הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 43061-03-19

בפני
כב' השופט י. גריל, שופט עמית

המבקשת:

קבוצת בראל נכסים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד משה כהן ואח'

נגד

המשיבים:

המשיב הפורמלי:

  1. יובל כהן
  2. תלמה כהן

ע"י ב"כ עוה"ד גונן כהן ואח'

3. יהודה ביטון
ע"י ב"כ עו"ד אלעד אלטיט

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' גולדקורן) מיום 28.2.19 בת"א 2165-11-13 לפיה נדחתה בקשתה של המבקשת למינוי מומחה /ית בתחום הגרפולוגיה מטעם בית המשפט.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המבקשת הגישה תובענה כנגד המשיבים לקבלת עמלת תיווך בגין עסקת מכר במסגרתה נמכר ביתו של המשיב הפורמלי ("המוכר") למשיבים מס' 1 ומס' 2 (להלן: "המשיבים" ).

המבקשת טענה, שהיא זכאית לעמלת תיווך הואיל וחשפה והציגה בפני המשיבים את הנכס נשוא התביעה, שאכן נרכש על ידי המשיבים מבלי שאלה הביאו, כך נטען, את העסקה לידיעת המבקשת ומבלי ששילמו לה עמלת תיווך.

בכתב התביעה המתוקן טענה המבקשת, כי לאחר פגישות נפרדות שקיים מתווך מטעם המבקשת עם המשיבים מחד גיסא, ועם המשיב הפורמלי מאידך גיסא, חתמו המשיבים ביום 29.3.12 על טופס הזמנת שירותי תיווך, והמשיב הפורמלי חתם על טופס כזה ביום 24.4.12.

ג. בכתב ההגנה שהגישו המשיבים כפרו הם בחתימותיהם על המסמך מיום 29.3.12 וטענו , שמופיעה עליו חתימה אחת בלבד.

המשיב הפורמלי טען בכתב ההגנה המתוקן שלו, כי חתימתו מיום 24.4.12 על טופס הזמנת שירותי תיווך לא השתכללה לכלל הסכם תיווך מחייב , הואיל והוא התנה את תוקפו של ההסכם בקבלת חתימתה של גרושתו. עוד נטען, שהמתווך כשל בקבלת הסכמת גרושתו של המשיב הפורמלי למכירת המקרקעין, ולכן טופס ההזמנה לא השתכלל לכדי הסכם מחייב.

ד. בישיבת ההוכחות הראשונה העיד המתווך מטעם המבקשת, ש המשיב מס' 1 (יובל) חתם לבדו על טופס הזמנת התיווך.

כמחצית השנה לאחר ישיבת ההוכחות הנ"ל הגישו המשיבים בקשה לצרף את חוות דעתה של המומחית לכתבי יד, גב' אריאלי, שאליה צירפו את חוות הדעת עצמה אשר בוחנת את אפשרות אמיתות החתימה רק בהקשר של המשיב מס' 1.

בית משפט קמא דחה בהחלטתו מיום 24.5.16 את בקשתם זו של המשיבים לצירוף חוות הדעת , הואיל וחלף המועד הקבוע בתקנה 129 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להגשת חוות דעת של מומחה.

ה. בישיבת ההוכחות השנייה הכחיש המשיב מס' 1 את חתימתו על טופס ההזמנה . המשיבה מס' 2 (תלמה) הכחישה, שהחתימה על הטופס היא חתימת ה.

בתום שלב ההוכחות, בדיון מיום 3.1.18, חזר ב"כ המשיבים על בקשתו לצרף את חוות דעתה של המומחית לכתבי יד, בציינו כי יש חשיבות לכך לצורך חשיפת האמת.

ב"כ המשיב הפורמלי (דהיינו: ב"כ המוכר) הצטרף לבקשה זו (עמ' 38 לפרוט') ואילו ב"כ המבקשת התנגד לכך.

בית משפט קמא בהחלטתו מאותו יום (עמ' 39 לפרוט') החליט להיענות לבקשת ב"כ המשיבים , בציינו, כי הוא נעתר לבקשת ב"כ המשיבים, להגשת חוות דעתה של המומחית לכתבי יד, גב' אריאלי, נוכח חשיבות השאלה מי חתם על מסמך ההזמנה, וקבע, כי ב"כ המבקשת יעביר לב"כ המשיבים את המקור של מסמך הזמנת שירותי התיווך כדי שהמומחית תוכל להגיש חוות דעת מעודכנת, תוך מתן אפשרות לב"כ המבקשת להגיש חוות דעת של מומחה/ית לכתבי יד מטעמו.

ו. בהמשך להחלטה הנ"ל מיום 3.1.18, הגישו המשיבים את חוות הדעת המקורית של המומחית לכתבי יד מטעמם (גב' אריאלי) מתאריך 23.5.16, ולרבות חוות דעת משלימה מיום 15.1.18, כשבחוות דעת אלה נקבע , שקיימת סבירות גבוהה שהמשיב מס' 1 (יובל) לא חתם על טופס ההזמנה.

לאחר מכן הגישה המבקשת מטעמה את חוות הדעת של הגב' דניאלה גבעון מיום 18.3.18, שקבעה, כי קיימת סבירות גבוהה שכותב החתימה על אישור המסירה של רשות הדואר מיום 13.11.13 (המשיב מס' 1) הוא גם מי שחתום על טופס הזמנת שירותי התיווך (ת/2).

ז. בישיבת בית משפט קמא מיום 21.1.19 נחקרו שתי המומחיות.

בתום שמיעת העדויות עתר ב"כ המבקשת למינוי מומחה/מומחית מטעם בית המשפט על מנת לבדוק גם את החתימה של המשיבה מס' 2 (גב' תלמה כהן) ולהגיע לחקר האמת בציינו, שמחקירת המומחיות עלה , שיש הבדלים מהותיים בין חוות הדעת שהובאו מטעם הצדדים, וכי חקר האמת מחייב הבאת חוות דעת מטעם בית משפט בעניין זה.

באי כוח הצדדים טענו לעניין זה בעל-פה בפני בית משפט קמא, כשב"כ המשיב הפורמלי הצטרף לבקשתו של ב"כ המבקשת (עמ' 131 לפרוט'). עוד באותו יום הגיש ב"כ המבקשת טיעון בכתב לביסוס בקשתו. ביום 28.2.19 הגיש ב"כ המשיבים את נימוקי התנגדותו.

ח. בהחלטת בית משפט קמא, שניתנה אף היא ביום 28.2.19, צוין, כי אמנם למינוי מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט יתרונות ברורים , ואולם, בהתאם לפסיקה גם חוות דעת כזו היא רק אחת מן הראיות העומדות בפני בית המשפט שרשאי לאמצה, כולה או חלקה, או לדחותה, ואולם מינוי כזה לא ייעשה באופן אוטומטי מקום בו קיימת מחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים.

מציין בית משפט קמא, כי רק במקרה המתאים, כשאין באפשרות בית המשפט להכריע בין חוות הדעת הנוגדות לפי דיני הראיות והדין המהותי, יש מקום למנות מומחה על ידי בית המשפט, ואולם, כך קובע בית משפט קמא: "לא זה המקרה שבפנינו, בשלב בו נחקרו שתי המומחיות ועדים אחרים העידו בסוגיה שבמחלוקת".
לפיכך, דחה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 28.2.19 את הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט , וקבע את המועדים להגשת סיכומיהם של הצדדים.

ט. על החלטה זו מלינה המבקשת הטוענת, כי תכלית האישור שנתן בית משפט קמא בהחלטתו מיום 3.1.18 להגשת חוות הדעת של המומחית לכתבי יד, לפי בקשת ב"כ המשיבים, חרף העיתוי החריג בו ניתנה (לאחר סיום שלב החקירות של בעלי הדין ועדיהם) , ט רם הוגשמה, ונותרה פתוחה , נוכח הסתירות בין המסקנות של שתי המומחיות באשר לדימיון שבין החתימה על גבי טופס הזמנת שירותי התיווך, לבין החתימה על גבי אישור המסירה למשיב מס' 1 משנת 2013.

לטענת ב"כ המבקשת קיימת אפשרות ממשית, שהמשיבה מס' 2 היא שחתמה על הזמנת שירותי התיווך (כפי שגם, ככל הנראה, חתמה בשמו של המשיב מס' 1 על אישור המסירה של כתב התביעה, שהוגש תחילה כנגדו בלבד) . לטעמו של ב"כ המבקשת, מסקנה זו מבוססת על עדות המומחית לכתבי יד מטעם המבקשת , ואינה נסתרת על ידי המומחית לכתבי יד מטעם המשיבים.

י. מוסיף ב"כ המבקשת וטוען, כי המשיבים מתנגדים בכל תוקף לבדיקת חתימתה של המשיבה מס' 2. גם המומחית לכתבי יד מטעם המשיבים סירבה באופן עקבי להתייחס לסוגיה זו, וב"כ המבקשת מעלה את התהייה על שום מה התנגדותם זו של המשיבים?

בכל הנוגע לאורך הזמן בו מתנהל הדיון מציין ב"כ המבקשת, שדיוני ההוכחות הסתיימו , והיו אלה דווקא המשיבים שבצעד חריג ביקשו וקיבלו אישור להגיש חוות דעת של מומחית לכתבי יד מטעמם בשלב מתקדם של שמיעת התיק , והדבר הביא לעיכוב ההליך על פני שנה תמימה . שוב תוהה ב"כ המבקשת, מדוע כיום הדחיפות לסיומו של ההליך שהרי המשיבים הם הנתבעים ולא התובעים?

מציין ב"כ המבקשת, כי ב"כ המשיבים , כאשר ביקש לאפשר את הגשת חוות הדעת של המומחית לכתבי י ד מטעם המשיבים, טען, כי רצונם של המשיבים הוא לחשוף את האמת ולהסיר כל ספק, ואול ם, חוות דעת המשיבים בחנה רק את חתימת המשיב מס' 1, ומכאן שטרם התגלתה התמונה במלואה ועדיין קיים ספק מי חתם על הזמנת שירותי התיווך.

המומחית מטעם המבקשת קבעה בעדותה, כי מדובר בחתימתה של המשיבה מס' 2, ולכן אין סיבה הנראית לעין , מדוע יתנגדו המשיבים לחוות דעת של מומחה/ית אשר י בחן/תבחן גם את חתימת המשיבה מס' 2, אלא אם רצונם של המשיבים להסתיר את האמת, דהיינו, שהחתימה היא חתימתה של המשיבה מס' 2.

י"א. לטעמו של ב"כ המבקשת, חוות דעת של מומחה/ית ניטראלי/ת מטעם בית המשפט עשויה לעכב את ההליך עיכוב קל נוסף , לאחר שכבר היה עיכוב של כשנה מחמת ההחלטה לאפשר למשיבים להגיש חוות דעת מטעמם, ואולם , יחד עם זאת , חוות דעת ניטראלית שכזו עשויה להמשיך את הח תירה לחקר האמת לאחר שנראה כי זו נפסקה באמצע בטרם ניתנה תשובה לשאלה מי חתם על ההזמנה.

לטענת ב"כ המבקשת, הימנעות מבירור סוגיית חתימת המשיבה מס' 2, לאחר שבית המשפט כבר אפשר חריגה מן הפרוצדורה והגשת חוות דעת המומחית מטעם המשיבים באיחור, תוך עיכוב ההליך , עלולה ליצור עיוות דין וחוסר צדק, במצב שבו המבקשת כבר נפגעה עקב החריגה מן הפרוצדורה במספר דרכים , לרבות העדר יכולתה לחקור את המשיבה מס' 2 על האפשרות שהיא זו אשר חתמה על אישור המסירה של כתב התביעה, שכן מסמך אישור המסירה הפך רלוונטי רק במסגרת הכנת חוות דעתה של המומחית, שהרי זה היה המסמך המקורי היחיד שהיה בידי המבקשת, אשר נחזה להיות חתום על ידי המשיב מס' 1 , ואילו , קודם לכן, כאשר התנהלו חקירות בעלי הדין לא הייתה חשיבות למסמך זה.

המשיבים, כך טוען ב"כ המבקשת, נהנו מיתרון נוכח היעתרות בית משפט קמא לבקשתם להגשת חוות דעתה של המומחית לאחר סיום שלב ההוכחות (ישיבת 3.1.18) , ולכן יש לאפשר את בחינת החתימות על ידי מומחה/ית ניטראלי/ת גם לצורך האיזון ומראית פני הצדק.

מדגיש ב"כ המבקשת, שבחינה מלאה של השאלה מי חתם על הזמנת שירותי התיווך צריכה לכלול גם את האפשרות כי הייתה זו המשיבה מס' 2, ולכך עשויה להיות השפעה דרמ טית על תוצאות ההליך, ולכן מוגשת הבקשה בשלב הנוכחי.

י"ב. ב"כ המבקשת מפנה גם להחלטת בית משפט קמא מיום 28.2.19 בה נקבע, שאין מקום למינוי מומחה/ית בשלב בו נחקרו שתי המומחיות ועדים אחרים העידו בסוגיה שבמחלוקת, וטוען, כי ההחלטה אינה מנומקת , ולפחות אינה מנומקת במידה מספקת , ואין לקבל את האמירה היחידה הנ"ל של בית משפט קמא לביסוס דחיית הבקשה למינוי מומחה/ית.

ב"כ המבקשת מדגיש, כי הסוגיה שבמחלוקת, אליה מתייחס בית משפט קמא, היא מי חתם על הזמנת שירותי התיווך . סוגיה זו לא התבררה עד תום, הואיל והמומחית מטעם המשיבים סירבה במהלך חקירתה להתייחס לחתימת המשיבה מס' 2 ולבחון אותה, והרי זהו חלק מן הסוגיה שבמחלוקת.

עוד טוען ב"כ המבקשת, כי העובדה שבית משפט קמא מבקש לשלול מעצמו כעת את הכלי המקצועי של חוות דעת ניטראלית, למרות חשיבות ההכרעה בשאלה שנותרה פתוחה, לרבות המחלוקות שבין המומחיות, מעלה תמיהה.

י"ג. ב"כ המבקשת סבור, כי היענות לבקשה למינוי מומחה/ית ניטראלי/ת מתחייבת מטעמי צדק תוך הקפדה על שמירת שיקול דעת אובייקטיבי.

מוסיף ב"כ המבקשת, כי בהחלטתו לאפשר למשיבים להגיש חוות דעת של מומחית כתבי יד מטעמם, חשף בית משפט קמא את עמדתו שהוא נזקק לסיוע של מומחה לצורך ההכרעה מי חתם על ההזמנה. בעדויות שמסרו המומחיות עלו מחלוקות מקצועיות מובהקות, המצויות בלב לבו של תחום הגרפולוגיה , והדעת נותנת , שבית המשפט יתקשה עד מאוד להכריע בסוגיות גרפולוגיות טהורות.

כמו כן מפנה ב"כ המבקשת לע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ"ד נ'(1) 499, שם צוין, כי אין לבית המשפט כישורים טכניים לבצע אבחנות דקות בדבר זהותו של בעל חתימה פלונית , ולכן אם מתעוררת שאלה רצינית בדבר אמיתות חתימה רצוי להיעזר בחוות דעתו של גרפולוג מומחה .

י"ד. לבסוף מעיר ב"כ המבקשת, שגם ב"כ המשיב הפורמלי (המוכר-הנתבע מס' 1 בהליך המקורי) הצטרף לבקשתה של המבקשת למינוי מומחה/ית ניטראלי/ת בדיון מיום 21.1.19, ומכאן העתירה להורות על מינוי מומחה/ית מטעם בית המשפט לבדיקת מכלול האפשרויות , לרבות האפשרות שהמשיבה מס' 2 היא שחתמה על הזמנת שירותי התיווך.

ט"ו. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון שהתנהל בפני בית משפט קמא, לרבות החלטותיו של בית משפט קמא, ובקשת רשות הערעור על נימוקיה ונספחיה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור, מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

ט"ז. החלטה הניתנת על ידי הערכאה הדיונית בכל הנוגע לשאלת מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, היא החלטה דיונית באופייה , המצויה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אשר בפניה מתנהל ההליך , ואין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים.

אני מפנה להחלטת כב' השופט נ' סולברג ב-רע"א 2961/17 אלפרין נ' מדינת ישראל בפסקה 8 (19.4.2017):

"החלטה הנוגעת למינוי מומחה היא החלטה דיונית באופיה, וכפועל יוצא מכך שיקול הדעת בעניינה מסור לערכאה הדיונית; לא בנקל תתערב בכך ערכאת הערעור, ולא ראיתי כי הנדון דידן מצדיק לעשות כן (רע"א 122/15 עדן סופר קטינג בע"מ ד"ר בדארנה, פסקה 4 (15.2.2015))".

י"ז. עוד אני מפנה להחלטת כב' השופטת י. וילנר ב-רע"א 3763/18 מודיסופט בע"מ נ' סיטי פארק נציגות הבית המשותף אבא הלל 154 רמת גן, בפיסקה 9 (11.7.2018):

"החלטתו של בית המשפט המחוזי נוגעת לניהול ההליך שלפניו, וכבר נקבע כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול המשפט על-ידה, סדרי דין, דיני הראיות, ולרבות בעניינים הקשורים למינוי מומחים (ראו: רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 13 (17.12.2017) והאסמכתאות שם (להלן: עניין פלונית); ראו והשוו: 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 14 (9.4.2012))." (ההדגשה שלי – י.ג.).

י"ח. כך גם דבריו של כב' השופט ח' מלצר ב-רע"א 4382/08 ‏ הועדה המקומית לתכנון ולבניה " דרום השרון" נ' ד"ר רוטשילד ( גוטסמן)‏, בפיסקה 15 (30.4.2009):

"מינוי מומחה מטעם בית המשפט, בכל שלב של הדיון, הוא עניין המצוי בגדר סמכותו של בית המשפט ... ...".

ובהמשך (שם, בפיסקה 16):

"טעם אחרון להצדקת התוצאה מבוסס כאן על העקרון שבית משפט שלערעור אינו נוטה ככלל, אלא במקרים חריגים, להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבניהול המשפט ודרכי הדיון, אפילו ערכאת הערעור סבורה שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת. במסגרת זו באות גם החלטות האם למנות מומחה מטעם בית המשפט ( ראו: ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן " ירדן" נ' פרטרבסגזלשפט, פ"ד כה(2) 441 (1971); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (1990))." (ההדגשה שלי – י.ג.).

י"ט. עוד אני מפנה לדבריה של כב' השופטת א' כהן ב-רע"א ( מחוזי ת"א) 52989-10-18 שרעבי נ' כהן-טל, בפיסקה 6(ב) (23.10.2018):

"בית משפט אינו חייב למנות מומחה מטעמו ועניין זה מסור לשיקול דעתו הבלעדי לאור תקנה 130 לתקסד"א. שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בעניין זה הוא רחב מאוד ואין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטת ביניים שכזו." (ההדגשה שלי – י.ג.).

כ. מהתם להכא: חרף טיעוניו ונימוקיו המפורטים של ב"כ המבקשת הן בפני בית משפט קמא והן בבקשת רשות הערעור, לא שוכנעתי כי בענייננו קיימת הצדקה לחרוג מן הכלל ולהתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא.

אדרבה, בענייננו, סיים בית משפט קמא לשמוע את כל העדויות בתיק, ובכלל זה גם את בעלי הדין, ואת המומחיות לכתבי יד מטעם הצדדים. מכאן, שהפלוגתאות השנויות במחלוקת בין הצדדים , והתשתית הראייתית הנוגעת לעניין, נפרשו בפני הערכאה הדיונית , לה הייתה ההזדמנות להתרשם מכלל הראיות והעדויות אשר הובאו בפניה, וליתן דעתה לטיעוניהם של הצדדים בכל הנוגע לשאלה האם למנות מומחה/ית מטעם בית המשפט, אם לאו.

משהגיע בית משפט קמא במצב דברים זה לכלל מסקנה, כי באפשרותו להכריע במחלוקת מבלי להיזקק לחוות דעת של מומחה/ית מטעם בית המשפט לניתוח כתבי יד, איני רואה כל הצדקה לכך שערכאת הערעור תתערב בשיקול דעתו ובהחלטתו.

כ"א. על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור, ומשלא התבקשה תגובתם של המשיבים, אני מורה שלא יהא צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:

1. ב"כ המבקשת: עו"ד משה כהן, חיפה.

2. ב"כ המשיבים מס' 1 ומס' 2: עו"ד גונן כהן, תל-אביב.

3. ב"כ המשיב הפורמלי: עו"ד אלדד אלטיט, הרצליה פיתוח.

ניתנה היום, י"ג אדר ב' תשע"ט, 20 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.