הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים עש"א 42977-07-21

בפני
כבוד ה שופט איל באומגרט

מבקשים

  1. אהרון דב מונדרי
  2. אמיליה מונדרי

נגד

משיבים

  1. מונדר ג'ובראן
  2. אניסה ג'ובראן

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי המפקחת על רישום מקרקעין בתיק 8/349/2020, ביום 24.6.21.

בקציר האומר יסופר כי המשיבים, בעלי דירה בבית משותף ברחוב עבאס 45 בחיפה, עתרו למתן צו מניעה קבוע שיאסור על המבקשים (בעלי דירה באותו בית משותף) לבצע עבודות או שינויים ברכוש המשותף .

כן עתרו המשיבים למתן צו עשה שיחייב את המבקשים להשיב המצב לקדמותו ביחס לשינויים שביצעו ברכוש המשותף, בטענה כי המבקשים ביצעו שינויים בדירתם ומחוצה לה, העולים כדי פגיעה בדירת המשיבים וברכוש המשותף.

המפקחת על רישום מקרקעין בפסק דינה קבעה:
ניתן צו מניעה קבוע האוסר על המבקשים לבצע שינויים ברכוש המשותף, ללא קבלת הסכמת האסיפה הכללית
הזכוכיות בחדר המדרגות יתוקנו על ידי המבקשים, תוך 45 יום.
המבקשים יבצעו חיזוק אבני החיפוי במרפסת המטבח ובפתח המרפסת המערבית, תוך 45 יום מקבלת פסק הדין.
המבקשים יתקינו בחלונות חדרי דירתם תריסי עץ הדומים בצורתם ובצבעם ליתר הדירות בבית המשותף, תוך 90 יום מקבלת פסק הדין.
המבקשים יתקינו צינור מים באופן מסוים בבית, תוך 45 יום מקבלת פסק הדין.
המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בסך 22,645 ₪, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין

המבקשים אשר ממאנים להשלים עם פסק הדין, הגישו הודעת ערעור ואת הבקשה דנן.

הערעור הוגש בגין טעויות משפטיות רבות שנפלו, לטענת המבקשים, בפסק הדין, ואילו הבקשה לעיכוב ביצוע התייחסה רק לחיובי המבקשים להתקין תריסי העץ ולחזק אבני החיפוי.

יוער כי לטענת המבקשים, הורתה המפקחת על פירוק וקיבוע מחדש של אבני החיפוי במפתחי שתי המרפסות בדירתם, ואילו עולה מפסק הדין כי המפקחת הורתה על חיזוק אבני החיפוי. בהעדר הוראות מדויקות בפסק הדין ביחס למשמעות ה'חיזוק', מוטלת בספק טענת המבקשים ביחס ל פעולות הנדרשות לשם ביצוע 'החיזוק'.

המבקשים טוענים כי יגרם להם נזק בלתי הפיך באשר לא יהא ניתן להשיב המצב לקדמותו ולהשיב הכספים הנדרשים לביצוע ההחלטה.

בנוגע לאבני החיפוי – נטען כי הליך ביצוע ההחלטה, מורכב ועלותו גבוהה מאוד (למעלה מ-10,000 ₪) ואם יבוצע, זכיה בערעור לא תועיל. בנוגע לתריסים – נטען כי ביצוע ההחלטה יסב למבקשים נזק גדול אף יותר, באשר על מנת להתקינם יהא צורך להתקין חלונות חדשים (ככל שהדבר אפשרי) והדבר יהא כרוך בעלויות עצומות הנאמדות בעשרות אלפי שקלים ואם יאלצו לעשות כן, יגרם להם נזק בלתי הפיך וזכיה בערעור לא תועיל.

מנגד טוענים המבקשים, כי לא ייגרם כל נזק למשיבים אם ייעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב הביצוע .

ביחס לסיכויי הערעור נטען כי הערעור אינו משולל כל יסוד או נעדר סיכוי וכי המבקשים הרימו הנטל להוכיח זאת ומשכך, יש לקבוע כי קיים סיכוי לערעור.

לאחר עיון בבקשה ובפסק הדין, מוחלט לדחותה מבלי להידרש לתשובה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן:

תקנה 50(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") קובעת, כי בית המשפט רשאי להחליט בבקשה, על יסודה בלבד, וזו לשונה:

"50. על בקשה שיש להגיש בכתב, יחולו הוראות אלה:

(2) החליט בית המשפט, לאחר שעיין בבקשה, שאין היא מצריכה תשובה, ידחנה מיד".

עיון בתקנות מגלה, כי בית המשפט רשאי לדחות בקשה, על יסודה, אם סבור, כי היא אינה מצריכה תשובה. בענייננו נוכח הנימוקים שיפורטו להלן, מוחלט לדחות הבקשה מבלי להידרש לתשובה.

בכל הנוגע לעיכוב ביצוע החלטה קובעת תקנה 145 לתקנות כדלקמן:

" 145. (א)הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

(ב)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתידון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ג)הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שעליה מערערים וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו.

(ד)תקנה 96 תחול על בקשה לפי תקנה זו בשינויים המחויבים".

בפסיקה נקבע, כי על מנת להיכנס לגדרי החריג לכלל לפיו, הגשת ערעור, לא תעכב ביצוע החלטה, על מבקש העותר לעיכוב ביצוע החלטה, להוכיח שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא כי סיכויי הערעור טובים והתנאי השני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן שככל שהבקשה תידחה והערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

בין שני התנאים מתקיים יחס של מקבילית כוחות, כך שככל שמשקלו של תנאי אחד גובר, פוחת משקלו הנדרש של התנאי השני. עם זאת העניקה ההלכה הפסוקה את הבכורה לשיקול מאזן הנוחות. ראו לעניין זה ע"א 117/19 האחים אוזן חברה לבניה בע"מ נ' אריאל כהן ( נבו 23.1.19).

בע"א 8721/16 אס.פי. מוקד תקשורת בע"מ נ' אלתא מערכות בע"מ ( נבו 23.1.17) (להלן: "פרשת אלתא") נקבע, כי: "כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין, הקובע חיוב כספי, הנטיה הברורה היא שלא להעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים...".

עוד נקבע בפרשת אלתא, כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של המבקש רק במקרים חריגים ועל המבקש להניח תשתית עובדתית מספקת לעניין נזקים שלטענתו יגרמו עקב מימוש פסק הדין.

בענייננו, בכל הנוגע לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הראויה, לא הוכח שסיכויי הערעור מובהקים, זאת בשים לב לאמור בפסק הדין של המפקחת.

כמו כן, לאור מהות טענות המבקשים, המכמתים את ביצוע הנדרש בכסף ומטעם זה עותרים לעיכוב הביצוע, ברי כי עסקינן בחיוב כספי והנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב פסק דין, כשעסקינן בחיוב כספי – אלא במקרים חריגים. עיון בבקשה מעלה כי היא אינה עונה על ההגדרה של מקרה חריג.

באשר למאזן הנוחות, הרי שהמבקשים לא הצביעו ולו על ראשית ראיה ממנה אנו למדים כי אם בקשת ם תדחה יגרם לה ם נזק בלתי הפיך ו לא ניתן יהא להשיב המצב לקדמותו.

המבקשים לא טענו או הוכיחו דבר ביחס למצב כלכלי שאינו מאפשר ביצוע פסק הדין, העולה כדי פגיעה אנושה בכיסם, כך שאף אם יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב עוד את המצב לקדמותו (ע"א 6146/00 עיריית ת"א נ' בצלאל (נבו 19.11.2000)) וממילא לא הניחו תשתית ראייתית לנזקים שלטענ תם יגרמו להם עקב מימוש פסק הדין, ביחס להחלטות אשר לגביהן מבוקש עיכוב הביצוע.

כך גם, היה ויתקבל הערעור, המדובר כאמור בנזק כספי הניתן להשבה.

בנסיבות אלה, מוחלט לדחות הבקשה.

נוכח העובדה שלא נדרשה תשובה, אין צו להוצאות.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כשופט.

ניתנה היום, י"ב אב תשפ"א, 21 יולי 2021, בהעדר הצדדים.