הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 59671-01-21

בפני
כב' השופט יגאל גריל, שופט עמית

המבקש:

איתי זק
ע"י ב"כ עוה"ד עידן קורנברג ואח'

נגד

המשיבות:
1. גילעם חברה לבניה ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד צבי הרשקוביץ ואח'

2. בלומה ברמן
ע"י ב"כ עוה"ד אביר אברם ואח'

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א. גולדקורן) מיום 25.1.21, ב-ת"א 57278-02-19, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש למתן צו עשה/סעד זמני להורות למשיבה מס' 1 לפעול לאלתר לתיקון הרטיבות והנזילות שבדירת המבקש.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה:

המבקש הגיש ביום 24.2.19 תובענה לבית משפט השלום בקריות כנגד שתי המשיבות ובמסגרתה עתר , כי בית-המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויוציא תחת ידו צו עשה לשתי המשיבות בו יתיר למומחה מטעם בית-המשפט להיכנס לדירת המשיבה מס' 2 לבצע בדיקה יסודית ומקיפה שתצביע על מקורות הנזילה כמפורט בתביעה, להורות כיצד יש לפעול לאיתור ותיקון הנזילה , וכמו כן לאפשר למבקש ו/או למי מהמשיבות או מי מטעמן להיכנס לדירת המשיבה מס' 2 ולאפשר את תיקון מקור הנזילות לפי הוראות המומחה , ובנוסף לשפות את המבקש בגין כל הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו וממשיכים להיגרם לו מחמת הנזילות.

ג. המבקש ערך הסכם עם המשיבה מס' 1 ביום 14.2.13, לפיו התחייבה משיבה זו לבנות למ בקש את דירת מגוריו בקריית מוצקין. בנובמבר 2014 מסרה המשיבה מס' 1 את החזקה בדירה למבקש.

נטען בתביעה, שכשנה לאחר מכן החלו להופיע בתקרת דירתו של המבקש סימני רטיבות בחלקים בולטים ונרחבים, לרבות התנפחות והתפוררות התקרה ונשירת חלקי טיח. המבקש פנה הן למשיבה מס' 1 והן למשיבה מס' 2 (המתגוררת בקומה שמעל דירת המבקש) , הלין בפניהן אודות הרטיבות , וביקש מהן לטפל בכך בהקדם. למרות הבטחת המשיבה מס' 1 כי ייעשה כל שניתן כדי לאתר את מקור הרטיבות ולטפל בה, חלפה שנה, הגיעו גשמי החורף, הבעיה נותרה בעינה ואף החמירה , ואזי פנה המבקש שוב למשיבות והתלונן על סימני הרטיבות, אך המשיבה מס' 1 טענה , כי הדבר נובע מכך שבדירת המשיבה מס' 2 הותקנה פרגולה שהיא הגורם לנזילות ולרטיבות.

בשים לב לחוות דעת שהוגשה מטעם המשיבה מס' 1, פנתה המשיבה מס' 2 למתקין הפרגולה כדי שיבצע תיקונים לפי האמור בחוות הדעת וכך היה, אך בגשמים הראשונים שהיו לאחר מכן חזרו הנזילות. המשיבה מס' 1 חזרה על עמדתה כי המקור לכך הוא בהתקנת הפרגולות.

ביום 3.1.19 הזמינה המשיבה מס' 2 מומחה לאיטום וליקויי בנייה שערך בדיקה יסודית וקבע, כי התקנת הפרגולה במרפסת דירתה של המשיבה מס' 2 לא גרמה לחדירת מי גשמים לדירת המבקש. ניתנו באותה חוות דעת הוראות לאיתור הנזילה והתיקון. ואולם, מטעם המשיבה מס' 1 נטען, שאותו מומחה לא הצביע על מקור הנזילה המדויק ואין בכוונת המשיבה מס' 1 לפעול לפי הוראות יו.

ד. צוין בתביעה, כי הדירה אינה מושכרת למעלה משלוש שנים, ומשבעיית הנזילות והרטיבות נותרה בעינה נאלץ המבקש להגיש את תביע תו בה עתר כאמור למתן צו עשה שיורה למי מן המשיבות לבצע את התיקונים הנדרשים, לאחר קבלת הנחיות של מומחה בתחום האיטום , ולבצע את כל התיקונים הנדרשים . בנוסף, דרש המבקש פיצוי כספי על נזקיו.

ה. המשיבה מס' 1 טענה בכתב הגנתה, כי הסמכות המקומית, לפי ההסכם שבין הצדדים, נתונה לבית משפט בעיר חיפה ובהמשך אכן הועבר התיק לבית משפט השלום בחיפה.

עוד טענה המשיבה מס' 1, כי בטרם מסירת הדירות לדיירים בפרויקט , נערכו בדיקות אטימות של גגות הדירות העליונות והמרפסות ואלה נמצאו אטומים לחלוטין מפני חדירת מים, ואכן בשני החורפים הראשונים מאז מסירת הדירה למבקש לא התגלו כל נזילות או חדירת מים ממרפסת המשיבה מס' 2 אל דירת המבקש. ואולם, במהלך שנת 2016, כך נטען, התקינה המשיבה מס' 2 שתי פרגולות מעל מרפסת דירתה ללא תיאום עם המשיבה מס' 1 ובחורף השלישי מאז מסירת הדירה התקבלה אצל המשיבה מס' 1 תלונה מן המבקש שמים חודרים לדירתו.

מנהל המשיבה מס' 1 ביקר הן בדירת המבקש והן בדירת המשיבה מס' 2 ומצא, כי עמודי הפרגולות נקדחו אל תוך חיפוי השיש והקדיחה יצרה חורים עמוקים בחיפוי ועקב כך נוצרו סדקים וחללים בקיר המחבר את לוחות החיפוי וכן בבטון הפנימי.

המשיבה מס' 1 כופרת בחוות דעת מומחה המשיבה מס' 2 וטוענת, כי הוא לא ביצע בדיקה של ממש לגבי מקור הנזילות , וכי בדעתה להגיש חוות דעת מטעמה . לטענת המשיבה מס' 1, ככל שיש אי-התאמה או ליקוי באיטום המרפסת, יש להטיל את האשם על קבלן האיטום מטעמה, והיא אכן שיגרה אליו הודעה לצד שלישי.

ו. המשיבה מס' 2 טענה בהגנתה, שהמשיבה מס' 1 היא הגורם היחיד לנזקים ולרטיבות הנטענת בדירת המבקש, וכי המשיבה מס' 1 היא האחראית כלפי המבקש לפי חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, והוראות הסכם המכר אשר בין הצדדים.

ז. התיק נדון תחילה בפני כב' השופט א. צ'יזיק שמינה מומחה מטעם בית-המשפט, מר יצחק חייט, אשר ביקר בדירות ובבניין ביום 31.10.19, והגיש את חוות דעתו ביום 10.11.19. בביקורו לא ראה המומחה כל סימן לרטיבות בדירת המבקש, אולם מאחר וכל הצדדים אישרו בפניו שהיו בעבר סימני רטיבות חיצוניים שתוקנו, הניח המומחה שבעבר הייתה רטיבות בתחתית תקרת הדירה של המבקש. לעמדת המומחה מר חייט, האחריות ההנדסית לקיום פגמי הרטיבות בתחתית התקרה שבדירת המבקש מוטלת רק על המשיבה מס' 1, אך מכיוון שבביקורו לא מצא סימני רטיבות , כאמור לעיל , הרי שלדעתו יש לבחון את תחתית התקרה בדירת המבקש לאחר שניים-שלושה פרקי גשם עוצמתיים. מר חייט נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו ביום 2.1.20.

ח. ביום 7.1.20 ניתנה החלטת כב' השופט א. צ'יזיק בדבר מינויו של מומחה שיאתר את מקור הנזילה באמצעות בדיקה תרמית.
בהחלטה מיום 21.9.20 ביטל כב' השופט א. גולדקורן (שאליו הועבר הדיון בתיק לאחר החלטת השופט א. צ'יזיק מיום 9.2.20 בדבר שינוי סדרי עבודתו) את מינוי המומחה לביצוע הבדיקה התרמית, זאת לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין זהות המומחה.

ט. ביום 1.9.20 הודיע המבקש לבית משפט קמא כי הוא מוותר על הסעד של צו עשה , הואיל והוא מכר את דירתו ומסר את החזקה בה עוד ביום 1.3.20 , ולפיכך אין הוא עוד בעלים של הדירה ואינו מחזיק בה, אך הוא סבור שיש לאתר את סיבת הרטיבות ולתקן לאלתר את הדרוש הואיל וקוני הדירה צפויים לסבול בחורף הקרוב מנזילות ו/או רטיבות בדירתם.

י. ואולם, ביום 29.12.20 חזר ועתר המבקש, כי בית משפט קמא י יתן צו המורה למשיבה מס' 1 לפעול לתיקון הרטיבות והנזילות לאלתר, בהתאם לחוות דעתו של המומחה מר יצחק חייט. המבקש ציין, כי הודעתו מיום 1.9.20 ניתנה נוכח מכירת דירתו ומכיוון שבתקופה לפני המכירה לא הופיעו סימני רטיבות , ולכן חשב לוותר על הסעד של צו עשה, מה שלא היה קורה אילו סבר שעדיין קיימת רטיבות בדירה.

המבקש ציין, כי ביום 1.3.20 מסר הוא את החזקה בדירה לידי הקונים וכשהגיעה מערכת הגשמים בתחילת החורף חזרו והופיעו סימני הרטיבות באותם מקומות בהם הופיעו בפעמים הקודמות. לכן חוזר בו המבקש מן ההודעה שנתן ביום 1.9.20 ועותר לכך שהמשיבה מס' 1 תבצע את התיקון לפי חוות דעת מומחה בית-המשפט מר חייט, מה גם שהמשיבות אינן מכחישות שבמועד הגשת התביעה, ואף כיום, יש נזקים המשבשים את חיי היומיום של המתגוררים בדירה , ובתוך זמן קצר יגיעו הם למצב בו אינם יכולים לעשות שימוש סביר בדירה. מכאן הצורך לטפל לאלתר בשורש הבעיה ולמנוע סבל ונזק נוסף מן המתגוררים בדירה.

י"א. המשיבה מס' 1 התנגדה לבקשה וציינה, כי זו הוגשה ללא תצהיר תומך, ולא צורפה כל ראיה המצביעה על קיום רטיבות בדירת המבקש בעת הזו. עוד נטען, שהמבקש ויתר על הסעד של צו עשה מתוך בחירה וכיום מנסה המבקש לשנות את הסעדים הנתבעים על ידו. ההליך מצוי כיום בשלב מתקדם של הגשת תצהירי עדות ראשית. הגשת הבקשה כיום תסרבל, לדעת המשיבה מס' 1, ותאריך את ניהול ההליך. היעתרות לבקשה תצריך את תיקון תצהירי הצדדים שיוגשו, ודחיית המועד לגבי התצהירים שטרם הוגשו.

בנוסף מציינת המשיבה מס' 1, שהיא דוחה את מסקנותיו של מומחה בית-המשפט וטוענת, שהיענות לבקשת המבקש תהווה אימוץ בטרם עת של מסקנות המומחה תוך גרימת עיוות דין, ופגיעה בזכותה של המשיבה מס' 1 להליך הוגן. לחלופין בלבד, וככל שתיענה הבקשה, עותרת המשיבה מס' 1 לכך שהוצאות ביצוע צו העשה יחולו על שתי המשיבות בחלקים שווים , הואיל ושאלת האחריות באשר לקיום הרטיבות תלויה ועומדת.

י"ב. המשיבה מס' 2 הודיעה לבית משפט קמא שלדעתה הבקשה מוצדקת ויש להיעתר לה.
לדעת המשיבה מס' 2, ביצוע התיקונים מצוי באחריות בלעדית של המשיבה מס' 1. לטענת המשיבה מס' 2, אם לא יבוצעו התיקונים במסגרת ההליך המשפטי ובחלוף תקופת האחריות לפי חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, תיאלץ היא להוציא כספים מכיסה לצורך ביצועם ואין זה מן הצדק שהמשיבה מס' 2 תישא בעלויות התיקון , הואיל והליקויים מצויים באחריות המשיבה מס' 1.
עוד מדגישה המשיבה מס' 2, שבני אדם (דהיינו, מי שרכשו את הדירה מן המבקש) מתגוררים בימים אלה בדירה רטובה. אי-היענות לבקשה תגרום, לדעת המשיבה מס' 2, לריבוי הליכים, האחריות מכוח חוק המכר (דירות) עלולה לפוג , ואזי תוגשנה תביעות בין השכנים עקב מחדלים ו/או מעשים של המשיבה מס' 1.

י"ג. בהחלטתו מיום 25.1.21 דחה בית משפט קמא את בקשתו של המבקש בציינו:

"בהיעדר הסכמה לגבי מסקנות חוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט אין מקום בשלב זה להיעתר לבקשה. הבקשה נדחית".

י"ד. המבקש ממאן להשלים עם החלטת בית משפט קמא ובבקשת רשות הערעור המונחת בפניי טוען המבקש, שהחלטת בית משפט קמא מותירה את בעלי הדירה להתמודד בעצמם עם המפגעים הבריאותיים והבטיחותיים המתרבים והמחמירים הקיימים בדירתם, וזאת עד שתוכרע שאלת החבות בין המשיבות, הגם שאין מחלוקת שהחבות רובצת לפתחה של מי משתי המשיבות בלבד, ולא של אף גורם אחר.

נטען, שבית משפט קמא לא העניק את המשקל הראוי לשני השיקולים העיקריים שיש להביאם בחשבון בכל הנוגע לסעד זמני : סיכויי ההליך ומאזן הנוחות. נטען, שסיכויי ההליך טובים מאד , הואיל ועקב הנזילות והרטיבות נגרמו למבקש נזקים שונים ומגוונים וברור שהחבות היא של מי מן המשיבות. בכל מקרה , כך טוען המבקש, תושת החבות על מי מן המשיבות, וייתכן שאף כנגד שתיהן בחלוקה מסוימת.
גם מאזן הנוחות נוטה במובהק, כך נטען, לטובת המבקש, הואיל ורוכשי הדירה המתגוררים בה נפגעים מידי יום ממצב הרטיבות והנזילות ומדובר במפגעים בריאותיים, בטיחותיים ואף אסתטיים המונעים מן המתגוררים בדירה שהות סבירה ובטוחה בדירתם. החשש הוא שהחמרת הרטיבות בשבועות הקרובים תביא להיווצרות נטיפי מים העלולים לפגוע במקור חשמל ולהסב פגיעה בנפש, בנוסף לפגיעה ברכוש שכבר קיימת.

עוד נטען, שניתן להשית את הוצאות התיקון על מי משתי המשיבות ואף על שתיהן ביחד, וכאשר תוכרע שאלת החבות יבוצע שיפוי מסוים בין המשיבות, כפי שאף הוצע על ידי המשיבה מס' 1 בסעיף 12 לתגובתה לבקשה לסעד זמני.
לפיכך טוען המבקש, שמתקיימים שני היסודות העיקריים המבססים את בקשתו למתן צו עשה ושגה בית משפט קמא, כך נטען, משייחס חשיבות כלשהי למחלוקת מצד המשיבות באשר לחוות דעתו של מומחה בית-המשפט, שהרי למשיבות שמורה הזכות לטעון כנגד חוות דעת המומחה בהמשך ההליך.

לטענת המבקש, המשיבות או מי מהן נושאות באחריות למקור הנזילה, ולכן על המשיבה
מס' 1 ו/או המשיבה מס' 2, שתיהן ביחד , לפעול לתיקון המצב, ובסיום ההליך, ולפי ההכרעה בשאלת החבות יתקיים שיפוי בגין עלות התיקון.
אין זה סביר, כך טוען המבקש, שבגין עלות תיקון הנאמדת באלפי שקלים בודדים ימשיכו המתגוררים בדירה להיות חשופים למפגעים בריאותיים ובטיחותיים. בנוסף נטען, שהחלטת בית משפט קמא אינה מנומקת כנדרש ולא ברור מה השיקולים שבית משפט קמא הביא בחשבון לצורך החלטתו.

ט"ו לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות שהגישו הצדדים בפני בית משפט קמא, חוות דעת המומחה מר יצחק חייט, חקירתו הנגדית של המומחה מיום 2.1.20, החלטות בית-המשפט שניתנו לאורך ההליך, לרבות ההחלטה מיום 25.1.21 שהיא מושא בקשת רשות הערעור, ו לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור, מבלי לבקש את תגובת המשיבות, וזאת לפי תקנה 138(א)(1) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

ט"ז. אקדים ואציין, כי נכון לעת הזו קבועה ישיבת ההוכחות הראשונה בבית משפט קמא לסוף חודש זה, דהיינו, ליום 28.2.21 וישיבת ההוכחות הנוספת ליום 4.7.21.

לעיצומו של עניין, התערבות ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים היא מצומצמת, והכלל הוא שההכרעה בסעדים אלה מסורה, בעיקרו של דבר, לערכאה הדיונית.

עיינו: רע"א 1181/97 קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (15.5.97):

"4. על-פי המדיניות הנקוטה בידי בית משפט זה, אין הוא מתערב בהחלטת הערכאה הראשונה בכל הקשור למתן סעד זמני ובכלל זה סעד הערובה, אלא רק במקרים נדירים (רע"א 438/88 יום טוב ראובן נ' הגב' סלוטקין שרה ואח', תקדין עליון כרך 88(3), 516). מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים נדירים".

כמו-כן עיינו: רע"א 2664/19 ראובני נ' מדינת ישראל - רשות הפיתוח‏ (16.4.19):

"5. כלל הוא כי ערכאת הערעור תתערב לעיתים נדירות בלבד בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני. מדובר בעניין לגביו נתון לערכאה המבררת שיקול דעת רחב לאור התרשמותה הישירה מהצדדים ומטענותיהם (רע"א 4086/18 קוטינה נ' סיאם, פסקה 11 (25.6.2018); רע"א 8734/13 עבדאללה נ' מדינת ישראל-רשות מקרקעי ישראל, פסקה 13 (12.1.12014))."

עוד עיינו בספרו של הד"ר י. זוסמן ז"ל, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעות, 1995), בעמ' 620: "החלטת בית-המשפט, בדרגה הראשונה, ליתן צו זמני או למאן, בית-המשפט לערעורים לא יסתור בדרך כלל את שיקול דעתו" (ההדגשה שלי – י.ג.).

י"ז. ראוי לציין, שבקשתו של המבקש הוגשה על רקע נסיבות חדשות שנוצרו, כך נטען, לאחר הודעתו מיום 1.9.20 לפיה חזר בו מן הבקשה לצו עשה. משטוען המבקש, שביני לביני נוצרו נסיבות חדשות היה מקום להגשת תצהיר התומך בבקשתו, וראיות שיש בהן, לכאורה, כדי לבסס את טענותיו אלה, ואולם , הבקשה מושא הדיון הוגשה ללא תצהיר נלווה וללא ראיות שיש בהן כ די לתמוך בטענות שהועלו בבקשה, ושנועדו להסביר מדוע חוזר בו המבקש מהודעתו הקודמת מיום 1.9.20, שבה ויתר למעשה על צו העשה.

י"ח. ער אני לכך שחוות הדעת של מר יצחק חייט היא חוות דעתו של מומחה בית-המשפט, ומטבע הדברים יש לייחס משקל גבוה לחוות דעת של מומחה המתמנה על ידי בית-המשפט, ואולם, יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שהמשיבה מס' 1 כופרת במסקנותיו של מומחה בית-המשפט. המועד לבירור סוגיה זו יהא במהלך שמיעת הראיות בתיק (כשהישיבה הראשונה קבועה כבר לסוף חודש זה, דהיינו, ליום 28.2.21, כמצוין לעיל).

י"ט. בפִסקה 26 לבקשת רשות הערעור טוען המבקש, שניתן להטיל את הוצאות התיקון על מי מן המשיבות ואף על שתיהן ביחד, כשבהתאם להכרעה בשאלת החבות יבוצע שיפוי מסוים בין המשיבות. מוסיף המבקש, שם, כי האמור לעיל הוצע על ידי המשיבה מס' 1 בסעיף 12 לתגובתה לבקשה לסעד זמני.

אציין, בהתייחס לטענה זו, כי הצעתה של המשיבה מס' 1, כי בשלב זה יחולו הוצאות התיקון על שתי המשיבות בחלקים שווים, עד שתבורר המחלוקת בשאלת החבות, הועלתה על דרך החלופין, וזאת למקרה והתנגדותה לצו העשה הזמני לא תתקבל, ואולם, ראוי להוסיף, שהמשיבה מס' 2 לא הציעה בתגובתה חלוקה שווה של ההוצאות, אלא טענה שאין זה צודק שהוצאות התיקון יחולו עליה. מכאן, שטענות הצדדים מחייבות בירור עובדתי.

כ. שיקול נוסף שאף אותו ראוי להביא בחשבון הוא, שהצו הזמני המבוקש נועד לשנות מצב קיים בטרם הוכרעה התביעה . גם אם שיקול זה אינו בלעדי ומכריע , הרי הוא בבחינת שיקול נוסף התומך בדחיית הבקשה למתן סעד זמני .

עיינו: ע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים – משרד החקלאות , פ"ד י"ח(3), 647, בעמ' 653:

"בית-המשפט אינו ממהר ליתן צו-זמני, שהוא בעל אופי מנדטורי ואשר כמוהו כסעד מלא שנדרש בתובענה , כי אם ינקוט זהירות יתירה בשימוש בשיקול-הדעת ויימנע מלתת את הצו אלא אם ישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן בבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הצו טוען לה בתובענתו, והן בבחינת השיקול, כי יגרם לו נזק בל יתוקן, אם לא יינתן הצו": ע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים, משרד-החקלאות, פ"ד יח(3) 647, בעמ' 653". (ההדגשה שלי – י.ג.).

וכן: רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' דן השקעות בע"מ (13.12.05):

"הלכה היא, כי על בית-המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שיצווה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה. צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים, אך כאשר נוכח בית-המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (ע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים, פ"ד יח(3) 647, 654-653; וכן ראו רע"א 1868/98 סייג נ' המועצה לייצור ולשיווק צמחי נוי (לא פורסם)". (ההדגשה שלי – י.ג.).

עיינו גם: רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר, בפִסקה 29 (28.12.15), וכן ב-רע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, בפִסקה 14 (10.9.17).

כ"א. על-יסוד כל המפורט לעיל סבורני, שאין מקום להיענות לבקשת רשות הערעור ולפיכך אני מורה על דחיית הבקשה, מבלי שהתבקשה תגובת המשיבות.

אין צו להוצאות.

מזכירות בית-המשפט תמציא את העתק ההחלטה לבאי כוחם של כל הצדדים שבתיק זה.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשפ"א, 04 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.