הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 26734-10-19

בפני
כבוד ה שופטת בטינה טאובר

המבקשות
1.ג'ומאנה בשותי
2.נאדרה בשותי

נגד

המשיבים
1.אדיב עיאס
2.עו"ד שמעון רביב (כונס נכסים)
3.יעקב סולומון (כונס נכסים)

פסק דין

מבוא

1. בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על-ידי הגב' ג'ומאנה בשותי ועל יד הגב' נאדרה בשותי (להלן: "המבקשות") על החלטת בית משפט השלום, כב' השופטת רויטל באום, בת"א 44737-09-19, מיום 02/10/19, במסגרתה דחה בית משפט קמא בקשת המבקשות למתן צו מניעה זמני בלא קבלת תגובת המשיבים, וכן כנגד החלטת בית משפט קמא מיום 10/10/19 במסגרתה דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון חוזר שהגישו המבקשות.

2. מעיון בתיק בית משפט קמא עולה, כי התביעה שהוגשה על-ידי המבקשות עניינה ביטול פסק דין שניתן בתיק התנגדות לביצוע שטר, שנתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנכרת בין הצדדים ביום 23/12/12, כאשר נטען על ידי המבקשות כי הסכם הפשרה הומצא והוצג לבית המשפט השלום בחיפה במסגרת ת"א 16761/04 בהטעיה ובתרמית ביום 23/12/12, לפיו הסכם הפשרה הוסכם על דעת המבקשות ולא היא.

3. במסגרת תביעתן עתרו המבקשות כי על בית המשפט לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה ולהורות על השבת הדיון לתיק ההתנגדות לביצוע שטר אשר התנהל בבית משפט השלום בחיפה בתיק 16761/04, מהשלב בו הופסק ועד להכרעה סופית בתיק ההתנגדות לביצוע שטר .

4. במסגרת צו המניעה עתרו המבקשות לעיכוב כלל הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים כנגד המבקשות, לרבות כלל הליכי מימוש כינוס הנכסים המתנהל על ידי כונסי הנכסים עו"ד שמעון רביב ועו"ד יעקב סלומון (להלן: "המשיבים 2 ו- 3" ו/או "כונסי הנכסים"), על בית מגוריה של המבקשת 2.

החלטות בית משפט קמא

5. בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 02/10/19 דחה במעמד צד אחד את בקשת המבקשות למתן צו מניעה וציין כי מדובר בבקשה להורות על עיכובם של הליכי ההוצאה לפועל, למימושו של פסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים משנת 2012. באשר לטענות המבקשות לפיהן לא ידעו על ההסכם שלא הובא לידיעתן, בידי מי שייצג אותן באותה עת, ציין בית משפט קמא כי טענות המבקשות הן כנגד עורך הדין שייצג אותן ואינן מעניינו של המשיב או באי-כוחו. בנוסף ציין בית משפט קמא, ביחס לטענות המבקשות כי סמכו על אביה של המבקשת 1 שהיה גם בעלה של המבקשת 2, ואשר בינתיים הלך לבית עולמו (להלן: "המנוח") ולא התעניינו בהליך המשפטי שנוהל כנגדן, כי התנהלות זו פועלת לחובתן של המבקשות בנוגע לבקשה לסעד זמני דחוף בטרם שמיעת הבקשה, ובכל מקרה, למבקשות טענות כנגד המנוח על שלא עדכן אותן בתוצאותיו של ההליך המשפטי במשך שנים רבות.

6 לבסוף ציין בית משפט קמא כי מהבקשה לא ברור מהו סכום החוב בהוצאה לפועל, כמה שולם על חשבון החוב ומדוע ומתי נפתח התיק. גם מטעם זה סבר בית משפט קמא, כי לא ניתן לדון בבקשה החסרה פרטים מהותיים ביחס לגובה החוב הנטען.

7. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 10/10/19, בבקשת המבקשות לעיון נוסף בהחלטתו מיום 02/10/19 קבע, כי ככל שהמבקשות סבורות כי נפלה טעות בהחלטות בית משפט, הדרך לכך היא לא בקשה לביטול החלטה השגויה לטעמן, אלא הגשת בקשת רשות ערעור. עוד ובנוסף ציין בית משפט קמא, כי לבית המשפט סמכות לדחות על הסף בקשות כאשר הן אינן מגלות עילה או מסיבות אחרות המצדיקות זאת, כמפורט בהחלטה מיום 02/10/19. לפיכך, קבע בית משפט קמא כי אין מקום להעברת הבקשה, אשר על פניה חסרת יסוד, לתגובת הצד שכנגד, ובוודאי שאין חובה לקבוע מועד לדיון דחוף, כאשר אין לבקשה יסוד.

תמצית טענות הצדדים

8. המבקשות מיאנו להשלים עם החלטת בית משפט קמא והגישו, כאמור, בקשת רשות ערעור ארוכה ומפורטת. בתמצית יאמר כי המבקשות סבורות כי בית משפט קמא טעה עת דחה על הסף, ללא דיון בבקשה וללא קבלת תגובות המשיבים, את הבקשה לצו מניעה ובאופן חמור עת קבע בהחלטותיו קביעות עובדתיות משפטיות והביע דעתו ביחס לעובדות שלא התבררו כלל , וכך סתם את הגולל על התביעה לביטול פסק דין, שנתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה לחלוטין, ואיין לחלוטין את התביעה לביטול פסק הדין עוד בטרם נתבררה התביעה לגופה ובטרם נשמעו עדויות והובאו ראיות.

9. המבקשות הוסיפו וציינו כי חמור מכל אלה קביעת בית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר שאין כל מקום לזמן דיון בבקשה לצו מניעה ואין מקום לבקש תגובת הצד שכנגד כשאין יסוד לבקשה. לטעמן של המבקשות, בית משפט קמא לא היה אמור לקבוע כך במסגרת הבקשה לסעד זמני, ביחוד כאשר מדובר בפסק דין שניתן במרמה, הטעיה וחוסר תום לב, כאשר המבקשות והמנוח לא עודכנו על הסכם הפשרה.

10. המבקשות טענו כי הגישו את תביעתן ואת הבקשה למתן צו מניעה זמני ביום 09/09/19 מיד משנודע להן כי ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בהטעיה ובמרמה עוד ביום 23/12/12 ללא חתימות המבקשות, ובלא חתימת אביהן המנוח שהיה צד נוסף בהתנגדות לביצוע השטר, ללא ידיעתן וללא הסכמתן וללא אישורן ובפועל הסכם הפשרה , סותר את העובדות והאמת לחלוטין ופוגע בהן קשה ביותר.

11. המבקשות הוסיפו וטענו כי בניגוד להצהרת עו"ד מוסא לפרוטוקול הדיון לפיה ידאג להחתמת המבקשות והמנוח על הסכם הפשרה בפועל לא הוחתמו המבקשות והמנוח מעולם על הסכם הפשרה, אשר על קיומו ותוכנו לא ידעו דבר.

12. עוד ובנוסף נטען על ידי המבקשות כי הלכה למעשה היה צו עיכוב ביצוע על ההליך בלשכת ההוצאה לפועל אשר בוטל עם מתן פסק הדין בשנת 2012, ורק לאחרונה, ולאחר פטירתו של אביהן החלו כונסי הנכסים לפעול למכירת הבית, כאשר במסגרת זו נתנה החלטה על ידי רשם ההוצאה לפועל כי יש להעמיד לזכותן של המבקשות דיור חלוף. בהקשר זה הוסיפו המבקשות וטענו כי משנת 2013 ועד ליום 30/08/19 לא המציא להם מר עיאס אדיב (להלן "המשיב 1") או כונסי הנכסים כל הודעה, בקשה או החלטה מתיק ההוצאה לפועל ואף לא ננקטו כנגדן הליכי הוצאה לפועל כלשהם.

13. המבקשות טענו כי עוד בתגובה לפתיחת תיק ההוצאה לפועל בשנת 2004 טענה המבקשת 1 כי השיק שמחזיק בידיו המשיב 1 הינו מזויף, המבקשת 1 מעולם לא חתמה עליו, והפרטים שבו מולאו על ידי המשיב ללא רשות וסמכות כאשר השיק נחתם על ידי המנוח ונמסר בעבור הבטחת חוב של חבר לצד שלישי שאינו המשיב, ומשכך לא הייתה סיבה שהן תתקשרנה בהסכם הפשרה.

14. המבקשות טענו כי יש לתביעתן סיכוי גבוה להתקבל כיו ון שבוצעו על חשבון החוב תשלומים שונים בשנים 2014-2016 בסך כולל של 826,750 ועוד 60,000 ₪ אשר לא עודכנו בתיק ההוצאה לפועל, לא ננקטו כל פעולות או הליכים כנגד המבקשות, לא היו מודעות לחתימה על הסכם הפשרה והן יכלו לסבור כי תיק ההוצאה לפועל נסגר. כך נטען על ידן גם כי קיים סיכוי טוב לתביעתן כי תיק ההוצאה לפועל שנפתח ייסגר.

15. המבקשות טענו כי ככל שבית משפט קמא סבר כי לא היה מקום להיעתר לבקשתן למתן צו מניעה ארעי במעמד צד אחד היה עליו לקבוע דיון לגוף העניין ולא להכריע במחלוקות העובדתיות והמשפטיות במסגרת החלטתו.

16. לטענת המבקשות עומדות הן בכל התנאים למתן צו מניעה זמני, שתכליתו לשמור על מצב קיים, וכן כי לא נפל כל שיהוי בהתנהלותן, ואף שיקולי צדק עומדים בבסיס בקשתן. לטענתן, ככל שבית משפט קמא לא ייעתר לבקשתן למתן צו מניעה זמני, יביא הדבר לאיון מוחלט של תביעתן ולמכירת בית המגורים בו מתגוררת המבקשת 2, כאשר מזה 7 שנים לא פעל המשיב או כונסי הנכסים למימוש בית המגורים.

17. בהחלטה שנתנה ביום 31/10/19 נתבקשו המשיבים להגיש את תשובתם לבקשת רשות הערעור.

18. בתגובה שהגיש כונס הנכסים, המשיב 2 מטעם המשיבים כולם, התנגדו המשיבים לקבלת בקשת רשות הערעור וטענו כי בדין דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשות למתן צו מניעה זמני.

19. במסגרת התגובה פרטו המשיבים באריכות את התשתית העובדתית למן מסירת ההמחאה מחשבונה של המבקשת 1 ערוך לפקודת המבקשת 2 אשר נמסר על ידי המבקשת 1 בחתימת ידה כאשר על גב ההמחאה חתומים המבקשת 2 כנפרעת ובעלה המנוח כמסבים, לרבות הליכי ההוצאה לפועל שננקטו, חתימת המבקשות והמנוח על הסכם לפירעון החוב, וההליך שהתנהל בפני בית משפט קמא בהתנגדות, לרבות העדויות שנשמעו במסגרתו.

20. המשיבים הוסיפו וטענו כי עד עתה לא טענה המבקשת 1 אף פעם כי חתימתה על ההמחאה זויפה, וכי המבקשת 1 אינה כה תמימה כפי שהיא מבקשת להציג את עצמה, וכי הייתה בעלת עסק שקרס וצבר חובות כבדים.

21. בהמשך תגובתם דנו המשיבים במשמעותו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ולהלכות שנתנו ביחס לביטול פסק דין שניתן בהסכמה, לרבות נטל ההוכחה המוטל על מי שטוען לביטולו.

22. באשר לנסיבות העניין נטען כי המבקשות לא הצביעו בכתב התביעה או בבקשה למתן הסעד הזמני על פגם כלשהו בכריתת הסכם הפשרה. לטענת המשיבים אי ידיעתן שאינה סבירה בנסיבות הענין בדבר החתימה על הסכם הפשרה יכולה לכל היותר להניב למבקשות עילה כנגד בא כוחן, שהוסמך ביפוי כוח שנחתם על ידי המבקשות לחתום בשמן על הסכם הפשרה, כאשר הסכם הפשרה אינו מותנה בחתימתן של המבקשות על הסכם הפשרה.

23. עוד נטען על ידי המשיבים כי טענת המבקשות שלא ידעו על הסכם הפשרה שש שנים ותשעה חודשים מעת חתימתו אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת, שכן התיק היה קבוע להמשך הוכחות והן והמנוח לא התייצבו לדיונים הנוספים שנקבעו. בהקשר זה נטען על ידי המשיבים כי טענת המבקשות לפיה הושלמה חקירתו הנגדית של המנוח הינה חסרת שחר והסכם הפשרה נחתם וקיבל תוקף של פסק דין עוד טרם חקירת המנוח. בנוסף נטען על ידי המשיבים בכל הנוגע לידיעת המבקשות כי המבקשת 1 עבדה בתקופה הרלבנטית במשרד בא כוחן של המבקשות והמנוח, והיא סייעה לעורך הדין והייתה מעורבת בהליכים השונים שהתנהלו כנגד המבקשות, לרבות בהליך זה.

24. לנוכח כל האמור נטען על ידי המשיבים כי בקשת המבקשות הוגשה באיחור ניכר ולא תוך המועד הקבוע בדין לביטול פסק דין. יתר על כן נטען כי בקשת המבקשות לוקה בשיהוי ניכר ו/או בחוסר ניכיון כפיים נוכח המועד בו הוגשה התביעה ועל רקע העובדה שהמבקשות העלימו מבית המשפט פרטים מהותיים כגון: חתימתן על הסכם להסדרת החוב על פי ההמחאה ביום 20/09/06; המבקשת 1 עבדה בזמנים הרלבנטיים כעורכת דין במשרדו של בא כוחם של המבקשות והמנוח; המבקשת 1 ניהלה את העסק המשפחתי למכירת בשר; החייבים שלמו תשלומים שונים במסגרת תיק ההוצאה לפועל; המנוח צירף את תיק ההוצאה לפועל לתיק האיחוד שלו בלשכת ההוצאה לפועל. כן נטען כי המבקשות אף שיקרו עת שטענו כי חתימת המבקשת 1 על ההמחאה זויפה; המבקשת הייתה מודעת לחוב בתיק ההוצאה לפועל ומתכחשת לכך בתביעתה ובבקשה למתן הסעד הזמני; למשיבות נמסרו מכתבי התראה, ועוד.

25. המשיבים הוסיפו וטענו כי התביעה עומדת בניגוד להוראות חוק השליחות וכי התביעה הוגשה למותב שהינו חסר סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן לעמדתם היה על המבקשות להגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא אשר אישר את הסכם הפשרה.

26. המשיבים טענו כי סיכויי המבקשות לזכות בתביעתן קלושים, אין למבקשות הגנה מפני ההמחאה, וגם אם תתקבל גרסת המבקשות כי המנוח חתם על ההמחאה ומסר את ההמחאה למשיב 1 או למי מטעמו, עדיין מחויבות המבקשות על פי ההמחאה בין מכוח הרשאה שהעניקו למנוח ובין מכוח דיני ההשתק.

דיון

27. לאחר ששבתי ועיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה שהוגשה על ידי המשיבים, דומני כי יש להיעתר לבקשה למתן רשות הערעור, וכן גם להיעתר לערעור לגופו, באופן שהדיון בבקשה למתן סעד זמני יוחזר לבית המשפט המחוזי.

28. מעיון בתיק עולה כי המבקשות הגישו תביעה לבית משפט קמא על מנת לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם פשרה שהוגש, מחמת הטעיה ומרמה, כאשר לטענתן לא הסכימו המבקשות מעולם להסכם הפשרה, לא ידעו עליו, וממילא לא חתמו עליו, והן מתנגדות לתוכנו של הסכם הפשרה ולתוכנו של פסק הדין שנתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

29. במסגרת תביעתן עתרו המבקשות בין היתר כי בית משפט קמא יורה על השבת הדיון בתיק ההתנגדות לביצוע שטר אשר התנהל במסגרת ת"א 17616/04 בפני כב' השופט אחסאן כנעאן מאותו שלב שבו הופסק על מנת שבית המשפט יכריע סופית בבקשת ההתנגדות שהוגשה על ידי המנוח והמבקשות. עוד התבקש בית משפט קמא בתביעתן של המבקשות ליתן צו עיכוב לכלל הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים כנגד המבקשות, לרבות כלל הליכי מימוש המתנהלים על ידי כונסי הנכסים על בית מגוריה של המבקשת 2 בשפרעם.

30. לצד תביעתן הגישו המבקשות עם הגשת התביעה ביום 09/09/19 בקשה למתן צו מניעה זמני במסגרתו נתבקש בית משפט קמא להורות על עיכוב הליכי המימוש המתנהלים ביחס לבית מגוריה של המבקשת 2.

31. בקשת המבקשות למתן צו מניעה נגד המשיב ונגד המחזיקים נדחתה בהחלטת בית משפט קמא מיום 02/10/19 מבלי שנדרשו המשיבים להגיש תגובה לבקשה ומבלי שנקבע מועד לדיון בבקשה לצו מניעה. בקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המבקשות בסמוך למתן החלטת בית משפט קמא נדחתה ביום 10/10/19.

32. ממקרא טענות המבקשות עולה כי אלה מתחלקות לטענות דיוניות ומהותיות ואולם הטענה העיקרית המועלית על ידי המבקשות הינה טענה דיונית, שההכרעה בה עשויה לייתר את הדיון בטענות המהותיות.

33. מן הצד הדיוני עולה מפי המבקשות הטענה לפיה צריך היה בית משפט קמא לזמן את המשיבים לדיון, לקיים דיון במעמד הצדדים על כל המשמעויות הנובעות מכך ולא לדחות את בקשת המבקשות למתן הסעד הזמני על הסף.

34. למתן סעד זמני עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על האינטרסים של הצדדים וזכויותיהם. פעמים רבות, החלטה על מתן צו זמני כזה או אחר עשויה לחרוץ את גורל התיק כולו, וזאת עוד בטרם נערך בירור לעומקו של עניין. לאור זאת נקבעו כללים ברורים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") באשר לסדרי הדין בבקשות למתן סעדים זמניים, החל בחובה להמצאת התחייבות עצמית וערבון (תקנה 364 לתקנות), חובה לקיום דיון במעמד הצדדים ( תקנה 366(א)), אף כאשר ניתן הצו במעמד צד אחד (תקנה 367), וכלה במתן אפשרות לבית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו בנסיבות המתאימות (תקנה 368). הפסיקה הוסיפה והתוותה קווים מנחים לשיקול הדעת של בתי המשפט במתן סעדים זמניים, וקבעה לגביהם מבחנים ברורים אשר נועדו לשמור על זכויות הצדדים ולאזן ביניהם כראוי.

35. בית משפט קמא קיבל את החלטתו מבלי שנדרש לתשובת המשיבים, ומבלי שקיים דיון במעמד הצדדים. תקנה 366(א) לתקנות קובעת כי "בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים". ככלל, אין הצדקה לסטות מהנחייתו של מחוקק המשנה בעניין זה ומקום שבו פונה בעל דין לערכאה שיפוטית ומבקש סעד על-פי צד אחד, והערכאה השיפוטית סבורה שאין לדון בבקשה בדרך זו, שומה עליה לקבוע את הבקשה במעמד שני בעלי הדין ולא לדחותה על אתר. ראה: רע"א 6408/93 בוזגלו נ' בוזגלו (18/02/94); עם זאת ייתכנו מצבים חריגים, כאש ר הבקשה על פניה אינה מגלה עילה. ראה: רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית (12/01/16).

36. מבלי להביע דיעה נחרצת ביחס לסיכויי תביעתן של המבקשות, ולאחר ששבתי ושקלתי את האמור בהחלטות בית משפט קמא, אינני סבורה כי תביעתן של המבקשות הינה משוללת יסוד או עילה והצדיקה את דחיית הבקשה מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים. הדברים נכונים לא לכל שכן, שעה שמדובר בבית המגורים של המבקשת 2 והכרעה בבקשה לסעד זמני היא הרת גורל עבור הצדדים. משכך סבורני כי היה מקום לקבל את תשובת המשיבים לבקשה למתן הסעד הזמני, לשמוע את הצדדים גם בעל-פה; כאשר כפי שציין בית המשפט העליון ברע"א 2806/18 יקטר נ' אורטנר (06/06/18) (להלן: " עניין יקטר") בנסיבות דומות, כי בכוחו של הדיון גם לחדד וללבן את גדרי המחלוקת, ולברר כדבעי את סיכויי ההליך ואת השלכות הסעד הזמני לכאן ולכאן, ומשכך ברור כי החלטה על מתן סעד זמני ראוי שתינתן לאחר קיום דיון והתחשבות בעמדות הצדדים ובתשתית העובדתית שנפרשה לפני בית המשפט". כן ראה: רע"א 4837/14 אסולין נ' פלאפל אסולין 2003 בע"מ, (21/10/14).

37. זאת ועוד, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לסעד זמני, עליו לאזן בין שני שיקולים עיקריים: סיכויי ההליך מזה ומאזן הנוחות שבין שני הצדדים מזה. בין שני השיקולים הללו מתקיימת 'מקבילית כוחות', ולפיה חוזקו של השיקול האחד יכול לפצות על חולשתו של האחר. ראה: רע"א 7547/16 לשכת עורכי הדין בישראל נ' זכותי מומחים לזכויות רפואיות בע"מ (03/11/16). יחד עם זאת, פעמים רבות יינתן משפט הבכורה לשיקול בדבר מאזן הנוחות. ראה: רע"א 9045/15 בן עמי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (07/01/16).

38. בענייננו בית משפט קמא לא יִחס כל משקל לשיקולי מאזן הנוחות, ולא דן בהם במסגרת החלטתו, שהתבססה למעשה על שיקול סיכויי ההליך בלבד, שעה שמדובר במניעת פינוי של בעל דין מדירת מגורים. בית המשפט העליון בעניין יקטר קבע לעניין זה כדלקמן:

"הלכה פסוקה עמנו, כי במצב דברים שכזה נקודת המוצא נוטה לעבר עיכוב הפינוי, "בשל ההשלכות החמורות של פינוי אדם ומשפחתו ממקום מושבם הקבוע, והחשש כי הבית ייתפס ובעליו לא יוכל עוד לשוב אליו" (ע"א 6636/15 קריסטל נ' רוט, [פורסם בנבו] פסקה 14 (27.10.2015). כך הדין גם כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לתקופת הערעור, שאז הנטל המוטל על המבקש גבוה אף יותר מבנדון דידן. אכן, כלל זה אינו גורף; זוהי נקודת מוצא שניתן לסטות ממנה בהתאם לנסיבות. בית המשפט יכול להשתכנע כי חרף העובדה שמדובר בפינוי דירת מגורים, סיכויי ההליך כה קלושים עד כדי כך שאין הצדקה לעכב את הפינוי, או שהנזק שייגרם מן הצו לאידך גיסא חמור מנזקי הפינוי"

39. ואולם כשזו נקודת המוצא לעניין מאזן הנוחות, ביחוד כאשר מדובר בפינוי מדירת מגורים, וכאשר הנזק שייגרם למשיבים אשר לא נקטו בהליכי מימוש שנים רבות אינו נחזה להיות חמור במיוחד, שומה היה על בית משפט קמא בהחלטתו להידרש לסוגיית מאזן הנוחות וליתן לה משקל ראוי.

סוף דבר

40. לאור כל האמור, ועל מנת שלא ייעלה החשש כי נפגמה זכות דיונית של המבקשות, יהא זה ראוי להשיב את התיק לבית המשפט קמא לצורך קיומו של דיון מקדמי כקבוע בתקנות, וככל שהדבר נדרש, אף לשם חקירת המצהירים מטעם הצדדים. לאחר דיון זה יחליט בית משפט קמא כחכמתו, תוך שהוא נותן דעתו הן על סיכויי ההליך והן על מאזן הנוחות.

41. נוכח האמור, מתייתר הדיון בטענותיהם המהותיות של הצדדים, לרבות האמור בתשובת המבקשות החורג מבקשתן, ואלה תוכלנה להישמע, ככל שתהיינה רלוונטיות, במסגרת הדיון המקדמי והתיק העיקרי.

42. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו בהליך זה.

43. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א כסלו תש"פ, 09 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.