הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 62400-06-20

בפני
כבוד ה שופט מאזן דאוד

המבקשת

בנין הגולשים ושות'

נגד

המשיבה
חברת פיגומים ושיפוצים (נצרת עילית) בע"מ

החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת סיגלית מצא), מיום 24.5.2020 שניתנה בתיק אזרחי 50414-07-19, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.

2. המשיבה הגישה תביעה כספית, בבית משפט קמא, כנגד המבקשת ועתרה לחיוב ה בסכום 143,991 ₪ בגין אי תשלום דמי השכרת הפיגומים. בהליך הזמני שהתקיים בין הצדדים הורה בית המשפט למבקשת להפקיד סך 50,000 ₪ וסכום זה יוחזר למבקשת לאחר השלמת עבודות הפרויקט שלשמו נשכרו הפיגומים ופירוקם על ידי המשיבה.

המשיבה הגישה כתב ההגנה וכן כתב תביעה שכנגד בגדרה עתרה לחייב את המשיבה בנזק שנגרם לה בסכום של 1,565,121 ש"ח בגין העיכוב שנגרם על ידי המשיבה בגין הפרת ההסכם ו/או אי פירוק פיגומים לאחר סיום העבודות.

3. שני הצדדים הגישו בקשות הדדיות (בקשה מס' 25 ובקשה מספר 27), לחייב את הצד השני בהפקדת ערובה להבטחת תשלום ההוצאות במידה ותידחה התביעה או התביעה שכנגד .

4. באשר לבקשת המבקשת, זו הוגשה ביום 27.2.2020, ובגדרה טענה כי המשיבה חברה בע"מ, ומכוח כך קמה חזקה בהתאם לסעיף 353 א' לחוק החברות, בדבר חיובם בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ההליך. עוד הוסיפה המבקשת בבקשתה שהוצאות שנפסקו לטובתה במהלך ניהול ההליך בסך 2,000 ₪ טרם שולמו על ידי המשיבה, דבר שמחזק את הבקשה ואת הטענה בדבר העדר יכולת כלכלית לשלם את ההוצאות.

5. המשיבה ציינה בתשובתה כי הבקשה הינה בקשה זדונית אשר נועדה להקשות על התובעת בניהול התביעה, ומדובר בחברה שמצבה הכלכלי איתן ואין לה כל חובות כלל ועיקר, וכי סיכויי התביעה שכנגד הם קלושים.

6. במקביל, הגישה המשיבה בקשה לחייב את הנתבעת שהינה שותפות מוגבלת המורכבת מ-4 חברות בע"מ, ואחריות בעלי המניות מוגבלת.

7. המבקשת בתשובה לבקשה לחייבה בהפקדת ערובה הפנתה לדו"ח מעקב בדבר ניהול 30 פרויקט והפנתה לדוח המראה רווח מינימלי נזיל בפרויקט בסך 7.3 מיליון ₪, ולתגובה מטעמה צירפה מספר עמודים בודדים מתוך הדו"ח, וביקשה להגישו רק לעיון בית המשפט בלבד , נוכח העובדה כי הוא כולל פרטים כלכליים חסויים הנוגעים לצדדי ג' שעצם חשיפתו יש בו מידה של פגיעה לא רק במבקשת אלא גם בצדדי ג'.

8. בית משפט קמא לאחר שבחן את שתי הבקשות, קבע כי הכלל, המעוגן בסעיף 353 א' בחוק החברות קובע שיש להטיל ערובה על תובעת שהיא חברה ועליה הנטל להראות כי בנסיבות העניין אין זה נכון או מוצדק להטיל עליה להפקיד ערובה. באשר לשתי הבקשות שהונחו לפתחו של בית המשפט קבע בית משפט כי מכוח הוראת סעיף 353 א' לחוק החברות יש לחייב את שני הצדדים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות של הצד השני, אלא אם תוכיח מי מהם כי יש בידה היכולת לשלם את הוצאות הצד שכנגד אם תדחה התביעה או אם קיימות נסיבות שאינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה.

9. בית משפט קמא המשיך וקבע קבע כי שני הצדדים (כל אחד בבקשה המופנית כנגדו) לא הראו איתנות כלכלית, באופן שיש בו כדי להפריך את החזקה הקבועה בסעיף 353 א' לחוק. באשר להכרעה הקשורה במבקשת הוסיף וציין בית משפט קמא:

"איני מקבלת את הבקשה להצגת הדו"ח לעיני בית המשפט בלבד. לא שוכנעתי כי קיימת סיבה לחסיונו של הדו"ח. זאת ועוד, אף לו הנתונים המופיעים בתגובת הנתבעת מבוססים על הדו"ח, אין בכך בכדי להועיל, באשר אין בכך להוות ערובה כי הכספים יהיו קיימים ונזילים במועד מתן פסק הדין. בשים לב לכך שהנתבעת הנה שותפות המורכבת מארבע חברות ולכך שכאמור בתגובת הנתבעת רוב הדירות בפרויקט נמכרו, לא ברור כלל מה יהא עם רווחי הפרויקט, מתי יוחלקו והאם ניתן יהיה להיפרע מהנתבעת, גם אם היום מאזנה רווחי."

10. בית משפט קמא קבע כי שני הצדדים לא עמדו בנטל הראיה להוכיח את איתנותן הכלכלית באופן שיש בו לדחות את הבקשה לחייבן בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם.

11. יחד עם זאת, בית משפט קמא מצא לנכון לפטור את שתי החברות מהפקדת עירבון להבטחת הוצאות הצד שכנגד, הן בתביעה והן בתביעה שכנגד, וזאת בשל הגשת תביעות הדדיות, ומצא שבנסיבות העניין אין הצדקה לחייב את שני הצדדים בהפקדת ערובה.

12. המבקשת לא השלימה עם החלטת בית משפט קמא והגישה את בקשת רשות הערעור. במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי המבקשת לא עמדה בנטל הראיה להוכיח איתנות כלכלית, נוכח הראיות שהוצגו בפניו מטעם המבקשת והן בשל הטעות הנוספת לפיה בית משפט קמא בחן את האיתנות הכלכלית העתידית של המבקשת בניגוד לדין.

13. עוד טענה המבקשת כי בית משפט קמא קבע עובדתית ששני הצדדים לא עמד בנטל לסתור את החזקה הקיימת בסעיף 353 א' ומכאן הי יתה החובה על בית משפט קמא להשית על שני הצדדים חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של כל צד. זאת, על אף שהמבקשת טוענת כי היא הוכיחה לפני בית משפט קמא את איתנותה הכלכלית מה שהצדיק את דחיית הבקשה כנגדה.

14. עוד ציינה המבקשת כי בית משפט קמא התעלם מהעובדה כי המשיבה לא שילמה את ההוצאות שנפסקו כנגדה בסך 2,000 ₪, מה שמלמד כי אין ביכולתה של המשיבה לשלם הוצאות במידה והתביעה כנגד המבקשת תידחה.

על כן סבורה המבקשת כי יש לקבל את הבקשה ולחייב את המשיבה בהפקדת ערובה מתאימה והולמת.

16. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת עמדת הצד השני.

17. על פי סעיף 353 א' לחוק החברות, בית משפט רשאי, לבקשת נתבע, להורות לחברה תובעת ליתן "ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". עם זאת, הסעיף קובע כי בית משפט רשאי שלא י יעתר לבקשה כאמור אם נסיבות העניין מצדיקות שלא לחייב את החברה בהפקדת ערובה, או אם החברה הוכיח שיעלה בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. על כן, קיימות עתה שתי חלופות, בהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה: (א) אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.(ב) אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה. (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר [פורסם בנבו], 13.7.2008) , שם בפיסקה 6).

18. באשר להפעלת הסמכות והיקף שיקול הדעת המוקנה לערכאה המבררת נקבע והודגש בפסיקה כי " לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניין הפקדת ערובה – אם בכלל ובאיזה סכום, וגדר התערבותה של ערכאת הערעור והחלטות בעניין זה מצומצם בהתאם " רע"א 4890/16 טרינטי מערכות מיחשוב בע"מ נ' הוצאה מוכרת בע"מ, פסקה 6 (22.8.2016).

19. לא מצאתי טעם מצדיק בהתערבות החלטת בית המשפט קמא שניתנה לאחר בחינה מעמיקה של נסיבות המקרה. בהפעלת סמכות של בית המשפט בחיוב בהפקדת העירבון ניצבת זכות הגישה לערכאות של התובע ת- המשיבה, מאידך גיסא, עומדת החובה למנוע תביעות סרק ולהבטיח כי יהא לנתבע ממי להיפרע את הוצאותיו, באם תידחה התביעה. לשם התחשבות בכל השיקולים הללו ניתן כאמור לבית המשפט הדן בתיק שיקול דעת רחב. מכך נגזר גם גדר התערבות מצומצם יותר של ערכאת הערעור, אשר מטבע הדברים אינה חשופה באותה מידה לנסיבות התיק ולדקויותיהן. לא מצאתי שזה המקרה בו בית משפט קמא שגה בהפעלת סמכותו באופן המצדיק את ההתערבות בהחלטתו.

20. בית משפט קמא קבע כי שתי החברות לא סתרו את החזקה מכוח הוראת סעיף 353 א' לחוק החברות, ולא מצאתי להתערב במסקנה זו. באשר לקביעה זו ככל שהיא נוגעת למבקשת עצמה, הרי בית המשפט ציין מפורשות שאינו מתיר הגשת מסמכים חלקיים וחסויים מהצגה בפני הצד השני, ולא ניתן להסיק מסקנות ממסך זה . משכך לא שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי המבקשת לא הוכיחה איתנות כלכלית. הנימוק הנוסף (ניתוח עתידי למסמך החלקי שצורף) אינו נדרש משעה שהמבקשת אינה מציגה את המסמך במלואו ולא מסכימה שיוצג לעיונו של הצד השני. לטענת המבקשת המסמך חסוי- משכך לא ניתן לקבל כראיה ולהסיק ממנה מסקנה ביחס לאיתנותה הכלכלית על יסוד מסמך חלקי בלבד ואף לטענתה חסוי מפני הצגתו לצד השני.

20. הכרעת בית המשפט נטועה עמוק בנסיבות הפרטניות של המקרה של פניה עת שקבע שהיה מקום לחייב את שני בעלי הדין בערובה להבטחת הוצאות הצד השני, אך מצא לנכון להפעיל את החריג –השזור בסמכותה של הערכאה המבררת " סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה".
מן האמור לעיל עד כה עולה כי בית המשפט קמא , בחן את ה בקשה להורות למשיבה שה יא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, ושקל בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה ועל בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו. אי לכך עשה נכון בית משפט קמא כאשר המשיך ובחן את נסיבות העניין שבפניו ואם יש בהן כדי להצדיק אי החיוב החברה בהפקדת ערובה.

21. לאחר שהפעיל, בית משפט קמא, הערכת סיכוי התביעה והתביעה שכנגד, ויצא מנקודת הנחה ששתי התביעות, בעלות סיכוי, מצא כי נוכח קיומן של בקשות הדדיות אחת כלפי השנייה, שיש מקום להיעתר להן, ראה בכך נתון "מהווה נסיבה" שמצדיקה אי חיוב מי מהצדדים בהפקדת ערובה. כאשר קיימות שתי בקשות הדדיות מוצדקות לחיוב הפקדה ערובה- סבר בית משפט קמא- שהדבר מהווה נסיבה המצדיקה אי חיוב מי מבעלי הדין בהפקדת ערובה, דבר שעולה בקנה אחד עם זכות הגישה לערכאות מחד ושאר נסיבות העניין.

22. באשר לטענה שלא ניתן מספיק משקל להימנעות המשיבה מתשלום הוצאות קודמות שהוטלו עליה במסגרת תיק בית משפט קמא. אכן במקרים מתאימים, הימנעות מתשלום הוצאות יש בה כדי לתמוך בהטלת החובה להפקיד ערובה (רע"א 8730/10 אמנון יוסף נ' יעקב בינסון, פסקה 5, 23.3.11); אם כי במקרה זה מאחר ומדובר בסכום קטן יחסית לא הייתי נוטה לייחס לכך משקל מכריע, ואין בו כדי לשנות ממסקנת בית משפט קמא.

23. משכך, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה ללא צורך בתשובה מאחר ובית משפט קמא קיבל החלטה בגדר סמכותו, המבכרת את זכות הגישה לערכאות, ולא מצאתי כל טעות המחייבת התערבות בית משפט זה.

24. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תש"פ, 14 יולי 2020, בהעדר הצדדים.