הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 39534-10-20

בפני
כבוד ה שופט מאזן דאוד

המבקשת
ש. שלמה רכב בע"מ

נגד

המשיבים

  1. אדם טייאר
  2. עמאש כרם

פסק דין

1). לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת יפעת אונגר- ביטון) מיום 20.10.20 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת להאריך את המועד לביטול פסק דין שניתן בהעדר, ביום 12.11.18.

רקע עובדתי הנדרש להכרעה;

2). המבקשת הגישה תביעה בסדר דין מהיר כנגד המשיבים על סך של 10,102 ₪, בעקבות תאונת דרכים שגרמה נזק לרכב שבבעלות המבקשת, ולטענתה, התאונה התרחשה באחריות המשיבים. תחילה התביעה הוגשה לבית המשפט בירושלים, בשל העדר סמכות מקומית, הועברה התביעה לבית המשפט השלום בחדרה.

3). אין מחלוקת כי הצדדים זומנו לישיבת הוכחות ליום 12.11.18 והתובעת/המבקשת לא התייצבה למועד ההוכחות ואף העדים מטעמה לא התייצבו. בבוקר ישיבת ההוכחות שיג ר בא כוחה הקודם של המבקשת הודעה, בגדרה ציין שעורכת דין מטעמו, שאמורה להופיע לדיון, נתקעה עם הרכב ולכן היא תתעכב במעט.

בית משפט קמא, המתין משעה 09:00, השעה בו הייתה קבועה שעת הדיון, עד לשעה 10:38, ומשלא באה כל התייצבות מטעם המבקשת ו/או העדים מטעמה, ניתן פסק דין על ידי בית משפט קמא, הדוחה את התביעה כנגד שני הנתבעים, וכן חייבה בהוצאות.

4). כעולה מהנתונים הקיימים בנט המשפט, פסק הדין הומצא למבקשת באמצעות משלוח של "הודעה באתר" ביום 12.11.18 שעה 11:50 א ו לחילופין בא כוחה של המבקשת צפה בפסק הדין באותו היום (12.11.18), בשעה 11:50.

5). מאז מתן פסק הדין חלפו חודשים רבים, ובעקבות דרישה של משיב 1 לתשלום הוצאותיו, החליפה המבקשת את בא כוחה והגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות מטעמה, ומלינה במסגרת הבקשה שבית משפט קמא דחה את התובענה ולא מחק אותה.

6). בית משפט קמא דחה את הבקשה, הן משום שלא צורף לה תצהיר כנדרש בדין והן בשל העובדה כי המבקשת לא טרחה לציין את מועד ידיעתה על פסק הדין, אף העיר בית המשפט כי ככל הנראה הבקשה מוגשת באיחור.

7). ביום 14.10.20 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, במסגרתה טענה כי נודע למבקשת לראשונה על פסק הדין ביום 2.8.20 בעקבות פניית משיב 1 בהתראה טרם נקיטת הליכי הוצאה לפועל לצורך גביית ההוצאות שנפסקו בפסק הדין.

8). לאחר שידעה על פסק הדין ומשלא זכתה המבקשת למענה מבא כוחה הקודם, החליפה את הייצוג והגישה את הבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול לפסק הדין. לטענת, המבקשת דחיית התביעה הינה סנקציה קשה וקיצונית וחוסמת את דרכה של המבקשת על לא עוול בכפה, והיה מקום שבית המשפט, כנגד הוצאות להסתפק במחיקת התביעה ולא דחייתה.

החלטת בית משפט קמא;

9). בית משפט קמא, לאחר שעיין בבקשה, בהליכים הקודמים ובעמדות המשיבים, דחה את הבקשה להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, מאחר וסבר שאין טעמים מספקים לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בית משפט קמא יצא מנקודת הנחה כי המבקשת ידעה על פסק הדין רק ביום 2.8.20, והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לראשונה ביום 16.9.20, בקשה שנדחתה בשל העדר תצהיר, כעולה מהחלטת בית המשפט ביום 16.9.20.

10). בית המשפט המשיך וקבע כי גם לאחר דחיית הבקשה ביום 16.9.20, לא מצאה המבקשת להגיש את הבקשה המתוקנת בהקדם האפשרי, והמתינה כמעט חודש נוסף, עד אשר הגישה את הבקשה מושא ההליך שבפנינו.

11). זאת ועוד, מעבר להשתהות, כפי שצוין לעיל, ציין בית משפט קמא כי לא מצא טעמים מיוחדים שיירשמו או כל טעם שהוא, המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. בשתי הבקשות שהוגשו אין התייחסות למחדל שגרם לאי התייצבות ומה הסיבה לאי ההתייצבות ולא נטען דבר בקשר לסיכויי הצלחתה של התובעת בהליך.
באשר לדחיית התובענה, קבע בית משפט קמא, הדבר בוצע במסגרת סמכותו של בית המשפט מכוח תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, ומשכך, פסק הדין ניתן כדין ואין כל עילה להאריך את המועד להגשת בקשה לביטולו.

12). המבקשת לא השלימה עם החלטת בית משפט קמא והגישה את בקשת רשות הערעור שבפניי. במסגרת הבקשה, חוזרת המבקשת על טיעוניה כי גילתה את פסק הדין רק ביום 2.8.20, ובמועד זה העבירה לבא כוחה החדש את הטיפול בתיק, ובשל תקופת הפגרה, תקופת נגיף הקורונה, הבקשה הוגשה במועד שבו הוגשה והדבר לא מלמד על זלזול בבית המשפט או השתהות בבקשתה כלל ועיקר.

13). עוד הוסיפה המבקשת כי בית משפט קמא נקלע לכלל טעות לפיה כלל את תקופת הפגרה וכן התעלם מהתקופה הנוכחית ומהשפעת נגיף הקורונה, והסיק מסקנה שהבקשה הוגשה בשיהוי, ובשל כך, דין הבקשה להידחות. עוד ציינה המבקשת, שטעה בית משפט קמא כאשר ציין כי קשה לקבל את הטענה כי המכתבים שנשלחו על ידי המשיב 1 לא התקבלו אצל המערערת ולא הועברו אליה על ידי חברת הביטוח, על אף שהמכתבים הקודמים נשלחו לחברה אחרת ולא למבקשת. עוד הוסיפה המבקשת כי טעות בידי בית משפט קמא כשציין כי אין התייחסות למחדל, שעה שנציגת המבקשת ציינה בתצהירה כי בא כוחה הקודם אינו משתף פעולה, ואי שיתוף פעולה זה, אין לזקוף אותו לחובת המבקשת.

14). המבקשת סבורה כי בית משפט קמא נקלע לטעות כאשר קבע שאין התייחסות לסיכויי הצלחתה בהליך, והחיל את ההלכות בדבר פסק דין שניתן בהעדר הגנה, שעה שמדובר בתובעת ולא מוטל עליה כל חובה להוכיח סיכויי הצלחת התביעה בבקשה מסוג זה. על כן, היה מקום לקבל את הבקשה ולאפשר למבקשת את יומה בבית המשפט.

הכרעה;

15). לאחר עיון בבקשה על נספחיה, עיון בתיק בית משפט קמא, לא ראיתי כי היא צריכה תשובה, ולכן אדחנה על אתר, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

16). אין מחלוקת כי המבקשת זומנה כדין לישיבת ההוכחות בתביעה בסדר דין מהיר וזאת לפי הרישומים במערכת "נט המשפט", מעבר לכך עצם ההודעה , מטעם המבקשת, שהוגשה באותו מועד המודיעה על עיכוב בהגעה לדיון, מעידה כאלף עדים שהמבקשת זומנה כדין לישיבת ההוכחות ולא התייצבה. משכך פסק הדין ניתן כדין וביטול פסק הדין מכוח החלופה 'שיקול הדעת' המוקנה לבית המשפט ולא מכוח ' חובת הצדק'.

17). לפי הרישומים במערכת "נט המשפט", פסק הדין הדוחה את התביעה הומצא כדין לידי בא-כוחה ביום 12/11/18, באמצעות משלוח של "הודעה באתר" (להמצאה בדרך זו ראו: תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין); בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), פיסקאות 9-8 (19.12.2018)).

18). אכן, באפשרותו של בעל דין להוכיח כי לא נשלחה לו הודעה במנגנון "הודעה באתר" וזאת על דרך של הגשת תצהיר (ראו: תקנה 497ג(ג2) לתקנות סדר הדין הקובעת כי "לא יראו את כתב בי-הדין ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי-הגעת ההודעה אל כתובת הדואר האלקטרוני שמסר"; כן ראו עניין כהן, בפסקה 10; רע"א 1153/20 פלונית נ' מכבי שירותי בריאות, פיסקה 8 (30.4.2020)).

תצהיר מטעם בא כוחה הקודם לא הוגש כלל ועיקר. אשר על כן, יש לראות במועד המצאת ההחלטה באמצעות מנגנון ה"הודעה באתר" כמועד הקובע לצורך מניין הימים , כשעומדים למבקשת שלושים ימים להגשת בקש ה לביטול פסק הדין מאותו מועד- 12/11/18.

19). כמעט שנתיים לאחר מתן פסק הדין והמצאתו לידי המבקשת באמצעות בא כוחה, הגישה המבקשת את הבקשה לביטול פסק הדין, ברור שמדובר בשיהוי ניכר, והשיהוי אינו כפי שסבר בית משפט קמא בתקופת הפגרה והמצב המיוחד בתקופת הקורונה, אלא השיהוי יש לבחון מיום המצאת פסק הדין לידי המבקשת וחלוף המועד להגשת הבקשה, ואין ספק שמדובר בתקופה משמעותית ביותר.

20). תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בית המשפט רשאי להורות על הארכת המועד להגשת בקשת ביטול פסק דין שניתן בהעדר בהתקיים " טעמים מיוחדים שיירשמו". אמת מידה מרכזית בכל הנוגע לבחינת קיומו או היעדרו של "טעם מיוחד" היא השאלה אם האיחור בהגשת ההליך נעוץ בנסיבות של אילוץ או כורח (ראו: בש"א 8359/11 פלונית נ' פלונית (25.12.2011)). ככלל, נקבע כי מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ, ואילו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין עשויות להוות טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. ראו רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 10 (28.4.2008); חמי בן נון וטל חבקין, הערעור האזרחי, 177 וההפניות שם (מהדורה שלישית, 2013)

21). דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". בענייננו, הבקשה לביטול פסק הדין הוגש ה באיחור ניכר – למעלה מ-20 חודשים לאחר שניתן פסק-הדין ,השאלה האם הוצג טעם מיוחד המצדיק איחור זה? התשובה לכך בנסיבות המיוחדות של המקרה היא בשלילה, כפי שקבע בית משפט קמא.

אין בבקשה ובתצהיר המצורף לה כל הסבר מדוע המבקשת מאז מסירת הטיפול לידי בא כוחה לא ביררה מה עלה בגורל התביעה וכיצד היא הסתיימה, ואם בא כוחה הודיע לה אודות פסק הדין, אין נסיבות חיצוניות כלל ועיקר וכל האיחור נעוץ בהתנהלות המבקשת ובבאי כוחה, ולא הוצג כל טעם ענייני המצדיק איחור בכלל ואיחור קיצוני של למעלה מ-
20 חודשים, כלל ועיקר.

22). הן המבקשת, הן בא כוחה הקודם, התנהלו בצורה לקויה שהביאה למצב שבו לאחר חודשים רבים מגישים את הבקשה. בא כוחה לא התייצב לדיון וגם לא העדים מטעמו שעה שהמשיבים התייצבו יחד עם העדים מטעמם, ובמשך הזמן שחלף, אינטרס ההסתמכות הפך לשיקול מרכזי. ההתנהלות הלקויה אינה מנת חלקו של בא כוחה הקודם של המבקשת אלא היא שופתה להתנהלות זו ביחס לאחריותה למשך הזמן הארוך שבו נמנעה מלברר מה עלה בגורלו של התיק, ולא רק מעת שנודע לה על פסק הדין. המבקשת נמנעה מלפרט בתצהיר מדוע לא ביררה מאז מסירת הטיפול בתביעה לבא כוחה מה עלה בגורל ההליך וכיצד הסתיים, וברור שחלק זה נפקד מיקומו מהתצהיר שהוגש על ידי המבקשת, תוך הסחת מלוא כובד הטענות כלפי חוסר שיתוף הפעולה מטעם בא כוחה הקודם.

23). מכל מקום, אף ניסיונה של המבקשת להטיל את האחריות באופן בלעדי על הפרקליט הקודם, איננו יכול לסייע לה באופן שבמחיר הטעויות שנעשו יישאו המשיבים. לעניין זה יפים דבריו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 8810/11 מקופאל בע"מ נ' אחים רזקאללה בע"מ (7.2.2012):

"מן התצהיר שתמך בבקשה לא ניתן לדעת מתי נודע לנציגה של המבקשת בארץ על דבר מתן פסק הדין. כאשר מוגשת בקשת ביטול דוגמת זו של המבקשת, חובה על המבקש לפרט במדויק מתי נודע לו על כך שניתן פסק דין. אין להסתפק באמירה שנודע "לאחרונה". יתרה מזו, ובכך העיקר, אין להפריד לענייננו בין המבקשת לבין פרקליטה הקודם. טענותיה של המבקשת נגד הפרקליט הקודם צריכות להיות מוצגות במסגרת הליך אזרחי שהמבקשת רשאית, כמובן, להגיש נגד אותו פרקליט (ראו, בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774 (1972); ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 744- 743 (1992)); אין כל סיבה שהצד שכנגד, היינו המשיבים דכאן, הם הנתבעים בתובענה, יידרשו לחזור עתה להליך האזרחי שנסתיים מבחינתם עוד בשנת 2008. מבחינת המשיבים ההליך נסתיים שלוש שנים לפני הגשתה של בקשת הביטול" (ראו גם עניין פדידה, פסקה 10).

24). באשר לטענה שהיה על בית המשפט למחוק את התביעה ולא לדחותה, אין דעתי כדעת המבקשת בית המשפט היה מוסמך גם לדחות את התובענה, בפרט כאשר התיק קבוע להוכחות, המבקשת לא התייצבה לדיון גם העדים מטעמה לא טרחו להגיע, ולכן היה מקום גם לדחות את התביעה, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

25). סבורני כי צדק בית המשפט קמא בהחלטתו לדחות את הבקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין שניתן בהעדר , ועל כן דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז חשוון תשפ"א, 04 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.