הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 2139-11-17

בפני
כבוד ה שופטת בטינה טאובר

המבקש
עוגן יוחננוב, ת.ז. XXXXXX673

נגד

המשיב

ולרי פובר, ת.ז. XXXXXX927

החלטה

1. בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי מר עוגן יוחננוב ( להלן: "המבקש") על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ( כב' השופטת רקפת סגל מוהר) מיום 09/07/17 בת"ק 30394-04-16, במסגרתו קיבל בית משפט קמא את התביעה שהגיש מר ולרי פובר ( להלן: "המשיב") כנגד המבקש, בגין נזקים שנגרמו למשיב עקב הפרה של הסכם שכירות שנחתם בין המשיב למבקש, וחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי צמדה וריבית ממועד הפרת ההסכם, וכן בתשלום סך של 1,000 ₪ עבור הוצאות המשיב בגין ניהול ההליך בבית משפט קמא.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2. המשיב הינו הבעלים של דירת מגורים הנמצאת ברח' אחד העם 15/25 בחדרה ( להלן: "הדירה"). המבקש ביחד עם אשתו דאז גב' עדן יוחננוב ( להלן: "עדן") ביקשו לשכור את הדירה מהמשיב. לפיכך, ביום 25/08/13 התקשרו המשיב והמבקש בהסכם שכירות לפיו שכר המבקש את הדירה לתקופה של 12 חודשים שתחילתם ביום 01/10/13 וסיומם ביום 30/09/14, כאשר עבור שכירת הדירה התחייב המבקש לשלם דמי שכירות חודשיים בסך של 4,000 ₪ ( להלן: "הסכם השכירות").

3. לאחר שכירת הדירה עברו המבקש, עדן ושלושת ילדיהם להתגורר בדירה. בין לבין התגלע סכסוך בין המבקש ועדן בעקבותיו פנו השניים להליך גירושין, במסגרתו נקבע כי המבקש יעזוב את הדירה. בהתאם, עזב המבקש, לטענתו, בחודש פברואר 2014 את הדירה, תוך שהמשיך לשלם את דמי השכירות שהתחייב לשלם במסגרת הסכם השכירות כסדרם.

4. לאחר סיום תקופת השכירות, נותרו עדן והילדים בדירה, והדירה לא פונתה אלא בחלוף 8 חודשים, זאת בעקבות הגשת תביעה לפינוי מושכר שהגיש המשיב כנגד המבקש ועדן אשר נידונה במסגרת תא"ח 5257-11-14 ( להלן: "תביעת הפינוי"), במסגרתה הורה בית משפט השלום בחדרה ( כב' השופט אמיר סלאמה) בפסק דינו מיום 05/03/15, לעדן לפנות את הדירה לא יאוחר מיום 01/04/15.

5. לאחר פינוי הדירה, הגיש המשיב בחודש אפריל 2016 תביעה כספית, על סך של 30,000 ₪, כנגד המבקש בגין הנזקים שנגרמו לו עקב אי פינוי הדירה במועד המוסכם. במסגרת תביעתו טען המשיב כי המבקש הפר את התחייבותו לפנות את הדירה במועד סיום תקופת השכירות על פי ההסכם וכי הדירה פונתה רק בחלוף 8 חודשים מאז מועד סיום תקופת השכירות וזאת בעקבות צו פינוי שהוצא על ידי בית המשפט השלום בחדרה במסגרת תביעת הפינוי שהוגשה על ידו. המשיב טען כי במהלך תקופה זו המשיכה עדן להתגורר בדירה על אף ששכר הדירה, דמי ועד הבית ותשלומי הגז לא שולמו. כמו כן טען המשיב כי לאחר הפינוי מצבה של הדירה, אשר הושכרה בשעתה כחדשה מיד לאחר סיום בנייתה, היה בכי רע. לתמיכת טענותיו הגיש המשיב את הסכם השכירות, פסק הדין שניתן בתביעת הפינוי, תצלומי מצב הדירה לאחר שפונתה, קבלות בגין תיקון הנזקים ותשלום שכר טרחת עורך הדין שטיפל בתביעת הפינוי.

6. המבקש טען להגנתו כי הוא עצמו עזב את הדירה עוד בחודש פברואר 2014 בעקבות הליך הגירושין בו היו הוא ועדן נתונים באותה עת ואילו עדן ושלושת ילדיהם המשותפים נותרו להתגורר בדירה. המבקש טען כי הוא המשיך לשלם את דמי השכירות כסדרם, עדכן את המשיב במה שארע וביום שקדם למועד תום תקופת השכירות אף החליף את מנעול הדירה בנוכחות המשיב ומסר לו את המפתח. בהתייחסותו לטענות המשיב, טען המבקש כי הוא הודיע מראש על עזיבת הדירה וכי בטרם הגיע מועד סיום החוזה, שלח לעדן מכתבים רבים בשמו ובשם המשיב לפינוי הדירה בתום החוזה ואולם עדן פלשה לדירה ולא פינתה אותה במועד. בנוסף, ציין המבקש כי לאחר תום תקופת השכירות העביר למשיב סך של 8000 ₪ בנוכחות עו"ד בן ארוש עבור חודשיים נוספים של שכירות.

7. במסגרת הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, חלק המשיב על גרסתו של המבקש וטען כי לאחר פינוי הדירה, שילם המבקש למשיב סך של 4,000 ₪ ולא 8,000 ₪ כפי שנטען על ידי המבקש וכי כאשר מסר המבקש את מפתחות הדירה למשיב הותיר בידיו מפתח אחד על מנת לאסוף את חפציו. בנוסף נטען על ידי בנו של המשיב כי עדן לא פלשה לדירה כפי שטען המבקש אלא פשוט לא פינתה אותה.

פסק דינו של בית משפט קמא

8. ביום 09/07/17 ניתן פסק דינו של בת משפט קמא, אשר קיבל את תביעת המשיב כנגד המבקש במלואה. בית משפט קמא ביסס את פסק דינו על העובדה כי מי שהתקשר עם המשיב בהסכם השכירות היה המבקש והוא זה אשר התחייב כלפי המשיב לפנות את הדירה בתום תקופת השכירות כשהיא "ריקה מכל אדם וחפץ" וכשהיא והמיטלטלין שהיו בה רחוצים ונקיים ובאותו מצב שבו קיבל אותם בתחילת תקופת השכירות ( סעיף 10 להסכם השכירות). בית משפט קמא ציין כי טענתו של המבקש לפיה הוא שילם למשיב סך של 8,000 ₪ לא נתמכה בראיה כלשהי, לרבות, לא בעדות עו"ד בן-ארוש שלגרסת המבקש היה עד למעמד התשלום. בנוסף נקבע על ידי בית משפט קמא כי התצלומים שהוגשו מטעם המשיב (ת/1) מלמדים על מצבה הרע של הדירה בעת שהוחזרה לידיו. לאור האמור קבע בית משפט קמא כי בצדק הפנה המשיב את טענותיו כנגד המבקש אשר היה כאמור מי שהתחייב כלפיו בכל ההתחייבויות שנכללו בהסכם השכירות, בעוד שהמבקש נמנע מהגשת הודעת צד ג' כנגד עדן שלטענתו צריכה לשאת באחריות לנזקים שנגרמו למשיב כתוצאה ממעשיה.

תמצית טענות המבקש

9. המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והגיש את בקשת רשות הערעור דנן, בגדרה חזר על גרסתו ששטח בפני בית משפט קמא וטען כי הצילומים שהציג המשיב בפני בית משפט קמא ואשר שיקפו את מצב הדירה לאחר הפינוי, התייחסו למצב הדירה בתקופה בה התגוררה עדן בדירה לאחר שהמבקש עזב את הדירה. בנוסף, טען המבקש כי למשיב יש אחריות כבדה להישארותה של עדן בדירה מאחר והוא המשיך לנהל משא ומתן עם עדן תוך שאיפשר את המשך שהותה בדירה. לאור האמור טען המבקש כי עדן היא האחראית לנזקים שנטענו על ידי המשיב, באופן שחייב את דחיית התביעה כנגדו.

דיון והכרעה

10. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה וכן בתיק בית משפט קמא, ובהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406( א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מוצאת, כי דין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתשובת המשיב.

11. כידוע, כאשר נמנע שוכר מלהשיב את המושכר בתום תקופת השכירות למשכיר, עשויים לעמוד למשכיר שלוש עילות שונות שמזכות אותו בסעד כספי, שכן אי השבת הנכס במועד נחשבת בגדר הפרה של חוזה השכירות. ראה: סעיף 20( א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971. ואלה הן העילות שעומדות בפני המשכיר כאשר מבקש לתבוע את נזקו:

א. תביעת פיצויי נזק בגין העיכוב במסירת המושכר לפי סעיפים 13-10 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 ואם נקבעו בחוזה השכירות פיצויים מוסכמים בגין ההפרה הנטענת, זכאי הוא לקבלם, אם יעדיף זאת על פני הוכחת נזקו;

ב. תביעת פיצויים נזקיים מכוח פקודת הנזיקין בגין השגת גבול, שכן אי השבת הנכס במועד עשויה להיחשב כעוולה של הסגת גבול, ולכן אם נגרם למשכיר נזק ממון, רשאי הוא לתבוע פיצויים נזיקיים בגין כך;

ג. הגשת תביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן ככל שהשוכר אינו משיב את המושכר למשכיר במועד תוך שהוא נמנע מתשלום דמי שכירות עבור תקופת ההפרה, רואים בדבר כהתעשרות השוכר שלא כדין על חשבון המשכיר.

12. יצוין, כי במקרה השכיח וכל עוד לא הוכח אחרת ישווה הסעד בגין כל עילה לסכום ששוכר היה משלם למשכיר בעד שימוש דומה בנכס על יסוד משא ומתן חופשי, דהיינו, סכום המגלם דמי שכירות ראויים. ראה: רע"א 7452/96 מדינת ישראל-משרד הביטחון נ' חברה קבלנית האחים אהרון בע"מ, פ"ד נא(5) 874 (19/01/98). חיוב בתשלום דמי שכירות ראויים נועד להגן על שני אינטרסים של המשכיר. מצד אחד, מונע את התעשרותו של השוכר ומשיב את שווי ההתעשרות למשכיר. מצד אחר, תשלום דמי השכירות הראויים מעמיד את המשכיר במצב שבו היה נתון אלמלא הופר החוזה, והנכס היה מושכר לשוכר אחר. לצד זאת, וככל שנגרמו למשכיר נזקים ששיעורם עולה על שיעור דמי השכירות הראויים שהיו משתלמים בעד הנכס אלמלא הפרתו, וככל שנזק זה יוכח על ידי המשכיר, יהיה המשכיר זכאי לסכום גבוה יותר מדמי שכירות ראויים.

13. בענייננו, עיון בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, מעלה כי למעשה המבקש אינו חולק על התשתית העובדתית שהניח בית משפט קמא בפסק דינו, והטענה העיקרית שלו היא כי היה על בית משפט קמא לדחות את התביעה נגדו לאור טענתו כי הוא פינה את הדירה עוד בחודש פברואר 2014, קרי בטרם סיום תקופת השכירות, ואף סייע למשיב בנושא פינוי הדירה, עד לפלישתה של עדן בשנית לדירה. אין בידי לקבל טענת המבקש בעניין זה, וסבורני כי במכלול הנסיבות, צדק בית משפט קמא עת חייב את המבקש בתשלום נזקי המשיב בגין הפרת הסכם השכירות.

14. אין מחלוקת כי הצדדים לחוזה השכירות היו המבקש והמשיב. במסגרת חוזה השכירות התחייב המבקש להשיב את הדירה למשיב, בתום תקופת השכירות, כשהיא ריקה מכל אדם וחפץ. אין מחלוקת כי המבקש לא עמד בהתחייבותו זו, ובפועל הדירה פונתה רק בחלוף 8 חודשים מתום תקופת השכירות. בשל כך נגרמו למבקש נזקים שבאים לידי ביטוי בהפסדי שכירות והוצאות שהמשיב נדרש לשלם לצורך תיקון ליקויים שנמצאו בדירה לאחר פינויה. במצב דברים זה, לא היה מנוס מפני המשיב אלא להגיש תביעתו כנגד המבקש שהינו כאמור מי שחתם על חוזה השכירות אל מול המשיב ומי שהתחייב לקיים את הוראות ההסכם. מסקנה זו מתחזקת ביתר שאת, נוכח טענת המבקש כי לאחר תום תקופת השכירות שילם המבקש למשיב סך של 8,000 ₪ עבור שני חודשי שכירות נוספים, לטענתו, על מנת שיהיה לילדיו קורת גג. ביצוע תשלום זה על ידי המבקש, ככל שבוצע במלואו, מעיד דווקא על כך כי המבקש היה מעוניין בהארכת תוקפו של חוזה השכירות, ומאיין את טענת המבקש כי הוא סייע בידי המשיב בפינוי הדירה עם תום תקופת השכירות על פי הסכם השכירות, ומצביע על כך כי בניגוד לטענת המבקש עדן לא פלשה למקום בשנית לאחר פינוייה אלא היא פשוט לא פינתה את הדירה.

15. ערה אני לטענת המבקש כי הוא פינה את הדירה בחודש פברואר 2014, בטרם תום תקופת השכירות, עם זאת, בנסיבות העניין, אין בטענה זו כדי להצדיק דחיית תביעת המשיב כנגדו. בהקשר זה וככל שסבר המבקש כי עדן היא האחראית לפיצוי המשיב בגין נזקיו, רשאי היה המבקש לבקש להגיש כנגד עדן הודעת צד ג', ומכל מקום ככל שהמבקש סבור כי הוא זכאי לשיפוי בגין התשלום בו חויב עדין עומדת למבקש זכות על פי דין להגשת תביעת שיפוי כנגד עדן , וזו תידון על ידי בית המשפט המוסמך.

16. לאור כל האמור, סבורני כי לא נפל בפסק דינו של בית משפט קמא פגם שמחייב קבלת בקשת רשות הערעור. בעניין זה כבר נקבע בפסיקה כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, אלא אך במקרים בהם נפלה טעות בולטת בפסק הדין, מאחר ויהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות. ראה: רת"ק ( ב"ש) 14258-11-12 פרויס הסגיל והדי נ' יעקב תקשורת (17/01/13). כאמור בענייננו פסק דינו של בית משפט קמא מנומק ומבוסס היטב על חומר הראיות שהוצג בפניו. ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא מעוגנים בראיות שהונחו בפניו ואלה תומכים במסקנה, אליה הגיע בית משפט קמא בפסק דינו. משכך, בדין קיבל בית משפט קמא תביעת המשיב כנגד המבקש.

17. למעלה מן הצורך יצוין כי המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור שלא בהתאם לסד הזמנים הקבוע בדין. פסק דינו של בית משפט קמא ניתן כאמור ביום 09/07/17 ואילו בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 01/11/17, קרי, בחלוף למעלה מחודש וחצי ממועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא ( בניכוי ימי הפגרה), וזאת הגם שעל פי סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 ותקנה 61( א) לתקנות שיפוט מהיר בתביעות קטנות, התשל"ז-1976, היה על המבקש להגיש בקשת רשות הערעור תוך 15 ימים ממועד מתן פסק הדין. גם מטעם זה, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סוף דבר

18. לאור כל האמור, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא לחייב את המבקש בתשלום נזקי המשיב בגין הפרת הסכם השכירות והנזקים הנוספים שנגרמו לו בעקבות כך. בנסיבות אלה, עולה איפוא, כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ובקשת רשות הערעור נדחית.

19. מאחר ולא נתבקשה תשובה, לא ניתן צו להוצאות.

20. הגזברות תשיב את סכום העירבון שהופקד, ככל שהופקד, לידי המבקש.

21. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ח, 08 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.