הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 50535-09-20

בפני
כב' השופט י. גריל, שופט עמית

המבקשת:

בולוס מהא
ע"י ב"כ עוה"ד אדוארד שחאדה

נגד

המשיב:

המשיבים הפורמליים:
1. אשרף שאהין
ע"י ב"כ עוה"ד סאבא שחאדה

2. נמר חביב חנא שאהין
3. פהד אסכנדר אסעד סעיד
4. בולוס שאהין
5. לילה יעקוב
6. דומיה שאהין
7. דיב שאהין
8. ח'אלד שאהין
9. טארק שאהין

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בעכו (כב' השופט ו. חאמד) מיום 17.9.20, בת.א. 60923-07-20, לפיה ניתן צו מניעה זמני האוסר לעשות דיספוזיציה בזכויותיה ם של המבקשת ו/או המשיבים הפורמאליים בחלקה 37 בגוש 18793 בתחום השיפוט של המועצה המקומית אבו-סנאן (להלן: "החלקה") וכן אוסר על המבקשת לבצע כל עבודות בנייה או פעולה אחרת הגורמת לשינוי בשטח.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין, כעולה מהחלטת בית-משפט קמא הן אלה:

המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב"), הגיש לבית משפט קמא תובענה למתן סעד של פירוק שיתוף במקרקעין ובו-זמנית בקשה למתן צו מניעה זמני לאסור על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה בחלקה, לרבות ביצוע עבודות בנייה, וכן להורות על רישום הערת אזהרה בהתאם, וביום 28/7/20 ניתן צו זמני כמבוקש, וזאת עד לקיום דיון במעמד הצדדים.

השטח הכולל של החלקה הוא 2,322 מ"ר והבקשה נשוא הדיון מתמקדת במגרש שהוא חלק מן החלקה הנ"ל. שטח מגרש זה הוא 513 מ"ר בערך.

הן המשיב והן המבקשת וכמו כן שאר המשיבים רשומים כבעלי הזכויות בחלקה הנ"ל. חלק הארי של החל קה, הופקע על ידי המועצה המקומית עוד בינואר 2000 . המגרש הנ"ל נשוא הדיון, הוא החלק שהזכויות בו לא הופקעו לטובת המועצה המקומית.

בשנת 2013, ניתן למבקשת היתר בנייה להקים מבנה על מגרש זה.

המחלוקת הנטושה בין הצדדים, נוגעת לזכויות הנטענות של המשיב ושל המבקשת במגרש נשוא הדיון. המשיב טוען, שהוא וכל המשיבים (כמו גם המבקשת), הם הבעלים המשותפים של הזכויות במגרש זה ולכן אסור על המבקשת לבצע כל עבודת בנייה או פעולה אחרת במגרש שעלולה לסכל ביצוע פסק דין עתידי לפירוק שיתוף.

לעומת זאת טוענת המבקשת, שהיא הבעלים היחיד של הזכויות במגרש זה ולכן יש לאפשר לה להמשיך בביצוע עבודות ההכשרה והבנייה, בהתאם להיתר הבנייה שברשותה.

ג. בפני בית-משפט קמא טען המשיב , שתביעתו הוגשה לאחר שגילה כי החלו להתבצע עבודות בנייה בחלקה. לטענתו, לאחר שהמועצה המקומית הפקיעה שטחים בחלק הארי של החלקה לטובת סלילת כבישים עירוניים (בשנת 2000), נותר לשאר הבעלים הרשומים בחלקה, שטח נטו בהיקף של 541 מ"ר בערך, שהוא למעשה המגרש נשוא התביעה.

טענת המשיב היא, שהמבקשת קיבלה היתר בנייה לביצוע עבודות בנייה במגרש מבלי שיידעה את השותפים האחרים כפי שנדרש בתקנה 36 של תקנות התכנון והבנייה [רישוי בנייה] תשע"ו - 2016, והחלה לבצע את העבודות.
נוכח האמור, פנה המשיב לוועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה במטרה להביא לביטול היתר הבנייה והדיון בבקשה מתנהל כיום.
כמו-כן טען המשיב, שהמבקשת לא הציגה כל ראייה שהיא קיבלה את מלוא זכות הבעלות על הזכויות במגרש, והעובדה שהיא הייתה היחידה שהגישה התנגדות לתכנית המתאר שפורסמה והתנגדותה להפקעת שטחים בחלקה התקבלה, אינה מקנה לה זכות בלעדית בחלק שלא הופקע, דהיינו המגרש, ואינה מבטלת את זכויות שאר הבעלים המשותפים. זאת , משום שמנסח הרישום עולה, שהערת האזהרה על קיומה של ההפקעה רשומה על החלקה כולה ולא על זכויות חלק מן הבעלים, ומכאן שהפקעת חלק הארי של החלקה בוצעה מתוך החלקה כולה, ולא באופן סלקטיבי מבעלים כזה או אחר.

באשר לטענת המבקשת שהבעלים האחרים, כולל המשיב, קיבלו פיצוי מן המועצה המקומית בגין ההפקעה, טוען המשיב, שגם אם שולמו פיצויים (טענה אותה הוא מכחיש), הרי שתשלום הפיצוי הוא בגין האחוז שהופקע, ואילו מה שנותר לאחר ההפקעה, שייך לכל הבעלים בחלקה, כל אחד בהתאם לחלקו היחסי בקרקע.

עוד טען המשיב, שתכנית חלוקה ללא הסכמת כל הבעלים המשותפים, אינה מהווה הכשר לשלול את זכויותיהם של השותפים שלא נ תנו הסכמה לתכנית החלוקה. לגרסת המשיב, פעלו המבקשת או מי מטעמה, בשיטות הסתרה באשר לאישור התשריט התכנוני ללא הסכמת שאר הבעלים, לצורך השגת היתר בנייה בחלקה.

ד. לעומת זאת טענה המבקשת בפני בית-משפט קמא, שלא עלה בידי המשיב להצביע על קיום השיקולים הנדרשים לצורך היענות לבקשה לסעד זמני: קיום זכות לכאורה, שמירה על המצב הקיים, תום לב, ניקיון כפיים ומאזן הנוחות.

לטענת המבקשת, זכותו של המשיב בחלקה פגומה, הואיל והוא הגיש את תביעתו בהסתמך על נסח הרישום, בעודו מעלים מבית המשפט שהזכות שלו הופקעה, שהוא כלל לא התנגד להפקעה, וככל הנראה, קיבל פיצוי בגין ההפקעה, כמו גם שאר השותפים המקוריים בחלקה.

לטענת המבקשת, לא החזיק המשיב מעולם בחלקה או בחלק ממנה, לא לפני ההפקעה ולא לאחריה, וזכויותיהם של כל הבעלים בחלקה הופקעו, למעט זכויותיה של המבקשת, הואיל והיא היחידה שהגישה ביום 28/1/00 התנגדות להפקעה והתנגדותה התקבלה, כעולה מן המסמכים שצירפה לטיעוניה. בהתאם לכך, כך טוענת המבקשת, נערכה תכנית חלוקה בין המבקשת לבין המועצה המקומית אבו-סנאן (שבאה בנעלי שאר הבעלים המשותפים שבחלקה זו ) ותכנית החלוקה החדשה, הוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה ואושרה ב הליך תקין.

לטענת המבקשת, אלמלא היו בידיה זכויות קנייניות מלאות בחלקה, לא הייתה הוועדה המקומית מאשרת לא את תכנית החלוק ה, ולא את הבקשה למתן היתר בנייה. עוד טוענת המבקשת , שהיתר הבניה ניתן כדין לאחר פרסום כנדרש ומשלוח מכתבים בדבר עצם הגשת הבקשה, בין היתר למשיב עצמו, מבלי שהלה הגיש התנגדות לקבלת ההיתר.
עוד מפנה המבקשת למכתב היועץ המשפטי של הועדה המקומית לתכנון ובניה שדח ה את בקשתו של המשיב לביטול ההיתר, וציין, שלא נפל פגם בהליך הרישוי.

לטענת המבקשת, הרישום המופיע כיום בנסח רישום המקרקעין מוטעה ואינו משקף את המצב העובדתי בשטח הואיל וההפקעה טרם נרשמה בלשכת רישום המקר קעין, למרות שההפקעה קיימת בפועל. בהתאם להפקעה המועצה המקומית היא הבעלים באותם חלקים של החלקה שהמשיב טוען להם, והמועצה אף הקימה עליהם דרכים ומדרכות.

המבקשת מכחישה שלמשיב יש כיום זכויות בחלקה, ואולם אף בהנחה שיש למשיב זכות בחלקה הרי גודל השטח העומד לזכותו בחלקה הוא 48 מ"ר ברוטו, ולאחר ההפקעה הצטמצם שטח זה ל-10 מ"ר בלבד . שטח כזה אין די בו כדי ליתן צו של חלוקה בעין במסגרת התביעה העיקרית ולכן , לטעמה של המבקשת סיכוי התביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אפסיים, ואין באפשרותו של המשיב להביא לחלוקת המקרקעין או לביצוע מכירה לצד שלישי, ולכן, כך סבורה המבקשת, גם אין למשיב זכות לסעד של צו מניעה זמני.

המבקשת טוענת, שהליך פירוק השיתוף אינו מונע ביצוע עסקאות בידי המבקשת, כפי שמנוסח צו המניעה הזמני. מוסיפה המבקשת, שהשווי הכספי של מלוא הזכות לה טוען המשיב (והמוכחשת על ידי המבקשת) הוא כ-5,000 ₪, ומכאן שמאזן הנוחות פועל לטענת המבקשת, לטובתה, הן מבחינת זכויותיה בחלקה, והן מבחינת היקף הנזקים שייגרמו לה, והנגרמים לה כיום עקב צו המניעה הזמני, שכאמור, אין בו, לטענתה, כדי לשרת את הליך התובענה העיקרית.

ה. בהחלטתו מציין בית-משפט קמא, כי לפי נסח הרישום מיום 20.7.20 לא השתנתה זהות הבעלים הרשומים של החלקה עקב הפקעת זכות הבעלות בחלק הארי של החלקה. ההפקעה הייתה בשנת 2000 והגם שחלפו 20 שנה נותרו הזכויות הקנייניות רשומות על שמות הצדדים בהליך המשפטי, כולל המשיב. בית-משפט קמא ציין , שעובדה זו תומכת בעמדת המשיב לפיה החלטת ההפקעה לטובת סלילת דרכים אינה מתייחסת לזכויותיהם של חלק מן הבעלים הרשומים בלבד, אלא שהיא התייחסה לזכויותיהם של כלל הבעלים הרשומים, באופן יחסי, ולפי חלקו של כל אחד מהם בחלקה.
תמיכה בכך ראה בית-משפט קמא גם בהערת האזהרה מיום 24.1.00 שבמסגרתה לא צוין כי מדובר בהפקעת זכויותיהם של חלק מן הבעלים הרשומים, לרבות חלקה של המבקשת וחלקו של המשיב.
בית-משפט קמא קבע, כי מדובר בהפקעת זכויותיהם של כלל הבעלים הרשומים באותו חלק שהוחלט להפקיעו לטובת סלילת דרכים, ואילו החלק שלא הופקע, דהיינו, המגרש נשוא הבקשה, נותר בבעלות כלל הבעלים הרשומים, לרבות המשיב עצמו, כל אחד לפי חלקו היחסי כמופיע בנסח הרישום.

גם במסמך שכותרתו "מידע כללי" מתוארת ההפקעה בחלקה, ולא צוין כי מדובר בהפקעת זכויותיהם של חלק מן הבעלים הרשומים, וכי רק חלקה של המבקשת במגרש לא הופקע. גם בכך ראה בית-משפט קמא תמיכה בכך שמדובר בהפקעה המתייחסת לכלל הבעלים הרשומים, כל אחד לפי חלקו היחסי.

במסמך מיום 3.8.20 ציין מנכ"ל המועצה המקומית כי זו אישרה תכנית חלוקה בחלקה זו מיום 18.10.18, ולפי תכנית חלוקה זו המגרש ששטחו 513 מ"ר ניתן למבקשת, ואילו שאר חלקי החלקה צוינו כשייכים למועצה המקומית.
מעיר בית-משפט קמא, שלא צוין במסמך הנ"ל מה הבסיס ש מכוחו נמסר המגרש, שלא הו פקע, למבקשת, ולא צוין שלשאר הבעלים הרשומים, ובכלל זה המשיב, שולמו פיצויים כנגד הפקעת זכויותיהם בחלקה כפי שטוענת המבקשת .
נוכח האמור לעיל קבע בית-משפט קמא, שאין במסמך המועצה המקומית מיום 3.8.20 כדי לסייע למבקשת בשלב הנוכחי של ההליך.

מוסיף בית-משפט קמא, שהמבקשת לא הגישה ראיה לתמיכה בטענ תה כי למשיבים שולמו פיצויים כנגד הפקעת זכויותיהם בחלקה, אלא טענה כי סביר ששילמו להם פיצויים כנגד ההפקעה , וזאת כאמור ללא תימוכין . גם לא הוגשה על ידי המבקשת תכנית חלוקה מאושרת על ידי הרשויות המוסמכות והחתומה על ידי כל הבעלים הרשומים של הזכויות בחלקה לפי נסח הרישום, דהיינו, המשיבים.

עצם העובדה, כך מציין בית-משפט קמא, שהונחה בפני ועדת התכנון תכנית חלוקה על ידי המועצה המקומית והמבקשת , לצורך מתן היתר בניה למבקשת לביצוע עבודת בניה במגרש, אין בה כדי להקנות זכות קניין בלעדית למבקשת , ואין בה כדי לבטל את זכות הקניין של שאר הבעלים הרשומים במגרש, מה גם שלא הוכח שזכויותיהם של שאר הבעלים הרשומים הופקעו, ושזכויותיה של המבקשת בחלקה לא הופקעה.

אין מחלוקת, כך ציין בית-משפט קמא, שהמועצה המקומית הורתה להפקיע חלק הארי של החלקה, אך לא הונחה תשתית ראייתית לכך שמדובר בהפקעת מלוא זכויותיהם של המשיבים, ושזכויותיה של המבקשת לא הופקעו . בית-משפט קמא מעיר, כי העובדה שהמבקשת הייתה היחידה שהגישה בשעתו התנגדות להפקעה אין בה כדי לשמש בסיס כדין לשינוי מצב הזכויות הקנייניות בחלקה, הואיל ונדרשת החלטה של הרשות המוסמכת לפיה כל זכויותיה של המבקשת לא הופקעו, ואילו זכויותיהם של שאר הבעלים הרשומים בחלקה הופקעו. מכאן ש את ההחלטה להפקיע חלק הארי של החלקה יש לראות כמתייחסת לזכויותיהם של כלל הבעלים הרשומים בחלקה. מ סקנת בית-משפט קמא היא, שאותו חלק של החלקה אשר לא הופקע הוא בבעלות כלל הבעלים הרשומים, כל אחד לפי חלקו היחסי בהתאם לנסח הרישום, וכמו כן מציין בית-משפט קמא, ש לא הובאה הוכחה להסכמת המשיבים לכך שהמגרש שלא הופקע ייוותר בבעלותה הבלעדית של המבקשת.

עוד ציין בית-משפט קמא, שהמשיבים אינם חתומים על הבקשה למתן היתר בניה על שם המבקשת שהוגש ה בינואר 2018. מוסיף בית-משפט קמא , שהיתר הבניה מיום 25.6.20 שניתן על שם המבקשת אין בו כדי להביא לשינוי זכויות קנייניות לפי נסח הרישום בלשכת רישום המקרקעין.

מוסיף בית-משפט קמא, כי העובדה שנשלחו למשיב ולבעלים רשומים אחרים מסמכים הקשורים לבקשה למתן היתר בניה שהגישה המבקשת מצביעה על-כך שהמבקשת ורשויות התכנון מאשרות למעשה שלמשיב ולבעלים הרשומים האחרים יש זכויות קנייניות במגרש ולכן התבקשה התייחסותם לבקשתה של המבקשת למתן היתר בניה.

באשר למאזן הנוחות, סבר בית-משפט קמא, שעל מנת לשמר את המצב הקיים עד להכרעה סופית בתובענה, יש להיעתר לבקשתו של המשיב למתן צו מניעה זמני הואיל ודחיית הבקשה עלול ה להביא לסיכול ביצועו של פסק הדין לפירוק שיתוף, ככל שהתביעה תתקבל, וזאת נוכח קביעת עובדות בשטח עקב ביצוע עבודות בניה על ידי המבקשת, והנזק שעלול להיגרם למשיב עולה על הנזק שעלול להיגרם למבקשת, ומה גם שההפקעה הייתה לפני 20 שנה, ואילו היתר הבניה ניתן לפני כשנתיים, ולכן אין מדובר בנסיבות המצדיקות לאפשר את המשך הליכי הבניה במגרש כבר עתה.

לפיכך נעתר בית משפט קמא לבקשתו של המשיב וניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת ועל שאר המשיבים לעשות דיספוזיציה בזכויותיהם בחלקה, וכן אוסר עליהם לבצע כל עבודת בניה או פעולה אחרת הגורמת לשינוי בשטח, ומורה על רישום הערת אזהרה בדבר מתן צו המניעה ובדבר ניהול ההליך של פירוק שיתוף במקרקעין.

ו. המבקשת ממאנת להשלים עם החלטת בית-המשפט קמא ובקשת רשות הערעור שהגישה מונחת בפני.
נטען, שהמשיב פעל בחוסר תום לב משהעלים מבית המשפט קמא את דבר קיום הפקעה במרבית שטח החלק ה וכי כיום ומזה שנים רבות מבוצעת סלילת כבישים ומדרכות בשטח החלקה שהופקע . כמו כן העלים המשיב את העובדה שניתן למבקשת היתר בניה, לאח ר שאושרה תכנית החלוקה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה בין המבקשת לבין המועצה המקומית.

עוד נטען, שהמשיב העלים מבית המשפט קמא שזכויותיו הופקעו מלפני שנים רבות, שהוא לא הגיש התנגדות להפקעה (ואף לא שאר המשיבים, למעט המבקשת בלבד), וכי ככל הנראה קיבל המשיב פיצויים עבור הפקעת מלוא זכויותיו בחלקה .
המבקשת ציינה, כי בעוד שהמשיב העלים עובדות חשובות בבקשתו לצו מניעה, כמפורט לעיל, צירפה היא לתגובתה את כל המסמכים הרלוונטי ים להוכחת זכותה בחלקה לעומת העדר זכותו של המשיב בחלקה, והעדר עילה למתן צו מניעה זמני לזכותו .

נטען בבקשת רשות הערעור, שמן ההודעות שהגישו שאר המשיבים (בני משפחתו של המשיב) לתיק בית-משפט קמא עולה, שהם אינם טוענים לזכות כלשהיא בחלקה . מכאן שמדובר, לטענת המבקשת, בתביעת פירוק שיתוף של המשיב שהוא בעל זכות ל-48 מ"ר בלבד בחלקה , ולאחר ההפקעה, חלקו אינו עולה על 10.5 מ"ר בלבד.

לטענת המבקשת לא עמד המשיב אף לא באחד מן התנאים הדרושים למתן צו מניעה זמני, ובמיוחד אין התאמה בין הסעד הזמני המבוקש לבין הסעד העיקרי של התובענה העיקרית : פירוק שיתוף, וזאת בנסיבות המיוחדות שבתיק זה.

טוענת המבקשת, כי הזכות שעליה מתבסס המשיב בתביעתו היא זכות פגומה הואיל והוא הגיש את תביעתו על-יסוד המופיע בנסח רישום המקרקעין, בעודו מעלים מבית משפט קמא כי זכותו הופקעה, מבלי שהגיש התנגדות להפקעה, וכנראה אף קיבל פיצוי בגינה, בדומה לשאר השותפים המקוריים. נטען, שהמשיב מעולם לא החזיק בחלקה או בחל ק ממנה, לא לפני ההפקעה ולא לאחריה, ובן דודו של המשיב הוא שפנה למועצה המקומית ודרש לקבל פיצוי, ביודעו שהחלק שלו - הופקע.

עוד טוענת המבקשת, שמן ההודעות השונות שהגישו שאר המשיבים לבית משפט קמא עולה , שאין להם כל טענה באשר לזכותם בחלקה, ומכאן שהם יודעים שזכותם הופקעה.
המבקשת מדגישה את טענתה לפיה זכויותיהם של כל הבעלים בחלקה הופקעו למעט זכויותיה היא, הואיל ו היא היחידה שהגישה ביום 28.1.00 התנגדות להפקעה והתנגדותה התקבלה.

נטען, שכל המסמכים והאישורים שצורפו לתגובת המבקשת בפני בית-משפט קמא מוכיחים את טענותיה בדבר בעלותה במגרש שהופרש עבורה לאחר ההפקעה, ולאחר שהתקבלה התנגדותה, וכי נערכה תכנית חלוקה חדשה בי נה לבין המועצה המקומית אשר באה בנעלי הבעלים הקודמים, וזאת מכוח ההפקעה.
תכנית חלוקה זו אוש רה כדין על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה. נטען, שאלמלא היו למועצה המקומית זכויות בחלקה מכוח ההפקעה שבוצעה, ואלמלא היה למבקשת החלק שסומן במגרש מס' 1, לא הייתה הועדה המקומית מאשרת את תכנית החלוקה ולא את הבקשה להיתר בניה.

מוסיפה המבקשת, שלא בכדי הופרש מן החלקה מגרש בשטח של 513 מ"ר התואם את היקף זכויותיה של המבקשת בחלקה (לאחר הפקעת חלק מסוים) ומכאן שזכויותיה של המבקשת בחלקה הן זכויות קנייניות מלאות המוגנות לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

המבקשת מפנה לתכנית החלוקה וטוענת שלפי תכנית זו היא מחזיקה במגרש מס' 1 ששטחו 513 מ"ר וכן מפנה המבקשת למכתב מנכ"ל המועצה המקומית המאשר, כי המועצה נכנסה בנעלי המשיב ושאר הבעלים המקוריים מכוח ההפקעה, וכן צוין במכתב שמגרש מס' 1 הוקצה עבור המבקשת, וממסמך נוסף עולה , שהחלקה עברה פרצלציה.

המבקשת מציינת, שבידיה היתר בניה כדין לביצוע בניה במגרש מס' 1. ההיתר ניתן כדין לאחר שפורסם כדין, נשלחו מכתבים בדבר הגשת הבקשה להיתר בניה , לפני כשנתיים, ובכלל זה גם למשיב אשר לא הגיש התנגדות לבקשתה של המבקשת להיתר בניה.
מוסיפה המבקשת, שבידיה גם אישור להתחלת עבודה מטעם הוועדה המקומית.

המבקשת מוסיפה, שהיא החלה בעבודות בניה בחלקה לפי היתר הבניה וביצעה פעולות מרובות של הכשרת השטח, ואף יצקה יסודות בעלות של מאות אלפי שקלים.

בנוסף מפנה המבקשת למכתב היועץ משפטי של הוועדה המקומית מיום 5.8.20 הדוחה את בקשת המשיב לביטול היתר הבניה , ולטעמה של המבקשת, עולה מכל המפורט לעיל שהמופיע בנסח רישום המקרקעין איננו משקף את המצב העובדתי והקנייני הנכון. טעות זו נובעת, לטענת המבקשת, מכך שההפקעה טרם נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, אך אין להתעלם מכך שההפקעה קיימת, ומכוחה המועצה המקומית היא הבעלים של אותם חלקים בחלקה שהמשיב טוען להם, ונסללו בהם דרכים ומדרכות. לטענה של המבקשת, אין עוד למשיב כל זכות בחלקה וזאת נוכח הפקעת חלקיהם של המשיבים, ואין הוא יכול לדרוש כל זכות מכוח רישום הבעלות ההסטורי המופיע בלשכת רישום המקרקעין.

מציינת המבקשת, שגם אם יש למשיב כיום זכות בחלקה הרי אין לו זכות לקבל את הסעד המבוקש על ידו הואיל ואין בביצוע בבניה שהוא מבקש למנוע כדי לבטל את פירוק השיתוף בחלקה בסיום ההליך העיקרי (ככל שהתביעה תתקבל). גם בהנחה שלמשיב זכות קניינית בחלקה (טענה המוכחשת על ידי המבקשת) הרי שטחו אינו עולה על 10 מ"ר נטו (לאחר ההפקעה) ושיעור שטח זה אינו מאפשר מתן צו חלוקה בעין בתובענה העיקרית, הואיל ואין הוא עונה על השטח המינימלי הנדרש על-פי דין.

לטעמה של המבקשת סיכויי התביעה אפסיים, הואיל ובית משפט קמא לא יוכל להיעתר לבקשה למתן צו לפירוק השיתוף בעין.
מוסיפה המבקשת, שבמקרקעין אלה נותר מגרש של 50 מ"ר (שבידי המועצה), כך שאם נותרה למשיב זכות יוכל הוא לקבל אותה במסגרת המגרש הנ"ל.

לטענת המבקשת שגה בית-משפט קמא משנעתר לבקשתו של המשיב, ואין כל קשר בין תביעה לפירוק שיתוף לבין האפשרות לבצע עסקאות ודיספוזיציות בחלק שנמצא בבעלותו של צד כזה או אחר בחלקת מקרקעין, וכמו כן שגה בית-משפט קמא, לטעמה של המבקשת, משהורה על רישום הערת אזהרה בדבר מניעת האפשרות לבצע עסקאות בחלקה ו/או בדבר קיום תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין לגבי החלקה נשואת הדיון .

בית-משפט קמא, כך נטען, התעלם מכל השיקולים הרלוונטיים הדרושים לבחינת הבקשה למתן צו מניעה, ובכלל זה חוסר ניקיון כפיו של המשיב, העלמת עובדות מבית משפט קמא, התנ הלותו של המשיב לפני הדיון ולאחריו, וכן התעלם בית-משפט קמא, לטענת המבקשת, ממאזן הנוחות הנוטה בבירור לטובתה, וזאת הן בשים לב לסעד המבוקש בתביעה העיקרית, והן לאור ההיקף המצומצם של הזכות הנטענת על-ידי המשיב (ומוכחשת לכשעצמה על-ידי המבקשת) ולפיכך היה על בית-משפט קמא, לטענת המבקשת, לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

המבקשת טוענת, שבית משפט קמא התעלם מתוקף המסמכים שהונחו בפניו והמוכיחים, לטעמה, בבירור את בעלות ה בחלקה נשואת הדיון, ואת הפקעת חלקיהם של המשיבים, והעברת חלקים אלה לבעלות המועצה המקומית.

עוד טוענת המבקשת, כי טעה בית-משפט קמא משהתעלם מכך שאין קשר בין הסעד הזמני המבוקש, לבין הסעד המבוקש בתובענה העיקרית, ולדעת המבקשת אין בצו המניעה הזמני כדי להבטיח את ביצוע פסק הדין שיינתן בהליך העיקרי.

המבקשת מוסיפה , שהסיכויים לקבלת התביעה לפירוק שיתוף הם אפסיים, ומטרת המשיב, לגרסתה, אינה אלא גרימת נזקים למבקשת ושיבוש הליכי הבניה במגרש שלה, ומה גם שקדמו להליך איומים מצד המשיב כלפי בנה של המבקשת וכלפי הקבלן, ולפיכך , כך נטען, הוזהר המשיב על ידי מפקד תחנת המשטרה בכפר יאסיף.

לטענת המבקשת, עצם היתר הבניה שקיבלה כדין, לאחר שקודם לכן אושרה תכנית החלוקה על ידי הוועדה המקומית, יש בהם כדי לאשר את היקף הבעלות של המבקשת בחלקה נשואת הדיון, והעדר בעלותו של המשיב בחלקה זו , גם אם היקף הבעלות לא מצא ביטוי בנסח רישום המקרקעין.

המבקשת חוזרת על טענתה לפיה היה מקום לדחות את בקשתו של המשיב לצו מניעה זמני הואיל והוא לא גילה את כל העובדות הרלוונטיות, הגם שגילוי כל העובדות הרלוונטיות הוא מרכיב חשוב ביותר של יסוד תום הלב, והרי הסעד המבוקש כאן הוא סעד מן היושר.
היענות לסעד מסוג זה נתונה לשיקול דעת של בית-המשפט, ועל מבקש הסעד להראות כי התנהלותו היא ללא רבב, כעולה מן הפסיקה אליה הפנה ב"כ המבקשת.

לטענת המבקשת, השווי הכספי של זכות ו הנטענת (והמוכחשת) של המשיב אינו עולה על 5,000 ₪, ואילו הנזק שייגרם למבקשת מחמת צו המניעה הזמני הוא בסדר גודל של מאות אלפי שקלים . לכן , מאזן הנוחות נוטה, לדעת המבקשת, בצורה ברורה לטובתה, ומה גם שהקבלן המבצע את עבודות הבניה הודיע למבקשת שבדעתו לחפש פרויקט אחר משום שאינו יכול להוסיף ולהמתין, ובינתיים מתעכב סיום עבודות הבניה בשעה שכבר קיים חוזה שכירות, עם תאריך מוגדר של כניסה למושכר, ולרבות ופיצוי עבור אי מסירת המושכר לשוכר במועד (דהיינו: נזק נוסף של 40,000 ₪).

המבקשת מציינת, שגם אם ת ימשך עבודת הבניה לא ייגרם כל נזק למשיב, שהרי אין הוא הבעלים בחלקה נשואת הדיון , ומכל מקום חלקו הנטען מזערי ואין די בו על-מנת לתפוס חזקה בכל חלק מחלקי החלקה.

המבקשת מוסיפה, שבחלקה קיים מגרש נוסף בשטח של 50 מ"ר המצוי בידי המועצה וניתן להקצות למשיב שטח במגרש זה. לטענת המבקשת, המשך צו המניעה מסב לה נזקים אדירים , הואיל והעבודות במקרקעין נעצרו באמצע, השטח פרוץ ואינו מסודר , ובו ערימות עפר וברזל באופן המסכן את הציבור, ובבוא הגשם הראשון יהפוך המגרש לבריכה שלא תאפשר את המשך ביצוע העבודות.

ז. לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית-משפט קמא מיום 17.9.20 ולבקשת רשות הערעור על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדין בקשת רשות הערעור להידחות, מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

ח. הכלל הוא, שערכאת הערעור לא תתערב בהחלטה הניתנת על ידי הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, אלא במקרים נדירים, ולא שוכנעתי כי המקרה נשוא הדיון כאן נמנה על אותם מקרים נדירים.

עיינו: רע"א 1181/97 אורנה קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פִסקה 4 (15.5.97):

"על-פי המדיניות הנקוטה בידי בית-משפט זה אין הוא מתערב בהחלטת הערכאה הראשונה בכל הקשור למתן סעד זמני, ובכלל זה סעד הערובה, אלא רק במקרים נדירים..."

כמו-כן עיינו בדברי כב' השופטת (כתוארה אז) א. חיות ב-רע"א 8055/08 ניו ג'ינס בע"מ ואח' נ' רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ ואח' (2.4.09):

"ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים. הטעם לכך הוא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בעניינים אלה, בין היתר, משום שהיא זו אשר בפניה מונחים התצהירים ונחקרים המצהירים מטעם הצדדים דבר המאפשר התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן הראיות הצריכות לשלב הביניים...".

ט. בענייננו, הונחו בפני בית-משפט קמא בקשתו של המשיב למתן צו מניעה זמני על נספחיה, תגובתה של המבקשת על נספחיה, ותשובת המשיב, התקיימו שני דיונים מקדמיים ביום 10.8.20 וביום 25.8.20, ולאחר מכן הוגשו סיכומיהם של הצדדים בכתב.

החלטתו המנומקת של בית-משפט קמא מתייחסת לכל הסוגיות הרלוונטיות שהועלו בפניו ולא שוכנעתי כי נפלה בהחלטתו שגגה המחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור.

י. יובהר, כי עצם העובדה שלמבקשת ניתן היתר בניה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה אין בה כדי להכריעה בסוגיית הזכויות הקנייניות של הצדדים בנכס.

עיינו: בג"צ 305/82 מור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז מרכז , פ"ד לח(1) 141.

יא. בניגוד לטענות המבקשת הכריע בית-משפט קבע בבקשה למתן צו מניעה זמני בהתאם לכל המבחנים שעל הערכאה הדיונית להציב לנגד עיניה בבואה לבחון האם יש מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני.

מעיון בנסח רישום המקרקעין מיום 20.7.20 עולה, כי לא חל שינוי בז הות הבעלים הרשומים של הזכויות בחלקה, הגם שההפקעה הייתה בשנת 2000 ולמרות עשרים השנים שחלפו מאז, וגם המשיב רשום כבעל זכות במקרקעין אלה.
הפקעת הזכויות בחלק הארי של החלקה על ידי המועצה המקומית נרשמה על דרך הערת אזהרה ביום 24.1.00 מבלי שהייתה בהערת אזהרה זו התייחסות ספציפית למבקשת. לכן , רשאי היה בית-משפט קמא להגיע למסקנה בפִסקה 15 של החלטתו, ולפיה: "המדובר בהפקעה של זכויותיהם של כלל הבעלים הרשומים באותו חלק שהוחלט להפקיע אותו לטובת סלילת דרכים, בעוד שהחלק שלא הופקע, הוא המגרש נשוא הבקשה כאן, נותר בבעלותם של כלל הבעלים הרשומים לרבות המבקש עצמו, כל אחד לפי חלקו היחסי במקור, כאמור בנסח הרישום " (ההדגשה שלי – י.ג).

נובע מן האמור לעיל, שהחלק שלא הופקע הוא בגדר מקרקעין במושע כשאין למי מן הבעלים זכות קניינית בחלק ספציפי ממקרקעין אלה.

יב. בית-משפט קמא נתן דעתו לכל אחד מן המסמכים אליהם הפנתה המבקשת, וציין, שגם במסמך הנושא כותרת "מידע כללי" , המתאר את דבר ההפקעה בחלקה , לא צוין כי זכויותיה של המבקשת בחלקה לא הופקעו . גם מטעם זה רשאי היה בית-משפט קמא לקבוע בשלב הנוכחי של הדיון, שגם מסמך זה תומך בכך שההפקעה מתייחסת לכלל הבעלים הרשומים, כל אחד לפי חלקו היחסי.

יג. בית-משפט קמא גם נתן דעתו למסמך המועצה המקומית מיום 3.8.20 בו מציין מנכ"ל המועצה המקומית, שהמועצה אישרה ביום 18.10.18 תכנית חלוקה לפי ה המגרש בשטח 513 מ"ר ניתן למבקשת, ואילו שאר חלקי החלקה שהופקעו נקבעו כשייכים למועצה המקומית. בצדק העיר בית-משפט קמא , כי לא צוין ב מסמך הנ"ל על בסיס מה נמסר המגרש שלא הופקע לידי המבקשת, וכי לשאר הבעלים הרשומים אין זכויות במגרש זה. גם לא צוין במסמך זה, כי שולמו פיצויים בגין ההפקעה לשאר הבעלים הרשומים, ובהם המשיב.
עוד העיר בית-משפט קמא, שלא הובאה כל ראיה מטעם המבקשת לתמוך בעמדתה ששולמו פיצויים לבעלים הרשומים כנגד הפקעת זכויותיהם בחלקה, ואין די בטענת המבקשת , לפיה סביר ששולמו פיצויים כנגד ההפקעה.

יד. בנוסף ציין בית-משפט קמא, שהמבקשת אף לא הגישה תכנית חלוקה מאושרת על ידי הרשויות המוסמכות כשהיא חתומה על ידי כל הבעלים הרשומים של הזכויות בחלקה לפי נסח הרישום. אכן, אין כל מחלוקת על-כך שהמועצה הפקיעה חלק הארי של החלקה , אך לא עלה בידי המבקשת להוכיח שהופקעו חלקיהם של כל הבעלים בחלקה, זולת חלקה של המבקשת.

טו. ער אני לכל הטענות וההשגות הרבות שהעלתה המבקשת בנימוקי בקשת רשות הערעור, אך מקומן של טענות והשגות אלה להתברר יהא במסגרת הדיון שיתקיים בתיק העיקרי.

נכון לשלב הנוכחי של הדיון, איני רואה הצדקה להתערב במסקנות בית-משפט קמא לפיה: "לא הוכח כי כל זכויותיהם בחלקה של יתר הבעלים הרשומים הופקעו בעוד שכל זכויותיה של המשיבה 3 (דהיינו: המבקשת – י.ג) בחלקה לא הופקעו".

גם לא נעלמו מעיניי טענות ב"כ המבקשת על-כך שהמשיב לא ציין עובדות מהותיות במסגרת בקשתו לסעד זמני, הגם שסעד כזה מבוסס על דיני היושר, ואולם , בנסיבות הספציפיות נכון לתיק זה אי ני סבור שיש בעובדות אלה כדי להביא למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בית-משפט קמא, דהיינו, שנכון ל שלב הנוכחי של הדיון לא עלה בידי המבקשת להציב תשתית שיהא בה כדי לבסס את טענתה לפיה ההפקעה חלה על כל הבעלים הרשומים של המקרקעין , ו כי רק זכויותיה שבחלקה הן אלה שלא הופקעו.

כל האמור לעיל נכון במובן לשלב הנוכחי של הדיון.

טז. גם באשר למאזן הנוחות אינני סבור שנפלה שגגה במסקנתו של בית-משפט קמא. תמים דעים אני עם בית-משפט קמא, שדחיית הבקשה לסעד זמני עלולה לסכל את ביצועו של פסק הדין לפירוק שיתוף, ככל שהתביעה תתקבל, וזאת מחמת שתיקבענה עובדות בשטח על דרך ביצוע עבודות בניה על ידי המבקשת.

יז. כמו-כן, לא נעלמו מעיניי טענות ב"כ המבקשת על-כך ששטח חלקו של המשיב (נטו), זכות המוכחשת על ידי המבקשת, קטן ביותר עד כי ממילא אינו מאפשר מתן צו לחלוקה בעין במסגרת התובענה העיקרית, וכי סיכויי התביעה של המשיב אפסיים.
כך גם לא נעלמה מעיני י הטענה שהשווי הכספי של שטח חלקו של המשיב זעום לעומת הנזקים הגבוהים שנגרמים וייגרמו למבקשת מחמת צו המניעה הזמני, ואולם , איני סבור שיש בכל אלה כדי להצדיק, בשלב הנוכחי של הדיון, לפגוע בזכויותיו הקנייניות של המשיב המעוגנות בנסח רישום המקרקעין .
הסעד הזמני נדרש על-מנת למנוע קביעת עובדות על דרך של ביצוע בניה בשטח, וכן נדרש הסעד הזמני לצורך רישום הערת אזהרה, כפי שהורה בית-משפט קמא, במטרה ליידע רוכשים פוטנציאליים על-כך שמתנהלת בחלקה נשואת הדיון תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין.

יח. ב"כ המבקשת מתריע, בין היתר, על-כך שהפסקת העבודות הביאה לכך שהשטח נ ותר פרוץ ולא מסודר ובו ערימות של עפר וברזל באופן המסכן את הציבור, ומכיוון שמפלס המגרש נמוך ממפלס הכביש עלולים להצטבר מי הגשמים במגרש שיהפוך לבריכה ו ימנע המשך ביצוע העבודות בו.

אם אמנם קיימת עבודה חיונית שאינה סובלת כל דיחוי, ואשר נועדה למנוע את סיכון הציבור, יוכל ב"כ המבקשת, במידת הצורך, להגיש לבית משפט קמא בקשה מתאימה , ובית משפט קמא יוכל לדון ולהכריע בה, לאחר קבלת תגובת המשיב.

יט. על-יסוד כל האמור לעיל, לא שוכנעתי שקיימת הצדקה להתערב בהחלטתו המנומקת של בית-משפט קמא, ולפיכך אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

משלא התבקשה תגובת המשיבים לא יהא צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל :

  1. ב"כ המבקשת – עו"ד אדוארד שחאדה, חיפה.
  2. ב"כ המשיב – עו"ד סאבא שחאדה, ג'דידה מכר.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשפ"א, 30 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.