הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 42674-05-19

בפני כבוד השופט מאזן דאוד

המבקש

סמארה אמארה

נגד

המשיבים

  1. ראיד אמארה
  2. מוראד אמארה
  3. אחמד אמארה
  4. מוחמד אמארה
  5. ח'יתאם אמארה
  6. יוסף אמארה
  7. אמינה אמארה
  8. מחמוד אמארה
  9. נביל אמארה
  10. עלי אמארה

החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מיום 17/4/2019 (ת"א 1290-01-18 אמארה נ' אמארה, כב' השופטת נסרין עדאווי) במסגרתה בית משפט השלום דחה את בקשת המבקש כנגד חלק מהמשיבים, למתן צו אכיפה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט לצו מניעה שניתן בהסכמה במסגרת תיק בית משפט קמא מיום 10/1/2018, וקיבלה באופן חלקי נגד המשיבים 8-10, מבלי להטיל עליהם כל הוראה של ציות.

ההליכים בבית משפט קמא;

2. הצדדים שותפים במקרקעין הידועים כגוש 20398 חלקה 26 מאדמות הכפר זלפה ( להלן " המקרקעין") וביניהם מתקיימים הליכים שונים בפני בית משפט קמא. אחת התביעות המנוהלות בבית משפט קמא הינה תביעה לפירוק שיתוף בחלקה, שעה שהמבקש הינו בעלים רשומים של 2,063 מ"ר בחלקה, ובנוסף טוען לבעלות במגרש מספר 9 הבנוי עליו, ולמעשה מגרש 9 מהווה סלע המחלוקת בי ן המבקש למשיבים 1 ו-6.

3. יש לציין כי על מגרש 9 בחלקה האמורה לעיל מתקיים הליך בבית המשפט המחוזי בפניי באשר לזכויות הבעלות במגרש 9.

4. במסגרת בירור ההליכים בפני בית משפט קמא התקיים דיון ביום 10/1/2018 בבקשה לצו מניעה זמני שהוגש על ידי המבקש, במסגרת ת"א 12906-01-18, ניתן צו מניעה זמני בהסכמת המבקש ויתר הצדדים כדלקמן:

"מוסכם עלינו כי ינתן צו מניעה על כל חלקה 26 גוש 20398, לפיו יאסר על המשיבים 1-10 לבצע עבודות בנייה חדשות, הן בעצמן והן באמצעות אחרים. צו זה לא יחול על הדברים הבאים:
1. המבנה המסומן A בנספח ת/7 לכתב התביעה שהוגש בד בבד עם הבקשה לצו מניעה זמני לגבי בניית קומה א' שמעל קומת הקרקע בלבד. מובהר בזאת כי לא תהיה בנייה נוספת כלשהיא מעבר לקומה א'.
למען הסר ספק צו זה לא יחול על משיב שקיבל היתר בנייה לפני מתן צו זה.
2. עבודות גמר ועבודות פנימיות במבנה המסומן H בנספח ת/7 הנ"ל. למען הסר ספק מובהר בזאת כי העבודות המותרות בבניין הזה יבוצעו אך ורק בגבולות השלד הקיים היום ".

5. ביום 18/11/2018 הגיש המבקש את בקשתו למתן צו אכיפה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, ובמסגרתה טען כי המשיבים הפרו את צו המניעה וביצעו את העבודות הבאות:

5.1 עבודות חפירה, יציקת רצפה בחזית של בניין B, וכן בנו שתי פרגולות ומעקה ברזל מעל גדר קיימת .
5.2 המשיבים בנו גדרות ממתכת מסביב לבניין C, וכן בנו שתי פרגולות ומעקות.
5.3 באשר למבנים H ו- H1, בנו המשיבים קיר בגובה של כ-2.5 מ' בצד הדרומי, עם גמר טיח מהצד הפנימי, קיר נוסף מהצד המערבי בגובה של 3 עד 4 מ', התקינו שער ברזל וכן ריצפו את השטח התחום בין הקירות באבן משתלבת.

6. המשיבים 1-6 טענו כי יש מקום לדחות את הבקשה מאחר והמבקש לא הוכיח מי מבין המשיבים הפר את הוראות צו המניעה הזמני, ולא פירט מה חלקו של כל אחד ממשיבים אלה בהפרות הנטענות על ידו. עוד הוסיפו, כי למשיבים 2-10 אין כל קשר למבנה המסומן B ו/או לחצר המסומנת ב- C ולא הייתה למבקש כל עילה נגדם, כך שיש מקום להורות על דחיית הבקשה כנגדם. המשיבים הוסיפו כי העבודות שבוצעו בבניין B ובחצר C אינן בבחינת עבודות בניה כלל ו/או ביצעו עבודות בנייה חדשות, כי אם מדובר בתיקון של בנייה קיימת, וכל מה שנעשה זה החלפת ריצוף שהיה קיים קודם לכן בחצר C, והחלפתו ברצפה פלסטית בטיחותית במקומה, ולגבי המבנה B בוצעה החלפה של הפרגולה ו של המעקה הקיים סביב המבנה והוחלפו בחומרי ברזל ועץ העונים על התקן החדש למעונות יום לילדים.

7. המבקשים מוסיפים כי לבניין B, שבו מנוהל מעון יום, ניתן היתר בנייה כ-10 שנים לפני מתן הצו, והוסיפו כי הם לא הפרו כל צו.

8. המשיבים 7-10 לא הגישו בפני בית משפט קמא כל תגובה לבקשה ולא התייצבו לדיון.

החלטת בית משפט קמא;

9. בית משפט קמא קיים דיון בבקשה כולל חקירות, ואגב מתן זכות קיום ממצה ומקיפה. בית משפט קמא קבע כי המבקש אישר, במהלך חקירתו, כי בבניין B מנוהל מעון לילדים וכי הבניין קיים משנת 2011 (עמ' 63 לפרוטוקול, שורות 27-30); בבניין B ניתן היתר בנייה כתוספת למבנה קיים (עמ' 64 לפרוטוקול, שורות 5-6 ועמ' 67, שורות 20-23). עוד קבע בית משפט קמא, כי המבקש אישר כי המעקות נשוא בקשתו הם למעשה מעקות חדשים אשר החליפו את המעקות שהיו מותקנים על הגדר סביב המעון בבניין B (עמ' 66 לפרוטוקול ומוצגים נ/14 ו -נ/15); עוד אישר המבקש, כי בחזית המעון שבמבנה B, הרצפה שבין הגדר לבין רצפת הבניין הייתה עשויה מאבנים משתלבות, וכעת בוצעה יציקה חדשה במקומה (עמ' 68 לפרוטוקול, שורות 4-10).

10. בית משפט קמא שמע את העד אשרף קבלאן, למעשה השוכר ו/או המפעיל של גן הילדים ומעון היום שבחלקה, לרבות זה הקיים בבניין B וציין כי העמותה שבניהולו שכרה את בנייני המעונות ממשיב מס' 1 וזאת מאז שנת 2007, וציין כי לבניין B קיים היתר בנייה, ואילו לבניין E עדיין לא הושג היתר בנייה. בית משפט קמא קבע על סמך עדותו של העד קבלאן, שמצא אותה אמינה ומהימנה (עמ' 7 שורות 14-15 להחלטה), שהעבודות שבוצעו במבנה C (המהווה חצר הנמצאת מאחורי מבנה B) הן החלפת הרצפה בחצר לחומר סינתטי, תחת האבנים המשתלבות שהיו במקום, ולצורך כך נדרש לפרק את האבנים, לבצע חפירה, לצאת בטון ומעל יציקת הבטון להניח חומר סינתטי. כמו כן, הוחלפו מעקות הברזל הישנים במעקות חדשים. בנוסף לכך בוצעה הורדת שתי פרגולות ישנות והוקמו במקומן חדשות.

11. בית משפט קמא קבע כי שני הצדדים מסכימים למעשה כי בבניין B ובחצר C בוצעו אך ורק העבודות המפורטות לעיל, ובשל כך קבע כי לא נפרצו הגבולות הקיימים עוד מלפני מתן הצו וכי כל העבודות נעשו בתוך שטח המעון, בתוך הגדרות התוחמות את המעון, שנים לפני מתן הצו. עוד הוסיף בית משפט קמא, כי צו המניעה שניתן בהסכמה נועד לשמר את המצב הקיים בשטח לצרכי התביעה התלויה ועומדת לפירוק השיתוף בחלקה. צו המניעה לא נועד למנוע מהשותפים בקרקע לבצע עבודות תחזוקה ו/או עבודות בנייה בתוך מתחמי המבנים הקיימים בחלקה, ואף המבקש לא טען כי העבודות שבוצעו בבניין B ובחצר C עלולות להקשות בדרך כלשהי על תביעת פירוק השיתוף, מכאן הסיק בית משפט קמא כי המשיבים 2-6 לא הפרו את צו המניעה בכל הנוגע לעבודות הנטענות בבניין B ו/או בחצר C.

12. באשר לעבודות בבניינים H ו- H1, קבע בית משפט קמא כי המבקש לא הוכיח שהמשיבים 2-6 קשורים לביצוע העבודה וכי המשיבים 2-6 ציינו בצורה מפורשת שאינם קשורים לעבודות אלו, וחרף טענה זו של המשיבים, לא טרח המבקש להביא כל ראיה להוכחת קיומו של קשר בין העבודות המבוצעות בבניין H ו- H1 לבין משיבים אלה. עוד קבע בית משפט קמא, שהמבקש אף לא הוכיח מה הקשר בין משיבה מס' 7 (אמין אמארה) והמשיב 9 (נביל מחמוד אמארה) לאותן עבודות שבוצעו בבניינים H ו- H1. עוד הוסיף ביהמ"ש קמא כי אף המבקש במסגרת בקשתו טען מפורשות כי המשיב 8 (מחמוד עלי אמארה) והמשיב 10 (עלי מחמוד אמארה) הם אלה שמחזיקים בבניינים אלו ולא העלה כל טענה בהקשר ביצוע העבודות כנגד המשיבה 7 ו/או כנגד המשיב 10.

13. ביהמ"ש קמא, לאחר ששמע את העדויות, קבע כי המבקש לא הוכיח מי מהמשיבים 7-10 היה קשור לביצוע העבודות בבניין B ו/או C ואין די בכך שמשיבים אלו לא טרחו להגיש כל תשובה לבקשה ו/או לא התייצבו לדיון כדי לקבל את הבקשה נגדם, מאחר והמבקש לא עמד בנטל להוכיח שעבודות אלו בוצעו ע"י המשיבים 7-10.

14. בימה"ש קמא קיבל את הבקשה נגד המשיבים 8-9 וזאת בנוגע לעבודות שבוצעו מסביב לבניינים H ו- H1, עבודות שבוצעו בניגוד לצו המניעה ובפרט ההסכמה בסעיף 2 הקובעת כי מותר בבניין H לבצע רק העבודות גמר ועבודות פנימיות בגבולות השלד הקיים היום ללא ביצוע עבודה נוספת וברור שהעבודות המתוארות הן עבודות שבניגוד לצו המניעה.

15. נוכח על האמור לעיל, דחה ביהמ"ש קמא את הבקשה כנגד המשיבים 1-6 וכנגד המשיבים 7-9 וחייב את המבקש בהוצאות המשיבים 1-6 בסך 7,500 ₪.

16. באשר למשיבים 8 ו-10 ביהמ"ש קיבל את הבקשה וחייב אותם לשלם למבקש סך של 7,500 ₪ כל אחד וקבע כי הסכומים ישולמו תוך 30 ימים אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

17. המבקש לא רווה נחת מהחלטת ביהמ"ש קמא והגיש את בקשת רשות הערעור שבפני.

טענות הצדדים;

18. המבקש טוען כי הבקשה מעלה סוגיות בעלות היבט עקרוני כללי החורג מגדר עניינם של הצדדים, וזאת בשים לב לטענתו של המבקש שביהמ"ש המקבל בקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש מבלי לתת סעד אופרטיבי הכופה על הצד המפר את קיום הצו.

19. המבקש ממשיך וטוען כי ביהמ"ש קמא קיבל את הבקשה כנגד המשיבים 8 ו-10 מבלי לקבוע סעד אופרטיבי נגדם וביהמ"ש, על אף שנתבקש להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 6 לפקודת ביזיון ביהמ"ש ולכפות על המשיבים בקנס ו/או במאסר ולציית לצו המניעה שניתן ע"י ביהמ"ש, קיבל את הבקשה כנגד משיבים אלו מבלי לתת כל סעד אופרטיבי שכן אין כל זכר בהחלטת ביהמ"ש קמא לחיוב בקנס, מאסר, או כל סנקציה אחרת שתראה לביהמ"ש.

20. עוד טען המבקש כי טעה ביהמ"ש קמא באשר למבנים ב-H וב- H1, כשקבע כי אין כל קשר למשיבים 1-6 ו/או המשיבים 7-10, מאחר ומשיבים אלו לא הכחישו את עצם ביצוע העבודות באופן כללי וגורף מבלי לתת תשובה פרטנית לגבי העבודות שבוצעו בבניינים אלו.

21. באשר להפרת הצו בבניין B או בחצר C טוען המבקש כי המשיבים מודים בביצוע העבודות שנטענו על ידו ואין בנימוקים שהעלו המשיבים 1-6 כדי להצדיק את הפרת הצו וכי כשלו בהוכחת הכורח אשר אילצה אותם לבצע את העבודות שבוצעו בניינים אלו. המבקש ממשיך וטוען כי מדובר בהפרה מהותית של צו שיפוטי שנועד באופן ברור להקפיא מצב מבחינת בנייה במקרקעין נשוא המחלוקת וזאת לבין מועד מתן הצו ועד להכרעה בתביעה.

22. המבקש טוען כי טעה ביהמ"ש קמא בקביעתו כי למרות הוכחת ביצוע העבודות, בניגוד לצו המניעה, הורה על דחיית הבקשה כשקבע כי אין בבנייה שבוצעה בכדי להשפיע על פירוק השיתוף במקרקעין וביהמ"ש קמא בקביעה זו התעלם מחובת המשיבים להוכיח כי העבודות בוצעו בהתאם לצו, וכי עבודות אלו היו כורח המציאות, ולא הביאו כל ראיה כגון חוות דעת של מומחה על מנת להוכיח שהיה הכרח להחליף את העבודות שהיו קיימות בעבודות החדשות.

23. עוד טוען המבקש שביהמ"ש קמא טעה שקבע כי המשיבים 1-6 לא "פרצו" גבולות הצו ולא יעלה על הדעת כי ביצוע העבודות בהיקף כזה כפי שנעשה ע"י המשיבים 1-6 יביא את ביהמ"ש קמא למסקנה שהעבודות הן בתוך גבולות הצו, לראיה, שבהסכם שניתן לו תוקף של צו מניעה, לא ציינו הצדדים כי מותר לבצע עבודות תחזוקה בבניינים הנמצאים בחלקה בדומה להרשעה שניתנה בבניין H להמשך ביצוע העבודות חרף קיומו של צו המניעה.

24. המבקש מוסיף מציין כי שגה ביהמ"ש קמא שהתעלם שהמשיבים 1-6 ביצעו יציקת רצפה בחזית של בניין D ובניית שתי פרגולות ומעקה ברזל מעל גדר קיימת, שכן מדובר בעבודות הטעונות היתר שהמשיבים לא הוכיחו כי היה בידיהם היתר כאמור.

25. המשיבים מבקשים לדחות את בקשת רשות הערעור. המשיבים מציינים כי ביהמ"ש קיבל את הבקשה ביחס למשיבים 8 ו-10 ואף הטיל עליהם קנס של 7,500 ₪ כל אחד, ובאשר ליתר המשיבים נטען על ידם כי ביהמ"ש קמא דחה את הבקשה מאחר וקבע כי יתר המשיבים לא הפרו את צו המניעה, ומצדד בהחלטת ביהמ"ש בכל מה שקשור ליתר המשיבים ומבקש לדחות את הבקשה כנגדם.

הכרעה ודיון;

26. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, למעט תיקון ההוראה ביחס למשיבים 8 ו-10.

27. ההליך של בזיון בית משפט, הוא הליך מעין פלילי לפי סעיף 6 לפקודה, המכונה גם "בזיון אזרחי", מאחר ונקיטת ההליך היא באינטרס ובשליטת הצד הזוכה בדין, הנפגע מאי קיום ההחלטה השיפוטית – ע"פ 300/74 מדינת ישראל נ. ארזי, פ"ד ט 813. כאשר בית המשפט דוחה בקשה של הזוכה בדין לפי פקודת בזיון בית משפט, או כאשר אינו נעתר לבקשה במלואה, הערעור על החלטתו הוא בהליכים אזרחיים על פי הדין הכללי - בש"א 998/92 יהושע בן ציון נ. בנק ארץ ישראל בריטניה (בפירוק), פ"ד מו(2) 749, וכך פעל המבקש.

28. צו המניעה שניתן על ידי בית משפט קמא הינו צו מניעה שמבוסס על הסכם בין הצדדים. בית משפט קמא קבע בהחלטתו בסעיף 17 : "עינינו הרואות, כי הצדדים מסכימים למעשה כי בבניין B ובחצר C בוצעו אך ורק העבודות המפורטות לעיל. בעבודות הנ"ל לא ראיתי כי נפרצו הגבולות הקיימים עוד מלפני מתן הצו. אף הוכח כי כל העבודות נעשו בתוך שטח המעון, בתוך הגדרות התוחמות את המעון עוד שנים מלפני מתן הצו. " גם בסעיף 18 ציין בית משפט קמא: "...........משמע, כוונת הצדדים שעמדה ביסוד הסכמתם לצו המניעה, עניינה במניעת ביצוע עבודות בנייה העשויות לחרוג ממתחמי הבניינים ו/או הגדרות הקיימים בחלקה עוד מלפני מתן צו המניעה." מקביעות אלו בית משפט קמא בחן את התכלית מאחורי ההסכם ולשם מה נועדה, וזאת בשל מחלוקת גם פרשנית בין הצדדים ביחס להוראות ההסכם ובפרט אי תחולת צו מניעה על "משיב שקיבל היתר בניה לפני מתן הצו", כלשון ההסכם.

29. נקבע לא אחת בפסיקה, כי "אין זה ראוי להיזקק להליך על-פי הפקודה כאשר קיימת בין הצדדים מחלוקת פרשנית בתום לב" (ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ, פסקה 11 (9.12.2013). כלל מחמיר עוד יותר נקבע בכל הנוגע לאכיפה של פסקי דין שבהם ניתן תוקף להסדר או להסכם שערכו הצדדים. "במקרה של מחלוקת לגיטימית לגבי ביצועו של הסכם אליו הגיעו הצדדים (גם אם ניתן לו תוקף של פסק דין) יש, ככלל, לבררה תחילה בגדר תובענה אזרחית ולא להכריע בה לראשונה בהליך של בזיון בית משפט (ראו רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 350 (1999)). נראה אפוא כי יש לפנות להליך של אכיפה מכוח הפקודה רק כאשר "מדובר במחלוקת 'מדומה', מעושה, או במחלוקת המבוססת על עמדה מחוסרת תום לב של אחד הצדדים.

30. באשר למבנים B ו- C, פירט בית המשפט השלום כדבעי את המחלוקות הניטשות בין הצדדים ואת קביעותיו. אני סבור כי צדק בית מ שפט השלום בקביעתו, כי המשיבים 1 עד 6 לא הפרו את צו המניעה. אציין כי קיימת מחלוקת פרשנית בתום לב בין הצדדים ביחס למבנים שלגביהם היה היתר בניה כדין טרם מתן הצו, וכי הצו אינו חל על מבנים אלו. בית המשפט קמא, ביחס למבנים אלו, למעשה , קבע כי כל עוד לא נפרצו גבולות הצו, בבנייה מחוץ לתחומי המגרש עליו ממוקם המבנה- שלגביו קיים היתר, במידה שאינה מפריעה או מכבידה על הליך פירוק השיתוף, אין מקום להליך לפי פקודת בזיון ובלשון בית משפט קמא, אין הפרה.

31. אני סבור כי לגבי המבנים שהיה לגביהן היתר טרם מתן צו המניעה והעובדת הן באופי כפי שביצעו המשיבי ם- החלפת רצפה ברצפה מסוג אחר, או גדר בגדר אחרת בפרט כאשר מנוהל מעון יום וגן ילידם במקום, קיים הכרח של תחזוקה שוטפת למען שלום המשתמשים, לטעמי קיימת מחלוקת כנה ואמתית לגבי תחולת הצו על עבודת מסוג זה במבנים שהוקמו כדין מכוח היתר בניה לפני מתן הצו, הליך הפקודה אינו ראוי להם. מסכים עם קביעת בית משפט קמא המבוססת על פרשנות ההסכם (דבר כשלעצמו מלמד על חוסר התאמת ההליך של כפיית ציות בדרך זו), לפיה הצו נועד למנוע עבודות העשויות לחרוג ממתחם הבניינים הקיימים ואו הגדרות הקיימים, שאין בהם כדי להשפיע או לגרום לפגיעה בחלוקה עתידית בין הצדדים. לשם כך הוחרגו המבנים שלגביהם קיים היתר, ולשם כך הוחרגו המבנים A ו- H שלגביהן ניתנו הוראות מפורטות, שמשתלבת עם מטרה זו.

32. ביחס למבנים B ו- C צדק בית המשפט בקביעתו כי אין כל הפרה, ואף לטעמי ההליך לא היה אמור לנקוט ביחס למבנים שלגביהם קיים היתר בניה- נוכח לשון ההסכם, ולכן בדין דחה בית משפט קמא- בכל הקשור לעבודת שבוצעו במבנה Bו-C אין כל הפרה להוראות הצו, וכי העבודו ת הן עבודות תחזוקה שקשורות בטיב הפעילות המבוצעת במקום (גן ילידם ומעון יום), וזאת ביחס לכל המשיבים.

33. באשר למבנים H ו- H1 , אני סבור כי לא נפלה כל שגגה במסקנת בית משפט קמא באשר למשיבים –למעט המשיבים 8ו-10 (לגביהם אתייחס בהמשך), שעה שדחה את הבקשה לגביהם מאחר והמבקש לא עמד בנטל להוכיח הקשר ביניהם לבין עבודות הבניה. בית משפט קמא קבע כי לא הובאה כל ראיה הקושרות בין משיבים אלו לבין העבודות שבוצעו במנים אלו, והנטל מוטל על המבקש לא רק בהוכחת ההפרה אלא מי ביצע את ההפרה נוכח אופי ההליך שהוא מעין פלילי.

אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, ככל שאלה מעוגנים בחומר הראיות, והיא תעשה כן במשורה ובמקרים נדירים בלבד (ראו: ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, 2.2.2005). המקרה דנא איננו אחד מאותם מקרים חריגים. קביעת בית משפט קמא באשר להעדר מעורבות המשיבים-למעט המשיבים 8ו-10, על יסוד העובדות שהובאו בפני בית משפט קמא, היא מסקנה מבוססת והמבקש לא הציג כל ראיה הקושרת עבודות אלו ביתר המשיבים(שאינם המשיבים 8ו-10) משכך אין עילה לפי הפקודה, כקביעת משפט קמא.

באשר למשיבים 8 ו-10;

34. באשר למשיבים 8 ו-10 מצא בית משפט קמא-בהעדר התייצבות מטעמם חרף זימונם, כי קיימות ראיות הקשורות אותם לביצוע הפרת הצו בביצוע בניה שחורגת מהעבודות שניתן היה לבצע ביחס למבנה זה.

כידוע לגבי מבנהH נקבע בצו המניעה כלהלן: " עבודות גמר ועבודות פנימיות במבנה המסומן H בנספח ת/7 הנ"ל. למען הסר ספק מובהר בזאת כי העבודות המותרות בבניין הזה יבוצעו אך ורק בגבולות השלד הקיים היום".

בית משפט קמא קבע כי העבדות שבוצעו חל עליהן איסור מכוח צו המניעה מאחר והן מעבר לגבולות השלד של המבנה הקיים, והצדדים לא חולקים על מסקנה זו.

35. המשיבים לא התייצבו ובית המשפט סבר כי בהעדר הופעה חרף זימונם, קיבל את הבקשה. בתשובה מטעם משיבים אלו, אין בפיהם כל טענה בעניין זה. כידוע סעיף 6(2) לפקודת ביזיון בית המשפט קובעת: "לא יינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה."

היה מקום להוציא כנגדם צו הבאה לצורך כפיית ציות בבקשה מסוג זה כאמור בסעיף 6(2) לפקודה, הדבר לא נעשה והמשיבים 8 ו-9, כעולה מתשובתם אינם מעלים כל טיעון בעניין זה ומשלים עם קביעת בית משפט קמא. יש לזכור כי במידה והם לא מסכימים הדרך לתקיפת צו נגדם היא בדרך של הגשת ערעור פלילי והיא זכות שנתונה לממרה בלבד, שאז עליו להגישו כערעור פלילי(ע"פ 1160/98 שיז"פ, שיווק ייזום פרויקטים לבניה בע"מ נ. יעקוב אשכנזי, פ"ד נד(1) 230).

36. ביחס למשיבים אלו קבע בית משפט קמא: " אני מקבלת את הבקשה כנגד המשיבים 8 ו- 10, ומחייבת אותם לשלם למבקש סך של 7,500 ₪ כל אחד." ביחס להוראה זו סבור המבקש כי אין כל הוראה אופרטיבית בניגוד לדין ואילו המשיבים דבורים שמדובר בקנס , ואי לכך אין מקום להשגה על החלטה זו.

37. אין חולק כי סנקציות מכוח פקודת הביזיון ננקטות רק במבט צופה פני עתיד והן אינן מהוות עונש על הפרות שבוצעו בעבר. הלכה היא כי אמצעי האכיפה שבסעיף 6 לפקודת הביזיון נועדו להכוונת ההתנהגות לעתיד לבוא, כך שתתאפשר אכיפת ההחלטה או פסק הדין , וכפי שנפסק ברע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49 (2004) כי:

"אין להידרש למנגנון האכיפה אם דבר ההפרה הושלם ואינו ניתן לתיקון. המטרה היא להביא לקיום הצו השיפוטי, וזו תוגשם רק אם יש בידי המבזה הכוח לתקן את ההפרה או לחזור בו ממנה."

38. מאפיין נוסף של ההליך על-פי סעיף 6 הינו שההליך צופה פני עתיד. תכלית הקנס או המאסר היא לכוף אדם לציות בעתיד לצו שניתן על-ידי בית-המשפט בעבר. אכן, סעיף 6(1) לפקודה אינו קובע עונש על הפרת הצו השיפוטי, והטלת הקנס או המאסר לפיו מטרתה היחידה הינה לכוף אדם לציית בעתיד לכל צו שניתן. זאת ועוד, אין להידרש למנגנון האכיפה אם דבר ההפרה הושלם ואינו ניתן לתיקון. המטרה היא להביא לקיום הצו השיפוטי, וזו תוגשם רק אם יש בידי המבזה הכוח לתקן את ההפרה או לחזור בו ממנה.

במקרנו מדובר במעשה עשוי- בניגוד לצו מניעה זמני- ולאחר סיום ההליך העיקרי, לרבות חלוקת המקרקעין, הבניה שבוצעה תישאר על מכונה ולא יהיה מקום להסירה.

39. אני סבור כי בית משפט קמא טעה במינוח שעשה בו שימוש ובמקום המונח הוצאות יש לקבוע קנס בסך 7,500 ₪. באשר לקנס עלי להזכיר מושגי יסוד ביחס לקביעת הקנס. הראשון בהם הוא: אין מקום להשית קנס לטובת המשיבים מכוח פקודת הביזיון וכי קנס שכזה אפשר להטיל רק לטובת אוצר המדינה - וראו את בש"פ 6224/16 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (28.08.2016), לאמור:

"קנס לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט יש לשלם לאוצר המדינה ולא לטובת בעל דין (ראו למשל: רע"א 4953/92 בבילה נ' דדון, פ"ד מז(1) 658, פסקה 2 (1993); ע"פ 10288/09 רכס פרויקטים חינוכיים בע"מ נ' קבלי, [פורסם בנבו] פסקה 9 (17.5.2010); בש"פ 4808/13 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (24.7.2013))."

העיקרון השני הוא: במסכות בית המשפט להטיל קנס על אתר- כפי שעה בית משפט קמא ולא בגין הפרה עתידית, וזאת בשל אופי העבודות שבוצעו והסתיימו ועל מנת להביע מורת רוחו מהפרת הצו שניתן. הסוגיה עלתה לדיון והוכרעה בע"פ 5177/03 שמואל מור נ' דנציגר, פ"ד נ"ח (4) 184, בדברי כב' הנשיא (בדימוס ) א' ברק, שם, בעמ' 188 , שהיו מוסכמים על השופטת (כתוארה אז) א' חיות:

"... גישתי שלי שונה. לשיטתי בית המשפט יכול, בנסיבות מתאימות להטיל קנס ב"פועל" על אתר, בלא להמתין להפרה שתבוא לאחר הטלתו, ובלבד שמטרת הקנס אינה הענשה על ההתנהגות בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרות נוספות בעתיד".

ובעמ' 189:

"לשיטתי, אין מניעה, במקרים המתאימים, להטיל קנס על אתר לנוכח התנהגות המפר עד להטלת הקנס, ובלבד שמטרתו אינה ענישה על התנהגות בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרה בעתי' (ראו ס' גולדשטיין "יחסי הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא כספיות של בתי משפט – עקרון הדרך החמורה פחות" (13) בעמ' 178)".

ובהמשך בעמ' 190:

"לדעתי, האפשרות להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי עולה בקנה אחד עם תכליתו (האזרחית) של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, הנוגעת לאכיפה יעילה של צווי בית המשפט. יש לשמור על פקודת בזיון בית המשפט במכשיר משפטי יעל ומרתיע (קשת בספו הנ"ל (11) בעמ' 3)".

40. עוד ציין כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק, שהסמכות להטלת קנס "בפועל" (במובחן מעל-תנאי) קיימת, אך יש להפעילה בשיקול דעת, שכן הסנקציה חייבת להיות סבירה ומידתית. משכך, אני סבור כי בית משפט קמא עשה שימשו בסמכותו והטיל קנס על אתר ולא קנס על תנאי הצופה פני העתיד, המשיבים 8 ו-10 לא משיגים על קביעה זו. עוד אני סבור כי בית משפט קמא שגה במנוח עשת שהיה צריך להכתיר את הסכום כקנס והוא מטבע הדברים לטובת אוצר המדינה.

41. מכל האמור , אני סבור כי דין הבקשה להידחות, למעט התיקון ביחס לקנס שהוטל על המשיבים 8 ו-10, הרי מדובר בקנס ממש שהוטל לפי מסכות בית המשפט, וכידוע הקנס לטובת המדינה ולא לטובת המשיב. על כן יש לתקן את סעיף 27 להחלטת בית משפט קמא ולקבוע : מחיי אותם לשלם קנס בסך 7,500 ₪ כל אחד" וזאת תחת הקבוע בסעיף 27 להחלטה.

42. נוכח דחיית הבקשה, הנני מחייב את המבקש בהוצאות המשיבים למעט המשיבים 8 ו-10, בסך 7,500 ₪ שיחולטו מהפ יקדון המופקד. הסכום ישולם באמצעות ב"כ המשיבים.

43. המזכירות תעביר את החלטת בית משפט קמא והחלטת בית משפט זה לידי המרכז לגביית קנסות לגביית סך 7,500 ₪ מכל אחד מהמשיבים 8 ו-10, שהמועד לתשלומו חלף ולא טרחו לשלמו.

44. המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ט, 29 יולי 2019, בהעדר הצדדים.