הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 30697-12-09

לפני כבוד השופט דר' מנחם רניאל

המבקשים

  1. אברהם סימון, ת.ז. XXXXX614
  2. בת ציון סימון, ת.ז. XXXXX875

נגד

המשיבים

  1. הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ
  2. עו"ד יונתן סונדרס, כונס נכסים
  3. רינה הול, ת.ז. XXXXX115
  4. דונפורד הול, ת.ז. XXXX379

החלטה

זו "בקשה דחופה לביטול פסק דין מחמת תרמית והחלטת ביהמ"ש קמא מיום 30.11.16". מתוכן סעיף הסעד עולה שלמעשה זו בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 14.3.10, ע"י סגנית הנשיא השופטת שולמית וסרקרוג, לפיו נדחו הערעורים על החלטות הרשמת (דאז) ר. פוקס כרשמת בתיק ע"ר 30697-12-09 ובתיק ע"ר 35157-12-09, ובהעדר הפקדה של העירבון בבקשת רשות ערעור 3398/08, נדחתה הבקשה לרשות ערעור. ההחלט ה מיום 30.11.16 לא היתה החלטת בית המשפט קמא, ובמסגרת בקשה זו לא מבוקש לבטלה, אלא שנטען כי הבקשה לביטול מוגשת לאור דברים שנאמרו בהחלטה שניתנה על ידי, באותו בית משפט, ביום 30.11.16.

למשיבים 3-4 לא נמסרה הבקשה כדין, ולכן, אף אילו היתה מתקבלת הבקשה כלפי משיבים 1-2, לא היה בכך טעם, שכן הבקשה לא היתה מתקבלת כלפי המשיבים 3-4, ולא ניתן לבטל את פסק הדין לשיעורין, בהיותו עוסק בענין אחד כלפי כל המשיבים.

בתשובת המשיבים נטען, שהדרך הדיונית הראויה לביטול פסק דין עקב תרמית אינה הגשת בקשה לביטול במסגרת אותו תיק, אלא הגשת תובענה נפרדת לביטול פסק דין עקב תרמית, בה ישמעו ראיות. נטען, כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין חלף זה כבר, והוא חלוט, וכי דין הבקשה, בהליך זה, להידחות. המבקשים לא התייחסו לשאלת ההליך הנכון, לא בבקשתם ולא בתשובתם לתשובת המשיבים 1-2. על כן, העליתי נושא זה במהלך הדיון בפני. המבקשים טענו שהונחו על ידי החלטתי מיום 30.11.16, וכי זהו ההליך הנכון, וכי יש לבטל את פסק הדין מחמת תרמית במסגרת בקשה לביטול המוגשת באותו תיק.

אני דוחה את הטענה שהחלטתי מיום 30.11.16 קבעה דרך אחרת מהקבוע בדין, לתקיפת פסק הדין החלוט, בטענת תרמית. החלטתי מיום 30.11.16 ניתנה במסגרת בקשה להעברת 6,000 ₪ המצויים בתיק הוצאה לפועל לתיק רצ"פ 3398/08, לצורך הפקדת עירבון. בהחלטה זו קבעתי, ש"תיק זה סגור, לאחר שהבקשה לרשות ערעור נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיאה השופטת שולמית וסרקרוג) מיום 14.3.10. אציין, שלא הוגשה בקשה לביטול החלטה זו. על כן אין טעם בהעברת 6,000 ₪ לתיק סגור". אכן, אמרתי מה לא הוגש. לא הוגשה בקשה לביטול החלטה זו, אבל אין זה אומר, שהדרך לביטולה של ההחלטה בטענה לתרמית היא הגשת בקשה לביטול באותו תיק.

"הדרך לתקוף פסק דין חלוט כבענייננו היא " על-ידי הליך של תקיפה ישירה של פסק הדין על-ידי בקשה לביטולו" (דברי השופט ת' אור בע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מה(4) 641, 647 (1991)). מתוך כך, את הבקשה לביטול פסק הדין החלוט יש להגיש כהליך חדש ולא כבקשה נוספת בגדר אותו ההליך שבו ניתן פסק הדין ( ראו, למשל: ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ, פסקאות 18-17 (22.7.2014), והאסמכתאות שם)." (ע"א 3648/11 ניסנוב נ' שבתאי (ניתן 13.9.16), וראה גם: ע"א 4682/92 עזבון המנוח שעיה נ' בית טלטש בע"מ פ"ד נז (3) 366, 371 (2003). על כן, אפשרתי למבקשים לסגת בהם מהבקשה על מנת להגיש תובענה נפרדת, אך הם עמדו על שמיעת הבקשה.

בבקשה לא נטען כלל מה התרמית שגרמה לסגנית הנשיאה וסרקרוג לתת את פסק הדין שמבוקש ביטולו עקב תרמית. לא נטענו התנאים הנוספים הנדרשים לביטול פסק דין עקב תרמית, ועל מנת שלא להכשל בכך שהמבקשים יטענו שפעלו לפי הדרכתי, אסתפק בקביעה שיש תנאים נוספים, וצריך לטעון אותם. כל שנאמר בבקשה הוא שנחשפה תרמית, ובעקבותיה נקטו המבקשים בהליכים לביטול החלטות אחרות, וכי מעשי המשיבים 1-2 נבחנים על ידי משטרת ישראל, וגם שחיתות זו (הכוונה לחקירה נטענת) כמוה כתרמית שבגינה ניתן לבטל את פסק הדין.

בתשובה לתשובת המשיבים, שטענו שאין פירוט של התרמית, טענו המבקשים שכבר פירטו את התרמית בבקשה שהגישו לביטול החלטות אחרות, הנדונה בנפרד. גם התצהיר שניתן בתמיכה לתשובת המבקשים לתשובת המשיבים (שב"כ המשיבים טענה שלא קיבלה מהמבקשים. ניתנה לב"כ המבקשים הזדמנות להוכיח שהמציא לה, אך הוא לא עמד בה) לא פירט מהי התרמית הנטענת כלפי השופטת וסרקרוג שנתנה את פסק הדין, אלא הפנה לנספח שצורף לתצהיר, המפרט, כנטען את התרמית. נספח זה הוא בקשה לביטול החלטות מיום 26.1.09 ו- 8.3.09, בו נטען לתרמית בכך שב"כ המשיבים הודיעה ב- 2009 לבית המשפט שכספי המכר מעוקלים ו חתימת צו מכר נוסף ביום 11.12.05 על ידי רשמת הוצאה לפועל "לכאורה בשוחד של רשמת הוצל"פ", או בשל כך שמישהו הוציא מסמכים מתיק הוצאה לפועל, כטענה אחרת.

שאלתי את המצהיר בעת הדיון איפה בתצהיר פירט את התרמית הנטענת, והוא הפנה אותי למקום שבו הפנה למסמך אחר, ואז הוסיף והעיד פרטים שונים, לא בתשובה לשאלה, ובלי שהדברים יכללו בתצהיר. לא אתחשב בעדות זו, שניתנה על ידי המצהיר תוך ניצול ההזדמנות שנשאל על ענין אחר.

אין לערוך תצהיר על דרך ההפנייה (ע"א 166/90 מרדכי אזולאי נ' מפעלי תיירות אילת פ"ד מו (5) 344; רע"א 7477/13 גלריית עדן בע"מ נ' דגנית בלכנר פלד (ניתן 3.12.13) ותצהיר חייב לכלול את כל העובדות התומכות בבקשה. על כן, אין למעשה בפני כל פירוט של עובדות התרמית הנטענות כעילה לביטול פסק הדין.

יתר על כן, אפילו היו העובדות במסמך שאליו הפנה המצהיר נכללות בתצהיר (ואפילו היה עלי להתחשב בעדות שהשחיל המצהיר לפרוטוקול בית המשפט) , לא היה מדובר בתרמית כלפי בית המשפט שנתן את ההחלטה, הוא השופטת וסרקרוג. מדובר בתרמית נטענת כלפי הרשם שנתן החלטות אחרות, ובתרמית שהיתה ידועה למבקשים לשיטתם כבר ב- 2005, ואותה טענו בבקשת רשות ערעור שהגישו, ומכאן שתרמית זו לא גרמה למתן פסק הדין של השופטת וסרקרוג. בהעדר תרמית כלפי בית המשפט שנתן את פסק הדין, למרות טענות המבקשים שזו התרמית שהם טוענים לה, דין הבקשה להידחות.

על כן, מכיוון שאין בסיס לביטול פסק דין חלוט מיום 14.3.10 בבקשה באותו תיק, ובהעדר נימוקים המצדיקים ביטול פסק הדין מיום 14.3.10, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין מיום 14.3.10 עקב תרמית. אין בכך כדי למנוע מהמבקשים, בכפוף לטענות בדבר מועד הגשת התובענה, להגיש תובענה אזרחית לביטול פסק הדין מיום 14.3.10 עקב תרמית.

אשר לענין ההוצאות, ב"כ המבקשים טען, ללא ביסוס עובדתי, שהמבקשים במצב כלכלי קשה. בהתחשב בשווי הענין ובצורך להגיש תשובה ולהופיע לדיון ולטעון בו עד סופו, אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבים 1-2 הוצאות משפט בסך 7,020 ₪.

מוצע למבקשים לשקול את הצורך בדיון בבקשה לביטול ההחלטות מיום 26.1.09 ו- 8.3.09 שנועד ליום 18.1.17, לאור החלטתי זו.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ז, 11 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.