הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 55415-11-19

בפני

כב' השופט י. גריל, שופט עמית
המבקשים:

  1. אביעד ויסולי
  2. מירי ויסולי

באמצעות משרד עו"ד אביעד ויסולי

נגד

המשיבים:
1. יובל אלון חברה לבנין בע"מ
ע"י ב"כ משרד עו"ד גיא אטיאס

2. משרד עורכי דין, אטיאס פרוכטר ושות'
ע"י ב"כ משרד עו"ד יוסף נחשון

בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחיפה (בפני כב' השופטת כאמלה ג'דעון) ב-ת"א 14031-05-13 מיום 13.10.19.

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון) מיום 13.10.19 ב-ת.א. 14031-05-13, לפיה נדחתה בקשתם של המבקשים למחיקת עילות מסוימות מכתב התובענה בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד המשיבה מס' 1.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

התובענה המקורית של המבקשים הוגשה במאי 2013 על-סך 785,000 ₪, ותוקנה בהמשך.

בכתב התביעה המתוקן מס' 2, שהגישו המבקשים כנגד המשיבה מס' 1 ( להלן: "הקבלן") וכנגד המשיב מס' 2 (להלן: "עורכי הדין") (כשסכום התביעה המתוקנת הוא 1,594,562 ₪), נטען, שהמבקשים רכשו בשנת 2006 מן הקבלן דירה בבניין חדש בנשר, ועורכי-הדין ייצגו את שני הצדדים בעסקה.

נטען בתובענה, שלאחר חתימת החוזה, התחוור למבקשים שהקבלן הסתיר מהם שהוא אינו בעל המקרקעין עליהם נבנה הבניין . גם לאחר שהקבלן רכש את המקרקעין, התברר , שקיימים פגמים בזכויות הקניין של הקבלן במקרקעין, שטרם תוקנו, ואלה פוגמים בערך ד ירתם של המבקשים. כמו-כן נטען , שהקבלן הפר התחייבותו לרשום את הבית המשותף , ולכן לא נרשמה דירת המבקשים על -שמם, דבר המפחית מערכה של הדירה.

עוד נטען, שהקבלן הטעה את המבקשים בפרטים מהותיים רבים, התרשל בעבודות הבניה והגימור, והפר את הוראות החוזה ואת המפרט הטכני.

במהלך שנת 2018 הגישו הצדדים את תצהירי העדות הראשית מטעמם, ובתאריך 10.12.18 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה .

ג. ביום 18.4.19 הגישו המבקשת מס' 2 (להלן: "המבקשת") ובעל דירה נוסף בבניין , בקשה לאישור תובענה ייצוגית לבית המשפט המחוזי (ת"צ 43422-04-19) , כנגד הקבלן , בכל הנוגע להפרות חוזה נטענות נטען מצד הקבלן לגבי רישום הבית המשותף.

ישיבת הוכחות נוספת התקיימה ביום 2.5.19.
בסיומה, הודיע המבקש מס' 1 (להלן: " המבקש"), כי הוא עותר לדחיית מועד הגשת הסיכומים עד למועד בו תתקבל תגובת הקבלן לתובענה הייצוגית שהוגשה כנגד הקבלן, ולאחר קבלת התגובה האמורה, ניתן יהיה להודיע לבית-המשפט האם חוזרים בהם המבקשים מתביעתם בנושאים הקשורים לתובענה הייצוגית, ואזי תצטמצם המחלוקת בתיק.

ב"כ הקבלן התנגד לכל שינוי בתובענה, כפי שהוגשה על-ידי המבקשים , ובית-משפט קמא החליט בתום הדיון מיום 2.5.19:

"התובעים ידאגו לעדכן את בית-המשפט ואת הצדדים האחרים לגבי העניינים שהדיון בהם התייתר לאור התביעה הייצוגית עד ל יום 5.7.19.
התובעים יגישו את סיכומיהם בכתב עד ליום 7.9.19."

ד. מציינים המבקשים, כי לאחר שהתקבלה ביום 22.7.19 תגובת הקבלן לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הם הגישו לבית-משפט קמא בקשה למחיקת עילות מסוימות מן התובענה, נוכח הליך התובענה הייצוגית:

  1. העיכוב ברישום הבית המשותף והעברת הדירות בטאבו.
  2. המחסור בחניות אורחים.
  3. העברת 18 חניות אורחים מן החניות הצמודות של הבניין לטובת בעלי דירות בבניין שכן.

בבקשתם זו ציינו המבקשים, שהואיל ועילות התביעה הנ"ל והתובענה הייצוגית זהות ומשותפות לכל בעלי הדירות בבניין, יהא זה יעיל יותר לדון בעילות אלה (שמחיקתן מבוקשת), במסגרת התובענה הייצוגית שהוגשה.

המבקשים הוסיפו, שבקשתם למחיקת העילות אינה מהווה ויתור עליהן ואינה מוגשת מן הטעם שהן לא הוכחו במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בתביעה בפני בית-משפט קמא, אלא היא הוגשה מאחר ועילות אלה הוכחו, הן משותפות לכלל בעלי הדירות בבניין, ומשום כך ראוי לדון בהן במסגרת התובענה הייצוגית התלויה ועומדת.

המבקשים ציינו, שככל שהמחיקה תאושר, לא תיכללנה עילות אלה בסיכומי המבקשים בפני בית-משפט קמא.

ה. הקבלן הגיש לבית-משפט קמא את התנגדותו לבקשה למחיקת העילות, וציין, כי בקשה זו הוגשה ערב המועד שנקבע להגשת סיכומיהם של המבקשים, ובחלוף למעלה מ-6 שנים מאז שהוגשה התביעה לראשונה.

נטען, שאילו סברו המבקשים שהתביעות אותן הם מבקשים למחוק הוכחו על ידם בבית-משפט קמא - כי אז לא הייתה למבקשים סיבה אמיתית לעתור למחיקתן, שהרי אם יזכו המבקשים בפסק-דין כנגד הקבלן בגין תביעות אלה, ישרת הדבר את התובענה הייצוגית שהוגשה.

לטעמו של הקבלן, נובעת בקשת המחיקה מכך שהמבקשים יודעים שלא עלה בידם להוכיח כדבעי את התביעות שהם מבקשים כיום למחוק, ולכן מעוניינים הם שאלה יידונו בפני פורום משפטי אחר, ומכאן התובענה הייצוגית שהוגשה.

הקבלן טען עוד, שאין לתובע זכות מוקנית למחוק עילות מתביעתו לאחר שזו הוגשה, אלא זכאי תובע להגיש בקשה להפסקת התובענה לפי תקנה 154 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושיקול הדעת האם להיעתר לכך מסור לבית-המשפט (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פג מ"ו(3) 738 (להלן: "עניין רוזין"), וכן ת"א (מחוזי באר-שבע) 42007-06-16 צ'רקסוב נ' ברוריה הדר (7/1/18)) (להלן: "עניין צ'רקסוב").

סיכום עמדת ב"כ הקבלן היא אפוא:

בקשת המחיקה הוגשה בדיוק במועד שבו היה על המבקשים להגיש את סיכומיהם לבית-משפט קמא.

המבקשים לא הוכיחו, אף לא מקצת תביעותיהם כנגד הקבלן.

מטרת בקשתם של המבקשים היא להתחמק מתוצאות ההתדיינות בבית-משפט קמא, ולהתחיל מחדש את תביעתם בפני ערכאה אחרת, ויש בכך שימוש לרעה בהליכי משפט.

ו. מטעם עורכי-הדין, הוגשה תגובה, בה צוין, שה ם לא קיבל ו כלל את התובענה הייצוגית, ואינ ם יודע ים האם מדובר בתביעה שבאה בגדר תביעות ייצ וגיות, ולטעמם בשלב זה של התיק בבית-משפט קמא, די ברור ל הם (לטענת ם), שדין התביעה כנגדם להידחות.

עילת התביעה היחידה הממשית שהופנתה כלפי עורכי-הדין, כך נטען, היא העיכוב ברישום הבית המשותף, ומהודעתם של המבקשים עולה, כי התובענה הייצוגית בעילה של עיכוב ברישום הבית המשותף, הוגשה רק כנגד הקבלן, ומכאן, לטענתם, שיש לדחות את התובענה שבתיק זה כלפי עורכי-הדין.

באשר לבקשתם של המבקשים למחוק את העילות נשוא בקשתם, תוהים עורכי-הדין מדוע למחוק עילות כשההליך הסתיים, התיק מצוי בשלב הסיכומים, ובית-משפט קמא מוסמך לדון בתובענה לגופה, ולהכריע כלפי עורכי-הדין בעילת התביעה של "עיכוב ברישום הבית המשותף והעברת הדירות בטאבו". בנושא זה, כך מציי נים עורכי-הדין, בית-משפט קמא שמע ראיות ועליו להכריע על-פיהן.

לטענת עורכי-הדין, ברור למבקשים, שלא עלה בידם להוכיח כל עילה כלפי עורכי-הדין, וכי דין תביעתם כנגד עורכי-הדין להידחות.
מוסיפים עורכי-הדין, שאם משוכנעים המבקשים שהעילות נשוא בקשתם הוכחו, אדרבא, יגישו סיכומיהם וישתמשו בהכרעתו של בית-משפט קמא במסגרת הדיון בתובענה הייצוגית.
מציינים עורכי-הדין שהסכמת ם תינתן אך ורק לדחיית התביעה כנגד עורכי-הדין, תוך חיוב המבקשים בהוצאות.

ז. המבקשים הגישו לבית-משפט קמא תשובה לתגובותיהם של המשיבים, וחזרו על טענתם , שהעילות שמחיקתן התבקשה הן עילות משותפות לכל בעלי הדירות בבית המשותף, והמחיקה נחוצה כדי להימנע מלדון באותן עילות בשני בתי-משפט, מה שאינו יעיל ועלול להביא לפסיקות סותרות, וכן חזרו המבקשים והדגישו, שבקשתם למחיקה, אין בה משום ויתור על עילות אלה. הבקשה מוגשת הואיל והעילות הוכחו במסגרת התביעה, ומכיוון שהן משותפות לכל בעלי הדירות בבניין, מן הראוי שהן תידונה במסגרת הרחבה של התובענה הייצוגית.

בתשובה לתגובתו של הקבלן, מציינים המבקשים, שהתובענה הייצוגית הוגשה אך באפריל 2019, כך שממילא לא ניתן היה להגיש את הבקשה למחיקת העילות במועד מוקדם יותר, ובישיבת ההוכחות מיום 2.5.19, מסר המבקש , כי בכוונת המבקשים לשקול מחיקת חלק מן העילות, הואיל והן מקבילות לעילות התובענה הייצוגית, ולכן אין מקום לטענה כאילו בקשת המחיקה הוגשה באיחור.

בהתייחס לטענת הקבלן, לפיה אילו סברו המבקשים, שעלה בידם להוכיח את התביעות שהם מבקשים כיום למחוק, לא הייתה להם סיבה אמיתית לבקש את מחיקת ן, טוענים המבקשים בתגובתם לבית-משפט קמא, שמדובר בשלוש עילות תביעה מתוך עשרות עילות הכלולות בכתב התביעה, ולכן אין המדובר ב"תביעות" כטענת הקבלן. בנוסף, אילו סברו המבקשים ששלוש עילות אלה לא הוכחו, ממילא הם לא היו מכלילים עילות אלה במסגרת התובענה הייצוגית הנדונה בבית-המשפט המחוזי, ביחס לכלל בעלי הדירות.

כמו-כן, מציינים המבקשים, שהם הגישו במסגרת התובענה הייצוגית בקשה להוסיף לבקשת האישור את החלקים מתוך פרוט וקול ישיבת ההוכחות מיום 2.5.19, המחזקים את עילות התובענה הייצוגית.

בהתייחס לטענת הקבלן לפיה המבקשים מעוניינים להפסיק את תביעתם לפי תקנה 154 של תקנות סדר הדין האזרחי, טוענים המבקשים , שאין המדובר כלל בהפסקת התובענה, כי אם במחיקת שלוש עילות בלבד מתוך עשרות העילות הנדונות בתביעה זו, ולכן אין כלל רלוונטיות לפסקי-הדין מהם ציטט ב"כ הקבלן, ושעניינם ב בקשה להפסקת תובענה.

יתר על כן, כך טוענים המבקשים, בקשתם למחיקת העילות אינה נובעת מחמת פגם בהן, אלא היא מתבקשת הואיל ואלה תידונה בבית-המשפט המחוזי במסגרת התובענה הייצוגית.

תוהים המבקשים, האם יעלה על הדעת שבית-משפט השלום יתן החלטה בעילות תביעה הנדונות בתובענה הייצוגית באופן שעשוי להיראות כאילו "מכתיב" בית-משפט השלום את תוצאות ההליך לבית-המשפט המחוזי?
המבקשים מפנים בעניין זה לדוקטרינת הכיבוד ההדדי בין הערכאות.

מוסיפים המבקשים, שאי-מחיקת העילות משמעה שהן תידונה בהליך המתנהל בבית-משפט קמא, ותוהים המבקשים האם מתחייב הקבלן לקבל את פסיקתו של בית-משפט זה לגבי עילות אלה, גם במסגרת התובענה הייצוגית, והאם מתכוון הקבלן לדון בעילות זהות, הן בבית-משפט השלום והן בבית-המשפט המחוזי הדן בתובענה הייצוגית?

המבקשים מלינים על-כך שהקבלן לא דן בתגובתו בשאלות מהותיות אלה, ולכן, לטעמם , התנגדותו חסרת תכלית.
כמו-כן, אין הקבלן מתמודד עם הבעייתיות הנובעת מחוסר היעילות, והסכנה הברורה לפסיקות סותרות, ככל שעילות אלה לא תימחקנה בבית-משפט קמא.

ח. בהתייחס לתגובה שהוגשה מטעם עורכי הדין, בה צוין, שעילת התביעה היחידה הממשית שהופנתה כלפי עורכי הדין היא העיכוב ברישום הבית המשותף, מפנים המבקשים לסעיף 100, אשר בכתב התביעה המתוקן מס' 2, ומציינים, שהעילות הנטענות כנגד עורכי-הדין אינן נוגעות כלל לעיכוב רישום הבית המשותף, אלא לניגוד העניינים שבו פעל ו עורכי-הדין בניגוד לחוק, ובניגוד להסכם עם המבקשים . עוד מוסיפים הם, שעורכי-הדין אינ ם צד לתובענה הייצוגית, ומ ציינים המבקשים בסעיף 16 לתשובתם:

"מכל מקום, אין לשלוש העילות שמחיקתן מתבקשת כל רלוונטיות לנתבעת 2, ואינן עילות המופנות כלפיה".

על יסוד כל אלה, חוזרים המבקשים בתשובתם על בקשתם , שבית-משפט קמא ייעתר לבקשתם למחוק את שלוש העילות נשוא הדיון.

ט. בית-משפט קמא נתן את החלטתו בפתקית ביום 13.10.19, בה צוין:

"לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות אשר הוגשו בעקבותיה, ולאור השלב שבו הועלתה הבקשה, קרי סיום הבאת פרשות הצדדים וסיום שלב החקירות, אינני נעתרת לבקשה...".

י. המבקשים ממאנים להשלים עם החלטה זו, ומכאן בקשת רשות הערעור המונחת בפני.

נטען בבקשת רשות הערעור, כי העילות נשוא הליך זה נדונות, הן בתובענה המתנהלת בבית-משפט קמא, והן בתובענה הייצוגית, אלא שהתובענה הייצוגית עוסקת כולה במכלול העילות הנוגעות לרישום הבית המשותף, ואילו התובענה בבית-משפט קמא עוסקת בשלוש עילות, שהיו ידועות למבקשים בעת הגשת כתב התביעה המתוקן, עוד בטרם נרשם הבית המשותף, ומכאן ששלוש עילות אלה אינן מעודכנות כיום באירועים ובהליכים שהתקיימו, לאחר מועד הגשתו של כתב התביעה המתוקן.
עילות הרישום נוגעות, כך מציינים המבקשים, לכלל בעלי הדירות בבית המשותף, ולכן הן נדונות במסגרת התובענה הייצוגית, ואילו התביעה בבית-משפט קמא היא של המבקשים בלבד.

עוד מעירים המבקשים, שבמסגרת התובענה הייצוגית כבר הוגשו כל כתבי הטענות, והתקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה, ובית-המשפט המחוזי חיווה את דעתו שיש ממש בתובענה הייצוגית, הציע מתווה דיוני מסוים, ואף קבע ישיבת קדם משפט נוספת.

לטעמם של המבקשים, כפל הליכים בעילות זהות היוצר תחרות בין בתי המשפט מי יהא הגורם הראשון שיתן החלטה, ומה תהא משמעות ההחלטה ביחס לערכאה האחרת, היא עניין פסול שיש להימנע ממנו (רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן (28.1.02) , וכמו-כן רע"א 346/06 ד"ר באסם חזאן נ' קלאב-אין אילת אחזקות בע"מ (14.5.06)) . מציינים המבקשים, שההליך הייצוגי ייתר את עילות הרישום בתביעה המתנהלת בבית-משפט קמא, כשהמבקשים מעוניינים למחוק עילות אלה (ולא רק לעכב את הדיון בה ן), כך שבכל מקרה יימנע דיון בכפילות.

לטעמם של המבקשים, כל השיקולים המוזכרים על-ידי בית-המשפט העליון, כמצדיקים עיכוב דיון בתביעה אשר זהה לתביעה אחרת, דהיינו: יעילות הדיון, יעילות המערכת המשפטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, ומאזן הנוחות – מתקיימים ומחייבים את מחיקת העילות מן התובענה המתנהלת בבית-משפט קמא.

המבקשים מלינים על-כך שבית-משפט קמא לא נתן דעתו לאפשרות של הכרעות סותרות, ולא שקל את השיקולים שלפי פסיקת בית המשפט העליון על בית משפט לשקול בבואו ל דון בבקשה לעיכוב דיון, קל וחומר בבואו להחליט בנוגע למחיקת עילות, ולכן יש לטעמם של המבקשים לבטל את ההחלטה מיום 13.10.19.

כמו-כן טוענים המבקשים, שיש להעדיף את הדיון בתובענה הייצוגית בבית-המשפט המחוזי, שכן הנושא הנדון נוגע לקבוצה גדולה של בעלי דין, והעמדות של שאר בעלי הדירות שבבניין אינן מיוצגות בבית-משפט קמא, ולכן עלול להיפגע עקרון הצדק הטבעי של שאר בעלי הדירות.

עוד שואלים המבקשים מה יהא מעמדה של הכרעה שיפוטית בבית-משפט קמא בעניין עילות הרישום, בכל הנוגע לתובענה הייצוגית, ומה יקרה אם תהיינה מסקנות סותרות?

מוסיפים המבקשים, שכאשר הוגשה התובענה העיקרית במאי 2013 הם היו מודעים לעובדות שהיו קיימות אז, וכאשר הוגש כתב התביעה המתוקן (מס' 2) בינואר 2016 הם היו מודעים לעובדות שהיו ידועות נכון לאותו מועד, ואולם , במועדים הנ"ל לא היה קיים עדיין צו רישום הבית המשותף שנחתם לראשונה במרץ 2016 והובא לידיעת המבקשים לקראת סוף 2016.

בשנת 2017 ביקשו המבקשים לתקן את צו רישום הבית המשותף, והתיקון טרם הסתיים עד היום.

לטענת המבקשים, חלק ניכר מן העובדות הנוגעות לעילות הרישום לא נוצרו עדיין שעה שהוגש כתב התביעה המתוקן (מס' 2), ואף לא כאשר הגישו המבקשים את תצהירי העדות הראשית שלהם (ספטמבר 2018), כגון, החלטתה של המפקחת על רישום המקרקעין לפיה על המבקשים להגיש תובענה אזרחית בעניין תיקון צו הרישום.

מוסיפים המבקשים, שכאשר הם הגישו את התובענה הייצוגית בעילות הנוגעות לצו רישום הבית המשותף, שחלקן זהות לעילות הרישום בתביעה המתנהלת בבית-משפט קמא, הם החליטו לזנוח את העילות הללו בבית-משפט קמא, על-מנת שלא לדון באותן עילות בשתי ערכאות, וזו גם הסיבה מדוע לא הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה בבית-משפט קמא באופן שישקף את מלוא העובדות החדשות הנוגעות לעילות הרישום.

טוענים המבקשים, שבכך הם פעלו בהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון, הנוגעת בדבר (ע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בע"מ , פ"ד מב(4) 805).

עוד טוענים המבקשים, כי בישיבת ההוכחות האחרונה בבית-משפט קמא (ביום 2.5.19), קבע בית-משפט קמא כי:

"התובעים ידאגו לעדכן את בית-המשפט ואת הצדדים האחרים לגבי העניינים שהדיון בהם מתייתר לאור הגשת התובענה הייצוגית".

לכן, בכל הנוגע לעילות הרישום, ועל-יסוד החלטתו הנ"ל של בית-משפט קמא, לא ביקשו המבקשים את תיקון כתב התביעה, והוספת ראיות, שהרי כל מה שהוטל עליהם לעשות הוא לעדכן את בית-המשפט והצדדים האחרים בדבר העניינים שהדיון בהם מתייתר, ובית-משפט קמא הרי ציין בהחלטה שעל המבקשים "לעדכן", ולא "לבקש".

מעירים המבקשים, כי הם הכתירו את כותרת בקשתם כ:"בקשה למחיקת עילות מסוימות בעקבות התובענה הייצוגית", ויתכן שהדבר היה שגוי, הואיל ולמעשה צריך היה להכתיר את כתב בית הדין שהוגש כ"עדכון" או "הודעה" בדבר העניינים שהדיון בהם התייתר לאור התובענה הייצוגית.

לכן, לטעמם של המבקשים, החלטת בית-משפט קמא: " אינני נעתרת לבקשה", הגם שאינה מנומקת, היא למעשה חסרת פשר, ככל שמדובר בעדכון בלבד מצד המבקשים, כאמור בהחלטה מיום 2.5.19 ולא בהגשת בקשה.

עוד מלינים המבקשים על-כך, שבית-משפט קמא לא ציין, מה אמורים הם לעשות משוויתרו על עילות מסוימות בתביעתם, על בסיס החלטתו הקודמת של בית-משפט קמא (לפיה על התובעים לעדכן את בית-המשפט ואת הצדדים האחרים לגבי עניינים שהדיון בהם מתייתר לנוכח הגשת התובענה הייצוגית).

תוהים המבקשים מה סמכותו של בית-משפט קמא לכפות עליהם בהליך אזרחי עילות שהם מצהירים כי הם התייתרו מחמת הדיון בהם בהליך אחר, ולטעמם של המבקשים, נראה שבית משפט קמא חרג בכך מסמכותו.

מציינים המבקשים, שאם ייקבע כי בית-משפט קמא מוסמך לכפות את עילות התביעה בנושא רישום הבית המשותף על המבקשים, הרי שהדבר יאלץ את המבקשים לבקש את תיקון כתב התביעה והגשת ראיות נוספות בכל הנוגע לעילות רישום הבית המשותף, מה שיסרבל את ההליך, וייצור מצב בלתי יעיל ובלתי רצוי בכל הנוגע לאפשרות של החלטות שיפוטיות סותרות.

עוד מציינים המבקשים, כי החלטתו של בית-משפט קמא מיום 13.10.19, לפיה אין בית-משפט קמא נעתר לבקשתם, סותרת את החלטתו הקודמת מיום 2.5.19, שבה הורה למבקשים לעדכן את בית-המשפט בדבר הנושאים שהתייתרו עקב התובענה הייצוגית, ולכן יש לבטל את ההחלטה מיום 13.10.19.

לטענת המבקשים, ובשים לב לפסיקתו של בית-המשפט העליון ב-ע"א 184/77 שגיב ואח' נ' עו"ד וולובלסקי, פ"ד לב(1) 265, בעמ' 271, לא היה רשאי בית-משפט קמא לבטל או לשנות את החלטתו הקודמת מיום 2.5.19, וכן מציינים המבקשים שחובתו של בית-המשפט היא לנמק את החלטותיו, קל וחומר מקום בו הוא מבטל החלטה קודמת שנתן.

מוסיפים המבקשים, כי ההליך המשפטי הוא הליך דינמי, ומשנמשך ההליך בענייננו 6 שנים, הרי משתנה במהלכו לעתים המצב העובדתי באופן משמעותי, כפי שקרה במקרה שבפנינו.
שינוי מצב עובדתי מאפשר עדכון מקביל של ההליכים המשפטיים על דרך של תיקון כתבי טענות, הוספת ראיות, או נקיטת הליכים חדשים.
משנוקט בעל דין בהליכים משפטיים חדשים, מחייב הדבר לעדכן את ההליכים הקיימים כדי שלא תיווצר כפילות בהליכים.

מציינים המבקשים, שכל בעל דין יכול במהלך סיכומיו להחליט שהוא מוותר על עילות מסוימות מסיבות שונות, ומשאין בית-משפט קמא נדרש להכריע באותן עילות, הרי אין לבית-המשפט סיבה מוצדקת לכפות על התובעים עילות שהם החליטו לוותר עליהן, קל וחומר כשהסיבה לוויתור היא מניעת כפל הליכים.

בענייננו, כך לטעמם של המבקשים, חלוף הזמן ושינוי המצב העובדתי הכתיבו את הגשת התובענה הייצוגית, ומשזו הוגשה ומתנהלת בערכאה גבוהה יותר (בית-המשפט המחוזי), הרי שיש הצדקה עניינית ואף מהותית למחיקת העילות הזהות בתביעה המתנהלת בבית-משפט קמא.

על יסוד כל אלה, עותרים המבקשים לכך שבית-משפט זה יורה על ביטול החלטת בית-משפט קמא מיום 13.10.19, ויקבע ששלוש עילות הרישום הנדונות בתובענה הייצוגית יתייתרו מן התביעה שבבית-משפט קמא.

י"א. התבקשה תגובת המשיבים.

ביום 3.12.19 הוגשה תגובת הקבלן, אשר טוען שממועד הגשת התובענה, הייתה התעלמות מודעת מצד המבקשים מכל כלל פרוצדורלי, ומהחלטותיו השונות של בית-משפט קמא, עד כי ביום 27.2.14 הורה בית-משפט קמא למחוק את התביעה, כשפסק-הדין של המחיקה בוטל בהמשך (עיינו: ע"א (מחוזי חיפה) 39136-10-14 מיום 1.3.15).

הקבלן מפרט בתגובתו לבקשת רשות הערעור את התנהלות ההליכים בבית-משפט קמא, ומוסיף, בין היתר, שבתום ישיבת ההוכחות מיום 2.5.19 הודיע המבקש בשם המבקשים, שהוא הגיש בשמה של המבקשת (ובעל דירה נוסף) תובענה ייצוגית כנגד הקבלן, ולנוכח האמור ביקש דחי ית מועד הגשת הסיכומים עד לשלב שיקבל את תגובת הקבלן לתובענה הייצוגית, ואזי ניתן יהיה להודיע לבית-המשפט שהמבקשים מסירים מן התביעה נשוא הדיון כאן את הנושאים הקשורים לתובענה הייצוגית, ואולם ב"כ הקבלן הודיע כי הוא מתנגד לכל שינוי בתביעה, ובית-משפט קמא החליט בתום הדיון מיום 2.5.19 שעל המבקשים לעדכן את בית-המשפט ואת הצדדים האחרים לגבי העניינים שהדיון בהם מתייתר לנוכח התובענה הייצוגית, וזאת עד 5.7.19.

מוסיף ב"כ הקבלן, שהמבקשים הודיעו (ביום 22.7.19), שהם מבקשים למחוק את העילות של:

העיכוב ברישום הבית המשותף והעברת הדירות בטאבו,
המחסור בחניות אורחים,
העברת 18 חניות אורחים שבחניון מן החניות הצמודות של הבניין נשוא הדיון לבעלי דירות בבניין שכן.

מעיר ב"כ הקבלן, שהתובענה הייצוגית הוגשה חרף התנגדותם של נציגויות הבתים המשותפים שבפרויקט אשר הודיעו לבית-המשפט, הדן בתובענה הייצוגית, שהם מתנגדים לתביעה הייצוגית, ולכך שהמבקש ייצג אותם.

מציין הקבלן, שבפנייתם של המבקשים לבית-המשפט מיום 22.7.19, נכתב כך (בסעיף 4) :

"ככל שתאושר המחיקה, עילות אלה לא ייכללו בסיכומי התובעים"

מכאן, שהמבקשים עצמם לא סברו שמוקנית להם זכות בלתי מוגבלת לגרוע עילות תביעה מן התביעה שהם הגישו כנגד המשיבים.

מוסיף הקבלן, שבכתב התביעה המתוקן מס' 2, שהוגש על-ידי המבקשים, טענו הם שנגרמה לדירתם ירידת ערך בשיעור של 4% מערך דירתם, עקב המחסור בחניות אורחים, והעברת 18 חניות אורחים לבעלי דירות בבניין שכן.
כמו-כן טענו, כי נגרמה לדירתם ירידת ערך עקב אי-רישום הבית המשותף, בשים לב לחוות-דעת שמאית שצורפה.
שתי עילות אלה, כך טוען ב"כ הקבלן, זכו להתייחסות מפורטת בתצהירים שהוגשו מטעם המבקשים, ובהם פירטו את הנזק שנגרם לדירתם, הן כתוצאה ממכירת החניות, ומן המחסור בחניות אורחים, והן בכל הנוגע לסוגיית רישום הבית המשותף.

המשיבים, כך מציין ב"כ הקבלן, נאלצו להשיב על טענות המבקשים בגין עילות אלה, והקבלן התייחס בתצהירו, הן לנושא חניות האורחים, והן לנושא רישום הבית המשותף, ואף מרבית התצהיר מטעם עורכי הדין נועד להבהיר את הליך רישום הבית המשותף בפרויקט.

נוכח האמור, התנגדו המשיבים לבקשתם של המבקשים למחוק עילות תביעה אלה ערב המועד שנקצב להגשת סיכום טענות המבקשים.

בהתייחס לטענת המבקשים שהחלטת בית-משפט קמא אינה מנומקת, טוען ב"כ הקבלן, שבית-משפט קמא קבע , כי הנמקתו מבוססת על הנימוקים שפורטו בתגובות של המשיב ים ביחס לבקשתם של המבקשים, וזו דרך הנמקה מקובלת.
כמו-כן התייחס בית-משפט קמא בהחלטתו למועד (המאוחר) בו הוגשה בקשת המבקשים.

באשר לטענת המבקשים שעומדת להם הזכות למחוק את העילות נשוא הדיון מתביעתם על-מנת שאלה תתבררנה במסגרת התובענה הייצוגית, שהבקשה לאישורה הוגשה ביום 18.4.19, מעיר הקבלן , שאילו סברו המבקשים, שהעילות שהם מבקשים למחוק במועד מאוחר זה הוכחו על-ידם בפני בית-משפט קמא, לא הייתה להם סיבה אמיתית לבקש את מחיקתן, שהרי אילו סברו כי עלה בידם להוכיח את תביעותיהם, הרי פסק-דין כנגד הקבלן באותן עילות היה משרת את התובענה הייצוגית שהגישו.

לטעמו של הקבלן, יש לראות בבקשתם של המבקשים למחיקת עילות אלה נסיון להשיג פורום משפטי חדש, שבו תתבררנה תביעותיהם מחדש לאחר שנים שאלה התבררו במסגרת התביעה כנגד המשיב ים. טוען הקבלן, שהמבקשים ידעו, כי לא עלה בידם להוכיח כדבעי את העילות שהם ביקשו למחוק, ולכן, הם הגישו תובענה ייצוגית, שלטעמו של הקבלן אינה מבוססת, והיא הוגשה בניגוד מוחלט לדעתם של מרבית דיירי הבניין, וזאת זמן קצר טרם המועד בו אמור היה להסתיים הדיון בתיק שבבית משפט קמא.
לטענת הקבלן, לא הציגו המבקשים כל סיבה מתקבלת על הדעת מדוע הוגשה בקשתם רק על סף סיום התיק, ואף לא הציגו סיבה מתקבלת על הדעת מדוע הוגשה התובענה הייצוגית רק כעת.
כמו-כן, לא הבהירו המבקשים מדוע התנהלו עם עילות תביעה כנגד המשיבים בבית-משפט קמא אם חשבו שאלה תביעות שראוי לבררן בתובענה ייצוגית.

מדגיש ב"כ הקבלן בטיעוניו, שאין לתובע זכות מוקנית למחוק עילות מתביעתו, לאחר שזו הוגשה.

טוען ב"כ הקבלן, כי זכאי תובע להגיש בקשה להפסקת תובענה, בהתאם לתקנה 154 של תקנות סדר הדין האזרחי, ושיקול הדעת האם להיענות לבקשה כזו אם לאו, נתון לבית-המשפט, ולעניין זה מפנה ב"כ הקבלן לעניין רוזין ולעניין צ'רקסוב.

לסיכום הדברים טוען ב"כ הקבלן, שבקשת המבקשים למחיקת שלוש עילות התביעה הוגשה בדיוק במועד שבו היה עליהם להגיש את סיכומיהם, וברי שהמבקשים לא הוכיחו את תביעותיהם כנגד המשיבים, ואילו המבקשים סברו אחרת, הם לא היו מגישים בקשה כזו.

לטעמו של הקבלן, בקשתם של המבקשים נועדה לחמוק מתוצאות ההתדיינות בפני בית-משפט קמא, ולהתחיל מחדש את תביעתם בפני ערכאה אחרת, בנסיון למצוא פורום משפטי חדש. עוד מעיר ב"כ הקבלן, שהגשת בקשתם זו של המבקשים הייתה חוליה בשרשרת של שימוש לרעה בהליכים משפטיים מצד המבקשים (כך לטענתו).

נוכח האמור, סבור ב"כ המבקשים, שהחלטת בית-משפט קמא מיום 13.10.19 בדין יסודה, ולטעמו יש אפוא לדחות את בקשת רשות הערעור.

י"ב. ביום 8.12.19 הוגשה תגובת עורכי-הדין לבקשת רשות הערעור, המצטר פים לטענותיו של הקבלן, וטוענים, כי בפועל בקשתם של המבקשים למחוק את עילות התביעה נשוא הדיון מאיינת את התביעה כלפי עורכי-הדין ומצדיקה את דחיית התביעה בבית-משפט קמא כנגד עורכי-הדין.
לטעמם, היענות לבקשתם של המבקשים עלולה לגרום לכך, שכאשר תידחה בקשת המבקשים לאשר את התובענה הייצוגית , או אם תידחה עניינית התובענה הייצוגית, עלולים ה מבקשים לחזור ולהעלות את תביעתם תוך גרימת עינוי דין ממשי לעורכי-הדין ולפגיעה בש מם הטוב של עורכי-הדין במשרד.
לטעמם של עורכי-הדין, לא היססו המבקשים מלנקוט בכל דרך אפשרית למשוך ולסרבל את ההליך.

י"ג. לאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם של באי-כוח הצדדים בפני בית-משפט קמא, להחלטותיו של בית-משפט קמא מיום 2.5.19 ומיום 13.10.19, בקשת רשות הערעור, על נספחיה, תגובת הקבלן ותגובת עורכי-הדין, מסקנתי היא שיש לדחות את בקשת רשות הערעור.

י"ד. המבקש טוען, בין היתר, שקיימת סתירה בין החלטת בית משפט קמא שניתנה ביום 2.5.19 (עמ' 81 לפרוט') בה נכתב:

"התובעים ידאגו לעדכן את בית המשפט ואת הצדדים האחרים לגבי העניינים שהדיון בהם מתייתר לאור הגשת התביעה הייצוגית, עד ליום 5.7.19" .

וזאת, לעומת ההחלטה מיום 13.10.19, נשואת בקשת רשות הערעור , בה קבע בית משפט קמא , שנוכח סיום הבאת פרשות הצדדים וסיום שלב החקירות, אין הוא נעתר לבקשה למחיקת שלוש העיל ות.

אינני סבור ששתי ההחלטות סותרות זו את זו.

ההחלטה מיום 2.5.19 ניתנה לקראת סיום ישיבת ההוכחות, לאחר שהמבקש הודיע לבית משפט קמא, כי הוא מבקש דחייה בהגשת הסיכומים עד שיקבל את תגובת הקבלן לתובענה הייצוגית, ואזי יוכל המבקש להודיע לבית המשפט שהוא מסיר את הנושאים הקשורים לתובענה הייצוגית מן התביעה, ויצמצם את המחלוקת בתיק זה.

לאחר הודעה זו נשמעו טיעונים קצרים מפי באי כח הצדדים ובית משפט קמא החליט כאמור, שהמבקשים ידאגו לעדכן את בית המשפט, כאמור כבר לעיל.

לא היה בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט קמא ביום 2.5.19 כדי להכריע בבקשה למחיקת הנושאים הקשורים לתובענה הייצוגית מן התביעה המתבררת בפני בית משפט קמא, אלא שבית משפט קמא נעתר לבקשתו של המבקש שיינתנו שישים ימים נוספים להגשת הסיכומים מטעמו תוך מתן אפשרות למבקשים לעדכן את בית המשפט ואת הצדדים האחרים לגבי העניינים שהדיון בהם מתייתר נוכח הגשת התביעה הייצוגית.

נזכור שבאותה שעה, כפי שהמבקש עצמו ציין לפרוטוקול, טרם התקבלה תגובת הקבלן לתובענה הייצוגית . המבקשים אף לא פירטו בפני בית משפט קמא מה הם הסעיפים הספציפיים המדויקים שהם מבקשים למחוק מתביעתם נוכח הגשת התובענה הייצוגית , ממילא באותה ישיבה אף לא הוגשה תגובה מפורטת ומנומקת מטעם הקבלן, למעט טענתו של ב"כ הקבלן שעיקרה היה, כי משהגישו המבקשים את תביעתם, חייבת היא להתברר לפי כללי בית המשפט, וכי ראוי שהתיק יסתיים בזמן (עמ' 81 לפרוט').

זאת ועוד, מעיון בבקשתם של המבקשים למחיקת עילות מסוימות עקב הגשת התובענה הייצוגית, עולה, שהמבקשים ציינו בסעיף 4 של בקש תם: "ככל שתאושר המחיקה, עילות אלה לא ייכללו בסיכומי התובעים".

מכאן, נראה, שגם לדעת המבקשים הייתה בקשת המחיקה שלהם מותנית באישורו של בית משפט קמא.

ט"ו. בבקשת המחיקה שהגישו המבקשים, פורטו העילות הספציפיות והמוגדרות שבדעתם למחוק מתביעתם מן הטעם שאלה תידונה במסגרת בקשת אישור התובענה הייצוגית שהו גשה (כנגד הקבלן) לבית המשפט המחוזי. הגשתה של בקשת מחיקה זו איפשרה את קבלת תגובתם של המשיבים, מחד גיסא, ותשובת המבקשים לתגובת המשיבים, מאידך גיסא.
זה היה אפוא השלב שבו יכול היה בית משפט קמא להכריע בעניין בקשת המחיקה כפי שהונחה בפניו.

לכן, אין לקבל את הטענה בדביר סתירה בין החלטת בית משפט קמא מיום 2.5.19 לבין ההחלטה מיום 13.10.19.

ט"ז. לעיצומו של עניין, לא שוכנעתי כי נפלה שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא שלא להיענות לבקשת המחיקה של המבקשים.
הגם שבקשתם של המבקשים, כפי שהוגשה לבית משפט קמא , הוגדרה כבקשה למחיקת עילות מסוימות, הרי למעשה המדובר בבקשה להפסקת תובענה לפי תקנה 154 של תקנות סדר הדין האזרחי. הטעם לכך, הוא שכאשר מוגשת תובענה אין התובע עצמו רשאי לבקש את מחיקתה, אלא כמובן משניתנת הסכמת הצד שכנגד.

ככלל, תיעשה מחיקת התובענה או לפי תקנה 100 של תקנות סדר הדין האזרחי (מחיקה על הסף), בהתקיים אחד מן הנימוקים המפורטים באותה תקנה, או כאשר בית המשפט רואה לנכון להורות על מחיקת התובענה מחמת חוסר מעש לפי תקנה 156 של תקנות סדר הדין האזרחי.

במקרה נשוא הדיון כאן, שעה שהמבקשים עותרים למחיקה של שלוש מן העילות נשוא התובענה, וכאשר המשיבים מתנגדים לבקשה זו , חלה תקנה 154 של תקנות סדר הדין האזרחי, כאשר בס"ק א' נכתב:

"רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובעה, או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על-כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת". (ההדגשה שלי – י.ג.) .

י"ז. מפסיקת בתי המשפט עולה כי:

"אמור מעתה, שעל פי הדין, כפי שהוא כיום, אין בעל דין שהגיש תובענה יכול עוד להפסיק את ההליך על דעתו שלו בלבד, בלי שתהיינה לכך השלכות או תוצאות מזיקות לתובע, אלא שהליך כזה מחייב הגשת בקשה והכרעת בית משפט, אם למחיקת התובענה, בתנאים או ללא תנאים, ואם בדחיית התובענה" (ע"א 746/88 אמנון בוזגלו ואח' נ' יגאל אוחנה ואח', פ"ד מה(3) 690, בעמ' 693 (להלן: "עניין בוזגלו").

בהמשך, שם, בעמ' 694-695, מציין בית המשפט העליון, את הגורמים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה להפסקת התובענה.
הגורם האחד, כמצוין שם , הוא שלא תינתן רשות להפסקת תובענה, על-מנת להגישה מחדש, אם יש בכך כדי לשלול מן הנתבע יתרון שכבר השיג , ואם עקב הפסקת התובענה צפויה לנתבע התדיינות נוספת.
הגורם השני, כפי שצוין שם: "הפסקת ההליכים אינה צריכה לשמש פתח לשימוש לרעה בהליכי משפט".

י"ח. עיינו גם ב-רע"א 3876/09 ח'שיבון נ' ח'שיבון (25.8.09), בפיסקה ח' :

"במישור המשפטי הכללי, הפסקת תובענה לפי תקנה 154 ("רצה תובע ... להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו, כולה או מקצתה ...") אינה הליך של מניה וביה; היא טעונה תשומת לב מצד בית המשפט לזכויות הנתבע, העלולות להיפגע על-ידיה (ראו ע"א 579/90 רוזן נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 745 (השופט - כתארו אז – מ' חשין); וינוגרד, תקנות סדרי הדין האזרחי, מה' 4, 257; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 10, 2009), 302; קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין האזרחי (מה' 15, 2007), 657). דעת לנבון נקל, כי משנגרר הנתבע להליכים ובינתיים רכש לו יתרון בתוכם, וניתן לשער כי לא אחת אותו יתרון הוא הוא העילה לבקשת ההפסקה על-ידי התובע, יש לנהוג זהירות שיפוטית בטיפול בבקשה. ואכן הלכה היא, "כי הפסקת ההליכים אינה צריכה לשמש פתח לשימוש לרעה בהליכי משפט, וכי אין, כמו כן, להתיר, שתקופח עקב ההפסקה זכות מהותית או דיונית אחרת, אותה רכש הנתבע" (ע"א 302/83 חשולי הכרמל בע"מ נ' נסחלהטשווילי, פ"ד לט(2) 831, 834 - הנשיא שמגר; וראו גם ע"א 491/77 החברה לבנין ולעבודות ציבוריות נ' גלעד עפרון קבלני פתוח בע"מ, פ"ד לא(3) 515)"(ההדגשה שלי – י.ג.).

י"ט. כך גם רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' יעקב קבודי (8.7.12), פיסקה 6:

"הפסקת התובענה מסורה לשיקול דעת בית המשפט. השיקול המרכזי אותו ישקול בית המשפט, כשהוא בוחן בקשת תובע להתיר לו להפסיק את התובענה, הוא, באיזו מידה ההפסקה תפגע בנתבע ואינה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. כך יתכן, כי במהלך הדיון בתובענה הראשונה רכש הנתבע יתרון כלשהו וכל מטרתו של "בהפסקת התובענה, היא לגרום לביטולו של אותו יתרון (ע"א 746/88 בוזגלו נ' אוחנה פ"ד מה(3) 690 (1991))". (ההדגשה שלי – י.ג.).

כ. עיינו עוד ברע"א 7070/14 עזבון המנוח אבו ליל ז"ל ואח' נ' עז בון המנוח אלפהום ז"ל (14.1.15) בפסקה 10: (להלן: "ענין אבו ליל").

"על-פי הפסיקה אפוא, יש לבחון את הבקשה להפסקת התובענה מבעד לפריזמה של הגינות וצדק. בהחלט יתכן כי במהלך הדיון בתובענה הראשונה רכש הנתבע יתרון כלשהו וכל מטרתו של התובע בהפסקת התובענה, היא לגרום לביטולו של אותו יתרון (עניין קבודי, פסקה 6). יתרון זה עשוי להיות ממצא עובדתי מסויים שנקבע לטובת הנתבע, חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אשר מסקנותיה אינן נוחות לתובע, או רצון בהחלפת המותב הדן בתיק. לעיתים עצם הגשת התביעה מאפשרת לתובע לקבל סעד ביניים אשר פוגע ביריבו פגיעה של ממש (זוסמן, 477)".

וכן בפסקה 11:

"גם לשלב שבו מצוי הדיון יש משקל בהחלטה. בעניין רוזין עמד המשפט לפני סיומו, בזמן שהגיש התובע את הבקשה להפסקת התובענה. בית משפט זה (כב' השופט מ' חשין) הצדיק את דחיית הבקשה, בצטטו את דבריו של הלורד צ'יטי, לפיהם מקום בו ההליכים הגיעו לשלב מסויים, אין לאפשר לתובע שהביא את עניינו לפני בית המשפט ונוכח שאין הדין נוטה לטובתו, להתחמק מבעד לדלת צדדית על מנת למנוע הכרעה (עניין רוזין, 745). עוד קבע בית המשפט באותו עניין כי "אין זה צדק שכך יינתן לו לשקול - בסיומה של התדיינות - את סיכוייו לזכות במשפט, ובהתאם להערכתו תופסק התובענה רק כדי שיוכל לחזור לאחר מכן לבית-משפט באון נעורים מחודש". (ההדגשה שלי – י.ג.).

כ"א. בית המשפט העליון עמד בעניין אבו ליל גם על האינטרס הציבורי , שחייב אף הוא לעמוד לנגד עיני בית המשפט בבואו להכריע בגורלה של בקשה להפסקת תובענה.

עיינו, שם, בפסקה 12:

"לשיקולים נכוחים אלו אוסיף עוד מדעתי, כי בהחלטה בבקשה להפסקת תובענה לא נפקד גם מקומו של האינטרס הציבורי, למניעת השחתה לריק של זמן שיפוטי יקר. אינטרס מערכתי זה לניצול נכון של המשאבים המוגבלים אינו כלכלי גרידא, אלא מגלם ושומר על זכותם החוקתית לגישה לערכאות של בעלי הדין כולם. בתובענה שבה הושקעו משאבים רבים, הן של הצדדים, הן של בית המשפט, והיא בשלה (או כמעט בשלה) למתן פסק דין, מן הראוי גם לשקוד על כך שפרות ההשקעה לא ירדו לטמיון (ראו גם עע"מ 10089/07 אירוס הגלבוע בע"מ נ' ברוך, פסקה 3 (5.4.2011), אם כי שם ניתן משקל גם לחשיבות הציבורית בהכרעה במחלוקת לגופה)." (ההדגשה שלי – י.ג.).

כ"ב. בענייננו, עסקינן בתובענה שהוגשה לבית משפט קמא מלפני כשש שנים. הבקשה למחיקת חלק מעילות התביעה הוגשה לאחר שכבר הסתיימה שמיעת הוכחות הצדדים, כמצוין בהחלטת בית משפט קמא מיום 13.10.19, וכאשר בשלב הנוכחי על הצדדים להגיש את סיכומיהם על-מנת שבית משפט קמא יוכל ליתן את פסק הדין בתיק.

מכאן, שהפסקת התובענה בחלק מן העילות, באופן שלא ימנע מן המבקשים להמשיך בעתיד בניהול הליך משפטי בגין עילות התביעה שהופסקו, יש בה הן משום פגיעה באינטרס של המשיבים כי ההליך יגיע לסיומו, נוכח התקופה הארוכה שחלפה מאז שנפתח ההליך המשפטי, והן פגיעה באינטרס הציבורי, כמוסבר בדברי בית המשפט העליון בעניין אבו ליל (בפסקה 12).

כ"ג. לא נעלמו מעיניי טענות נוספות שהעלו המבקשים.
כך הטענה, האם יעלה על הדעת שפסיקת בית משפט השלום תכתיב את תוצאות התובענה הייצוגית המתנהלת בבית המשפט המחוזי?
סבורני, שפסיקת בית משפט השלום לא יהא בה כדי להכתיב את תוצאות הליך התובענה הייצוגית, שהרי פסיקת בית משפט השלום בתיק זה תכריע בין שני המבקשים , מחד גיסא, לבין הקבלן ועורכי הדין, מאידך גיסא, שהם, והם בלבד, בעלי הדין בתיק המתנהל בבית משפט השלום, מה שאין כן לגבי שאר חברי הקבוצה אשר בשמם הוגשה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

אוסיף, שבשלב הנוכחי התקיימה בבקשת האישור, שהוגשה באפריל 2019, ישיבת קדם משפט אחת.
קדם משפט נוסף קבוע לחודש מרץ 2020.
המדובר נכון לעת הזו בבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
רק לאחר (וככל) שתינתן החלטה המאשרת את התובענה כייצוגית, יתקיים הדיון בתובענה הייצוגית לגופה, כך שמדובר בהליך עתידי שמטבע הדברים אינו לתקופה קצרה.

כ"ד. משלא נפלה שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 13.10.19, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב מס' 1 (הקבלן), שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ (כולל מע"מ), וכמו כן לשלם למשיב ים מס' 2 (עור כי הדין) שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ (כולל מע"מ).

מזכירות בית המשפט תעביר מתוך העירבון שהפקידו המבקשים בבית משפט זה, את סכומי שכר הטרחה שנפסקו לעיל לידי ב"כ המשיב מס' 1, ולידי ב"כ המשיב ים מס' 2.

יתרת העירבון תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי המבקש מס' 1, עבור המבקשים.

על מזכירות בית המשפט להמציא את העתק ההחלטה אל:

  1. המבקשים, באמצעות משרד עו"ד אביעד ויסולי, חיפה.
  2. ב"כ המשיב מס' 1, משרד עו"ד גיא אטיאס, חיפה.
  3. ב"כ המשיבים מס' 2, משרד עו"ד יוסף נחשון, חיפה.

ניתנה היום, כ "ו כסלו תש" ף, 24 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.