הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 7322-03-21

בפני
כב' השופט י. גריל, שופט עמית

המבקשים:

  1. קלאסה תשתיות ובניה בע"מ
  2. עודאי ח'לאילה

ע"י ב"כ עוה"ד ג'מיל נעאמנה ואח'

נגד

המשיבות:

1. אלום פיון בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד קסום שאדי

2. יהודה פינקו בנין ופתוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אורי שרם ואח'

פסק דין

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' הרשם הבכיר, יניב לוזון) מיום 2.2.2021 ב-תא"מ 8236-10-19, שלפיה התנה בית משפט קמא את ביטול פסק הדין שניתן בהעדר המבקשים ביום 5.11.20 בתשלום הוצאות לדוגמא בסכום של 15,000 ₪ הן למשיבה מס' 1 והן למשיבה מס' 2, וזאת בתוך 30 יום ממועד החלטתו.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה:

המשיבה מס' 1 הגישה ביום 6.10.19 תובענה בסדר דין מהיר כנגד המבקשים בסכום של 70,200 ₪ בגין עבודות אלומיניום (כולל שווי חומרים) שביצעה המשיבה מס' 1 עבור המבקשת מס' 1 (באמצעות המבקש מס' 2 שהוא בעל המניות היחיד שלה) בתאגיד המים והביוב שפרעם.

נטען בתביעה, שהמבקשת מס' 1 היא קבלן משנה לביצוע עבודות של תאגיד המים והביוב שפרעם. עוד נטען, שבין המשיבה מס' 1 לבין המבקש מס' 2 סוכם , שהמשיבה מס' 1 תבצע את עבודות האלומיניום בתאגיד המים והביוב שפרעם לפי הזמנת עבודה מיום 5.2.19 כנגד הסכום של 60,000 ₪ (לפני מע"מ). לטענת המשיבה מס' 1 , היא ביצעה את העבודה בהתאם להזמנת העבודה, על-פי דרישות המזמין ובהתאם למועדים שנקבעו ביניהם.

המבקש מס' 2 הפקיד בידי המשיבה מס' 1 שלושה שיקים בסכום כולל של 40,000 ₪ על חשבון ביצוע העבודה, ואולם שיקים אלה חזרו עקב הוראת ביטול שניתנה על ידי המבקש מס' 2. למרות פניותיה של המשיבה מס' 1 אל המבקש מס' 2 לפירעון החוב היא לא נענתה, ומכאן הסעד לחייב את המבקשים ביחד ולחוד, לשלם למשיבה מס' 1 את הסכום של
70,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

ג. מטעם המבקשים הוגש כתב הגנה באמצעות בא כוחם הקודם (עו"ד לוטוף אבו ח'ליל) בו נטען, שאין יריבות בין המבקשים לבין המשיבה מס' 1, וכי מעולם לא התנהלו עסקים ישירים בין המשיבה מס' 1 לבין המבקשים.
לטענת המבקשים, ההתקשרות העסקית הייתה בין המשיבה מס' 1 לבין חברת יהודה פינקו בניין ופיתוח בע"מ (היא המשיבה מס' 2) הואיל, כך נטען, והמשיבה מס' 2 היא הקבלן הראשי שהזמינה את כל העבודות והיא זו שקיבלה את הכספים בהתאם למכרזים והתחייבה לשלם לכל הספקים כולל המבקשת מס' 1.

נטען מטעם המבקשים, שהם מעולם לא הזמינו באופן ישיר או עקיף עבודות אצל ה משיבה מס' 1, מעולם לא חתמו על הזמנה מול המשיבה מס' 1, ומעולם לא קיבלו ממנה תמורה. המשיבה מס' 2, כך נטען, היא הקבלן הראשי ואחראי ת על ביצוע ההזמנות והתשלומים לספקים והדבר, כך נטען, ידוע למשיבה מס' 1.

עוד נטען, שההזמנה הנטענת המסומנת על ידי המשיבה מס' 1 באות א1 נרשמה על שם המבקשת מס' 1 שלא בידיעתה והזמנה זו אינה חתומה על ידה ו/או על ידי מי מטעמה.

באשר לשיקים שצוינו בכתב התביעה, נטען בכתב ההגנה, כי המשיבה מס' 1 ביקשה שיימסרו לידיה שיקים עד אשר היא תקבל תשלומים מחברת פינקו (המשיבה מס' 2). המשיבה מס' 1 התחייבה, כך נטען, להחזיר את השיקים או את תמורתם למבקשת מס' 1 לכשתקבל את התשלומים מן המשיבה מס' 2.

משנראה היה למבקשים שלא יבוצעו תשלומים מטעם המשיבה מס' 2 אצל המשיבה מס' 1, וכן נוצר חשש , שהמשיבה מס' 1 לא תחזיר את הכספים ו/או את ה שיקים לידי המבקשים – בוטלו השיקים, כך נטען, בהסכמת ובידיעת המשיבה מס' 1.

כמו-כן טענו המבקשים בהגנתם, שהם מעולם לא התחייבו לשלם כל תשלום למשיבה מס' 1 וכי המשיבה מס' 1 יודעת, שהתשלומים יבוצעו בהתאם לעבודות שבוצעו על ידי המשיבה
מס' 2, ולכן ה וגשה בקשת רשות למשלוח הודעה לצד שלישי אל המשיבה מס' 2.

בהודעת צד ג' שצורפה לבקשת הרשות למשלוח הודעה לצד שלישי נטען, שהמשיבה מס' 2 היא הקבלן הראשי וזו שהזמינה את כל העבודות באתר, לרבות אלה שתוארו בכתב התביעה , היא זו שקיבלה את כל הכספים מטעם המזמינים בהתאם למכרזים והיא זו שהתחייבה לשלם לכל הספקים.

ד. בית משפט קמא קבע מועד לדיון מקדמי בתובענה לתאריך 5.11.20.

ביני לביני הגישו המבקשים ביום 9.12.19 בקשה לסילוק התביעה כנגדם, המשיבה מס' 1 הגישה את תגובתה ביום 29.12.19, ובית משפט קמא קבע, שהבקשה תידון במועד הדיון המקדמי (5.11.20).

בא כוחם הקודם של המבקשים, עו"ד לוטוף אבו ח'ליל , הגיש ביום 28.4.20 בקשה לשחרורו מייצוג מחמת חילו קי דעות עם המבקשים וציין, כי הם מודעים לשלב בו נמצא התיק . ביום 30.4.20 נעתר בית משפט קמא לבקשתו ושחררו מייצוג המבקשים.

ה. ביום 7.6.20 הוגשה תשובת המשיבה מס' 2 להודעת צד ג' של המבקשים. נטען בתשובה , כי המשיבה מס' 1 מעולם לא התנתה את ביצוע העבודה בתשלום או בהתחייבות מטעם המשיבה מס' 2. המשיבה מס' 2 שילמה למבקשת מס' 1 את מלוא המגיע לה בגין עבודות האלומיניום. עוד נטען, כי המשיבה מס' 1 קיבלה בפועל תשלום בגין העבודות מן המבקשת מס' 1 , ואולם מסיבה כזו או אחרת תשלומים מסוימים לא כובדו.

לטענת המשיבה מס' 2, המבקשת מס' 1 הפרה את ההסכם שבין הצדדים בפרויקט זה כמו גם בפרויקטים אחרים והנזקים שגרמה המבקשת מס' 1, כך נטען, עולים בהרבה על סכום ההודעה לצד ג'.

ו. בתאריך 5.11.20 התקיים הדיון המקדמי ובו נכחו רק ב"כ המשיבה מס' 1 וב"כ המשיבה
מס' 2 ואילו מטעם המבקשים לא הייתה הופעה. נוכח זאת, ניתן באותו מעמד פסק דין בו קבע בית משפט קמא שבהעדר התייצבות מטעם המבקשים דין התביעה להתקבל במלואה, ולפיכך ח ויבו המבקשים לשלם למשיבה מס' 1 את הסכום של 70,200 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,320 ₪ והוצאות בסכום של 1,000 ₪.
בנוסף מחק בית משפט קמא את ההודעה לצד שלישי וחייב את המבקשים לשלם למשיבה מס' 2 את הסכום של 11,700 ₪ כולל מע"מ והוצאות בסכום של 1,000 ₪.

ז. ביום 29.11.20 הגישו המבקשים, באמצעות ב"כ עו"ד ויסאם גנאים, בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדם בהעדר התייצבות. נטען בבקשה, שהמבקשים לא התייצבו לדיון הואיל ולא היה ידוע להם על מועד הדיון ומתברר שבא כוחם הקודם הגיש הודעה לבית משפט קמא בדבר שחרורו מייצוג , אך לא הודיע להם על מועד הדיון.
נטען עוד, שהמבקשים ידעו על פסק הדין של בית משפט קמא ועל מועד הדיון רק לאחר שקיבלו עותק מפסק הדין של בית משפט קמא. עוד נטען , שהם מעולם לא ידעו שבא כוחם הקודם הגיש בקשה לשחרורו מייצוג ומעולם לא נמסר להם דבר לגבי מ ועד הדיון.

לטענת המבקשים, אי-התייצבותם לדיון הייתה מחמת אי-ידיעתם על מועד הדיון ועל שחרור בא כוחם הקודם מייצוגם, ולכן אין לומר שהמבקשים התנהלו תוך זלזול כלפי בית-המשפט וכלפי ההליך המשפטי.
לטענת המבקשים, סיכויי הגנתם גבוהים, במיוחד בכל הקשור למבקש מס' 2 , שהוא בעל המניות בחברה , ואין כל עילת תביעה או יריבות בינו לבין המשיבה מס' 1.

נטען עוד, שהמשיבה מס' 1 לא הגישה לבית משפט קמא כל חוזה בכתב בינה לבין המבקשת מס' 1 ולא הציגה כל ראייה לקשר כלשהו מול המבקש מס' 2 ואין בסיס לחוב הנטען בסך 70,200 ₪.

לטענת המבקשים, הם הציגו בכתב הגנתם ובהודעה לצד שלישי טענות הגנה חזקות כנגד התביעה. אמנם המשיבה מס' 1 מחזיקה בשטרות של המבקשת מס' 1 בסכום של 40,000 ₪, אך נטען , שאין למשיבה מס' 1 כל עילת תביעה כנגד המבקש מס' 2 , ומכאן העתירה לביטול פסק הדין שניתן כנגדם בהעדר. הבקשה נתמכת בתצהירו של המבקש מס' 2.

ח. המשיבה מס' 2 בתגובתה מיום 29.11.20 עתרה לדחיית בקשת ביטול פסק הדין בציינה, כי המחדל בהתייצבות נעוץ בהעדר הודעה מטעם עורך הדין שייצג את המבקשים , וככל שיש עילה למבקשים הרי היא כנגד בא כוחם דאז . בנוסף נטען, שגם לגופו של עניין יש לדחות את ההודעה לצד שלישי.

ט. המשיבה מס' 1 ציינה בתגובתה מיום 13.12.20, כי לפי הודעת בא כוחם הקודם של המבקשים עו"ד אבו ח'ליל מיום 30.4.20 היו המבקשים מודעים לשלב בו נמצא התיק, ולכן אין לקבל את טענתם שהם לא היו מודעים למועד הדיון. לעצם העניין הוסיפה המשיבה מס' 1, שהן המבקשים והן המשיבה מס' 2 לא התכחשו לעבודה שבוצעה על ידי המשיבה מס' 1 באתר , אלא שהמבקשים טוענים , כי מי שחייב לשלם את התמורה זו המשיבה מס' 2, ואילו המשיבה מס' 2 מאשרת כי העבודה בוצעה וטוענת ש המבקשים קיבלו את התמורה בגין ביצוע עבודות האלומיניום שנעשו על ידי המשיבה מס' 1.

באשר לטענת המבקש מס' 2, שאין הסכם בחתימתו, מציינת המשיבה מס' 1, כי לשם כריתת חוזה יש צורך בהצעה, בקיבול ובגמירות דעת של שני הצדדים. הקביעה בדבר גמירות דעתם של שני הצדדים תוכרע על-פי אמות מידה אובייקטיביות, וכן מציינת המשיבה מס' 1, שחוזה בין הצדדים יכול שייווצר גם ללא חתימה על מסמך כלשהו, ולפיכך עתרה המשיבה מס' 1 לדחיית בקשת ביטול פסק הדין.

י. המבקשים בתשובתם מיום 31.12.20 חוזרים על טענתם, שהם לא ידעו על מועד הדיון וכן מוסיפים הם , שבא כוחם הקודם הגיש לבית המשפט הודעה לשחרורו מייצוג מבלי שהודע להם על מועד הדיון, וכי הדבר נודע להם רק לאחר שקיבלו את פסק-דינו של בית משפט קמא.
מוסיפים המבקשים, שאילו היה ידוע להם מועד הדיון היו הם דואגים לשכור שירותיו של עורך דין ולהתייצב לדיון , ואכן כך עשו מיד לאחר שנודע להם על פסק הדין שניתן כנגדם.
לעיצומו של עניין, חוזרים המבקשים בתשובתם לטיעוני המשיבות, על תמצית הטענות שבכתב הגנתם.

י"א. בהחלטתו מיום 31.12.20 ביקש בית משפט קמא לקבל את עמדת בא כוחם הקודם של המבקשים עו"ד לוטוף אבו ח'ליל. בתגובתו מיום 3.1.21 ציין עו"ד אבו ח'ליל, שהטענות העובדתיות המופיעות בבקשה לביטול פסק הדין אינן מדויקות, וכי העובדה שמסרון הווטסאפ מיום 30.4.20 (שעו"ד אבו ח'ליל צירף לתגובתו) נמסרה לנייד האישי של המבקש מס' 2 הייתה יד ועה, כך לפי הנטען, לעוה"ד שהגיש את בקשת הביטול בשם המבקשים. בהודעת ווטסאפ זו צוין, שהדיון בתיק זה קבוע ליום 5.11.20.
גם במכתבו של עו"ד אבו ח'ליל מיום 1.5.20 אל המבקשים מופיע עדכון על כל התיקים שבהם טיפל עו"ד אבו ח'ליל, ובכלל זה מופיע התיק מושא הדיון וצוין בו, שקדם משפט קבוע ליום 5.11.20.

בהסכם השחרור מייצוג מיום 11.6.20 מופיע, שהמבקשים מאשרים שהם מודעים למצב התיקים המנוהלים בבית המשפט באופן מלא, ולכן ואין מקום להטיל על כתפיו את המחדל.

י"ב. המשיבה מס' 2 ציינה בתגובתה מיום 4.1.21 שנוכח האמור בהודעתו של עו"ד אבו ח'ליל דין בקשתם של המבקשים – להידחות.

י"ג. בתגובת המבקשים מיום 13.1.21, החתומה על ידי עו"ד מוחמד גנאים צוין, כי הוא אשר מייצג בפועל את ה מבקשים וכתבי בין דין נערכים סופית ומאושרים על ידו. נטען, כי נודע לעו"ד מוחמד גנאים על קיומו של התיק רק בסוף נובמבר לאחר שניתן פסק הדין בהעדר הגנה. נכתב עוד בתגובה, שהמבקש מס' 2 הבהיר את הסיבות לאי-הופעתו לדיון וציין, כי לא ידע על מועד הדיון , כמפורט בתצהירו מיום 12.1.21 (המצורף לת גובת המבקשים) ועל בסיס תצהירו זה ודבריו של המבקש מס' 2 הוכנה בקשה לביטול פסק דין.

בהתייחס לאמור בהודעתו של עו"ד לוטוף אבו ח'ליל בכל הנוגע למסרון שנשלח למבקש
מס' 2 לגבי תיק זה ומועד הדיון בו, נטען, כי בין עו"ד אבו ח'ליל (שטיפל עבור המבקשים בתיקים רבים) לבין המבקשים הוחלפו עשרות מסרונים נוספים והמבקש מס' 2 לא זכר כל פרט ופרט בהודעות הטקסט שהיו בלהט הרוח והיו בהן ויכוחים ואמרות קשות, והמבקש מס' 2 לא זכר דבר לגבי תיק זה, שנשכח לחלוטין. עוד נטען, שהמבקשים לא ידעו באותה עת שעו"ד אבו ח'ליל הגיש לתיק בקשה להשתחרר מייצוגם והם האמינו שהעניינים מטופלים על ידי עורכי הדין.
כיום יודעים המבקשים שהמסמכים של תיק זה היו בקרטון שהועבר לעו"ד איאד חלאילה, אך ככל הנראה הוא לא שם לב לתיק שנפל בין הכיסאות.

המבקשים חוזרים על טענתם, שלא הייתה בינם לבין המשיבה מס' 1 מערכת יחסית חוזית, הם לא ביקשו מן המשיבה מס' 1 לבצע עבודות , המבקש מס' 2 מעולם לא חתם על חוזה , ואין בין הצדדים כל הסכם.
בנוסף לתצהירו של המבקש מס' 2 מצורף לבקשה גם תצהיר של עו"ד ויסאם גנאים, המציין כי התיק הוא בטיפול עו"ד מוחמד גנאים, וכי הוא (כלומר עו"ד ויסאם גנאים) מעולם לא ידע על קיומו של תיק זה לפני סוף חודש נובמבר והוא מעולם לא ידע על-כך שעו"ד אבו ח'ליל השתחרר מייצוג בתיק זה, ואין לייחס לו ידיעה לגבי שום פרט הקשור לתיק זה.

י"ד. בתשובת המשיבה מס' 1 מיום 14.1.21 טוענת זו, שהמבקשים מתעלמים מהודעתו של עו"ד ח'ליל, כי הודיע למבקש מס' 2 על מועד הדיון באמצעות מסרון לטלפון האישי שלו, כפי שצורף להודעה שהגיש עו"ד אבו ח'ליל לבית המשפט. לטעמה של המשיבה מס' 1, בשים לב לאסמכתאות שצירף עו"ד אבו ח'ליל, בא כוחם לשעבר של המבקשים להודעתו, מצביעה היעדרותם של המבקשים מן הישיבה המקדמית מיום 5.11.20 על זלזול מטעמם, ומכאן עתירת המשיבה מס' 1 לדחיית בקשתם של המבקשים.

ט"ו. בהחלטתו מיום 2.2.21 כתב בית משפט קמא כך:

"קשה להיעתר לבקשה המבוססת על אי אמירת אמת ועל תירוצים שונים ומשונים כאשר ברור שאין חובת ביטול מחמת הצדק מאחר וידעו על מועד הדיון.
גם באשר לביטול מחמת שיקול דעת הרי מחדלם של המבקשים גם נשען על אי אמירת אמת באופן המאפיל על בדיקת סיכויי ההצלחה כאשר אין מחלוקת שהעבודה בוצעה והמחלוקת מי אמור לשאת בתשלום.
נעילת שערי בית-המשפט הינו צעד קיצוני אולם לעיתים אין ברירה אלא לנקוט בצעד זה.
תהיתי מה ירפא ההתנהלות החמורה של המבקשים על-מנת לאפשר להם לבוא בשערי בית-המשפט. על-מנת להוקיע את ההתנהלות של המבקשת הריני קובע הוצאות לדוגמ א כתנאי לביטול פסק הדין בסך 15,000 ₪ לתובע ו-15,000 ₪ לצד ג' שישולמו תוך 30 יום ויהוו תנאי לביטול פסק הדין. יש למסור הודעה לתיק לאחר ביצוע התשלומים".

ט"ז. על החלטתו זו של בית משפט קמא מונחת בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה מטעם המבקשים באמצעות בא כוחם הנוכחי עו"ד ג'מיל נעאמנה.
נטען בבקשה, שהמבקשים לא התייצבו לדיון הואיל ולא ידעו על מועד הדיון לאחר שבא כוחם הקודם הגיש הודעה על שחרורו מייצוג, ודבר פסק הדין ומועד הדיון נודע למבקשים רק לאחר שקיבלו את העתק פסק-דינו של בית משפט קמא.
המבקשים חוזרים ומפרטים בבקשת רשות הערעור את הטענות שהועלו מטעמם בפני בית משפט קמא, הן באשר לאי-ידיעתם על מועד הדיון, והן באשר לטענות ההגנה לגופו של עניין.

המבקשים מלינים על-כך שבית משפט קמא התנה את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות בסכום גבוה של 30,000 ₪, דהיינו, 42% מסכום התביעה, ולטעמם החלטת בית משפט קמא איננה מידתית כלל.

המבקשים חוזרים על-כך, שאי-התייצבותם לדיון נבעה מאי-ידיעתם על מועד הדיון, הם לא נהגו בזלזול כלפי בית-המשפט וההליך המשפטי , ויש להסתפק בהטלת הוצאות סבירות עליהם בגין אי-הופעה לדיון.
לטעמם של המבקשים, סיכויי ההגנה שלהם גבוהים ביותר, במיוחד בכל הקשור למבקש
מס' 2 שהוא בעל המניות בחברה, ואין כל עילת תביעה או יריבות בינו לבין המשיבה מס' 1. המבקשים מפנים לכל האמור בכתב ההגנה שהגישו.

בנסיבותיו של תיק זה, כך סבורים המבקשים, לא היה מקום להטיל עליהם הוצאות לדוגמה ולפי תקנה 151(א) של תקנות סדר הדין האזרחי , תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), החלטת בית-המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעור ן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על ש ִוויון בין בעלי הדין.

לטעמם של המבקשים, סכום ההוצאות שנפסק לחובתם גבוה ביותר ועומד על סך 30,000 ₪, ומשמעות הדבר היא נעילת שערי בית-המשפט בפני המבקשים, ובית משפט קמא טעה , כך נטען, בכך שלא התחשב בסיכויי ההגנה של המבקשים, בסכום התביעה ובשאר הנסיבות. נקודת המוצא לחיוב בעל דין בהוצאות, כך טוענים המבקשים, היא הטלת חיוב בהוצאות ריאליות שאותן יש להכפיף להיותן סבירות מידתיות והכרחיות לניהול ההליך . שומת הוצאות ריאליות על הצד הגבוה אין משמעותה שניתן להטיל על בעל דין שהפסיד בדינו הוצאות עונשיות החורגות מהוראות הדין. כמו-כן מציינים המבקשים, שזכות הגישה לערכאות זכתה למעמד של מעין זכות יסוד וחשיבותה גדולה. נוכח האמור, עותרים המבקשים להקטנת סכום ההוצאות והעמדתו על 2,000 ₪.

י"ז. התבקשת תגובת המשיבות.

עמדת המשיבה מס' 1 היא, כי בקשתם של המבקשים אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ומה גם שבקשתם נטועה בעובדות של אי-ידיעה על מועד הדיון כשהמבקשים מודים בכך שאכן בוצעה עבודה על ידי המשיבה מס' 1, אלא שלטענתם המשיבה מס' 2 היא זו שאמורה לשלם למשיבה מס' 1. המבקשים לא נתנו הסבר לבית המשפט מה מקור השיקים שמסרה המבקשת מס' 1 למשיבה מס' 1 וברור ששיקים אלה ניתנו בגין עבודות וחומרים שקיבלה המבקשת
מס' 1 מאת המשיבה מס' 1.

המשיבה מס' 1 מפנה להחלטת בית משפט קמא ומציינת, שבית משפט קמא השתכנע שהמבקשים ידעו על מועד הדיון שנקבע עוד בטרם השתחרר בא כוחם הקודם של המבקשים מייצוגם, וזאת לאחר שבית משפט קמא נוכח לדעת שהמבקשים מעלים טענות בעלמא, ומה גם שעו"ד אבו ח'ליל שלח הודעה לטלפון הנייד של המבקש מס' 2 וכמו כן מ סר לו מכתב מיום 1.5.20 באופן אישי.

עוד נטען, שהמבקשים מעלים עתה טענה חדשה, ולפיה נשלחו התיקים בקרטונים לעו רך-דין מייצג אחר, ולכן הם לא שמו לב לתיק מושא הדיון, והמבקש מס' 2 לא הבחין במועד הדיון שאותו ציין עו"ד אבו ח'ליל בהודעת הווטסאפ שלו מחמת עשרות מסרונים שנשלחו בין המבקש מס' 2 לבין עו"ד אבו ח'ליל וזאת בלהט חילוקי הדעות שביניהם. אולם, כך מציינת המשיבה מס' 1, אין התייחסות של המבקשים למכתבו של עו"ד ח'ליל מתאריך 1.5.20, ולכן סבורה המשיבה מס' 1, שיש לדחות את טענותיהם של המבקשים.

לטענת המשיבה מס' 1, היעדרות המבקשים מן הדיון שהתקיים ביום 5.11.20 מצביעה על חוסר רצינות וזלזול מטעמם. באשר לסיכויי ההצלחה חוזרת ומציינת המשיבה מס' 1, כי המבקשים מסרו שיקים על חשבון חלק מן החוב לידי המשיבה מס' 2, כנגד העבודה שבוצעה, והמבקש מס' 2 נתן הוראת ביטול לשיקים, דבר המעיד, כך טוענת המשיבה מס' 1, על "הונאת הנושים ושימוש לרעה מאחורי המשיבה 1". עוד מציינת משיבה זו, שהמבקשים מודים בעבודה שבוצעה על יד ה אלא שטענתם היא ש אין הם חייבים לשלם אלא המשיבה מס' 2.

לטעמה של המשיבה מס' 1, עשה בית משפט קמא חסד עם המבקשים בכך שלא חייב אותם בהפקדת מלוא סכום התביעה כפיקדון בקופת בית-המשפט. עוד מציינת המשיבה מס' 1, שאין זה ההליך היחיד המתנהל כנגד המבקשים ובאחד מהליכים אלה התנה בית-המשפט את ביטול פסק הדין בתשלום בסך 60,000 ₪ (תא"ק 9696-01-20).
לפיכך עותרת המשיבה מס' 1 לדחיית בקשת רשות הערעור.

י"ח. מטעם המשיבה מס' 2 נטען, כי ההחלטה לביטול פסק הדין ניתנה לפנים משורת הדין, בהעדר כל סיכוי ממשי , ובניגוד לפסיקת בתי ה משפט, הואיל והעובדות שצוינו בבקשת הביטול אינ ן אמת ומנוגדות לנטען על-ידי בא כוחם הקודם של המבקשים. לכן סבורה גם המשיבה מס' 2 שיש לדחות את בקשת רשות הערעור.

י"ט. לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות שהגישו הצדדים לבית משפט קמא, הפרוטוקול מיום 5.11.20 שבו ניתן פסק הדין כנגד המבקשים בהעדר התייצבות מטעמם, הבקשה לביטול פסק דין שהוגשה לבית משפט קמא, תגובת עו"ד אבו ח'ליל בא כוחם הקודם של המבקשים, הטיעונים שהוגשו מטעם שתי המשיבות והמבקשים, החלטת בית משפט קמא מיום 2.2.21, בקשת רשות הערעור, והתגובות שהוגשו מטעם שתי המשיבות, החלטתי, בהתאם לתקנה 149(2)(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה. לעיצומו של עניין הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את הערעור בחלקו כפי שאורה להלן.

כ. תקנה 131 של התקנות קובעת , כי מקום בו ניתנה החלטה לפי צד אחד (הגדרת "החלטה" לפי סעיף 6 של התקנות כוללת גם פסק דין) ובעל הדין שכנגד הגיש בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה בקשה לביטול , רשאי בית-המשפט לבטלה בתנאים שייראו לו.

במקרה שבפנינו אין המדובר בביטול מחובת הצדק, אלא ביטול על-פי שיקול דעתו של בית-המשפט . בהתאם לספרו של כב' השופט (בדימוס) א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), בעמ' 677, על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים:

האחד, הסיבה למחדל בגין אי-ההתייצבות, והשני, סיכויי ההצלחה של המבקשים ככל שיבוטל פסק הדין. משקלו של השני מבין השיקולים עולה על זה של השיקול הראשון.

כ"א. מהחלטת בית משפט קמא עולה, כי מסקנתו מן הטיעונים שהונחו בפניו בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק הדין היא שבקשתם של המבקשים "מבוססת על אי אמירת אמת ועל תירוצים שונים ומשונים", ועוד הוסיף, כי "מחדלם של המבקשים גם נשען על אי-אמירת אמת באופן המאפיל על בדיקת סיכויי ההצלחה כאשר אין מחלוקת שהעבודה בוצעה והמחלוקת מי אמור לשאת בתשלום".

כ"ב. כעולה מתגובת בא-כוחם הקודם של המבקשים עו"ד לוטוף אבו ח'ליל, הביא הוא לידיעת המבקש מס' 2, בין היתר, גם את מועד הדיון בתיק מושא הדיון בציינו, שהדיון בתיק זה קבוע ליום 5.11.20 והדבר הופיע בטלפון הנייד האישי של המבקש מס' 2 ביום 30.4.2020. טענת המבקש מס' 2 היא, שהוא לא שם לב למועד זה הואיל ונוכח להט הוויכוח בינו לבין בא-כוחו הקודם הוחלפו ביניהם עשרות מסרונים.

יצוין, שבנוסף למסרון מופיע מועד קדם המשפט גם במכתב מיום 1.5.2020 שנמסר למבקש מס' 2 במסירה אישית (כך מופיע בגוף המכתב) . בסעיף 2.2 של אותו מכתב ציין עו"ד אבו ח'ליל, שהתיק מושא הדיון קבוע לקדם משפט ליום 5.11.20 שעה 09:00 בנוכחות בעלי הדין , וכי מצורפת החלטה לשחרור מייצוג . האמור לעיל יש בו כדי לנגוס בטענת המבקשים בדבר אי-ידיעתם על מועד הדיון ואי ידיעתם על-כך שבית משפט קמא שיחרר את בא כוחם הקודם מייצוגם.

כ"ג. לעניין השיקול השני, דהיינו, סיכויי הצלחת ההגנה ככל שפסק הדין יבוטל, ציין בית משפט קמא, ולטעמי בצדק, כי אין מחלוקת על-כך שהעבודה בוצעה, והמחלוקת מתמקדת בשאלה האם על המבקשים (או מי מהם) לשאת בתשלום, או שמא חל התשלום על המשיבה מס' 2, שאליה שיגרו המבקשים הודעה לצד שלישי.

ער אני לכך שבידי המשיבה מס' 1 שלושה שיקים שמסר לה המבקש מס' 2 בסך 40,000 ₪ שחזרו מחמת הוראת ביטול, ואולם, נראה לי, שבשלב המוקדם הנוכחי לא ניתן לקבוע שהגנתם של המבקשים היא בהכרח הגנת סרק, ולכאורה לפחות, יש מקום לכך שניתן יהיה לקיים בעניין זה בירור עובדתי.

כ"ד. במכלול הנסיבות, כפי שפורטו לעיל, אני סבור, ש אין למנוע מן המבקשים לפרוש את הגנתם בפני בית משפט קמא, ואולם נוכח הטרחה המיותרת שנגרמה כתוצאה מאי-התייצבותם לדיון המקדמי שהתקיים ביום 5.11.20, ראוי לחייבם בתשלום הוצאות משפט ריאליות לכל אחת משתי המשיבות.

יחד עם זאת, סבורני שלא היה מקום לחייב את המבקשים בתשלום הוצאות לדוגמא כתנאי לביטול פסק הדין.

כ"ה. תקנה 151 של תקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה , תכלית ההוצאות, קובעת , שחיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין (ס"ק א').

עוד נקבע באותה תקנה, כי החלטת בית-המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט, ושמירה על שיווין בין בעלי הדין (ס"ק ב').

יחד עם זאת, אם סבר בית-המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט, או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי בית-המשפט לחייב את בעל הדין בהוצאות לטובת הנפגע , או לטובת אוצר המדינה , ובנסיבות מיוחדות אף את בא-כוחו (ס"ק ג').

תקנה 152 של התקנות, שעניינה פסיקת הוצאות , קובעת , שבתום הדיון יפסוק בית-המשפט הוצאות סבירות והוגנות, אלא אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לעשות כן.

כ"ו. במקרה שבפנינו מקובלת עלי עמדת בית משפט קמא, כעולה מהחלטתו, שאין חובת ביטול מחמת הצדק, הואיל ומועד הדיון הובא לידיעת המבקשים .

התנהלותם של המבקשים גרמה, כאמור כבר לעיל, טרחה מיותרת לחלוטין הן לבית המשפט, והן לכל אחת משתי המשיבות, ואף גרמה לבזבוז זמן מיותר נוכח עיכוב המשך הטיפול בתיק שאמור היה להתנהל במסלול הרגיל והמקובל.

התנהלותם זו של המבקשים אמורה אכן לבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות ראויות לחובתם, אם כי יש ליתן את הדעת על כך שמדובר באי-הופעה לישיבה הראשונה שנקבעה בתיק (דיון מקדמי), וזאת לאחר שהמבקשים הגישו כתב הגנה וכן הודעה לצד שלישי.

כ"ז. בנוסף לאמור לעיל, מפנה אני לדברי כב' השופט (בדימוס) ח' מלצר ב-רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ, בפסקה 19 (28.6.2009):

"נקודת המוצא לחיוב בעל הדין שהפסיד בדיון בהוצאות בעל דינו, היא של חיוב בהוצאות ריאליות, חיוב שיש בו כדי: למנוע מן הצד הזוכה חסרון כיס, להרתיע תובעים-בכח מלנקוט בהליכי סרק, ולעודד נתבעים-בכח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה (ראו: ע"א 412/62 אברהם נ' גרפינקל, פ"ד יז 668 (1963); ע"א 27/81 מודול חברה להנדסה מכנית בע"מ נ' אימקו הנדסה תעשייתית וימית בע"מ, פ"ד לז(1) 211, 213 (1983); ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, בפסקאות 19, 21 (2005)). את ההוצאות הריאליות יש להכפיף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. הגבלה זו: "באה למנוע מצב בו ההוצאות שיוטלו יהיו גבוהות יתר על המידה תוך הרתעת יתר של בעלי הדין, יצירת חוסר שוויון, ייקור מיותר של ההליכים המשפטיים ופגיעה בזכות הגישה לערכאות" (עניין כנרת, בפסקה 20)...
.... עם זאת, שומת הוצאות ריאליות על הצד הגבוה, אין משמעה כי ניתן להטיל על בעל הדין שהפסיד בדינו הוצאות עונשיות, החורגות מהוראות הדין (דוגמת ההוצאות ה"רגילות" (תקנות 511 ו-512 לתקנות), שהרי "פסיקת הוצאות אינה ענישה של בעל הדין שהפסיד על כי גרר את יריבו לדין" (עניין כנרת הנ"ל, בפיסקה 15)...".

כ"ח. כמו-כן עיינו בדברי כב' השופט ד' מינץ ב-רע"א 7650/20 ‏ ‏Magic Software Enterprises Ltd‏ נ' פאיירפלאי בע"מ, בפִסקה 12 (28.12.2020):

"אף אם נצא מנקודת הנחה שבקשת הביטול שהוגשה הייתה בקשת סרק – ודומה כי זהו אכן המצב – אין בכך הצדקה לשיעור ההוצאות שהוטל על המבקשות. פסק הדין ניתן בתום הליך דיוני קצר והדבר משליך, כאמור, על גובה ההוצאות הריאליות. כך, ההליך התנהל רק על בסיס בקשת הביטול שהגישו המבקשות והתשובה לבקשה שהגישו המשיבים ונערכו בו שני דיונים בלבד. בהשאלה, דומה ההליך יותר לדיון בבקשת ביניים בהליך אזרחי מניהול תיק אזרחי מתחילתו ועד סופו, הכולל שמיעת עדויות, סיכומים בעל-פה וישיבות רבות (השוו: עניין לואר, פסקה 21). למותר לציין כי אף אם אופן פעולתן של המבקשות הכביד על המשיבים שלא לצורך, וככל שסבר בית המשפט כי תביעת המבקשות נעדרת בסיס, עמד לרשותו מגוון של כלים אחרים, כגון דחיית התביעה על הסף (ראו: רע"א 3127/16 עובדיה נ' אורי, פסקה 27 (1.6.2016); וראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1599 (מהדורה 13, 2020)). אולם הפתרון להתנהלותן לא היה פסיקת הוצאות בשיעור שנפסק, בשים לב לאופיו של ההליך." (ההדגשה שלי – י.ג.) .

ובהמשך, שם, בפִסקה 13:

"דומה כי לא ניתן לסיים את הדיון לפני התייחסות קצרה לסוגיית פסיקת ההוצאות בתקנות החדשות, שעתידות להיכנס לתוקפן בבוא השנה האזרחית החדשה הבאה עלינו לטובה בעוד ימים ספורים. התקנות החדשות מעגנות, במידה רבה, את הפסיקה שהובאה לעיל בנושא הוצאות משפט. כך, תקנה 151(א) לתקנות החדשות קובעת כי תכלית חיוב בעל דין בהוצאות היא "לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין". במסגרת שומת ההוצאות, נדרש בית המשפט לבטא את "האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין" (תקנה 151(ב) לתקנות החדשות). כמו כן, תקנה 151(ג) לתקנות החדשות מתייחסת באופן מפורש לפסיקת הוצאות לבעל דין שעשה שימוש לרעה בהליכי משפט וקובעת כי בית המשפט "רשאי לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו" (שימוש לרעה בהליך השיפוטי מוגדר בתקנה 4 לתקנות החדשות)." (ההדגשה שלי – י.ג.).

כ"ט. ב"כ המבקשים טוען, בין היתר, שהחלטת בית משפט קמא פוגעת בזכות הגישה של המבקשים לערכאות כדי לאפשר להם להשמיע את הגנתם.

לעניין זה רואה אני להפנות לדבריו של כב' השופט (בדימוס) צ' זילברטל ב-רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, בפ ִסקה 11 (22.5.2012):

"לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו (לעניין מקומה של הבקשה לביטול פסק דין במארג הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לערכאות ראו תורת הפרוצדורה האזרחית בעמוד 240). ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי. כדברי השופט (כתארו אז) א' גרוניס: "בדברנו על אינטרס הציבור מכוונים אנו לאינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט" ( רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (21.2.2010) פסקה 6). מכאן שבבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות (או בהעדר הגנה) עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת - פחותה בחומרתה - כגון השתת הוצאות (ראו למשל רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ ואח' נ' דהן (30.5.2011) פסקה 9; רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ (27.2.2005) פסקה ח (2))...".

ל. על-יסוד מכלול השיקולים שפירטתי לעיל, אני מחליט לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שאני מעמיד את סכום ההוצאות שעל המבקשים (ביחד ולחוד) לשלם כתנאי לביטול פסק הדין על סך של 5,000 ₪ לכל אחת ואחת משתי המשיבות.

הואיל והמבקשים הפקידו עירבון בסכום של 7,500 ₪ בבית משפט זה, אני מורה למזכירות בית-המשפט להעביר סכום זה לקופת בית משפט השלום בקריות (תא"מ 8236-10-19), וזאת עבור שתי המשיבות, בחלקים שווים.

את היתרה בסכום כולל של 2,500 ₪ יפקידו המבקשים (ביחד ולחוד) בקופת בית משפט השלום לא יאוחר מתאריך 10.5.2021 וזאת כאמור כתנאי לביטול פסק הדין.

לאחר שסכום ההוצאות הנ"ל (כאמור בסך כולל של 10,000 ₪) יהא מופקד בקופת בית משפט השלום, תעביר מזכירות בית משפט השלום סכום זה בחלקים שווים למשיבה מס' 1 באמצעות ב"כ עו"ד קסום שאדי, ולמשיבה מס' 2 באמצעות ב"כ עו"ד אורי שרם.
ל"א. הואיל והערעור התקבל בחלקו, אני מורה שלא יהא צו להוצאות בערכאת הערעור.

בהתאם לאמור בפסקה ל' של פסק הדין תעביר מזכירות בית-המשפט את העירבון בסך 7,500 ₪ שהפקידו המבקשים בבית משפט זה לקופת בית משפט השלום בקריות ל-תא"מ 8236-10-19.

מזכירות בית-המשפט תמציא את העתק פסק הדין אל:

  1. ב"כ המבקשים: ע"ד ג'מיל נעאמנה, עראבה.
  2. ב"כ המשיבה מס' 1: עו"ד קסום שאדי, אעבלין.
  3. ב"כ המשיבה מס' 2: עו"ד אורי שרם, קריית מוצקין.

ניתן היום, ח' אייר תשפ"א, 20 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.