הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 62821-06-18

בפני
כב' השופט איל באומגרט

המבקשים

  1. איימן חורי ת.ז. XXXXXX709
  2. הייתם חורי ת.ז.XXXXXX931

נגד

המשיב

1. אמיר בירמן ת.ז. XXXXXX972

החלטה

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע זמני (להלן: "הבקשה") של החלטה שניתנה ביום 27.5.18 על ידי בית המשפט השלום בחיפה במסגרת ת.א. 16223-12-17 (להלן: "ההחלטה"), עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ההחלטה.

ביום 28.6.18 (טרם הגשת תגובת המשיב ותשובת המבקשים) ניתנה החלטה על ידי מותב זה, לפיה, על מנת שלא לגרום נזק בלתי הפיך, ניתן עיכוב ביצוע ההחלטה בכפוף להפקדה בסך של 100,000 ₪.

ביום 9.7.18, הופקד הסכום האמור בקופת בית המשפט.

2. בקציר האמור יסופר, כי בשנת 2010, מכר המבקש 1 למשיב דירה הנמצאת ברחוב הלבונה 10 בחיפה (להלן: " הדירה").

בשנת 2012 מכר המשיב למבקש 2 את הדירה.

במהלך שנת 2014, הגיש המשיב שתי תביעות כנגד המבקשים בטענה להפרת הסכם.
האחת- תביעה לפינוי הדירה (כנגד המבקש 1) והשנייה – תביעה כספית (כנגד המבקש 2).
לימים, ניהלו הצדדים משא ומתן בתביעות הנ"ל אשר הבשילו לכדי הסכמים (הסכם לעניין פינוי הדירה והסכם לעניין החוב הכספי).

בחודש ספטמבר 2017 פתח המשיב תיק הוצאה לפועל לפינוי המבקש 1 מהדירה.
כפועל היוצא מכך, הוגשה תביעה לבית משפט קמא (במסגרת ת.א. 16223-12-17) ובצידה בקשה להורות על עיכוב ביצוע הליכי הפינוי.

3. במסגרת ההחלטה, קבע בית משפט קמא, כי לאור העובדה שממקרא כתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים עולה , כי אלה מעוניינים "להחיות" עסקה שהתגבשה בשנת 2012, אזי "ראוי לאפשר לצדדים הזדמנות נוספת להשלים את המהלך בו החלו בשנת 2012".
לאור האמור, הורה בית משפט קמא, כי צו המניעה לעיכוב הליך הפינוי יוותר על כנו עד יום 28.6.18.
עוד נקבע במסגרת ההחלטה, כי עד המועד האמור, המבקשים יפקידו את מלוא הסכומים הנדרשים על פי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים (וזאת עד יום 3.6.18).
ככל שיעמדו המבקשים בתשלום, צו העיכוב יוותר על כנו, אחרת, יבוטל הצו והמשיב יוכל לקדם את הליכי פינוי הדירה .

4. המבקשים ממאנים להשלים עם ההחלטה ולפיכך, הוגשה בקשת רשות ערעור ובד בבד בקשה זו.

טענות המבקשים;

5. ככל שהבקשה דנא תדחה, הדיון בבקשת רשות הערעור, יהפוך לתיאורטי בלבד, ללא כל אפשרות להשבת המצב לקדמותו במידה ויפעל המשיב לפינוי הדירה.

6. מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לשיטתם, עסקינן בסעד זמני בלבד, כאשר תביעה עומדת ותלויה בפני בית משפט קמא ו בקופת בית המשפט מופקד נכון להיום סך של 275,000 ₪.

לטענת המבקשים, למשיב, לא יגרם כל נזק מעיכוב ביצוע ההחלטה ו צו ארעי לעיכוב פינוי הדירה, קיים כבר מחודש 12/17 ועד היום, בעוד ש המשיב לא טען לנזקים הנגרמים לו.

עיון בהחלטת בית משפט קמא מעלה, כי למשיב לא נגרם כל נזק כספי, לאור העובדה שבהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדים, ועד מועד מתן ההחלטה, המבקשים שילמו למשיב סכום של 625,000 ₪ (כאשר במצב דברים בו היו הצדדים פועלים בהתאם להסכמים, היו נדרשים לשלם למשיב סך של 630,000 ₪, המהווה סכום קרוב לסכום ששולם על ידם בפועל).
לפיכך טוענים המבקשים, כי למשיב לא יגרם כל נזק, במידה והבקשה דנא תתקבל.

מאידך טוענים המבקשים, כי דחיית הבקשה תגרום להם לנזק בלתי הפיך.
במידה ויפונה המבקש 1 מהדירה, מעבר לעובדה שמשולמים על ידו סכומים בגין דמי שכירות הרי במצב דברים, בו תתקבל התביעה העיקרית, הדירה לא תהא בחזקתם (לאור העובדה ש המבקש 1 יפונה) ויהא קושי להשיב המצב לקדמותו.

לא זו אף זו, המבקשים טוענים, כי המשיב חוסה תחת הסדר נושים בסך של 7.8 מיליון ₪, מתקשה לעמוד בתשלומי ההסדר ולפיכך, במידה והבקשה תדחה, ותביעתם תתקבל, לא יוכל המשיב להשיב למבקש 2 את כספו.

7. בנוגע לסיכויי רשות הערעור, טוענים המבקשים, כי עסקינן בסיכויים גבוהים.
לטענתם, בקשת הערעור אשר הוגשה מטעמם, נתמכת באסמכתאות להוכחת טענותיהם, ודי בכך על מנת להיעתר לבקשה דנא.
עוד מוסיפים המבקשים לטעון, כי סיכויי בקשת הערעור גבוהים, לאור השגיאות המהותיות שנפלו בהחלטת בית משפט קמא.

לטענתם, שגה בית משפט קמא בין היתר, ביישום ההלכות בעניין צווי המניעה, לאור העובדה שהוכח, לשיטתם, כי קיימת עילת תביעה. כמו כן, הוכח בפני בית משפט קמא, כי לא יגרם למשיב נזק כתוצאה ממתן צו המניעה, לאור העובדה שמלוא הסכום המתחייב בהתאם להסכמים הופקד בקופת בית המשפט (בנוסף, טוענים המבקשים, כי משולמים דמי שכירות עבור מגורים בדירה).

לבסוף טוענים המבקשים, כי קיימת חשיבות לעובדה שבית משפט קמא לא הביע עמדתו בנוגע לסיכויי הערעור, ולפיכך, עובדה זו מחזקת את טענותיהם בדבר קבלת הבקשה.

טענות המשיב;

8. ראשית טוען המשיב, כי המבקשים נוקטים בריבוי הליכים משפטיים, בחוסר תום לב, והכל במטרה להתיש את המשיב, ללא כל הצדקה.
עוד טוען המשיב, כי טרם שולמה מלוא התמורה בגין מכירת הדירה אשר נמכרה בשנת 2012.

שנית טוען המשיב, כי הבקשה הוגשה על ידי המבקשים בחוסר תום לב תוך העדר גילוי עובדות מהותיות.
לטענתו, המבקשים נמנעו מליתן הצהרה לפיה, קיים סכום שאינו שנוי במחלוקת שעל המבקשים להפקיד, אף לשיטתם, על מנת לזכות בצו המניעה הזמני.

המשיב טוען, כי המבקשים נמנעו מלבצע תחשיב לפי עמדתם, מהו הסכום שעליהם להפקיד על מנת להשלים את עסקת המכר, כך שהמבקש 2, יהא בעלים של הדירה (לטענת המשיב, הפיכתו של המבקש 2 לבעלים בדירה תחת המשיב, ובהיותו אחיו של המבקש 1 , יש בה בכדי להניח כי לא יבוצע צו הפינוי).

עוד טוען המשיב, כי המבקשים נמנעו מלציין בפני בית משפט זה, כי ניתן פסק דין חלוט במסגרת ת.א. 62481-03-14 לפיו חויב המבקש 2 לשלם פיצוי מוסכם בסך 200,000 ₪ בגין הפרה יסודית של הסכם המכר.

בנוסף טוען המשיב, כי בית משפט קמא נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.
לטענתו, הסעד העיקרי שהונח בפני משפט קמא הוא ביטולו של הסכם שקיבל תוקף של פסק בוררות, כאשר הסמכות העניינית לדון בסעד זה נתונה לבית המשפט המחוזי.
זאת ועוד, גם במצב דברים בו תתקבל התביעה ויבוטל פסק הבוררות, המבקש 2 יידרש להשלים את רכישת הדירה, לשלם את הסכומים הנקובים בהסכם המכר ,אחרת, לא יהא זכאי לקבלת זכויות בדירה ולא יוכל להגן על המבקש 1- כאשר צו הפינוי ניתן נגדו.

לאור כל האמור טוען המשיב, כי התביעה העיקרית אשר תלויה ועומדת בפני בית משפט קמא אינה בסמכותו, ואילו הייתה (ככל שהייתה מתקבלת), אין בה בכדי לשרת את הסעד הזמני המבוקש- צו מניעה האוסר על פינוי הדירה, שכן הדרך היחידה העומדת לרשות המבקש 2 על מנת להפוך לבעלים של הדירה, היא תשלום יתרת התמורה בגין הדירה, כפי שקבע בית משפט קמא.

לאור כל האמור, טוען המשיב , כי הגשת הבקשה דנא, בחוסר תום לב, בלא שהופקדה יתרת התמורה בגין מכירת הדירה, למצער, החלק שאינו שנוי במחלוקת, אינו מאפשר כניסה לשערי בית המשפט, במסגרת הגשת בקשה לסעד זמני.

עוד טוען המשיב, כי אין כל קשר, בין פינוי המבקש 1 (שהיינו שוכר בלתי מוגן) מהדירה לבין החובה המוטלת על המבקש 2 לשלם את תמורת מכר הדירה ולפיכך, פינוי המבקש 1 הוא בלתי נמנע כל עוד לא שולמה מלוא התמורה בגין מכירת הדירה.

עוד מבקש המשיב לציין, כי צו המניעה אינו מהווה מכשול להשלמת העסקה כפי שהוסכם בינו לבין הנאמן.

לבסוף טוען המשיב, כי לאחר בירור מעמיק, הגיע בית משפט קמא לכדי מסקנה לפיה, אין הצדקה ליתן צו מניעה, אולם לפנים משורת הדין קבע, כי ככל שתשולם יתרת התמורה, יהא בכך בכדי ליתן צו מניעה.

טענות המבקשים כפי העולה מתשובתם;

9. המבקשים חוזרים על טענותיהם כפי שנטענו במסגרת בקשתם, בין היתר בנוגע לכספים ששולמו על ידם עד כה וכן בנוגע להעדר גרימת נזק למשיב.

לטענתם, העובדה ששילמו את מלוא תמורת הדירה (סך של 375,000 ₪ אשר הופקד בקופת בית משפט קמא ובקופת בית משפט זה, סך של 342,000 ₪ ששולם עובר למועד ההתדיינות וכן התחייבות המבקש 2 בתשלומי המשכנתא), מקנה להם את הזכות בקבלת הסעד הזמני.

בנוסף טוענים המבקשים, כי לבית משפט קמא סמכות עניינית לדון בתביעה בין היתר מכח סעיף 79 ב (ג) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

לעניין טענת המשיב בנוגע להעדר הגשת תחשיב על ידי המבקשים, טוענים האחרונים, כי הוגש תחשיב מטעמם. המבקשים מפנים למכתב בא כוחם מיום 11.6.18 "הכולל תחשיב מפורט של כל הסכומים שעל המבקשים לשלם כדי לקנות לעצמם את הבעלות בדירה."

המבקשים טוענים, כי עם הפקדת סך של 100,000 ₪ בקופת בית המשפט, סיימו לשלם את הסכומים לצורך קניית הבעלות בדירה (מלבד סכום המשכנתא, שהחובה לשלמה חלה בחודש 10/19.

לעניין טענת המשיב בנוגע לפסק הדין שניתן במסגרת ת.א. 62481-03-14, טוענים המבקשים כי זה ניתן עובר למועד חתימה על הסכם הסדרת החוב והוא "נבלע" בהסכמות אלה.

בנוגע לצו המניעה שניתן למשיב, מפנים המבקשים, לדברי הנאמן אשר נאמרו בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, לפיהם, ככל שלא ישולמו כספי התמורה, לא ניתן יהיה להעביר את הזכויות בדירה.

דיון והכרעה;

10. לאחר מקרא כתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים, דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

11. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי, ככלל, אין בהגשת ערעור כשלעצמו כדי לעכב ביצוע החלטות. על שני תנאים מצטברים להתקיים על מנת להיכנס בגדרי החריג: סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, במובן שאם תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע ובקשת רשות הערעור תתקבל, ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך.

היחס בין שני התנאים ידוע כמקבילית הכוחות במובן שאם משקלו של תנאי אחד גבוה ממשקלו של התנאי השני, די בכך. עם זאת, הבכורה נתונה לשיקול מאזן הנוחות.

ראו לדוגמא ע"א 9891/17 בלס נ' איילון (פורסם במאגרים), ע"א 8416/17 גאון נדל"ן בע"מ נ' כהן (פורסם במאגרים) וכן עע"מ 8415/17 עיריית גבעתיים נ' יעקובי (פורסם במאגרים).

כאשר עסקינן בדירת מגורים ואין דיור חלוף למבקשים הכלל בפסיקה הוא לעכב את הליכי הפינוי מדירת מגורים. ראו לדוגמא ע"א 7986/17 אלוק נ' אפרת (פורסם במאגרים).

8. בענייננו, בכל הזהירות הנדרשת, לא ניתן לקבוע עתה כי סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים.

באשר למאזן הנוחות – עיון בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים מעלה, כי המשיב התעלם לחלוטין משאלת מאזן הנוחות.

הגם שהמבקשים טענו בבקשתם, כי עיכוב ביצוע הפינוי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, לא יגרום למשיב נזק, בחר המשיב להתעלם מטענות אלה.

מנגד, טענו המבקשים, כי ככל שהבקשה דנא תדחה, אזי המשיב ימשיך בהליכי פינוי הדירה ולפיכך, יהא קושי להשיב את המצב לקדמותו, ככל שתביעתם תתקבל.

דומה שיש ממש בטענות המבקשים כי ככל שיפונו מהדירה וזו תימכר ע"י המשיב לצד שלישי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. אין המדובר בנזק כספי בלבד שיכול להיגרם למבקשים אלא היעדר מדור. ברי שככל שייגרם למשיב נזק כתוצאה מקבלת הבקשה, זהו נזק כספי הניתן לפיצוי.

משכך, הבקשה מתקבלת בכפוף להפקדה של 100,000 ₪ אשר כבר הופקדו בקופת בית המשפט.

ניתנה היום, 22 22 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.