הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 10105-07-19

בפני
כב' השופט י. גריל, שופט עמית

המבקש:

שמואל שדה
נהריה

- נגד -

המשיבים:
1. מישאל ללי
ע" ב"כ עו"ד מיכה צמיר

2. בנק הפועלים בע"מ
ע" ב"כ עו"ד אופיר דידי

3. בנק דיסקונט בע"מ
ע" ב"כ עו"ד רון חכים

4. עו"ד משה בראון

5. לאומי קארד בע"מ
ע" ב"כ עו"ד אייל סודאי

6. בנק ירושלים בע"מ
ע" ב"כ עו"ד עדינה וויל

7. איריס רייס
ע"י ב"כ עו"ד א מיר כמאל

8. מר אליהו שלוש

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מיום 1.7.19 בתיק רע"צ 60753-06-19, לפיו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, מר שמואל שדה, על החלטת רשם ההוצאה-לפועל, מר שי גור, מיום 13.6.19 בתיק הוצל"פ חיפה 507060-03-19 (תיק איחוד לחייב מוגבל).

ב. תמצית נסיבות העניין:

ביום 7.3.19, בתיק הוצל"פ עכו 01-XX929-34-4, ניתנה על-ידי כב' הרשמת לינא בולוס, לאחר חקירת יכולת, החלטה לפיה הוכרז המבקש כחייב מוגבל באמצעים, והוטלו עליו ההגבלות שבסעיף 69ד' של חוק ההוצאה-לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"), וכן נתנה כב' הרשמת צו איחוד תיקים, לפי סעיף 69ו' של החוק.

בנוסף, קבעה כב' הרשמת באותה החלטה כי התשלום החודשי במסגרת תיק האיחוד יעמוד על סך של 250 ₪, החל מיום 28.3.19 ובכל 28 לחודש שלאחריו.

ג. בהמשך, הגיש המבקש מספר בקשות להפחתת שיעורו של התשלום החודשי.
כך, ביום 12.6.19, ביקש המבקש, שמצבו הבריאותי קשה בהתאם למסמכים הרפואיים שצורפו, להעמיד את התשלום החודשי על סכום של 100 ₪ לחודש (חלף הסכום של 250 ₪ לחודש שנקבע, כאמור לעיל, ביום 7.3.19), ואולם הרשם, מר שי גור , קבע בהחלטתו מאותו יום, כי אמנם מצבו הרפואי של המבקש אינו טוב, אך הדבר קיבל ביטוי בקביעת צו התשלומים, שהוא, כך מציין כב' הרשם, מאוזן ועומד על סך 250 ₪ בחודש, וזאת ביחס להיקף חובות של למעלה מ-1.5 מ יליון ₪.
כמו-כן ציין הרשם, שאין הצדקה להפחית את צו התשלומים עקב שינוים עונתיים בצריכת החשמל.

ד. ביום 13.6.19 הגיש המבקש בקשה לשינוי החלטתו זו של כב' הרשם, בציינו, כי אין זה נכון לתאר את מצבו הרפואי במילים: "אינו טוב", אלא מצבו בכי-רע, וכן טען, שההצדקה להקטנת תשלום החוב היא פועל יוצא של השאלה האמנם יש בידי המבקש כסף לשלם אם לאו, וגובה החוב, כך נטען, אינו מהווה אינדיקציה לקביעת יכולת של תשלום החוב.
כב' הרשם התבקש לשקול שנית את החלטתו להקטין את התשלום החודשי.

ה. בהחלטתו מאותו יום, ציין כב' הרשם שהוא עיין שוב בבקשתו של המבקש, ואכן אין מחלוקת שמצבו הרפואי של המבקש קשה, ואולם הדבר מצא ביטוי גם בגובה צו התשלומים, שהוא מאוזן וסביר (250 ₪ לחודש), ועוד ציין, כי שינוי עונתי מסוים בצריכת החשמל, אין בו כדי להביא לשינוי צו התשלומים.

ו. ביום 16.6.19 הגיש המבקש את בקשתו השלישית, וזאת לצורך שינוי החלטתו של כב' הרשם מיום 13.6.19, שבה סורבה בקשתו של המבקש להעמיד את התשלום החודשי על 100 ₪ לחודש.
המבקש חזר וטען, שגובה החוב אינו מהווה אינדיקציה לקביעת יכולתו של חייב לשלם את החוב, והוסיף, כי בתקופה שהתקיימה חקירת היכולת שלו, צריכת החשמל הייתה נמוכה, ועוד הוסיף , כי מאז מצבו הורע מאד, ולכן יש להפחית את התשלום החודשי, ולאפשר לו לשלם את חשבונותיו, ולא רק את החשמל, ודבר זה, כך נטען, לא מצא כל התייחסות.

בבקשתו זו פירט המבקש את מלוא הוצאותיו, וחזר על בקשתו כי יתאפשר לו לשלם סכום של 100 ₪ לחודש, עד להחלטה סופית של ערכאת הערעור, ולא לפזר את איחוד התיקים עד להחלטה סופית בערעור.

ז. בעוד בקשתו זו של המבקש, מיום 16.6.19, תלויה ועומדת בלשכת ההוצאה-לפועל, הגיש המבקש ביום 27.6.19 בקשת רשות ערעור לבית-משפט השלום בחיפה (רע"צ 60753-06-19). נעיר, כי אמנם כותרת הבקשה היא "ערעור על סירוב להפחית את התשלום החודשי", אך עסקינן בבקשת רשות ערעור.

בבקשתו זו, ציין המבקש, כי בקשותיו לרשם ה הוצאה-לפועל להפחית את התשלום החודשי ולהעמידו על סכום של 100 ₪, חלף הסכום של 250 ₪, לא נענו, הגם שכב' הרשם קבע כי מצבו הרפואי של המבקש קשה, ואולם סבר , שיש להביא בחשבון את גובה החובות, ולדעת המבקש, יכולתו של חייב היא פונקציה של הכנסותיו והוצאותיו , ולא גובה החוב.

המבקש הפנה למסמכים הרפואיים המתעדים את מצבו, וכן פירט את הכנסותיו, כולל הכנסות רעייתו מחד גיסא, ואת הוצאותיו, כולל תשלום דמי השכירות בגין הדירה, מאידך גיסא.
המבקש חזר וביקש להעמיד את התשלום החודשי על סך של 100 ₪, ולבקשתו צורף תצהירו.

ח. אחר הדברים האלה, ניתנו שתי החלטות:

ההחלטה האחת, זו של כב' הרשם מר גור, ניתנה ביום 30.6.19, בבקשתו של המבקש, מיום 16.6.19, להפחתת צו התשלומים לסך של 100 ₪ לחודש.

לעיצומו של עניין, ציין כב' הרשם שיכולתו הכלכלית של המבקש נסקרה באופן מעמיק על-ידי כב' הרשמת לינא בולוס, שנתנה את ההחלטה מיום 7.3.19, ובה נקבע שיעור התשלום החודשי בסך של 250 ₪ לחודש.

כב' הרשם מר גור ציין, שעליה עונתית בצריכת החשמל אינה מהווה שינוי נסיבות המצדיק לעיין מחדש בשיעורו של צו התשלומים, והוסיף כי אין מחלוקת על-כך שהן מצבו הכלכלי, והן מצבו הרפואי של המבקש, קשים הם, אך נתונים אלה נלקחו בחשבון , ולכן נקבע סכום סביר ומתון של 250 ₪ לחודש.

עוד העיר כב' הרשם, כי עיין בטבלת הוצאותיו של המבקש, והגם שההוצאות אינן מופרזות, עדיין ניתן, לדעתו, לצמצמן במידת מה.

בסופו של דבר, הגיע כב' הרשם מר גור למסקנה, שסכום התשלום החודשי, אשר נקבע, הולם את יכולתו הכלכלית של המבקש, ואולם, נוכח מצבו הרפואי הקשה, יש להפחיתו באופן מינורי ולהעמידו על סך של 200 ₪ לחודש, אך מאחר ובחודש יוני 2019 כבר שילם המבקש סך של 250 ₪, ישלם הוא באופן חד-פעמי סך של 150 ₪ ביולי 2019, והחל מאוגוסט 2019 יעמוד סכום התשלום החודשי על סך של 200 ₪ לחודש.

ט. למחרת, ביום 1.7.19, ניתן פסק-דינו של בית-משפט קמא (כב' השופטת רויטל באום) בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש (ביום 27.6.19) על החלטת כב' הרשם מר גור, מיום 13.6.19, שבה נדחתה בקשתו של ב"כ המבקש להפחתת שיעורו של התשלום החודשי, ונקבע כי זה יוסיף לעמוד על 250 ₪ לחודש.

בית-משפט קמא קבע, שעם כל ההבנה למצבו של המבקש, אין מקום להיעתר לבקשה, ולכן אף לא נתבקשה עמדתם של המשיבים.

מציין בית-משפט קמא, כי למעשה עותר המבקש לבטל את החלטתה של כב' הרשמת לינא בולוס מיום 7.3.19 (שנתנה את צו איחוד התיקים, וקבעה את התשלום החודשי על סך 250 ₪ לחודש), ואולם, כך ציין בית-משפט קמא, המועד לעתור לביטול ההחלטה מיום 7.3.19 - חלף.

עוד קבע בית-משפט קמא כי לא נפל כל פגם בהחלטותיו של כב' הרשם מר גור מיום 12.6.19 וביום 13.6.19, לפיהן נדחו בקשותיו של המבקש לשינוי צו החיוב בתיק האיחוד.

בית-משפט קמא הוסיף, כי המבקש לא הצביע על כל שינוי נסיבות מהותי, מאז ההחלטה מיום 7.3.19, שיש בו כדי להצדיק את שינוי גובה צו החיוב.

בית-משפט קמא נתן את דעתו להכנסותיו של התא המשפחתי (של המבקש ורעייתו גם יחד), ובאשר להוצאותיו החודשיות, הביע בית-משפט קמא את דעתו, שחלק מן ההוצאות אינו עולה בקנה אחד עם הכנסותיו הדלות של המבקש.
עוד העיר בית-משפט קמא, כי אין המבקש רשאי לשלם לחלק מנושיו בנפרד (והכוונה היא לתשלום 100 ₪ לחודש ביחס לדורוטי שדה), הואיל ותשלום שכזה מהווה העדפת נושים.
אין זה ברור, כך ציין בית-משפט קמא, מדוע ישלם המבקש לאחד מנושיו, בעוד על כל יתר נושיו להסתפק בתשלום זהה.

בית-משפט קמא הוסיף וציין, שאכן המבקש הגיע למצב קשה ביותר, כשחובותיו כבדים, ומצבו הבריאותי בכי-רע, ואולם אין המחוקק פוטר אנשים שהגיעו למצבו של המבקש מתשלום חובותיהם.

עוד העיר בית-משפט קמא, כי שיעור של 10% עד 15% מהכנסות התא המשפחתי הוא סכום חודשי הולם להחזר חובות עבר, ובמקרה ספציפי זה, נוכח מצבו הבריאותי של המבקש, נקבע, כי ישלם כ-4% בלבד מסך כל הכנסותיו לכלל נושיו בהוצאה-לפועל .

לבסוף ציין בית-משפט קמא, שעל רשם ההוצאה-לפועל לבחון לא רק את יכולותיו של החייב, אלא גם לבחון את זכויותיהם של הנושים הזכאים לקבל לפחות חלק קטן מכספם מן המבקש.

על יסוד האמור לעיל, דחה בית-משפט קמא את בקשת רשות הערעור של המבקש.

י. ביום 30.6.19 שעה 19:54 (לפי הפקס), שיגר המבקש לבית-משפט קמא בקשה להורות לגזברות להחזיר את סכום האגרה ששולמה בגין הליך שבית-המשפט לא שמע אותו כלל, כשכותרת הבקשה: "ביטול הערעור".

אעיר כאן, שבהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), כתב בי-דין הנשלח בימים א'-ה' בשבוע, "יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו" (תקנה 497א'(א)(1) של התקנות).

לפי תקנה 497ג'(ו), כתב בי-דין אלקטרוני שנשלח באמצעי אלקטרוני, בימים א'-ה' אחרי השעה 17:00, "יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו".

מכאן, שבקשת ביטול הערעור ששוגרה בפקס ביום 30.6.19 שעה 19:54, יש לראותה על יסוד האמור לעיל כאילו נשלחה ביום 1.7.19.
יא. כמו-כן, ביום 1.7.19 שעה 08:07 (לפי הפקס), שיגר המבקש לבית-משפט קמא בקשה לביטול פסק-דין, בציינו כי בית-משפט קמא התעלם מבקשתו מיום 30.6.19, ונתן את פסק-הדין, הגם שהחלטת כב' הרשם מר גור נשלחה בפקס לבית-המשפט ביום 30.6.19 (אציין, כי מעיון במערכת "נט המשפט", עולה, שהחלטת כב' הרשם מיום 30.6.19 הייתה מצורפת לבקשה לביטול פסק-דין ששו גרה לפי הפקס, כאמור כבר לעיל, ביום 1.7.19 שעה 08:07).

יב. בית-משפט קמא החליט, בנוגע לבקשה לביטול פסק-דין, שאם נפלה טעות מהותית בפסק-הדין, אין בית-המשפט יכול לתקנה עוד, וכן ציין, שאין בתיק בית-המשפט כל הודעה על הפחתת צו החיוב בתשלומים .
בית-משפט קמא הוסיף, שהוא לא התעלם מכל בקשה שהוגשה בטרם ניתן פסק-הדין, ולכן הבקשה לביטול נדחתה.
בית-משפט קמא קבע עוד, שאין מקום להחזר האגרה.

יג. בהמשך, הגיש המבקש לבית-משפט קמא בקשה להבהרת החלטה, בציינו, כי הבקשה לביטול ההליך הוגשה ביום 30.6.19, ואלמלא היה בית-משפט קמא מתעלם מהודעת הביטול, הטעות לא הייתה באה לעולם .
לדברי המבקש, הטעות הנוספת בהחלטה היא בכך שלא היה בסיס לקביעה של העדפת נושים, שכן מי שנטלה את ההלוואה זו רעייתו של המבקש, והיא לא ביצעה כל העדפת נושים.

ביום 2.7.19 קבע בית-משפט קמא כי סיים את מלאכתו, וככל שנפלה טעות בפסק-הדין, הדרך הנכונה להביא לתיקון היא על-ידי הגשת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי.

יד. בבקשת רשות הערעור המונחת בפניי, שאליה מצורף תצהירו של המבקש, נטען, שבית-משפט קמא דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, בעוד שהלכה למעשה, בקשתו של המבקש התקבלה בפועל על-ידי ראש ה הוצאה-לפועל ביום 30.6.19, ועל-ידי כך יצר בית-משפט קמא שתי החלטות הסותרות זו את זו באופן מהותי.

המבקש מלין על-כך, שפסק-הדין ניתן על-ידי בית-משפט קמא במעמד צד אחד, שעה שבקשתו של המבקש לביטול הערעור הייתה תלויה ועומדת, ובית-המשפט לא היה רשאי להתעלם ממנה ולכתוב את פסק-דינו מיום 1.7.19.

טו. בנימוקי הבקשה, חוזר ומציין המבקש, כי מיד לאחר שניתנה החלטת כב' הרשם מר גור ביום 30.6.19, שיגר הוא באותו יום בקשה לביטול ערעור לבית-המשפט, אשר לא ראה את הפקס, וכך בבוקר יום 1.7.19 כתב בית-משפט קמא את פסק-דינו, הדוחה את בקשת רשות הערעור, בנמקו זאת, בין היתר, בגין העדפת נושים אסורה שכדברי המבקש, " לא הייתה ולא נבראה", הואיל ורעייתו היא זו המשלמת את ההלוואה מחשבונה בבנק, ולא המבקש.
לא היה יסוד לקביעתו של בית-משפט קמא, הואיל ורעייתו אינה חייבת דבר, למעט לבנק לאומי, ושמה הוזכר בהליכים רק " בשל נוהל שגוי בהוצאה-לפועל", כטענת המבקש.

המבקש חוזר ומציין, שהחלטת בית-משפט קמא מיום 1.7.19 סותרת את החלטת רשם ההוצאה-לפועל מיום 30.6.19 .

טז. לאחר שנתתי דעתי, בהתאם למסמכים שעיינתי בהם, להליכים שהתנהלו בלשכת ההוצאה-לפועל, ובכלל זה ההחלטה מיום 7.3.19 בדבר איחוד התיקים וקביעת התשלום החודשי על סך 250 ₪ לחודש, הבקשות שהגיש המבקש במסגרת לשכת ההוצאה-לפועל להפחתת גובה התשלום החודשי, לרבות המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשות אלה, ההחלטות שניתנו על-ידי כב' הרשם מר גור מיום 12.6.19, 13.6.19, 30.6.19, בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית-משפט קמא, על מצורפיה, פסק-דינו של בית-משפט קמא מיום 1.7.19, בקשותיו של המבקש להחזר אגרה, לביטול פסק-דין, ולהבהרת החלטה, והחלטותיו של בית-משפט קמא ביחס לבקשות אלה, ולאחר שנתתי דעתי לבקשת רשות הערעור המונחת בפניי, לרבות התצהיר והנספחים השונים המצורפים, מסקנתי היא שיש לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת אף מבלי לבקש את תגובתם של המשיבים.

יז. אבהיר ואדגיש, שאיני רואה כל סתירה בין החלטתו של כב' הרשם מר גור מיום 30.6.19, לבין פסק-דינו של בית-משפט קמא מיום 1.7.19.

פסק-דינו של בית-משפט קמא מיום 1.7.19 מתייחס להחלטותיו של כב' הרשם מר גור מיום 12.6.19 ו-13.6.19, שבהן דחה כב' הרשם את בקשותיו של המבקש להפחתת התשלום החודשי שעל המבקש לשאת בו בהתאם להחלטת איחוד התיקים מיום 7.3.19.

בית-משפט קמא הסביר בפסק-דינו, בעיקרו של דבר, כי לא נפל כל פגם בהחלטותיו של כב' הרשם מר גור מיום 12.6.19 ומיום 13.6.19, הואיל ולא עלה בידי המבקש להצביע על שינוי נסיבות מהותי, שיש בו כדי להצדיק את שינוי גובה צו החיוב, מאז ניתנה החלטת כב' הרשמת לינא בולוס מיום 7.3.19 .
יח. עוד עולה מפסק-דינו של בית-משפט קמא, כי תשלום בשיעור של 10% עד 15% מהכנסות התא המשפחתי הוא סכום חודשי הולם להחזר חובות העבר, ובמקרה הספציפי של המבקש, נקבע שיעור החזר לכלל נושיו בהוצאה-לפועל בשיעור של כ-4% בלבד מהכנסותיו, בהתחשב במצבו הבריאותי הקשה.
נוכח העובדה שעל רשם ההוצאה-לפועל לבחון לא רק את יכולותיו של החייב, אלא אף להביא בחשבון את זכויותיהם של הנושים, סבר בית-משפט קמא , שאין סיבה להתערב בהחלטותיו של כב' הרשם, אשר מביאות לידי ביטוי את האיזון הדרוש, וכדברי בית-משפט קמא: "ניכר כי מצבו של המבקש נלקח בחשבון, אם לא למעלה מכך".

יט. אינני סבור שנפלה בפסק-דינו של בית-משפט קמא שגגה שיהא בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, מה גם שיש להביא בחשבון שבקשותיו של המבקש נבחנו, לא רק על-ידי כב' הרשם, אלא גם על-ידי בית-משפט קמא, כמפורט וכמנומק בפסק-דינו.

הכלל הוא, שמידת ההתערבות של בית-המשפט שלערעור, לאחר שהטענות נבחנו ונבדקו על-ידי שתי ערכאות קודמות, היא מצומצמת, ולא שוכנעתי שהמקרה שבפני הוא מקרה חריג.

כ. כפי שכבר ציינתי לעיל, פסק-דינו של בית-משפט קמא מתייחס להחלטותיו של כב' הרשם מר גור מיום 12.6.19 ומיום 13.6.19, ולכן, ובניגוד לטענת המבקש, אין פסק-דינו של בית-משפט קמא מיום 1.7.19 עומד בסתירה להחלטה הנוספת שניתנה על-ידי כב' הרשם מר גור ביום 30.6.19, ולפיה הוקטן התשלום החודשי שעל המבקש לשלם, והועמד על 200 ₪ לחודש.

בהינתן העובדה שפסק-הדין של בית-משפט קמא מתייחס להחלטות של כב' הרשם מר גור מיום 12.6.19 ומיום 13.6.19, ברי שההחלטה העדכנית נכון להיום, ואשר עומדת בתוקפה, היא ההחלטה האחרונה שנתן מר גור ביום 30.6.19, ומכאן שגם מטעם זה אין כל הצדקה להתערב בפסק-דינו של בית-משפט קמא.

כא. אציין עוד, כי בהתייחס לטענת המבקש, לפיה התעלם בית-משפט קמא מבקשתו של המבקש לביטול הערעור, אציין, כי בית-משפט קמא קבע מפורשת בהחלטתו מיום 1.7.19 כי: " בתיק בית-המשפט אין כל הודעה על הפחתת צו החיוב בתשלומים, ובית-המשפט לא התעלם מכל בקשה שהוגשה לפני שניתן פסק-הדין".

כמו-כן, וכפי שכבר הערתי קודם לכן, ההודעה בפקס שכותרתה: "ביטול הערעור" שנשלחה ביום 30.6.19 שעה 19:54, רואים אותה, בהתאם לתקנות שאליהן כבר התייחסתי לעיל, כאילו נשלחה למחרת היום, משמע - ביום 1.7.19.
החלטת כב' הרשם מיום 30.6.19 צורפה לבקשה לביטול פסק-דינו של בית-משפט קמא, שנשלחה בהתאם לפקס ביום 1.7.19 שעה 08:07.

אין אפוא בידי לקבל את הטענה לפיה התעלם בית-משפט קמא מבקשתו של המבקש לביטול הערעור.

כב. המבקש טוען, כי בית-משפט קמא ביסס את דחיית בקשת רשות הערעור על העדפת נושים אסורה, שכדברי המבקש: "לא הייתה ולא נבראה", שכן רעיית המבקש היא המשלמת הלוואה מחשבונה בבנק, ולא המבקש.

אציין, שמעיון בפסק-דינו של בית-משפט קמא, עולה, כי פורטו בו כמה וכמה טעמים לדחיית בקשת רשות הערעור, כשעיקר הנימוקים היה כי לא נפל כל פגם בהחלטותיו של כב' הרשם מר גור, וכי תשלום חודשי הולם להחזר חובות העבר אמור להסתכם ב-10% עד 15% מהכנסות התא המשפחתי, בעוד שבענייננו, נלקח בחשבון מצבו הבריאותי של המבקש, כך שההחזר הועמד על כ-4% בלבד מסך כל הכנסותיו לכלל הנושים בהוצאה-לפועל.

אינני סבור אפוא, כי פסק-דינו של בית-משפט קמא מתבסס על הערתו בדבר העדפת נושים.

כג. בכל מקרה, ערכאת הערעור אינה המסגרת ההולמת לצורך בירור טענתו של המבקש, לפיה רעייתו היא המשלמת את ההלוואה מחשבונה בבנק, ולא המבקש, בהוסיפו שרעייתו אינה חייבת דבר לאיש, למעט לבנק לאומי (סעיף 2 של בקשת רשות הערעור).

טענתו זו של המבקש היא טענה עובדתית, אשר ניתן, במידת הצורך, לבררה במסגרת המשפטית הראויה , על-מנת שניתן יהיה לקבוע ממצאים עובדתיים, ואולם, כאמור כבר לעיל , ערכאת הערעור איננה הפורום המתאים לכך.

כד. על-יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור, ומשלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

כה. המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:

1. מר שמואל שדה, נהריה.

2. עו"ד מיכה צמיר, תל-אביב.

3. עו"ד אופיר דידי, חיפה.

4. עו"ד רון חכים, חיפה.

5. עו"ד משה בראון, ירושלים.

6. עו"ד אייל סודאי, תל-אביב.

7. עו"ד עדינה וייל, נהריה.

8. עו"ד אמיר כמאל, חיפה.

9. מר אליהו שלוש, קריית חיים.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ט, 07 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי אורית רביב.