הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 9189-01-20

בפני
כב' השופט י. גריל, שופט עמית

המבקשת:

אימאן חסון
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל דינציס

נגד

המשיבה:
חברת דואר ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מנשה אברהם

החלטה

א. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון) מיום 25.12.19 ב-רער"צ 60488-12-19, בה נדחתה בקשתה של המבקשת לפטור מאגרה על בקשת רשות הערעור שהגישה על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 516855-09-17, לפיה נדחתה בקשתה של המערערת להפחית את שיעור התשלום החודשי שעליה לשלם למשיבה בגין החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל.
בקשת רשות הערעור היא גם על החלטתו הנוספת של בית-משפט קמא מיום 2.1.2020.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן אלה:

בתיק הוצל"פ 516855-09-17 ניתן על-ידי כב' הרשמת בספטמבר 2019 צו תשלומים, לפיו על המבקשת לשלם סכום של 1,500 ₪ לחודש.

המבקשת היא אם ל-4 ילדים, 2 מהם קטינים (ילידי 2004 ו- 2007), ולטענתה, עזב בן זוגה בחודש ספטמבר 2019 את הבית, והותיר אותה ללא כל עזרה או תמיכה כלכלית.

מציינת המבקשת, כי היא בעלת עוסק פטור, וכי הכנסתה מן העסק מסתכמת בממוצע ב-2,000 ₪ לחודש, ומתגוררת היא אצל חמותה. בא-כוחה מייצג אותה בהתנדבות.

המבקשת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 516855-09-17 בקשה להקטנת צו החיוב בתשלומים, והעמדתו על סך 150 ₪ בחודש, לרבות בקשה לזימונה לחקירת יכולת. לטענת המבקשת , חל אצלה שינוי נסיבות עקב העובדה שבן זוגה עזב את הבית.

מעיון בהחלטת כב' הרשמת מיכל שביט (להלן: "כב' הרשמת") מיום 5.12.19 (שניתנה לגבי בקשתה הנוספת של המבקשת לשינוי שיעור צו החיוב בתשלומים), עולה שצו התשלומים ניתן ביום 12.9.19, אך המבקשת ביצעה רק תשלום אחד על סך 1,500 ₪ ביום 6.11.19.

כמו-כן עולה מן ההחלטה הנ"ל, כי בהחלטה קודמת מיום 7.10.19 קבעה כב' הרשמת, שאין מקום לזימונה של המבקשת לחקירת יכולת, שהרי ביכולתה של המבקשת להציג את מלוא המידע והמסמכים הנדרשים להוכחת יכולתה במסגרת הבקשה הכתובה.

ביום 4.12.19 הגישה המבקשת, כאמור כבר לעיל, בקשה נוספת לשינוי שיעור צו החיוב בתשלומים, אך הבקשה נדחתה לאחר שכב' הרשמת קבעה , כי המבקשת הגישה שאלון שפרטיו חסרים, וכמו-כן לא הציגה אסמכתא להוכחת הוצאותיה , ולא עמדה בנטל לסתור את החזקה בדבר יכולתה לפרוע את החוב.
החלטה נוספת של כב' הרשמת ניתנה ביום 6.11.19 .

בהמשך, הגישה המבקשת ביום 15.12.19 בקשה שלישית בפני כב' הרשמת להפחתת שיעור צו התשלומים, אך גם בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 18.12.19, לאחר שכב' הרשמת קבעה, שהמבקשת לא הציגה נתונים חדשים .
עוד ציינה כב' הרשמת:

"גם הפעם לא צירפה החייבת כל אסמכתא להוכחת איזה מהוצאותיה הנטענות, ולא מסרה פירוט נדרש לעניין שינוי הנסיבות הנטען עקב עזיבתו לכאורה של הבעל את בית הוריו בו נותרה החייבת לגור."

ג. על החלטותיה אלו של כב' הרשמת מיום 5.12.19 ומיום 18.12.19 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית-משפט קמא בתיק רער"צ 60488-12-19.

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור לבית-משפט השלום, עתרה המבקשת כי בית-המשפט יפטור אותה מתשלום אגרה, ולבקשתה זו צירפה תצהיר בו צוין, כי הבקשה מוגשת באמצעות בא-כוחה, המייצג אותה בהתנדבות, וכי בתיק הוצל"פ אחר, שמספרו 504262-03-18 , נענתה בקשתה, וצו התשלומים באותו תיק הועמד על 150 ₪ לחודש, בעוד שבתיק הוצל"פ נשוא הדיון היא נדרשת לשלם סך 1,500 ₪ לחודש, מה שאינו עולה בקנה אחד עם הכנסותיה, ומצבה הכלכלי הקשה, ולטעמה יש לה סיכויים טובים להצליח בבקשת רשות הערעור.

לטענת המבקשת, אין לה תכניות חסכון, אין אף גורם שיכול לעזור לה כלכלית, הבנקים אינם מאפשרים לה כל חריגה נוכח הכנסתה הפעוטה, ובעלה עזב את הבית והותירה במצב כלכלי המאפשר לה קיום מינימלי בלבד.

עוד ציינה, שגם לאחר שהשלימה את הגשת המסמכים לכב' הרשמת בתיק ההוצל"פ, לא נעתרה בקשתה להפחתת צו התשלומים.

ד. בהחלטתו מיום 25.12.19, דחה בית-משפט קמא את בקשתה של המבקשת לפטור מאגרה. בהחלטה צוין, כי לבקשה לא צורף כל מסמך תומך, וזאת בניגוד לתקנות בתי המשפט (אגרות) . עוד קבע בית-משפט קמא, שהמבקשת נדרשה להסדיר את תשלום האגרה עד ליום 2.1.2020.

ה. ביום 26.12.19 הגישה המבקשת לבית-משפט קמא בקשה חוזרת לפטור מאגרה, חזרה על הטענות שפורטו בבקשה הקודמת, וצירפה אישור עוסק פטור, וכן מסמך של יועץ מס, כשמן המסמך עולה שהכנסתה החודשית הממוצעת של המבקשת הוא 2,000 ₪ לחודש.

עוד ציינה המבקשת, שבתיק ההוצל"פ (תל-אביב) 504262-03-18, נענתה כב' הרשמת עינת להבי-אשר לבקשתה להעמדת צו התשלומים על 150 ₪ לחודש החל מיום 20.9.19.

כמו-כן, צירפה המבקשת לבקשתה החוזרת מסמ כים לגבי התנועות בחשבון העובר-ושב שלה.

ו. בית-משפט קמא דחה בהחלטתו מיום 2.1.2020 את הבקשה החוזרת, אך הוסיף, כי בהתאם למסמכים הבודדים והחלקיים מאד שצורפו (בניגוד להוראות המפורטות בתקנות), אין המבקשת עומדת בתנאים אשר בתקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: " תקנות האגרות"), והורתה למבקשת לשלם את האגרה עד 5.1.2020.

ז. על החלטת בית-משפט קמא שלא להיעתר לבקשתה של המבקשת לפטור מאגרה, פנתה המבקשת בבקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, וטענה, שהיא עומדת באמות המידה לקבלת פטור מאגרה.

המבקשת ציינה, שצו החיוב בתשלומים על סך 1,500 ₪ לחודש התבצע כשמצבה הכלכלי איפשר זאת, דהיינו, כשהתגוררה עם בן זוגה, אשר תמך בה כלכלית. אולם, בספטמבר 2019 עזב בן זוגה של המבקשת את הבית, והותיר אותה ללא כל עזרה או תמיכה כלכלית, כשמשכורתה עומדת על 2,000 ₪ לחודש, שניים מילדיה של המבקשת קטינים, והיא מתגוררת אצל חמותה, ומיוצגת על-ידי בא-כוחה בהתנדבות.

כמו-כן, מפנה המבקשת בבקשת רשות הערעור להחלטה שניתנה בתיק הוצל"פ (תל-אביב) 504262-03-18, שבה הועמד צו התשלומים על סך של 150 ₪ לחודש בספטמבר 2019.

המבקשת מדגישה, שאין הפרוטה מצויה בכיסה, וכי בית-משפט קמא מתעלם מן הנסיבות שפורטו לעיל לגבי מצבה הכלכלי והאישי של המבקשת, שמוסיפה ומציינת, כי היא צירפה תצהיר לתמיכה בטענותיה, ולרבות כל האישורים שמצויים ברשותה.

לטענתה, אין באפשרותה לשלם סך של 1,500 ₪ לחודש בגין צו התשלומים, בהתחשב בכך ששניים מילדיה עדיין קטינים.

המבקשת מוסיפה, שאין לה כל תכנית חסכון ו/או פנסיה, או צד ג', שיכול לסייע לה כלכלית לצאת מן המשבר שאליו נקלעה.

ח. בהחלטתי מיום 6.1.2020 הוריתי על קבלת עמדתה של המשיבה, וכן עמדת פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי).

ט. בהודעתה מיום 14.1.2020 ציינה המשיבה, כי המסמכים שצירפה המבקשת הם בודדים וחלקיים, וכפי שקבע בית-משפט קמא, אין המבקשת עומדת בתנאים הקבועים בתקנות בתי-המשפט (אגרות), ולכן יש לדחות את בקשתה לפטור מאגרה.

בהתייחס לבקשה להפחתת צו התשלומים, טוענת המשיבה, שאין המבקשת עומדת בתנאים הנדרשים, אך מוסיפה , שככל שהמבקשת תמציא את המסמכים הנדרשים בתקנות, ותעמוד בתנאים המזכים להפחתת צו התשלומים בתיק ההוצל"פ, תשאיר המשיבה את ההחלטה לשיקול דעת בית-המשפט.

י. להודעתה זו של המשיבה הגיבה המבקשת וטענה, שעמדת המשיבה אינה רלוונטית, הואיל ו יש לה אינטרס ממשי במניעת הפטור מאגרה, כדי שהמבקשת לא תוכל לקבל את יומה בבית-המשפט להקטנת צו החיוב בתשלומים.

עוד טענה המבקשת, שבתגובתה לא התייחסה המשיבה למסמכים שצורפו על-ידי המבקשת, אלא רק העתיקה את החלטותיה של כב' הרשמת, שעליהן הוגשה בקשת רשות ערעור.

לטענת המבקשת, משבחרה המשיבה להתעלם מן המסמכים שצורפו לבקשה לפטור מאגרה, יש לראות את המשיבה כמי שהסכימה לקבלת הפטור, ועצם ההתעלמות מן המסמכים מדברת בעד עצמה.

המבקשת מוסיפה, שהיא הצהירה שאין לה רכוש, צירפה אישור מרואה-חשבון על-כך שהיא עוסק פטור, והכנסתה עומדת על 2,000 ₪ לחודש, וכן צירפה דפי חשבון המעידים על מצבה הכלכלי, והבהירה, שלמרות מאמציה, לא עלה בידה למצוא עבודה במגזר הערבי, ומשום כך פתחה עוסק פטור כדי לנסות להתפרנס.

כמו-כן, הפנתה המבקשת להחלטה בתיק ההוצל"פ האחר, המתנהל כנגדה, ובו הועמד צו חיוב התשלומים על 150 ₪ לחודש.

המבקשת חוזרת על טענתה, שייגרם לה נזק בלתי הפיך אם לא יינתן לה פטור מאגרה, ועצם העובדה שהיא מבקשת להקטין את צו החיוב בתשלומים מוכיח, שהיא אינה מנסה להתחמק מתשלום החוב, אלא לעמוד בו על-פי יכולתה הכלכלית, ולמעשה, טובת המשיבה אמורה להיות שהמבקשת תשלם את צו חיוב התשלומים כסדרו לפי יכולתה הכלכלית.

י"א. בתגובתה של המדינה מיום 19.1.2020 נטען, כי שיקול הדעת הנתון לבית-משפט קמא בעניין פטור מאגרה הוא רחב, ולא בנקל תתערב בכך ערכאת הערעור (בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.14)).

לטעמה של המדינה, החלטת בית-משפט קמא ניתנה כדין, ובהתאם לתקנות 2(א)+(ד) ו-14(א) של תקנות בתי המשפט (אגרות).

לחלופין טוענת המדינה, שדין הבקשה להידחות לגופה, ומדגישה, שמתן פטור מתשלום אגרה, משמעותו הטלת ההוצאות המשפטיות של ניהול התובענה על קופת הציבור .

מציינת המדינה, כי בבסיס החובה לתשלום אגרת בית-המשפט עומדים שני רציונאלים: האחד, סיוע במימון השירות שנותנת המדינה לציבור, והשני, סינון תביעות סרק ומניעת ניצול לרעה של ההליך המשפטי.

עוד טוענת המדינה, שבקשתה של המבקשת לפטור מאגרה כבר נדונה ונדחתה בשתי החלטות שניתנו על-ידי בית-משפט קמא ביום 25.12.19 וביום 2.1.2020, כשבהחלטה מיום 2.1.2020 ציין בית-משפט קמא, כי בהתאם למסמכים הבודדים והחלקיים מאד שצורפו, אין המבקשת עומדת בתנאים הנקובים בתקנות האגרות.

עוד ובנוסף טוענת המדינה, שהמבקשת לא הוכיחה את התנאי בדבר הִעדר יכולתה לשלם את האגרה, בהוסיפה, כי בתקנה 14(א) של תקנות האגרות, נקבע , שעל בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, לצרף תצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו, ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, וכן מקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.

י"ב. כמו-כן, הפנתה המדינה בתשובתה ל-בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה, בפִסקה 8 (15.1.06), שם נקבע כי:

"ללא פרטים מהימנים הנתמכים במסמכים על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו וחובותיו, לא ניתן כלל להיזקק לבקשה לפטור מאגרה... פרטים אלה הם בידיעתו של המבקש, ועל כן אי מסירת פרטים, או מסירת פרטים חלקית וחסרה, מצדיקים דחיית הבקשה מטעם זה בלבד"

לטענת המדינה, לא קיימה המבקשת את חובתה להביא בפני בית-המשפט תמונה מלאה לגבי הכנסותיה, רכושה, ומקורות הקיום של בני המשפחה. המבקשת, כך נטען, לא פירטה אודות רכושה ורכוש בן-זוגה בתצהיר - נכסים שבבעלותם, היכולים לשמש לגיוס כספים לתשלום האגרה, לרבות בתים, כלי -רכב ובתי עסק.
כמו-כן, לא צירפה המבקשת, הטוענת שהיא עצמאית, דו"חות מבוקרים ועצמאיים, וכן דו"חות רווח והפסד, ומסמכים מרשויות המס, שיש בהם כדי להצביע על הכנסות כלשהן מעסקיה.

עוד טוענת המדינה, שהמבקשת פירטה את תנועות החשבון של בן-זוגה בשלושת החודשים האחרונים בלבד, כשמן החשבון עולה , שבין התאריכים 3.11.19 עד 29.12.19 הופקדו בחשבון 11,000 ₪ .
כמו-כן טוענת המדינה, שהמבקשת לא פירטה בתצהיר, האם נוכח מצבה הכלכלי ביקשה היא סיוע כלכלי מקרובי משפחתה או משני ילדיה הבגירים.

נוכח האמור, טוענת המדינה, שמדובר בבקשה שאינה מנומקת, ואיננה מפורטת, על-פי הנדרש בדין, וכי המבקשת לא הביאה בפני בית-המשפט את הפירוט העובדתי הנדרש בדין אודות רכושה, נכסיה, הכנסותיה, הוצאותיה, לרבות מקור מימון והלוואה אפשריים, ככל שפנתה אליהם ונדחתה, ובהתאם לדין, די בטעמים אלה כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

י"ג. בהחלטתי מיום 19.1.2020 אִפשרתי לב"כ המבקשת להגיב על עמדתה של המדינה עד 21.1.2020. נכון לעת הזו, לא הומצאה תגובתו של ב"כ המבקשת ביחס לעמדת המדינה.

י"ד. לאחר שעיינתי בבקשות שהגישה המבקשת להפחתת צו התשלומים בלשכת ההוצל"פ, בהחלטותיה של כב' הרשמת בלשכת ההוצל"פ, בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת לבית-משפט קמא, לרבות בקשתה לפטור מאגרה, והחלטותיו של בית-משפט קמא שעליהן הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת בפניי, ולאחר שגם עיינתי בבקשת רשות ערעור זו, על כל נספחיה, בעמדת ב"כ המשיבה, בתשובתו של ב"כ המבקשת לתגובת המשיבה, וכן בעמדת ב"כ המדינה, ובפסיקה הרלוונטית, מסקנתי היא שיש לאפשר למבקשת להגיש לבית משפט קמא תצהיר משלים, בצירוף תיעוד לביסוס בקשתה לפטור מאגרה, כנדרש בתקנה 14 של תקנות האגרות.

ט"ו. תקנה 14(א) של תקנות האגרות קובעת כי:

"בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה". (ההדגשה שלי – י.ג.).

בנוסף, תקנה 14(ג) של תקנות האגרות קובעת כי:

"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית-משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית-המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית-המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד; ואולם לעניין בקשה לפטור מתשלום אגרה בעד בקשה בכתב בהליך אזרחי בית-המשפט לא יידרש לשאלה האם הבקשה בכתב מגלה עילה". (ההדגשה שלי – י.ג.).

ט"ז. פסיקת בית-המשפט העליון קובעת באופן עקבי, שעל המבקש פטור מאגרה לפרט במדויק ובאופן מהימן ומלא את מצבו הכלכלי העדכני.

עיינו: בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה ואח' (15.1.06), פסקה 8 (להלן: "עניין דניאלי"):

"נטל הוכחת היעדר יכולת-כלכלית מוטל על מבקש הפטור. בהקשר זה נפסק, כי על מבקש הפטור "מחמת עוניו" ( רע"א 35/99 הרצברג נ' פקיד הבחירות לעיריית ב''ש (לא פורסם)) או מחמת "חוסר אונים חומרי" ( בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד (2) 383, עמ' 388), לפרט במדויק ובאופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי העדכני. כן נקבע, כי ללא פרטים מהימנים, הנתמכים במסמכים, על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו וחובותיו, לא ניתן כלל להיזקק לבקשה לפטור מאגרה ( ע"א 6517/00 בניטה נ' עמותת שערי ציון (לא פורסם)). פרטים אלה הם בידיעתו של המבקש ועל כן אי מסירת פרטים, או מסירת פרטים חלקית וחסרה, מצדיקים את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד (ראו בש"א 128/89 מצא נ' מצא (לא פורסם)) ".
(ההדגשה שלי – י.ג.).

י"ז. בנוסף עיינו: בש"א 128/89 חיים מצא נ' צפורה מצא ואח' (29.5.89), (להלן: "עניין מצא"):

"לא בכדי מחייבות התקנות בעל דין המבקש פטור מאגרה ליתן פרטים על רכושו ועל הכנסתו בששת החדשים האחרונים (תקנה 13(א) לתקנות בית משפט (אזרחי) תשמ"ח-1987). בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להדחות מטעם זה בלבד. בעניינו של המבקש, הבקשה - כפי שהוגשה - לוקה בחסר שכן אין בה פירוט מלא של הכנסותיו של המבקש בששת החדשים האחרונים. כל שנאמר, בענין זה, בתצהיר הוא שהמבקש עובד כאיש מכירות בחברת אלקטרו-ויסטה, והשתכרותו הממוצעת הינה כ-1,400 ש"ח לחודש (סעיף 4 לתצהיר). נתון זה אינו מספק כדי לבחון אל-נכון את מצבו הכלכלי של המבקש, במיוחד כאשר חלק מהכנסתו מבוסס - כפי שנאמר בתצהיר - על עמלות שהוא מקבל. מטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות". (ההדגשה שלי – י.ג.).

י"ח. כך גם בש"א 3926/11 שטרית נ' שטרית (29.5.11) (להלן: "ענין שטרית"):

"גם בבקשה לעיון חוזר וגם כעת המערערת אינה מציגה פירוט מלא ומדויק בדבר מצבה הכלכלי, על כלל הוצאותיה והכנסותיה, בששת החודשים האחרונים, שהרי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, קובעת כי "בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו... ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה". (ההדגשה שלי – י.ג.).

י"ט. כמו-כן, עיינו: בג"ץ 3622/12 שריאור נ' מדינת ישראל (3.6.12) [להלן: "עניין שריאור"]:

"על מבקש פטור מאגרה לצרף לבקשתו "תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה" (תקנה 14(א) לתקנות האגרות); בש"א 3926/11 שטרית נ' שטרית (טרם פורסם, 29.5.2011) (להלן: פסק דין שטרית)). אף אם ניתן להעלות על הדעת מצבים שבהם עובדות הן קבועות ואינן יכולות להשתנות, העובדות בקשר למצבו הכלכלי של אדם הן מטבען עובדות העשויות להשתנות. מכאן החובה בתקנה 14(א) הנזכרת החלה על מבקש הפטור להצהיר על "רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה...". (ההדגשה שלי – י.ג.).

כ. בנוסף עיינו: בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' מדינת ישראל (21.7.14), פסקה 5 (להלן: עניין גורנשטיין"):

"באשר לתנאי הראשון, היעדר מסוגלות כלכלית, נדרשת הוכחה הכוללת תיעוד ואסמכתאות, לרבות תדפיסי חשבונות בנק; דיווח על הוצאות חודשיות; תלושי משכורת, של המבקש ובן או בת זוגו, ואף הוריו אם הוא סמוך על שולחנם; וכן תצהיר, כדי לעמוד בו". (ההדגשה שלי – י.ג.).

כ"א. במקרה נשוא הדיון כאן הגישה המבקשת ביום 24.12.19 בפני בית-משפט קמא בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת בלשכת ההוצל"פ, לפיה נדחתה בקשתה להפחתת צו התשלומים מ-1,500 ₪ ל-150 ₪ לחודש.

לבקשת רשות ערעור זו, שהוגשה לבית משפט קמא, צירפה המבקשת תצהיר בן 13 סעיפים מיום 23.12.19.
בד בבד הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה לפטור מאגרה, שאליה צורף תצהיר בן 12 סעיפים, אף הוא מיום 23.12.19.

כ"ב. מעיון בשתי בקשות אלה, ובתצהירים שצורפו להן, עולה, כי המבקשת מוסרת ששניים מילדיה קטינים (גיל 12 + גיל 15), וכי בעלה עזב בספטמבר את הבית ואינו מוכן לסייע בגידול הילדים.

טוענת המבקשת, שאין באפשרותה לשאת בתשלום הפיגורים שנוצרו, הואיל ועליה לשאת בתשלום שכירות והוצאות שוטפות, ואין באפשרותה לעמוד בתשלומים שוטפים נוכח הכנסתה הדלה, שכן היא משתכרת כ-2,000 ₪ לחודש, כעולה מאישור יועץ מס.
הפיקדון של המבקשת בבנק מסתכם ב-1,450 ₪, ויתרת הזכות בחשבון הבנק שלה 28 ₪.

עוד מוסרת המבקשת בסעיף 12 של תצהירה, אשר ניתן בתמיכה לבקשת רשות הערעור בפני בית-משפט קמא, שאין לה כל רכוש. בנוסף, מסרה שמצבה הכלכלי קשה ומאפשר לה קיום מינימלי בלבד.

כ"ג. משדחה בית משפט קמא ביום 25.12.19 את בקשתה של המבקשת לפטור מאגרה, הוגשה ביום 26.12.19 בקשתה החוזרת לפטור מאגרה. במסגרת זו צירפה המבקשת את החלטת כב' הרשמת עינת להבי-אשר מיום 13.9.19 בתיק הוצל"פ (תל-אביב) 504262-03-18, בה נענתה בקשתה של המבקשת לקביעת שיעור התשלומים החודשיים על סך 150 ₪, בתוקף מיום 20.9.19.

כמו-כן, צורף אישור עוסק פטור ע"ש המבקשת בתוקף מיום 1.1.2018, וכן אישור עוסק פטור על שם בן זוגה, ולרבות מכתב יועץ המס מיום 31.8.19 על-כך שהכנ סתה החודשית הממוצעת של המבקשת היא 2,000 ₪ לחודש, והכנסתו החודשית של בן זוגה 3,500 ₪ בממוצע לחודש.

בנוסף, צורף אישור הביטוח הלאומי בדבר זכאות לקצבת ילדים (343 ₪ לחודש בתקופה יוני-ספטמבר 2019), וכן מסמך בדבר התנועות בבנק מרכנתיל מפברואר 2019 עד ספטמבר 2019. לבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה צורף מסמך נוסף בדבר התנועות בחשבון בבנק מרכנתיל מספטמבר עד דצמבר 2019, ומסמך נוסף מבנק הפועלים.

כ"ד. בית-משפט קמא דחה הן את בקשתה הראשונה של המבקשת לפטור מאגרה, בהחלטתו מיום 25.12.19, כמו גם את בקשתה החוזרת, וזאת בהחלטתו מיום 2.1.2020, בה צוין, כי בהתאם למסמכים הבודדים והחלקיים מאד (בניגוד להוראות המפורטות בתקנות) אין המבקשת עומדת בתנאים הנדרשים לפי תקנות האגרות.

כ"ה. חוששני, שאכן אין הבקשה לפטור מאגרה, לרבות הבקשה החוזרת שהגישה המבקשת לבית משפט קמא, עומדות בתנאים הנדרשים בהתאם לתקנה 14 של תקנות האגרות, לרבות פסיקת בית-המשפט העליון שאליה הפניתי לעיל.

כזכור, מפנה המבקשת, בין שאר טענותיה, לכך שבתיק הוצל"פ (תל-אביב) 504262-03-18 נענתה בקשתה להעמדת צו התשלומים על 150 ₪, וזאת בניגוד להחלטה שניתנה בתיק הוצל"פ נשוא הדיון.

למעלה מן הדרוש בלבד, ולמניעת ספק אדגיש, כי תקנה 14(ד)(1) של תקנות האגרות קובעת, כי ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה תשמש החלטה של בית-משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה.
ודוק: תקנה 14(ד)(1) הנ"ל מדברת על החלטה של בית-משפט בדבר פטור מאגרה, אך לא על החלטה שניתנה בנוגע לשיעורו של צו התשלומים. לכן, ההחלטה שניתנה בעניין צו התשלומים בתיק הוצל"פ 504262-03-18, אין בה , בעיקרו של דבר, כדי לסייע בידי המבקשת בנוגע לבקש תה לפטור מאגרה.

כ"ו. לעיצומו של עניין:

המבקשת מוסרת, כי הכנסתה הממוצעת היא 2,000 ₪ לחודש , ולתמיכה מצרפת היא את אישור יועץ המס מיום 31.8.19, ואולם הדרישה, כעולה מפסיקת בית-המשפט העליון, היא, שעל מבקש הפטור:

"לפרט במדויק ובאופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי העדכני. כן נקבע, כי ללא פרטים מהימנים, הנתמכים במסמכים על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו וחובותיו, לא ניתן כלל להיזקק לבקשה ללא פטור מאגרה". (עיינו לעיל: עניין דניאלי), (ההדגשה שלי – י.ג.) .

ובנוסף בעניין גורנשטיין:

"נדרשת הוכחה הכוללת תיעוד ואסמכתאות, לרבות תדפיסי חשבונות בנק, דיווח על הוצאות חודשיות, תלושי משכורת, של המבקשת ובן או בת זוגו... וכן תצהיר כדי לעמוד בו.... " (ההדגשה שלי – י.ג.) .

משמע, כעולה מעניין גורנשטיין הנ"ל, בקשת הפטור מאגרה אמורה לכלול, בין היתר, גם דיווח על הכנסות בן או בת הזוג.

בנוסף, הפירוט אמור להתייחס לששת החודשים האחרונים (עיינו לעיל: עניין מצא, עניין שטרית, עניין שריאור).

כ"ז. עולה מכל המפורט לעיל, שמשהוגשה ביום 24.12.19 בקשתה של המבקשת לפטור מאגרה, היה עליה לפרט את מקורות הכנסותיה (וכפי שצוין בפסיקה דלעיל: הכנסה, הוצאות וחובות) בצירוף תיעוד לביסוס טענותיה בששת החודשים שקדמו לתאריך הגשת הבקשה, משמע, מסוף יוני 2019 עד סוף דצמבר 2019, ולרבות מקורות ההכנסה של בן זוגה.

לא נעלם מעיניי, שהמבקשת מוסרת, כי בחודש ספטמבר עזב בן זוגה את הבית, אך למצער, וככל שאין המבקשת יודעת את מקורות ההכנסה של בן זוגה מאז מועד עזיבתו את הבית, עליה לציין את מקורות הכנסתו לתקופה שמסוף יוני 2019 ועד ספטמבר 2019.

המבקשת צירפה את אישורי יועץ המס על ההכנסה הממוצעת שלה ושל בן זוגה, נכון ליום 31.8.19, אך אישור זה אינו עונה על הדרישה לגבי מקורות ההכנסה בששת החודשים שקדמו להגשת בקשת הפטור, דהיינו, מסוף יוני 2019 עד סוף דצמבר 2019, בצירוף תיעוד.

באשר לרכוש: אכן המבקשת מסרה בסעיף 12 של תצהירה מיום 23.12.19, שניתן בתמיכה לבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט השלום, שאין לה רכוש, ואולם התצהיר אמור גם לכלול, כנדרש בתקנות האגרות, גם את רכוש בן זוגה, ואולם אין בתצהירים שצירפה המבקשת התייחסות לרכוש בן זוגה.

כ"ח. על-יסוד כל האמור לעיל, סבורני אפוא, שראוי להעמיד לרשות המבקשת הזדמנות נוספת להגיש לבית משפט קמא תצהיר משלים, בצירוף תיעוד ואסמכתאות, שיענה על כל הנדרש ב התאם לתקנה 14(א) של תקנות האגרות, וכן בהתאם לכל המפורט בפסיקת בית-המשפט העליון, שאליה הפניתי לעיל.

תצהיר משלים זה , אותו תגיש המבקשת , יבוא בנוסף לתצהירים מיום 23.12.19 שהגישה המבקשת לבית משפט קמא, ובנוסף ל תיעוד שהוגש עד כֹה לבית משפט קמא (כולל המסמכים שצורפו לבקשתה החוזרת של המבקשת לפטור מאגרה שהוגשה לבית משפט קמא).

כ"ט. התוצאה מכל האמור לעיל היא שהחלטות בית-משפט קמא מיום 25.12.19 ומיום 2.1.2020, מבוטלות.

חלף זאת, באה החלטת בית-משפט זה, לפיה על המבקשת להגיש לבית משפט קמא תצהיר משלים בצירוף תיעוד ואסמכתאות, הכל כאמור בפיסקה כ"ח דלעיל, וזאת לא יאוחר מיום 13.2.2020, עם העתק ישירות, הן לב"כ המשיבה, עו"ד מנשה אברהם, והן לפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) עו"ד מ. עילבוני.

ככל שהמבקשת לא תגיש תצהיר משלים, בצירוף תיעוד ואסמכתאות, כאמור לעיל, עד תאריך 13.2.2020, יהא עליה לשלם את אגרת המשפט בגין בקשת רשות הערעור שהיא הגישה לבית משפט קמא, בתיק רער"צ 60468-12-19, וזאת יהא עליה לעשות לא יאוחר מיום 18.2.2020, ואזי יובא התיק לעיונו ולמתן החלטתו של בית-משפט קמא.

ל. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, ולפיה סברתי שיש מקום ליתן למבקשת הזדמנות נוספת להגיש לבית משפט קמא תצהיר משלים בצירוף תיעוד מתאים, כנדרש בתקנות האגרות ובפסיקת בית-המשפט העליון, אני מורה שלא יהא צו להוצאות.

בכל הנוגע לאגרה בגין בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה, חל בנסיבות העניין פטור כאמור בתקנה 20(4) של תקנות האגרות.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:

  1. ב"כ המבקשת: עוה"ד מ. דינציס, חיפה.
  2. ב"כ המשיבה: עוה"ד מנשה אברהם, ירושלים.
  3. פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי), עוה"ד מ. עילבוני.
  4. תיק רער"צ 60468-12-19, בית-משפט שלום חיפה.

ניתנה היום, ב' שבט תש"ף, 28 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.