המשפט קמא, וממילא אין כל בסיס לטענת המבקש לפיה בית המשפט " התעלם" מחוות דעת זו.

יותר מכך, בניגוד לתיאור המטעה המופיע בבקשה כאילו בית המשפט קמא בסה"כ התיר למבקש להגיש תביעה נפרדת, הרי שבפועל בית המשפט קמא נימק מדוע הוא אינו נענה לבקשת המבקש להורות למשיבה להמציא לו חוות דעת שמאית מקורית, לצורך הכנת חוות דעת נגדית מטעמו, וזאת מאחר ושמיעת הראיות בתיק הסתיימה, והנתבעים קיבלו ייעוץ משפטי כבר בשלב הגשת כתב ההגנה.

לעמדתי די בתיאור המטעה והלא מדויק בעליל של הדברים בנושא החלטת בית המשפט באשר לחוות הדעת הנגדית מטעם המבקש , שהובא בבקשת רשות הערעור, כדי להצדיק דחייה של כל טענות המבקש בעניין זה על הסף.

למעלה מהדרוש, ואף לגופו של עניין, לא מצאתי ממש בטענות המבקש לפיהן יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא שהינה החלטה דיונית מובהקת.

ראשית, יודגש כי בנוסף להלכות שפורטו לעיל באשר להיקף התערבותו המצומצם של בית משפט של ערעור בהחלטת בית המשפט לתביעות קטנות, הרי שידועה גם ההלכה לפיה לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים שבסדרי דין וככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות כגון אלה למעט במקרים בהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים [ ראו לדוג': רע"א 1869/15 עופר שמש נ' פארם אפ שיווק (1966) בע"מ, (פורסם בנבו,14.4.15) בפסקה 6].

במקרה שבפנינו, אינני סבור כי ניתן להצביע על טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא, שלא לאפשר לנתבעים הגשה של חוות דעת נגדית, ולעמדתי החלטה זו תואמת את הכללים והעקרונות שנקבעו בנושא על ידי בית המשפט העליון.

בקשת המבקש הינה לצירוף ראיות חדשות לאחר גמר שלב שמיעת הראיות וכבר נקבע לא אחת כי:

""הלכה היא כי "ככלל, ניהולו התקין של ההליך הדיוני אכן מחייב כי בית המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העיקרון לפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. ראו ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי, פ"ד יט(4), 337; ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו (738 (3; א' הרנון דיני ראיות (חלק ראשון, תשמ"ה), 132".
בש"א (נצ) 2259/08 מושקוביץ שולה נ' אורי מזרחי (פורסם בנבו, החלטה מיום 28.12.08). (דגש לא במקור ש.מ.).
ראו גם התייחסותי לעניין זה בהחלטתי בה.פ. (חי') 851-01-17 קדח נ' עזבון המנוח עואד קדח (פורסם בנבו, 18.5.17) בפסקאות 60 ו- 66.
על חשיבות השמירה על העקרון לפיו אין לאפשר הבאת ראיות לאחר גמר שלב ההוכחות נאמרו על ידי בית המשפט העליון הדברים הבאים:

"הכלל האוסר הגשת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינה איפה דיוני גרידא, אלא נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט, הוא מוציא את מקורו גם בעיקרון סופיות הדיון והוגנות ההליך..."
( ע"א 2948/15 אחמד עבד אלעזיז חוסין ואח' נ' רשות הפיתוח (פורסם בנבו, 1.7.15, פיסקה 13)(להלן-" ענין אלעזיז").

אמנם נכון הוא כי ניתן להצביע בפסיקה על מקרים בהם אושרה הגשת ראיות לאחר גמר שלב שמיעת הראיות, ואולם זאת בנסיבות חריגות בהן בית המשפט קמא מצא הצדקה מיוחדת לכך, ובמסגרת השיקולים אותם נדרש היה בית המשפט לשקול ניתן דגש רב להתנהלותו הדיונית של הצד המבקש את צירוף הראיה באיחור (עניין "אלעזיז", פסקה 14).

במקרה שבפנינו, הנתבעים לא הציגו בפני בית המשפט קמא כל הסבר ראוי מדוע לא הוגשה על ידם חוות דעת שמאית נגדית עד לגמר שלב הבאת הראיות, וגם בבקשת רשות הערעור לא ניתן טעם כלשהו לכך, למעט הטענה שאינה טענה לפיה רק לאחר דיון ההוכחות פנה נדב לעו"ד וככל הנראה על פי עצתו הגיש את בקשתו.

כפי שציין בית המשפט קמא, על פי עדות המבקש עצמו, בסמוך לתאונה התקשר אליו סוכן הביטוח של המשיבה וביקש כי יביא שמאי , אך המבקש בחר שלא לעשות כן.

זאת ועוד, וכפי שציין בית המשפט בפסק הדין, לנתבעים היו תמונות הן של רכב המשיבה והן של רכב המבקש עובר למועד הגשת כתב ההגנה, ולא הייתה כל מניעה מצידם להגשת חוות דעת נגדית מטעמם, ובמיוחד נכונים הדברים כאשר הנתבעים נעזרים בייעוץ משפטי כעולה מכתב ההגנה שה וגש על ידם.

סיכומו של דבר, אין במקרה זה כל הסבר ראוי מצד המבקש, מדוע לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעמו במועד שנקבע לשמיעת הראיות, ודי בכך כדי להצדיק את דחיית בקשת המבקש, ולכן יש להוסיף את העקרון לפיו ההליכים בבית המשפט לתביעות קטנות נועדו במהותם להיות הליכים מהירים ויעילים ובקשת המבקש עומדת בניגוד גמור לעקרון זה,מאחר ומתן היתר להגשת חוות דעת נגדית היה מחייב בהכרח קביעת מועד נוסף לשמיעת השמאי , ומתן אפשרות למשיבה להביא ראיות נגדיות וגם מטעם זה צדק בית המשפט קמא בדחיית בקשת המבקש להגשת חוות דעת נגדית.

על כל האמור לעיל יש להוסיף את העובדה שהמבקש צירף לבקשת רשות הערעור ללא רשות את העתק חוות הדעת הנגדית ואת העובדה שכפי שנטען על ידי המשיבה, חוות הדעת הנגדית עצמה מאשרת באופן מלא את גובה הנזק שנקבע על ידי השמאי מטעם המשיבה, וכל קביעותיו של השמאי בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה נשוא התביעה, ובין הנזק שנגרם לרכב, הינן קביעות החורגות מתחום מומחיות של השמאי, ומשקלן נמוך ביותר אם לא אפסי לאור העובדה שאת כל ממצאיו מבסס השמאי על בדיקה של רכב המבקש ולא רכב המשיבה, שנערכה כשנה לאחר התאונה.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא בנושא חוות הדעת הנגדית ולאחר שלא מצאתי כל בסיס לטענות האחרות של המבקש כגון הטענות שמתייחסות למעורבותה של עורכת הדין- חברתה של המשיבה- בהליך שגם אם הייתה התערבות שכזו לא הייתה לה השפעה כלשהי על ההליך או על תוצאותיו , אין לי אלא לדחות את בקשת רשות הערעור על כל חלקיה.

באשר לשאלת ההוצאות , לעמדתי יש ליתן משקל ראוי לדרך פעולתו הפסולה של המבקש , אשר ללא כל הצדקה נקט בלשון מכפישה ביותר כלפי המשיבה,וזאת כאמור בנסיבות בהן אין כל מחלוקת על כך שרכב המשיבה נפגע מרכב המבקש באשמתה הישירה והבלעדית של הנהגת שנהגה ברכב המבקש.

בנסיבות אלו, ניתן היה לדרוש מהמבקש לנהוג בדרך הראויה ולשלם את הנזק שנקבע על ידי שמאי מקצועי , וככל שקביעת השמאי לא הייתה מקובלת עליו, חובתו הייתה לנהוג ככל אדם סביר ולהעביר את המחלוקת לטיפולו של שמאי מקצועי מטעמו אך במקום זאת בחר המבקש לנהל "מלחמת חורמה" , חסרת כל פרופורציה כנגד המשיבה, תוך האשמתה בהאשמות חמורות ללא שום הצדקה.

בנוסף יש ליתן משקל ראוי לכך שהמבקש ניסה "להגניב" ללא רשות לתיק בית המשפט את חוות הדעת הנגדית, ללא הגשת בקשה מתאימה להגשת ראיות נוספות בערעור , וזאת תוך הצגת חוות הדעת הנגדית כחוות דעת שכבר הוגשה בבית משפט קמא ,כאשר בפועל אין הדברים כך.

מכל הנימוקים לעיל, אני מורה על חיוב המבקש בהוצאות המשיבה בגין הליך בקשת רשות הערעור , בסך של 4,000 ₪ ובהתאם אני מורה כי מלוא סכום הפיקדון שהופקד על ידי המבקש יועבר לידי המשיבה לכיסוי הוצאותיה ולמען הסר ספק מ ובהר כי חיוב זה הינו בנוסף לחיוב שהוטל על המבקש בפסק הדין.

ניתן היום ט' אב תשע"ז, 1 01 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.