הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 24154-03-20

בפני
כבוד ה שופטת ישראלה קראי-גירון

המבקש
אבראהים מחאמיד

נגד

משיבים

  1. כרם מחאמיד
  2. מג'ד מחאמיד
  3. חכם מחאמיד
  4. תייסיר מחאמיד

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת קרן אניספלד) בת"א 55613-03-17 (להלן: "ההליך"), החלטה אחת היא מיום 10/02/2020 ובה נדחתה בקשה לביטול החלטה מיום 07/02/2020. החלטה שנייה היא מיום 01/03/2020 בה הורה בית המשפט קמא על מינוי מומחה מטעם בית משפט לצורך מתן הצעה לפירוק שיתוף בדרך של חלוקה בעין (להלן: " ההחלטות").

רקע

המבקש 1, מר אבראהים עלי מחאמיד (להלן: "המבקש") הוא אחיהן של גב' ח'וולה (הודה) עלי (מחאמיד) וגב' נאילה עלי אחמד מחאמיד (להלן "האחיות") אשר נטען כי מכרו למשיבים בשנת 2014 חלקים מזכויותיהם במקרקעין הידועים כחלקה 23 בגוש 20352 בכפר מועאוויה (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין הם חלק מעזבון המנוח עלי מחאמיד (להלן: "המנוח"), אביהם של המערער והאחיות.

המשיבים מכרו זכויותיהם במקרקעין שנרכשו מהאחיות והגישו נגד המערער ואחרים תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בהליך . המבקש בכתב הגנתו טען נגד כשרות העסקות שביצעו המשיבים עם אחיותיו. לטענתו, במועד ביצוע עסקאות רכישת הזכויות במ קרקעין טרם חולק עיזבון אביו , האחיות לא היו רשאיות למכור זכויותיהן במקרקעין. ביום 13 /12/2017 הגיש המבקש תביעה למתן פסק-דין הצהרתי בת"א 25070-12-17 וזאת בבית-המשפט המחוזי, בה עתר כי בית המשפט יצהיר על בטלות העסקאות שביצעו האחיות עם המשיבים בנוגע לזכויותיהם במקרקעין. בשל נקיטת הליך זה עוכבו ההליכים בתיק בבית משפט קמא עד מתן פסק-הדין בתביעה בבית המשפט המחוזי ביום 14/11/2019. בפסק הדין מיום 14/11/2019 דחה כב' השופט רניאל את תביעת המבקש. נקבע כי המבקש לא הוכיח כי עסקאות המכר שנעשו בין המשיבים, למכירת חלקים במקרקעין של המנוח, הן בלתי חוקיות או למראית עין וכי התנהגות הצדדים מלמדת על כך שעיזבון המנוח כבר חולק בין הצדדים במועד עריכת העסק אות.

לאחר מתן פסק-הדין בהליך במחוזי, נתן בית המשפט קמא ביום 17 /11/2019 החלטה כי: "ככל שלא תוגש בקשה רלוונטית על-ידי מי מבעלי-הדין, זאת עד יום 01/12/2019, ימונה מומחה-מודד מטעם בית-המשפט לשם הצעת חלוקה לצרכי פירוק השיתוף בנכס".

ביום 04/12/2019 הגיש המבקש בקשה להוסיף ולהורות על עיכוב ההליכים עד להכרעת בית-המשפט העליון בערעור שבדעתו להגיש על פסק-הדין בהליך במחוזי. הבקשה הועברה לתגובת המשיבים, אשר בתגובתם התנגדו לה. לטענתם הבקשה נועדה לעכב את ההליכים ללא טעם ממשי ולמנוע מהם לממש את זכותם הבסיסית לפירוק השיתוף במקרקעין. כמו כן המשיבים טענו כי סיכויי הערעור נמוכים שכן בית-המשפט המחוזי קבע שלא עלה בידי המערער להוכיח כי עסקות המכר שבוצעו הינן לא חוקיות או למראית עין ולכן אין להורות על ביטולן.

ביום 25/12/19 המערער הגיש בקשה להארכת מועד להגשת תשובה עד ליום 15/01/2020 ובית משפט נעתר לבקשה. וביום 16/01/2020 עתר המערער לבקשה נוספת לקבלת ארכה להגשת תשובה תוך שציין כי ביום 29/12/2019 הוגש ערעור מטעמו על פסק הדין בהליך המחוזי לבית משפט העליון. בית משפט קמא בהחלטתו ביקש לציין את עמדת הצד שכנגד לבקשה. תגובת הצד שכנגד לא הומצאה וגם תשובת המערער לא הוגשה.

בהחלטה מיום 07/02/2020 דחה בית משפט קמא את בקשתו של המערער לעיכוב הליכים עד להכרעת הערעור בבית משפט עליון. בית משפט קמא קבע כי מאחר שלמערער היו טענות על-אודות אי-התאמת הרישום לזכויותיו במקרקעין, הוא ביקש למצות את הבירור בעניין זה בבית-המשפט המחוזי שהוא המוסמך לדון בטענותיו – וכך נעשה. משניתן פסק-הדין בהליך במחוזי שדחה את טענות הנתבע והוכרעה השאלה הקניינית, קבע בית משפט קמא כי ניתן לשוב ולברר את התביעה לפירוק השיתוף על-יסוד התשתית העובדתית-הרישומית כפי שהיא כיום. בית משפט קמא ציין כי האפשרות להגשת ערעור על פסק הדין היתה קיימת בעת הגשת הבקשה אולם הנתבע לא הגיש תגובה לתשובה ואף לא הודעת עדכון אם אכן הוגש על-ידו ערעור לבית-המשפט העליון. משכך בית משפט קמא קבע כי על בסיס אפשרות אקדמית של הגשת ערעור אין להורות על עיכוב ההליכים.

ביום 09/02/2020 הגיש המערער בקשה לביטול ההחלטה מיום 07/02/2020 ולעיון בה מחדש. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 10/02/2020 מבלי שהתבקשה תגובה לה. בית המשפט קבע כי אין המדובר בעניין שנתון על פי טיבו לעיון חוזר. כמו כן נקבע כי ככל שבית משפט שדן בערעור יורה על עיכוב הדיון בהליך דנן יחול עיכוב ביצוע ובלא הוראה כזו יתברר ההליך ללא עיכוב נוסף.

ביום 01/03/2020 ובהמשך להחלטותיו הקודמות, מינה בית המשפט קמא את המודד ושמאי המקרקעין, מר רמזי קעואר, כמומחה מטעמו. ביום 23/03/2020 עדכן המבקש את בית המשפט קמא על הגשת ההליך כאן.
טענות המערער

המבקש טוען כי נוכח הגשת הערעור לבית משפט העליון הריי שפסק דינו של בית משפט המחוזי אינו חלוט וכי השאלה הקניינית טרם הוכרעה באופן סופי ומוחלט. נטען כי מאותם טעמים שהובילו את בית משפט קמא לעכב הליכים עד להכרעה בהליך בבית משפט המחוזי יש להמשיך ולעכב את ההליכים עד להכרעת בית משפט העליון. המערער טען כי קיים סיכוי שבית משפט העליון יקבל את ערעורו באופן שישנה את מערך הזכויות ולכן חלוקת המקרקעין כעת תיהיה לא רלוונטית והיא עלולה לגרור את הצדדים להוצאות מיותרות.

כמו כן המבקש טוען לקיומו של פגם בהליך קבלת ההחלטה. נטען כי ההחלטה מיום 07/02/2020 שבקשתו לבטלה נדחתה בהחלטה מיום 10/02/2020 ניתנה בהעדר תשובתו של המבקש, ומבלי שנדחתה בקשתו להארכת מועד. כמו כן נטען כי בהחלטה מיום 10/02/2020 בית משפט קמא התעלם מטענותיו לגבי הפגם שנפל בהליך קבלת ההחלטה מיום 07/02/2020 ודחה בקשתו ללא הנמקה . כמו כן המבקש טוען כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי על בית משפט העליון להורות על עיכוב ההליכים של ההליך דנן. נטען כי אין בסמכותו של בית משפט העליון ליתן הוראות לבתי משפט אחרים שאינם במסגרת הליכי ערעור בפניו.

בהתאמה, טוען המבקש כי יש לבטל החלטת מינוי המומחה ולעכב קידום ההליך, עד להכרעת בית משפט העליון בערעור במחלוקת הקניינית הניטשת בין הצדדים.

טענות המשיבים

המשיבים מבקשים לדחות את הבקשה. לטענתם המערער כדרכו מנסה להמשיך למנוע מהם לממש את זכותם הקניינית מכוח עסקאות שנעשו עוד בשנת 2014. המשיבים טוענים כי יש לקדם בירור התביעה לפירוק שיתוף וזאת נוכח סיכויי הערעור הקלושים שהגיש המבקש לבית המשפט העליון, שכן ממצאי העובדה שהוכחו בפני בית משפט המחוזי יש בהם להוכיח שלתביעתו של המערער אין כל בסיס וסיכוייה אפסיים.

לטענת המשיבים ממילא מתן הכרעה בתביעה אינו יכול להרע את מצבו של המערער. נטען כי בפירוק השיתוף יש להשביח את המקרקעין. עוד נטען כי ככל שהערעור יתקבל ובית משפט העליון יתערב הריי שהמקרקעין יחזרו להיות רשומים על שמותיהן של האחיות והן יזכו במגרש שיוקצה בהתאם לפירוק השיתוף לפי חלקן היחסי במקרקעין.

המשיבים טוענים כי המערער לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע לא לבית משפט המחוזי שנתן את פסק הדין ולא לבית משפט העליון. כמו כן נטען כי המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים בהם יש לתת רשות ערעור ולהתערב בהחלטות ביניים של בית משפט קמא ובפרט כאשר לא נפלו בהחלטות כל פגם.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולקבל את הערעור.

בענייננו במוקד הערעור עומדת בעיקרה ההחלטה מיום 07/02/2020 הדוחה את בקשתו של המבקש לעיכוב הליכים וכן ההחלטה מיום 10 /02/2020 הדוחה את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 07/02/2020. לטעמי, לאור הנמקת בית המשפט קמא אשר הביאה לעיכוב בירור ההליך בפניו עד להכרעה בזכויות הקנייניות בין הצדדים בבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט המחוזי, צודק המבקש בטיעוניו כי הנמקה זו מחייבת המתנה עד שהכרעת בית המשפט המחוזי בזכויות הקנייניות של הצדדים תהפוך לחלוטה.

כאמור לאחר הגשת התובענה , ביום 13/12/2017 בית משפט קמא עיכב הליכים בתביעה שבפניו למשך כשנתיים עד להכרעה בתביעה שהגיש המערער בבית משפט המחוזי בקשר לזכויות הקניניות במקרקעין וכשרותן של העסקאות שנערכו בין הצדדים. לאחר קבלת פסק דין מבית משפט המחוזי הדוחה את התביעה, המבקש, הגיש ערעור על פסק הדין במסגרת ע"א 8669/19 ודיווח על כך לבית המשפט קמא. ערעור זה תלוי ועומד בבית משפט העליון.

בית משפט קמא בהחלטתו מיום 07/02/2020 התעלם מהודעת המערער בבקשה שהגיש ביום 16/01/20 ולפיה כבר ביום 25/12/2019 הגיש ערעור לבית משפט העליון. די בכך כדי להצדיק בדיקה מחודשת של החלטתו וקבלת הבקשה כאן.

אכן, הלכה ידועה היא כי החלטה בעניין עיכוב הליכים בתובענה היא החלטה הנוגעת לאופן ניהול הדיון, ולערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניין זה. בשל כך, ערכאת הערעור לא תתערב, ככלל, בהחלטות כגון דא. יחד עם זאת, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי בית משפט רשאי לעכב הליכים כאשר מתקיים הליך מקביל אחר המעורר סוגיה מהותית משותפת בין העניינים הנדונים (ראו: ע”א 9/75 אל-עוקבי נ’ מינהל מקרקעי ישראל, פ”ד כט(2) 477, 481 (1975)). הרעיון העומד מאחורי קביעה זו הוא יעילות הדיון והמערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות וכן למנוע מצב בו אחת ההתדיינויות תתברר בדיעבד כהתדיינות אקדמית, חסרת תועלת מעשית, בשל מתן הכרעה סותרת באחת מההתדיינויות (ראו: רע”א 346/06 חזאן נ’ קלאב אין אילת אחזקות בע”מ (14 /05/2006) (להלן: "עניין קלאב אין")). מבין שיקולים אלו נודעת חשיבות רבה לשאלה האם אחד ההליכים עשויי לייתר את ההליך האחר וזאת מכיוון ש"אם ההליכים אינם מייתרים זה את זה, משמעותו היחידה של עיכוב ההליכים הינה ניהולם בזה אחר זה, תחת ניהולם זה לצד זה" (ראו: עניין קלאב אין, שם בפיסקה 4).

בענייננו עוסקים שני ההליכים באופן כזה או אחר בזכויותיו הנטענות של המערער במקרקעין. ההכרעה בערעור בבית משפט עליון עשויה להשליך באופן משמעותי על ההליך בפני בית משפט קמא והיא אף עשוייה לייתר את הדיון בו. כך למשל אם בית משפט העליון יקבל את הערעור ויצהיר על בטלות העסקאות שביצעו המשיבים תוצאה כזו משמעה כי אין אפשרות להמשיך בבירור תביעת המשיבים לפירוק שיתוף וניהול ההליך כעת עשוי להסתבר כמיותר. ניראה כי גם המשיבים אינם כופרים במסקנה זו משלא ערערו מלכתחילה על החלטת בית משפט קמא לעיכוב תביעתם לפירוק שיתוף עד לבירור ההליך בבית משפט המחוזי. לכן טעמי יעילות הדיון מצדיקים את עיכוב הדיון בתובענה עד מתן הכרעה בערעור התלוי ועומד בבית משפט העליון.

לא נעלמו מעניי טענות המשיבים הן לעניין סמכויות בית משפט העליון למתן החלטה בדבר עיכוב ביצוע והן לעניין סיכויי הערעור . יחד עם זאת , אני סבורה כי לאור המשקל שיש לתת להכרעה בערעור בבית משפט העליון , שגם בית המשפט קמא מכיר בחשיבות קיומה של הכרעה חלוטה בשאלות במקרקעין, ומדובר בהכרעה שעשויה לחסוך מזמנו של בית משפט קמא, אני סבורה כי יש להורות על עיכוב הליכים. כמו כן, לא ברור שהגשת בקשה לעיכוב הליכים בית המשפט העליון הייתה רלוונטית להליכים בבית המשפט קמא.

משקבעתי כי יש לעכב את ההליכים בתביעה עד להכרעה בהליך בבית המשפט העליון, יש לבטל גם את ההחלטה מיום 01/03/2020 בדבר מינוי המומחה.

ואולם, אני סבורה כי מתן סעד של עיכוב הליכים ראוי שיהיה כפוף להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים היה ובסופו של יום יידחה הערעור שהגיש המבקש. התנאת מתן עיכוב הליכים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות תאזן נכון את אינטרסיי הצדדים וההליך השיפוטי.

סוף דבר, לאור האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה לרשות ערעור, דנה בה כערעור, מקבלת את הערעור וקובעת כי ההליך בבית משפט קמא יעוכב עד למתן פסק דין סופי בערעור שהוגש בעליון וכפועל יוצא מכך ההחלטה למינוי מומחים תידחה אף היא, זאת בכפוף לחיוב המבקש להפקיד בקופת בית המשפט קמא סך של 10,000 ₪ להבטחת תשלום הוצאות ותשלום פיצוי על מה אשר אפשר ויגרם למשיבים בגין מתן הצו לעיכוב ההליכים, לאור תוצאות ההליך מחד והטענות לעניין סיכויי הערעור והעובדה שבירור תביעת המשיבים תעוכב זמן נוסף. איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א סיוון תש"פ, 03 יוני 2020, בהעדר הצדדים.