הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 31114-07-20

בפני כב' השופט יגאל גריל, שופט עמית

המבקשים:

  1. מוחמד אבו מוך
  2. חנאן אבו מוך
  3. בסמה אבו מוך
  4. אפנאן אבו מוך
  5. נעם אבו מוך

ע"י ב"כ עוה"ד רדא ענבוסי

נגד

המשיבות:
1. עמותת חסידי חוסני אלקואסמי
ע"י ב"כ עוה"ד חוסאם חג'וג'

2. מנאל אבו סרייה
ע"י ב"כ עוה"ד מאג'ד גנאים

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית-משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן) ב-ת"א 9409-01-20, לפיהן ניתן ביום 5/1/2020 צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על המבקשים לבצע עבודות בניה כלשהן במקרקעין הידועים כגוש 8758 חלקה 73, והצו נותר על כנו לאחר דיון במעמד הצדדים לפי החלטה מיום 12.2.20.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה:

המשיבה מס' 1 (עמותת חסידי חוסני אלקואסמי) היא עמותה המנהלת מוסדות חינוכיים, והיא המחזיקה והבעלים של כ-3,000 מ"ר מתוך כלל שטח החלקה הידועה כחלקה 73 גוש 8758, אדמות באקה אל גרבייה.
המשיבה מס' 1 תיקרא להלן: "העמותה".

המבקשים הם יורשיו של המנוח מחמוד אבו מוך ז"ל. לטענת המשיבות, רשומים לזכות המבקשים ביחד כ-4,654 מ"ר ברוטו בחלקה הנ"ל, ולאחר קיזוז אחוז ההפקעה מן הזכויות, נותרו להם 2,806 מ"ר נטו בחלקה זו. טרם בוצע פירוק שיתוף בחלקה זו, ולטענת העמותה בבקשתה לצו מניעה זמני שהוגשה ביום 5/1/2020, אין תשריט חלוקה מאושר נכון להיום.

עוד ציינה העמותה בבקשתה לצו מניעה זמני, כי לפי חלוקה פנימית שנעשתה ביוזמת המבקשים, הוסכם, שהעמותה תקבל את המגרש המסומן במספר 506 לפי תרשים החלוקה. במגרש קיימת רצפת בנין שתיקרא להלן: "המבנה". מציינת העמותה בבקשתה לצו מניעה זמני, שהן הקרקע שבמגרש והן כל המחובר לקרקע, שייך לעמותה.

נטען עוד בבקשה לצו מניעה זמני, שלאחרונה גילתה העמותה, שהמבקשים או מי מטעמם, פלשו למגרש והחלו בעבודות להשלמת המבנה הנ"ל, אשר קיים מזה שנים רבות, ושלפי הסכמות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בחלוקה הפנימית, הוא מצוי בחלקה של העמותה.

נטען עוד, שלפי מיטב ידיעת העמותה, אין המבקשים מחזיקים בהיתר בניה כדין. מכאן עתירתה של העמותה למתן צו מניעה זמני, ואכן ביום 5/1/2020 נעתר בית-משפט קמא לבקשה והורה על צו האוסר על המבקשים וכל הבאים מטעמם לבצע עבודות בניה , וכל הנגזר מעבודות מסוג זה , בחלקה נשואת הדיון.

ג. ביום 6/2/2020 הוגשה לבית משפט קמא בקשה לצרף כמבקשת נוספת לבקשה למתן צו מניעה זמני את המשיבה מס' 2 בבקשת רשות ערעור זו, דהיינו, אבו-סרייה מנאל מוחמד (שתיקרא להלן: "המשיבה 2"), שהיא הבעלים הרשום של שמינית מכלל החלקים שבחלקה זו.

נטען מטעם המשיבה 2, שהמבקשים מעולם לא פנו אליה על-מנת לקבל את הסכמתה או רשותה לביצוע עבודות הבניה בחלקה. מכאן החשש של המשיבה 2 שזכויותיה עלולות להיפגע מחמת ביצוע פעולות הבניה על ידי המבקשים. משיבה 2 אף ציינה , כי היא זכאית לעתור לפירוק השיתוף בחלקה, ולפיכך הגישה היא לבית משפט קמא תובענה לפירוק השיתוף במקרקעין שבחלקה זו ב-ת"א 62889-01-20 בבית משפט השלום בחדרה.

ב"כ העמותה נתן הסכמתו לצירוף המשיבה 2 כמבקשת נוספת לבקשה למתן צו מניעה זמני, ובית משפט קמא נעתר ביום 6/2/2020 לבקשה זו.

ד. המבקשים הגישו ביום 6/2/2020 את תשובתם לבית משפט קמא ביחס לבקשה למתן צו מניעה זמני, בציינם, שיש ברשותם היתר בניה המאפשר להם לבנות כחוק. המבקשים טענו, שהחלקה הרשומה כיום על שם העמותה הייתה שייכת במקור לאמם המנוחה של המבקשים, שהם יורשי המנוח מחמוד אבו מוך ז"ל. אמם המנוחה של המבקשים העבירה את זכויותיה לעמותה, ללא תמורה, כמעשה צדקה, על-מנת שהעמותה תקים פרויקטים שישרתו את הציבור. לטענת המבקשים הם מעולם לא פלשו לחלקה כלשהי שבבעלות העמותה, והם מוסיפים שאין להם סיבה לפלוש לחלקה שהם עצמם העבירו, כמצוין לעיל, ללא תמורה, לעמותה.

ה. לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים בפני בית-משפט קמא ביום 12/2/2020, ניתנה באותו יום החלטתו של בית-משפט קמא, הקובעת שצו המניעה הזמני יישאר על כנו עד למתן פסק דין סופי בתובענה.

בפני בית-משפט קמא טענו המבקשים, שהבניה שהם בונים אינה פולשת למגרש 506 (שהוא המגרש של העמותה), וככל שהבניה בכל זאת פולשת לחלק ממגרש 506, הרי תישאר למבקשים כמות מספקת של מטרים אותם יוכלו להעביר לעמותה גם כשהבניה תושלם. לטענת המבקשים הבניה שלהם החלה לפני 17 שנה (בשנת 2003), וניתן להם היתר בניה בשנת 2004. לאורך שנים, כך טענת המבקשים, כל מה שהיה בנוי במקום היה רק רצפה ועמודים, ואולם העמותה ידעה על-כך ונציגיה ביקרו במקום, אך למרות זאת לא עשתה העמותה דבר עם אותה בניה, ורק לעת הזו "התעוררה" ומבקשת להפסיק את הבניה.

ו. תשובת המשיבות לטענות הנ"ל שהעלו המבקשים היא, שהעמותה קיבלה את זכויותיה בנכס רק בשנת 2014, ובניגוד לטענות המבקשים, היא לא קיבלה את זכויותיה במקרקעין ללא תמורה מן המנוח מחמוד אבו מוך ז"ל, אלא מבני משפחה אחרים שלו, ומכל מקום כיום היא בעלת הזכויות ורשאית להגן על זכויותיה.
באשר להיתר הבניה שהציגו המבקשים, טוענת העמותה, שההיתר היה בתוקף למשך 3 שנים, ולפיכך פג תוקפו בשנת 2007, ומכאן שמדובר בבניה ללא היתר.

במענה לטענת השיהוי טוענת העמותה, שהואיל והיא קיבלה את זכויותיה בנכס רק בשנת 2014, ומאותו מועד ועד לינואר 2020 לא התבצעה כל בניה על ידי המבקשים בשטח הפולש למגרש שהוקצה לה, הרי לא ניתן לומר שהיא השתהתה, והיא פנתה לבית המשפט רק משחודשו עבודות הבניה לאחר שאלה נזנחו שנים רבות.

ז. ב"כ המבקשים ביקש שבית משפט קמא יאפשר את המשכת הבניה, לפחות עד השלב של יציקת התקרה, הואיל והפיגומים כבר מוכנים על העמודים ופירוקם יעלה כסף רב, ומאזן הנוחות נוטה, לדבריו, לטובת המבקשים.

ח. בית-משפט קמא ציין בהחלטתו, כי מדובר בבעלות משותפת בחלקה נשואת הדיון (בעלות במושאע), ואין חלוקה מאושרת למגרשים שקיבלה תוקף על ידי חתימת כל בעלי החלקה, וממילא אין רשות למי מן הצדדים לקבוע עובדות מוגמרות בשטח על-ידי בניה של מבנה קבע. מוסיף בית-משפט קמא, שגם אילו הייתה חלוקה המייעדת לעמותה את מגרש 506, אסור למבקשים, גם אם יש להם היתר בניה, לבנות תוך קיפוח זכויותיה של העמותה, ומכאן שאין מקום לבטל את צו המניעה.

עוד ציין בית-משפט קמא, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת העמותה, הואיל וכל עוד לא נבנה גג המבנה, הריסתו, במידת הצורך, בתום התביעה לפירוק שיתוף, תהא פשוטה לאין ערוך מאשר לאחר יציקת הגג.
בית-משפט קמא גם דחה את טענת השיהוי שהעלו המבקשים, בציינו שמאז שקיבלה העמותה את זכויותיה, לא בוצעה כל עבודה, ולכן לא היה מקום לפנות לבית המשפט, אלא רק עתה משהחלו המבקשים, לאחרונה, לחדש את הבניה.

ט. בתאריך 13/2/2020, דהיינו, למחרת היום שבו אישר בית-משפט קמא את צו המניעה הזמני לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים (12/2/2020), הוגשה מטעם העמותה בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית-המשפט, בה נטען, כי המבקשים מתעלמים מהחלטתו של בית-משפט קמא וממשיכים בביצוע עבודות הבניה, בכך שהחלו בעבודות יציקת גג בניגוד לצו.

ביום 5/3/2020 התקיים דיון במעמד הצדדים בבית המשפט קמא, ובהחלטת בית-משפט קמא שניתנה באותו יום, ניתן צו המורה שהחל מן ההפרה הבאה של צו המניעה הזמני, ישולם קנס יומי של 2,000 ₪ מתחילת ההפרה ועד להפסקתה.

י. ביני לביני הגישה העמותה ביום 9/3/2020 כתב תביעה, שהסעד המבוקש בו הוא מתן צו מניעה קבוע, האוסר על המבקשים או מי מטעמם, לבצע דיספוזיציות במבנה ו/או לבצע עבודות בניה למיניהן בחלקה נשואת הדיון, וכן ליתן צו עשה המורה על הריסת המבנה, ולפחות הריסת הגג שיציקתו בוצעה שלא כדין ובניגוד לצו שיפוטי.

"המבנה" הוגדר בכתב התביעה כמבנה שבנייתו הוקפאה לפני שנים רבות, ואשר היה בשלב של יציקת רצפה, כשלפי חלוקה פנימית שנעשתה ביוזמת המבקשים, הוסכם כי העמותה תקבל את המגרש המסומן 506, כשעל מגרש זה קיימת רצפת הבניין, ומכאן שהמגרש וכל המחובר אליו שייך לעמותה.

יא. ביום 18/3/2020 התבררה בפני בית-משפט קמא, במעמד הצדדים, בקשה נוספת שהוגשה על ידי המשיבות לפי סעיף 6 של פקודת ביזיון בית-המשפט. בהחלטה שניתנה באותו יום הורה בית-משפט קמא שעד להחזרת המצב לקדמותו, דהיינו, הריסת כל מה שנעשה לאחר תאריך 5/3/2020, והפסקת המשך העבודות, ישלמו המבקשים קנס יומי של 2,000 ₪ החל מיום 18/3/2020, ובנוסף חויבו המבקשים לשלם הוצאות משפט לכל אחת משתי המשיבות.

יב. ביום 9/5/2020, הוגש כתב ההגנה מטעם המבקשים, ונטען בו, בין היתר, שלכתב התביעה לא צורפו השותפים הרשומים והאחרים במקרקעין נשוא הדיון, הגם שהינם בעלי דין מהותיים. באשר לתרשים החלוקה שצורף לכתב התביעה של העמותה, נטען שקיימת במסמך חתימה של מי שאינו רשום כבעלים במקרקעין, ואין חתימה של העמותה עצמה, ואף לא של המבקשת מס' 5.

המבקשים מציינים, שבהליך ערעור שהתנהל בבית המשפט העליון על פסק דין של בית-המשפט המחוזי (ע"א 5637/11), הושג הסדר פשרה שקיבל ביום 28/11/2012 תוקף של פסק דין על ידי בית-המשפט העליון.
במסגרת פשרה זו העבירו חניפה עבד אללטיף ביאדסה, יוסרה עבד אללטיף אבו מוך, ורסמיה עבד אללטיף כתאנה, 3 דונם מתוך החלק הרשום על שמן במרשם המקרקעין לידי העמותה. נקבע עוד באותו הסכם פשרה שהצדדים יפעלו בשיתוף פעולה לצורך פירוק השיתוף בחלקה 73 גוש 8758, בהתאם למצב הקיים בשטח, תוך טיפול בניוד השטחים המופקעים למקומות אחרים בחלקה 73.

מכאן טענת המבקשים בכתב הגנתם, שהעמותה מודעת לכך שחלקה במקרקעין מצוי בעיקרו בחלקן של חניפה, יוסרה ורסמיה, אשר הופקע על ידי הרשויות. כן נטען בכתב ההגנה, שהעמותה קיבלה את חלקה במקרקעין בכפוף לכך שהמצב הקיים יישמר, ואין לעמותה זכות כלשהי לטעון לזכות בחלקם של המבקשים במקרקעין.

יג. ביום 26/5/2020 הוגשה מטעם המבקשים בקשה לבית משפט קמא לעיון חוזר ב החלטתו למתן צו מניעה כנגדן, ולבטל את ההחלטות הנגזרות מכך שניתנו במסגרת הליך זה, הואיל ונטען שמלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן צו המניעה הזמני.
לטעמם של המבקשים סיכויי התביעה שהגישו המשיבות קלושים, הואיל ולדעת המבקשים לא עמדו המשיבות במבחן הראייתי הנדרש. נטען, שאין למשיבות זכות כלשהי בחלקם של המבקשים במקרקעין, אשר מוחזקים על ידם לפי תשריט החלוקה. שתי המשיבות קנו זכות במקרקעין לאחר שכבר הייתה חלוקה בעין בין השותפים, והחלוקה כולה הייתה ידועה להן. דבר זה נכון בעיקר בעניינה של העמותה, אשר קיבלה זכות במקרקעין במסגרת פשרה בין המבקשים לבין שאר הבע לים במקרקעין, וזאת בהליך שהתנהל, כמצוין כבר לעיל, בבית המשפט העליון.

באשר למבחן הנוחות, טוענים המבקשים, שהמשיבות קנו זכות במקרקעין בהתאם לתשריט החלוקה, שעל פיו החזיקו המבקשים בחלק בו פעלו עובר למתן צו המניעה הזמני.
לטעמם של המבקשים, חלקם במקרקעין אינו נתון במחלוקת, ומקום בו קיימת חלוקה בפועל בין הצדדים לפי המפה המצבית, ולפיה פעלו הצדדים לאורך שנים, ואף בנו בתים על-פי חלוקה זו, ינהגו הם מנהג בעלים בחלק שלהם .
עוד סבורים המבקשים, שהמשיבות לא פעלו בתום לב, הואיל והן מנעו מבית המשפט פירוט מלא של ההליכים שהתקיימו לגבי מקרקעין אלה לאורך השנים, ובמיוחד הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ובו נרשם שהצדדים ישתפו פעולה בהתאם למצב הקיים בשטח.

לבסוף טוענים המבקשים, שהמשיבות שיתפו פעולה ביניהן והן פועלות יחדיו עם שותפים אחרים במקרקעין כדי לדחוק את רגלי המבקשים מחלקם, מבלי שהצהירו על-כך בפני בית-המשפט, ומבלי שחשפו את ההסכמים שהם כרתו ביניהם.

יד. העמותה הגישה את תגובתה לבית משפט קמא, וטענה, שאין הבקשה לעיון חוזר עונה על הנדרש לפי תקנה 368(א) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. עוד נטען, שהבקשה כוללת טענות הנעדרות כל ביסוס בטבלת הזכויות הרשומות, דהיינו, הן נעדרות כל ביסוס בנסח הטאבו של לשכת רישום המקרקעין, ו אינן מתחשב ות במצב התכנוני של החלקה ובאחוזי ההפקעה לטובת הציבור. עוד טוענת העמותה, שהגשת הבקשה כחמישה חודשים ממועד מתן צו המניעה, מעידה על חוסר תום לב, ומהווה שימוש לרעה בהליכים המשפטיים. העמותה גם מציינת, שכלל זכויותיהם של המבקשים בחלקה (כולל זכויות אמם המנוחה), מסתכם בשטח ברוטו של כ-4,654 מ"ר ברוטו, ולא 6,726 מ"ר ברוטו כנטען על ידי המבקשים, ולכן נתפסו המבקשים לכלל טעות משסברו שהם מחזיקים בלמעלה מ-2,000 מ"ר מעבר למה שמופיע בנסח הטאבו על שמם ועל שם אמם המנוחה.

לטענת העמותה אין מתקיימים במקרה שבפנינו התנאים הנדרשים להגשת בקשה לעיון חוזר לפי תקנה 368(א) של תקנות סדר הדין האזרחי, הואיל והמבקשים לא הצביעו על נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות, ובוודאי אינם יכולים לטעון שמלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו . עוד מציינת העמותה, שביטול צו המניעה יגרום לפגיעה קשה בזכויות הקנייניות של העמותה, ויאפשר למבקשים לקבוע עובדות קיימות בחלקה ללא זכות שבדין.

טו. מטעם המשיבה 2 נטען גם כן, שאין עילה לעיון מחדש, ואין המבקשים מצביעים על כל נסיבות שהשתנו, או עובדות חדשות, או נסיבות חדשות, שהתגלו מאז מתן הצו.
לטענת המשיבה 2, בבעלות המבקשים 2,806 מ"ר נטו בחלקה נשואת הדיון, וזאת לאחר קיזוז אחוזי ההפקעה, ואולם המבקשים עצמם טוענים בבקשתם הנוכחית ובתצהיר התומך בה, שהחלק התפוס על ידם במועד זה, ובנויים עליו בניינים המוחזקים ומנוהלים על ידי המבקשים, הינו 3,957 מ"ר . מכאן שהמבקשים מודים שהם מחזיקים ותופסים כ-1,151 מ"ר נטו מעבר למה שמגיע להם במקרקעין אלה, ולדעת המשיבה 2 די בכך כדי לדחות את בקשתם לביטול צו המניעה.

בהתייחס לתשריט החלוקה משנת 1998 שעליו מסתמכים המבקשים, מציינת המשיבה 2, שתשריט החלוקה שנערך בזמנו לא נחתם על ידי כל הצדדים השותפים בחלקה בכל הזמנים הרלוונטיים (לרבות נזמיה אבו מוך), ובכל מקרה, חלקיהם של השותפים בחלקה השתנו עקב תיקון רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, ומכאן שתשריט החלוקה משנת 1998 אינו רלוונטי לנוכח השינויים בחלקיהם של הבעלים הרשומים והשותפים בחלקה.

עוד טוענת המשיבה 2, שעלה בידי המשיבות להוכיח את סיכויי התביעה , הואיל והמבקשים מבצעים או מעוניינים לבצע עבודות בניה במקרקעין המשותפים, מבלי שבוצע פירוק שיתוף במקרקעין, ובהיעדר היתרי בניה בתוקף, ויש בהקמת המבנים או בהמשך עבודות הבניה, פגיעה בוטה בזכויות הקנייניות של העמותה, תוך גזילת חלק מזכויותיה במקרקעין.

מאזן הנוחות, כך לטענת משיבה 2, מחייב אף הוא להותיר את צו המניעה הזמני על כנו, הואיל וביטול צו המניעה הזמני יגרום לקביעת עובדות מוגמרות בשטח, מה שיקשה בבוא העת על ביצוע פסק הדין ועל פירוק השיתוף במקרקעין, ואילו עיכוב בבניה או בהשלמת הבניה, הוא עניין שניתן לפיצוי בכסף.

טז. בית-משפט קמא בהחלטתו בפתקית מיום 19/6/2020 קבע:

"עיינתי בבקשה ובתגובה ולא מצאתי שום נימוק או הצדקה לביטול ההחלטות הקודמות שנתתי בתיק זה. הבקשה נדחית".

יז. בבקשת רשות הערעור המונחת בפניי, חוזרים המבקשים על התיאור העובדתי ועל הטענות השונות שכבר הועלו במסגרת הבקשות והטיעונים השונים אשר הועלו בפני בית-משפט קמא.

לטענת המבקשים, החלטותיו של בית-משפט קמא מצדיקות את התערבות ערכאת הערעור בהיותן חורגות מן ההלכה הפסוקה. כמו-כן, ההליך בפני בית-משפט קמא לוקה בפגמים פרוצדורליים וההחלטות מנוסחות באופן כללי, ללא הנמקה.
עוד נטען, שהחלטות בית-משפט קמא סותרות את ההלכה שנפסקה בע"א 5628/99 מרקין ואח' נ' משה ואח', פ"ד נז(1) 14 (להלן: "הלכת מרקין"), וכמו כן נטען, שההחלטות ניתנו בהיעדר חקירת המצהירים, הגם שבית משפט קמא התבקש על ידי הצדדים לאפשר את החקירה.

טענה נוספת היא , שבית משפט קמא התעלם בהחלטתו הרביעית מכך שההחלטה הראשונה התבססה על נתונים עובדתיים שגויים. לטענת המבקשים, בית-משפט קמא לא התייחס בהחלטתו לסיכויי התביעה, בשים לב להלכת מרקין והפסיקה שבעקבותיה, הואיל ולפי הלכה זו, יש לבטל את צו המניעה משום שהמשיבות לא עמדו במבחן הראייתי הנדרש לשלב הנוכחי, וסיכויי התביעה שלהם קלושים. עוד נטען, שאין למשיבות זכות כלשהי בחלקם של המבקשים במקרקעין המוחזקים על ידם בהתאם לתשריט החלוקה.

גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, לפי טענתם, הואיל והם קנו זכות במקרקעין בכפוף לתשריט החלוקה שעל פיו החזיקו בחלק בו הם פעלו עובר למתן צו המניעה הזמני.

עוד טוענים המבקשים, שבית משפט קמא לא נימק את החלטותיו באופן נהיר דיו.
לטענת המבקשים, לא צירפו המשיבות להליך הסעד הזמני את שאר המחזיקים במקרקעין אשר בנו במקרקעין אלה לאורך השנים ללא היתר, ולכן מתן צו מניעה כנגד המבקשים יוצר מצב אבסורדי בו המבקשים מנועים מלהוסיף לבנות על מלוא חלקם במקרקעין, ואילו מפרי חוק אחרים יעשו כבשלהם בחלק האחר במקרקעין.

באשר להחלטה שאותה הגדירו המבקשים כ"החלטה שנייה" (דהיינו, החלטה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט מיום 5/3/2020), ו"ההחלטה השלישית", דהיינו, ההחלטה מיום 18/3/2020, טוענים המבקשים , שבית משפט קמא שגה בקבעו שהמבקשים הפרו את הצו, שעה שלא נימק את החלט תו, ולא נימק ולא סימן באיזה חלק בוצעה ההפרה הנטענת ומה אפיה, ואיך היא משתלבת עם טענות המשיבות, ובאיזה מידה נוגסת היא בזכויות הנטענות על ידן, ואין די בהנמקה כללית תמציתית.

יח. לאחר שנתתי דעתי לכתב התביעה וכתב ההגנה שהגישו הצדדים בפני בית-משפט קמא, הבקשה לצו מניעה זמני, תגובת המבקשים לבקשה למתן צו מניעה זמני, לרבות הבקשות שהוגשו לפי פקודת ביזיון בית-משפט, הדיונים במעמד הצדדים שהתקיימו בפני בית-משפט קמא, וכמו כן הבקשה לעיון חוזר, תגובותיהן של המשיבות ביחס לבקשה לעיון חוזר והחלטת בית-משפט קמא מיום 19/6/2020, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את בקשת רשות הערעור, מבלי לבקש את תגובת המשיבות, וכך אני אכן מחליט.

יט. תחילה אתייחס בקצרה לטענות שהועלו ביחס להחלטות בית-משפט קמא מיום 5/3/2020 ו-18/3/2020, דהיינו, החלטות שניתנו לפי פקודת ביזיון בית-המשפט. בהחלטה מיום 5/3/2020 הורה בית-משפט קמא על מתן צו המורה כי החל מההפרה הבאה של צו המניעה, ישולם קנס יומי של 2,000 ₪ מתחילת ההפרה ועד הפסקתה, ובהחלטה מיום 18/3/2020 הורה בית-משפט קמא שיש לאכוף על המבקשים את הפסקת הבניה והחזרת המצב לקדמותו, ועד שהדבר י יעשה ישלמו המבקשים קנס יומי של 2,000 ₪ החל מיום מתן ההחלטה, וכן חייב את המבקשים בתשלום הוצאות משפט לכל אחת משתי המשיבות.

החלטות אלה ניתנו, כאמור לעיל , לפי פקודת ביזיון בית-משפט, ובהתאם לסעיף 8 של פקודת ביזיון בית-משפט, צו המטיל עונש לפי סעיף 6 של פקודת ביזיון בית-משפט, יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה, ולפיכך אין מקום לדון במסגרת הליך אזרחי בהחלטות בהן נעתר בית-המשפט לבקשה לאכיפה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט, שעה שסעיף 8 של הפקודה הנ"ל קובע, שערעור על החלטות בהן נעתר בית-המשפט לבקשה לאכיפה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט, יהא על דרך של ערעור פלילי.

כ. לכן אתמקד בהחלטתי זו רק בשאלה האם קיימת הצדקה להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא מיום 19/6/2020 ("ההחלטה הרביעית"), וכן אתייחס להחלטה מיום 12/2/2020 שניתנה לאחר דיון במעמד הצדדים בכל הנוגע לצו המניעה הזמני.

כא. תקנה 368(א) של תקנות סדר הדין האזרחי קובעת כך:

"לבקשת בעל דין רשאי בית-המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו"

ככל שעולה מעיון בטענות שפורטו בבקשתם של המבקשים לעיון מחדש לפי תקנה 368(א) הנ"ל, וככל שעולה מעיון בתגובותיהן של שתי המשיבות, סבורני, שלא עלה בידי המבקשים להצביע על נסיבות שהשתנו, או עובדות חדשות שהתגלו מאז מתן הצו שניתן ביום 12/2/2020, כך שתנאי זה אשר נדרש לפי תקנה 368(א) הנ"ל, אינו מתקיים בעניינ נו.

כב. השאלה הנוספת היא, האם עולה מן התשתית המונחת לפני בית-המשפט ש"מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו". פסיקת בית-המשפט העליון קובעת, כי:

"כלל הוא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, וערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניינים אלו, למעט במקרים חריגים... שני שיקולים מרכזיים מנחים את בית-המשפט בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני: קיומה של עילת תביעה ונטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד. בין שיקולים אלו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, ואולם מקובל להעניק לשיקול מאזן הנוחות מעמד בכורה..." (רע"א 7618/19 Weight Watchers נ' שומרי משקל בע"מ ואח' (24/12/2019)).

כג. עיון בהחלטת בית-משפט קמא מיום 12/2/2020, מעלה, כי בית-משפט קמא נתן דעתו כנדרש לשני השיקולים שאמורים לעמוד לנגד עיני בית-המשפט בבואו להחליט האם קיימת הצדקה להיעתר לבקשה למתן סעד זמני.

אני מפנה לפסקה 11 בהחלטה מיום 12/2/2020:

"למעשה מדובר בבעלות משותפת (בעלות במושה – כך במקור!) אין חלוקה מאושרת למגרשים שקיבלה תוקף על ידי חתימת כל בעלי החלקה, וממילא אסור על אף צד לקבוע עובדות מוגמרות בשטח על בניה של מבנה קבע גם לו הייתה חלוקה כזו שמייעדת למבקשת את מגרש 506. ודאי שאסור למשיבים גם אם יש להם היתר בניה, לבנות תוך קיפוח זכויותיה של המבקשת כלומר אין מקום לביטול צו המניעה" (ההדגשה שלי –י.ג.).

בפסקה 12 של החלטתו מתייחס בית-משפט קמא למאזן הנוחות, בקבעו:

"מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת. כל עוד לא נבנה גג הריסת המבנה במקרה שיהיה צורך להרוס אותו עם תום התביעה לפירוק שיתוף, היא פשוטה לאין ערוך לאחר יציקת הגג"

כד. בנוסף גם נתן בית-משפט קמא את דעתו לטענת השיהוי וקבע, שמאז קיבלה העמותה את זכויותיה, לא בוצעה כל עבודה , ולכן לא היה לעמותה טעם לפנות לבית המשפט, אלא רק משהחלו המבקשים לאחרונה לחדש את הבניה.

כה. ראוי גם להפנות להחלטת בית-המשפט העליון ב-רע"א 3217/20 עו"ד עמוס גבעון נ' עו"ד נעמי וייל ואח' (16/6/2020) (להלן: "עניין גבעון נ' וייל").

בנימוקי בקשת רשות הערעור שבפניי (עמ' 6), טוענים המבקשים, בין היתר, כי החלטות בית-משפט קמא ניתנו בהיעדר חקירת המצהירים, הגם שהצדדים עמדו על-כך . בהחלטת בית-משפט קמא מיום 12/2/2020 נכתב בעמ' 5, כי בית-המשפט אינו מאפשר חקירות.

המבקשים מפנים בנושא זה לפסיקת בית-המשפט העליון בעניין גבעון נ' וייל.

מעיון בהחלטת בית-המשפט העליון בעניין גבעון נ' וייל, עולה, כי המבקש (שם) הלין (פסקה 8 של ההחלטה שם), בין יתר הדברים, על-כך שנמנעה ממנו הזכות לחקור את המשיבה 1 ביחס לתצהירה, בטרם תוכרע הבקשה לסעד זמני.

בית-המשפט העליון דחה בעניין גבעון נ' וייל את בקשת רשות הערעור שהונחה בפניו, ובין יתר הדברים, נכתב, שם, בפסקה 10:

"כידוע, לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, וזאת לאור יכולתה להתרשם באופן ישיר מהצדדים. משכך, ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניין זה, אלא במקרים חריגים...לא מצאתי כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור..."

בפסקה 11 של ההחלטה הנ"ל בעניין גבעון נ' וייל נכתב:

"החלטות אלו הן החלטות דיוניות מובהקות העוסקות באופן ניהול ההליך. לא אחת עמד בית-משפט זה על-כך שהחלטות כגון דא מצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה נוגדת את הדין או טומנת בחובה עיוות דין לאחד הצדדים..."

כו. במקרה הספציפי נשוא הדיון כאן, סבורני, שלא הוכח כי נגרם עיוות דין למבקשים בכך שלא נחקרו מצהירי הצד שכנגד, הואיל וההחלטה להעניק סעד זמני למשיבות, מוצדקת לגופו של עניין, ומבוססת על-כך שעסקינן בבעלות משותפת במקרקעין אלה, אין חלוקה מאושרת למגרשים שקיבלה תוקף על ידי חתימת כל בעלי הזכויות בחלקה, ולכן אין לאפשר קביעת עובדות מוגמרות בשטח על דרך של בניית קבע, כפי שאכן החליט בית-משפט קמא.

כז. אוסיף, שבמסגרת הדיון אשר יתקיים בתובענה העיקרית, יתאפשר כמובן לבעלי הדין לפרוש את מסכת הראיות במלואה בפני בית-המשפט, באופן שניתן יהיה לברר לעומק את העובדות הרלוונטיות, ובכלל זה, בין היתר, גם את השאלה האם תשריט החלוקה שעליו מסתמכים המבקשים, יש בו כדי לחייב גם את המשיבות, אם לאו, כמו-כן תהא אפשרות לצדדים להתייחס, בין יתר הדברים, גם לפסיקת בית-המשפט העליון בע"א 5628/99 מרקין נ' משה, פ"ד נ"ז (1) 14, שאליה מפנים המבקשים.

סוגיות אלה ואחרות אין מקומן להתברר בדיון המצומצם המתקיים בכל הנוגע לבקשה למתן סעד זמני.

כח. מאזן הנוחות פועל אף הוא במקרה זה לטובת המשיבות, שהרי אין חולק על-כך שהריסת מבנה, ככל שאכן יהא צורך בכך בתום הדיון בתובענה, כל עוד לא נבנה הגג, היא פשוטה בהרבה מאשר לאחר יציקת הגג. אם בסופו של הליך יתברר שלא הייתה הצדקה למנוע מן המבקשים את השלמת הבניה, הרי על העיכוב שנגרם וההוצאות הנלוות לעיכוב שכזה, יהא ניתן לפצות את המבקשים על דרך של מתן סעד כספי.

כט. על-יסוד כל המפורט לעיל, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטותיו של בית-משפט קמא, הן באשר להחלטה מיום 12/2/2020 להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, והן באשר להחלטה מיום 19/6/2020, לפיה דחה בית-משפט קמא, ובצדק, את הבקשה לעיון חוזר.

אני דוחה את בקשת רשות הערעור, ומשלא התבקשה תגובת המשיבות, אין צו להוצאות.

מזכירות בית-המשפט תמציא את העתק ההחלטה אל:

ב"כ המבקשים: עו"ד רדא ענבוסי, תל-אביב.

ב"כ המשיבה 1: עו"ד חוסאם חג'וג', באקה אל גרבייה.

ב"כ המשיבה 2: עו"ד מאג'ד ג'נאים, באקה אל גרבייה.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תש" ף, 19 יולי 2020, בהעדר הצדדים.