הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 31621-09-18

בפני
כב' השופט י. גריל, שופט בכיר

המערערת:

מאג 5 מודלים עסקיים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ערן הרשקוביץ ואח'

נגד

המשיבה:
אריג' בדארנה
ע"י ב"כ עוה"ד ערווה ג'רבוני

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אייל דורון) מיום 3.7.18 ב-ת"א 2285-03-18, לפיה נדחתה בקשתה של המבקשת לביטול פסק הדין שניתן ביום 24.4.18 לאחר שהמבקשת לא הגישה כתב הגנה.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

ביום 4.3.18 הגישה המשיבה תובענה כנגד המבקשת וכנגד אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ, שהוגדרה כתובענה הצהרתית וצו עשה. נטען בתובענה , שבעלה של המשיבה רצה לרכוש רכב עבורה ובא בדברים עם מר מוהנד חוג'יראת (להלן: "מוהנד"), שהציג עצמו כנציג (שלוח) של המבקשת , וכמי שמוסמך לערוך עסקאות עבורה. מוהנד הצי ג בפני בעלה של המשיבה רכב שהיה רשום בפועל עם שם חברת אלבר (הנתבעת מס' 2) כשהמבקשת היא מיופת כוח של חברת אלבר לביצוע עסקאות לרכישת הרכב.

הוסכם בין מוהנד לבין בעלה של המבקשת, שהרכב יירכש כנגד תשלום של 135,000 ₪ , כש-42,000 ₪ משולמים במזומן ועוד 31 שיקים מעותדים ע"ס 3,000 ₪ כל אחד.
לאחר ששילמה המשיבה את הסכום הנ"ל במזומן, ומסרה בידי מוהנד את השיקים המעותדים קיבלה המשיבה את הרכב לרשותה.

מידי שנה הייתה המשיבה מקבלת את רישיון הרכב (כשהבעלות רשומה על שם חברת אלבר) ומשלמת עבור הרישיון יחד עם טופס ייפוי כוח חתום על ידי חברת אלבר, להעברת הרכב במבחן רישוי שנתי , וכן הייתה מקבלת מידי שנה תעודת ביטוח חובה של הרכב שהוצאה על ידי המבקשת.

ג. באוקטובר 2017 פרעה המשיבה את אחרון השיקים המעותדים והמבקשת וחברת אלבר אמורות היו להעביר את הבעלות על שם המשיבה, אך באותו שלב התחוור למשיבה , שהמבקשת טוענת , שלא קיבלה לידיה את מלוא השיקים , כי אם 26 שיקים בלבד , וכן לא קיבלה לידיה את התשלום המלא במזומן.

המשיבה פנתה אל הבנק שלה והתברר , שחמישה מן השיקים נפרעו על ידי גורמים אחרים. המשיבה מניחה, שמוהנד נטל לידיו חלק מן השיקים במקום להעבירם למבקשת, וכן שלשל לכיסו חלק מן התשלום במזומן.

לטעמה של המשיבה, יש לראות כל תשלום שהיא נתנה לידיו של מוהנד, בין אם נפרע על ידי המבקשת ובין אם לאו, כתשלום ששולם על ידי המשיבה למבקשת, לפי תנאי העסקה אשר בין הצדדים, בהיות מוהנד שלו ּח של המבקשת. הן המבקשת והן חברת אלבר יצרו מצג כלפי המשיבה, לטענתה , כאילו מלוא התשלומים לפי המוסכם התקבל בידיהן , וכי התשלומים שהועברו לידי מוהנד נמסרו על ידו לידי המבקשת וחברת אלבר.
בעלה של המשיבה הגיע למשרדי המבקשת ליישוב המחלוקת, והמבקשת עמדה על תשלום יתרת הש יקים בהקדם, ואילו לגבי יתרת התשלום במזומן הובטח שהמבקשת תסתדר עם מוהנד.

לראשונה השנה לא העבירו המבקשת וחברת אלבר את תעודת ביטוח החובה המשולמת לידי המשיבה (כפי שעשו מידי שנה), ולכן נאלצה המשיבה להגיש את תביעתה.

ד. לטענת המשיבה, היא מילאה את מלוא התחייבויותיה בעסקת רכישת הרכב ושילמה את מלוא התמורה לה התחייבה , ולכן לטענתה, על המבקשת וחברת אלבר למלא את התחייבותן החוזית, המפורשת או מכללא, ולהעביר את הבעלות ברכב על שם המשיבה, כשהרכב נקי מכל שעבוד.
מכאן העתירה להצהיר, כי הרכב נשוא התביעה הינו רכב שבבעלות המשיבה , ולחייב את המבקשת ואת חברת אלבר להעביר את רישום הבעלות על הרכב על שמה של המשיבה.

בד בבד עתרה המשיבה למתן צו עשה זמני המורה למבקשת ולחברת אלבר לחדש את פוליסת ביטוח החובה של הרכב. הבקשה לצו עשה זמני נתמכת בתצהיר בעלה של המשיבה.

ה. לקראת הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא ביום 8.3.18 הוגש כתב תשובה מטעם המבקשת, באמצעות מי שהיה בא כוחה עוה"ד כמאל מסאלחה, ובו הכחשה הן של הנטען בבקשה לסעד זמני, והן של הנטען בתובענה.

נטען בתשובה, שבין מוהנד לבין המבקשת נחתם הסכם שכירות ת ִפעולית עם אפשרות לאופציה לרכישת הרכב בתום התקופה בהתאם לתנאי ההסכם, לרבות השלמת סך של 80,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ומע"מ כדין.

לטענת המבקשת, היא מבטחת את כל רכביה המושכרים, כולל הרכב נשוא הדיון. המשיבה, כך נטען, איננה לקוחה של המבקשת ומעולם לא התקשרה עמה לא ישירות ולא באמצעות שלוּח.

לטענת המבקשת, התנהלה המשיבה כל הזמן מול שוכר הרכב מוהנד. במהלך מאי 2015 פנה מוהנד למשיבה והודיע, כי הוא מבקש להחליף את הרכב השכור שברשותו, וכי את הרכב שבהחזקתו (מאזדה) הוא מעונין להעביר לשוכרת חדשה בתנאים חדשים . לפיכך, הכינה המבקשת ביום 15.5.15 חוזה חדש עם כתב אופציה לרכישת הרכב, וזאת עבור המשיבה.

המבקשת הזמינה את המשיבה למשרדיה לחתום על המסמכים. היה על המשיבה לשלם למבקשת 42,000 ₪ במזומן ולמסור למבקשת 36 שיקים ע"ס 3,000 ₪ כל אחד, עם אפשרות לממש בתום התקופה את האופציה לרכישת הרכב תוך הוספת סכום של 73,200 ₪.

המשיבה באמצעות בעלה ובא-כוחה הופיעו במשרדי המשיבה להסדרת העניין, נטלו את החוזים והמסמכים לצורך בדיקה בטרם חתימה, אך מאז לא עשו דבר.

ו. מוהנד, כך טוענת המבקשת, מסר לה 26 שיקים ע"ס 3,000 ₪ כל אחד, משוכים ע"י המשיבה, כך שמוהנד שילם באמצעות השיקים 78,000 ₪.

המבקשת חוזרת על טענתה, שמוהנד הוא אך ורק שוכר הרכב ואינו משמש כנציגה . המבקשת, לטענתה, קיבלה ממנו רק את 26 השיקים ע"ס 3,000 ₪ כל אחד, ומעולם לא קיבלה כסף מזומן, לא מן המשיבה ישירות , ולא באמצעות מוהנד, שהרכב היה, כך נטען, תמיד בחזקתו, ואליו הועבר ו כל ר ישיונות הרכב ותעודת ביטוח החובה.

המבקשת טוענת, שהמשיבה איננה זכאית לסעד המבוקש על ידה , הואיל ושילמה עבור רכב חדש בתשלומים סך של 78,000 ₪ בלבד, ומכאן עתירתה שיינתן צו זמני המורה למשיבה להחזיר את הרכב למבקשת , ולחלופין, לחייב את המשיבה להשלים את הסכומים החסרים ולשלם את הסכומים החסרים לפי תנאי הרכישה שבהסכם.

לטענת המבקשת, היא פנתה אל מוהנד שהכחיש את קבלת התשלום במזומן מאת המשיבה. טוענת המבקשת , שהמשיבה ני סתה ליצור רושם אצל בית המשפט כאילו חייבת הייתה המשיבה להעביר לה את הבעלות ברכב, דבר שלטענת המבקשת איננו אמת. עוד טענה המבקשת שאין כל הצדקה למתן הסעד הזמני וכי מאזן הנוחות נוטה בצורה ברורה לטובתה.

ז. בישיבת בית משפט קמא מיום 8.3.18 הודיעו הצדדים, כי הגיעו לכלל הסכמה לפיה חברת אלבר (שהייתה המשיבה מס' 2 בבקשה לסעד זמני בפני בית משפט קמא) תימחק מן ההליך ללא צו להוצאות , בכפוף לכך שהיא תכבד כל החלטה של בית המשפט לרישום המשיבה כבעל ת רישיון הרכב, ובתביעה העיקרית היא תהא נתבעת פורמלית רק לצורך אכיפת פסק הדין. לגבי המבקשת סוכם , כי בכפוף להמצאת תעודת ביטוח חובה (מקור) לידי המשיבה תימחק הבקשה לסעד זמני ללא צו להוצאות.

בהחלטה שניתנה בתום ישיבת 8.3.18 נקבע קדם משפט ליום 12.7.18.

ח. ביום 24.4.18 פנה ב"כ המשיבה לבית משפט קמא ועתר למתן פסק דין בהִעדר הגנה מטעם המבקשת, לפיו תינתן הוראה לחברת אלבר להעביר את הבעלות ברכב המאזדה ולרשמו על שם המשיבה.

נטען בבקשתו של ב"כ המשיבה, כי למרות הצהרתה של המבקשת שתמציא בפועל תעודת ביטוח חובה (מקור) לידי המשיבה בתוך 14 יום ממועד הדיון, לא פעלה המבקשת כפי התחייבותה, למרות הזמן שחלף מאז הדיון שהתקיים, ואף לא הגישה כתב הגנה כנדרש בתקנות, ו כן לא הגישה כל הודעה או בקשה , לא בעניין התחייבותה הנ"ל בכל הנוגע לתעודת ביטוח החובה, ולא בעניין כתב ההגנה , ולא יצרה קשר עם המשיבה.

מכאן העתירה למתן פסק דין המורה למבקשת להעביר את הבעלות ברכב המאזדה על שמה של המשיבה.

באותו יום נענה בית משפט קמא לבקשה למתן פסק דין בהִעדר הגנה מטעם המבקשת, והורה לחברת אלבר לרשום את הרכב נשוא התביעה בתוך 30 יום על שם המשיבה , וכן חויבה המבקשת בתשלום הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,850 ₪.

ט. ביום 28.5.18 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהִעדר הגנה, לרבות בקשה לביטול פסק דין שניתן בהִעדר הגנה, ובקשה בהולה לעיכוב הליכים.
בבקשתה זו חזרה המבקשת בעיקרו של דבר על טענותיה שפורטו בתשובתה לבקשה לסעד זמני וציינה, שהמשיבה סירבה לחתום על ההסכם שהכינה עבורה המ בקשת לאחר שמוהנד הודיע לה , כי העביר את הרכב לשימושה של המשיבה, אשר העלתה טענות כלפי מוהנד, דהיינו, שהתנאים המופיעים בהסכם שהוכן אינם התנאים שסוכמו עם מוהנד, וכן טענה המשיבה, שמוהנד קיבל ממנה כספים נוספים מלבד 26 השיקים (3,000 ₪ כל אחד) אותם קיבלה המבקשת לידיה.

המבקשת הודיעה למשיבה שהעניינים אשר בינה לבין מוהנד אינם מעניינה, וכל עוד אין המשיבה חותמת על ההסכם החדש , נשאר ההסכם שבין המבקשת לבין מוהנד בתוקפו , כך שהזכויות והחובות בגין עסקת הרכב ה ן של מוהנד בלבד, ושההסכם בין המבקשת לבין מוהנד שריר וקיים.

י. לאחר פירעון השיקים הודיעה המבקשת, הן למוהנד והן לבעלה של המשיבה , שאם ברצונם לממש את הזכות לרכישת הרכב עליהם להעביר למבקשת את סכום האופציה בסך
80,000 ₪. המבקשת ציינה, שלמעט 26 השיקים ע"ס 3,000 ₪ כל אחד , היא לא קיבלה מן המשיבה כל סכום נוסף, אף לא כספים במזומן.

המבקשת טענה, ששוויו של הרכב עמד על 170,000 ₪. עבור עסקת המקור קיבלה המבקשת ממוהנד , לטענתה, סכום של 25,000 ₪ דמי שכירות מראש, וסכום של 21,074 ₪ בעבור השכירות החודשית. אין זה מתקבל על הדעת, כך טענה המבקשת, שהיא תישאר בחסרון כיס כאשר כנגד רכב חדש בשווי 170,000 ₪ היא תקבל אך ורק סך כולל של 108,747 ₪.

י"א. מוסיפה המבקשת, שלאחר קבלת כתב התביעה היא פנתה לעוה"ד כמאל מסאלחה על מנת שייצג אותה בתביעה זו . למיטב ידיעתה של המבקשת, הגיש עו"ד מסאלחה תשובה לבקשה לסעד זמני ובעקבות כך התקיים בפני בית משפט קמא הדיון ביום 8.3.18.

י"ב. לאחר הדיון פנתה המבקשת פעמים רבות לבא כוחה עוה"ד מסאלחה וביקשה לברר את התקדמות התביעה. תשובת עוה"ד מסאלחה הייתה שהתיק מטופל. בתקופה האחרונה ניתק עו"ד מסאלחה קשר עם המבקשת וחדל לענות לטלפונים . התעורר חשד אצל המבקשת שהתיק אינו מטופל. המבקשת פנתה לבא כוחה הנוכחי שבירר בבית משפט קמא והתחוור לו שעוד באפריל 2018 ניתן פסק דין בתיק.

בהתבסס על הפסיקה (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ , פ"ד כ (3) 477 (1966) , לרבות פסיקה נוספת) טוענת המבקשת, שהפרוצדורה אינה בבחינת "ייקוב הדין את ההר" , שהרי מטרתו העיקרית של בית המשפט היא להכריע בגוף הסכסוך ולעשות משפט צדק בין הצדדים, ו לכן יש לאפשר למבקשת, כך לטענתה, להתגונן מפני התביעה חרף העובדה שחלף המועד לכך.

י"ג. המבקשת טוענת, שיש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק , הואיל והיא לא זלזלה בהליך המשפטי וסברה , שהתביעה שהוגשה כנגדה זוכה לטיפול נאות על ידי עו"ד מסאלחה.
לחלופין, טוענת המבקשת , שעל בית המשפט לעשות שימוש בשיקול הדעת הנתון לו ולבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.
לטענת המבקשת, על בית המשפט להנחות את עצמו במקרה כזה לפי שני מבחנים:
האחד, סיבת מחדלו של המבקש מלהתגונן, והמבחן השני, סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל, כשלמבחן השני חשיבות רבה יותר, ובית המשפט לא יותיר על כנו פסק דין שאיננו עושה צדק עם הצדדים.

י"ד. לעניין המחדל טוענת המבקשת, שבא כוחה הקודם התרשל . באשר למבחן השני, החשוב יותר, עומדות למבקשת, לטעמה, טענות הגנה טובות כפי שפורטו לעיל, ודי בכך שהיא תצביע על כך כי לגופו של עניין עשוי הביטול להצמיח לה תועלת, דהיינו, ששמיעת עמדת ה עשויה להביא את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה .
לטענת המבקשת, סיכויי הגנתה טובים, ודי בהם כדי להצדיק את ביטול פסק הדין, ושמיעת הגנתה לגופו של עניין. המבקשת מצביעה על פסיקה התומכת בעמדתה, ולדבריה, שלילת האפשרות להתגונן מפני התביעה יש בה כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות היסוד של הגישה לערכאות ולתוצאה קשה שלא ראוי להגיע אליה.

ט"ו. עוד טוענת המבקשת, שראוי להאריך לה את המועד להגשת כתב הגנה , הואיל ומקור התקלה הוא בבא כוחה הקודם, עליו היא סמכה, בעשותו מצגים כאילו הוא מטפל עבורה בתיק זה. רק ביום שני 25.6.18 הבינה המבקשת , שהנושא לא טופל כלל, וזאת כשבא כוחה הנוכחי פנה לבית משפט קמא וביקש לקבל נתונים על הפעולות שבוצעו בתיק זה.

עוד טוענת המבקשת, שהשילוב של סכום כסף משמעותי העומד על הפרק, טענת הגנה שעל פניה נראית טענת הגנה רצינ ית, פרק הזמן הקצר שבגינו מתבקשת הארכת המועד, והקשר הסיבתי בין העיכוב בהגשת כתב ההגנה לבין חומר הראיות שצורף לבקשה, יוצרים יחדיו את הטעם המיוחד הנדרש להצדקת האיחור.
מכאן עתירתה של המבקשת להאריך ל ה את המועד להגשת בקשתה לביטול פסק הדין , בשים לב לטענות ההגנה כבדות המשקל (לטענתה) שהיא העלתה, ומה גם שהגשת הבקשה באיחור נבעה מחמת חוסר תקשורת הולם עם בא כוחה הקודם. הבקשה נתמכת בתצהירו של מנהל המבקשת מר אורי עוזרי.

ט"ז. בהחלטתו מיום 3.7.18 דחה בית משפט קמא את בקשתה של המבקשת, מבלי לבקש את תגובה המשיבה.

מציין בית משפט קמא, שבהתאם לפסק הדין הוטל על חברת אלבר (הנתבעת הפורמלית) לפעול לרישום הרכב נשוא הדיון על שם המשיבה תוך 30 יום . פסק הדין ניתן ביום 24.4.18, משמע, לפני למעלה מ-60 יום. חזקה על חברת אלבר כי מילאה אחר הוראות פסק הדין, והדעת נותנת , שאם לא עשתה כן בסמוך לאחר פסק הדין הרי שב"כ המשיבה המריצה לעשות כן. מכאן , כך מציין בית משפט קמא, שהשאלה המקדמית היא, מה התועלת בבקשת הביטול לאחר שבסבירות גבוהה ביותר פסק הדין כבר בוצע?
גם אין מקום, כך קבע בית משפט קמא, לטענה בדבר נזקים בלתי הפיכים שנגרמו או ייגרמו למבקשת, שהרי המדובר הוא במחלוקת בנוגע לסכום כספי של כמה עשרות אלפי שקלים, ולא מן הנמנע שהמבקשת תוכל לנסות ולהיפרע סכום זה ממי מן הנוגעים בדבר.

י"ז. עוד ציין בית משפט קמא, כי לא שוכנע בקיומו של טעם מיוחד כנדרש להארכת מועד, ובהתאם לפסיקה אליה הפנה בית משפט קמא , הטענה שהאיחור נגרם עקב מחדלו של בא כוחה הקודם אין בה כדי לסייע בידי המבקשת.

י"ח. לעצם העניין קבע בית משפט קמא, שאין בסיס לטענה בדבר ביטול מחובת הצדק , שהרי המבקשת הייתה מיוצגת על ידי בא כוחה הקודם והמצאת כתבי בי-דין והזמנות לדיון לבא כוחה הקודם של המבקשת היא המצאה כדין.

באשר לטענה החלופית בדבר ביטול פסק הדין במסגרת שיקול הדעת הנתון ל בית המשפט, מציין בית משפט קמא , כי טענת המבקשת לפיה המחדל שבאי-הגשת כתב הגנה נעו ץ בבא כוחה הקודם לא הו ּכחה ומדובר באמירה בעלמא. לתצהירו של מנהל המבקשת לא צורפו מסמכים רלוונטיים להוכחת הטענה , כגון תכתובת בין המבקשת לבין עורך דינה דאז, הוכחת הניסיונות ליצירת קשר באמצעים שבהם נערכה ההתקשרות עמו, ופעולות שנקטה המבקשת כנגדו, או בנוגע אליו.

בית משפט קמא קבע, שאין המדובר בטעות שנפלה בתום לב, אלא מדובר במי ש"התעלם מדעת מההליך השיפוטי", דהיינו, התנהגות המבטאת זלזול בבית המשפט ובצד שכנגד.

עוד הפנה בית משפט קמא לפסיקה, לפיה טעות של עורך דין אינה עילה מספקת לביטול פסק דין שניתן כדין (בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, בעמ' 774 (1972) ).

י"ט. בנוסף, לא שוכנע בית משפט קמא מקיומם של סיכויי הצלחה טובים לכאורה של המבקשת, ככל שיבוטל פסק הדין. בית משפט קמא מפנה לכך, שלמרות שמערכת היחסים בין המבקשת לבין מוהנד עומדת בלב המחלוקת לכאורה, לא צירפה המבקשת לבקשתה לביטול פסק הדין את הסכם המסגרת מיום 26.5.13 בינה לבין מוהנד, ועל אי-צירופו של מסמך כה רלוונטי יש לתמוה. גם לתשובתה , שהוגשה בשעתו לבקשה לסעד זמני, לא צירפה המבקשת מסמך זה אותו מגדיר בית משפט קמא כמסמך מרכזי.

כ. בנוסף: לתשובתה ביחס לבקשה לסעד זמני צירפה המבקשת מסמך שכותרתו: "הצהרת שוכר בדבר שימוש ברכב", בחתימת מוהנד , ובו צוינו מספר הרישוי של הרכב ותקופת השכירות.
מסמך זה, אותו צירפה המבקשת לתשובתה לבקשה לסעד זמני, נחתם לפי הנטען על ידי מוהנד ביום 26.5.13 , שהוא המועד בו נחתם הסכם המסגרת הנ"ל, ש כזכור לא צורף.

בית משפט קמא מציין, שיש לייחס חשיבות רבה לנתון זה, ומביע תמיהה כיצד היה ידוע כבר ביום 26.5.13 שתקופת השכירות תתחיל ביום 26.2.14 ותימשך עד 25.2.17? כיצד היה ידוע כבר ביום 26.5.13 מה יהיה מספר הרכב, הגם שהרכב עלה על הכביש רק בפברואר 2014 (כעולה מרישיון הרכב שצורף כנספח לתובענה) ?

מעיר בית משפט קמא, שקיימת אפשרות שהמסמך שהמבקשת צירפה איננו אותנטי, דבר המטיל צל כבד על שאר המסמכים ועל נכונות טענותיה של המבקשת, ולחלופין, אם המסמך אותנטי, דהיינו, הוא מסדיר את מערכת היחסים עם מוהנד בנוגע לרכב הספציפי , כשמונה חודשים טרם עלייתו על הכביש, הרי מחדד הדבר את חשיבותו של הסכם המסגרת מיום 26.5.13, שהמבקשת, כאמור, לא צירפה.

כ"א. מסכם בית משפט קמא, שקשה לומר שסיכויי ההצלחה של המבקשת בטענותיה בנוגע למערכת היחסים בינה לבין מוהנד טובים הם.

עוד מעיר בית משפט קמא, שבבקשתה לביטול פסק הדין טענה המבקשת, שהיא הבהירה למשיבה ובעלה שאם ברצונם לממש את האופציה על הרכב עליהם לשלם סכום של
80,000 ₪, לפי תנאי האופציה שסוכמו עם מוהנד, ואילו לתשובתה לבקשה לסעד זמני צירפה המבקשת מסמך הנחזה ככתב אופציה, שעליו דרשה כי המשיבה ובעלה יחתמו, ובמסמך זה מופיע סכום הנמוך מן הסכום הנ"ל של 80,000 ₪.

כ"ב. כמו כן מציין בית משפט קמא, שבטיעוני המבקשת אין התמודדות עם טענות המשיבה, שנתמכ ו במסמכים, לפיהן ידעה המבקשת והסכימה להעביר את החזקה ברכב ממוהנד לידי המשיבה , ושלחה אל המשיבה במישרין (ולא אל מוהנד) מסמכים כגון תעודת ביטוח חובה וטופס חידוש רישיון הרכב , בצירוף ייפוי כח מחברת אלבר , על מנת שהמשיבה תעביר את הרכב מבחן שנתי. תקופת השכירות המקורית עם מוהנד אמורה הייתה להסתיים בפברואר 2017, אך הרכב נותר בידי המשיבה כשוכרת למעלה משנה לאחר מכן, מבל י שהמבקשת נקטה כל פעולה בעניין.

המבקשת, כך העיר בית משפט קמא, גם לא צירפה לבקשת הביטול התכתבויות כלשהן בינה לבין המשיבה, או עם מוהנד, או עם חברת אלבר. כמו כן, פרעה המבקשת לידיה את השיקים (בסך 3,000 ₪ כל אחד) שהמשיבה מסרה לידי מוהנד.

בית משפט קמא קבע אפוא, שלא עלה בידי המבקשת לשכנע בקיומו של התנאי השני הנדרש לביטול פסק דין, דהיינו, סיכויי הצלחה לכאורה.
לפיכך, דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול פסק דין.

כ"ג. המבקשת ממאנת להשלים עם החלטתו של בית משפט קמא ובקשת רשות הערעור שהגישה מונחת בפניי.

תמצית טענות המבקשת:

בית משפט קמא לא הפעיל את עקרון המידתיות והיחס בין שמירה על הפרוצדורה לבין החשיבות בבירור הטענות לגופו של עניין, תוך העדפת עשיית הצדק. עיקר החלטתו של בית משפט קמא מתמקדת במחדל בא כוחה הקודם , תוך התייחסות פחו ּתה מהותית לסיכויי ההגנה, שלטענת המבקשת הם מצוינים.

גם בבקשת רשות הערעור חוזרת וטוענת המבקשת, שהפרוצדורה אינה חזות הכל וכי המבקשת שכרה מיד לאחר קבלת כתב התביעה את שירותיו של בא כוחה הקודם , שהגיש תשובה לבקשה לסעד זמני, ונציגיה נכחו בדיון מיום 8.3.18. נטען, שרק מחמת רשלנות בא כוחה הקודם לא הוגש כתב הגנה מטעמה, ולכן ניתן כנגדה פסק הדין בהעדר הגנה.

המבקשת, כך נטען, לא התעלמה מן ההליך המשפטי ולא הביעה זלזול, והמחדל נובע מרשלנות בא כוחה הקודם, וניתן לכפר על מחדל זה , בהתאם לפסיקה, על ידי פסיקת הוצאות משפט מתאימות, ויש להעדיף עשיית משפט צדק, שזכות הטיעון עומדת ביסודו, על פני הוראות הפרוצדורה.

כ"ד. לעצם העניין חוזרת ומפרטת המבקשת את כל טענותיה כפי שהועלו בבקשתה לביטול פסק הדין. המבקשת מוסיפה ומציינת, כי סיכוייה טובים להצליח בהגנתה, ככל שפסק הדין יבוטל.

לטעמה של המבקשת, שגה בית משפט קמא משקבע , שהיה עליה לצרף את הסכם המסגרת שנחתם ביום 26.5.13 , הואיל ולטענתה אין במסמך זה נפקות לכלי הרכב הספציפי נשוא הליך זה. הסכם המסגרת, כך נטען, התווה את התנאים ודרך ההתנהלות בין המבקשת לבין מוהנד, בעוד התנאים המסחריים ביחס לכל רכב ורכב הוסדרו במסמך נפרד, שהוא כתב האופציה לרכישת הרכב, מיום 26.2.14, ונספח ההזמנה מיום 26.2.14, ומסמכים אלה צורפו לבקשה לביטול פסק הדין.
בכתב האופציה ובנספח ההזמנה מופיעים פרטי הרכב הספציפי ששכר מוהנד מן המבקשת, וכן פירוט התשלומים, ולרבות סכום האופציה בתום התקופה, שהוא הסכום העומד במחלוקת.

מוסיפה המבקשת, שבהסכם המסגרת מיום 26.5.13 מפורטים כלל התנאים המסחריים בין מוהנד לבין המבקשת לרבות בטחונות, ביטוח אחריות, סיום עסקה, והתחשבנות באופן כללי, ללא התייחסות ספציפית לרכב נשוא התביעה, ולכן לא ראתה המבקשת לנכון לצרף מסמך זה.
המבקשת מדגישה, שהבהירה למשיבה שכל עוד לא נחתם מסמך התקשרות בין המשיבה לבין המבקשת עומד ההסכם עם מוהנד בתוקפו.

עוד טענה המבקשת, שמוהנד הוא החתום על הסכם המסגרת על נספחיו, ואין כל קשר בין המשיבה לבין הסכם המסגרת. לטעמה של המבקשת, אין זה מתקבל על הדעת לדחות בקשה לביטול פסק דין בגין העדר מסמך שאין בו רלוונטיות ונפקות כלפי המשיבה.
לב המחלוקת בין המבקשת לבין המשיבה נסוב סביב תשלומים בגין הרכב נשוא הדיון, לרבות האופציה, ופרטים אלה ממילא אינם מופיעים בהסכם המסגרת הכללי.

כ"ה. כמו כן טוענת המבקשת, כי שגה בית משפט קמא משקבע, שמסמך הצהרת השוכר (שצורף לכתב התשובה שהגישה המבקשת על ידי בא כוחה הקודם) איננו אותנטי. לטענת המבקשת , אין בתוכנו של מסמך זה כל רלוונטיות להליך נשוא הדיון , ולכן הוא לא צורף על ידי בא כוחה הנוכחי של המבקשת לבקשה לביטול פסק הדין.

טוענת המבקשת, כי מסמך הצהרת השוכר נחתם על ידי מוהנד לאחר חתימתו על הסכם המסגרת. במסמך זה הצהיר מוהנד שמדובר ברכב שבשימושו, והמסמך נועד לה סב כל חיוב מכל סוג שהוא, שיכול ויוטל עליו בגין שימוש בכביש א גרה, על השוכר.
לטענת המבקשת אין בתאריך המסמך המסב את חיוביו של השוכר נפקות כלשהי כלפי המשיבה.
לטענת המבקשת מחמת טעות פקידותית, בתום לב , צוין במסמך הצהרת השוכר תאריך החתימה על הסכם המסגרת, ולא תאריך ההזמנה הספציפית של כלי הרכב נשוא הדיון.

תוהה המבקשת, האם בגין מסמך שאין בו כל נפקות כלפי המשיבה יש לדחות בקשה לביטול פסק דין?

כ"ו. כמו כן נטען, כי שגה בית משפט קמא בדחותו את הבקשה לביטול פסק דין, בשל העובדה שבתשובה לבקשה לסעד זמני הסכימה המבקשת, במסגרת משא ומתן בין הצדדים, במהלך פגישה שהתקיימה בין המשיבה לבין המבקשת, להפחית את סכום האופציה ל-73,200 ₪, בניגוד לנטען בבקשת ביטול פסק הדין בה נטען , כי המבקשת דרשה סכום של 80,000 ₪. המבקשת חוזרת על כך שלשם סילוק חלקה של המשיבה כלפיה תהא היא מוכנה להסתפק בתשלום סכום של 73,200 ₪.
יחד עם זאת, מציינת המבקשת שסכום האופציה המקורי בינה לבין מוהנד הועמד על סך של 80,000 ₪, כעולה מהסכם האופציה שנחתם עם מוהנד.

כ"ז. עוד טוענת המבקשת, כי שגה בית משפט קמא משקבע, שאין המבקשת מתמודדת עם טענות המשיבה לפיהן ידעה המבקשת והסכימה להעברת החזקה ברכב מידי מוהנד לידי המשיבה.

המבקשת מפנה לאמור בסעיפים 9-10 שבתצהיר מנהלה אשר ניתן בתמיכה לבקשת הביטול. המבקשת מציינת, שהיא כלל לא חלקה על כך שהרכב עבר לידי המשיבה, והמבקשת אף קיבלה כספים בגין העברת הרכב ממוהנד למשיבה. יחד עם זאת, מיד בסמוך להעברת הרכב הובהר למשיבה, שכל עוד היא אינה חותמת על הסכם חדש יעמוד בתוקפו ההסכם אשר נחתם מול מוהנד.

המבקשת מאשרת, שהיא אכן לא תפסה את הרכב נשוא הדיון , אך זאת נוכח העובדה שהיא ניהלה משא ומתן (ארוך) מול המשיבה, לתשלום הכספים להם זכאית המבקשת, לטענתה. ניהול המשא ומתן והניסיון להתנהל, לטענת המבקשת, בתום לב , אין בהם כדי לפעול לרעת המבקשת המוצגת כמי שלא עמדה על זכויותיה.

כ"ח. כמו כן טוענת המבקשת, שאין בהעברת המסמכים (תעודת ביטוח חובה וטופס חידוש רישיון רכב) כל הודאה שהרכב עבר לידי המשיבה ללא תשלום מלוא הכספים להם זכאית המבקשת, לטענתה. לטעמה, אין בדרך התנהלותה זו כדי לפעול לחובתה.

מכאן עתירתה של המבקשת לביטול פסק הדין שניתן בהִעדר, באופן שיינתן לה יומה בפני בית המשפט.

כ"ט. בתשובתה לבקשת רשות הערעור טוענת המשיבה, שאין ליתן רשות ערעור על החלטה שהיא "החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק" לפי הוראות סעיף 1(2) של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 , והרי המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין הוא מועד הקבוע בחיקוק.

עוד נטען בתשובתה של המשיבה, שהסעד האופרטיבי היחיד שניתן כנגד המבקשת במסגרת פסק הדין הוא חיובה של המבקשת בתשלום הוצאות משפט, וכן ניתן צו המורה לחברת אלבר לרשום את הרכב נשוא התביעה על שם המשיבה.

טוענת המשיבה, כי המבקשת לא ערערה על פסק הדין (והמועד להגשת הערעור חלף ביום 10.6.18 או בסמוך לכך), וכן לא הגישה בקשת ביטול שהמועד להגשתה חלף ביום 24.5.18, או בסמוך לכך. בקשתה של המבקשת להארכת מועד הוגשה רק ביום 28.6.18.

ל. לגוף העניין, ולטעמה של המבקשת, אין כל הצדקה להתערב בהחלטתו המנומקת של בית משפט קמא. באשר לטענות כנגד בא כוחה הקודם של המבקשת מציינת המשיבה, שאת המחדלים שבהתנהלות בא כוחה הקודם של המבקשת יש לראות כמחדלים של המבקשת עצמה, והעובדה שהחליפה ייצוג אינה טעם להארכת מועד.
גם בהנחה שניתן למבקשת ייצוג כושל על ידי בא כוחה הקודם, אין הדבר נוגע למערכת היחסים שבין המבקשת לבין המשיבה, ואם אכן נגרם למבקשת, לטענתה, נזק, הרי עילת תביעתה היא כנגד בא כוחה הקודם, ואין לראות בכך טעם לאי-הגשת כתב הגנה במועד, ואף לא טעם המצדיק אי-הגשת הבקשה לביטול פסק הדין במועד, או ערעור על פסק הדין עצמו, שכן לצורך הארכת מועד הקבוע בחיקוק יש צורך בטעם מיוחד , לפי תקנה 528 של תקנות סדר הדין האזרחי . לעניין זה מפנה ב"כ המשיבה לפסיקה רלוונטית.

ל"א. מוסיף ב"כ המשיבה, שאם מוהנד הונה בדרך כלשהיא את המבקשת, הרי ייתכן וקמה למבקשת עילת תביעה כנגד מוהנד, בהנחה שטענותיה של המבקשת נכונות, אך אין בכך כדי להצדיק ביטול פסק הדין נשוא הדין.

ל"ב. ב"כ המשיבה מאמץ את קביעותיו המפורטות של בית משפט קמא, לפיהן לא עלה בידי המבקשת לשכנע בסיכויי הצלחת הגנתה (ככל שפסק הדין יבוטל).

מציין ב"כ המשיבה, שגם כיום טוענת המבקשת , שכל עוד לא חתמה המשיבה על הסכם חדש מול המבקשת עומד ההסכם עם מוהנד בתוקפו (סעיף 24 בבקשת רשות הערעור). אם כך, תוהה ב"כ המשיבה, מדוע גם באוקטובר 2017, כמחצית השנה לאחר שהסתיים ההסכם ע ל ידי מוהנד, פרעה המבקשת שיקים של המשיבה?

כמו כן: מדוע הוציאה המבקשת תעודת ביטוח חובה בתוקף עד 28.2.18 (כשנה לאחר מועד פקיעת ההסכם עם מוהנד) ומדוע לא נקטה פעולה כלשהיא ליטול את הרכב בחזרה לרשותה?

עוד תוהה ב"כ המשיבה, מדוע המצהיר מטעם המבקשת לא התייחס בתצהירו לשיחות שהיו לו עם בעלה של המשיבה (שתועדו בהודעות sms שהוצגו בפני בית משפט קמא), ומדוע לא הגישה המבקשת תצהיר של נציג נוסף שלה, אִיתַי, שגם שיחות עִמו מתועדות בתצהיר בעלה של המשיבה?

לפיכך טוען ב"כ המשיבה, שטענותיה של המבקשת הן טענות סרק, וכי המבקשת יודעת שמוהנד, שהיה שלוח שלה, הונה אותה, אך יכולתה להיפרע ממוהנד נמוכה, ולכן מעלה המשיבה שורה של טענות כנגד המשיבה, כשאין בידי המבקשת לגבות את טענותיה בראיות.

לטעמו של ב"כ המשיבה, סיכויי ההגנה של המבקשת לגופו של עניין קלושים, ויש לדחות את בקשתה להארכת מועד.

ל"ג. יצוין, כי לפי החלטתי מיום 3.10.18 היה על המשיבה להגיש את תשובתה לבקשת רשות הערעור עד 17.10.18, ומשזו לא הוגשה ניתנה החלטתי, לפיה על ב"כ המשיבה להסביר מדוע לא הוגשה התשובה במועד שנקבע.

בערבו של יום 17.10.18 פנה ב"כ המבקשת לבית המשפט וטען, כי מכיוון שהמשיבה לא הגישה את תשובתה לבקשת רשות הערעור , עותר הוא לכך שבית משפט זה ייעתר לבקשת רשות הערעור ויורה על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא.

תשובתו של ב"כ המשיבה לבקשת רשות הערעור הוגשה ביום 18.10.18 ובה נטען, שב"כ המשיבה ניסה להגיש את תשובתו במערכת "נט המשפט" עוד ביום 17.10.18 , אך "לא הצלחתי להיכנס למערכת נט המשפט". בהמשך הוסיף והסביר, שנציג מערכת התמיכה הטכנית של "נט המשפט" הסביר לו רק ביום 18.10.18 את מהות התקלה שנפלה ומה הדרך בה עליו להגיש את תשובתו לבקשת רשות הערעור.

ב"כ המבקשת הגיב על הדברים וציין, שעד יום 17.10.18 לא הגיש ב"כ המשיבה תגובה כלשהיא לבקשת רשות הערעור, ולדברי ב"כ המבקשת, הניסיון להיתלות בתקלה כזו או אחרת ב "נט המשפט" הוא חסר שחר.
עוד הוסיף, שאילו התגובה לבקשת רשות הערעור הייתה מוכנה במועד , יכול היה ב"כ המבקשת להגיש את התגובה ידנית למזכירות בית המשפט , או להמציאה בפקס בשעות העבודה המקובלות, דהיינו, עד השעה 17:00 . לפי תקנה 497ג' (ו') של תקנות סדר הדין האזרחי משנשלח כתב בי-דין אחרי השעה 17:00 יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו.
עוד הוסיף ב"כ המשיבה, שהחלטת בית משפט זה מיום 17.10.18, המורה על מתן נימוקים לאי-הגשת התגובה במועד , מצביעה חד משמעית על כך שהתגובה לבקשת רשות הערעור לא הוגשה במועד.

ל"ד. לאחר שנתתי דעתי לכל כתבי הטענות של הצדדים שהוגשו בפני בית משפט קמא, לרבות הדיון שהתקיים ביום 8.3.18, פסק הדין מיום 24.4.18, הבקשה לביטול פסק הדין והחלטת בית משפט קמא מיום 3.7.18, בקשת רשות הערעור על נספחיה ונימוקיה, ותשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, מסקנתי היא שדין בקשת רשות הערעור – להידחות.

ל"ה. אתייחס תחילה לטענות המקדמיות:

אין בידי לקבל את טענת המבקשת, לפיה כתב התשובה של המשיבה לבקשת רשות הערעור הוגש באיחור (18.10.18 במקום 17.10.18).
ב"כ המשיבה הסביר, כי ניסה להגיש את התגובה ביום 17.10.18, אך הדבר לא עלה בידו מפאת תקלה עליה התגבר לאחר שקיבל הסבר ממערכת התמיכה הטכנית של "נט המשפט".

יצוין, כי מעיון בנתוני התיק האלקטרוני עולה, כי לתגובה שהוגשה צורף מכתבו של ב"כ המשיבה שהופנה באמצעות הפקס למזכירות בית המשפט נכון ליום 18.10.18 שעה 07:02. אינני רואה סיבה מדוע לדחות את הסבר ו של ב"כ המשיבה בכל הנוגע להגשת התשובה לבקשת רשות הערעור, ומכל מקום, האיחור הקל מצדיק את הארכת המועד להגשת התגובה, וכך אני מחליט.

ל"ו. ב"כ המשיבה העלה אף הוא טענה מקדמית, לפיה יש לדחות על הסף את בקשת רשות הערעור , הואיל ולפי סעיף 1(2) של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 , אין ליתן רשות ערעור על החלטה שהיא "החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק".

אין בידי לקבל את טענתו זו של ב"כ המשיבה. סעיף 1(2) הנ"ל קובע, שלא תינתן רשות ערעור על "החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק, למעט החלטה שמשמעותה שלילת האפשרות לפתוח בהליך".

מסקנתי מן האמור בסעיף 1(2) של הצו הנ"ל היא, שאין ליתן רשות ערעור מקום בו בית המשפט נעתר לבקשה שבפניו והאריך את המועד, ואולם, מקום בו נדחתה הבקשה להארכת מועד, כך שהמשמעות היא סתימת הגול ל על ניסיונו של המבקש לאפשר לו גישה לערכאות, ראוי שלא לחסום את דרכו על הסף ולאפשר לו לנסות ולשטוח את טענותיו בערכאת הערעור מבלי שיידחה על הסף. לכן, אני דוחה את טענתו המקדמית של ב"כ המשיבה.

ל"ז. לעצם העניין: המבקשת הייתה מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה שנטל חלק בדיון בסעד הזמני שהתקיים ביום 8.3.18, שבו השתתפו גם נציגיה של המבקשת. כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו , ייפתה המבקשת את כוחו של בא כוחה הקודם , ומכאן שהמצאת כתבי בי-דין והזמנות לדיון לב"כ המבקשת הינה המצאה כדין. לפיכך, אין לקבל את טענת המבקשת בדבר ביטול פסק הדין מחובת הצדק, ומסקנה זו של בית משפט קמא מקובלת עלי.

ל"ח. על מנת להצליח בבקשתה חייבת הייתה המבקשת להתגבר על מספר משוכות:

אי-הגשת כתב הגנה במועד, ואי-הגשת בקשה לביטול פסק הדין במועד. מועדים אלה נקבעו בחיקוק. לכן, היה על המבקשת לשכנע בקיומם של טעמים מיוחדים שיירשמו להצדקת הארכת המועד, לפי תקנה 528 (סיפא) של תקנות סדר הדין האזרחי .
מקובלת עלי מסקנת בית משפט, ומטעמיו, שלא עלה בידי המבקשת לשכנע בקיומם של טעמים מיוחדים כאמור.

ל"ט. על מנת להכריע בשאלה האם בנסיבות העניין שבתיק זה על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהורות על הארכת המועד ולבטל את פסק הדין, עומדות לדיון השאלות הבאות:

1. הסיבה לאי-הגשת כתב ההגנה במועד ו/או הסיבה לאי-הגשת בקשת הביטול במועד.

2. האם יש סיכויים טובים להצלחת הגנתה של המבקשת, ככל שיבוטל פסק הדין? שאלה זו היא החשובה ביותר.

מ. באשר לאי-הגשת כתב ההגנה במועד ו/או אי-הגשת בקשת הביטול במועד , התגוננה המבקשת בטענה , שהיא לא זלזלה בבית המשפט שכן היא שכרה שירותיו של עורך דין שהופיע בדיון בבקשה לסעד זמני (בו נטלו חלק גם נציגיה של המבקשת) וסמכה עליו שיטפל בהגשת כתב ההגנה כנדרש, מה גם שהוא נתן לה מסר מרגיע שהתיק מטופל על ידו.

טענות אלה של המבקשת נדחו, ובצדק , על ידי בית משפט קמא, שהפנה, בין היתר, ל-רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (21.4.15).

בפסקה 16 של פסק הדין הנ"ל נקבע:

"כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר הייתה מקובלת בעבר בפסיקה היא, כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 10 (28.4.2008); בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209, 210 (1996), בן נון וחבקין, 177). הוא הדין מקום בו נגרם האיחור עקב טעות או תקלה משרדית. בהקשר זה נפסק כי אמנם אין חסינות מפני טעות אנוש, אך לטעות זו יש מחיר אשר מבין שני בעלי הדין על הצד הטועה לשאת בו (בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל, פ"ד מח(4) 872, 879 (1994))" (ההדגשה שלי – י.ג.) .

ובהמשך נקבע, שם, בפסקה 18:

"מכל מקום, אף ניסיונה של המבקשת להטיל את האחריות באופן בלעדי על הפרקליט הקודם, איננו יכול לסייע לה באופן שבמחיר הטעויות שנעשו תשא המשיבה. לעניין זה יפים דבריו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 8810/11 מקופאל בע"מ נ' אחים רזקאללה בע"מ (7.2.2012):
"מן התצהיר שתמך בבקשה לא ניתן לדעת מתי נודע לנציגה של המבקשת בארץ על דבר מתן פסק הדין. כאשר מוגשת בקשת ביטול דוגמת זו של המבקשת, חובה על המבקש לפרט במדויק מתי נודע לו על כך שניתן פסק דין. אין להסתפק באמירה שנודע "לאחרונה". יתרה מזו, ובכך העיקר, אין להפריד לענייננו בין המבקשת לבין פרקליטה הקודם. טענותיה של המבקשת נגד הפרקליט הקודם צריכות להיות מוצגות במסגרת הליך אזרחי שהמבקשת רשאית, כמובן, להגיש נגד אותו פרקליט (ראו, בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774 (1972); ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 744-743 (1992)); אין כל סיבה שהצד שכנגד, היינו המשיבים דכאן, הם הנתבעים בתובענה, יידרשו לחזור עתה להליך האזרחי שנסתיים מבחינתם עוד בשנת 2008. מבחינת המשיבים ההליך נסתיים שלוש שנים לפני הגשתה של בקשת הביטול (ראו גם עניין פדידה, פסקה 10)" ." (ההדגשה שלי – י.ג.) .

מ"א. בסוגיה זו רלוונטי גם האמור ברע"א 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, בעמ' 774 (1972) :

"3. תמים דעים אני עם השופט שבנסיבות אלה לא היה המבקש ראוי לקבל את הסעד שביקש. הוא בחר שלא לגלות מה גרם למחדלו. והדעת נותנת שאילו עשה כן, היתה מתגלית גירסה שממילא לא הייתה משמשת עילה להיעתר לו. דיברתי על מחדלו של המבקש. אך איננו יודעים - ואין זה מעניננו לדעת - אם היה זה מחדלו של המבקש או מחדל פרקליטו. הכלל הוא שלוחו של אדם כמותו.
ראה [‎.ROWE V. TREGASKES; (1968), 1 W.L.R.1475 [1 אם לא המבקש עצמו אלא פרקליטו דאז גרם על-ידי מחדלו החוזר לדחיית התובענה, תרופתו של המבקש היא לתבוע פיצויים מפרקליט. ראה [2] FITZPATRICK V. BATGER AND CO. LDT.; (1967), 1 W.L.R. 706, ." (ההדגשה שלי – י.ג.) .

מ"ב. בנוסף, תמים דעים אני עם מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה לא עלה בידי המבקשת להצביע על כך שטובים סיכוייה להצליח בהגנתה ככל שיבוטל פסק הדין.

המבקשת מלינה על כך, שבית משפט קמא דחה את בקשתה לביטול פסק הדין בגין אי-צירוף הסכם המסגרת שנחתם ביום 26.5.13 אשר לטעמה אין לו כל נפקות ביחס לרכב נשוא הדיון. כן הלינה המבקשת על כך , שבית משפט קמא נימק את דחיית בקשתה גם בכך שהמסמך "הצהרת שוכר בדבר שימוש ברכב", שצורף בשעתו לתשובתה של המבקש ביחס לבקשה לסעד זמני על ידי בא כוחה הקודם של המבקשת – עולה החשש שאיננו אותנטי.

גם בעניין זה טענה המבקשת, שאין במסמך זה כל רלוונטיות להליך שמנהלת המשיבה כנגד המב קשת, ואין זה מתקבל על הדעת לדחות בקשה לביטול פסק דין על בסיס מסמך שאין לו נפקות למשיבה.

מ"ג. אין בידי לקבל את טיעוניה אלה של המשיבה.
בצדק עמד בית משפט קמא בהחלטתו על כך, שהסכם המסגרת מיום 26.5.13 הוא מסמך בעל חשיבות שצפוי היה כי יצורף לבקשה לביטול פסק הדין, וזאת הן משום שהסכם המסגרת מאוזכר בשני המסמכים שהמבקשת צירפה ל בקשת הביטול (חוזה בין המבקשת לבין מוהנד מיום 26.2.14, וכתב אופציה לרכישת הרכב מיום 26.2.14), והיה על המבקשת להניח את התשתית במלואה בפני בית המשפט בבואה לעתור לביטול פסק הדין, והן משום שמערכת היחסים בין המבקשת לבין מוהנד עומדת לכאורה בלב המחלוקת אשר בין הצדדים, כפי שהעיר בית משפט קמא.

על כך יש להוסיף את המסמך: "הצהרת שוכר בדבר שימוש ברכב", חתומה לכאורה על ידי מוהנד ביום 26.5.13. בצדק, ציין בית משפט קמא, שהמסמך הנ"ל עורר את תמיהתו , שכן שאלה היא כיצד זה במועד חתימת הסכם המסגרת מיום 26.5.13 (שכזכור לא צורף ), כבר היה ידוע שתקופת שכירות הרכב תחל ביום 26.2.14 ותימשך עד 25.2.17, וכיצד זה היה ידוע כבר אז (כלומר במאי 2013) מספר הרכב, למרות שהרכב עלה על הכביש רק בפברואר 2014?

מ"ד. לא נעלמו מעיניי בהקשר זה הסבריה של המבקשת בבקשת רשות הערעור, דהיינו, שאין ל"הצהרת השוכר בדבר שימוש ברכב" רלוונטיות למחלוקת נשוא הדיון , הואיל והמסמך הנ"ל דן בכך שדו"חות ודרישות תשלום שיתקבלו יחולו על שוכר הרכב, ולטענת המבקשת, התאריך המופיע על המסמך (26.5.13) נובע מטעות פקידותית בתום לב.

הסברים אלה מקומם היה במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין לרבות הארכת המועד, אליה היה על המבקשת לצרף את כל המסמכים, לרבות הסכם המסגרת, באופן שהתשתית במלואה תונח בפני בית משפט קמא, ולרבות תצהיר, שיסביר כי בתאריך ש מופיע במסמך "הצהרת השוכר" נפלה טעות פקידותית בתום לב. ואולם, האמור לא נעשה.

רשאי היה בית משפט קמא להסיק מכל האמור לעיל, ש אין לקבל את טענת המבקשת כי סיכויי הצלחתה טובים הם.

מ"ה. גם כל שאר הנימוקים עליהם הצביע בית משפט קמא ופירט אותם מובילים למסקנה, שאין בידי המבקשת להצביע על סיכויי הצלחה טובים לכאורה.

על כך יש להוסיף תמיהות עליהן הצביע ב"כ המשיבה, דהיינו: אם לטענת המבקשת, כל עוד לא חתמה המשיבה על הסכם חדש מול המבקשת , עומד בתוקפו ההסכם בין המבקשת לבין מוהנד, כיצד זה באוקטובר 2017, כמחצית השנה אחרי שהסתיים ההסכם עם מוהנד, פרעה המבקשת שיקים של המשיבה? ומדוע הוציאה המבקשת, בנסיבות אלה תעודת ביטוח חובה בתוקף עד 28.2.18, כשנה לאחר תום ההסכם עם מוהנד?

מ"ו. אם לסכם: אין למבקשת הסבר שיניח את הדעת לאי-הגשת כתב ההגנה במועד, ולאי-הגשת בקשה לביטול פסק דין במועד, וניסיונה להטיל את האחריות לכך על בא-כוחה הקודם אין בו כדי לסייע בידיה בהליך זה, שהרי שלוחו של אדם כמותו.

גם באשר לסיכויי הצלחת הגנתה של המבקשת, לא עלה בידי המבקשת להצביע על כך שסיכוייה להצלחת הגנתה (ככל שיבוטל פסק הדין) טובים לכאורה.

לא שוכנעתי שנפל בהחלטתו של בית משפט קמא פגם שיהא בו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, ולפיכך, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

מ"ז. אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ (כולל מע"מ).

מזכירות בית המשפט תעביר את סכום שכר הטרחה הנ"ל מתוך הפיקדון שהפקידה המבקשת להבטחת הוצאותיה של המשיבה, לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה.
יתרת הפיקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המבקשת, עבור המבקשת (ככל שלא הוטל עליו עיקול).

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:

  1. ב"כ המבקשת: עוה"ד ערן הרשקוביץ, חיפה.
  2. ב"כ המשיבה: עוה"ד ערווה ג'רבוני, עראבה.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ט, 05 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.