הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 15803-06-18

בפני
כבוד השופטת שושנה שטמר, שופטת עמיתה

המבקשת

עיריית חיפה ח.פ 50024007

נגד

המשיבים

1.ניצן אלופי
2.עמר יגל
3.רפאל אדוני
4.דוד בל

פסק דין

1. בקשה למתן רשות לערער על פסק דין מיום 8/5/18, שניתן על ידי כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון בבית משפט השלום בחיפה (להלן "בית משפט קמא") בתיקי רע"צ מאוחדים מס' 37200-03-18, 41602-03-18, 37663-03-18, 37342-03-18 ו-37525-03-18. פסק הדין ניתן בבקשות למתן רשות ערעור על חמש החלטות של רשמי ה הוצאה לפועל בתיקים שהוזכרו לעיל (הבקשה לפניי מתייחסת רק לארבע החלטות, שהמשיבים בהם הם כמפורט בכותרת).

2. הסוגיה שהובאה להכרעתי היא, בעיקרה, כדלקמן: המבקשת (להלן "המערערת") פועלת על פי פקודת המסים (גביה) וחוק הוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן "חוק ההוצל"פ) כנגד בעלי חובות ארנונה. היא מבקשת, על פי צרכי התיקים, מהרשמים בהוצאה לפועל למנות כונס נכסים או כונס נכסים שסמכותו מוגבלת לצורכי חקירה בלבד. זאת על מנת לממש בהמשך ההליכים את השעבודים או המשכונות על מקרקעין של חייבים בארנונה שנצברו לחובתם סכומים משמעותיים, ושניסיונותיה לגבות את החוב לא צלחו.

3. החלטתי לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, לקבל את הערעור בחלקו תוך מתן מספר הוראות לגבי המשך ההליכים בשניים מהתיקים. כמו כן החלטתי למנות, בהסכמה של הנישומים בשני תיקים, כונס נכסים עם סמכויות מוגבלות שמטרתם לאפשר חקירה בשני תיקים נוספים.

רקע עובדתי.
4. המערערת פתחה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה ארבעה תיקי מימוש משכונות או שיעבודים על נכסי מקרקעין של המשיבים עקב חובות ארנונה על נכסים שבבעלותם. המערערת ביקשה, כאמור, בד בבד עם פתיחת התיקים מינוי כונס נכסים ולחילופין מינוי כונס עם סמכויות מוגבלות לצרכי בדיקת נתונים לגבי הנכסים על מנת לממש בהמשך את המשכונות על הנכסים. המערערת פרטה בבקשתה כי מיצתה את ההליכים לפי פקודת המסים (גביה) וכי היא תבקש לממש את המשכונות.

5. בכל ארבעת התיקים (שלוש החלטות של כב' הרשם שי גור והחלטה אחרת של כב' הרשמת איה מחאג'נה קראמן) קבעו כב' הרשמים, כי על המערערת, בין היתר, לחקור ולבדוק ולתת תשובות לגבי הנכסים שרובצים עליהם חובות ארנונה וזאת בטרם ידונו בבקשה למינוי כונס.

6. המערערת הגישה בקשות למתן רשות ערעור על החלטות אלו לבית משפט השלום בחיפה. נטען כי הפרטים שדרשו הרשמים חייבו חקירה מאומצת מטעם המערערת ושבחלקה הייתה תלויה ברצונם של החייבים או צדדים שלישיים לשתף עמה פעולה. השאלה שהמערערת הציגה בתיקים אלו היא אם זו מדיניות נכונה או שיש למנות כונס נכסים ולמצער כונס נכסים עם סמכויות מוגבלות, לצורכי בירור וחקירה, על מנת שהמבקשת תוכל לקבל את המידע המבוקש, שלטענתה איננה יכולה או שהיא עלולה להתקל בקשיים ועיכובים מרובים על מנת לקבלו, בעיקר בהעדר שיתוף פעולה מהנישומים ובהעדר יכולת, ללא מינוי ככונס, לערוך בדיקות בנכסים. המערערת טענה כי מדיניות זו של הרשמים נפוצה ופוגעת ביכולתה של העיריה לגבות את הארנונה או לגבותה בזמן סביר ובאופן יעיל. יש לראות, בהתאם לטענת המערערת, מדיניות זו כפוגעת באפשרות לקבל סעד שהמחוקק העניק לה. עוד טענה המערערת כי יש להתייחס באופן שונה לגבי בקשות למינוי כונס בתיקים בהם ניתן פסק דין לעומת בקשות למימוש משכונות או שעבודים וכי הרשמים מקילים במתן צוי כינוס לעומת החמרה כאשר הרשות היא המבקשת.

7. הבקשות למתן רשות ערעור על החלטות הרשמים נותבו לדיון אל כב' השופטת קלמפנר, והדיון בהם אוחד. ניתן פסק דין אשר דחה את הבקשות, כאשר כב' השופטת קלמפנר אישרה את ההחלטות של הרשמים.

החלטות לגבי המשיבים 1,2 ו-3.
8. במהלך ההתדיינות לפני הודיע המשיב מס' 3, אדוני רפאל, כי הוא אינו מתנגד למינוי כונס נכסים עם סמכויות מוגבלות של חקירה ובדיקה של מערך הזכויות והחובות הקשורות לנכס המשועבד שלו. בהודעתו מיום 2/7/19 של עו"ד מחול, שייצג את המערערת, הודיע עו"ד מחול כי הוא מסכים למחיקת הבר"ע, ככל שהיא מתייחסת לאדוני רפאל, כיוון שהגיע להסכם עמו גם לגבי אופן התשלום. לפיכך אני מורה על מחיקת הבר"ע ככל שהתייחסה לעניינו של אדוני רפאל.

9. המשיב מס' 1, ניצן אלופי, שעניינו נדון בתיק הוצל"פ 508949-11-17 על ידי הרשם שי גור בהחלטה מיום 28/2/18, הודיע בישיבה לפני מיום 5/9/18, שהוא מסכים לבקשה, לפיכך אני נעתרת לבקשת המערערת ומורה כי ימונה מטעמה של המערערת כונס נכסים לצורכי חקירה, אשר יהיה מוסמך, בין היתר, לחקור בכל עניין הנחוץ למטרת הכינוס וליתן תשובות לכב' הרשם בכל השאלות שהופנו למערערת על פי החלטתו של כב' הרשם. המבקש יפנה לבית משפט קמא על מנת שהמינוי לרבות הגדרה של הסמכויות, קביעת הערבויות, הודעה לרשם המקרקעין על המינוי וכיוצב' ייקבעו או ייעשו בהוראת הרשם.

10. המשיב מס' 2, עמר יגל שעניינו נדון בתיק הוצל"פ 510261-11-17 על ידי כב' הרשמת איה מחגנה ביום 12/3/18 לא התייצב לדיון ולא הגיב על הבקשה, על אף שניתנה לו האפשרות להגיש תגובה. אמנם בא כוחה של המערערת טען כי יש בידו הוכחת זימון לבאת כוחו של המשיב 2, עו"ד תמר פלד, אולם לא שוכנעתי שאין הכוונה לכך שהזימון נעשה בבית משפט השלום ולא הזמנה לדיון לפני. יצויין כי אין בתיק אישור שעו"ד תמר פלד ייצגה את המשיב גם בבקשה לפני. לפיכך, אני מורה כי המערערת תוכל להודיע תוך 15 יום מהיום אם היא מבקשת להמשיך בהליכים לגבי המבקש 2 או שיש בידיה הוכחת זימון כדין לישיבה לפני בתיק זה. ככל שלא תתקבל הודעה מטעם המערערת במועד שקבעתי או שהמערערת תבקש למחוק את הבר"ע כנגד משיב זה, תמחק הבר"ע נגדו בלא צו להוצאות.

11. יצויין כי נרשם לפני שעו"ד מחול הצהיר לפני כי הכונס/ הכונסים לא ידרשו בשלב זה, שבו סמכויותיהם צומצמו לחקירה ודרישה בלבד, שכר.

12 נותר אם כן לדון בעניינו של המשיב מס' 4, מר דוד בל (בן לולו) שההחלטה בעניינו נדונה בתיק הוצל"פ מספר 510256-11-17 על ידי כב' הרשם שי גור בהחלטה מיום 1/3/18.

החלטת הרשם ופסק דינו של בית משפט קמא
13. דרישותיהם של הרשמים בהחלטות שעמדו לפני בית משפט קמא פורטו בפסק דינו של בית משפט קמא, ואצטט ממנו את אלו שנדרשו בעניינו של דוד בל, שכן היקף הדרישות שדרשו הרשמים ומהותם, חשובים למסקנות אליהן אגיע.

"2. בהחלטת רשם ההוצאה לפועל בעניין בל – הוגשה לפני רשם ההוצאה לפועל בקשה למינוי כונס נכסים לפי פקודת המסים גביה או לחילופין למינוי כונס נכסים עם סמכויות בדיקה ובירור, רשם ההוצאה לפועל סוקר את הבעלויות בנכס כעולה מנסח הרישום, מבהיר כי מדובר בבית מגורים ולא בנכס מסחרי, סוקר את ההערות והרישומים על הנכס ברישום המקרקעין ולפיכך קובע כי נדרשות הבהרות לצורך מתן ההחלטה דוגמת אסמכתא כי הנכס אינו מהווה דירת מגורי החייב, הערכה בדבר שווי זכויות החייב, התייחסות לשאלת הכדאיות במינוי כונס הנכסים ומימוש הנכס באמצעותו, בהתחשב בעלות הליך פירוק השיתוף, עמדת הנושים בעלי ההערות הכוללת התייחסות לסכום החוב וסכום החוב, הבהרה באשר לצו ההריסה, אסמכתאות בדבר הליכים קודמים ומיצוי הליכי גביה חמורים פחות והתייחסות מפורטת בכל הנוגע לסידור חלוף כפי שיסתבר כי המדובר בדירת מגורי החייב. כן דרש רשם ההוצאה לפועל הבהרת ב"כ הזוכה מדוע לא ננקטו הליכים כנגד הנכסים שצברו ארנונה והתייחסותו באשר לכדאיות ההליך בהתאם להוראותיו של חוק הוצאה לפועל הקובעות כי הרשם רשאי להורות שהליך פלוני לא יינקט באם ראה כי בנסיבות הוא אינו יעיל או שניתן לבצע את פסק הדין בהליך פחות חמור" .

עוד נקבע בהחלטה של כב' הרשם, כי רצוי שמינוי כונס הנכסים לפי פקודת המסים גביה יהיה על הנכס אשר צבר את חוב הארנונה וכי רצוי כי לא יהיה זה מגורי החייב. עוד נקבע כי רצוי שהזכויות הקנייניות בו יהיו בלעדיות לחייב ושלא יהיו עליו עוד הערות או עיקולים, רשם ההוצאה לפועל קבע כי אלו אינם מתקיימים בענייננו, ולפיכך נראה כי סיכויי המימוש קלושים, לכן אישר למערערת לעתור לסגירת תיק ההוצאה לפועל אותו פתחה.
החלטה זו ניתנה ללא עמדת החייב ונראה היה למערערת כי מדובר בגישה קשה ומחמירה ביותר ושלא לצורך ואין ביכולתה להמציא פרטים אלו.

14. בית משפט קמא הבהיר כי בכל תיקי הרשמים, לא ניתנה החלטה סופית של הרשמים, אלא נדרשה קבלת נתונים נוספים לפני מתן החלטה אם למנות כונס נכסים מטעם המערערת. הסעד של כונס נכסים הוא סעד חמור ומרחיק לכת שכן הוא מפקיע מידי אדם את זכותו לעשות בנכס שלו כרצונו (בית משפט קמא הפנה לע"א 2077/92 אדלסון נ' רייף פ"ד מז(3) 485 ואל המאמר של דר' דליה אבן להב "כינוס נכסים לשם גביית חוב מס " המשפט א תשנ"ג 29).

15. בית משפט קמא קבע, שלא מצא פגם בהוראת רשמי ההוצל"פ על עריכת בדיקות כאלה ואחרות הבאות לבדוק אם ניתן לנקוט הליכים פחות דרסטיים טרם מינוי כונס נכסים. בטרם ניתנה החלטת הרשמים לא היה מקום להגיש בר"ע, שמטרתה לעקוף את הוראות הרשמים. נדחתה טענת המערערת לפיה דרישת פרטים כה נרחבים אינה נחלת הכלל, ורשמי ההוצאה לפועל נוהגים למנות כונסי נכסים כעניין שבשגרה תוך הפליית המערערת בהיותה רשות ציבורית. בית משפט קמא קבע כי טענה זו של אפליה, נטענה מבלי להביא ראיות לתמיכה בה.

16. עוד פסק בית משפט קמא כי בנכסים עליהם התבקש הסעד קיימות הערות שונות דוגמת משכנתאות, שיעבודים ו עיקולים, הערות בדבר צווי הריסה , הערות בדבר מינוי כונסים אחרים, הערות על פי פקודת המסים גביה, לעתים נדרשת השלמת רישום הזכויות בנכס ע"ש החייב ועוד, כך שאין פסול בקבלת פרטים נוספים.

17. כן קבע בית משפט קמא כי הדרישה של המערערת למנות כונס נכסים לצורך חקירה ודרישה מיותרת כיוון שהמבקשת יכולה לקבל סעד זה על ידי פניה פרטנית לרשמים לקבל צווים מתאימים. סעד מעין זה פחות פוגעני מאשר סעד של מינוי כונס נכסים לצורך חקירה ודרישה של הנתונים.

18. בית משפט קמא הוסיף וכתב, כי איננו שותף לדעתה של המערערת לפיה על פי חוק ההוצאה לפועל המערערת רשאית לממש את הנכס רק על ידי מימוש המשכונות ואינו רשאי לנקוט הליכים נוספים. נקבע כי על המערערת לעשות הכל לפני המימוש על ידי נקיטה באמצעי גביה מינהליים לפי פקודת המסים (גביה) העומדת לרשותה, טרם שבקשתה למינוי כונס נכסים תתקבל.

19. בהתאם להנמקתו שעיקריה הובאו לעיל, דחה בית משפט קמא את בקשות הרשות לערער וחייב את המערערת לשלם לארבעת המשיבים כאן את הוצאותיהם בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד לכל אחד מהם בסכום של 3,500 ₪ + מע"מ.
ֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲֲ
נימוקי הערעור
20. המערערת טענה, כי הרשמים ובית משפט קמא טעו בפרשם את סמכותם ואת היקף שיקול דעתם בהתאם לסעיפים 53 ו-54 לחוק ההוצאה לפועל. לעמדתה נזנחה על ידי כב' הרשמים הבחנה מהותית בין מינוי כונס נכסים במסגרת הליכים לביצוע פסק דין לבין מינוי כונסי נכסים בתיקי מימוש משכונות ושיעבודים. כאשר עומדת לפני הרשם בקשה למימוש הנכס, לא עומדת למערערת אפשרות לפעול בדרכי הוצל"פ אחרים מלבד מכירת הנכס או פדיונו על ידי החייב. מה גם שבמקרה זה היא כבר פעלה על פי פקודת המסים (גביה) והעלתה חרס בידה. דחיית הבקשה למינוי כונס נכסים מהווה למעשה הקפאת יכולתו של הזוכה לפעול בתיק.

21. נטען כי הרשמים ובעקבותיהם גם בית משפט קמא טעו כאשר לא פעלו על פי סעיף 54(ב) לחוק המאפשר תיחום סמכותו של הכונס בשלב הראשון לאיסוף מידע על הנכס, לרבות הזמנת שמאות, מה שמפחית מהדרסטיות שבסעד של כינוס נכסים לגבי החייב.

22. המערערת טענה כי היא נקלעה למצב בלתי אפשרי ; אין בידיה נתונים משכנעים שיש בהם כדי לשכנע את הרשמים על פי גישתם דלעיל, שכן נתונים אלו הם בידיעת החייבים והם ודאי לא ימסרו את הפרטים המתבקשים כולל חוזים, מסמכים שונים, מתן אפשרות לבקש בנכס, עריכת שמאות, בחינת אפשרויות לפרק את השיתוף, בחינת אפשרות הפדיון על ידי שותפים במקרקעין ובחינת אפשרויות השלמת רישום הזכויות על ידי החייב במרשם המקרקעין וכיוצב'. עוד נטען כי המערערת איננה יכולה לחייב את בעלי הנכס או צ דדים שלישיים לשתף פעולה. לעמדתה "החלטת רשמי ההוצאה לפועל ואישורן בפסק דין מתמצות בנימוק אחד דהיינו , על המבקשת לשכנע שיש תועלת במינוי כונס נכסים ע"י הצגת נתונים על הנכסים כשברור על פני הדברים שבעל שעבוד לא מחזיק בזכות עצמאית לחייב את החייב וצדדים שלישיים במסירת מידע. בעל השעבוד לא רשאי להכנס בכוחות עצמו אל הנכס המשועבד וגם לא לשגר מי מטעמו לעריכת שמאות. דרישת "השכנוע" של רשמי ההוצאה לפועל משולה "להטלת משימת קטיף על מי שידיו אזוקות" (סעיף 12 סיפא להודעת הערעור ).

23. עוד טענה המערערת, כי בית משפט קמא טעה כשסבר שניתן למלא את המטרה של איסוף המידע על ידי צווים אחרים מאלו של כינוס נכסים, שכן דרך המלך היא מינוי כונס לצורכי חקירה ולא לגרום לריבוי בקשות וצווים לכל פעולה שהרשות מבקשת לבצע על מנת לאסוף מידע ולבדוק את נתוני הנכס הממושכן.

24. כן טענה המערערת כי נימוקו של בית משפט קמא שמינוי הכונס מחייב רישום הכינוס, רישום הפוגע בנישומים, איננו "כזעקתו" שהרי במילא מדובר בנכסים שרשום עליהם שעבוד לפי פקודת המסים גביה ואף, בדרך כלל, גם עיקולים והערות נוספים.

25. המערערת חזרה והדגישה כי מטרתה בבר"ע היא שתתקבל המדיניות שהיא מבקשת כיוון, שלטענתה, הדרישות של הרשמים ובית משפט קמא חוזרות בהחלטות בהן מעורבת העיריה, ומדיניות
זו של הרשמים ובית משפט קמא מעכבת, מסרבלת ואף מונעת במקרים חוזרים את היכולת לממש את המשכונות ולגבות את הארנונה.

26. באשר לדוד בל (בן לולו). המדובר בנכס מקרקעין שבו דוד בל מתגורר כנראה עם עוד אדם (בת זוגו?). החוב מגיע מעל ל- 2.78 מיליון ₪ נכון ליום 3/2/18. החוב הוא חלוט לעמדת המערערת וזאת כל עוד לא בוטל או תוקן בהשגה או בהחלטה שיפוטית אחרת. לטענת המערערת דוד בל חייב ארנונה גם בשל נכסים אחרים שהחזיק אולם בהם לא היה הבעלים אלא השוכר.

תמצית תגובתו של המשיב, דוד בל.
26. דוד בל טען (באמצעות בא כחו, עו"ד אפריים ארנון( כי החלטתו של כב' הרשם ופסק דינו של בית משפט קמא בדין ניתנו. הוא אף ציין כי לא זומן לישיבה שדנה בבקשה וכי יש לו טענת התיישנות. כמו כן נטען כי החוב הוא לפי רישומי המערערת והוא מוכחש על ידו.
נטען כי המערערת מנסה לעקוף את החלטות הרשם על ידי הגשת הבר"ע במקום למלא אחריהם, ואם תדחה בקשתו לאחר מילוי דרישות הרשם, פתוחה לפניו הדרך לערער על החלטת הדחיה.
עוד נטען כי המשיב שיתף פעולה עם בא כוח המערערת (טענה שהוכחשה נמרצות על ידי המערערת ולא הוכחה על ידי המשיב).

דיון והכרעה

על הרקע הנורמטיבי הקשור לערעור
27. אמות המידה לקבלת בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים מעוגנות בסעיפים 52(ב) ו-42(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד -1984, ולפיהם:

" סעיף זה מעגן באופן מהותי את אמות המידה הפסיקתיות הנוהגות בעניין (ראו עניין אלוש, פסקה 4; רע"א 4382/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה "דרום השרון" נ' רוטשילד (גוטסמן), [פורסם בנבו] פסקה 11 (30.4.2009)). הרציונל שבבסיסו הוא שהתערבות ערעורית בהחלטת ביניים מוצדקת רק "באותן נסיבות יוצאות דופן, כאשר אי ההתערבות של ערכאת הערעור תיצור מצב בלתי הפיך, שלא ניתן או שקשה יהיה לתקנו במסגרת הערעור, או שהחלטת הביניים היא בעלת השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך, על מתכונת הדיון ועל זכויות הצדדים [...] בנסיבות חריגות אלה, עולה החשש כי המשפט יתנהל באופן שגוי ופסק הדין יבוטל ויוחזר לערכאה הדיונית על העלויות הכרוכות בכך... " ( רע"פ 638/18 רטני גטחו נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו)".

28. זאת ועוד: ההלכה היא, כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה והיא שמורה למקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או למקרים בהם מתעורר חשש מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש (וראו רע"פ 638/18 רוני גולן נ' מדינת ישראל פורסם בנבו, רבאיעה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.03.2018); רע"פ 10059/16 בדיר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.3.2017) ); רע"א 443/03 מעדי נ' פרידמן ([פורסם בנבו], 5.8.2003)].

29. אוסיף ואתייחס לכך שההלכה היא כי מינוי כונס נכסים נחשב כהליך חמור או מרחיק לכת, משום שהוא מאפשר לכונס להשתלט על נכסים ולנהל אותם על מנת לממש את מטרת הכינוס ושולל את הזכויות שיש לבעלים לפעול בנכסיו. מכאן בתי המשפט נרתעים מלמנות כונסים כדבר שבשיגרה וללא צורך מיוחד "הכרה בצורך מיוחד כזה מחייבת איזון נורמאטיבי בין זיקתו הבסיסית שלחייב לקניינו וזכותו להליך ראוי לבין כבודו וזכותו הקניינית של נושה המנסה בלא הצלחה לגבות חוב" (וראו ע"א 447/92 הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן פורסם בנבו . 19/6/1995 עמ' 109 מול ד'-ה')).

30. כן נקבע (וראו בעניין הנרי רוט עמ' 109-110א) כי האיזון הנורמטיבי בין שני האינטרסים ייעשה על פי שיקול דעתו של בית המשפט שעומדת לרשותו קשת רחבה של סעדים, שרשימתם אינה סגורה ושפגיעתם פחותה אולם (ראו שם עמ' 110ז-111א) רשאי בית המשפטי להעתר לבקשה למינוי כונס ולו גם כסעד ביניים, אפילו לא בוצע נסיון לתת סעד זמני אחר, וזאת אם שוכנע בית המשפט כי בנסיבות המקרה אין בסעד זמני אחר כדי לסייע לבעל הדין .

31. כשכלים הלכתיים אלו עמדי, אפנה לפסוק במחלוקת.

32. אינני מסכימה עם המערערת כי במקרים של מימוש משכונות (בהבחנה מבקשה לכינוס נכסים בתובענות אחרות) על בית המשפט לתת סעד של כינוס נכסים כדבר שבשיגרה, כיוון שבידי המערערת, כך לטענתה לא עומד לה אלא סעד זה. גם אם עומד לה רק סעד זה, רשאי בית המשפט לשקול אם בנסיבות ראוי לתתו וזאת מכח סמכותו הטבעית ואו מכח סעיף 8 (א) לחוק ההוצאה לפועל קובע לעניין זה כדלקמן:

"(ב) רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות שהליך פלוני לא יינקט אם ראה שלפי הנסיבות ההליך הוא בלתי יעיל או שניתן לבצע את פסק-הדין בהליך פחות חמור".

אינני בדיעה שניתן ללמוד אחרת, כפי שמבקשת המערערת, מסעיפים 53(א) לחוק ההוצאה לפועל, אשר קובע כי:

(א) רשם ההוצאה לפועל רשאי אם ראה צורך או תועלת בדבר לשם ביצוע פסק
הדין למנות כונס מסויים של החייב".

אמנם מדבר בסעיף זה בביצוע פסק דין, אולם גם מימוש המשכון כשיינתן הצו הוא בבחינת
החלטה שיש לבצע.
אף סעיף 56, שנוסחו להלן , אינו מלמד שהרשות השיפ וטית אמורה שלא להפעיל סמכויותיה לבדיקה קודמת לפני המינוי של הכונס במקרים שהבקשה היא למינוי כונס לצורך מימוש משכונות על נכס ספציפי. כל מה שקוב ע הסעיף הוא את החובות של החייב כל פי הכונס, הבאים להקל או למלא את תפקידו.
"56. (א) החייב לא יעשה דבר שיש בו להפריע לכונס הנכסים במילוי תפקידיו, ימלא אחרי הוראותיו של כונס הנכסים בכל הנוגע לנכס שכונס הנכסים נתמנה לו, ויעשה למטרות המנויות בסעיף 54 כל דבר שלדעת כונס הנכסים מן הצורך הוא או מן התועלת שייעשה בידי החייב עצמו.
(ב) החייב ימסור לכונס הנכסים לפי דרישתו כל מסמך וידיעה שיש להם קשר לנכס האמור".

33. אולם, וכאן היא המדיניות החשובה והנכונה לעמדתי, על בית המשפט לאזן נכון בין שני האינטרסים: שמירה על זכותו של החייב ומניעת פגיעה מיותרת בו, אל מול החשיבות שבגבייה יעילה (ותמיד, גם הוגנת) של חובות, כאשר מתעלמים מהאינטרס השני יש פגיעה בשוויון, בכלכלה וביציבות המסחרית במדינה. על מנת לקבוע, אם עמד בית המשפט באיזון נכון של האינטרסים הללו יש לבחון את הדרישות שדרש מהרשות, וכאן המערערת. הבחינה צריכה להיות אם כן אם הדרישות אינן פוגעות מדי בזכותה של המערערת והציבור לגבייה ואכיפת הדין על ידי גביה של המסים שאחרת ייגזלו מהציבור.

34. המבקשת מבקשת קביעה כוללת לפיה במקרה של מימוש שעבודים ומשכונות, יש להעתר במסגרת בקשה למימוש, לבקשה למנות כונס נכסים או למצער כונס נכסים לצרכי חקירה. לעמדתי, אין לתת קביעה החלטית וכוללת כזו. אכן הסעד של כונס נכסים הוא דרסטי. הסעד של כונס נכסים לצורכי חקירה הוא סעד בדרגה פחותה יותר מבחינת הפגיעה האפשרית בזכויות החייב. הדרישה של הרשמים ובית משפט קמא לקבל אינפורמציה נוספת לפני מתן ההחלטה איננה פסולה. המבחן צריך להיות אם הדרישה לכל פעולה שנדרשה וכמות הפעולות שנדרשו מאת העיריה הן סבירות ואינן פוגעות או מקשות באופן מהותי ומופרז את יכולת המימוש של נכס ששועבד, עוקל או מושכן בשל חוב מסים לרשויות.

35. דעתי היא כי בעניינו של דוד בל היתה גישה ששמה משקל גבוה, עודף, על האינטרס של החייב.
אפתח בכך שכב' הרשם סבר שהסיכויים לכדאיות הגביה הם קלושים וזאת בהליך מקדמי ביותר, כאשר גם לעמדת כב' הרשם לא היו בידיו נתונים להעריך את שווי הנכס. לעניין זה כתב כב' הרשם כי:
"בסיכומו של דבר יובהר כי מינוי כונס לפי פקודת המסים רצוי שיתבצע על הנכס שצבר את חוב הארנונה, ורצוי שנכס זה יהיה נכס שאינו דירת מגוריו של החייב, שהזכויות הקנייניות בו רשומות של שם החייב בלבד, הנכס לא היה משועבד ושלא יהיו רשומים לגביו עיקולים או הערות. כל אלו אינם מתקיימים בענייננו ולכן כבר בשלב זה נראה כי סיכויי המימוש של הנכס קלושים . לאור האמור אאפשר לב"כ הזוכה (אם ברצונו בכך לבקש לסגור את התיק בתוך 30 יום מהיום, ובמקרה זה תושב אגרת פתיחת התיק לזוכה"

נראה כי כב' הרשם הזדרז לקבוע עמדה: לא תמיד ניתן להמנע מפעולות גביה נגד דירת החייב, במיוחד כאשר הנכס היחיד הוא דירת המגורים. שיטתנו ובצדק רואה בפינוי אדם מדירתו כמעשה קשה ביותר, אולם האיזון במידת מה מושג על ידי "הדיור החלוף" שעל הנושה לספק לחייב עם הפינוי מדירתו. זאת ועוד: לא תמיד מימוש הדירה איננו משאיר כס פים בידי הרשות, וזאת לאחר שסופק לחייב המפונה מדירתו דיור חלופי. אין ראיות כי למצער חלק מהחוב נובע מהארנונה על הנכס הספציפי. המערערת הבהירה בבקשתה כי היא פעלה בהתאם לפקודת הגביה ולא הצליחה לגבות. לעתים קרובות הנכס המשועבד מעוקל או משועבד לאחרים, ודוקא ריביוי הנושים או השותפים בנכס מצדיק מינוי כונס לשם בדיקת מספרם, זכויות קדימה וכדאיות המימוש. כל אלו הן פרטים שהנושה נתקל בקשיים מרובים בבירורם במיוחד בנכסים ישנים בהם יש ריבוי שותפים (נושים או יורשים או שותפים). לפיכך, אני קובעת כי בשלב בו קבע הרשם כי הסיכויים לגביה הם קלושים ומנגד דרש פרטים לעניין כדאיות המימוש, היתה קביעה זו מוקדמת ומיותרת.

36. אני סבורה כי כב' הרשם לא נתן משקל לטענתה של המערערת כי היא נתקלת בקשיים בגביית האינפורמציה. כך דרישתו כי המערערת תבהיר מדוע יש מניעה בגינה טרם הועברו זכויות החכירה על שם החייב והמערערת תצרף את עמדת החוכרת הראשית חנה ואקנין, שאין יודע אם היא אותרה, אם היא יכולה לתת עמדתה וכיוצב' קשיים למערערת לקבל תשובה.

37. הוא הדין בדרישתו של הרשם כי יהיה ככל הנראה צורך בפרוק השיתוף בנכס ויש להתייחס לכדאיות בהתחשב בעלות הליך פירוק השיתוף. כל אלו הן השערות שיש לבדוק ואינן סיבה מדוע לא לתת לעיריה כלי יעיל ונכון לבדוק.

38. אינני סבורה כי בשלב זה כאשר כל מה שמבוקש הוא מינוי כונס לצורך חקירה, יש צורך כבר להתייחס לשאלת הדיור החלוף ועלותו. אין יודע מה שווי הדירה ומה גודלה, וכיצד ניתן כבר עכשיו להעריך את עלות הדיור החלוף. רק אם תבקש המערערת מימוש הנכס לאחר איסוף כל המידע הנחוץ כדי להגיע להערכת שווי המימוש, יהיה מקום לדון בשאלת הדיור החלוף.

39. אמנם מינוי כונס לצרכי חקירה עלול לגרום נזק לחייב, אולם נראה כי בנסיבות כאשר מדובר בחוב גדול וכאשר המשיב איננו משתף פעולה באופן מלא עם המערערת למסור את כל הפרטים שנדרשו ושהם בידיעתו, יש להעדיף את העקרון של גביית מסים שוויונית ויעילה ולמנות כונס על אף שבלשכת רישום המקרקעין תרשם הערה לעניין זה.

40. על פי מסקנותי דלעיל אני מורה כדלקמן:

40.1. בעניין דוד בל - המערערת כן תגיש לרשם תצהיר ובו פירוט הפעולות שכבר בוצעו בהתאם להוראות פקודת המסים (גביה) וכן מהו חוב הארנונה לגבי כל אחד מנכסי החייב ויתן תשובה ליתר הדרישות שנראה כי יקל עליו למצוא את התשובות. לגבי התשובות שהמערערת נתקלת בהן בקשיים, תפרט המערערת לרשם את הקשיים והפעולות שנעשו לצורך בירור.

40.2 התשובות יוגשו לרשם בהקדם האפשרי. הרשם ישקול מחדש את החלטתו שלא למנות כונס נכסים לצרכי חקירה בהתחשב בהערותי דלעיל ובתשובות שיקבל לגבי יתר דרישותיו.

40.3. הבר"ע ככל שהיא מתייחסת למשיב המשיב מס' 3, אדוני רפאל, נמחקת בהסכמה.

40.4. הערעור ככל שהוא מתייחס למשיב המשיב מס' 1, ניצן אלופי, שעניינו נדון בתיק הוצל"פ 508949-11-17, הערעור מתקבל בהסכמה - התיק יוחזר לרשם על מנת למנות כונס נכסים שעל מינויו הוריתי, בהסכמת הצדדים, ובהתאם להוראותי בסעיף 9 דלעיל.

39.5. לגבי המשיב מס' 2, עמר יגל שעניינו נדון בתיק הוצל"פ 510261-11-17 , על המערערת לפעול כפי שהוריתי בסעיף 10 לעיל.
המזכירות תביא משימה לפני ביום 25/8/19 על מנת לפעול בהתאם לסעיף 10 דלעיל.

39.6 אין צו להוצאות.

39.7 לשם הסרת ספק, פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל והוראותי יבואו במקומו.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ט, 31 יולי 2019, בהעדר הצדדים.