הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 29341-03-20

בפני
כב' השופט י. גריל, שופט עמית

המבקשים:

  1. פראס כנעאן
  2. ואאל סגייר

ע"י ב"כ עו"ד חנא בולוס

נגד

המשיבים:
1. רוד מיכאל
ע"י ב"כ עו"ד אילן גלמן ואח'

2. מדינת ישראל - משרד התחבורה
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) - (התביעה נגד משיבה 2 נמחקה)

3. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שלומית ישורון-סוניס

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בעכו (כב' השופט עמית רוזינס), מיום 12/3/20, בת"א 27013-07-19 לפיו מינה בית-משפט קמא כונס נכסים על רכבם של המבקשים לצורך מכירת הרכב (מסוג מזאראתי) שהמבקשים עתרו לרישומו במשרד הרישוי, כשלטענת המבקשים, המשיב מס' 1 זייף את העברת הבעלות על שמו.

ב. ביום 11/7/19, הגישו המבקשים לבית-משפט קמא תובענה למתן פסק-דין הצהרתי, על דרך המרצת פתיחה ועתרו כי בית-משפט קמא ייתן פסק דין הצהרתי, לפיו הרכב נשוא הדיון הוא בבעלות המבקש מס' 1, וכן להצהיר שהעברת הבעלות על הרכב על שמו של המשיב מס' 1 נעשתה תוך זיוף חתימתו של המבקש מס' 2 ו/או בתחבולה, וכי העברת הבעלות על שמו של המשיב מס'1 נעשתה שלא כדין ובחוסר תום לב, ודינה להתבטל תוך החזרת הרישום על שמו של המבקש מס' 2.

לפי החלטת בית-משפט קמא מיום 4/2/20, הועבר הדיון בהמרצת הפתיחה לפסים של סדר-דין רגיל.

ג. לטענת המבקשים, רכש המבקש מס' 1 את הרכב ביום 31/12/18 מן הבעלים של מגרש מכוניות בכפר ירכא בשם עומרי אבו חמדי כנגד תשלום של 520,000 ₪. בהתאם לזכרון דברים, סוכם שהבעלות על הרכב הנ"ל תועבר לאחר תשלום מלוא התמורה והדבר אכן התרחש ביום 1/2/19, כשהמבקשים מציינים שהרכב היה מעוקל עד סוף ינואר 2019 ומשבוטל העיקול שולמה יתרת התמורה למר חמדי.

נטען על ידי המבקשים, שלאחר נסיעה ברכב במשך כחודש ימים, החליט המבקש מס' 1 שהרכב היוקרתי אינו עונה על צורכי המשפחה ולכן פנה למבקש מס' 2 שהוא בעלים של מגרש מכוניות, וביקש שהרכב יימצא בתצוגת כלי-הרכב שבמגרש על-מנת שהמבקש מס' 2 ימכור את הרכב עבור המבקש מס' 1. ואכן, המבקש מס' 1 השאיר את הרכב במגרש המכוניות של המבקש מס' 2, והרכב נרשם על שמו של המבקש מס' 2, תוך שימוש בתו הסחר, ובכך עברה הבעלות ממר עומרי אבו חמדי למר ואאל סגייר (המבקש מס' 2).

הרכב הנ"ל נשאר במגרש המכוניות של המבקש מס' 2, מיום 1/2/19 עד 15/2/19, מועד בו ביקש המבקש מס' 1 לנסות למכור בעצמו את הרכב והוציאו ממגרש המכוניות, ולשם כך קיבל, מבקש מס' 1, את הרכב ל חזקתו וחתם למבקש מס' 2 על הצהרה שלפיה הוא מקבל אחריות מלאה על הרכב.

עוד צוין, שמבקש מס' 2 הנפיק רישיון רכב על שמו ביום 30/4/19 והמבקש מס' 1 שילם את אגרת חידוש הרישיון.
ביום 7/5/19, פנה המבקש מס' 1 למכון הרישוי בכפר ירכא כדי להעביר את הרכב מבחן רישוי שנתי, ובסיום הליך הבדיקה נמסר למבקש מס' 1 במכון הרישוי, ש יש חוסר התאמה בין הבעלים הרשום ברישיון הרכב מיום 30/4 /19 לבין הבעלים הרשום במשרד הרישוי ולכן הרכב לא עבר את מבחן הרישוי.

משנמסר למבקש מס' 1 שהמבקש מס' 2 לא העביר בעלות ברכב, פנה המבקש מס' 1 למשיב מס' 2 (משרד התחבורה - רשות הרישוי) ושם נמסר לו שהרכב עבר בעלות ביום 7/5/19 על שם המשיב מס' 1 (מיכאל רוד).

נטען בהמרצת הפתיחה, ששני המבקשים פנו למשטרת ישראל והגישו תלונה על-כך שהרכב עבר בעלות במרמה ובזיוף. לטענת המבקש מס' 1, הוא הבעלים של הרכב ורכש אותו בתמורה מלאה ובתום לב, וקיבל את הרכב לאחזקתו מאז 31/12/18 והרכב באחזקתו עד עצם היום הזה.
המבקש מס' 2, כך נטען, הוא הבעלים הרשום של הרכב, לאחר שהבעלות ברכב, מבחינה דקלרטיבית עברה על שמו, והרכב נמצא בנאמנותו עבור המבקש מס' 1.

נטען עוד, שהמבקש מס' 2, לא העביר את הבעלות ברכב משמו לשם של המשיב מס' 1 וכי העברת הבעלות נעשתה על ידי זיוף חתימתו של המשיב מס' 2, כשטענת המבקשים היא, שהמשיב מס' 1 זייף את חתימת המבקש מס' 2 בין בעצמו ובין על ידי אחרים.

ד. בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה, ביום 11/7/19, פנו המבקשים לבית-משפט קמא וביקשו מתן סעד זמני המורה למשיב מס' 2 (משרד התחבורה) לבטל את הרישום המזויף ולהחזיר את הרישום על שם המבקשים וכן צו מניעה האוסר על העברת הבעלות ברכב. באותו תאריך ניתנה החלטה במעמד צד אחד, שבה נעתר בית-משפט קמא, לבקשה זו בכפוף להפקדת סכום של 7,000 ₪ בקופת בית-המשפט.

ה. בתאריך 18/7/19, התקיים דיון בבקשה למתן הצו הזמני ואולם המשיב מס' 1 לא התייצב לדיון בבית-המשפט, ובית-משפט קמא אישר את הצו הזמני והורה על החזרת הפיקדון.

נטען עוד בבקשת רשות הערעור, שבמהלך הדיון בבית-משפט קמא, הסתבר שהמשיב מס' 1 שעבד את הרכב לבנק דיסקונט ביום שבו הוא העביר את הבעלות ברכב ועל כן, הוגשה לבית-משפט קמא בקשה לתיקון התובענה על ידי צירוף המשיב מס' 3, בנק דיסקונט, לתובענה.

המבקשים גם עתרו לקבלת היתר לפיצול סעדים כדי לאפשר להם לתבוע את נזקיהם מן המשיבים לאחר התגבשות הנזק ובית משפט קמא נעתר לכך.

ו. בתאריך 4/2/20, התקיימה ישיבת קדם משפט שבה הופיע גם המשיב מס' 1.

במהלך ישיבה זו, בירר בית-משפט קמא עובדות שונות על-ידי הצגת שאלות לבעלי הדין. המבקש מס' 1 מסר, כי מזה כשלושה חו דשים אין ביטוח לרכב ובית משפט קמא הורה לו לבטח את הרכב בביטוח מקיף בתוך 7 ימים ולהמציא אישור על-כך לבית-המשפט.

באותה ישיבה נמחקה בהסכמה התביעה כנגד משרד התחבורה – רשות הרישוי.

ז. בתאריך 16/2/20, הגיש המשיב מס' 1 בקשה למנות כונס נכסים על הרכב נשוא הדיון. ביום 5/3/20, מסרו המבקשים את תגובתם ולפיה הם מתנגדים לבקשה, וביום 12/3/20, נעתר בית-משפט קמא לבקשה והורה על מינוי כונס נכסים.

בית-משפט קמא, ציין בהחלטתו, שהמבקש מס' 1, אשר מחזיק ברכב וטוען לבעלות עליו, אינו מבטח אותו, מהלך שאיננו סביר ומנוגד להתחייבות מפורשת שלו לעשות כן ובניגוד להחלטת בית-משפט קמא שניתנה ביום 4.2.2020.

במצב דברים זה, כך ציין בית-משפט קמא, ככל שייגרם נזק לרכב, או אם הרכב ייגנב, הנזקים שעלולים להיגרם הם גבוהים ביותר, בהיות הרכב רכב יוקרתי ואין זה סביר להותיר מצב זה בעינו, אף לא באופן זמני.

בית-משפט קמא ציין עוד, שהרכב מאבד מערכו מיום ליום, ובהיות הרכב רכב יוקרתי ירידת הערך היא בסכומים גבוהים ביותר.

מכאן מסקת בית-משפט קמא, שקיימת הצדקה מלאה למכור את הרכב כדי למנוע את ירידת הערך ולמנוע סיכון גניבה, שאם לא כן, עלול מי מן הצדדים להינזק באופן חמור שלא יהא בר-תיקון.

עוד ציין בית-משפט קמא, שנוכח הודעתו של המבקש מס' 1 שאינו עושה שימוש ברכב, העומד בחצר ביתו, ובהתחשב בכך שבכוונתו למכור את הרכב, הואיל וזה אינו מתאים לצרכיו, אין בסעד המבוקש כדי לפגוע במבקש מס' 1, ומכאן שמאזן הנזקים נוטה לכיוון מתן הסעד המבוקש.

בית-משפט קמא דחה את טענת המבקשים לפיה, אין מקום למתן סעד זמני כאשר הנתבע מבקש זאת, והפנה בעניין זה לפסיקה רלבנטית, שלפיה ניתן להיעתר לבקשת סעד זמני של נתבע, בנסיבות חריגות, ונסיבות כאלה, כך קבע בית-משפט-קמא, מתקיימות בענייננו.

באשר לטענת השיהוי שהעלו המבקשים, ציין בית-משפט קמא, שאין בכך כדי להימנע ממתן הסעד הזמני המבוקש, בין היתר, נוכח העובדות שהתבררו רק לאחרונה: העובדה שהמבקש מס' 1 אינו מבטח את הרכב, ושהרכב עומד ללא שימוש ומאבד מערכו סכומים גבוהים מיום ליום, ללא תועלת.

לפיכך, מינה בית-משפט קמא את עו"ד איתמר כהן, ממשרד ב"כ המשיב 1 ככונס נכסים לרכב והורה לו לתפוס את הרכב, לשים אותו במשמורת בטוחה, לערוך ביטוח מקיף לרכב, לפרסם את הרכב למכירה למרבה במחיר, ולאחר קבלת חמש הצעות לפחות, להביא את ההצעה הגבוהה ביותר לאישור בית-המשפט, כשאישור בית-המשפט יהווה תנאי לביצוע המכירה והעברת הבעלות ברכב.

עוד קבע בית-משפט קמא, שמינוי כונס הנכסים ייכנס לתוקפו לאחר הפקדת ערובה בכתב בסכום של 100,000 ₪, ועל הכונס להגיש לתיק בית-המשפט, דין וחשבון על ביצוע הוראות אלה בתוך 7 ימים.

כמו-כן, הורה בית-משפט קמא למבקשים, לאפשר לכונס הנכסים להיכנס לחצרים בהם נמצא הרכב כדי לתפוס אותו, וכן הורה להם למסור לכונס את מפתחות הרכב ואת רישיונותיו ואסר עליהם למנוע או להכשיל את ביצוע תפקידיו של הכונס, וכן הורה בית-משפט קמא שהצו אשר אוסר על העברת בעלות ברכב, יוסר לכשיינתן אישורו של בית-המשפט לביצוע המכירה, ותמורת המכירה תופקד בקופת בית-המשפט עד מתן פסק-דין סופי בתיק.

ח. המבקשים הגישו באותו יום שבו ניתנה החלטת בית-משפט קמא, בקשה לעכב את ביצועה לפי תקנה 467(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, וא ולם בית-משפט קמא דחה בקשה זו בקבעו, כי נימוקי החלטתו בעניין מינוי כונס נכסים עומדים בעינם, והוסיף, שהמבקש מס' 1 לא ערך ביטוח למרות התחייבותו וחרף הוראת בית-המשפט, ואף לא פנה לבית-המשפט או לצד שכנגד כדי להסדיר את הנושא, ככל שהדבר לא עלה בידו מסיבה כלשהי, ומה גם, שהאמור בעניין זה בבקשה, איננו מגובה בתצהיר ובאסמכתאות.

בית-משפט קמא הוסיף בהחלטתו זו, שבהתאם להחלטת מינויו של כונס הכנסים, הרכב לא יימכר ללא אישורו של בית-המשפט, ולכן בשלב הנוכחי, מינוי הכונס, תפיסת הרכב, השמתו במקום בטוח, עריכת ביטוח ופרסום לצורך הגשת הצעות לרכישתו, אין בהם כדי לגרום נזק למבקשים שהרכב אינו מצוי בשימוש אצלם ובכוונתם למכור אותו בכל מקרה.

ט. בד בבד עם הגשת רשות הערעור, עתרו המבקשים לבית משפט זה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית-משפט קמא, אך בהחלטתי מיום 15/3/20, קבעתי שאיני רואה, נכון לע ת הזו ובשלב זה, להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה.

י. בבקשת רשות הערעור, מלינים המבקשים על-כך, שבית-משפט קמא לא דחה את הבקשה מטעמי שיהוי, והם מפרטים שבתאריך 18/7/19 ניתן לפי בקשתם צו המניעה הזמני האוסר על העברת בעלות ברכב, מבלי שהמשיב מס' 1 התייצב לדיון. ביום 8/9/19, הגיש המשיב מס' 1 את תגובתו להמרצת הפתיחה, וביום 16/2/20, הגיש המשיב מס' 1 את בקשתו לביטול צו המניעה, זאת לאחר שבית משפט קמא תהה בדיון שהתקיים ביום 16/2/20, כיצד המשיב מס' 1 לא תבע להחזיר את הרכב, הגם שבמאי 2019 הוא לא קיבל את הרכב לידיו, אלא רק העברת בעלות.

מוסיפים המבקשים, שלטענת המשיב מס' 1, הוא מכר את הרכב לאדם בשם רסלר, ואולם הלה לא שילם את מחיר הרכב, ולפיכך ביקש המשיב מס' 1 שרסלר יחזיר לו את הרכב, ואולם רסלר לא החזיר את הרכב (כך נטען), אלא רק את הבעלות, וזאת בחודש מאי 2019.

טוענים המבקשים, שרק בפברואר 2020 התעורר המשיב מס' 1 לבקש את ביטול צו המניעה מיום 18/7/19 ולטעמם של המבקשים, הואיל ובסעדים זמניים עסקינן, די בטענת השיהוי כדי להצדיק את דחיית בקשתו של המשיב מס' 1.

המבקשים מפנים לפסיקה לפיה, יש בעצם השיהוי כדי לסתור את טענתו של מגיש הבקשה לפיה בקשתו נחוצה ודחופה, ולעיתים אף עשוי השיהוי לכשעצמו, לשמש טעם מספיק לדחיית הבקשה לסעד זמני, וכן מפנים המבקשים לפסיקה לפיה, שיהוי בהגשת הבקשה לסעד זמני חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת.

לטענת המבקשים, לא נימק בית-משפט קמא בהחלטתו מדוע נעתר לבקשתו של המשיב מס' 1 למרות השיהוי וכן נטען, שבית משפט קמא לא התמודד עם טענת השיהוי.

יא. עוד טוענים המבקשים, שהמשיב מס' 1 הגיש אמנם בקשה לביטול צו המניעה הזמני, אך למעשה מדובר בבקשה לעיון מחדש בסעד הזמני, לפי תקנה 368 של תקנות סדר הדין האזרחי, ובהתאם לפסיקה הנטל לשכנע שמתחייב שינוי בהחלטה שיפוטית, מחייב הוכחת טעמים מיוחדים המצדיקים זאת כדי למנוע שימוש לרעה בהליך החריג של עיון מחדש, ואולם המשיב מס' 1, כך לטעמם של המבקשים, לא טען כי חל שינוי בנסיבות, ולמעשה לא מתקיים כל טעם המצדיק דיון מחדש בהחלטה שניתנה ביום 18/7/19.

יב. באשר להחלטת בית-משפט קמא להיעתר לבקשה למינוי כונס נכסים, טוענים המבקשים, שהמשיב מס' 1 לא פנה לבית משפט קמא להצהיר שהרכב הוא שלו (בבעלותו) ומוסיפים הם, שהבעלות בנכסים ניידים, עוברת על דרך של "העברת חזקה ברכב", ואילו הרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד. לכן, משנמנע המשיב מס' 1 מלהגיש תביעה שהרכב הוא שלו, מנוע הוא, במסגרת תביעתם של המבקשים, מלעתור לסעד של מינוי כונס נכסים.

מוסיפים המבקשים, שהרכב בבעלותם ובחזקתם מאז 3 1/12/18. המבקש מס' 1 עושה בו שימוש מאז, והוא ביטח את הרכב, טיפל בו במוסך ונהג בו, ורק לאחר שהמשיב מס' 1, בשיתוף פעולה עם אחרים, ביצע עבירת זיוף והעביר את הבעלות ברכב על שמו, במירמה, לא עלה בידי המבקש מס' 1 לבטח את הרכב, ולעניין זה, צירפו המבקשים לבקשת רשות הערעור, מכתב מטעם סכנות הביטוח (נספח י"ג).

יג. עוד מציינים המבקשים, שעל מנת שבית המשפט ייענה לבקשה למתן סעד זמני של כינוס נכסים שנועד לאפשר את בירורה התקין של התובענה (תקנה 387ב של תקנות סדר הדין האזרחי), יש לשכנע את בית-המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, שקיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערך של הנכסים, או בכך שהמשיב או אדם אחר מטעמו, עומד להעלים את הנכסים או להשמידם. בעניין זה טוענים המבקשים, שהם החזיקו ברכב מאז 31/12/18, לא הבריחו את הרכב, לא השמידו אותו ולא פירקו אותו, ואין כל חשש ממשי להעלמת הרכב.

יד. בנוסף נטען, שהמשיב מס' 1 אף לא הוכיח בראיות מהימנות לכאורה, שהוא הבעלים של הרכב. המבקשים מפנים לאישור משרד הרישוי (נספח י"ד) שצורף לתגובתה של המדינה, וממנו עולה, כי הרכב מעולם לא נרשם על שמו של המשיב מס' 1, בניגוד לטענותיו, וכמו כן לא צירף המשיב מס' 1 אסמכתא כלשהי בדבר רכישת הרכב ולא נתן הסבר בחקירתו בבית-המשפט ביום 4/2/20, כיצד בחורה בשם "יפית" מעבירה את הבעלות מן המבקש מס' 2 על שמה, ומשמה על שמו של המשיב מס' 1.

מציינים המבקשים, שהעברת בעלות נעשית בדרך כלל כך, שמוכר וקונה חותמים שניהם על שטר מכר, אך בפועל, המשיב מס' 1 לא חתם על שטר מכר והרכב לפתע נרשם על שמו.
עוד מציינים המבקשים, כי דווקא הם אלה שחששו לפגיעה בערכו של הרכב, ולכן עתרו לפיצול סעדים, כדי לתבוע את ירידת הערך של הרכב לאחר שהתביעה תתברר ותסתיים.

מוסיפים המבקשים, שהמשיב מס' 1 מציג כאילו הוא דואג לערכו של הרכב, אך הוא אף לא ראה לנכון להגיש תביעה בקשר לרכב, ולכן כך נטען, טענתו לפיה הוא חושש לגורל הרכב חסרת תום-לב ודינה להידחות.

המבקשים מוסיפים, כי תנאי מוקדם למתן סעד זמני, הוא תום לבו של מבקש הסעד, ודי בהתנהגותו של המשיב 1 ובשיהוי שבהגשת בקשתו כדי לדחות את בקשתו לסעד זמני.
לטענת המבקשים, ברור על פניו כי מדובר במרמה ובזיוף. המבקשים אכן פנו למשטרה והגישו תלונה על זיוף, ואילו המשיב מס' 1 לא פנה למשטרה ולא טען שהרכב נגנב ממנו.
אין זה מתקבל על הדעת, שהמשיב מס' 1 העביר בעלות (ולטענתו, העבירו לו את הבעלות), ובאותו יום הרכב כבר משועבד על ידי המשיב מס' 3 (בנק דיסקונט) מבלי שפקיד הבנק יראה במו עיניו ש הרכב המשועבד קיים ונמצא בחזקתו של משיב 1, ומבלי שהבנק דרש לבטח את הרכב ולשעבד את פוליסת הביטוח לטובת הבנק.

לטענת המבקשים, אין המדובר רק בחוסר תום-לב אלא ברמאות, ובית משפט-קמא לא התמודד עם טענות אלה, ואף לא עם הטענה שהמשיב מס' 1 לא הוכיח בראיות מהימנות את זכותו ברכב, ולכן נפל פגם בהחלטת בית-משפט קמא.

לטענת המבקשים, נתן בית-משפט קמא פרס למשיב מס' 1 בגין כך שהלה זייף את העברת הבעלות ברכב, כשהעברת בעלות זו אינה מאפשרת לבטח את הרכב, ובמקום לחייב את המשיב מס' 1 לבטח את הרכב על חשבון המבקשים, הורה בית-משפט קמא על מינוי כינוס נכסים לרכב.

לטעמם של המבקשים, לא עשה בית-משפט קמא איזון ראוי בין האינטרסים השונים ונתן לטענתם של המבקשים, פרס לזייפן שלא טרח לנקוט פעולות משפטיות כדי לזכות ברכב, ורק כאשר נגרר להליך משפטי התעורר המשיב 1 ועתר למינוי כונס נכסים.

עד כאן תמצית טענותיהם של המבקשים.

טו. לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית-משפט קמא מיום 12/3/20, וכן להחלטה שניתנה באותו יום בבקשה לעיכוב ביצוע, וכמו כן עיינתי בבקשת רשות הערעור על כל נספחיה, לרבות כלל כתבי הטענות שהגישו הצדדים בפני בית-משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

טז. מעיון בכתבי הטענות שהגישו המבקש והמשיב מס' 1, על מצורפיהם, לרבות כתבי הטענות של משיב מס' 2 (משרד התחבורה – רשות הרישוי) המשיב מס' 3 (בנק דיסקונט) עולה, כי הסוגיה העומדת לדיון בפני בית-משפט קמא מחייבת שמיעת עדויות וקביעת ממצאים עובדתיים שישמשו תשתית למסקנות אליהן יגיע בית-משפט קמא.

יז. לעיצומו של ענין, עולה מן ההחלטה עליה הוגשה בקשת רשות הערעור שהחלטת בית-משפט קמא לא נועדה אלא כדי למנוע נזקים שיכול ויהיו בלתי הפיכים, למי מן הצדדים אשר בסופו של דבר יזכה בהליך העיקרי. מכאן, שההחלטה בדבר מינוי כונס נכסים זמני עולה בקנה אחד עם תקנה 387ב(א) של תקנות סדר הדין האזרחי:

"בית-המשפט רשאי בצו בכפוף להוראות סימן א' למנות כונס נכסים זמני (להלן-כונס) על נכנסים מסו ימים של המשיב שברשותו או ברשות מחזיק, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים.... וכי אי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק-הדין".

יח. נכון למועד מתן החלטת בית-משפט קמא הרכב, אשר הוא רכב יוקרתי, והוחזק בידי המבקש, לא היה מבוטח, זאת הגם שבישיבת קדם משפט מיום 4/2/20 התחייב המבקש לבטח את הרכב בזמן קרוב, ובית משפט קמא הורה למבקש בהחלטתו מאותו יום לבטח את הרכב בביטוח מקיף, כשהמוטבים לפי הביטוח יהיו הן המבקש והן המשיב מס' 1, כשעל המבקש 1 להמציא לתיק בית-משפט קמא בתוך 7 ימים אישור על קיומו של ביטוח.

לטענת המבקש לא היה באפשרותו לבטח את הרכב, הואיל והבעלות אינה רשומה על שמו, אך תהא הסיבה לכך אשר תהא, העובדה היא שהרכב נותר ללא ביטוח, ולכן אין בידי אלא להסכים לדבריו של בית-משפט קמא:

"במצב דברים זה אם ייגרם למכונית נזק או אם תיגנב, חס וחלילה, הנזקים שעלולים להיגרם הינם גבוהים ביותר. לא סביר לחלוטין להשאיר מצב זה על כנו, אף לא באופן זמני".

יט. על כך יש להוסיף , שבישיבת קדם-משפט של בית-משפט קמא מיום 4/2/20, הציג בית-משפט קמא שאלות הן למבקש 1 (התובע ) והן למשיב מס' 1 (הנתבע מס' 1).

מדבריו של המבקש, בעמ' 5 לפרוט', עלה, בין יתר הדברים, שלאחר רכישת הרכב התחוור לו שהרכב אינו מתאים לצרכיה של אחותו, שהיא נכה, ושאותה הוא הסיע לקבלת טיפול בתא לחץ. לפי סעיף 5 של הבקשה למתן פסק-דין הצהרתי, עשה המבקש שימוש ברכב פרק זמן ש ל כחודש ימים עד שהשאיר את הרכב לצורך מכירה במגרש המכוניות של המבקש מס' 2.

יצוין עוד, שמטופס העברת הבעלות מעומרי אבו חמדי למבקש מס' 2) (נספח ג' של הבקשה למתן פסק-דין הצהרתי) מיום 1/12/19 עולה, כי צוין על גבי הטופס:

"הנסיעה אסורה. הרישיון מופקד" (ה הדגשה שלי – י.ג.).

עוד אמר המבקש מס' 1 בעמ' 10 רישא לפרוט':

"בזמנו היה לי ביטוח על הרכב. עכשיו אין ביטוח. לא זכור לי ממתי אין ביטוח, בערך 3 חודשים. אחרי המקרה שקרה לי אין לי אומץ להשתמש ברכב, ולצאת עם האישה והילדים...".
(ההדגשה שלי – י.ג.)

כ. מקובלים עלי בנסיבות אלה, דבריו של בית-משפט קמא בהחלטתו:

"המכונית מאבדת מערכה מיום ליום וכאשר מדובר במכונית כה יקרה, ירידת הערך היא בסכומים גבוהים ביותר. נוכח כל אלו יש הצדקה מלאה למכור את המכונית כדי למנוע את ירידת הערך ולמנוע סיכון גניבה שלה. אחרת, עלול להיגרם לאחד הצדדים נזק גבוה מאוד, שלא יהיה בר-תיקון. נוכח הודעת המשיב מס' 1 (ה כוונה למבקש 1 בבקשת רשות הערעור - י.ג.) שאיננו עושה שימוש במכונית, העומדת בחצר ביתו, וכי בכוונתו למכור אותה מכיוון שאיננה מתאימה לצרכיו, אין בסעד המבוקש כדי לפגוע בו. מאזן הנזקים נוטה בבירור לטובת מתן הסעד המבוקש".
(ההדגשה שלי – י.ג.).

כא. אציין, שהמבקשים עצמם הביעו חשש מפני ירידת ערך הרכב, כעולה מסעיף 25 של הבקשה לסעד זמני בציינם: "המבקש סופג נזק רציני אם הרכב לא יעבור רישוי, ולא יוכל להשתמש בו, כ"כ ימשיך לספוג נזק כלכלי, ככל שהזמן עובר והוא לא מוכר את רכבו, וזאת משום שירידת הערך ברכבי יוקרה, הינה ירידה משמעותית". (ההדגשה שלי – י.ג.).

גם בסעיף 23 לתגובת המבקשים לבקשתו של משיב 1 למינוי כונס נכסים זמני, וכן בסעיף 71 של בקשת רשות הערעור, חוזר החשש של המבקשים לפגיעה בערכו של הרכב, ולרבות גם בדברי ב"כ המבקשים בישיבת בית-משפט קמא מיום 18/7/19.

ברי, כי החלטתו של בית-משפט קמא אינה קובעת דבר באשר לזכויות של מי מן הצדדים ברכב נשוא המחלוקת, אלא נועדה כדי למנוע נזקים כבדים שיכול ויהיו בלתי הפיכים, אשר עלולים להיגרם מחמת גניבת הרכב או גרימת נזק לרכב (בהעדר ביטוח) או מחמת ירידת ערך של הרכב, ומה גם שעולה מדברי המבקש מס' 1, כי אינו עושה שימוש ברכב (עמ' 10 רישא לפרוט').

אוסיף, שבית משפט קמא הורה, שתמורת המכירה תופקד בקופת בית-המשפט עד למתן פסק דין סופי בתיק.

כב. המבקשים מלינים על השיהוי הממושך בהגשת בקשתו של המשיב 1 למינוי כונס נכסים זמני. ככלל, צודקים המבקשים בטענתם כי חלף פרק זמן ארוך של לא מעט חודשים עד שהגיש המשיב 1 ביום 16/2/20 את בקשתו למינוי כונס נכסים זמני (בין אם נמנה את התקופה ממועד מתן הסעד הזמני (18/7/19) ובין אם נמנה את התקופה מאז הגיש משיב 1 את תגובתו להמרצת הפתיחה (8/9/19).

שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני עשוי לשמש שיקול כבד משקל לדחיית בקשה לסעד זמני ואולם, נראה שבענייננו השיקול של מניעת גרימת נזק לרכב, ומניעת הפסד מחמת ירידת ערך משמעותית של הרכב, מטה את כף המאזניים ומצדיק היענות לבקשה למינוי כונס נכסים זמני, מה גם שעובדת העדר ביטוח לרכב, עלתה רק בישיבת קדם המשפט מיום 4/2/20 (עמ' 9-10 לפרוט') והגם שחלפו שבעת הימים שקצב בית-משפט קמא למבקש 1 להסדיר ביטוח לרכב לא יצא הדבר לפועל, והבקשה למינוי כונס נכסים זמני הוגשה ביום 16/2/20.

לא נעלמה מעיניי טענת המבקשים לפיה העדר הביטוח נובע מחמת שהבעלות ברכב לא נרשמה על שמו של מבקש 1, וזאת לטענתם מחמת התנהלותו של המשיב 1 ובאשמתו. ואולם, עובדה היא שבהעדר ביטוח הסיכון מפני נזק או גניבה בעינו עומד, זאת בנוסף לירידת הערך שעה שהרכב שאותו מתכוון המבקש מס' 1 למכור עומד מזה תקופה ללא שימוש.

כג. המבקשים טענו עוד, שבקשתו של משיב 1 לביטול צו מניעה זמני ומינוי כונס נכסים זמני, היא למעשה, בקשה לעיון מחדש לפי תקנה 368 של תקנות סדר הדין האזרחי, וס"ק א' של תקנה זו קובע, כי בית-המשפט רשאי לעיין מחדש בצו זמני שניתן ככל שהדבר מוצדק נוכח שינוי בנסיבות , או עובדות חדשות שהתגלו מאז מתן הצו.

לדעת המבקשים, אין כל הצדקה לעיין מחדש בצו הזמני מיום 18/7/19, אך סבורני, כי העובדות שהתבררו בישיבת קדם המשפט מיום 4/2/20, ושעליהן כבר עמדתי לעיל, מצדיקות עיון מחדש, וכאמור, לטעמי, אין בהחלטה נשואת בקשת רשות הערעור כדי לפגוע במבקש, הואיל וכל כולה נועדה להבטיח את שמירת ערכו של הרכב והפקדת התמורה בגין מכירתו בקופת בית-המשפט עד תום הדיון בהליך העיקרי.

כד. טענה נוספת שהעלו המבקשים היא, שאין המשיב 1 זכאי כלל ועיקר לסעד של מינוי כונס נכסים שהרי המשיב 1 הוא הנתבע וכלל לא הגיש תובענה.

ככלל, יש ממש בטענתם זו של המבקשים, ואולם רשאי בית-המשפט בנסיבות חריגות להיעתר גם לבקשתו של נתבע לסעד זמני.
בית-משפט קמא הביא לעניין זה מדבריו של כב' השופט ח. מלצר ברע"א 640/09 בידור נאה מפעלי בתי קולנוע בע"מ ואח' נ' הר הכרמל אגודת תושבים ואח' (23/2/09), וכן עיינו, ב ע"א 10029/07 היועץ המשפטי לממשלה ואח' נ' הקדש העדה ספרדית ואח' (14/5/08) פיסקה 5:

"אכן עסקינן בבקשה למתן סעד זמני מטעם המדינה, היא הנתבעת בתובענות ההקדש. אולם במקרה מתאים רשאי בית-המשפט ליתן סעד זמני אף לבקשתו של נתבע (ע"א 86/62) " עולי טהרן" (איראן) אגודה עתמאנית רשומה בישראל, תל אביב נ' ועד בית הכנסת בנימין חקאק לעולי איראן, פ"ד ט"ז 1769 (1962) ע"א 393/69 פוטרמילק נ' פלד, פ"ד כ"ג(2) 385 (1969)).
המקרה הנוכחי הינו חריג בנתוניו עד שבוודאי מצדיק הוא מתן סעד זמני לבקשתו של נתבע".

גם במקרה שבפנינו, ונוכח הטעמים עליהם הצבעתי לעיל, באשר לשמירה על הרכב מפני נזק, וכן שמירה על ערכו של הרכב , מוצדק היה בנסיבות שכאלה להיענות לבקשה למינוי כונס נכסים זמני, הגם שהבקשה מוגשת מטעמו של נתבע.

לא למותר להוסיף, שדומה כי בהתחשב בעובדות כפי שהתבררו בפני בית-משפט קמא בישיבת 4/2/20, באשר להעדר ביטוח לרכב (שגם לא הוסדר בחלוף התקופה שקצב בית-משפט קמא למטרה זו) והחשש מפני ירידת ערכו של הרכב שהוא רכב יוקרתי, המסקנה בדבר מינוי כונס נכסים זמני הייתה בבחינת הכרח בל יגונה, ומה גם, שבית-משפט קמא נתן הוראות ברורות ומפורטות המותירות בידיו את הפיקוח על כל המהלכים אותם קבע:
השמת הרכב במשמורת בטוחה, עריכת ביטוח מקיף לרכב, פרסום המכונית למכירה למרבה במחיר והבאת ההצעה הגבוהה ביותר שתתקבל לאישורו של בית-המשפט, כשאישור בית-המשפט יהווה תנאי לביצוע המכירה והעברת הבעלות במכונית, וכמו כן, חיוב כונס נכסים הזמני בהגשת דין וחשבון בדבר ביצוע ההוראות כאמור, בתוך 7 ימים ממועד מתן ההחלטה.

יש בכל אלה משום איזון האינטרסים שבין הצדדים ומניעת חשש לפגיעה במבקש.

כה. בטרם סיום, אוסיף, שההלכה הפסוקה קובעת, שערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בנוגע לסעיד זמני, הואיל וסוגיה זו נתונה, ככלל, לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, מה גם שבענייננו, הייתה לבית המשפט קמא הזדמנות (בישיבת 4/2/20) להציג שאלות ישירות לצדדים ולברר עובדות שונות, הן מפי המבקש 1 והן מפי המשיב 1.

לעניין זה עיינו: רע"א 4788/08 סלופארק טכנולוגיות בע"מ ואח' נ' מובידום בע"מ ואח' (26/4/09) בפסקה 9:

"...ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים, הטעם בכך הוא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים אלה ועל אחת כמה וכמה מקום שהמצהירים מטעם הצדדים נחקרו בפניה וניתנה לה האפשרות להתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן הראיות הצריכות לשלב הביניים...".

וכן רע"א 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES (28/10/10) בפיסקה 8:

"הלכה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמנים ובכללם צווי עיקול זמניים, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה (ראו: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2000); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר, פיסקה י"א ([פורסם בנבו], 29/1/07)). בייחוד כך הוא מקום שנתאפשר לערכאה קמא להתרשם באופן בלתי אמצעי מן המצהירים ומן הראיות שהוצגו בפניה לשם הכרעה בבקשה למתן הסעד הזמני...".

כו. על-יסוד כל האמור לעיל החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור. משלא התבקשה תגובת המשיבים - אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז אדר תש"פ, 23 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.

מזכירות בית-המשפט תמציא את העתק ההחלטה אל:

(1) ב"כ המבקשים: עוה"ד ח. בולוס, כפר יאסיף.

(2) ב"כ המשיב מס' 1: עוה"ד אילן גלמן, תל-אביב.

(3) ב"כ המשיב מס' 2: עוה"ד שלומית ישורון-סוניס, חיפה.