הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 62821-06-18

בפני
כב' השופט יגאל גריל, שופט בכיר

המבקשים:

  1. איימן חורי
  2. הייתם חורי

ע"י ב"כ עוה"ד יניב הרינג

נגד

המשיב:
אמיר בירמן
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר בירמן ו/או עוה"ד עידן סלע

החלטה

א. בפניי בקשתו של המשיב למחוק על הסף את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים עקב איחור בהגשתה.

ב. תחילת הפרשה בשנת 2010 כשמכר המבקש מס' 1 את דירתו שברח' הלבונה 10, חיפה למשיב.

בשנת 2012 מכר המשיב את הדירה למבקש מס' 2.

במהלך 2014 הגיש המשיב שתי תביעות נגד המבקשים: תביעה לפינוי הדירה כנגד המבקש מס' 1 המתגורר בדירה זו, ותביעה כספית כנגד המבקש מס' 2.
לימים, לאחר משא ומתן שהתנהל בין הצדדים הושגו הסכמים מפורטים לגבי פינוי הדירה ולגבי החוב הכספי.

ג. בספטמבר 2017 פתח המשיב תיק הוצאה לפועל לפינוי המבקש מס' 1 מן הדירה. על רקע זה הוגשה תביעתם של המבקשים לבית משפט קמא, ובצדה הבקשה להורות על עיכוב ביצוע הליכי הפינוי.

המבקשים עתרו בפני בית משפט קמא, ביום 10.12.17, ליתן סעד זמני שימנע מן המשיב לבצע כל פעולה של פינוי ו/או תפיסת חזקה בדירת המגורים של המבקש מס' 1, וכן לעכב לצורך זה את ההליכים שבתיק ההוצאה לפועל.
באותו תאריך הורה בית משפט קמא על עיכוב הליך הפינוי עד לדיון במעמד הצדדים ובנוכחות עו"ד ליאור מזור, המכהן כמנהל מיוחד על נכסיו של המשיב הנמצא, כך נטען, בהסדר נושים.

ד. בתום דיון במעמד הצדדים ביום 20.12.17, הותיר בית משפט קמא על כנו את הצו מיום 10.12.17 , אך התנה זאת בהפקדה כספית של 150,000 ₪ עד 28.12.17. במעמד זה, לאחר ביצוע ההפקדה, הורה בית משפט קמא שצו עיכוב הליכי הפינוי יעמוד בעינו עד למתן החלטה אחרת , ובלבד שהמבקשים יוסיפו להפקיד בקופת בית המשפט את התשלום החודשי השוטף בסך 25,000 ₪.

ה. לאחר סדרה של בקשות והחלטות נוספות, ולאחר שהצדדים השלימו את הגשת טענותיהם בנוגע לבקשה למתן צו מניעה זמני , ניתנה החלטתו המפורטת של בית משפט קמא מיום 27.5.18 שבסיומה קבע בית משפט קמא , כי ראוי לאפשר לצדדים הזדמנות נוספת להשלים את המהלך בו החלו בשנת 2012 .

לכן, כך קבע בית משפט קמא, הצו לעיכוב הליך הפינוי ייוותר על כנו עד 28.6.18. במהלך תקופה זו ישלימו המבקשים את הפקדת מלוא הסכומים הנדרשים על פי ההסכמים שביניהם , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ולרבות הפיצוי המוסכם בהתאם להסכם שהושג ב מסגרת התביעה הכספית, שקיבל תוקף של פסק בורר, ולפי דרישה כספית מפורטת שתתבצע על ידי הנאמן, עו"ד מזור, בשיתוף המשיב, ותוצג בפני המבקשים עד 3.6.18 (ההדגשה שלי – י.ג.).

עוד נקבע בהחלטה הנ"ל, שככל שלא יעמדו המבקשים בתשלום מלוא הסכום לפי הדרישה שתוצג, יבוטל צו המניעה והמשיב יוכל להמשיך לקדם את הליכי הפינוי.

ו. למחרת, 28.5.18, שיגר עו"ד מזור אל ב"כ המבקשים את פירוט יתרת החוב לתשלום, להפקדה עד 28.6.18 . לטענת ב"כ המבקשים, הוא צפה במייל של עו"ד מזור, ובהחלטת בית משפט קמא מיום 27.5.18 , בתאריך 30.5.18.

ז. המבקשים חלקו על דרך חישובו של עו"ד מזור, ופנו ביום 18.6.18 לבית משפט קמא בבקשה למתן הוראות. בית משפט קמא ביקש את תגובת עו"ד מזור , וביום 20.6.18 החליט , כי חישובו של עו"ד מזור מבוסס על ההסכמים הרלוונטיים שבין הצדדים , אך יחד עם זאת נוצר ספק אצל בית משפט קמא האם יש לכלול בחישוב שניים מן הרכיבים: שכ"ט עו"ד והוצאות + הפרשי ריבית.
לפיכך ביקש בית משפט קמא בעניין זה הבהרות מעו"ד מזור, ולאחר שאלה ניתנו הורה בית משפט קמא , שיש לבודד את שני הרכיבים הנ"ל , ואת שאר הסכום כפי שחוּשַב על ידי עו"ד מזור על המבקשים להפקיד בקופת בית המשפט לפי ההחלטה מיום 27.5.18.

ח. בתאריך 27.6.18 הוגשה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור של המבקשים המופנית כנגד החלטות בית משפט קמא מיום 27.5.18 ומיום 20.6.18.

בד בבד הגישו המבקשים לבית משפט זה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע זמני וארעי של ההחלטה מיום 27.5.18 עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. ביום 28.6.18 הורה כב' השופט א' באומגרט על עיכוב הביצוע כנגד הפקדת מזומן או ערבות בנקאית בסך 100,000 ₪ עד 5.7.18. סכום זה אכן הופקד כנדרש (לאחר שהמועד הוארך עד 9.7.18).

ט. לאחר שהמשיב הגיש את תגובתו לבקשה לעיכוב הביצוע הזמני, ולאחר שהמבקשים הגישו את תשובתם לתגובה , ניתנה ביום 22.8.18 החלטת כב' השופט א' באומגרט , ולפיה נותר בעינו הסעד הזמני כנגד הסכום הנ"ל של 100,000 ₪ שכאמור לעיל כבר הופקד בקופת בית המשפט.

י. באותו יום הוגשה בקשתו של המשיב המונחת בפניי למחיקת בקשת רשות הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתה, כשהנימוקים בתמצית הם אלה:

בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 27.6.18. החלטת בית משפט קמא מיום 27.5.18 נצפתה ע"י ב"כ המבקשים בתאריך בו ניתנה ההחלטה, בשעה 14:31 (לפי מערכת נט המשפט), ומכאן שבמועד הגשת בקשת רשות הערעור חלפו 31 ימים, בעוד שלפי תקנות סדר הדין האזרחי המועד המרבי להגשתה אינו עולה על 30 יום, ובקשה להארכת מועד לא הוגשה.

י"א. לטענת המשיב, הוגשה בקשת רשות הערעור בחוסר תום לב ובעורמה , הואיל ובבקשת רשות הערעור עתרו המבקשים גם כנגד ההחלטה הנוספת מיום 20.6.18 , שאין בה כל עניין לבקשת רשות הערעור , והוספתה , כך לטענת המשיב, לא נועדה אלא להכשיר כביכול את הגשת בקשת רשות הערעור בכל הנוגע להחלטה מיום 27.5.18 , שהוגשה כנטען באיחור, מה גם שאין בבקשת רשות הערעור כל נימוק אמיתי ביחס להחלטה מיום 20.6.18 , שאינה אלא החלטה טכנית בפתקית.

מכאן העתירה למחיקתה על הסף של בקשת רשות הערעור.

י"ב. המבקשים בתגובתם, לה צורפו תצהיר של ב"כ המבקשת עו"ד יניב הרינג , ותצהיר של פקידת משרדו , טוענים , שעו"ד הרינג לא צפה בהחלטת בית משפט קמא מיום 27.5.18 , אלא פקידת משרדו (שתצהירה הוגש כאמור) היא שלחצה על ההחלטה , ולכן נרשמה באתר נט המשפט "צפייה".

נטען בתגובת המבקשים, שלעו"ד הרינג נודע על החלטת 27.5.18 מתוך עיונו ביום 30.5.18 בדואר האלקטרוני ששלח אליו עו"ד ליאור מזור ביום 28.5.18, שבמסגרתו פורטה החלטת בית המשפט . ב"כ המבקשים מאשר, שביום 30.5.18, לנוכח המייל של עו"ד מזור, הוא בדק את ההחלטה במערכת נט המשפט.

י"ג. ב"כ המבקשים חוזר וטוען, ש הוא לא צפה בהחלטה בתאריך 27.5.18, אך מוסיף שצפייה של עורך דין בפסק דין או בהחלטה באתר נט המשפט אינה בגדר "המצאה כדין" לעניין חישוב המועד להגשת ערעור.
עוד מעיר ב"כ המבקשים, שבקשתו זו של המשיב באה לעולם רק לאחר שכב' השופט א' באומגרט נעתר לבקשת עיכוב הביצוע בהחלטתו מיום 22.8.18, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

י"ד. בתשובתו טוען המשיב, שב"כ המבקשים נמנע מלהצהיר שהוא לא מסר למערכת נט המשפט כתובת דואר אלקטרוני, ומוסיף , שבקשת רשות הערעור הוגשה באמצעות מערכת נט המשפט , ומכאן שהדבר לא היה אפשרי מבלי שב"כ המבקשים ימציא קודם לכן כתובת דואר אלקטרוני, וזאת מכוח עקרון ההדדיות. לפיכך טוען המשיב, שב"כ המבקשים מסר למערכת נט המשפט כתובת דואר אלקטרוני, ולכן חלה בענייננו תקנה 497ג(ג1) של תקנות סדר הדין האזרחי.

באשר לטענת ב"כ המבקשים, לפיה רק לאחר עיון במייל של עו"ד מזור בדק ב"כ המבקשים את ההחלטה במערכת נט המשפט, מציין המשיב, שאין בנט המשפט עדות לצפייה כלשהי בהחלטה נשוא הדיון זולת הצפייה מיום 27.5.18 , שנטען כי נעשתה ע"י הפקידה.

ט"ו. לטעמו של המשיב, הגרסה כאילו הפקידה לחצה על הכפתור אין בה כדי להעלות או להוריד, הואיל ולפי הסיפא של תקנה 497ג(ג1) של תקנות סדר הדין האזרחי, לפי הוראת שעה מתשע"ה-2015, יראו את כתב בית הדין ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום ובשעה כפי שמופיעים בשעון הפנימי שבמערכת נט המשפט . לעניין זה מסתמך המשיב על מדור "שאלות ותשובות" שבאתר מערכת בתי המשפט , וטוען כי נוכח כל האמור לעיל המסקנה היא, שההחלטה נשוא הדיון נצפתה אך ורק בתאריך 27.5.18.
יתר על כן: המשיב מדגיש, שהמבקשים לא הגישו תצהיר לפי תקנה 497(ג2), דהיינו, תצהיר על כך שההודעה לא הגיעה לדואר האלקטרוני שנמסר, ולכן לא נסתרה החזקה שבתקנה 497ג(ג1).

ט"ז. בנוסף טוען המשיב, שבענייננו יש גם תחולה לכלל הידיעה, שדינה, במקרה זה, כהמצאה כדין. כמו-כן, יש לזקוף לחובת המבקשים שהם הגישו את בקשת רשות הערעור ב"יום האחרון" שנקבע לצורך ביצוע התשלומים שהם נדרשו להפקיד על ידי בית משפט קמא לצורך עיכוב הביצוע.

באשר לפסק הדין עליו הסתמכו המבקשים: ע"א 1948/15 JSC VTB BANK נ' מרגוליס (6.3.17) ו כן ההחלטה שב-בש"א 4825/16 פלונית נ' הכשרת הישוב (7.9.16) טוען המשיב, שאין הם רלוונטיים , הואיל ומדובר במקרים בהם לא נמסרה כתובת הדואר האלקטרוני למערכת נט המשפט , ומנגד נמסר תצהיר כנדרש בתקנה 497ג(ג2), ומכאן שבאותם מקרים אכן לא הייתה המצאה כדין, מה שאין כן בענייננו.

עד כאן תמצית השתלשלות העניינים ותמצית טענות הצדדים בבקשת רשות ערעור זו.

י"ז. אפתח ואציין שתקנה 497ג(ג1) של תקנות סדר הדין האזרחי אכן חלה בענייננו, ולפיה רשאי בית המשפט לשגר לתיבת דואר שבכתובת דואר אלקטרוני או בכתובת מאובטחת של דואר אלקטרוני, שנמסרה לבית המשפט , הודעה בדבר קיום כתב בי-דין במערכת הממוכנת, שפתיחתו תתאפשר על ידי מנגנון הזדהות מאובטח. מששלח בית המשפט הודעה כאמור, יראו את כתב בית הדין כמסמך שהומצא במסירה אישית לנמען ביום ובשעת שליחתו כפי שמופיעים בשעון הפני מי שבמערכת המחשוב של בית המשפט.

י"ח. במקרה שבפנינו לא טען ב"כ המבקשים שההחלטה נשלחה לכתובת אלקט רונית שהוא לא מסר אודותיה לבית המשפט. טענתו של המשיב בעניין זה לא נסתרה ולא הופרכה על ידי המבקשים.

גם לא הומצא תצהיר לפי תקנה 497ג(ג2) על כך שההודעה לא הגיעה לכתובת הדואר האלקטרוני שמסר ב"כ המבקשים, אדרבא, הרי טענת ב"כ המבקשים היא שההחלטה נצפתה כבר ביום הינתנה, על ידי הפקידה , כמוסבר בתצהירו ובתצהיר הפקידה.

י"ט. המסקנה היא, שההחלטה נשואת הדיון מיום 27.5.18 הומצאה כדין לב"כ המבקשים ביום 27.5.18.

עתה יש להחליט האם הגשת בקשת רשות הערעור ביום 27.6.18, משמע, ביום ה-31, מהווה אכן איחור?

כ. שקלתי בדבר, ובהחלטתי מיום 2.9.18 ראיתי לנכון להפנות את תשומת לב הצדדים לכך שבפיסקה 21 של החלטת בית משפט קמא מיום 27.5.18 (עמ' 8) נכתב: "ישלימו המבקשים את הפקדת מלוא הסכומים הנדרשים" ובהמשך נכתב: "ועל-פי דרישה כספית מפורטת שתתבצע על ידי הנאמן, עו"ד מזור בשיתוף המשיב, ואשר תוצג בפני המבקשים עד ליום 3.6.18".

עוד ציינתי שלמחרת ההחלטה הנ"ל, ביום 28.5.18, שיגר עו"ד מזור אל עו"ד הרינג מייל שאליו צירף את פירוט יתרת החוב לתשלום.

ביקשתי מבאי כוחם של הצדדים להתייחס לשאלה הבאה:
האם מתחילה תקופת 30 הימים להגשת בקשת רשות הערעור ממועד החלטת בית משפט קמא מיום 27.5.18 או מן המועד בו שיגר הנאמן עו"ד מזור את המייל (ביום 28.5. 18) ובו חישוב יתרת החוב שעל המבקשים להפקיד?

כא. המבקשים טוענים, בעמדתם מיום 5.9.18, שהחלטת בית משפט קמא מיום 27.5.18 לא הייתה מגובשת וההחלטה ממילא לא יכולה הייתה לצאת לפועל, ללא קבלת תחשיב מפורט מעו"ד מזור שבו תפורט יתרת החוב שעליהם להפקיד. לכן, (בהתעלם מן ההחלטה מיום 20.6.18) ספירת תקופת 30 הימים, מתחילה מן המועד בו קיבל ב"כ המבקשים את חישובו של הנאמן עו"ד מזור.

מוסיף ב"כ המבקשים, שהוא חָלק על חישובו של עו"ד מזור, והגיש בקשה למתן הוראות, ובית משפט קמא ביקש הבהרות, ולמעשה החלטת בית משפט קמא התגבשה באופן אופרטיבי רק ביום בו ניתנה ההחלטה בבקשת ההבהרה (24.6.18).

ב"כ המבקשים מפנה גם להחלטת כב' רשמת בית משפט העליון, ברע"א 10216/17 זיו נ. עיריית ירושלים (4.9.18).
עוד מדגיש ב"כ המבקשים, כי בקשת רשות הערעור נסובה גם על ההחלטה מיום 20.6.18, וכי בקשת המחיקה על הסף , נובעת מכך שהמש יב מנסה להימנע מלהתדיין ביחס לטענות המבקשים לגוף העניין.

עוד טוען ב"כ המבקשים, שאיחור של יום אחד, מצדיק את הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור, לפי תקנה 528 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ואין לנעול בפני המבקשים את שערי בית המשפט.

עד כאן תמצית טיעוני המבקשים ביחס להחלטתי מיום 2.9.18.

כב. שונה עמדת המשיב, המציין שהמבקשים ניצלו את הזכות שניתנה להם על-מנת לעשות מקצה שיפורים בטיעוניהם.

מוסיף המשיב, שאמנם על פניו נראה שעל מנת להגיש בקשת רשות ערעור, היה על המבקשים לדעת מהו תחשיב החוב שעליהם לשלם, ואולם מעיון בטענות שבבקשת רשות הערעור , ובפרטים הקטנים, עולה שלא כך הם פני הדברים, שכן בקשת רשות הערעור תוקפת את העיקרון המחייב את המבקשים להפקיד כספים לצורך צו המניעה הזמני, מעבר לאלה שהופקדו בבית משפט קמא , לרבות התשלומים החודשיים בסך 25,000 ₪ שנקבעו בהחלטה למתן סעד ארעי. עוד מציין המשיב, שלגוף העניין לא הוגש תחשיב נגדי לזה של עו"ד מזור.

עוד מוסיף המשיב, שהכספים הנ"ל שהופקדו, הם חלק מסכום הפיגורים של התשלומים החודשיים שבה ם היה על המבקשים לשאת מידי חודש. ואולם הם לא שולמו במועדם, טרם הגשת התב יעה, אלא כתנאי לסעד הארעי שקבע בית משפט קמא.

שעה שניתנה החלטת בית משפט קמא, בבקשה למתן סעד זמני , הקובעת תנאים למתן הסעד הזמני, היה ברור שאין בסכומים שהופקדו כדי לשכלל הצדקה למתן סעד זמני וכי לפי קביעת בית משפט קמא יהא על המבקשים להוסיף סכומים נוספים בשיעור של מאות אלפי שקלים.

גם לגרסת המבקשים, כך טוען המשיב, ההפרשים בתחשיב אינם מהווים טעם להגשת ערעור, הואיל והמבקשים חולקים על חלקים זניחים מתוך התחשיב, בהיקף של מאה או מאתיים אלף ₪ בלבד, מתוך סכום של 1.2 מיליון ₪.

טוען המשיב, שלמעשה עמדת המבקשים היא, שדי בסכומים שהם הפקידו בבית משפט קמא, ואין הצדקה להוסיף עליהם, עובדה היא שהם לא הציגו תחשיב נגדי מפורט, וגם לא נטען בתגובתם, שמועד קבלת התחשיב , הוא המועד הקוב ע לצורך הגשת ערעור על החלטת 27.5.18, שכן הסוגיה הועלתה לראשונה על ידי בית משפט זה.

מוסיף המשיב, שהמבקשים הצהירו, כי הם סברו שהמועד להגשת ערעור מתחיל ביום 30.5.18, הואיל וזהו המועד שבו צפה ב"כ המבקשים בהחלטת בית משפט קמא. דהיינו, כך מדגיש המשיב, המבקשים אינם טוענים שיש למנות את הימים להגשת הערעור לפי מועד המצאת תחשיבו של עו"ד מזור. לכן, לטעמו של המשיב, אין רלוונטיות לתחשיב ולסכום המדויק שעל המבקשים לשלם , שכן מטענות המבקשים עולה, שלשיטתם, ממילא אין כל צורך בהוספת כספים מעבר לאלה ששולמו על ידם לקופת בית המשפט, זולת התשלומים החודשיים אותם הם מוכנים להוסיף ולשלם.

לדעת המשיב, על בית משפט זה, לשקול את הטעמים שעמדו בפני המבקשים בעת שהחליטו לערער על ההחלטה.
לעניין זה, הטעם של מועד המצאת התחשיב של עו"ד מזור, איננו רלוונטי, הואיל ואין לתחשיב כזה או אחר, השפעה על עילות הערעור, בין אם מדובר ב 1.2 מיליון ₪, ובין אם מדובר במיליון ₪.

לצורך קבלת הסעד הזמני, מציין המשיב, שככל שהערעור מתמקד בשאלת התחשיב, יהא זה צודק לקבוע שהמועד הקובע להגשת ערעור בעניין התחשיב, הוא החלטת 26.6.18 (צ"ל: החלטת 24.6. 18 – הערה שלי – י.ג.) ואין מנ יעה לערער על החלטה זו, ובלבד, שהמבקשים יפקידו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

עוד מוסיף המשיב, שיש למנוע ניסיונות של המבקשים למזג שני עניינים לתוך החלטת 27.5.18: האחד, העיקרון הקובע כי תנאי למתן הסעד הזמני הוא הפקדת הסכומים הנקובים בהסכמים. השני, המחלוקת לעניין תחשיב הסכום הנדרש להפקדה, אשר הוכרעה ביום 24.6.18 (מחלוקת זו היא שולית ואינה עולה על 20% מהסכום שבתחשיב עו"ד מזור).

עד כאן תמצית טיעוני המשיב בהתייחס להחלטתי מיום 2.9.18.

כג. אקדים ואציין, שבהחלטה מיום 2.9.18, ביקשתי לקבל את עמדותיהם של הצדדים ביחס לשאלה ספציפית ומוגדרת אותה הצגתי, הואיל והצדדים לא העלו סוגיה זו במסגרת טיעוניהם בכל הנוגע לבקשה למחיקה על הסף. משום כך, אפשרתי הגשת טיעון בעניין זה, ולא היה מקום לכך שהצדדים יוסיפו טיעון מעבר לסוגיה מוגדרת זו.

כך, למשל, התייחסו המבקשים להחלטת בית משפט קמא מיום 24.6.18, הגם שכלל לא התבקשה בקשת רשות ערעור לגביה. כך גם טיעוני המבקשים לעניין הארכת מועד לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי. הגם שבתגובתם לבקשה למחיקה על הסף לא העלו המבקשים בקשה כזו להארכת מועד. כאמור, החלטתי מיום 2.9.18, לא נועדה לשמש פלטפורמה להוספת סוגיות וטיעונים , זולת התייחסות ספציפית לשאלה המוגדרת שהעליתי.
לכן אין בדעתי כלל ועיקר לדון בטענות נוספות שהועלו.

באשר למשיב, טיעוניו מתמקדים בחלקם הגדול ב ניתוח טענות המבקשים, כפי שאלה הועלו בבקשת רשות הערעור. ניתוח זה בא לטעמי, אף הוא טרם זמנו, ואין מקום לכך בשלב מקדמי זה, של בירור הבקשה למחיקה על הסף.

כ"ד. לעצם העניין, סבורני, כי התשובה לשאלה שהצגתי בהחלטתי מיום 2.9.18 היא שאת מניין הימים להגשת בקשת רשות ערעור יש לחשב מן המועד בו שיגר, הנאמן, עו"ד מזור, את המייל (מיום 28.5.18) ובו חישוב יתרת החוב שעל המבקשים להפקידה, ומשכך, המסקנה היא שבקשת רשות הערעור הוגשה במועד, ועל כן יש לדחות את בקשת המחיקה על הסף.

כ"ה. בפיסקה 21 של ההחלטה מיום 27.5.18, הורה בית משפט קמא, שהצו לעיכוב ביצוע הפינוי יעמד על כנו עד 28.6.18, כדי לאפשר לצדדים להשלים את המהלך בו החלו.
נקבע, ש במהלך תקופה זו ישלימו המבקשים את הפקדת מלוא הסכומים הנדרשים לפי ההסכמים הקיימים בין הצדדים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, לרבות הפיצוי המוסכם, בהתאם להסכם שהושג במסגרת התביעה הכספית שקיבלה תוקף של פסק בורר "ועל פי דרישה כספית מפורטת שתתבצע על ידי הנאמן, עו"ד מזור, בשיתוף המשיב, ואשר תוצג בפני המבקשים עד ליום 3.6.18" (ההדגשה שלי – י.ג.).

כ"ו. עולה מן האמור, שבמועד מתן ההחלטה מיום 27.5.18 הייתה היא חסרת רכיב מהותי ביותר: מהו הסכום שעל המבקשים להפקיד ו ?
נתון חיוני זה הושלם רק ביום 28.5.18 כאשר הנאמן, עו"ד ליאור מזור , שיגר במייל לעו"ד הרינג את פירוט יתרת החוב לתשלום (מייל שעו"ד הרינג מוסר כי צפה בו ביום 30.5.18).

עד מועד משלוח פירוט יתרת החוב ביום 28.5.18 על ידי עו"ד מזור, הייתה החלטת בית משפט קמא מיום 27.5.18 חסרה פרט חיוני ומהותי והוא: גובה הסכום שעל המבקשים להפקידו לצורך המשך עיכוב הביצוע, ומכאן שהחלטת 27.5.18 הייתה חסרה רכיב רלוונטי ומהותי שבלעדיו לא ניתן היה ליישם את ההחלטה.

כ"ז. הרכיב החסר של פירוט יתרת החוב שעל המבקשים להפקיד הושלם רק עם משלוח המייל של עו"ד מזור ביום 28.5.18, ולכן, זהו למעשה המועד בו השתכללה החלטת בית משפט קמא מיום 27.5.18.

אינני סבור שיש למנות את תקופת 30 הימים לצורך הגשת בקשת רשות הערעור החל מיום 27.5.18, כי אם מן המועד שעו"ד מזור שלח את המייל האמור ביום 28.5.18 , ומכאן שבקשת רשות הערעור , שהוגשה ביום 27.6.18 , הוגשה במועד.

נוכח מסקנתי זו, אינני רואה עוד צורך לדוּן בשאלה האם הכללת ההחלטה מיום 20.6.18 בבקשת רשות הערעור נעשתה בחוסר תום לב כדי לעקוף את האיחור במועד, כטענת המשיב.

כ"ח. כזכור, טען המשיב בטיעוניו מיום 5.9.18, שהמבקשים סבורים, שאין עליהם להוסיף דבר מעבר לסכומים שהופקדו בבית משפט קמא (לרבות המשך התשלומים החודשיים של 25,000 ₪ לחודש), ולכן ממילא לא הייתה מבחינת המבקשים חשיבות לאופן חישוב יתרת החוב על ידי עו"ד מזור, במייל שלו מיום 28.5. 18. העילה של המבקשים להגשת בקשת רשות הערעור, כך לטעמו של המשיב, איננה המחלוקת השולית בינם לבין עו"ד מזור באשר לחישוב היתרה, אלא טרוניתם היא כנגד עצם חיובם, לפי ההחלטה מיום 27.5.18, בהפקדת סכומים לצורך קבלת הסעד הזמני, מעבר לאלה שכבר הפקידו.

טענותיו אלה של המשיב תוכלנה להתברר, ככל שיידרש, במסגרת בקשת רשת הערעור, אך אין מקומן בשלב הנוכחי, כשעל בית משפט זה להחליט, האם יש מקום למחוק את בקשת רשות הערעור על הסף, מחמת איחור במועד הגשתה.

כ"ט. יחד עם זאת עלי להוסיף, ללא קשר לבקשת המחיקה על הסף שהגיש המשיב, שלטעמי נפל פגם בבקשת רשות הערעור, כמפורט להלן.

בקשת רשות הערעור המונחת בפניי מחזיקה לא פחות מ-34 עמודים מפורטים המתייחסים לכל מערכת היחסים העסקית בין המבקש מס' 1 לבין המשיב, אשר קדמה לחתימת הסכם המכר מיום 7.11.12, ובנוסף כוללת בקשת רשות הערעור שפע של פרטים ונתונים לגבי מלוא השתלשלות העניינים בין הצדדים, על כל פרטיה, מאז ועד הלום.

ל'. דא עקא: עלינו לזכור שענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטה הקובעת שפינוי הדירה יעוכב כנגד הפקדת סכומים לפי יתרת חוב אותה יחשב הנאמן עו"ד מזור.

עם כל החשיבות שיש בהבאת התשתית העובדתית הרלוונטית בפני בית המשפט, אין ולא כלום בין התשתית אשר נחוצה לצורך בחינת ההחלטה הקובעת שפינוי הדירה יעוכב כנגד הפקדת הסכומים לפי יתרת החוב שיחשב הנאמן, לבין שפע הפרטים והנתונים שפורטו בבקשת רשות הערעור, ואשר לרובם אין רלוונטיות לגבי הסוגיה העומדת לדיון בבקשת רשות ערעור זו.

ל"א. ראוי כי נציב לנגד עינינו את הוראת תקנה 403(א) שבתקנות סדר הדין האזרחי:

"בקשת רשות לערער לבית משפט שלערעור תוגש בכתב, תפרט בצורה תמציתית את הנימוקים שעליהם סומך המבקש את בקשתו ותציין את האסמכתאות הנוגעות לעניין..." (ההדגשה שלי – י.ג.)

בקשת רשות הערעור שבתיק זה רחוקה מלקיים את הוראת תקנה 403(א) הנ"ל.

ל"ב. משכך, אני מורה לב"כ המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור מתוקנת, כדרישת תקנה 403(א) הנ"ל, שלא תחרוג מעבר ל-14 עמודים, נייר A4, גופן DAVID גודל 12, רווח כפול, ובהקלדה לא דחוסה ונהירה לקריאה.
כבר עתה יודגש, שאין להוסיף טענה כלשהי שלא צוינה בבקשת רשות הערעור המקורית, אלא אך ורק לתַקְנה כך שתעמוד בדרישותיה של תקנה 403(א) הנ"ל.

ב"כ המבקשים ימציא את בקשת רשות הערעור המתוקנת לבית המשפט ולמשיב לא יאוחר מיום 16.9.18, וכן ימציא לבית המשפט אישור כדין בדבר ביצוע ההמצאה למשיב.

ל"ג. המשיב יגיש לבית המשפט את תגובתו לבקשת רשות הערעור לא יאוחר מיום 3.10.18, עם העתק במישרין לב"כ המבקשים.

היקף התגובה לבקשת רשות הערעור לא יחרוג אף הוא מ-14 עמודים, ובאותה מתכונת בדיוק כפי שקבעתי לגבי ב"כ המבקשים.

מובהר, שתקופת פגרת הסוכות כלולה במניין כל המועדים שצוינו בהחלטה זו.

ל"ד. הוצאות הבקשה ייקבעו בתום הדיון בבקשת רשות הערעור.

התיק יובא לעיוני על ידי המזכירות ביום 3.10.18 כתזכורת פנימית בלבד.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:

  1. ב"כ המבקשים: עו"ד יניב הרינג, קרית מוצקין.
  2. המשיב: עו"ד אמיר בירמן, חיפה.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ח, 07 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.