הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7046-08-19

בפני
כבוד ה שופט איל באומגרט

המבקשת

רבקה זגורי

נגד

המשיבים

  1. אברהם כרמי
  2. אירית כרמי
  3. משה זגורי

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור (להלן: "בקשת הארכת המועד") וכן בקשה לפטור מהפקדת עירבון (להלן: " בקשת הפטור").

בקציר האומר יסופר, כי המשיבים 1 ו-2 (להלן: "המשיבים") השכירו את דירתם הידועה כחלקה 481 גוש 10570 הממוקמת בחדרה (להלן: "הדירה") למבקשת ולמשיב 3 (אשר היו בזמנו בני זוג ונפרדו). למבקשת ולמשיב 3 נוצר חוב בגין אי תשלום דמי שכירות. לפיכך, הגישו המשיבים תביעה לפינוי מושכר (תא"ח 10358-01-09).

הצדדים הגיעו להסכם פשרה לפיו, המשיבים ימכרו את הדירה למבקשת ולמשיב 3 בכפוף לתנאים שהוסכמו (להלן: "הסכם הפשרה"). הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם הפשרה הוסכם, כי במידה והמבקשת והמשיב 3 יפרו את הוראות הסכם הפשרה והסכם המכר שייחתם בין הצדדים, הם יפנו הדירה תוך 14 ימים.

לטענת המשיבים לא עמדו המבקשת והמשיב 3 בהוראות הסכם הפשרה, הגישו המשיבים נגדם המרצת פתיחה - ה"פ 3050-12-18 לבית משפט השלום בחיפה. בהמרצת הפתיחה עתרו המשיבים למתן פסק דין המצהיר כי המבקשת והמשיב 3 לא עמדו בתנאי התשלום לרכישת הדירה ולפיכך, ההתקשרות למכירתה בטלה ו כי יינתן צו הקובע כי על המבקשת והמשיב 3 לפנות את הדירה.

בית משפט קמא קיבל את בקשת המשיבים ונתן פסק דין הצהרתי לפיו, המבקשת והמשיב 3 לא עמדו בתנאי הסכם הפשרה ולפיכך, המשיבים זכאים לפנות את המבקשת והמשיב 3 מהדירה. עוד קבע בית משפט קמא, כי בשל השיהוי בהגשת המר צת הפתיחה, פסק הדין יכנס לתוקף החל מיום 1.9.19.

המבקשת ממאנת להשלים עם פסק הדין, הגישה הודעת ערעור את הבקשות דנא.

בקשת הארכת המועד;

טענות המבקשת;

פסק הדין ניתן ביום 27.5.19; המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 12.7.19, חמישה ימים עובר לתחילת פגרת בית המשפט.

המבקשת הייתה מיוצגת בהליך שהתנהל בבית משפט קמא על ידי בא כוחה המייצגה בהליך זה, מטעם הלשכה לסיוע משפטי ובשל העדר יכולתה לממן עו"ד.

לאחר קבלת פסק הדין, פנתה המבקשת, באמצעות ב"כ, ללשכה לסיוע משפטי בבקשה לקבלת ייצוגו לצורך הגשת הערעור ואולם היה עיכוב במתן המינוי והוא ניתן רק ביום 1.8.19 בשעות אחר הצהריים (יום חמישי) וביום 4.8.19 הגישה המבקשת באמצעות ב"כ את הודעת הערעור.

עוד מציינת המבקשת, כי המשיב 3 (הגרוש שלה) הגיש אף הוא ערעור על פסק הדין במסגרת ע"א 41885-06-19, וכי הדיון בשני התיקים נקבע ליום 27.10.19, כאשר מכל מקום, המבקשת היא צד לערעורו של המשיב 3. לבסוף וטענת המבקשת, כי "זכותה להשמיע את טענותיה ולכן לא ייגרם למשיבים כל נזק מהארכת המועד להגשת הערעור".

טענות המשיבים;

התנהלותה המבקשת הן בהליך שהתנהל בבית משפט קמא והן כעת, בהגשתה את בקשת הארכת מועד, מהווה זלזול כלפיהם וכלפי ה הליך המשפטי.

המבקשת לא הצביעה על טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד. לטענת המשיבים, טענת המבקשת לאיחור, אינה מבוססת, שכן אין זה ברור מתי המבקשת פנתה ללשכה לסיוע משפטי ויתירה מכך, עיון בכתב המינוי מיום 1.8.19 מעלה, כי צוין בו במפורש: "מועדים: בהול שכן המועד להגשה כבר חלף".

יוצא אפוא, כי הבקשה למינוי מטעם הסיוע המשפטי הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת הערעור ולפיכך, אין בכך טעם לקבלת הבקשה.

העובדה שערעורו של המשיב 3, אשר מיוצג אף הוא על ידי הסיוע המשפטי, הוגש במועד, מחזקת את המסקנה לפיה, האיחור נובע ממועד פניית המבקשת לסיוע המשפטי. כמו כן, המבקשת אינה מציינת אילו פעולות נעשו על ידה על מנת לזרז את אישורה של הלשכה לסיוע משפטי, ככל שנעשו פעולות כאמור.

נוסף על כך טוענים המשיבים, כי עסקינן באיחור משמעותי של מספר שבועות; הבקשה הוגשה לאחר המועד שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוענים המשיבים, כי אלה קלושים, שכן, לשיטתם, בכל הנוגע למחלוקת העובדתית שעמדה להכרעת בפני בית משפט קמא, התקבלו טענות המשיבים במלואן ונקבע כי המבקשת ו/או המשיב 3 לא שילמו את מלוא התמורה עבור רכישת הדירה. בעניין זה מציינים המשיבים, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים. המשיבים מוסיפים , כי המבקשת לא הגישה תצהיר מטעמה לבית משפט קמא. לבקשת המבקשת, נדחה הדיון בבית משפט קמא וזאת על מנת שתינתו לה האפשרות להגיש תשובה להמרצת הפתיחה. אולם בסופו של יום לא הוגשה תשובה מטעמה והיא אף לא התייצבה למועד הדיון. המשיבים מפנים לפסק הדין לפיו, בית משפט קמא לא נתן אמון בגרסת המשיב 3.

טענות המבקשת כפי העולות מתשובתה;

המבקשת טוענת כי הפנייה ללשכה לסיוע משפטי נעשתה ביום 4.6.19 (שבוע לאחר מועד מתן פסק הדין) ובה צוין כי "קיימת דחיפות להרחבת המינוי". מסיבות טכניות, המינוי ניתן רק ביום 1.8.19 (ביום חמישי אחה"צ).

המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 12.7.19, חמישה ימים לפני תחילת הפגרה ולפיכך, ניתן לומר כי הערעור הוגש באיחור של ששה ימים ולא של עשרים יום, כפי שטוענים המשיבים.

המבקשת חוזרת על טענותיה לפיהן, "בגין פסק הדין נשוא הערעור כבר הוגש ע"י המשיב 3 ערעור במועד והמבקשת הינה צד לערעור המשיב מס' 3 , גם אם לא צורפה באופן פורמלי ורק הספק הקל לניגוד עניינים בין המבקשת למשיב מס' 3, בהיותם גרושים, הביא את הלשכה לסיוע משפטי למנות לכל אחד מהם עורך דין אחר."

לטענתה, ככל שהבקשה תתקבל, סביר כי הערעורים יישמעו במאוחד ולפיכך, לא ייגרם נזק למשיבים.

בכל הנוגע ליחסה של המבקשת, טוענת האחרונה, כי העובדה שלא נכחה בדיון שהתקיים בבית משפט קמא וכן לא הגישה תצהיר מ טעמה לא נבע מזלזול, אלא מהעובדה כי בתחילה, ייצג אותה ואת המשיב 3 עו"ד משותף, מטעם הלשכה לסיוע משפטי ואולם בהמשך, לאור הספק כאמור לניגוד עניינים, הגישה המבקשת בקשה נפרדת לסיוע המשפטי לצורך ייצוגה. לטענת ב"כ, לאחר עיון בתיק, הוחלט שלא להגיש תשובה מתוקנת מטעמה.

בכל הנוגע להעדר התייצבותה לדיון, טוענת המבקשת, כי הדבר נבע בשל מצבה הנפשי (כפי שפורט בהרחבה בדו"ח הסוציאלי שצורף לבקשת הפטור).

בכל הנוגע לסיכויי הערעור, טוענת המבקשת, כי אלה גבוהים, שכן פסק הדין ניתן בהעדר סמכות עניינית, שכן זו נתונה לבית המשפט המחוזי ומכל מקום על בית משפט קמא היה להעביר התיק לפסים רגילים.

בקשת הפטור;

טענות המבקשת;

בכל הנוגע למצבה הכלכלי טוענת המבקשת, כי היא מיוצגת על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי לאור העדר יכולתה הכלכלית.

המבקשת גרושה, חיה בגפה וסובלת משלל בעיות רפואיות לרבות בעיות נפשיות של חרדה ודכאון. כמו כן, המבקשת מוכרת כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי וזכאית לקצבת נכות כללית בשיעור חודשי של 2,000 ₪. מלבד הקצבה, אין למבקשת הכנסה נוספת והיא נתמכת על ידי מוסדות הרווחה. המבקשת נושאת בהוצאות הדיור בדירה בגפה ובשל מצבה היא פטורה באופן חלקי מתשלום הארנונה. צורפו העתקי דפי חשבון הבנק בבעלות המבקשת.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוענת המבקשת, כי אלה גבוהים, שכן "פסק הדין עליו היא מערערת ניתן בחוסר סמכות ובית המשפט השלום השאיר את המחלוקות בינה לבין המשיבים פתוחות.."

טענות המשיבים;

בכל הנוגע למצבה הכלכלי טוענים המשיבים, כי המבקשת לא צירפה את מלוא המסמכים המבוקשים על מנת שבפני בית המשפט תהא התמונה המלאה בכל הנוגע למצבה הכלכלי. כך למשל, המבקשת לא צירפה את דפי חשבון הבנק שלה לחודשים 04/19- 06/19; המבקשת לא פירטה אודות רכושה עפ"י דין, בשים לב לעובדה שלטענתה, אמה הלכה לעולמה לפני כ-שנה וחצי ולפיכך, סביר, כי המבקשת היא אחת מיורשיה.

עוד טוענים המשיבים, כי על אף שלטענת המבקשת, הכנסתה היחידה היא מקצבה לה זכאית מהמוסד לביטוח לאומי, עיון בדפי חשבון הבנק שצורפו לבקשה מעלה, כי ביום 13.2.19, לחשבון הבנק של המבקשת הועבר סך של 1,188 ₪ בגין "מענק עבודה". בעניין זה מציינים המשיבים כי ככלל, מענק עבודה משולם לעובד כתמריץ להשתתפות עובדים בשוק העבודה וכי מענק זה משולם בשלושה או ארבעה תשלומים, וככל הנראה, זו הסיבה בעטיה לא צירפה המבקשת דפי חשבון בנק לחודשים אפריל 2019- יוני 2019.

נוסף על כך טוענים המשיבים, כי המבקשת לא הוכיחה כי נעשו על ידה ניסיונות לצורך גיוס הסכום ממקורות נוספים.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוענים המשיבים, כי אלה קלושים. לטענתם, המבקשת הסתפקה בטענה סתמית לפיה סיכויי הערעור גבוהים בשל העובדה שפסק הדין ניתן בחוסר סמכות והיא והמשיב 3 שילמו את החלק הארי של התמורה. בעניין זה חוזרים המשיבים על טענותיהם כפי שנטענו במסגרת הבקשה להארכת מועד.

טענות המבקשת כפי העולות מתשובתה;

המבקשת מצרפת העתק דפי חשבון הבנק לחודשים אפריל 2019 – יוני 2019 וטוענת כי אלה הושמטו בטעות.

בעניין זה טוענת המבקשת, כי היא אינה עובדת מזה מספר רב של חודשים. לטענתה, בזמנו היא עבדה מספר שעות ולכן היתה זכאית לתשלום חד פעמי של מס הכנסה שלילי. המבקשת מצרפת אישור מעמד לא עובד מהמוסד לביטוח לאומי.

בכל הנוגע לאמה המנוחה טוענת המבקשת, כי זו נפטרה לפני כשנה וחצי, ולא הותירה אחריה רכוש; לא הוצא צו ירושה. אמה המנוחה התגוררה בשנים האחרונות בדירה בבעלות אחי המבקשת, לאחר מות אמה, דירה זו חזרה לחזקת הבן.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור, חוזרת המבקשת על טענותיה כפי שנטענו במסגרת הבקשה להארכת מועד.

דיון והכרעה;

בקשת הארכת המועד;

תקנה 528 לתקנות קובעת כי בית המשפט או הרשם רשאים להאריך מועד שנקצב בחיקוק " מטעמים מיוחדים שיירשמו".

דומה שאין מחלקות כי על בעל דין לעמוד שנקצבו בחיקוק. הדבר נדרש מטעמים של יעילות שיפוטית, וודאות ההליכים והצורך בסדר מערכתי. משכך, ככלל, טעם מיוחד הינו טעם הנעוץ בגורמים שאינם בשליטת בעל הדין, כלומר, טעמים חיצוניים אובייקטיביים. ראו לדוגמא ע"א 6413/15 פלונית נ' תנועת הצופים העבריים (פורסם במאגרים).

מובן הוא, כי נקודת המוצא היא שעל בעל דין לקיים את המועדים הקצובים בחיקוק, שכן עסקינן בכללי יסוד בסדרי דין אשר בבסיסם תכליות חשובות הנוגעות הן לבעלי הדין במסגרת הפרטנית המצומצמת והן לציבור בכללותו. ההקפדה על מועדים קצובים תורמת להגשמת מטרות יעילות, וודאות וסופיות ההליך תוך שוויון בין הצדדים הכפופים לסדרי דין זהים ואחידים. מערכת בתי משפט תקינה נדרשת ללוחות זמנים סדורים ומוקפדים על מנת להבטיח אינטרס הסתמכות בעלי הדין, יכולתם לכלכל צעדיהם תוך פתרון מוחלט לסכסוך. ראו לעניין זה לדוגמה בש"א 3294/09 בריסק נ' בן איון (פורסם במאגרים) (להלן: " עניין בריסק").

כפי שנקבע בעניין בריסק, על מבקש הארכת מועד להוכיח את קיומו של הטעם המיוחד, כאשר על בית המשפט לבחון כל מקרה לנסיבותיו תוך בחינת משך האיחור במקרה הנדון. הוסיף בית המשפט בעניין בריסק כי "ככל שמשך האיחור משמעותי יותר, כך נדרש טעם כבד יותר להצדקתו שכן חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי ואת האינטרס של בעל הדין שכנגד בוודאות ובסופיות ההליכים" (שם, בפסקה 12).

עוד נקבע בעניין בריסק, כי ככלל טעם מיוחד הנכנס בגדרי תקנה 528 הוא טעם שמקורו בנסיבות חיצוניות שמקורן אינו בשליטת או בצפייתו הסבירה של המבקש ואשר לא יכול היה להיערך אליהן מבעוד מועד. עם זאת כאשר השיהוי נובע מבעל הדין או מבא כוחו מצטמצמת הנכונות להאריך את המועד.

כך גם נקבע בעניין בריסק שעל בית המשפט לשקול את מידת הסתמכות הצד שכנגד על פסק הדין ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי.

ראו גם רע"א 3776/16 גנים נ' רחל (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין גנים "), שם נפסק, כי קיימת חשיבות רבה לשאלה האם הבקשה להארכת מועד הוגשה תוך המועד הקצוב בחיקוק ובכך למנוע את אינטרס ההסתמכות של המשיב.

ועוד הוסיף בית המשפט בעניין גנים (פסקה י):

"ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד יהא אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפוייה".

על מנת ליצוק תוכן לדיבור "טעמים מיוחדים" יש לבחון כל מקרה לגופו ובגדרו לבחון את משך האיחור, הסיבה לאיחור ו"את השאלה אם יש הליך תלוי ועומד" (עניין גנים פסקה י סיפא).

בענייננו, טוענת המבקשת, כי הגישה את הבקשה להרחבת המינוי ביום 4.6.19 (צורפה אסמכתא) וכי מסיבות שאינן תלויות בה, המינוי ניתן בפועל ביום 1.8.19, יום חמישי, בשעות אחה"צ והודעת הערעור הוגשה ביום ראשון, 4.8.19.

עיון באסמכתאות שצורפו מעלה, כי הפנייה של המבקשת ללשכה לסיוע משפטי היא מיום 4.6.19. דהיינו, לא ניתן לומר, כי המבקשת ישבה בחיבוק ידיים ולא פעלה לצורך הגשת הערעור.

עם זאת, המבקשת לא ציינה אילו פעולות נעשו על ידה לצורך זירוז מתן הרחבת המינוי, כלומר, מה נעשה ממועד הפנייה ועד קבלת המינוי בפועל. על אף שטענה זו הועלתה על ידי המשיבים במסגרת תשובתם, לא טענה המבקשת דבר בעניין זה.

בנסיבות האמורות, היה מקום לשקול דחיית הבקשה להארכת מועד. אולם, העובדה שהמשיב 3, שהיה בן זוגה של המבקשת, הגיש ערעור במועד ובעניין זה אף נקבע מועד לדיון (כאשר המועד בשני התיקים, בערעורו של המשיב 3 ושל המבקשת, זהה), יש בכדי להטות את הכף בעניין זה שכן, לא ניתן לומר, כי נבנה אינטרס סופיות הדיון של המשיבים, וזאת בשים לב לעובדה כי על פניו, המבקשת היא צד לערעורו של המשיב 3.

לאמור יש להוסיף, כי אין מדובר באיחור משמעותי.

לאור כל האמור לעיל, מוחלט כי דין הבקשה להתקבל.

בקשת הפטור;

תקנות 427 ו- 428 לתקנות, קובעות חובת הפקדת עירבון על מנת להבטיח את הוצאות הצד שכנגד היה והערעור יידחה.

בעניין גורנשטיין, נקבע כי על בית המשפט לוודא כי דרכו של בעל דין לערכאות לא תיחסם מחמת עוניו. מאידך, נקבע בעניין גורנשטיין, כי על בית המשפט לוודא שהצד שכנגד לא ייצא בחיסרון כיס היה והערעור יידחה.

עוד נקבע בעניין גורנשטיין כי בעת קביעת שומת העירבון על בית המשפט לקחת בחשבון את מורכבות ההליך, שיעור ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא ומספר הצדדים.

אשר על כן נקבע בעניין גורנשטיין כי על שני תנאים מצטברים להתקיים שעה שבבקשה לפטור מעירבון עסקינן. אלו הם התנאים:

א. סיכויי הערעור טובים.

ב. המבקש הוכיח את חסרון הכיס להפקיד העירבון.

כפי שנקבע בעניין גורנשטיין, על המבקש להוכיח כי לערעור סיכויי אמיתי ולא די בסיכוי סתמי וקלוש. באשר ליכולת כלכלית או העדרה, נדרש המבקש, כפי שנקבע בעניין גורנשטיין, להתכבד ולהידרש לפרטי יכולתו הכלכלית ובכלל זה לצרף תדפיסי חשבון בנק, רכוש ולהצהיר על ניסיונו לגייס את העירבון ממעגל חברים וקרובים.

בענייננו, בכל הנוגע למצבה הכלכלי של המבקשת, עיון בדפי החשבון שצורפו מעלה, כי מצבה הכלכלי, אינו טוב ונראה על פניו, כי הכנסתה העיקרית היא מהקצבה לה היא זכאית מטעם המוסד לביטוח לאומי.

עם זאת, המבקשת לא צירפה את מלוא המסמכים הנדרשים לצורך הוכחת מצבה הכלכלי ותחת זו, טענה טענות כלליות מבלי שאלה גובו באסמכתאות.

כך למשל, בכל הנוגע ל"מענק העבודה" שהופקד לחשבונה ביום 13.2.19, טוענת המבקשת באופן כללי, כי "בזמנו היא עבדה מספר שעות ולכן היתה זכאית לתשלום חד פעמי של מס הכנסה שלילי.." המבקשת אינה מציינת היכן עבדה; מתי הפסיקה לעבוד; כמה שעות עבדה; כמה השתכרה; וכל שכן, לא צורפו תלושי שכר ככל שהופקו לה.

כמו כן, המבקשת צירפה "אישור על מעמד לא עובד" מהמוסד לביטוח לאומי. עיון באישור זה מעלה, כי הוא נושא תאריך 27.2.18 ומצוין בו כי המבקשת אינה עובדת החל מיום 1.12.17, אין זה ברור מדוע לא צירפה המבקשת אישור עדכני וזאת בשים לב לטענה כי הועבר לחשבונה מענק עבודה בפברואר 2019.

זאת ועוד, המבקשת לא הוכיחה כי נעשו על ידה ניסיונות לצורך גיוס הסכום מגורמים נוספים. המבקשת טוענת כי היא מתגוררת בגפה, אולם עיון בכתבי הטענות שהוגשו על ידה ובאישור העו"ס שצורף מעלה, כי למבקשת שתי בנות בגירות ואח. המבקשת לא ציינה האם פנתה אליהם לצורך קבלת סיוע כזה או אחר.

בכל הנוגע לאמה המנוחה טענה המבקשת, באופן כללי כי זו לא השאירה אחריה רכוש ולא הוצא צו ירושה, מבלי שצורפו בעניין זה אסמכתאות.

בכל הנוגע לסיכוי הערעור, הרי שהרף אותו נדרשת המבקשת לחצות בבקשה לפטור מערבון הינו גבוה יותר מהרף אותו עליה לחצות בבקשה לפטור מתשלום אגרה. מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הראויה, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור גבוהים וזאת בשים לב לעובדה כי המבקשת לא פירטה מדוע לשיטתה אלה גבוהים, ותחת זו הסתפקה בטענות כלליות של העדר סמכות והשארת המחלוקת בין הצדדים "פתוחה".

עם זאת, ניתן ללמוד מהמסמכים שהוגשו על קשיים כלכליים ועמדה זו מגובה בעובדת ייצוג המבקשת על ידי לשכת הסיוע המשפטי וכן בדו"ח לשכת הרווחה. אולם, באותה מידה נטען בדו"ח כי אמה המנוחה של המבקשת סייע לה כלכלית וכעת טוענת המבקשת כי אמה היתה חסרת רכוש.

באיזון האמור לעיל מוחלט לקבוע את העירבון בעניינה של המבקשת על סך של 6,000 ₪.

לא יופקד העירבון עד יום 2.10.19, יועבר ההליך לכב' המותב הדן בו, בהתאם להחלטת כב' הנשיא.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ט, 15 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.