הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 66242-11-19

בפני
כב' השופט יגאל גריל, שופט עמית

המבקש:

עו"ד אנואר זחאלקה
ע"י ב"כ עוה"ד מוחמד לוטפי ואח'

נגד

המשיב:

חסן קעדאן
ע"י ב"כ עוה"ד נאדר כבהה ואח'

פסק דין

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מיום 11.11.19 בת"א 54244-11-17, לפיה דחה בית-משפט קמא את בקשתו של המבקש להאריך לו את המועד להפקדת הסכום של 50,000 ₪ כתנאי לביטול פסק דין שניתן כנגד המערער בהעדר הגנה.

צוין בהחלטת בית-משפט קמא: "המועד לביצוע ההפקדה חלף זה מכבר. אין מקום בנסיבות להארכת המועד. גם לתובע זכות לדעת כי ההליך הסתיים".

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המשיב הגיש לבית משפט קמא ביום 23.11.17 תובענה על סך 370,000 ₪ כנגד המבקש שהוא עורך דין. טענת המשיב היא, כי הוא שכר את שירותיו של המבקש לטפל עבורו בחוב כספי מול עיריית באקה אלגרבייה, וכן מול מנהל מקרקעי ישראל בנושא של עסקת חליפין במ ִטלטלין. נטען בתובענה, שבמהלך השנים גבה המבקש מן המשיב סכומי כסף נכבדים שהסתכמו בסכום של 500,000 ₪, שחלקם הנכבד היה מיועד לביצוע עסקת החליפין. חלק אחר של הכספים ששולמו נדרש על ידי המבקש, כך נטען, לסילוק חובותיו של המשיב מול עיריית באקה אלגרבייה.

לטענת המשיב, מעולם לא נמסרו לו מסמכים המעידים או מאמתים את אשר נטען על ידי המבקש באשר לטיפול שהתחיל בביצועו, בין אם מול מנהל מקרקעי ישראל , ובין אם מול עיריית באקה אלגרבייה.
לטענת המשיב בתביעתו , הוא נוכח לדעת, כי המבקש נטל ממנו סכומים נכבדים שלא כדין וטען , כי סכומים אלה נדרשים להשלמת עסקת החליפין ולסילוק החוב מול העירייה, אך לטעמו של המשיב, דבר לא נעשה על ידי המבקש, והכספים שהוא קיבל מן המשיב נכנסו לכיסו של המבקש, תוך הצגת מצג מ טעה בפני המשיב, שהצליח לצמצם את חובו של המבקש כלפיו לכדי 370,000 ₪, לאחר שעלה בידו לקבל מן המבקש החזר בסך של 130,000 ₪. לטענת המשיב, המבקש אף הודה בחובו כלפי המשיב בס כום של 370,000 ₪.

ג. בכתב ההגנה שהגיש המבקש הכחיש הוא את החוב הנטען. לגִרסתו שכר המשיב את שירותיו לטפל עבורו בחוב כספי מול העירייה, אך לא בגין עסקת חליפין מול המנהל, אם כי לטענתו, המשיב ביקש ממנו שימצא לו קונה עבור חלקת מקרקעין בכפר מנד א כדי שיוכל לממן רכישת דירה לב ִתו.

לטענת המבקש, קיבל הוא למיטב זכרונו 160,000 ₪ מן המשיב , כשמתוכם שולם סך
15,000 ₪ עבור ביטול העיקול על שני כלי רכב של המשיב ובנו, והיתרה נועדה לרכישת דירה בכפר מנד א עבור הבת.

עוד טען המבקש, שהוא נטל על עצמו את הטיפול בביטול העיקול שהוטל על כלי הרכב של המשיב ובנו, ואכן העיקולים טופלו ובוטלו, אך לטענת המבקש הוא לא נטל על עצמו טיפול בחובות של המשיב מול העירייה.

המבקש מאשר, שהמשיב פנה אליו כדי לסיים את ההתחשבנות ביניהם , עניין שהסתכם ב-10,000 ₪, וזאת לאחר שהמבקש החזיר סכום של 130,000 ₪ למשיב.
כמו-כן, מאשר המבקש, שהתקיימה ישיבה בינו לבין המשיב ועו"ד רסמי זחאלקה כדי לסיים את המחלוקת , אך בפגישה זו הוכח , שהמבקש החזיר למשיב סך של 130,000 ₪ , וכי המבקש נותר חייב סכום של 10,000 ₪ , שיחושב כשכר טרחה עבור המבקש.

ד. המשיב הגיש לבית משפט קמא תצהירי עדות ראשית. ישיבת קדם משפט נקבעה ליום 9.7.18. ביום 1.7.18 הגיש המבקש בקשה לבית משפט קמא למתן ארכה להגשת תצהירים ודחיית מועד הדיון. בית-משפט קמא הורה על הגשת תאריכים מתואמים לצורך ישיבת קדם משפט נדחית , אך משלא הוגשו תאריכים מוסכמים , ולא ניתנה החלטה על דחיית מועד הדיון, התייצב המשיב לדיון שהתקיים ביום 9.7.18 , ובו הורה בית-משפט קמא למבקש להבהיר עד 18.7.18 מדוע לא התייצב לדיון ומדוע לא פעל כנדרש בהחלטה מיום 1.7.18 , וכן הוסיף בית-משפט קמא, כי בה ִעדר תגובה מטעם המבקש ישקול הוא מתן פסק דין בהעדר כנגדו.

המבקש הגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמו ביום 6.8.18, ובית משפט קמא הורה על תיאום מועדים לישיבת קדם משפט. ביום 3.9.18 ניתנה החלטת בית-משפט קמא המתרה בצדדים שבה ִעדר הודעה ייקבע מועד על דעת בית-המשפט. ביום 5.9.18 הגיש המשיב רשימת תאריכים מוסכמים, וניתנה החלטה המורה על קדם משפט ליום 2 2.11.18, שהיה מועד מוסכם בין הצדדים.

בישיבת 22.11.18 הופיעו המשיב ובא-כוחו, אך המבקש לא הופיע. נוכח האמור, ניתן פסק דין על ידי בית-משפט קמא על פיו חויב המבקש לשלם למשיב את מלוא סכום התביעה (370,000 ₪) בתוספת אגרת משפט ושכר טרחת עו"ד.

ה. ביום 7.1.19 הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין שניתן בה ִעדרו, הודה שהחלטות בית-משפט קמא הומצאו לו כדין , אך טען , שבגלל טעות אנוש נרשם ביומנו מועד שגוי , ולדבריו נודע לו על קיום פסק הדין רק בתאריך 20.12.18 (המועד השגוי שנרשם ביומנו) וכן טען , שסיכויי הגנתו טובים.

בהחלטתו מיום 10.1.19 הורה בית-משפט קמא למבקש להפקיד סכום של 5,000 ₪ לכיסוי הוצאותיו של המשיב, ונקבע, שהפקדת סכום זה ה יא תנאי להמשך הדיון בבקשת ביטול פסק הדין. באותה החלטה צוין, כי ההודעה על הדיון נמסרה כדין למבקש , וכי הוא זלזל בהליך ובהחלטת בית-משפט קמא.

ו. לאחר שהוגשה תגובת המשיב לבקשת הביטול, וכן תשובת המבקש לתגובת המשיב , ניתנה ביום 12.2.19 החלטתו של בית-משפט קמא בה צוין, שלא נמצא כל טעם של ממש לאי-התייצבות המבקש לקדם המשפט מיום 22.11.18, וכן לא נמצא בבקשתו של המב קש, ואף לא בתשובה שהגיש לתגובת המשיב, כל טעם בעטיו הוגשה בקשה לביטול פסק הדין רק ביום 7.1.19, כחודש ומחצה לאחר מועד קדם המשפט. בית-משפט קמא ציין, שהתנהלות המבקש לאורך כל ההליך היא חסרת כבוד הן כלפי בית-המשפט , והן כלפי זמנ ם של המשיב ובא-כוחו.

בית-משפט קמא הוסיף וציין באותה החלטה בסעיף 2: "לנתבע אמנם יש טענות אשר ראויות להישמע ולהידון, אך בנסיבות זלזולו המתמשך בהליך, כמפורט לעיל, אני סבורה שיש מקום להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדה כספית משמעותית על ידו".

לפיכך הורה בית-משפט קמא, כי פסק הדין מיום 22.11.18 יבוטל אם יפקיד המבקש בקופת בית-המשפט עד 26.3.19 את הסכום של 50,000 ₪, בנוסף לסכום שכבר הפקיד בקופת בית-המשפט לפי ההחלטה מיום 10.1.19 (5,000 ₪), ולאחר שתבוצע ההפקדה תידון שאלת ההוצאות בגין בקשת הביטול.

ז. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 56649-03-19) ובהחלטה מיום 16.7.19 דחתה כב' השופטת י. קראי-גירון את בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקש בציינה, כי בית-המשפט הפעיל את שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית המבררת ואין מקום להתערבות בהחלטה זו, אדרבה , בית-משפט קמא נהג במידת הרחמים כלפי המבקש תוך מתן העדפה לזכותו כי "יהיה לו יומו בבית המשפט", למרות שהתנהלות המבקש הובילה לסחבת ולעיכוב הליכים.

עוד ציינה כב' השופטת קראי-גירון, כי בהתחשב גם באמור בתצהיר שהגיש המבקש סבורה היא, שצודק ב"כ המשיב בטיעוניו , ולפיהם סיכויי ההגנה של המבקש אינם רבים , אך זאת מבלי לקבוע מסמרות שישפיעו על שיקול הדעת של בית-משפט קמא. מכל מקום, כך קבעה כב' השופטת קראי-גירון , בית משפט קמא פעל נכון ואיזן כנדרש בין האינטרסים של הצדדים, וביטל פסק דין שניתן בה ִעדר, ומנגד, חייב בהפקדת סכום שאינו בלתי סביר בשים לב להתנהלות המבקש, סכום התביעה, והעובדה שהאינטרסים של המשיב נפגעים.

לפיכך נדחתה בקשת רשות הערעור והמבקש חויב בתשלום הוצאות הבקשה בסך של
5,000 ₪ למשיב.

בד בבד האריכה כב' השופטת קראי-גירון את המועד למבקש להפקיד את הסכום הנדרש לביטול פסק הדין בסכום של 50,000 ₪ עד לתאריך 1.8.19.

ח. המבקש לא הפקיד את הסכום ופנה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 5192/19).

ביום 30.10.19 דחה כב' השופט מ' מזוז את בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקש בקבעו, שלא התעוררו שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים ולפיכך חויב המבקש בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסכום של 3,000 ₪.

ט. ביום 10.11.19 פנה המבקש בבקשה לבית משפט קמא להאריך לו את המועד להפקדת הסכום של 50,000 ₪ עד 10.12.19 בציינו, שהוא הפקיד בבית המשפט העליון בגין בקשת רשות הערעור ערבון בסך 20,000 ₪, ולאחר דחיית בקשת רשות הערעור נותרו לזכותו 17,000 ₪, כך שעליו להשיג סכום נוסף של 33,000 ₪ , ומכיוון שמדובר בסכום גבוה שאינו בהישג ידו הוא זקוק לאורכה של 30 יום וככל שלא תינתן לו הארכה ייגרם לו נזק בלתי הפיך.

י. כמצוין כבר בפתח דבריי, דחה בית-משפט קמא את הבקשה ביום 11.11.19 בנימוק שהמועד לביצוע ההחלטה חלף זה מכבר, ואין מקום בנסיבות העניין להארכת המועד, והוסיף, שגם למשיב-התובע הזכות לדעת שההליך הסתיים .

על כך מונחת בפניי בקשת רשות הערעור בה נטען, בין היתר, שרוב הסכום הנתבע על ידי המשיב אינו נתמך בראיות ו/או אסמכתאות משפטיות, ולכן , ככל שלא יינתן למבקש יומו בבית המשפט עלול להיגרם לו נזק כבד. לעצם העניין טוען המבקש, כי מעולם לא זלזל בהחלטות בית-המשפט או במשיב, וכי ייתכן ונפל פגם בהתנהלותו, אך זאת בנסיבות חריגות, ולא מחמת זלזול בבית המשפט או במשיב . מוסיף המבקש, שיש להעדיף את בירור הסכסוך לגופו על-פני הכרעה על בסיס מחדלים בסדרי הדין , וחוש הצדק מחייב , שיינתן לו יומו בבית המשפט אף אם דבק רבב בהתנהלותו.

עוד טוען המשיב, שכבר שילם וכיסה את כל ההוצאות שנפסקו למשיב בגין כל הבקשות שהגיש לבית משפט קמא ולבתי משפט אחרים.
המבקש מפנה להחלטת בית-משפט קמא מיום 12.2.19 בה צוין, שבית משפט קמא היה מו ּדע לסיכויי ההגנה הטובים של המבקש, הואיל ובסעיף 2 של החלטת בית משט קמא נכתב: "לנתבע אמנם יש טענות אשר ראויות להישמע ולהידון", ומה גם שהמבקש כבר שילם הוצאות בסך 5,000 ₪, שהיה בה ן כדי לפצות את המשיב בגין אי -התייצבות המבקש לדיון ביום 22.11.18.

י"א. באשר להפקדת הסכום של 50,000 ₪ טוען המבקש בבקשת רשות הערעור , כי מדובר בסכום גבוה מאד שאינו בהישג ידו והוא פעל מיידית בכל דרך לגיטימית ופנה לערכאות השיפוטיות כדי להביא להפחתת סכום ההפקדה שנקבע על ידי בית-משפט קמא, הואיל וסכום כזה אינו ניתן לגיוס בקלות, ובהחלטת בית-המשפט המחוזי שדחתה את בקשת רשות הערעור שלו נקבע , שהמועד להפקדת הסכום של 50,000 ₪ מוארך עד 1.8.19 . בהמשך, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שנדחתה ביום 30.10.19 תוך חיובו ב-3,000 ₪ הוצאות לאוצר המדינה, ומיד ביום 10.11.19 הגיש את בקשתו לבית משפט קמא להארכת המועד להפקדת הסכום של 50,000 ₪, בקשה שכאמור כבר לעיל – נדחתה.

לטעמו של המבקש, מדובר באיחור קצר שהרי בית-המשפט המחוזי האריך את המועד להפקדה עד 1.8.19 וגיוס הסכום אינו קל. בנסיבות אלה, כך טוען המבקש, החלטת בית-משפט חוסמת את שערי בית-המשפט בפניו, ועקב כך עלול להיגרם לו נזק שאינו הפיך.

עוד מוסיף המבקש, שההליך מצוי בבית משפט קמא בשלב מתקדם , שהרי כבר הוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק , ולכן אין במתן היתר להפקדת הסכום של 50,000 ₪ כיום משום משיכת ההליכים לריק.

לטענת המבקש, הוא חולק על החוב הנטען והמוכחש, ובידיו – כך לגרסתו – טענות חזקות הראויות להידון, וכיום מוכן המבקש להפקיד את הסכום של 50,000 ₪ לאלתר, וקיימת הצדקה לאפשר לו הפקדת הסכום כיום לצורך ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, מה גם שלטענתו סכום התביעה מגיע כיום לכדי 500,000 ₪, והיענות לבקשתו משמעותה מניעת עיוות דין.

י"ב. התבקשה תגובת המשיב העותר לדחיית בקשת רשות הערעור. מציין המשיב, שפסק הדין ניתן לפני יותר משנה, ובמהלך תקופה זו מעסיק המבקש את המערכת המשפטית בבקשות שווא כדי להביא לביטול פסק הדין תוך התעלמות מן ההזדמנויות השונות שניתנו לו כדי להביא לביטול פסק הדין.

מוסיף המשיב, בית-משפט קמא לא חסם את דרכו של המבקש ומוכן היה לבטל את פסק הדין שניתן בה ִעדר הופעתו של המבקש כנגד הפקדה בסך 50,000 ₪ עד 26.3.19, וזאת עקב זלזולו המתמשך של המבקש, ש בחר להתעלם מהחלטת בית-משפט קמא, והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי שדחה את בקשת רשות הערעור תוך הארכת מועד ההפקדה עד 1.8.19.

גם הפעם לא הפקיד המבקש את הסכום, אלא הגיש ביום 4.8.19 בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 5192/19), וזו נדחתה ביום 30.10.19, ואזי פנה המבקש בבקשת הארכ ת מועד לבית משפט קמא ביום 11.11.19 כשנה לאחר שניתן פסק הדין, לאחר שהתיק נסגר מזמן ולאחר שחלפו כל האורכות והמועדים שהועמדו לרשותו. לכן, בצדק דחה בית-משפט קמא את בקשתו, והגיע הזמן לשים קץ לבקשות השווא של המשיב שהוא עורך דין ותיק, מה גם שהמבקש התעלם מן המוע דים שנקבעו על ידי בית-המשפט, וחלפו יותר משלושה חודשים מאז המועד שנקבע על ידי בית-המשפט המחוזי (1.8.19) עד פנייתו של המבקש בבקשת ארכה להפקדת הסכום, וזהו למעשה ניסיונו של המבקש להיכנס בדלת האחורית , הגם שנדחה פעם אחר פעם.

י"ג. ב"כ המשיב מפרט את התנהלותו של המבקש במהלך התיק שהתנהל בבית משפט עד למתן פסק הדין בהִעדר הופעה מיום 22.11.18 וטוען, כי אי-התייצבותו של המבקש לדיון היא בגין זלזול, ולא מעבר לכך, ולכן למעשה לא הייתה הצדקה לביטולו של פסק הדין מיום 22.4.18 , שלא נפל פגם בהינתנו , אך בית-משפט קמא בא לקראת המבקש ונענה לבקשתו , בתנאי שיופקד הסכום של 50,000 ₪.

עוד מפנה ב"כ המשיב לכך, שבקשת רשות הערעור הראשונה שהגיש המבקש ביום 25.3.19 לבית משפט זה נמחקה ביום 16.4.19 , לאחר שהמבקש נמנע מהפקדת העירבון , ורק לאחר שהמשיב פתח ביום 27.5.19 תיק הוצל"פ כנגד המבקש פנה ה לה לבית משפט זה בבקשה להחיות את בקשת רשות הערעור, בטענה שלא קיבל את ההחלטה מיום 31.3.19 בה נדרש להפקיד את העירבון עבור בקשת רשות הערעור.

בניגוד לטענת המבקש בדבר סיכויי ההגנה שיש לו, טוען המשיב, שלמעשה אין למבקש הגנה, שתצהיר עדותו הראשית מיום 6.8.18 הוא תצהיר אחד מטעמו בלבד, והוא נמנע מלהגיש את תצהירו של עו"ד רסמי זחאלקה, בן דודו, שהוא אשר הכין את ההסכם בין הצדדים (שבסופו של יום לא נחתם).
מוסיף המשיב, כי בעוד שבית-משפט קמא העיר בהחלטתו, שלמבקש טענות הגנה הראויות להישמע, הרי ציינה כב' השופטת קראי-גירון בהחלטתה בבקשת רשות הערעור , כי צודק ב"כ המשיב בטיעוניו שסיכויי הגנתו של המבקש אינם רבים.

י"ד. בהחלטתי מיום 20.12.19 אִפשרתי למבקש להפקיד את הסכום של 50,000 ₪ עד 26.12.19, והסכום אכן הופקד.

לאחר שנתתי דעתי לפרוטוקול אשר בתיק בבית משפט קמא, פסק הדין מיום 22.11.18, ההחלטות השונות שניתנו בבית משפט קמא, בקשת רשות הערעור בבית משפט זה (רע"א 56649-03-19) וההחלטה שניתנה ביום 16.7.19, החלטת בית-המשפט העליון מיום 30.10.19 (רע"א 5192/99), בקשתו של המבקש לבית משפט קמא מיום 10.11.19 להארכת המועד להפקדת הפיקדון , והחלטת בית-משפט קמא מיום 11.11.19, בקשת רשות הערעור על נימוקיה ונספחיה, ותגובתו המנומקת של המשיב המתנגד לבקשה זו, החלטתי לדו ּן בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה בהתאם לתקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לא בלי לבטים החלטתי להיעתר לבקשתו של המבקש ולאפשר לו להפקיד את הסכום של 50,000 ₪, שקבע בית-משפט קמא בהחלטתו מיום 12.2.19 כתנאי לביטול פסק הדין, וזאת לאחר שהמבקש הפקיד בפועל את הסכום בקופת בית-המשפט מיום 26.12.19.

ט"ו. השאלה הניצבת בפניי הייתה מורכבת: מחד גיסא, המשיב-התובע שהתייצב כנדרש בפני בית-משפט קמא (הן ביום 9.7.18 והן ביום 22.11.18) מבלי שהמבקש התייצב, ובהתאם ניתן לזכות המשיב פסק דין בגובה סכום התביעה, כשבקשת המבקש לביטול פסק הדין הוגשה רק לאחר כחודש ומחצה, ומשנעתר בית-המשפט לביטול פסק הדין כנגד הפקדה של 50,000 ₪, הסכום לא הופקד, לא עד 26.3.19 (כפי שקבע בית-משפט קמא בהחלטתו מיום 12.2.19) ולא עד 1.8.19 (כפי שקבעה כב' השופטת קראי-גירון בהחלטתה מיום 16.7.19 (רע"א 56649-03-19) ), כשלאחר 1.8.19 לא עמדה לזכות המבקש כל הארכת מועד, ואעפ"כ הפיקדון הופקד, בעקבות בקשת רשות הערעור הנוכחית, רק ביום 26.12.19.

בצדק העיר בית-משפט בהחלטתו מיום 11.11.19, שגם לתובע זכות לדעת כי ההליך הסתיים, ומצויים אנו כיום למעלה משנה לאחר שניתן פסק הדין מיום 22.11.18.
מאידך גיסא, מדובר במבקש שהוגשה נגדו תביעה על סך 370,000 ₪, כשלסכום התביעה שבתשלומו חויב המבקש התווסף שכ"ט עו"ד בסך 35,300 ₪, בתוספת אגרה.

לגִרסת המבקש יש לו טענות הגנה כנגד התובענה. אין לדעת בשלב הנוכחי האם יש ממש בטענות הגנה אלה. אמנם, בית-משפט קמא ציין בהחלטתו מיום 12.2.19, סעיף 2, כי: "לנתבע אמנם טענות אשר ראויות להישמע ולהידון", ואולם, כב' השופטת י. קראי-גירון כתבה בהחלטתה מיום 16.7.19 (רע"א 56649-03-19), סעיף 11, כי צודק ב"כ המשיב בטענתו שסיכויי ההגנה של המבקש אינם רבים.
ואולם, נכון לעת הזו, קשה לגבש מסקנה נחרצת בטרם תתבררנה השאלות שתעמודנה לדיון לעיצומו של עניין.

ט"ז. במתח הקיים בין האינטרס המובהק של המשיב לדעת כי ההליך המשפטי הסתיים, לרבות בזבוז הזמן והמשאבים שנגרמו לו עקב התנהלותו של המבקש ומחדליו, לבין האינטרס לברר את המחלוקת שבין הצדדים לעיצומה, ושלא לחסום את דרכו של המבקש-ה נתבע, הגעתי לכלל מסקנה, לא בלי לבטים, שלמרות שהפיקדון של 50,000 ₪ עליו הורה בית-משפט קמא כתנאי לביטול הפיקדון, הופקד בקופת בית-המשפט באיחור ניכר (26.12.19), יש מקום להיעתר לבקשה לביטול פסק-דינו של בית-משפט קמא מיום 22.11.18 , על-מנת לאפשר קיומו של דיון לעיצומו של עניין, בהביאי בחשבון , בין היתר, ששני הצדדים כבר הספיקו להגיש את תצהירי העדות הראשית שלהם לבית משפט קמא, באופן שיאפשר עתה לגשת לשמיעת ראיות הצדדים.

י"ז. על יסוד כל האמור לעיל, דנתי בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על-פי הרשות שניתנה לפי תקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי.

אני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת בית-משפט קמא מיום 11.11.19, מאריך את המועד להפקדת הפיקדון בסך 50,000 ₪, שעליו הורה בית-משפט קמא ביום 12.2.19, כתנאי לביטול פסק הדין של בית-משפט קמא מיום 22.11.18, עד למועד שבו בפועל הפקיד המבקש את הסכום של 50,000 ₪ (26.12.19).

משבוצעה ההפקדה בפועל, אני קובע, שפסק הדין של בית-משפט קמא מיום 22.11.18, מבוטל, והדיון בבית משפט קמא יימשך החל מן השלב שאליו הגיע התיק עם מתן ההחלטה מיום 12.2.19.

י"ח. בשים לב להתמשכות ההליכים מצד המבקש, ועקב התנהלותו של המבקש והטרחה שנגרמה כתוצאה מכך למשיב, אני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסכום כולל של
7,500 ₪ (כולל מע"מ) וזאת ללא כל קשר לתוצאות המשפט.

אני מורה למזכירות בית-המשפט להעביר את העירבון של 7,500 ₪ (שהופקד להבטחת הוצאות המשיב בבקשת רשות הערעור) לידי ב"כ המשיב, עוה"ד נאדר כבהה (באקה אלגרבייה), עבור המשיב, לכיסוי סכום שכר הטרחה הנ"ל אותו קבעתי.

מזכירות בית-המשפט תמציא את העתק פסק הדין אל:

  1. ב"כ המבקש: עוה"ד מוחמד לוטפי, אום אל פחם.
  2. ב"כ המשיב: עוה"ד נאדר כבהה, באקה אלגרבייה.

ניתן היום, ד' טבת תש"פ, 1 ינואר 2020 , בהעדר הצדדים.